מאגר הכתר בראשית פרק לט עם פירוש רד"ק

פרק לט
[חמישי] [א] וְיוֹסֵ֖ף הוּרַ֣ד מִצְרָ֑יְמָה וַיִּקְנֵ֡הוּ פּוֹטִיפַר֩ סְרִ֨יס פַּרְעֹ֜ה שַׂ֤ר הַטַּבָּחִים֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מִיַּד֙ הַיִּשְׁמְעֵאלִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הוֹרִדֻ֖הוּ שָֽׁמָּה:
[ב] וַיְהִ֤י יְהוָה֙ אֶת־יוֹסֵ֔ף וַיְהִ֖י אִ֣ישׁ מַצְלִ֑יחַ וַיְהִ֕י בְּבֵ֖ית אֲדֹנָ֥יו הַמִּצְרִֽי:
[ג] וַיַּ֣רְא אֲדֹנָ֔יו כִּ֥י יְהוָ֖ה אִתּ֑וֹ וְכֹל֙ אֲשֶׁר־ה֣וּא עֹשֶׂ֔ה יְהוָ֖ה מַצְלִ֥יחַ בְּיָדֽוֹ:
[ד] וַיִּמְצָ֨א יוֹסֵ֥ף חֵ֛ן בְּעֵינָ֖יו וַיְשָׁ֣רֶת אֹת֑וֹ וַיַּפְקִדֵ֙הוּ֙ עַל־בֵּית֔וֹ וְכָל־יֶשׁ־ל֖וֹ נָתַ֥ן בְּיָדֽוֹ:
[ה] וַיְהִ֡י מֵאָז֩ הִפְקִ֨יד אֹת֜וֹ בְּבֵית֗וֹ וְעַל֙ כָּל־אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ־ל֔וֹ וַיְבָ֧רֶךְ יְהוָ֛ה אֶת־בֵּ֥ית הַמִּצְרִ֖י בִּגְלַ֣ל יוֹסֵ֑ף וַיְהִ֞י בִּרְכַּ֤ת יְהוָה֙ בְּכָל־אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ־ל֔וֹ בַּבַּ֖יִת וּבַשָּׂדֶֽה:
[ו] וַיַּעֲזֹ֣ב כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ֘ בְּיַד־יוֹסֵף֒ וְלֹֽא־יָדַ֤ע אִתּוֹ֙ מְא֔וּמָה כִּ֥י אִם־הַלֶּ֖חֶם אֲשֶׁר־ה֣וּא אוֹכֵ֑ל וַיְהִ֣י יוֹסֵ֔ף יְפֵה־תֹ֖אַר וִיפֵ֥ה מַרְאֶֽה:
[ששי] [ז] וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַתִּשָּׂ֧א אֵֽשֶׁת־אֲדֹנָ֛יו אֶת־עֵינֶ֖יהָ אֶל־יוֹסֵ֑ף וַתֹּ֖אמֶר שִׁכְבָ֥ה עִמִּֽי:
[ח] וַיְמָאֵ֓ן׀ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֵ֣שֶׁת אֲדֹנָ֔יו הֵ֣ן אֲדֹנִ֔י לֹא־יָדַ֥ע אִתִּ֖י מַה־בַּבָּ֑יִת וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־יֶשׁ־ל֖וֹ נָתַ֥ן בְּיָדִֽי:
[ט] אֵינֶ֨נּוּ גָד֜וֹל בַּבַּ֣יִת הַזֶּה֘ מִמֶּנִּי֒ וְלֹֽא־חָשַׂ֤ךְ מִמֶּ֙נִּי֙ מְא֔וּמָה כִּ֥י אִם־אוֹתָ֖ךְ בַּאֲשֶׁ֣ר אַתְּ־אִשְׁתּ֑וֹ וְאֵ֨יךְ אֶעֱשֶׂ֜ה הָרָעָ֤ה הַגְּדֹלָה֙ הַזֹּ֔את וְחָטָ֖אתִי לֵאלֹהִֽים:
[י] וַיְהִ֕י כְּדַבְּרָ֥הּ אֶל־יוֹסֵ֖ף י֣וֹם ׀ י֑וֹם וְלֹא־שָׁמַ֥ע אֵלֶ֛יהָ לִשְׁכַּ֥ב אֶצְלָ֖הּ לִהְי֥וֹת עִמָּֽהּ:
[יא] וַֽיְהִי֙ כְּהַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיָּבֹ֥א הַבַּ֖יְתָה לַעֲשׂ֣וֹת מְלַאכְתּ֑וֹ וְאֵ֨ין אִ֜ישׁ מֵאַנְשֵׁ֥י הַבַּ֛יִת שָׁ֖ם בַּבָּֽיִת:
[יב] וַתִּתְפְּשֵׂ֧הוּ בְּבִגְד֛וֹ לֵאמֹ֖ר שִׁכְבָ֣ה עִמִּ֑י וַיַּעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ בְּיָדָ֔הּ וַיָּ֖נָס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה:
[יג] וַֽיְהִי֙ כִּרְאוֹתָ֔הּ כִּֽי־עָזַ֥ב בִּגְד֖וֹ בְּיָדָ֑הּ וַיָּ֖נָס הַחֽוּצָה:
[יד] וַתִּקְרָ֞א לְאַנְשֵׁ֣י בֵיתָ֗הּ וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ לֵאמֹ֔ר רְא֗וּ הֵ֥בִיא לָ֛נוּ אִ֥ישׁ עִבְרִ֖י לְצַ֣חֶק בָּ֑נוּ בָּ֤א אֵלַי֙ לִשְׁכַּ֣ב עִמִּ֔י וָאֶקְרָ֖א בְּק֥וֹל גָּדֽוֹל:
[טו] וַיְהִ֣י כְשָׁמְע֔וֹ כִּֽי־הֲרִימֹ֥תִי קוֹלִ֖י וָאֶקְרָ֑א וַיַּעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ אֶצְלִ֔י וַיָּ֖נָס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה:
[טז] וַתַּנַּ֥ח בִּגְד֖וֹ אֶצְלָ֑הּ עַד־בּ֥וֹא אֲדֹנָ֖יו אֶל־בֵּיתֽוֹ:
[יז] וַתְּדַבֵּ֣ר אֵלָ֔יו כַּדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹ֑ר בָּֽא־אֵלַ֞י הָעֶ֧בֶד הָעִבְרִ֛י אֲשֶׁר־הֵבֵ֥אתָ לָּ֖נוּ לְצַ֥חֶק בִּֽי:
[יח] וַיְהִ֕י כַּהֲרִימִ֥י קוֹלִ֖י וָאֶקְרָ֑א וַיַּעֲזֹ֥ב בִּגְד֛וֹ אֶצְלִ֖י וַיָּ֥נָס הַחֽוּצָה:
[יט] וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ אֲדֹנָ֜יו אֶת־דִּבְרֵ֣י אִשְׁתּ֗וֹ אֲשֶׁ֨ר דִּבְּרָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר כַּדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה עָ֥שָׂה לִ֖י עַבְדֶּ֑ךָ וַיִּ֖חַר אַפּֽוֹ:
[כ] וַיִּקַּח֩ אֲדֹנֵ֨י יוֹסֵ֜ף אֹת֗וֹ וַֽיִּתְּנֵ֙הוּ֙ אֶל־בֵּ֣ית הַסֹּ֔הַר מְק֕וֹם אֲשֶׁר־אֲסִורֵ֥י אֲסִירֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ אֲסוּרִ֑ים וַֽיְהִי־שָׁ֖ם בְּבֵ֥ית הַסֹּֽהַר:
[כא] וַיְהִ֤י יְהוָה֙ אֶת־יוֹסֵ֔ף וַיֵּ֥ט אֵלָ֖יו חָ֑סֶד וַיִּתֵּ֣ן חִנּ֔וֹ בְּעֵינֵ֖י שַׂ֥ר בֵּית־הַסֹּֽהַר:
[כב] וַיִּתֵּ֞ן שַׂ֤ר בֵּית־הַסֹּ֙הַר֙ בְּיַד־יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת כָּל־הָ֣אֲסִירִ֔ם אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית הַסֹּ֑הַר וְאֵ֨ת כָּל־אֲשֶׁ֤ר עֹשִׂים֙ שָׁ֔ם ה֖וּא הָיָ֥ה עֹשֶֽׂה:
[כג] אֵ֣ין׀ שַׂ֣ר בֵּית־הַסֹּ֗הַר רֹאֶ֤ה אֶֽת־כָּל־מְא֙וּמָה֙ בְּיָד֔וֹ בַּאֲשֶׁ֥ר יְהוָ֖ה אִתּ֑וֹ וַאֲשֶׁר־ה֥וּא עֹשֶׂ֖ה יְהוָ֥ה מַצְלִֽיחַ: פ

פרק לט
(א) ויוסף הורד - וכבר אמר זה (ראה בר' לז , לו) , אלא שנה אותו הֵנָה , לסדר ענין יוסף. (ב) ויהי יי' את יוסף. ויהי איש מצליח - בכל ענייניו היה מצליח , וכן היה מצליח בבית אדניו המצרי - בכל מה שהיה שולח לו ידו בעסק אדניו , היתה בו הצלחה. (ג) וירא. (ד) וימצא. וישרת אותו - לפי שמצא חן בעיניו , שמהו לשרת עצמו ולא אחר מבני הבית , אלא שיהיה עומד לפניו לבדו; ושמהו פקיד על ביתו , שלא יֵעָשה דבר בביתו אלא על פיו. וכל יש לו - וכל אשר יש לו. (ה) ויהי. (ו) ויעזב. ולא ידע אתו מאומה - לא היה מסתכל ונזקק לשום דבר שהיה לו , אלא הכל היה מטיל עליו; ומה שיעשה הוא יהיה עשוי , לבד מענין מאכלו , שלא היה עוזב בידו , לפי שהיה מעם אחר , כמו שאומר "כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם" (בר' מג , לב). ויש דרש (ב"ר פו , ו): כי אם הלחם אשר הוא אוכל - זה אשתו , ולשון נקיה הוא. ויהי יוסף יפה