מאגר הכתר בראשית פרק לז עם פירוש רשב"ם

פרק לז
{פרשת וישב} [א] וַיֵּ֣שֶׁב יַֽעֲקֹ֔ב בְּאֶ֖רֶץ מְגוּרֵ֣י אָבִ֑יו בְּאֶ֖רֶץ כְּנָֽעַן:
[ב] אֵ֣לֶּה׀ תֹּלְד֣וֹת יַעֲקֹ֗ב יוֹסֵ֞ף בֶּן־שְׁבַֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֨ה רֹעֶ֤ה אֶת־אֶחָיו֙ בַּצֹּ֔אן וְה֣וּא נַ֗עַר אֶת־בְּנֵ֥י בִלְהָ֛ה וְאֶת־בְּנֵ֥י זִלְפָּ֖ה נְשֵׁ֣י אָבִ֑יו וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־דִּבָּתָ֥ם רָעָ֖ה אֶל־אֲבִיהֶֽם:
[ג] וְיִשְׂרָאֵ֗ל אָהַ֤ב אֶת־יוֹסֵף֙ מִכָּל־בָּנָ֔יו כִּֽי־בֶן־זְקֻנִ֥ים ה֖וּא ל֑וֹ וְעָ֥שָׂה ל֖וֹ כְּתֹ֥נֶת פַּסִּֽים:
[ד] וַיִּרְא֣וּ אֶחָ֗יו כִּֽי־אֹת֞וֹ אָהַ֤ב אֲבִיהֶם֙ מִכָּל־אֶחָ֔יו וַֽיִּשְׂנְא֖וּ אֹת֑וֹ וְלֹ֥א יָכְל֖וּ דַּבְּר֥וֹ לְשָׁלֹֽם:
[ה] וַיַּחֲלֹ֤ם יוֹסֵף֙ חֲל֔וֹם וַיַּגֵּ֖ד לְאֶחָ֑יו וַיּוֹסִ֥פוּ ע֖וֹד שְׂנֹ֥א אֹתֽוֹ:
[ו] וַיֹּ֖אמֶר אֲלֵיהֶ֑ם שִׁמְעוּ־נָ֕א הַחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר חָלָֽמְתִּי:
[ז] וְ֠הִנֵּה אֲנַ֜חְנוּ מְאַלְּמִ֤ים אֲלֻמִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַשָּׂדֶ֔ה וְהִנֵּ֛ה קָ֥מָה אֲלֻמָּתִ֖י וְגַם־נִצָּ֑בָה וְהִנֵּ֤ה תְסֻבֶּ֙ינָה֙ אֲלֻמֹּ֣תֵיכֶ֔ם וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶ֖יןָ לַאֲלֻמָּתִֽי:
[ח] וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ אֶחָ֔יו הֲמָלֹ֤ךְ תִּמְלֹךְ֙ עָלֵ֔ינוּ אִם־מָשׁ֥וֹל תִּמְשֹׁ֖ל בָּ֑נוּ וַיּוֹסִ֤פוּ עוֹד֙ שְׂנֹ֣א אֹת֔וֹ עַל־חֲלֹמֹתָ֖יו וְעַל־דְּבָרָֽיו:
[ט] וַיַּחֲלֹ֥ם עוֹד֙ חֲל֣וֹם אַחֵ֔ר וַיְסַפֵּ֥ר אֹת֖וֹ לְאֶחָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֨ה חָלַ֤מְתִּֽי חֲלוֹם֙ ע֔וֹד וְהִנֵּ֧ה הַשֶּׁ֣מֶשׁ וְהַיָּרֵ֗חַ וְאַחַ֤ד עָשָׂר֙ כּֽוֹכָבִ֔ים מִֽשְׁתַּחֲוִ֖ים לִֽי:
[י] וַיְסַפֵּ֣ר אֶל־אָבִיו֘ וְאֶל־אֶחָיו֒ וַיִּגְעַר־בּ֣וֹ אָבִ֔יו וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מָ֛ה הַחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר חָלָ֑מְתָּ הֲב֣וֹא נָב֗וֹא אֲנִי֙ וְאִמְּךָ֣ וְאַחֶ֔יךָ לְהִשְׁתַּחֲוֺ֥ת לְךָ֖ אָֽרְצָה:
[יא] וַיְקַנְאוּ־ב֖וֹ אֶחָ֑יו וְאָבִ֖יו שָׁמַ֥ר אֶת־הַדָּבָֽר:
[שני] [יב] וַיֵּלְכ֖וּ אֶחָ֑יו לִרְע֛וֹת אֶת־צֹ֥אן אֲבִיהֶ֖ם בִּשְׁכֶֽם:
[יג] וַיֹּ֨אמֶר יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־יוֹסֵ֗ף הֲל֤וֹא אַחֶ֙יךָ֙ רֹעִ֣ים בִּשְׁכֶ֔ם לְכָ֖ה וְאֶשְׁלָחֲךָ֣ אֲלֵיהֶ֑ם וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ הִנֵּֽנִי:
[יד] וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ לֶךְ־נָ֨א רְאֵ֜ה אֶת־שְׁל֤וֹם אַחֶ֙יךָ֙ וְאֶת־שְׁל֣וֹם הַצֹּ֔אן וַהֲשִׁבֵ֖נִי דָּבָ֑ר וַיִּשְׁלָחֵ֙הוּ֙ מֵעֵ֣מֶק חֶבְר֔וֹן וַיָּבֹ֖א שְׁכֶֽמָה:
[טו] וַיִּמְצָאֵ֣הוּ אִ֔ישׁ וְהִנֵּ֥ה תֹעֶ֖ה בַּשָּׂדֶ֑ה וַיִּשְׁאָלֵ֧הוּ הָאִ֛ישׁ לֵאמֹ֖ר מַה־תְּבַקֵּֽשׁ:
[טז] וַיֹּ֕אמֶר אֶת־אַחַ֖י אָנֹכִ֣י מְבַקֵּ֑שׁ הַגִּֽידָה־נָּ֣א לִ֔י אֵיפֹ֖ה הֵ֥ם רֹעִֽים:
[יז] וַיֹּ֤אמֶר הָאִישׁ֙ נָסְע֣וּ מִזֶּ֔ה כִּ֤י שָׁמַ֙עְתִּי֙ אֹֽמְרִ֔ים נֵלְכָ֖ה דֹּתָ֑יְנָה וַיֵּ֤לֶךְ יוֹסֵף֙ אַחַ֣ר אֶחָ֔יו וַיִּמְצָאֵ֖ם בְּדֹתָֽן:
[יח] וַיִּרְא֥וּ אֹת֖וֹ מֵרָחֹ֑ק וּבְטֶ֙רֶם֙ יִקְרַ֣ב אֲלֵיהֶ֔ם וַיִּֽתְנַכְּל֥וּ אֹת֖וֹ לַהֲמִיתֽוֹ:
[יט] וַיֹּאמְר֖וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו הִנֵּ֗ה בַּ֛עַל הַחֲלֹמ֥וֹת הַלָּזֶ֖ה בָּֽא:
[כ] וְעַתָּ֣ה׀ לְכ֣וּ וְנַהַרְגֵ֗הוּ וְנַשְׁלִכֵ֙הוּ֙ בְּאַחַ֣ד הַבֹּר֔וֹת וְאָמַ֕רְנוּ חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ וְנִרְאֶ֕ה מַה־יִּהְי֖וּ חֲלֹמֹתָֽיו:
[כא] וַיִּשְׁמַ֣ע רְאוּבֵ֔ן וַיַּצִּלֵ֖הוּ מִיָּדָ֑ם וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א נַכֶּ֖נּוּ נָֽפֶשׁ:
[כב] וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם ׀ רְאוּבֵן֘ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒ הַשְׁלִ֣יכוּ אֹת֗וֹ אֶל־הַבּ֤וֹר הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר בַּמִּדְבָּ֔ר וְיָ֖ד אַל־תִּשְׁלְחוּ־ב֑וֹ לְמַ֗עַן הַצִּ֤יל אֹתוֹ֙ מִיָּדָ֔ם לַהֲשִׁיב֖וֹ אֶל־אָבִֽיו:
[שלישי] [כג] וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁר־בָּ֥א יוֹסֵ֖ף אֶל־אֶחָ֑יו וַיַּפְשִׁ֤יטוּ אֶת־יוֹסֵף֙ אֶת־כֻּתָּנְתּ֔וֹ אֶת־כְּתֹ֥נֶת הַפַּסִּ֖ים אֲשֶׁ֥ר עָלָֽיו:
[כד] וַיִּ֨קָּחֻ֔הוּ וַיַּשְׁלִ֥כוּ אֹת֖וֹ הַבֹּ֑רָה וְהַבּ֣וֹר רֵ֔ק אֵ֥ין בּ֖וֹ מָֽיִם:
[כה] וַיֵּשְׁבוּ֘ לֶאֱכָל־לֶחֶם֒ וַיִּשְׂא֤וּ עֵֽינֵיהֶם֙ וַיִּרְא֔וּ וְהִנֵּה֙ אֹרְחַ֣ת יִשְׁמְעֵאלִ֔ים בָּאָ֖ה מִגִּלְעָ֑ד וּגְמַלֵּיהֶ֣ם נֹשְׂאִ֗ים נְכֹאת֙ וּצְרִ֣י וָלֹ֔ט הוֹלְכִ֖ים לְהוֹרִ֥יד מִצְרָֽיְמָה:
[כו] וַיֹּ֥אמֶר יְהוּדָ֖ה אֶל־אֶחָ֑יו מַה־בֶּ֗צַע כִּ֤י נַֽהֲרֹג֙ אֶת־אָחִ֔ינוּ וְכִסִּ֖ינוּ אֶת־דָּמֽוֹ:
