מאגר הכתר בראשית פרק לז עם פירוש ר' יוסף בכור שור

פרק לז
{פרשת וישב} [א] וַיֵּ֣שֶׁב יַֽעֲקֹ֔ב בְּאֶ֖רֶץ מְגוּרֵ֣י אָבִ֑יו בְּאֶ֖רֶץ כְּנָֽעַן:
[ב] אֵ֣לֶּה׀ תֹּלְד֣וֹת יַעֲקֹ֗ב יוֹסֵ֞ף בֶּן־שְׁבַֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֨ה רֹעֶ֤ה אֶת־אֶחָיו֙ בַּצֹּ֔אן וְה֣וּא נַ֗עַר אֶת־בְּנֵ֥י בִלְהָ֛ה וְאֶת־בְּנֵ֥י זִלְפָּ֖ה נְשֵׁ֣י אָבִ֑יו וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־דִּבָּתָ֥ם רָעָ֖ה אֶל־אֲבִיהֶֽם:
[ג] וְיִשְׂרָאֵ֗ל אָהַ֤ב אֶת־יוֹסֵף֙ מִכָּל־בָּנָ֔יו כִּֽי־בֶן־זְקֻנִ֥ים ה֖וּא ל֑וֹ וְעָ֥שָׂה ל֖וֹ כְּתֹ֥נֶת פַּסִּֽים:
[ד] וַיִּרְא֣וּ אֶחָ֗יו כִּֽי־אֹת֞וֹ אָהַ֤ב אֲבִיהֶם֙ מִכָּל־אֶחָ֔יו וַֽיִּשְׂנְא֖וּ אֹת֑וֹ וְלֹ֥א יָכְל֖וּ דַּבְּר֥וֹ לְשָׁלֹֽם:
[ה] וַיַּחֲלֹ֤ם יוֹסֵף֙ חֲל֔וֹם וַיַּגֵּ֖ד לְאֶחָ֑יו וַיּוֹסִ֥פוּ ע֖וֹד שְׂנֹ֥א אֹתֽוֹ:
[ו] וַיֹּ֖אמֶר אֲלֵיהֶ֑ם שִׁמְעוּ־נָ֕א הַחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר חָלָֽמְתִּי:
[ז] וְ֠הִנֵּה אֲנַ֜חְנוּ מְאַלְּמִ֤ים אֲלֻמִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַשָּׂדֶ֔ה וְהִנֵּ֛ה קָ֥מָה אֲלֻמָּתִ֖י וְגַם־נִצָּ֑בָה וְהִנֵּ֤ה תְסֻבֶּ֙ינָה֙ אֲלֻמֹּ֣תֵיכֶ֔ם וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶ֖יןָ לַאֲלֻמָּתִֽי:
[ח] וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ אֶחָ֔יו הֲמָלֹ֤ךְ תִּמְלֹךְ֙ עָלֵ֔ינוּ אִם־מָשׁ֥וֹל תִּמְשֹׁ֖ל בָּ֑נוּ וַיּוֹסִ֤פוּ עוֹד֙ שְׂנֹ֣א אֹת֔וֹ עַל־חֲלֹמֹתָ֖יו וְעַל־דְּבָרָֽיו:
[ט] וַיַּחֲלֹ֥ם עוֹד֙ חֲל֣וֹם אַחֵ֔ר וַיְסַפֵּ֥ר אֹת֖וֹ לְאֶחָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֨ה חָלַ֤מְתִּֽי חֲלוֹם֙ ע֔וֹד וְהִנֵּ֧ה הַשֶּׁ֣מֶשׁ וְהַיָּרֵ֗חַ וְאַחַ֤ד עָשָׂר֙ כּֽוֹכָבִ֔ים מִֽשְׁתַּחֲוִ֖ים לִֽי:
[י] וַיְסַפֵּ֣ר אֶל־אָבִיו֘ וְאֶל־אֶחָיו֒ וַיִּגְעַר־בּ֣וֹ אָבִ֔יו וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מָ֛ה הַחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר חָלָ֑מְתָּ הֲב֣וֹא נָב֗וֹא אֲנִי֙ וְאִמְּךָ֣ וְאַחֶ֔יךָ לְהִשְׁתַּחֲוֺ֥ת לְךָ֖ אָֽרְצָה:
[יא] וַיְקַנְאוּ־ב֖וֹ אֶחָ֑יו וְאָבִ֖יו שָׁמַ֥ר אֶת־הַדָּבָֽר:
[שני] [יב] וַיֵּלְכ֖וּ אֶחָ֑יו לִרְע֛וֹת אֶת־צֹ֥אן אֲבִיהֶ֖ם בִּשְׁכֶֽם:
