מאגר הכתר בראשית פרק לז עם פירוש רלב"ג ביאור המילות

פרק לז
{פרשת וישב} [א] וַיֵּ֣שֶׁב יַֽעֲקֹ֔ב בְּאֶ֖רֶץ מְגוּרֵ֣י אָבִ֑יו בְּאֶ֖רֶץ כְּנָֽעַן:
[ב] אֵ֣לֶּה׀ תֹּלְד֣וֹת יַעֲקֹ֗ב יוֹסֵ֞ף בֶּן־שְׁבַֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֨ה רֹעֶ֤ה אֶת־אֶחָיו֙ בַּצֹּ֔אן וְה֣וּא נַ֗עַר אֶת־בְּנֵ֥י בִלְהָ֛ה וְאֶת־בְּנֵ֥י זִלְפָּ֖ה נְשֵׁ֣י אָבִ֑יו וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־דִּבָּתָ֥ם רָעָ֖ה אֶל־אֲבִיהֶֽם:
[ג] וְיִשְׂרָאֵ֗ל אָהַ֤ב אֶת־יוֹסֵף֙ מִכָּל־בָּנָ֔יו כִּֽי־בֶן־זְקֻנִ֥ים ה֖וּא ל֑וֹ וְעָ֥שָׂה ל֖וֹ כְּתֹ֥נֶת פַּסִּֽים:
[ד] וַיִּרְא֣וּ אֶחָ֗יו כִּֽי־אֹת֞וֹ אָהַ֤ב אֲבִיהֶם֙ מִכָּל־אֶחָ֔יו וַֽיִּשְׂנְא֖וּ אֹת֑וֹ וְלֹ֥א יָכְל֖וּ דַּבְּר֥וֹ לְשָׁלֹֽם:
[ה] וַיַּחֲלֹ֤ם יוֹסֵף֙ חֲל֔וֹם וַיַּגֵּ֖ד לְאֶחָ֑יו וַיּוֹסִ֥פוּ ע֖וֹד שְׂנֹ֥א אֹתֽוֹ:
[ו] וַיֹּ֖אמֶר אֲלֵיהֶ֑ם שִׁמְעוּ־נָ֕א הַחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר חָלָֽמְתִּי:
[ז] וְ֠הִנֵּה אֲנַ֜חְנוּ מְאַלְּמִ֤ים אֲלֻמִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַשָּׂדֶ֔ה וְהִנֵּ֛ה קָ֥מָה אֲלֻמָּתִ֖י וְגַם־נִצָּ֑בָה וְהִנֵּ֤ה תְסֻבֶּ֙ינָה֙ אֲלֻמֹּ֣תֵיכֶ֔ם וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶ֖יןָ לַאֲלֻמָּתִֽי:
[ח] וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ אֶחָ֔יו הֲמָלֹ֤ךְ תִּמְלֹךְ֙ עָלֵ֔ינוּ אִם־מָשׁ֥וֹל תִּמְשֹׁ֖ל בָּ֑נוּ וַיּוֹסִ֤פוּ עוֹד֙ שְׂנֹ֣א אֹת֔וֹ עַל־חֲלֹמֹתָ֖יו וְעַל־דְּבָרָֽיו:
[ט] וַיַּחֲלֹ֥ם עוֹד֙ חֲל֣וֹם אַחֵ֔ר וַיְסַפֵּ֥ר אֹת֖וֹ לְאֶחָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֨ה חָלַ֤מְתִּֽי חֲלוֹם֙ ע֔וֹד וְהִנֵּ֧ה הַשֶּׁ֣מֶשׁ וְהַיָּרֵ֗חַ וְאַחַ֤ד עָשָׂר֙ כּֽוֹכָבִ֔ים מִֽשְׁתַּחֲוִ֖ים לִֽי:
[י] וַיְסַפֵּ֣ר אֶל־אָבִיו֘ וְאֶל־אֶחָיו֒ וַיִּגְעַר־בּ֣וֹ אָבִ֔יו וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מָ֛ה הַחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר חָלָ֑מְתָּ הֲב֣וֹא נָב֗וֹא אֲנִי֙ וְאִמְּךָ֣ וְאַחֶ֔יךָ לְהִשְׁתַּחֲוֺ֥ת לְךָ֖ אָֽרְצָה:
[יא] וַיְקַנְאוּ־ב֖וֹ אֶחָ֑יו וְאָבִ֖יו שָׁמַ֥ר אֶת־הַדָּבָֽר:
[שני] [יב] וַיֵּלְכ֖וּ אֶחָ֑יו לִרְע֛וֹת אֶת־צֹ֥אן אֲבִיהֶ֖ם בִּשְׁכֶֽם:
[יג] וַיֹּ֨אמֶר יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־יוֹסֵ֗ף הֲל֤וֹא אַחֶ֙יךָ֙ רֹעִ֣ים בִּשְׁכֶ֔ם לְכָ֖ה וְאֶשְׁלָחֲךָ֣ אֲלֵיהֶ֑ם וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ הִנֵּֽנִי:
[יד] וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ לֶךְ־נָ֨א רְאֵ֜ה אֶת־שְׁל֤וֹם אַחֶ֙יךָ֙ וְאֶת־שְׁל֣וֹם הַצֹּ֔אן וַהֲשִׁבֵ֖נִי דָּבָ֑ר וַיִּשְׁלָחֵ֙הוּ֙ מֵעֵ֣מֶק חֶבְר֔וֹן וַיָּבֹ֖א שְׁכֶֽמָה:
[טו] וַיִּמְצָאֵ֣הוּ אִ֔ישׁ וְהִנֵּ֥ה תֹעֶ֖ה בַּשָּׂדֶ֑ה וַיִּשְׁאָלֵ֧הוּ הָאִ֛ישׁ לֵאמֹ֖ר מַה־תְּבַקֵּֽשׁ:
[טז] וַיֹּ֕אמֶר אֶת־אַחַ֖י אָנֹכִ֣י מְבַקֵּ֑שׁ הַגִּֽידָה־נָּ֣א לִ֔י אֵיפֹ֖ה הֵ֥ם רֹעִֽים:
[יז] וַיֹּ֤אמֶר הָאִישׁ֙ נָסְע֣וּ מִזֶּ֔ה כִּ֤י שָׁמַ֙עְתִּי֙ אֹֽמְרִ֔ים נֵלְכָ֖ה דֹּתָ֑יְנָה וַיֵּ֤לֶךְ יוֹסֵף֙ אַחַ֣ר אֶחָ֔יו וַיִּמְצָאֵ֖ם בְּדֹתָֽן:
[יח] וַיִּרְא֥וּ אֹת֖וֹ מֵרָחֹ֑ק וּבְטֶ֙רֶם֙ יִקְרַ֣ב אֲלֵיהֶ֔ם וַיִּֽתְנַכְּל֥וּ אֹת֖וֹ לַהֲמִיתֽוֹ:
[יט] וַיֹּאמְר֖וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו הִנֵּ֗ה בַּ֛עַל הַחֲלֹמ֥וֹת הַלָּזֶ֖ה בָּֽא:
[כ] וְעַתָּ֣ה׀ לְכ֣וּ וְנַהַרְגֵ֗הוּ וְנַשְׁלִכֵ֙הוּ֙ בְּאַחַ֣ד הַבֹּר֔וֹת וְאָמַ֕רְנוּ חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ וְנִרְאֶ֕ה מַה־יִּהְי֖וּ חֲלֹמֹתָֽיו:
[כא] וַיִּשְׁמַ֣ע רְאוּבֵ֔ן וַיַּצִּלֵ֖הוּ מִיָּדָ֑ם וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א נַכֶּ֖נּוּ נָֽפֶשׁ:
[כב] וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם ׀ רְאוּבֵן֘ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒ הַשְׁלִ֣יכוּ אֹת֗וֹ אֶל־הַבּ֤וֹר הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר בַּמִּדְבָּ֔ר וְיָ֖ד אַל־תִּשְׁלְחוּ־ב֑וֹ לְמַ֗עַן הַצִּ֤יל אֹתוֹ֙ מִיָּדָ֔ם לַהֲשִׁיב֖וֹ אֶל־אָבִֽיו:
[שלישי] [כג] וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁר־בָּ֥א יוֹסֵ֖ף אֶל־אֶחָ֑יו וַיַּפְשִׁ֤יטוּ אֶת־יוֹסֵף֙ אֶת־כֻּתָּנְתּ֔וֹ אֶת־כְּתֹ֥נֶת הַפַּסִּ֖ים אֲשֶׁ֥ר עָלָֽיו:
[כד] וַיִּ֨קָּחֻ֔הוּ וַיַּשְׁלִ֥כוּ אֹת֖וֹ הַבֹּ֑רָה וְהַבּ֣וֹר רֵ֔ק אֵ֥ין בּ֖וֹ מָֽיִם:
[כה] וַיֵּשְׁבוּ֘ לֶאֱכָל־לֶחֶם֒ וַיִּשְׂא֤וּ עֵֽינֵיהֶם֙ וַיִּרְא֔וּ וְהִנֵּה֙ אֹרְחַ֣ת יִשְׁמְעֵאלִ֔ים בָּאָ֖ה מִגִּלְעָ֑ד וּגְמַלֵּיהֶ֣ם נֹשְׂאִ֗ים נְכֹאת֙ וּצְרִ֣י וָלֹ֔ט הוֹלְכִ֖ים לְהוֹרִ֥יד מִצְרָֽיְמָה:
[כו] וַיֹּ֥אמֶר יְהוּדָ֖ה אֶל־אֶחָ֑יו מַה־בֶּ֗צַע כִּ֤י נַֽהֲרֹג֙ אֶת־אָחִ֔ינוּ וְכִסִּ֖ינוּ אֶת־דָּמֽוֹ:
[כז] לְכ֞וּ וְנִמְכְּרֶ֣נּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִ֗ים וְיָדֵ֙נוּ֙ אַל־תְּהִי־ב֔וֹ כִּֽי־אָחִ֥ינוּ בְשָׂרֵ֖נוּ ה֑וּא וַֽיִּשְׁמְע֖וּ אֶחָֽיו:
[כח] וַיַּעַבְרוּ֩ אֲנָשִׁ֨ים מִדְיָנִ֜ים סֹחֲרִ֗ים וַֽיִּמְשְׁכוּ֙ וַיַּעֲל֤וּ אֶת־יוֹסֵף֙ מִן־הַבּ֔וֹר וַיִּמְכְּר֧וּ אֶת־יוֹסֵ֛ף לַיִּשְׁמְעֵאלִ֖ים בְּעֶשְׂרִ֣ים כָּ֑סֶף וַיָּבִ֥יאוּ אֶת־יוֹסֵ֖ף מִצְרָֽיְמָה:
[כט] וַיָּ֤שָׁב רְאוּבֵן֙ אֶל־הַבּ֔וֹר וְהִנֵּ֥ה אֵין־יוֹסֵ֖ף בַּבּ֑וֹר וַיִּקְרַ֖ע אֶת־בְּגָדָֽיו:
[ל] וַיָּ֥שָׁב אֶל־אֶחָ֖יו וַיֹּאמַ֑ר הַיֶּ֣לֶד אֵינֶ֔נּוּ וַאֲנִ֖י אָ֥נָה אֲנִי־בָֽא:
[לא] וַיִּקְח֖וּ אֶת־כְּתֹ֣נֶת יוֹסֵ֑ף וַיִּשְׁחֲטוּ֙ שְׂעִ֣יר עִזִּ֔ים וַיִּטְבְּל֥וּ אֶת־הַכֻּתֹּ֖נֶת בַּדָּֽם:
[לב] וַֽיְשַׁלְּח֞וּ אֶת־כְּתֹ֣נֶת הַפַּסִּ֗ים וַיָּבִ֙יאוּ֙ אֶל־אֲבִיהֶ֔ם וַיֹּאמְר֖וּ זֹ֣את מָצָ֑אנוּ הַכֶּר־נָ֗א הַכְּתֹ֧נֶת בִּנְךָ֛ הִ֖וא אִם־לֹֽא:
[לג] וַיַּכִּירָ֤הּ וַיֹּ֙אמֶר֙ כְּתֹ֣נֶת בְּנִ֔י חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ טָרֹ֥ף טֹרַ֖ף יוֹסֵֽף:
[לד] וַיִּקְרַ֤ע יַֽעֲקֹב֙ שִׂמְלֹתָ֔יו וַיָּ֥שֶׂם שַׂ֖ק בְּמָתְנָ֑יו וַיִּתְאַבֵּ֥ל עַל־בְּנ֖וֹ יָמִ֥ים רַבִּֽים:
[לה] וַיָּקֻמוּ֩ כָל־בָּנָ֨יו וְכָל־בְּנֹתָ֜יו לְנַחֲמ֗וֹ וַיְמָאֵן֙ לְהִתְנַחֵ֔ם וַיֹּ֕אמֶר כִּֽי־אֵרֵ֧ד אֶל־בְּנִ֛י אָבֵ֖ל שְׁאֹ֑לָה וַיֵּ֥בְךְּ אֹת֖וֹ אָבִֽיו:
[לו] וְהַ֨מְּדָנִ֔ים מָכְר֥וּ אֹת֖וֹ אֶל־מִצְרָ֑יִם לְפֽוֹטִיפַר֙ סְרִ֣יס פַּרְעֹ֔ה שַׂ֖ר הַטַּבָּחִֽים: פ

פרק לז
(חלק ראשון:) "וישב יעקב" (לז , א) עד "ויהי בעת ההיא וירד יהודה" (בר' לח , א). (ב) תולדות יעקב - מקרים שקרוהו , כטעם "מה ילד יום" (מש' כז , א). נער - משרת. דבתם רעה - מה שהיו מדברים שהיה רע ומגונה , הנה אותם הדברים הביא יוסף אל אביהם , רוצה לומר , שספרם לו. (ג) בן זקונים - הוא כמו "ילד זקונים" (בר' מד , כ) , לפי הפשט; וזה , שכבר היה יעקב זקן כאשר הולידו , כי אז היה בן תשעים ואחת שנה. אלא שכאשר יפורש העניין כן , הנה יסופק על זה; וזה , שכבר היה זקן גם כן כשנולדו הרבה משאר בניו , כי היה בהם שלא היה גדול מיוסף , כי אם שנה או שנתים או שלש או ארבע או חמש , ואין ספק שכבר היה יעקב זקן כשהיה בן שמנים ושש שנה; ובכלל הנה כולם היו בני זקונים , כי כבר היה ליעקב יותר מן שבעים ושבע שנה כשנולד ראובן. ואם אמרנו שהרצון בזה , שהוא היה יותר זקן כשהוליד יוסף ממה שהיה כשהוליד שאר בניו , הנה זה בלתי צודק , כי כבר היה יוֹתֵר זקן כשנולד בנימן. ואחשב שזה הספק יוּתַר , כשנאמר שיוסף היה ליעקב במדרגת בן זקונים שבא אחר היאוש , ולזה תקשר יותר אהבת האב בו; וכן היה עניין יוסף , כי הוא היה ליעקב מרחל - שהיתה היותר אהובה אצלו - אחר היאוש , ולזה היתה נקשרת אהבתו בו. וראוי שתדע , שלא יתכן לפי הפשט שיפורש זקונים מעניין 'חכמה' , כטעם "זקנים משער שבתו" (איכה ה , יד) , שאם היה העניין כן , לא היה אומר אלא 'כי בן זקונים הוא' , ולא יאמר כי בן זקונים הוא לו. ולזה מבואר בנפשו , כי יראה מזה המאמר שאיננו 'בן זקונים במוחלט' , אך הוא 'בן זקונים לו'; ואם היה חכם , הנה יקרא 'חכם במוחלט' , לא בסמיכות ליעקב. וזה ממה שיורה על אמתת מה שפירשנו בזה , אלא שעל כל פנים כבר נמשך מיתרון אהבת יעקב לו , שהשגיח בו השגחה נוספת להבינו ולהשכילו מסודות הנמצאות , עד שהיה בזאת המדרגה מהחכמה והתבונה , שאמר עליו פרעה "אין נבון וחכם כמוך" (בר' מא , לט). (ט) השמש והירח ואחד עשר כוכבים - רמז