[כז] לְכ֞וּ וְנִמְכְּרֶ֣נּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִ֗ים וְיָדֵ֙נוּ֙ אַל־תְּהִי־ב֔וֹ כִּֽי־אָחִ֥ינוּ בְשָׂרֵ֖נוּ ה֑וּא וַֽיִּשְׁמְע֖וּ אֶחָֽיו:
[כח] וַיַּעַבְרוּ֩ אֲנָשִׁ֨ים מִדְיָנִ֜ים סֹחֲרִ֗ים וַֽיִּמְשְׁכוּ֙ וַיַּעֲל֤וּ אֶת־יוֹסֵף֙ מִן־הַבּ֔וֹר וַיִּמְכְּר֧וּ אֶת־יוֹסֵ֛ף לַיִּשְׁמְעֵאלִ֖ים בְּעֶשְׂרִ֣ים כָּ֑סֶף וַיָּבִ֥יאוּ אֶת־יוֹסֵ֖ף מִצְרָֽיְמָה:
[כט] וַיָּ֤שָׁב רְאוּבֵן֙ אֶל־הַבּ֔וֹר וְהִנֵּ֥ה אֵין־יוֹסֵ֖ף בַּבּ֑וֹר וַיִּקְרַ֖ע אֶת־בְּגָדָֽיו:
[ל] וַיָּ֥שָׁב אֶל־אֶחָ֖יו וַיֹּאמַ֑ר הַיֶּ֣לֶד אֵינֶ֔נּוּ וַאֲנִ֖י אָ֥נָה אֲנִי־בָֽא:
[לא] וַיִּקְח֖וּ אֶת־כְּתֹ֣נֶת יוֹסֵ֑ף וַיִּשְׁחֲטוּ֙ שְׂעִ֣יר עִזִּ֔ים וַיִּטְבְּל֥וּ אֶת־הַכֻּתֹּ֖נֶת בַּדָּֽם:
[לב] וַֽיְשַׁלְּח֞וּ אֶת־כְּתֹ֣נֶת הַפַּסִּ֗ים וַיָּבִ֙יאוּ֙ אֶל־אֲבִיהֶ֔ם וַיֹּאמְר֖וּ זֹ֣את מָצָ֑אנוּ הַכֶּר־נָ֗א הַכְּתֹ֧נֶת בִּנְךָ֛ הִ֖וא אִם־לֹֽא:
[לג] וַיַּכִּירָ֤הּ וַיֹּ֙אמֶר֙ כְּתֹ֣נֶת בְּנִ֔י חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ טָרֹ֥ף טֹרַ֖ף יוֹסֵֽף:
[לד] וַיִּקְרַ֤ע יַֽעֲקֹב֙ שִׂמְלֹתָ֔יו וַיָּ֥שֶׂם שַׂ֖ק בְּמָתְנָ֑יו וַיִּתְאַבֵּ֥ל עַל־בְּנ֖וֹ יָמִ֥ים רַבִּֽים:
[לה] וַיָּקֻמוּ֩ כָל־בָּנָ֨יו וְכָל־בְּנֹתָ֜יו לְנַחֲמ֗וֹ וַיְמָאֵן֙ לְהִתְנַחֵ֔ם וַיֹּ֕אמֶר כִּֽי־אֵרֵ֧ד אֶל־בְּנִ֛י אָבֵ֖ל שְׁאֹ֑לָה וַיֵּ֥בְךְּ אֹת֖וֹ אָבִֽיו:
[לו] וְהַ֨מְּדָנִ֔ים מָכְר֥וּ אֹת֖וֹ אֶל־מִצְרָ֑יִם לְפֽוֹטִיפַר֙ סְרִ֣יס פַּרְעֹ֔ה שַׂ֖ר הַטַּבָּחִֽים: פ

פרק לז
(א) וישב יעקב - עשו הלך "אל ארץ אחרת מפני יעקב אחיו" (בר' לו , ו) , אבל יעקב ישב אצל אביו בארץ מגוריו , כי לו משפט הבכורה (ע"פ דב' כא , יז). (ב) אלה תולדות יעקב - ישכילו ויבינו אוהבי שֶׂכֶל מה שלימדונו רבותינו (שבת סג , א) , כי אין מקרא יוצא מדי פשוטו , אף כי עיקרה של תורה באת ללמדנו ולהודיענו ברמיזת הפשט ההגדות וההלכות והדינין , על ידי אריכות הלשון , ועל ידי שלשים ושתים מידות של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי , ועל ידי שלש עשרה מידות של רבי ישמעאל. והראשונים , מתוך חסידותם נתעסקו לנטות אחרי הדרשות שהן עיקר , ומתוך כך לא הורגלו בעומק פשוטו של מקרא; ולפי שאמרו חכמים (ברכות כח , ב): 'אל תרבו בניכם בהגיון' , וגם אמרו (ב"מ לג , א): 'העוסק במקרא - מדה ואינה מדה; העוסק בתלמוד - אין לך מדה גדולה מזו' , ומתוך כך לא הורגלו כל כך בפשוטן של מקראות; וכדאמרינן במסכת שבת (סג , א): הוינא בר תמני סרי שנין , וגרסינן כולה תלמודא , ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו. וגם רבנו שלמה אבי אמי , מאיר עיני גולה , שפירש תורה נביאים וכתובים , נתן לב לפרש פשוטו של מקרא , ואף אני , שמואל בן רבי מאיר חתנו זצ"ל , נתווכחתי עמו ולפניו , והודה לי , שאילו היה לו פנאי , היה צריך לעשות פרושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום. ועתה יראו המשכילים מה שפירשו הראשונים (ראה רש"י וראב"ע): אלה תולדות יעקב - אלה מקראות ומאורעות שאירעו ליעקב; והנה זה הבל הוא , כי כל 'אלה תולדות' האמור בתורה ובכתובים , יש מהם שמפרש 'בני האדם' , ויש מהם רבים שמפרשים 'בני בנים' , כאשר פירשתי ב"אלה תולדות נח" (בר ו , ט): למעלה בפרשת בראשית כתיב "ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם ואת חם ואת יפת" (בר' ה , לב) , ואחרי כן מפרש כי העולם חטאו "ונח מצא חן" (בר' ו , ח) , ואחרי כן מפרש "אלה תולדות נח" (בר' ו , ט) - בני בניו; היאך? כי שלשה בנים היו לו , וציוה הקדוש ברוך הוא להכניסם בתיבה שנים עשר חודש , ובצאתם "ויולדו להם בנים אחרי המבול" (בר' י , א) , עד שעולים לשבעים בנים שהיו שבעים אומות , כדכתיב "מאלה נפרדו" וגו' (בר' י , ה). וכן בעשו , פרשה ראשונה (בר' לו , א - ה) מפרש בני עשו שנולדו לו במקום אביו , ואחרי כן "וילך אל ארץ" וגו' (בר' לו , ו) , וישב לו בהר שעיר , וכל פרשה ראשונה , וכתיב "אלה תולדות עשו אבי אדום בהר שעיר" (בר' לו , ט) , וכל פרשה שנייה זאת - בבני עשו. וכשם שמצינו בעשו , שפירש שבניו נולדו במגורי אביו קודם שהלך "אל ארץ מפני יעקב" (שם , ו) , ובני בניו נולדו בהר שעיר , כן ביעקב: למעלה כתיב "ויהיו בני יעקב שנים עשר" וגו' (בר' לה , כב) , ומפרש לבסוף "אלה בני יעקב אשר ילד לו בפדן ארם ויבא... אל יצחק אביו" וגו' (בר' לה , כו , כז) - הרי פירש בניו של יעקב והיכן נולדו , כאשר עשה בבני עשו; ועתה כותב אלה תולדות יעקב - בני בניו שהיו שבעים , והיאך נולדו; כיצד? יוסף בן שבע עשרה שנה , ונתקנאו בו אחיו , ומתוך כך ירד יהודה מאת אחיו , והיו לו בנים בכזיב ובעדולם , שלה ופרץ וזרח , ונתגלגל הדבר שיוסף הורד מצרימה , ונולדו לו במצרים מנשה ואפרים , ושלח יוסף בשביל אביו וביתו עד שהיו שִבְעִים. וכל זה היה צריך משה רבנו לכתוב , שעל זה הוכיחם: "בשבעים נפש ירדו אבותיך" וגו' (דב' י , כב). בן שבע עשרה שנה - להודיעך כי עשרים ושתים שנה נעלם מאביו יעקב , שהרי "בן שלשים