פרק לט
[חמישי]
[א]
וְיוֹסֵ֖ף
הוּרַ֣ד
מִצְרָ֑יְמָה
וַיִּקְנֵ֡הוּ
פּוֹטִיפַר֩
סְרִ֨יס
פַּרְעֹ֜ה
שַׂ֤ר
הַטַּבָּחִים֙
אִ֣ישׁ
מִצְרִ֔י
מִיַּד֙
הַיִּשְׁמְעֵאלִ֔ים
אֲשֶׁ֥ר
הוֹרִדֻ֖הוּ
שָֽׁמָּה:
[ב]
וַיְהִ֤י
יְהוָה֙
אֶת־יוֹסֵ֔ף
וַיְהִ֖י
אִ֣ישׁ
מַצְלִ֑יחַ
וַיְהִ֕י
בְּבֵ֖ית
אֲדֹנָ֥יו
הַמִּצְרִֽי:
[ג]
וַיַּ֣רְא
אֲדֹנָ֔יו
כִּ֥י
יְהוָ֖ה
אִתּ֑וֹ
וְכֹל֙
אֲשֶׁר־ה֣וּא
עֹשֶׂ֔ה
יְהוָ֖ה
מַצְלִ֥יחַ
בְּיָדֽוֹ:
[ד]
וַיִּמְצָ֨א
יוֹסֵ֥ף
חֵ֛ן
בְּעֵינָ֖יו
וַיְשָׁ֣רֶת
אֹת֑וֹ
וַיַּפְקִדֵ֙הוּ֙
עַל־בֵּית֔וֹ
וְכָל־יֶשׁ־ל֖וֹ
נָתַ֥ן
בְּיָדֽוֹ:
[ה]
וַיְהִ֡י
מֵאָז֩
הִפְקִ֨יד
אֹת֜וֹ
בְּבֵית֗וֹ
וְעַל֙
כָּל־אֲשֶׁ֣ר
יֶשׁ־ל֔וֹ
וַיְבָ֧רֶךְ
יְהוָ֛ה
אֶת־בֵּ֥ית
הַמִּצְרִ֖י
בִּגְלַ֣ל
יוֹסֵ֑ף
וַיְהִ֞י
בִּרְכַּ֤ת
יְהוָה֙
בְּכָל־אֲשֶׁ֣ר
יֶשׁ־ל֔וֹ
בַּבַּ֖יִת
וּבַשָּׂדֶֽה:
[ו]
וַיַּעֲזֹ֣ב
כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ֘
בְּיַד־יוֹסֵף֒
וְלֹֽא־יָדַ֤ע
אִתּוֹ֙
מְא֔וּמָה
כִּ֥י
אִם־הַלֶּ֖חֶם
אֲשֶׁר־ה֣וּא
אוֹכֵ֑ל
וַיְהִ֣י
יוֹסֵ֔ף
יְפֵה־תֹ֖אַר
וִיפֵ֥ה
מַרְאֶֽה:
[ששי]
[ז]
וַיְהִ֗י
אַחַר֙
הַדְּבָרִ֣ים
הָאֵ֔לֶּה
וַתִּשָּׂ֧א
אֵֽשֶׁת־אֲדֹנָ֛יו
אֶת־עֵינֶ֖יהָ
אֶל־יוֹסֵ֑ף
וַתֹּ֖אמֶר
שִׁכְבָ֥ה
עִמִּֽי:
[ח]
וַיְמָאֵ֓ן׀
וַיֹּ֙אמֶר֙
אֶל־אֵ֣שֶׁת
אֲדֹנָ֔יו
הֵ֣ן
אֲדֹנִ֔י
לֹא־יָדַ֥ע
אִתִּ֖י
מַה־בַּבָּ֑יִת
וְכֹ֥ל
אֲשֶׁר־יֶשׁ־ל֖וֹ
נָתַ֥ן
בְּיָדִֽי:
[ט]
אֵינֶ֨נּוּ
גָד֜וֹל
בַּבַּ֣יִת
הַזֶּה֘
מִמֶּנִּי֒
וְלֹֽא־חָשַׂ֤ךְ
מִמֶּ֙נִּי֙
מְא֔וּמָה
כִּ֥י
אִם־אוֹתָ֖ךְ
בַּאֲשֶׁ֣ר
אַתְּ־אִשְׁתּ֑וֹ
וְאֵ֨יךְ
אֶעֱשֶׂ֜ה
הָרָעָ֤ה
הַגְּדֹלָה֙
הַזֹּ֔את
וְחָטָ֖אתִי
לֵאלֹהִֽים:
[י]
וַיְהִ֕י
כְּדַבְּרָ֥הּ
אֶל־יוֹסֵ֖ף
י֣וֹם
׀
י֑וֹם
וְלֹא־שָׁמַ֥ע
אֵלֶ֛יהָ
לִשְׁכַּ֥ב
אֶצְלָ֖הּ
לִהְי֥וֹת
עִמָּֽהּ:
[יא]
וַֽיְהִי֙