[יג] וַיֹּ֨אמֶר יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־יוֹסֵ֗ף הֲל֤וֹא אַחֶ֙יךָ֙ רֹעִ֣ים בִּשְׁכֶ֔ם לְכָ֖ה וְאֶשְׁלָחֲךָ֣ אֲלֵיהֶ֑ם וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ הִנֵּֽנִי:
[יד] וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ לֶךְ־נָ֨א רְאֵ֜ה אֶת־שְׁל֤וֹם אַחֶ֙יךָ֙ וְאֶת־שְׁל֣וֹם הַצֹּ֔אן וַהֲשִׁבֵ֖נִי דָּבָ֑ר וַיִּשְׁלָחֵ֙הוּ֙ מֵעֵ֣מֶק חֶבְר֔וֹן וַיָּבֹ֖א שְׁכֶֽמָה:
[טו] וַיִּמְצָאֵ֣הוּ אִ֔ישׁ וְהִנֵּ֥ה תֹעֶ֖ה בַּשָּׂדֶ֑ה וַיִּשְׁאָלֵ֧הוּ הָאִ֛ישׁ לֵאמֹ֖ר מַה־תְּבַקֵּֽשׁ:
[טז] וַיֹּ֕אמֶר אֶת־אַחַ֖י אָנֹכִ֣י מְבַקֵּ֑שׁ הַגִּֽידָה־נָּ֣א לִ֔י אֵיפֹ֖ה הֵ֥ם רֹעִֽים:
[יז] וַיֹּ֤אמֶר הָאִישׁ֙ נָסְע֣וּ מִזֶּ֔ה כִּ֤י שָׁמַ֙עְתִּי֙ אֹֽמְרִ֔ים נֵלְכָ֖ה דֹּתָ֑יְנָה וַיֵּ֤לֶךְ יוֹסֵף֙ אַחַ֣ר אֶחָ֔יו וַיִּמְצָאֵ֖ם בְּדֹתָֽן:
[יח] וַיִּרְא֥וּ אֹת֖וֹ מֵרָחֹ֑ק וּבְטֶ֙רֶם֙ יִקְרַ֣ב אֲלֵיהֶ֔ם וַיִּֽתְנַכְּל֥וּ אֹת֖וֹ לַהֲמִיתֽוֹ:
[יט] וַיֹּאמְר֖וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו הִנֵּ֗ה בַּ֛עַל הַחֲלֹמ֥וֹת הַלָּזֶ֖ה בָּֽא:
[כ] וְעַתָּ֣ה׀ לְכ֣וּ וְנַהַרְגֵ֗הוּ וְנַשְׁלִכֵ֙הוּ֙ בְּאַחַ֣ד הַבֹּר֔וֹת וְאָמַ֕רְנוּ חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ וְנִרְאֶ֕ה מַה־יִּהְי֖וּ חֲלֹמֹתָֽיו:
[כא] וַיִּשְׁמַ֣ע רְאוּבֵ֔ן וַיַּצִּלֵ֖הוּ מִיָּדָ֑ם וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א נַכֶּ֖נּוּ נָֽפֶשׁ:
[כב] וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם ׀ רְאוּבֵן֘ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒ הַשְׁלִ֣יכוּ אֹת֗וֹ אֶל־הַבּ֤וֹר הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר בַּמִּדְבָּ֔ר וְיָ֖ד אַל־תִּשְׁלְחוּ־ב֑וֹ לְמַ֗עַן הַצִּ֤יל אֹתוֹ֙ מִיָּדָ֔ם לַהֲשִׁיב֖וֹ אֶל־אָבִֽיו:
[שלישי] [כג] וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁר־בָּ֥א יוֹסֵ֖ף אֶל־אֶחָ֑יו וַיַּפְשִׁ֤יטוּ אֶת־יוֹסֵף֙ אֶת־כֻּתָּנְתּ֔וֹ אֶת־כְּתֹ֥נֶת הַפַּסִּ֖ים אֲשֶׁ֥ר עָלָֽיו:
[כד] וַיִּ֨קָּחֻ֔הוּ וַיַּשְׁלִ֥כוּ אֹת֖וֹ הַבֹּ֑רָה וְהַבּ֣וֹר רֵ֔ק אֵ֥ין בּ֖וֹ מָֽיִם:
[כה] וַיֵּשְׁבוּ֘ לֶאֱכָל־לֶחֶם֒ וַיִּשְׂא֤וּ עֵֽינֵיהֶם֙ וַיִּרְא֔וּ וְהִנֵּה֙ אֹרְחַ֣ת יִשְׁמְעֵאלִ֔ים בָּאָ֖ה מִגִּלְעָ֑ד וּגְמַלֵּיהֶ֣ם נֹשְׂאִ֗ים נְכֹאת֙ וּצְרִ֣י וָלֹ֔ט הוֹלְכִ֖ים לְהוֹרִ֥יד מִצְרָֽיְמָה:
[כו] וַיֹּ֥אמֶר יְהוּדָ֖ה אֶל־אֶחָ֑יו מַה־בֶּ֗צַע כִּ֤י נַֽהֲרֹג֙ אֶת־אָחִ֔ינוּ וְכִסִּ֖ינוּ אֶת־דָּמֽוֹ:
[כז] לְכ֞וּ וְנִמְכְּרֶ֣נּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִ֗ים וְיָדֵ֙נוּ֙ אַל־תְּהִי־ב֔וֹ כִּֽי־אָחִ֥ינוּ בְשָׂרֵ֖נוּ ה֑וּא וַֽיִּשְׁמְע֖וּ אֶחָֽיו:
[כח] וַיַּעַבְרוּ֩ אֲנָשִׁ֨ים מִדְיָנִ֜ים סֹחֲרִ֗ים וַֽיִּמְשְׁכוּ֙ וַיַּעֲל֤וּ אֶת־יוֹסֵף֙ מִן־הַבּ֔וֹר וַיִּמְכְּר֧וּ אֶת־יוֹסֵ֛ף לַיִּשְׁמְעֵאלִ֖ים בְּעֶשְׂרִ֣ים כָּ֑סֶף וַיָּבִ֥יאוּ אֶת־יוֹסֵ֖ף מִצְרָֽיְמָה:
[כט] וַיָּ֤שָׁב רְאוּבֵן֙ אֶל־הַבּ֔וֹר וְהִנֵּ֥ה אֵין־יוֹסֵ֖ף בַּבּ֑וֹר וַיִּקְרַ֖ע אֶת־בְּגָדָֽיו:
[ל] וַיָּ֥שָׁב אֶל־אֶחָ֖יו וַיֹּאמַ֑ר הַיֶּ֣לֶד אֵינֶ֔נּוּ וַאֲנִ֖י אָ֥נָה אֲנִי־בָֽא:
[לא] וַיִּקְח֖וּ אֶת־כְּתֹ֣נֶת יוֹסֵ֑ף וַיִּשְׁחֲטוּ֙ שְׂעִ֣יר עִזִּ֔ים וַיִּטְבְּל֥וּ אֶת־הַכֻּתֹּ֖נֶת בַּדָּֽם:
[לב] וַֽיְשַׁלְּח֞וּ אֶת־כְּתֹ֣נֶת הַפַּסִּ֗ים וַיָּבִ֙יאוּ֙ אֶל־אֲבִיהֶ֔ם וַיֹּאמְר֖וּ זֹ֣את מָצָ֑אנוּ הַכֶּר־נָ֗א הַכְּתֹ֧נֶת בִּנְךָ֛ הִ֖וא אִם־לֹֽא:
[לג] וַיַּכִּירָ֤הּ וַיֹּ֙אמֶר֙ כְּתֹ֣נֶת בְּנִ֔י חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ טָרֹ֥ף טֹרַ֖ף יוֹסֵֽף:
[לד] וַיִּקְרַ֤ע יַֽעֲקֹב֙ שִׂמְלֹתָ֔יו וַיָּ֥שֶׂם שַׂ֖ק בְּמָתְנָ֑יו וַיִּתְאַבֵּ֥ל עַל־בְּנ֖וֹ יָמִ֥ים רַבִּֽים:
[לה] וַיָּקֻמוּ֩ כָל־בָּנָ֨יו וְכָל־בְּנֹתָ֜יו לְנַחֲמ֗וֹ וַיְמָאֵן֙ לְהִתְנַחֵ֔ם וַיֹּ֕אמֶר כִּֽי־אֵרֵ֧ד אֶל־בְּנִ֛י אָבֵ֖ל שְׁאֹ֑לָה וַיֵּ֥בְךְּ אֹת֖וֹ אָבִֽיו:
[לו] וְהַ֨מְּדָנִ֔ים מָכְר֥וּ אֹת֖וֹ אֶל־מִצְרָ֑יִם לְפֽוֹטִיפַר֙ סְרִ֣יס פַּרְעֹ֔ה שַׂ֖ר הַטַּבָּחִֽים: פ

פרק לז
(א) וישב יעקב בארץ מגורי אביו - עשו נתיישב בהר שעיר ומָנִינוּ תולדותיו , אבל יעקב נתיישב בארץ מגורי אביו. (ב) אלה תולדות יעקב - מכאן ואילך מונה והולך תולדות יעקב , ואיך נולדו בני בניו , וגילגולו; כי תולדות גם הוא לשון 'מאורעות' , כמו "כי לא תדע מה ילד יום" (מש' כז , א). יוסף בן שבע עשרה שנה וגו' - כשאירעו דברים הללו. והוא נער - שהיה עושה מעשה נערות. את בני בלהה ואת בני זלפה - כך דרך הגדולים כשיש להם נער חביב , מפקידים אותו עם בני הָאֲמָהוֹת , שייטיילוהו ויוציאוהו ויביאוהו , ועובדים אותו. את דבתם רעה אל אביהם - כשהיו עושים דבר שלא כהוגן , היה מספר לאביו ומבאישם בעיני אביהם. 