מאגר הכתר בראשית פרק לח עם פירוש רשב"ם

פרק לח
[רביעי] [א] וַֽיְהִי֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא וַיֵּ֥רֶד יְהוּדָ֖ה מֵאֵ֣ת אֶחָ֑יו וַיֵּ֛ט עַד־אִ֥ישׁ עֲדֻלָּמִ֖י וּשְׁמ֥וֹ חִירָֽה:
[ב] וַיַּרְא־שָׁ֧ם יְהוּדָ֛ה בַּת־אִ֥ישׁ כְּנַעֲנִ֖י וּשְׁמ֣וֹ שׁ֑וּעַ וַיִּקָּחֶ֖הָ וַיָּבֹ֥א אֵלֶֽיהָ:
[ג] וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ עֵֽר:
[ד] וַתַּ֥הַר ע֖וֹד וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ אוֹנָֽן:
[ה] וַתֹּ֤סֶף עוֹד֙ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שֵׁלָ֑ה וְהָיָ֥ה בִכְזִ֖יב בְּלִדְתָּ֥הּ אֹתֽוֹ:
[ו] וַיִּקַּ֧ח יְהוּדָ֛ה אִשָּׁ֖ה לְעֵ֣ר בְּכוֹר֑וֹ וּשְׁמָ֖הּ תָּמָֽר:
[ז] וַיְהִ֗י עֵ֚ר בְּכ֣וֹר יְהוּדָ֔ה רַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיְמִתֵ֖הוּ יְהוָֽה:
[ח] וַיֹּ֤אמֶר יְהוּדָה֙ לְאוֹנָ֔ן בֹּ֛א אֶל־אֵ֥שֶׁת אָחִ֖יךָ וְיַבֵּ֣ם אֹתָ֑הּ וְהָקֵ֥ם זֶ֖רַע לְאָחִֽיךָ:
[ט] וַיֵּ֣דַע אוֹנָ֔ן כִּ֛י לֹּ֥א ל֖וֹ יִהְיֶ֣ה הַזָּ֑רַע וְהָיָ֞ה אִם־בָּ֨א אֶל־אֵ֤שֶׁת אָחִיו֙ וְשִׁחֵ֣ת אַ֔רְצָה לְבִלְתִּ֥י נְתָן־זֶ֖רַע לְאָחִֽיו:
[י] וַיֵּ֛רַע בְּעֵינֵ֥י יְהוָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה וַיָּ֖מֶת גַּם־אֹתֽוֹ:
[יא] וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָה֩ לְתָמָ֨ר כַּלָּת֜וֹ שְׁבִ֧י אַלְמָנָ֣ה בֵית־אָבִ֗יךְ עַד־יִגְדַּל֙ שֵׁלָ֣ה בְנִ֔י כִּ֣י אָמַ֔ר פֶּן־יָמ֥וּת גַּם־ה֖וּא כְּאֶחָ֑יו וַתֵּ֣לֶךְ תָּמָ֔ר וַתֵּ֖שֶׁב בֵּ֥ית אָבִֽיהָ:
[יב] וַיִּרְבּוּ֙ הַיָּמִ֔ים וַתָּ֖מָת בַּת־שׁ֣וּעַ אֵֽשֶׁת־יְהוּדָ֑ה וַיִּנָּ֣חֶם יְהוּדָ֗ה וַיַּ֜עַל עַל־גֹּֽזֲזֵ֤י צֹאנוֹ֙ ה֗וּא וְחִירָ֛ה רֵעֵ֥הוּ הָעֲדֻלָּמִ֖י תִּמְנָֽתָה:
[יג] וַיֻּגַּ֥ד לְתָמָ֖ר לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֥ה חָמִ֛יךְ עֹלֶ֥ה תִמְנָ֖תָה לָגֹ֥ז צֹאנֽוֹ:
[יד] וַתָּסַר֩ בִּגְדֵ֨י אַלְמְנוּתָ֜הּ מֵעָלֶ֗יהָ וַתְּכַ֤ס בַּצָּעִיף֙ וַתִּתְעַלָּ֔ף וַתֵּ֙שֶׁב֙ בְּפֶ֣תַח עֵינַ֔יִם אֲשֶׁ֖ר עַל־דֶּ֣רֶךְ תִּמְנָ֑תָה כִּ֤י רָֽאֲתָה֙ כִּֽי־גָדַ֣ל שֵׁלָ֔ה וְהִ֕וא לֹא־נִתְּנָ֥ה ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה:
[טו] וַיִּרְאֶ֣הָ יְהוּדָ֔ה וַֽיַּחְשְׁבֶ֖הָ לְזוֹנָ֑ה כִּ֥י כִסְּתָ֖ה פָּנֶֽיהָ:
[טז] וַיֵּ֨ט אֵלֶ֜יהָ אֶל־הַדֶּ֗רֶךְ וַיֹּ֙אמֶר֙ הָֽבָה־נָּא֙ אָב֣וֹא אֵלַ֔יִךְ כִּ֚י לֹ֣א יָדַ֔ע כִּ֥י כַלָּת֖וֹ הִ֑וא וַתֹּ֙אמֶר֙ מַה־תִּתֶּן־לִ֔י כִּ֥י תָב֖וֹא אֵלָֽי:
[יז] וַיֹּ֕אמֶר אָנֹכִ֛י אֲשַׁלַּ֥ח גְּדִֽי־עִזִּ֖ים מִן־הַצֹּ֑אן וַתֹּ֕אמֶר אִם־תִּתֵּ֥ן עֵרָב֖וֹן עַ֥ד שָׁלְחֶֽךָ:
[יח] וַיֹּ֗אמֶר מָ֣ה הָעֵרָבוֹן֘ אֲשֶׁ֣ר אֶתֶּן־לָךְ֒ וַתֹּ֗אמֶר חֹתָֽמְךָ֙ וּפְתִילֶ֔ךָ וּמַטְּךָ֖ אֲשֶׁ֣ר בְּיָדֶ֑ךָ וַיִּתֶּן־לָ֛הּ וַיָּבֹ֥א אֵלֶ֖יהָ וַתַּ֥הַר לֽוֹ:
[יט] וַתָּ֣קָם וַתֵּ֔לֶךְ וַתָּ֥סַר צְעִיפָ֖הּ מֵעָלֶ֑יהָ וַתִּלְבַּ֖שׁ בִּגְדֵ֥י אַלְמְנוּתָֽהּ:
[כ] וַיִּשְׁלַ֨ח יְהוּדָ֜ה אֶת־גְּדִ֣י הָעִזִּ֗ים בְּיַד֙ רֵעֵ֣הוּ הָעֲדֻלָּמִ֔י לָקַ֥חַת הָעֵרָב֖וֹן מִיַּ֣ד הָאִשָּׁ֑ה וְלֹ֖א מְצָאָֽהּ:
[כא] וַיִּשְׁאַ֞ל אֶת־אַנְשֵׁ֤י מְקֹמָהּ֙ לֵאמֹ֔ר אַיֵּ֧ה הַקְּדֵשָׁ֛ה הִ֥וא בָעֵינַ֖יִם עַל־הַדָּ֑רֶךְ וַיֹּ֣אמְר֔וּ לֹא־הָיְתָ֥ה בָזֶ֖ה קְדֵשָֽׁה:
[כב] וַיָּ֙שָׁב֙ אֶל־יְהוּדָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר לֹ֣א מְצָאתִ֑יהָ וְגַ֨ם אַנְשֵׁ֤י הַמָּקוֹם֙ אָֽמְר֔וּ לֹא־הָיְתָ֥ה בָזֶ֖ה קְדֵשָֽׁה:
[כג] וַיֹּ֤אמֶר יְהוּדָה֙ תִּֽקַּֽח־לָ֔הּ פֶּ֖ן נִהְיֶ֣ה לָב֑וּז הִנֵּ֤ה שָׁלַ֙חְתִּי֙ הַגְּדִ֣י הַזֶּ֔ה וְאַתָּ֖ה לֹ֥א מְצָאתָֽהּ:
[כד] וַיְהִ֣י׀ כְּמִשְׁלֹ֣שׁ חֳדָשִׁ֗ים וַיֻּגַּ֨ד לִיהוּדָ֤ה לֵֽאמֹר֙ זָֽנְתָה֙ תָּמָ֣ר כַּלָּתֶ֔ךָ וְגַ֛ם הִנֵּ֥ה הָרָ֖ה לִזְנוּנִ֑ים וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָ֔ה הוֹצִיא֖וּהָ וְתִשָּׂרֵֽף:
[כה] הִ֣וא מוּצֵ֗את וְהִ֨יא שָׁלְחָ֤ה אֶל־חָמִ֙יהָ֙ לֵאמֹ֔ר לְאִישׁ֙ אֲשֶׁר־אֵ֣לֶּה לּ֔וֹ אָנֹכִ֖י הָרָ֑ה וַתֹּ֙אמֶר֙ הַכֶּר־נָ֔א לְמִ֞י הַחֹתֶ֧מֶת וְהַפְּתִילִ֛ים וְהַמַּטֶּ֖ה הָאֵֽלֶּה:
[כו] וַיַּכֵּ֣ר יְהוּדָ֗ה וַיֹּ֙אמֶר֙ צָדְקָ֣ה מִמֶּ֔נִּי כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן לֹא־נְתַתִּ֖יהָ לְשֵׁלָ֣ה בְנִ֑י וְלֹא־יָסַ֥ף ע֖וֹד לְדַעְתָּֽהּ:
[כז] וַיְהִ֖י בְּעֵ֣ת לִדְתָּ֑הּ וְהִנֵּ֥ה תְאוֹמִ֖ים בְּבִטְנָֽהּ:
[כח] וַיְהִ֥י בְלִדְתָּ֖הּ וַיִּתֶּן־יָ֑ד וַתִּקַּ֣ח הַמְיַלֶּ֗דֶת וַתִּקְשֹׁ֨ר עַל־יָד֤וֹ שָׁנִי֙ לֵאמֹ֔ר זֶ֖ה יָצָ֥א רִאשֹׁנָֽה:
[כט] וַיְהִ֣י׀ כְּמֵשִׁ֣יב יָד֗וֹ וְהִנֵּה֙ יָצָ֣א אָחִ֔יו וַתֹּ֕אמֶר מַה־פָּרַ֖צְתָּ עָלֶ֣יךָ פָּ֑רֶץ וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ פָּֽרֶץ:
[ל] וְאַחַר֙ יָצָ֣א אָחִ֔יו אֲשֶׁ֥ר עַל־יָד֖וֹ הַשָּׁנִ֑י וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ זָֽרַח: ס

פרק לח
