מאגר הכתר בראשית פרק לז עם פירוש רד"ק

פרק לז
{פרשת וישב} [א] וַיֵּ֣שֶׁב יַֽעֲקֹ֔ב בְּאֶ֖רֶץ מְגוּרֵ֣י אָבִ֑יו בְּאֶ֖רֶץ כְּנָֽעַן:
[ב] אֵ֣לֶּה׀ תֹּלְד֣וֹת יַעֲקֹ֗ב יוֹסֵ֞ף בֶּן־שְׁבַֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֨ה רֹעֶ֤ה אֶת־אֶחָיו֙ בַּצֹּ֔אן וְה֣וּא נַ֗עַר אֶת־בְּנֵ֥י בִלְהָ֛ה וְאֶת־בְּנֵ֥י זִלְפָּ֖ה נְשֵׁ֣י אָבִ֑יו וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־דִּבָּתָ֥ם רָעָ֖ה אֶל־אֲבִיהֶֽם:
[ג] וְיִשְׂרָאֵ֗ל אָהַ֤ב אֶת־יוֹסֵף֙ מִכָּל־בָּנָ֔יו כִּֽי־בֶן־זְקֻנִ֥ים ה֖וּא ל֑וֹ וְעָ֥שָׂה ל֖וֹ כְּתֹ֥נֶת פַּסִּֽים:
[ד] וַיִּרְא֣וּ אֶחָ֗יו כִּֽי־אֹת֞וֹ אָהַ֤ב אֲבִיהֶם֙ מִכָּל־אֶחָ֔יו וַֽיִּשְׂנְא֖וּ אֹת֑וֹ וְלֹ֥א יָכְל֖וּ דַּבְּר֥וֹ לְשָׁלֹֽם:
[ה] וַיַּחֲלֹ֤ם יוֹסֵף֙ חֲל֔וֹם וַיַּגֵּ֖ד לְאֶחָ֑יו וַיּוֹסִ֥פוּ ע֖וֹד שְׂנֹ֥א אֹתֽוֹ:
[ו] וַיֹּ֖אמֶר אֲלֵיהֶ֑ם שִׁמְעוּ־נָ֕א הַחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר חָלָֽמְתִּי:
[ז] וְ֠הִנֵּה אֲנַ֜חְנוּ מְאַלְּמִ֤ים אֲלֻמִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַשָּׂדֶ֔ה וְהִנֵּ֛ה קָ֥מָה אֲלֻמָּתִ֖י וְגַם־נִצָּ֑בָה וְהִנֵּ֤ה תְסֻבֶּ֙ינָה֙ אֲלֻמֹּ֣תֵיכֶ֔ם וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶ֖יןָ לַאֲלֻמָּתִֽי:
[ח] וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ אֶחָ֔יו הֲמָלֹ֤ךְ תִּמְלֹךְ֙ עָלֵ֔ינוּ אִם־מָשׁ֥וֹל תִּמְשֹׁ֖ל בָּ֑נוּ וַיּוֹסִ֤פוּ עוֹד֙ שְׂנֹ֣א אֹת֔וֹ עַל־חֲלֹמֹתָ֖יו וְעַל־דְּבָרָֽיו:
[ט] וַיַּחֲלֹ֥ם עוֹד֙ חֲל֣וֹם אַחֵ֔ר וַיְסַפֵּ֥ר אֹת֖וֹ לְאֶחָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֨ה חָלַ֤מְתִּֽי חֲלוֹם֙ ע֔וֹד וְהִנֵּ֧ה הַשֶּׁ֣מֶשׁ וְהַיָּרֵ֗חַ וְאַחַ֤ד עָשָׂר֙ כּֽוֹכָבִ֔ים מִֽשְׁתַּחֲוִ֖ים לִֽי:
[י] וַיְסַפֵּ֣ר אֶל־אָבִיו֘ וְאֶל־אֶחָיו֒ וַיִּגְעַר־בּ֣וֹ אָבִ֔יו וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מָ֛ה הַחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר חָלָ֑מְתָּ הֲב֣וֹא נָב֗וֹא אֲנִי֙ וְאִמְּךָ֣ וְאַחֶ֔יךָ לְהִשְׁתַּחֲוֺ֥ת לְךָ֖ אָֽרְצָה:
[יא] וַיְקַנְאוּ־ב֖וֹ אֶחָ֑יו וְאָבִ֖יו שָׁמַ֥ר אֶת־הַדָּבָֽר:
[שני] [יב] וַיֵּלְכ֖וּ אֶחָ֑יו לִרְע֛וֹת אֶת־צֹ֥אן אֲבִיהֶ֖ם בִּשְׁכֶֽם:
[יג] וַיֹּ֨אמֶר יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־יוֹסֵ֗ף הֲל֤וֹא אַחֶ֙יךָ֙ רֹעִ֣ים בִּשְׁכֶ֔ם לְכָ֖ה וְאֶשְׁלָחֲךָ֣ אֲלֵיהֶ֑ם וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ הִנֵּֽנִי:
[יד] וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ לֶךְ־נָ֨א רְאֵ֜ה אֶת־שְׁל֤וֹם אַחֶ֙יךָ֙ וְאֶת־שְׁל֣וֹם הַצֹּ֔אן וַהֲשִׁבֵ֖נִי דָּבָ֑ר וַיִּשְׁלָחֵ֙הוּ֙ מֵעֵ֣מֶק חֶבְר֔וֹן וַיָּבֹ֖א שְׁכֶֽמָה:
[טו] וַיִּמְצָאֵ֣הוּ אִ֔ישׁ וְהִנֵּ֥ה תֹעֶ֖ה בַּשָּׂדֶ֑ה וַיִּשְׁאָלֵ֧הוּ הָאִ֛ישׁ לֵאמֹ֖ר מַה־תְּבַקֵּֽשׁ:
[טז] וַיֹּ֕אמֶר אֶת־אַחַ֖י אָנֹכִ֣י מְבַקֵּ֑שׁ הַגִּֽידָה־נָּ֣א לִ֔י אֵיפֹ֖ה הֵ֥ם רֹעִֽים:
[יז] וַיֹּ֤אמֶר הָאִישׁ֙ נָסְע֣וּ מִזֶּ֔ה כִּ֤י שָׁמַ֙עְתִּי֙ אֹֽמְרִ֔ים נֵלְכָ֖ה דֹּתָ֑יְנָה וַיֵּ֤לֶךְ יוֹסֵף֙ אַחַ֣ר אֶחָ֔יו וַיִּמְצָאֵ֖ם בְּדֹתָֽן:
[יח] וַיִּרְא֥וּ אֹת֖וֹ מֵרָחֹ֑ק וּבְטֶ֙רֶם֙ יִקְרַ֣ב אֲלֵיהֶ֔ם וַיִּֽתְנַכְּל֥וּ אֹת֖וֹ לַהֲמִיתֽוֹ:
[יט] וַיֹּאמְר֖וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו הִנֵּ֗ה בַּ֛עַל הַחֲלֹמ֥וֹת הַלָּזֶ֖ה בָּֽא:
[כ] וְעַתָּ֣ה׀ לְכ֣וּ וְנַהַרְגֵ֗הוּ וְנַשְׁלִכֵ֙הוּ֙ בְּאַחַ֣ד הַבֹּר֔וֹת וְאָמַ֕רְנוּ חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ וְנִרְאֶ֕ה מַה־יִּהְי֖וּ חֲלֹמֹתָֽיו:
[כא] וַיִּשְׁמַ֣ע רְאוּבֵ֔ן וַיַּצִּלֵ֖הוּ מִיָּדָ֑ם וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א נַכֶּ֖נּוּ נָֽפֶשׁ:
[כב] וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם ׀ רְאוּבֵן֘ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒ הַשְׁלִ֣יכוּ אֹת֗וֹ אֶל־הַבּ֤וֹר הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר בַּמִּדְבָּ֔ר וְיָ֖ד אַל־תִּשְׁלְחוּ־ב֑וֹ לְמַ֗עַן הַצִּ֤יל אֹתוֹ֙ מִיָּדָ֔ם לַהֲשִׁיב֖וֹ אֶל־אָבִֽיו:
[שלישי] [כג] וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁר־בָּ֥א יוֹסֵ֖ף אֶל־אֶחָ֑יו וַיַּפְשִׁ֤יטוּ אֶת־יוֹסֵף֙ אֶת־כֻּתָּנְתּ֔וֹ אֶת־כְּתֹ֥נֶת הַפַּסִּ֖ים אֲשֶׁ֥ר עָלָֽיו:
[כד] וַיִּ֨קָּחֻ֔הוּ וַיַּשְׁלִ֥כוּ אֹת֖וֹ הַבֹּ֑רָה וְהַבּ֣וֹר רֵ֔ק אֵ֥ין בּ֖וֹ מָֽיִם:
[כה] וַיֵּשְׁבוּ֘ לֶאֱכָל־לֶחֶם֒ וַיִּשְׂא֤וּ עֵֽינֵיהֶם֙ וַיִּרְא֔וּ וְהִנֵּה֙ אֹרְחַ֣ת יִשְׁמְעֵאלִ֔ים בָּאָ֖ה מִגִּלְעָ֑ד וּגְמַלֵּיהֶ֣ם נֹשְׂאִ֗ים נְכֹאת֙ וּצְרִ֣י וָלֹ֔ט הוֹלְכִ֖ים לְהוֹרִ֥יד מִצְרָֽיְמָה:
[כו] וַיֹּ֥אמֶר יְהוּדָ֖ה אֶל־אֶחָ֑יו מַה־בֶּ֗צַע כִּ֤י נַֽהֲרֹג֙ אֶת־אָחִ֔ינוּ וְכִסִּ֖ינוּ אֶת־דָּמֽוֹ:
[כז] לְכ֞וּ וְנִמְכְּרֶ֣נּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִ֗ים וְיָדֵ֙נוּ֙ אַל־תְּהִי־ב֔וֹ כִּֽי־אָחִ֥ינוּ בְשָׂרֵ֖נוּ ה֑וּא וַֽיִּשְׁמְע֖וּ אֶחָֽיו:
[כח] וַיַּעַבְרוּ֩ אֲנָשִׁ֨ים מִדְיָנִ֜ים סֹחֲרִ֗ים וַֽיִּמְשְׁכוּ֙ וַיַּעֲל֤וּ אֶת־יוֹסֵף֙ מִן־הַבּ֔וֹר וַיִּמְכְּר֧וּ אֶת־יוֹסֵ֛ף לַיִּשְׁמְעֵאלִ֖ים בְּעֶשְׂרִ֣ים כָּ֑סֶף וַיָּבִ֥יאוּ אֶת־יוֹסֵ֖ף מִצְרָֽיְמָה:
[כט] וַיָּ֤שָׁב רְאוּבֵן֙ אֶל־הַבּ֔וֹר וְהִנֵּ֥ה אֵין־יוֹסֵ֖ף בַּבּ֑וֹר וַיִּקְרַ֖ע אֶת־בְּגָדָֽיו:
[ל] וַיָּ֥שָׁב אֶל־אֶחָ֖יו וַיֹּאמַ֑ר הַיֶּ֣לֶד אֵינֶ֔נּוּ וַאֲנִ֖י אָ֥נָה אֲנִי־בָֽא:
[לא] וַיִּקְח֖וּ אֶת־כְּתֹ֣נֶת יוֹסֵ֑ף וַיִּשְׁחֲטוּ֙ שְׂעִ֣יר עִזִּ֔ים וַיִּטְבְּל֥וּ אֶת־הַכֻּתֹּ֖נֶת בַּדָּֽם:
[לב] וַֽיְשַׁלְּח֞וּ אֶת־כְּתֹ֣נֶת הַפַּסִּ֗ים וַיָּבִ֙יאוּ֙ אֶל־אֲבִיהֶ֔ם וַיֹּאמְר֖וּ זֹ֣את מָצָ֑אנוּ הַכֶּר־נָ֗א הַכְּתֹ֧נֶת בִּנְךָ֛ הִ֖וא אִם־לֹֽא:
[לג] וַיַּכִּירָ֤הּ וַיֹּ֙אמֶר֙ כְּתֹ֣נֶת בְּנִ֔י חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ טָרֹ֥ף טֹרַ֖ף יוֹסֵֽף:
[לד] וַיִּקְרַ֤ע יַֽעֲקֹב֙ שִׂמְלֹתָ֔יו וַיָּ֥שֶׂם שַׂ֖ק בְּמָתְנָ֑יו וַיִּתְאַבֵּ֥ל עַל־בְּנ֖וֹ יָמִ֥ים רַבִּֽים:
[לה] וַיָּקֻמוּ֩ כָל־בָּנָ֨יו וְכָל־בְּנֹתָ֜יו לְנַחֲמ֗וֹ וַיְמָאֵן֙ לְהִתְנַחֵ֔ם וַיֹּ֕אמֶר כִּֽי־אֵרֵ֧ד אֶל־בְּנִ֛י אָבֵ֖ל שְׁאֹ֑לָה וַיֵּ֥בְךְּ אֹת֖וֹ אָבִֽיו:
[לו] וְהַ֨מְּדָנִ֔ים מָכְר֥וּ אֹת֖וֹ אֶל־מִצְרָ֑יִם לְפֽוֹטִיפַר֙ סְרִ֣יס פַּרְעֹ֔ה שַׂ֖ר הַטַּבָּחִֽים: פ

פרק לז
(א) וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען - כבר פרשנו זה בפסוק "אשר גר שם אברהם ויצחק" (בר' לה , כז). (ב) אלה תולדות יעקב - תולדות זה , פרושו 'קורות' , וכן "אלה תולדות נח" (בר' ו , ט); כי הקורות הם תולדות הימים , וכן אמר "כי לא תדע מה ילד יום" (מש' כז , א). יוסף בן שבע עשרה שנה היה , כשהיה רועה את אחיו בצאן. ואמר בצאן , ולא אמר 'הצאן' , כי עדין היה נער לרעות הצאן; אלא היה הולך עם אחיו במרעית הצאן , והיה מתלמד עמהם לרעות הצאן. והוא נער - היה מתגדל עמהם , והולך עמהם כשהיו רועים הצאן. נשי אביו - כמו שכתוב בכל אחת מהן "לאשה" (בר' ל , ד; ל , ט); ולא היה לו בזה בזיון , כי בני נשי אביו היו. ויבא יסף את דבתם רעה - היה אומר לאביו , כי אחיו היו שונאים אותו , אלה בני השפחות שהיה גדל עמהם וכן בני הגבירות; לפי שהוא היה מתגאה עליהם , לפי שאביו היה אוהבו יותר מכל אחיו (ראה להלן , ג). והוא היה מביא דבתם זאת אל אביהם , שהיו מבזים אותו ומדברים עליו רע. ויעקב היה גוער בהם בעבורו. והנה הולך ומפרש