'דיבה' - לשון 'דיבור' , כמו "דובב שפתי ישינים" (שה"ש ז , י); ודיבה יכול להיות טובה ורעה , לכך אומר 'דיבה רעה' , וכן "מוציאי דיבת הארץ רעה" (במ' יד , לז); וברוב מקומות 'דיבה' עניין רע הוא , כמו "שמעתי דיבת רבים" (תה' לא , יד) , ופעמים שהוא מפרש בהדיא. ועל דבר זה , שהיה מבאישם בעיני אביהם , שנאוהו בני הָאֲמָהוֹת , כי הם , מחמת קנאה לא היו שונאים אותו , כי אין דרך בני אֲמָהוֹת לקנאות בבני הגבירות , אבל על זה שנאוהו. (ג) וישראל אהב את יוסף - עתה מפרש והולך למה שנאוהו בני לאה. כי בן זקונים הוא לו - לא היה לו בן מרחל עד שעת זקנתו , ועל ידי תאוה נולד לו , ולכך היה חביב עליו. ועשה לו כתנת פסים - לשון 'מעיל' , וכן פירשו רבותינו (מגילה יב , א) "כרפס" (אס' א , ו) , וכן "כתונת הפסים אשר עליה קרעה" דתמר (ש"ב יג , יט); ויש לפרש: פסים - לשון 'פיוסים' וכתונת נאה כדי לפייסו , כמו 'שטר פסים' דתלמוד (כתובות עט , א). (ד) ויראו אחיו , בני לאה , כי אותו אהב אביהם - נתקנאו בו ושנאוהו , כי אף הם בני גבירה , והיה לו לאהוב אותם כמותו. וישנאו אותו - כולם , אֵילו מפני הדיבה ואֵילו מפני הקנאה. דברו - לדבר עמו ולא ממנו; כל שעה שהיו מדברים ממנו או עמו , לא היו יכולין לדבר בדברי שלום , כי לא היו אחד בפה ואחד בלב; דברו - 'דְפַרְלֵיר לְוֵי' (בלעז). (ז) ותשתחוין לאלומתי - שהיתה שלי זקופה על ראשה והיא באמצע , ושלכם סביבותיה בעוגל עומדות כמו כן על ראשיהן , אבל כפופות לצד אותה שלי ונראות כמשתחות; פתרון: שיהו צריכין לעומריו ולתבואתו. (ח) ויוסיפו עוד שנא אותו - כי אמרו: רעיונך על משכבך סליקו (ע"פ דנ' ב , כט) - כך אתה מחשב להיות מושל עלינו , בשביל שאבינו אוהב אותך , ומה שאתה חושב ביום אתה חולם בלילה. (ט-י) ויספר אותו לאחיו - זהו מעשה נערות , שראה שקנאו וכעסו על הראשון , וסיפר להם השיני; והיה מקניט כל אחיו: בני אמהות בהוצאות הדיבה , ואילו - בחלומותיו , וזהו "על חלומותיו ועל דבריו" (לעיל , ח) - הוצאת הדיבה. ויספר אל אביו ואל אחיו - כלומר: כשסיפרו , סיפרו