(ב) כנעני - כתרגומו: "תגרא" , כמו "כנעניה נכבדי ארץ" (יש' כג , ח); "כנען בידו מאזני מרמה" (הו' יב , ח); כי מבנות כנען היו נזהרים. (ה) והיה בכזיב יהודה , ושם נולד לו בן. (ז-ט) כי לא לו יהיה הזרע - ומקפידים היו בכך. "גם אותו" (להלן , י) - דרשו חכמים (יבמות לד , ב) , כי בעון כזה מת ער , על שהיה משחית זרעו , שלא תתעבר ותכחיש יופיה. נְתָן - זרע - חטף קמץ , שכל תיבת מלא פום (חולם) שטעמה באות אחרונה , ותיבה הסמוכה לה טעמה באות ראשונה , הרי הם במקף , והמלא פום נהפך לחטף קמץ; וכן "ארך אפים וגְדָול - חסד" (תה' קמה , ח) , "אם שְלָש - אלה לא יעשה לה" (שמ' כא , יא). אבל "את שְלש הערים" (במ' לה , יד) - מלא פום הוא. (יד) ותכס ראשה בצעיף - שאין זה דרך אלמנות. ותתעלף - כסתה פניה שלא יכירנה יהודה. בפתח עינים - בשער של פרשה דרכים שהכל עוברים ונראים לעינים דרך שם. והמפרשו (סוטה י , א) שֵם עיר , טועה , שהרי כתוב לפנינו "היא בָעינים" (להלן , כא) , ואילו היה שֵם עיר , היה לו לומר 'בְעינים' , הבי"ת - חטף , שלא מצינו שיאמר בַביתאל , בַיריחו , בַירושלים. (טו) כי כסתה פניה - עכשיו , לפי הפשט , כדכתיב "ותתעלף" (לעיל , יד). (יז) עד שלחך - רפי: שתשלח שלוחך שיביא הגדי. וגם יש רגיל לומר לשון רפי בשליחות דורון , כדכתיב "מנחה היא שלוחה" (לב , יט); "אני שלחתי את הגדי" (ראה להלן , כג). (יח) חותמך - טבעתך , פתילך - אזור , ומטך - שלשה כלים הללו מזומנים לתת , כי אינן מלבוש. (כא) הקדשה - מיועדת ומזומנת לכל באיה , כדכתיב "וגם קדש היה בארץ" (מ"א יד , כד); "ולא תהיה קדשה מבנות ישראל" (דב' כג , יח). (כג) תקח לה מה שבידה , כי לא אשלח עוד אליה , פן נהיה לבוז - לחזר אחר הקדשות. (כד) זנתה תמר כלתך - ואם תאמר: מי יודע אם אמת שזינתה? תדע , שהרי גם הרה היא כבר. ותשרף - לפי הפשט: כך היה מנהגם , מאחר שזקוקה ליבם. (כה) היא מוצאת - לאחר שהוציאוה שלחה הערבון , ועדיין לא רצתה לגלות , אלא: לאיש אשר אלה לו. (כו) צדקה ממני - יותר ממני , שאני צויתיה לשבת בית אביה "עד יגדל שלה" (לעיל , יא); היא השלימה תנאי שצויתיה , אבל אני לא השלמתי לה תנאי שהתניתי לה , כי לא נתתיה לשלה בני; וכן "על צדקו נפשו מאלהים" (איוב לב , ב) - יותר מאלהים; וכן בשאול "ויאמר אל דוד צדיק אתה ממני" (ש"א כד , יח) - יותר ממני. לא יסף - לא הוסיף; שאם אתה מפרשו 'ולא פסק' , היה לו לכתוב 'ולא יסף עוד מלדעתה'. (ל) זרח - בשביל השָני , שהוא אדום. וזרח - לשון אדמומית הוא , כדכתיב "והצרעת זרחה במצחו" (דה"ב כו , יט) , וכן כל זריחת שמש בבקר ובערב אדום הוא , וכתיב "ויהי בבקר והשמש זרחה על המים ויראו מואב מנגד את המים אדומים כדם" (מ"ב ג , כב); וכן בבבא בתרא ב'המוכר את הספינה' (פד , א): האי שמשא סומקתי הוא , והאי דלא סמקא אלא בפניא ורמשא , משום דנהורין לא בריא - בשביל מאור היום הגדול.