סבת השנאה , כמו שאמר "וישראל" (להלן , ג) , "ויראו" (להלן , ד). ובבראשית רבה (פד , ז): רבי מאיר אומר: אמר לו: חשודין בניך על 'אבר מן החי'; רבי יהודה אומר: מזלזלין בבני השפחות וקוראים להם עבדים. רבי שמעון אומר: תולים הם עיניהם בבנות הארץ. אמר רבי יהודה ברבי סימון על תלתיהון: "פלס ומאזני משפט ליי'" (מש' טז , יא). אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה אמרת: חשודים הם על 'אבר מן החי' - חייך , אפִלו בשעת הקלקלה אינם אלא שוחטים ואוכלים , שנאמר "וישחטו שעיר עזים" (להלן , לא). אתה אמרת , שקורין לבני השפחות 'עבדים' - "לעבד נמכר יוסף" (תה' קה , יז). אתה אמרת: תולים עיניהם בבנות הארץ - חייך , שאני מגרה בך את הדוב; הדא היא "ותשא אשת אדניו" וגו' (בר' לט , ז). (ג) וישראל. כי בן זקונים - והלא בשבע שנים נולדו כל בני יעקב (ראה סע"ר ב); אע"פ שיוסף נולד אחרון , מה זקנה היתה ליעקב בהולד יוסף משאר בניו? אלא פרושו: כבן זקונים היה לו , כי היה מוצאו חכם בכל דבריו , כמו אם היה זקן; וכן תרגם אותו אנקלוס: "ארי בר חכים הוא ליה". ולאהבתו אותו יותר מכל בניו , היה מלבישו בבגדים נאים , ועשה לו כתונת פסים. פסים - מענין "פס ידא" (דנ' ה , ה); והיתה הכתנת עשויה פסים פסים: פס אחד מצבע אחד , ופס אחד מצבע אחר , כמו כלי מילת שעשוין פסים פסים. והיתה הכתנת נאה , וזה היה גורם לו שישנאו אותו , מלבד שהיה מדבר עליהם רע אל אביהם. ואמרו רבותינו ז"ל (שבת י , ב): לעולם אל יטיל אדם קנאה בין הבנים; שבשביל חמשת סלעים מילת , שהוסיף יעקב ליוסף על בניו , נתקנאו בו אחיו , ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. (ד) ויראו. ולא יכלו דברו לשלום - דבר עמו בדברי שלום , אלא בדברי מריבה. (ה) ויחלם. (ו-ז) ויאמר. והנה - היה חולם , והיה מספר להם להכאיב לבם , לפי שהיו מקנאים בו לאהבת אביו אותו , והיו שונאים אותו. והיה החלום הזה מענין מה שקרה לו , ומה שקרה להם עמו , כי על ידי התבואה עלה הוא לגדולה; וזהו שחלם קמה אלומתי. ועל ידי התבואה השתחוו לו אחיו (ראה בר' מב , ו) , וזהו שחלם תסובינה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי. (ח) ויאמרו. התחשוב למלוך עלינו , כי חלמת כזה וכזה? אין זה כי אם רוע לב! על חלומותיו - אולי חלם גם כן פעם אחרת קודם זה החלום , ולא זכר הכתוב אלא שני החלומות שהיו מבוארים בקנאה. או אמר חלומותיו - על זה ועל הבא אחריו; וחלומותיו שאמר , הוא ספור הכתוב. ועל דבריו - שהיה מתגאה עליהם ומביא דבתם אל אביהם (ראה לעיל , ב). (ט) ויחלם - החלום הזה מבואר הפתרון , כי השמש והירח הם אביו ואמו , ואחד עשר כוכבים - אחיו , שהיו אחד עשר. והחלומות הנכתבים שבאו דרך משל וחידה , כמו חלומות יוסף , וחלום המשקה והאופה (ראה בר' מ , ט ואי') , וחלום פרעה (ראה בר' מא) , וחלום נבוכר נצר (ראה דנ' ד , ב ואי') , שהתאמתו לפי הפתרון , היה בהם חלק גדול מהנבואה; והיו מאת האל לצורך עבדיו. (י) ויספר אל אביו - לפי שהיה לאביו זכר בזה החלום , ולא כן באחר. אני ואמך - כשם שאי אפשר לאמך , שכבר מתה; כשם שבטל החלום בזה , כך בטל כלו. ורבותינו ז"ל למדו מכאן (ברכות נה , א) , כי אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים; וכן הוא אומר "מה לתבן את הבר" (יר' כג , כח) - כשם שאי אפשר לבר בלא תבן , כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים. (יא) ויקנאו. שמר את הדבר - אע"פ שגער בו , חשש לחלום ושמרו בלבו. (יב) וילכו - נקוד על את. בבראשית רבה (פד , יג): למה נקוד? שלא הלכו אלא לרעות את עצמן , רוצה לומר: הרחיקו מאביהם להנאת עצמם , לאכול ולשתות ולעשות כרצונם בשכם. ולא היו יראים מאנשי שכם שהרגו אנשיה ושללו העיר , כי היו בוטחים באל. ואנשי הארץ היו יראים מהם , כי בעוד שעשו המעשה , היה חתת אלהים על הערים אשר סביבותיהם (ראה בר' לה , ה) , אף כי ארכו הימים , והיה הדבר כאִלו נשכח. (יג) ויאמר. הלא אחיך - כלומר: הלא ידעת , כי אחיך רועים בשכם. הנני - לא פחד מאחיו ואע"פ שהיו שונאים אותו , כי חשב , כי ליראת אביו עליהם , לא יעשו לו דבר רע. וגם אביו לא חשב זה , שאלו היה לבו נוקפו בזה , לא היה שולחו. וכל המעשה הזה סבה מאת האל נורא עלילות על בני אדם (ע"פ תה' סו , ה) , כדי שירדו אבותינו בסבה זו למצרים , כאשר נגזר בין הבתרים (ראה בר' טו , יג). (יד) ויאמר. ואת שלום הצאן - בבראשית רבה (פד , יג): הדא אמרה: צריך אדם לשאול בשלום מה שיש לו הנאה ממנו. מעמק חברון - ליוה אותו מן העיר עד אותו העמק שסמוך לחברון , ומשם שלחהו. ובבראשית רבה (פד , יג): מעמק חברון - והלא חברון הר היה? אלא מעצה עמוקה שבין הקדוש ברוך הוא ובין אברהם אבינו הקבור בחברון , לקיים מה שנאמר לו בין הבתרים "כי גר יהיה זרעך" (בר' טו , יג). (טו) וימצאהו איש - אחר שהגיע לשכם ולא מצאם במקום המרעה , היה הולך הנה והנה אם ימצאם , והיה תועה בשדה. (טז) הגידה נא לי - אם תדע , איפה הם רועים. (יז) מזה - מהמקום הזה , וכן "לא היתה בזה" (בר' לח , כא) - במקום הזה. כי שמעתי אומרים - שהיו אומרים. (יח) ויראו. ויתנכלו אותו - כמו 'לו' או 'בו'; כי מצאנו