לאביו , ומה שהקדים לספר אותו , בשביל הנערות שעשה לספר בפניהם , והיה מְקַנְּאָם; וכך אומר הפסוק: ועשה נערות שסיפרו לאחיו , וכיצד סיפרו לאחיו? שסיפר לאביו בפני אחיו , ולכך לא ענוהו אחיו , אבל אביו גער בו , להוציא הקנאה מלב אחיו. השמש והירח ואחד - שהייתי עומד לצד מזרח העולם , אל קצה המזרח , וכל הכוכבים הולכים לצד המערב כדרכם , והשמש והירח ואחד עשר כוכבים חזרו לאחוריהם , צד המזרח , וירדו כנגדי בשיפולי הרקיע , והיה נראה שלהשתחות לי שינו המהלך כנגדי ― כי האי גוונא פירשו רבותינו (ב"ב כה , א): "וכל צבא השמים לך משתחווים" (נחמ' ט , ו) - שיורדים בערב לצד המערב , ושכינה במערב [הג"ה]. ― כלומר: מזלכם כפוף למזלי; וכן היה , שכולם נפלו לפניו ונצטרכו לו. הבא נבא אני ואמך - הלא אמך אינה בעולם , ואין אֵילו אלא דברים בטלים; ושמא על דרך אשת יעקב ראה הירח. ונראה עיקר הפתרון , לפי שכל העולם צריכין לשמש וירח , ראה שמש וירח משתחוים לו , לומר שכל העולם צריכין לו וכפופין לו כמו לשמש וירח. (יא) ויקנאו בו אחיו - אעפ"י שגער בו אביו , נתקנאו בו , ואביו עצמו שגער בו , שמר הדבר ושם הדברים על לבו , כי החלום דבר גדול הוא היה. (יג) הלא אחיך רועים בשכם - במקום סכנה , שהם שנואים בארץ ההיא על שהרגו בני העיר. (טו) תועה בשדה - שהיה מחפש בשדות , על משכנות הרועים (ע"פ שה"ש א , ח) , למצא אחיו. מה תבקש - לפי שלא היה הולך באם הדרך , הבין כי מחפש היה. (יח) ויתנכלו - חשבו והערימו סוד (ע"פ תה' פג , ד) להרגו , כמו "בנכליהם אשר נכלו לכם" (במ' כה , יח) - שהערימו עליכם. (יט) בעל החלומות הלזה - דברי קנטורים. (כ) ונשליכהו באחד הבורות - שלא יִמָצֵא ולא יהא ניכר שנהרג , פן יחשדונו עליו , כי הכל יודעים שאנו שונאים אותו. ואמרנו חיה רעה אכלתהו - שנאמר כולנו בשוה דבר אחד , שאם לא נבא כלנו לדבר אחד , זה יאמר כה וזה יאמר כה , יראה שאנו בדאים ויחשדונו; ולפיכך השוו דבריהם קודם שיהרגוהו. (כא) וישמע ראובן ויצילהו מידם - בתחילה אמר להם ראובן: אל תעשו הרעה הזאת , לחטוא בילד! ולא שמעו אליו , כמו שמוכיח כשבאו למצרים שאמר להם ראובן: "הלא אמרתי אליכם אל תחטאו בילד ולא שמעתם" (בר' מב , כב); וגם יוסף היה מחנן על ידי עצמו , כמו שאומר שם "בהתחננו אלינו ולא שמענו" (שם , כא); וחשב ראובן: אם אומר להם 'אני אגלה