שנה" היה "בעומדו לפני פרעה" (בר' מא , מו) , ושבע שני השובע ושני שנים של רעב , ואז בא אביו , כדכתיב "ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר" (בר' מה , ו). היה רועה את אחיו בצאן - בני לאה לפי דרך ארץ קורא אחיו , ולא בני השפחות. והוא נער את בני בלהה וגו' - נערותו ורגילותו ומשתאיו היו עם בני בלהה ובני זלפה , ומתוך כך התחילו אחיו בני לאה לשנוא אותו. את אחיו - עם אחיו רועה; ובשמחת נערותו היה נבדל מהם , ורגיל עם בני השפחות ולא עמהם , כמו נער; כדכתיב "כי נער ישראל" (הו' יא , א) , וכתיב "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו" (ש"ב ב , יד); הולך ומונה כל מיני עניינים שגרמו לשנוא אותו. וגם ויבא יוסף דבתם רעה - את דבתם של אחיו רעה , כמדרש אגדה לפי פרושי , שאמר לאביו: כך מבזים הם בני השפחות , אבל אני מכבדם ואני רגיל אצלם. פשטנים אחרים לא עמדו על העיקר. (ג) וישראל אהב וגו' - כל זה גרם הקנאה. בן זקונים - כי אחרון היה לאחד עשר בנים , אבל בנימין לא נולד אחרי כן עד זמן מרובה , והרבה קודם שנולד בנימין היה לו בן זקונים , והתחיל לאוהבו. פסים - מעיל (ראה ש"ב יג , יח). (ח) ועל דבריו - "ויבא יוסף את דבתם רעה" (לעיל , ב). (י) מה החלום הזה וגו' - אפילו היתה אמו קיימת , היה אומר להוכיחו. (יא) ואביו שמר את הדבר - מה צורך לכתוב זה? אלא כשבאה לו את הבשורה ולא האמין לבניו שהוא חי , "וירא ישראל את העגלות אשר שלח פרעה" (בר' מה , כז) , כי לא נשלחו כי אם על פי המלך , כמו שכתוב שם "עגלות על פי פרעה" (בר' מה , כא) , אז האמין על ידי החלומות , שמוכיחין שסופו להיות מושל , ועגלות הללו על ידי מלכות וממשלה באים; ומתוך כך אמר "רב עוד יוסף בני חי" (בר' מה , כח). כי תימה גדולה היה: היאך האמין , אחרי שראה כתנתו מלאה דם?! כמו שנחרד יצחק על יעקב , בשביל שמצא שיער בחלקת צואריו. (יג) הלא אחיך רועים בשכם - במקום סכנה , שהרגו אנשי המקום. זה שמעתי מרבי יוסף קרא חבירנו , והִנְאָה לי. (יד) ויבא שכמה , ולא מצאם. (טו) וימצאהו איש והנה תועה וגו' - להגיד חשיבותו של יוסף נכתב זה , שלא רצה לחזור לאביו כשלא מצאם בשכם , אלא בקשם עד שמצאם; ואעפ"י שהיה יודע שמתקנאים בו , הלך ובקשם , כמו שאמר לו אביו "והשיבני דבר" (לעיל , יד). (יז) בדתן - לפי הפשט: שם העיר; וגם בשופטים היא נזכרת (? וראה מ"ב ו , יג). (יח) ויתנכלו אותו - נתמלאו נכליות וערמומיות עליו , כמו "וארור נוכל" (מל' א , יד); "בנכליהם אשר נכלו" (במ' כה , יח). (יט) הלזה כל 'הלזה': כשרואים אותו מרחוק , וכן "מי האיש הלזה" (בר' כד , סה); 'ציל' בלעז. אבל "הזה" (להלן , כב) - 'צישט' בלעז , כמו "המן הרע הזה" (אסתר ז , ו) , כשהוא בקרוב. (כ) לכו ונהרגהו - לשון הזמנת בני אדם , וכן "לכו ונמכרנו לישמעאלים" (להלן , כז) , וכן "הבה נא" (בר' לח , טז); "הבה נתחכמה" (שמ' א , י); וכן "ראה אנכי נותן לפניכם היום" (דב' יא , כו). (כא) ויצילהו מידם - שלא נהרג. (כב) השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר - מקום שאין בני אדם מצויין שם , וימות מאליו. למען הציל - הפסוק מעיד על ראובן כי להצילו נתכוון , כמו שמוכיח סופו. (כג) את כתונת הפסים - לא הזכירה , אלא לרמוז לך שהיא גרמה תחילה השנאה!? וזה אינו , אלא לפי שהוא אומר לפנינו "וישלחו את כתונת הפסים" (להלן , לב) - להטעותו , שיחשוב בלבו כי חיה רעה אכלתהו , כמו שאמר "ויכירה ויאמר כתונת בני" (להלן , לג) , לכך הוא מזכירה כאן. (כד) אין בו מים - שאם היה בו מים , לא היו משליכין אותו שם , שאם כן היו מטבעין אותו וממיתין אותו בידים , והם אמרו: "ויד אל תשלחו בו" (לעיל , כב) , "וידינו אל תהיה בו" (ראה להלן , כז) - לגרום לו מיתה. (כח) ויעברו אנשים מדיינים - בתוך שהיו יושבים לאכול לחם , ורחוקים היו קצת מן הבור לבלתי אכול על הדם , וממתינים היו לישמעאלים שראו , וקודם שבאו הישמעאלים , עברו אנשים מדיינים אחרים דרך שם , וראוהו בבור ומשכוהו , ומכרוהו המדיינים לישמעאלים. ויש לומר , שהאחים לא ידעו; ואעפ"י אשר כתב "אשר מכרתם אותי מצרימה" (בר' מה , ד) , יש לומר , שהגרמת מעשיהם סייעה במכירתו. זה נראה לי לפי עומק דרך פשוטו של מקרא , כי ויעברו אנשים מדיינים - משמע: על ידי מקרֶא , והם מכרוהו לישמעאלים. ואף אם באתה לומר וימכרו... יוסף לישמעאלים - כי אחיו מכרוהו , אם כן , צריך לומר שהם ציוו למדינים סוחרים למושכו מן הבור , ואחר כן מכרוהו לישמעאלים. (ל) אנה אני בא - למה באתי אל הבור. (לב) וישלחו - על ידי בני אדם , שלא יגידו מי השולחים , אלא שיאמרו: זאת מצאנו. (לה) כי ארד - לא אנחם , אלא ארד על בני אבל שאולה. ויבך אותו אביו - כלומר: זמן מרובה. ולפי שהוא מיותר , דרשו חכמים (ב"ר פד , כא): אביו יצחק , אף כי היה יודע שלא נהרג. (לו) והמדנים מכרו אותו אל מצרים - מדן ומדיין וישמעאלים אחים היו (ראה בר' כה , ב) , ומדן וישמעאלים אחד הם לפי הפשט , לכך הוא אומר כי מדנים מכרוהו וישמעאלים הורידוהו שמה (לעיל , כח) , כי שניהם אחד הם לפי הפשט.