קשר הלשון הזה עם בי"ת: "להתנכל בעבדיו" (תה' קה , כה); ועם למ"ד: "אשר נכלו לכם" (במ' כה , יח). ועניינם - המחשבה הרעה הצפונה בלב. (יט) ויאמרו. (כ) ועתה. לכו - ענין זרוז , כמו שפירשנו (בר' יט , לב). (כא) וישמע. לא נכנו נפש - מכת נפש. (כב) ויאמר. אל תשפכו דם - כי דם נקי הוא זה , כי אין לו משפט מות (ע"פ דב' יט , ו); אבל השליכו אותו אל הבור הזה. כי אם הכאיב לבכם בחלומותיו ובדבריו , הכאיבו אתם לבו , אבל יד אל תשלחו בו - להמיתו. ומה שאמר השליכו אותו - לא אמר אלא למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו , וזאת היתה כונתו; כי לא היתה כונתו להרע לו שום רעה. (כג) ויהי. אמר את כתנת הפסים אחר שאמר את כתנתו , לפי שעליה קנאו בו. (כד) ויקחהו - חסר ו"ו; ובבראשית רבה (פד , טז): מי היה שלקחו? זה שמעון; הדא הוא "ויקח מאתם את שמעון" (בר' מב , כד). אין בו מים - כי אם היה בו מים , היה טובע במים , והרי הוא כאלו הרגוהו בידים. ואמר אין בו מים אחר שאמר והבור רק - אולי היה בו טיט כמו בור ירמיהו , שנאמר "ויטבע ירמיהו בטיט" (יר' לח , ו) , ולא מת בעבור זה. והדרש ידוע (שבת כב , א) , שאמר: מים אין בו , אבל נחשים ועקרבים יש בו; אם כן , הרי כאלו הרגוהו , כי לא ידעו שיעשה לו האל נס ולא ישכוהו. (כה) וישבו. נכאת - פרשו בבראשית רבה (צא , יא) , שהוא שעוה. וצרי - בדברי רבותינו ז"ל (כריתות ו , א): רבן שמעון בן גמליאל אומר: הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף , ונקרא בלעז 'בַלִשְמֵי'. ופירשו בבראשית רבה (צא , יא): לוט - מַצְטְכֵי. (כו) ויאמר. מה בצע - כתרגומו. נהרוג את אחינו - והלא כבר מנעם ראובן מלהרגו? אלא אמר להם: מה נעשה לו? אם נניחנו בבור , ימות שם , והרי הוא כאלו הרגנוהו. וכסינו את דמו - כתרגומו: "ונכסי על דמיה" - שנעלים מיתתו מאבינו. (כז) לכו - פירשנוהו (לעיל , כ). אל תהי בו - לסבב מיתתו. ואם נמכרנו - לא ימות. (כח) ויעברו אנשים מדינים - הם ה"ישמעאלים" שזכר (לעיל , כז); כי "המדנים" (להלן , לו) והמדינים בני קטורה (ראה בר' כה , ב). ואם קטורה זו הגר , הנה בני ישמעאל ובני קטורה אחים; ואם אינה הגר , כלם היו בני אברהם , והתחתנו המשפחות אלה עם אלה , כי קרובים היו. וכן במלחמת גדעון עם מדין אמר , "כי נזמי זהב להם כי ישמעאלים הם" (שו' ח , כד). וקראם הנה מדנים (ראה להלן , לו) ומדינים וישמעאלים , כי מדן ומדין היו בני קטורה (ראה בר' כה , ב). ואמר "והמדנים מכרו אותו אל מצרים" וגו' (להלן , לו) , ואמר אחרי כן "מיד הישמעאלים אשר הורידוהו