אתכם' , שמא יהרגו אותי ואותו. לא נכנו נפש - כיון שראה שלא שמעו לו , שיתף עצמו עמהם , ולא אמר 'לא תכוהו' , אלא לא נכנו - כלומר: גם אני חפץ בדבר; ולא ישימו לב שהוא רוצה להצילו ולא ישמעו לו. ולפי שהיה ראובן גדול מכולם , שהעון תלוי בצוארו , היה מחזר להצילו , ולכך דיבר להם בערמה ואמר להם: מאחר שאין אתם רוצים להניחו , מה שתוכלו למעט את החטא - מוטב: מוטב שימות מיתת עצמו ולא תשפכו את דמו בידים; והיה כוונתו להצילו. (כג) כתונת הפסים - שהיו מקנאים בה; ועוד , כדי ללכלכה בדם , כדי להעמיד דבריהם. (כד) אין בו מים - שלא רצו להשליכו בבור שיש בו מים , דאם כן היו ממיתים אותו בידים. (כה) וישבו לאכול לחם - דרך הרועים שמקצתם אוכלים ומקצתן עומדים על הבהמות , ואחר שאכלו מקצתם , הולכים אותם שאכלו אל הבהמות , והאחרים אוכלים , ואין דרכם לאכול כולם ביחד; והיה אוכל יהודה ומקצת אחיו , וראובן ומקצת אחיו היו שומרים הצאן , ולפיכך לא ידע ראובן במכירתו. ויש אומרים (ראה ב"ר פד , יט) , כי ראובן היה מתענה על ששכב את בלהה; ויש אומרים (שם , טו) , שהיה כל אחד משמש את אביהם יומו , והגיע יומו של ראובן; אבל תימה על שהיו רחוקין מאביהם וראובן שב אל הבור! והנה אורחת ישמעאלים - מדנים ומדיינים וישמעאלים אחים היו מבני פלגשי אברהם: ישמעאל - בן הגר , ומדן ומדין - מבני קטורה (ראה בר' כה , ב); ובאותה חבורה היה שם מבני ישמעאל ומבני מדן ומבני מדיין , ולכך פעמים קורא אותן ישמעאלים ופעמים "מדנים" (להלן , טו) , ופעמים "מדיינים" (להלן , לו). (כו) מה בצע - אמר יהודה: למה נעשה עון זה , להמיתו , ולא נהנה כלום במיתתו? מוטב שנמכרנו ולא יהיה העון כל כך , ונהנה , וגם לא נראה אותו עוד ולא יקניט אותנו. ונראים הדברים , שכשמכרוהו , השביעוהו שלא יבא עוד אל בית אביו , ולא יגלה עצמו לאביו ולא יודיע לאביו שהוא חי ושהוא נמכר , ולא יאמר לֹשָם שהוא מבני יעקב , בשום סימן ולא בשום רמייה. וכן עשה , שמוטב היה לו לעשות כן , ולא שימות בידם; דאי לא היה כן , כשהיה גדול בבית אדוניו , וגם תשע שנים שהיה מלך במצרים - שבע שני השבע ושתים מן הרעב - למה לא שלח לאביו לאמר: הנני כאן במצרים?! הלא היה יודע כי אביו מצטער עליו! אלא ודאי נשבע להם. (כז) וישמעו אחיו - האזינו דבריו , ויטיבו בעיניהם , ויעשו כן. (כח) ויעברו אנשים מדינים - יש