תאר - אמר זה לפי שאמר "ותשא אשת אדניו" (להלן , ז). ותאר ומראה פירשנו ברחל (בר' כט , יז). (ז) ויהי אחר הדברים האלה - אחר זמן שהיה יוסף בבית המצרי גדול ונכבד ויושב לבטח , הרגיזהו דבר אשת פוטיפר; והכל היה סבה לטובתו ולטובת אביו ואחיו. אע"פ שהיה קשה מתחלה , לטובה היה בסוף. וכן חטא "המשקה והאופה" (ראה בר' מ , ה ואי') , וחלום פרעה (ראה בר' מא) - הכל היה סבה מאת האל יתברך , כי על ידי כל זה עלה יוסף לגדולה; ונִכתב הספור הזה להודיע סבת הדברים. ואם יקרה לאדם שום מקרה , יבטח באל , וידע שסופו לטובה. ונִכתב גם כן להודיע צדקו של יוסף , ושילמוד אדם ממנו לכבוש את יצרו , שלא יטה לדבר עברה; ולשמור אמונה למי שבוטח בו , יהיה מי שיהיה , ולא ישקר בו. (ח) וימאן - מבואר הוא. (ט) איננו - איננו בבית הזה מי שהוא גדול ממני , ואיך אשקר בו , והוא עשה עמי כל הכבוד הזה. כי אם אותך באשר את אשתו - וזה מסייע לדברי הדרש שכתבנו (לעיל , ו). או אפשר , שמנע ממנו בפרוש והזהירו על אשתו , לפי שהיה "יפה תואר ויפה מראה" (לעיל , ו); אע"פ שלא נכתב זה. ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת - לשכב עם אשתו , ואשקר בו; ועוד שאחטא בזה לאלהים , שצוה בני אדם על העריות; כמו שכתבנו בסדר בראשית "ודבק באשתו" (בר' ב , כד) - ולא באשת חברו. (י) ויהי. לשכב אצלה להיות עמה - או אפִלו להיות עמה במטה שלא בקרוב בשר , לא שמע אליה. ובדרש (סוטה ג , ב): לשכב אצלה - בעולם הזה , להיות עמה - לעולם הבא. (יא) ויהי כהיום הזה - יום אחד , כמו היום הזה שפצרה בו מאד "לשכב אצלה להיות עמה" (לעיל , י); בא ביום אחר גם כן , והבית היה פנוי מאנשיו. לעשות מלאכתו - לפקוד ענין הבית המוטל עליו , וכמו שתרגם אנקלוס. (יב) ותתפשהו. (יג) ויהי. (יד) ותקרא - והלא לא היו בבית? אלא קראה בקול , ושמעוה ובאו , כמו שאמרה בסַפְּרָה: ואקרא בקול גדול. ותאמר... לאמר - לאמר לבעלה. הביא לנו - אִמְרו לו: איך הביא לנו זה האיש?! בנו - לשון תפארת. (טו) ויהי. ויעזב בגדו אצלי - כי תפשתיו בבגדו לעכבהו , עד שתבאו אתם ותתפשוהו. (טז) ותנח. (יז) ותדבר. כדברים האלה - שדברה אל אנשי הבית. ואמר כדברים בכ"ף השיעור , כלומר: פחות מהם או יותר עליהם , אבל הענין אחד. (יח) ויהי. (יט) ויהי. (כ) ויקח. אל בית הסהר - כמו 'בבית הסוהר' , וכן "ואל הארון תתן" (שמ' כה , כא) - כמו 'בארון'. אסורי כתיב , והוא פעול , ואסירי קרי , והוא תואר; והענין אחד. ויהי שם - שלא התחרט אדניו עליו להוציאו משם , כי האמין לדברי אשתו; וכתוב "כי קנאת חמת גבר ולא יחמול ביום נקם" (ראה מש' ו , לד). (כא) ויהי. (כב) ויתן. האסירים - תֹאר. הוא היה עושה - כתרגומו , שלא היו עושים דבר אלא על פיו , כאלו הוא היה עושה. (כג) אין. את כל מאומה - למעט יותר , וכן "הרק אך במשה" (במ' יב , ב). ולרבוי "ואף גם זאת" (וי' כו , מד).