ליעקב ואשתו ואחד עשר בניו. (יא) שמר את הדבר - המתין , וכמוהו "השומרים את דברי" (? וראה זכ' יא , יא). (יח) ויתנכלו - חשבו עליו מחשבות רעות. (כא) לא נכנו נפש - לא נכנו מכת נפש. (כג) ויפשיטו את יוסף - סבבו שיפשיט יוסף את כתנתו מעצמו בתחבולה ובמרמה; וזה , שאמרו לו שיפשוט אותה לסבה מה , והוא האמינם. (כה) ארחת ישמעאלים - שיירה שהייתה הולכת באורח , ולזה נקראת ארחת ישמעאלים , שהוא בינוני מפעל קל. נכאת , צרי ולוט - הם דברים יקרים ונכבדים. והנה סבב השם יתעלה , שימכר יוסף לסוחרים נכבדים שהיו נושאים סחורות חמודות , למעלת יוסף. (כו) מה בצע - מה תועלת. (כח) אנשים מדינים - הם ה"ישמעאלים" שזכר (לעיל , כה , כז) , כי המדינים נקראו 'ישמעאלים' , כמו שבאר החכם אבן עזרא. (לב) וישלחו - פרשו בו , שחתכוה בחרב , מעניין "שלח" (דה"ב לב , ה). והוא מבואר שהחתיכה בחרב אינו דומה לקריעה שתהיה מהחיה; ולזה יהיה נכון ששלחו אותה ליעקב ביד איש אחד , כי לא רצו לנשאה בידיהם. (לה) כי ארד אל בני אבל שאולה - רוצה לומר , שזה האבלות לא יסור ממני עד שאמות ואהיה בקבר , שהוא נקרא 'שאול'; וזה , כי בטן הארץ השפל יקרא 'שאול' - כמו שבארנו באיוב , בפסוק "ערום שאול נגדו" (כו , ו) - ולפי שהקבר יעשה בבטן הארץ , קראו 'שאול'; וכן "אציעה שאול הנך" (תה' קלט , ח) , להיותו במקום שפל. ויבך אותו אביו - רוצה לומר , שאביו לבדו בכה אותו , ולא בכה זולתו מבניו ובנותיו עמו , כי כלם היו שונאים אותו. וזה מה שלמדנו בהכפל זה. וכבר אמרו ז"ל (ב"ר פד , כא) , שזה המאמר שב אל יצחק , ושהוא בכה על צער יעקב , כי לא היה יכול לגלות לו שיוסף חי עדיין , שהם החרימו כל מי שיגלה זה הסוד; וזה דרך דרש. והוא אפשר שיצחק גם כן בכה אותו , והנה נעלם מיצחק ומיעקב זה העניין וחשבו שהיה יוסף מת , ולא נתגלה להם בנבואה , כי האבל הוא סבה להפסק הנבואה. (לו) והמדנים - הם "המדינים" ו"הישמעאלים" שזכר תחלה (לעיל , כה , כח). שר הטבחים - שהיה ממונה לצוות להרוג האנשים , ולהגיע להם העונש הראוי על מרים. ולזה תמצא (בר' לט , כ) , שהוא שם מעצמו יוסף בבית הסהר , כי הוא היה שליט על זה.