מפרשים (ראה רשב"ם) שהמדינים שמעוהו צועק בבור , והעלוהו וגנבוהו ומכרוהו לישמעאלים בעשרים כסף , ועשו ממנו סחורה גדולה מפני שלא הוציאו עליו כלום , וישמעאלים הורידוהו למצרים; ומה שאומר בסוף הפרשה "והמדנים מכרו אותו אל מצרים" (להלן , לו) - כלומר: כדי להורידו למצרים. ואינו , רק דברי בדאות , שהרי כתוב שם "לפוטיפר" , ועוד דאכתי קשה: למה לא גילה עצמו? וגם יש מי שאומר: 'מדנים' ו'מדיינים' - על שם המשאות שהיו נושאים , כמו "התקשר מעדנות כימה" (איוב לח , לא); "וילך אליו אגג מעדנות" (ש"א טו , לב); ופעמים שמבליע העי"ן , כי דרך להבליע אותיות 'אחה"ע' , כמו "וירב בנחל" (שם , ה) - שהוא כמו 'ויארב' , וכן מפרש "יושבי על מדין" (שו' ה , י) - כמו על המשאות המקושרות. וכל זה איננו שוה לי (ע"פ אס' ה , יג) , אלא אומה אחת היו , כמו שפירשתיה (לעיל , כו) , כמו שקוראים אותנו פעמים 'יהודים' , פעמים 'עבריים' פעמים 'ישראל' ופעמים 'ישורון'. והאמת , כי אחיו מכרוהו , כמו שאמר להם "אשר מכרתם אותי הנה" (צירוף של בר' מה , ד - ה) , והשביעוהו , כמו שפירשתי (לעיל , כו) , ועשו ממנו סחורה גדולה , כאדם המוכר שדהו מפני רעתה , כי היו נותנים משלהם שירחיקוהו מהם , כי תכלית שנאה שנאוהו. (ל-לא) הילד אינינו - כי לא היה בשעת מכירה , כמו שפירשתי (לעיל , כה). אנה אני בא לבקשו , ואיך אשוב לראות ברע אשר ימצא את אבי (ע"פ בר' מד , לד). שעיר עזים - יש אומרים (ב"ר פד , יט) , שדם שעיר דומה לדם אדם; ושמא הכי אִינָּה לידם. (לב) וישלחו את כתונת יוסף על ידי אחרים , ואמרו: הביאו זאת אצל אבינו , שידע שמת ולא יטרח לבקשו , ואנו אין אנו יכולין להביאה אליו , שנראה ברע. והם עשו בערמה , שלא יבקשנו , פן ימצאנו וידע את אשר עשו; והן עצמן לא רצו להביאה , פן ירגיש בהם ויחשדם , כי יודע היה שהם שונאים אותו. ויביאו - אותם השלוחים אל אביהם. (לג) טרוף טורף יוסף - כמו "טריפה לא הבאתי אליך" (בר' לא , לט); כל הנהרג על ידי חיה רעה נקרא 'טריפה' , כמו "טורף אריה בדי גוריו" (ראה נח' ב , יג) , וכן "בנימין זאב יטרף" (בר' מט , כז) - כזאב יטרף , וכן "וילמד לעשות טרף אדם אכל" (ראה יח' יט , ו). (לה) בנותיו - כלותיו ובנות בניו. כי ארד אל בני - על בני. אבל שאולה - אבל בקבר , שלא אתנחם כל ימי חיי. ויבך אותו אביו - אחר הנחמה , שלא קבל תנחומין.