שמה" (בר' לט , א). וימשכו - בחבלים; אחי יוסף משכו את יוסף והעלוהו מן הבור ומכרוהו לישמעאלים. וראובן לא היה עמהם; אולי הלך אל אביו , או היה רועה צאנו לבד במקום אחר. (כט) וישב - שב ממקום שהלך שם , אל אחיו; ושב לבור , אם יוכל לקחתו משם בלא ידיעת אחיו ולהשיבו אל אביו (ראה לעיל , כב). ובבראשית רבה (פד , יט): וישב - והיכן הלך ראובן? רבי אליעזר אומר: עסוק היה בשקו ובתעניתו; כלומר , שהיה מתענה ולובש שק על שבלבל יצועי אביו (ראה בר' לה , כב; דה"א ה , א). (ל) וישב - כי לא ידע שמכרוהו , אלא חשב שנגנב מהבור. (לא) ויקחו. וישחטו שעיר עזים - אמרו (ב"ר פד , יט) , כי דמו דומה לדם אדם. (לב) וישלחו - שלחוה ביד מקצתם. ויש מפרשים: מן "בשלח יעברו" (איוב לו , יב) , שפירושו: חרב; כלומר: כרתוה בדמות כריתת שני חיה. הכר נא - בבראשית רבה (פד , יט): אמר רבי יוחנן: אמר הקדוש ברוך הוא ליהודה: אתה אמרת לאביך הכר נא; חייך , שתמר אומרת לך "הכר נא" (בר' לח , כה). (לד) ויקרע - התאבל עליו מאד , על שהיה אוהבו מכל בניו (ראה לעיל , ג); ועוד , כי הוא שלחו , ואמר , כי הוא פשע בו ששלחו יחיד. (לה) ויקומו. וכל בנותיו - בתו וכלותיו , שהם כמו בנותיו. בבראשית רבה (בר"ת פד , לה; וראה תנ"ב וישב י): רבי יהודה אומר: תאומה נולדה עם כל שבט ושבט , ונשאום לנשים. רבי נחמיה אומר: וכל בנותיו , היו לו? חדא הות , הלואי שקברה! אלא אין אדם נמנע לקרא לחתנו 'בנו' , ולכלתו 'בתו'. שאולה - עד הקבר אתאבל עליו. וטעם אל בני - כמו "אני הולך אליו" (ש"ב יב , כג); "ויאסף אל עמיו" (בר' כה , ח). ויבך אותו אביו - אמר אביו - שהראה בו אהבת האב אל הבן העובד אותו , כי הוא היה עמו תמיד. כי אע"פ שהיה רועה עם אחיו , ברוב היה עומד עם אביו ועובד אותו; ובכל שעה שהיה צריך לעבודתו , היה זוכרו , ולא היה יכול להתאפק מלבכות. ובדברי רבותינו ז"ל (ב"ר פד , כא): ויבך אותו אביו - זה יצחק. ואמת , כי חי היה יצחק כשנמכר יוסף , וחיה אחר מכירתו שתים עשרה שנים. כיצד? יצחק היה גדול מיעקב ששים שנה , שנאמר "ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם" (בר' כה , כו); וכשמת יצחק שהיה בן מאה ושמנים (ראה בר' לה , כח) , היה יעקב בן מאה ועשרים; וכשהיה בן מאה ושלושים כשבא למצרים (ראה בר' מז , ט) , היה יוסף בן שלושים ותשע (ראה בר' מא , מו; מה , ו); חסר עשר שנים , משמת יצחק עד שהיה יעקב בן מאה ושלושים ויוסף בן שלושים ותשע , הנה היה יוסף בן עשרים ותשע כשמת יצחק. (לו) והמדינים - פרשנוהו (לעיל , כח). שר הטבחים - כתרגומו.