כְּהַיּ֣וֹם
הַזֶּ֔ה
וַיָּבֹ֥א
הַבַּ֖יְתָה
לַעֲשׂ֣וֹת
מְלַאכְתּ֑וֹ
וְאֵ֨ין
אִ֜ישׁ
מֵאַנְשֵׁ֥י
הַבַּ֛יִת
שָׁ֖ם
בַּבָּֽיִת:
[יב]
וַתִּתְפְּשֵׂ֧הוּ
בְּבִגְד֛וֹ
לֵאמֹ֖ר
שִׁכְבָ֣ה
עִמִּ֑י
וַיַּעֲזֹ֤ב
בִּגְדוֹ֙
בְּיָדָ֔הּ
וַיָּ֖נָס
וַיֵּצֵ֥א
הַחֽוּצָה:
[יג]
וַֽיְהִי֙
כִּרְאוֹתָ֔הּ
כִּֽי־עָזַ֥ב
בִּגְד֖וֹ
בְּיָדָ֑הּ
וַיָּ֖נָס
הַחֽוּצָה:
[יד]
וַתִּקְרָ֞א
לְאַנְשֵׁ֣י
בֵיתָ֗הּ
וַתֹּ֤אמֶר
לָהֶם֙
לֵאמֹ֔ר
רְא֗וּ
הֵ֥בִיא
לָ֛נוּ
אִ֥ישׁ
עִבְרִ֖י
לְצַ֣חֶק
בָּ֑נוּ
בָּ֤א
אֵלַי֙
לִשְׁכַּ֣ב
עִמִּ֔י
וָאֶקְרָ֖א
בְּק֥וֹל
גָּדֽוֹל:
[טו]
וַיְהִ֣י
כְשָׁמְע֔וֹ
כִּֽי־הֲרִימֹ֥תִי
קוֹלִ֖י
וָאֶקְרָ֑א
וַיַּעֲזֹ֤ב
בִּגְדוֹ֙
אֶצְלִ֔י
וַיָּ֖נָס
וַיֵּצֵ֥א
הַחֽוּצָה:
[טז]
וַתַּנַּ֥ח
בִּגְד֖וֹ
אֶצְלָ֑הּ
עַד־בּ֥וֹא
אֲדֹנָ֖יו
אֶל־בֵּיתֽוֹ:
[יז]
וַתְּדַבֵּ֣ר
אֵלָ֔יו
כַּדְּבָרִ֥ים
הָאֵ֖לֶּה
לֵאמֹ֑ר
בָּֽא־אֵלַ֞י
הָעֶ֧בֶד
הָעִבְרִ֛י
אֲשֶׁר־הֵבֵ֥אתָ
לָּ֖נוּ
לְצַ֥חֶק
בִּֽי:
[יח]
וַיְהִ֕י
כַּהֲרִימִ֥י
קוֹלִ֖י
וָאֶקְרָ֑א
וַיַּעֲזֹ֥ב
בִּגְד֛וֹ
אֶצְלִ֖י
וַיָּ֥נָס
הַחֽוּצָה:
[יט]
וַיְהִי֩
כִשְׁמֹ֨עַ
אֲדֹנָ֜יו
אֶת־דִּבְרֵ֣י
אִשְׁתּ֗וֹ
אֲשֶׁ֨ר
דִּבְּרָ֤ה
אֵלָיו֙
לֵאמֹ֔ר
כַּדְּבָרִ֣ים
הָאֵ֔לֶּה
עָ֥שָׂה
לִ֖י
עַבְדֶּ֑ךָ
וַיִּ֖חַר
אַפּֽוֹ:
[כ]
וַיִּקַּח֩
אֲדֹנֵ֨י
יוֹסֵ֜ף
אֹת֗וֹ
וַֽיִּתְּנֵ֙הוּ֙
אֶל־בֵּ֣ית
הַסֹּ֔הַר
מְק֕וֹם
אֲשֶׁר־אֲסִורֵ֥י
אֲסִירֵ֥י
הַמֶּ֖לֶךְ
אֲסוּרִ֑ים
וַֽיְהִי־שָׁ֖ם
בְּבֵ֥ית
הַסֹּֽהַר:
[כא]
וַיְהִ֤י
יְהוָה֙
אֶת־יוֹסֵ֔ף
וַיֵּ֥ט
אֵלָ֖יו
חָ֑סֶד
וַיִּתֵּ֣ן
חִנּ֔וֹ
בְּעֵינֵ֖י
שַׂ֥ר
בֵּית־הַסֹּֽהַר:
[כב]
וַיִּתֵּ֞ן
שַׂ֤ר
בֵּית־הַסֹּ֙הַר֙
בְּיַד־יוֹסֵ֔ף
אֵ֚ת
כָּל־הָ֣אֲסִירִ֔ם
אֲשֶׁ֖ר
בְּבֵ֣ית
הַסֹּ֑הַר
וְאֵ֨ת
כָּל־אֲשֶׁ֤ר
עֹשִׂים֙
שָׁ֔ם
ה֖וּא
הָיָ֥ה
עֹשֶֽׂה:
[כג]
אֵ֣ין׀
שַׂ֣ר
בֵּית־הַסֹּ֗הַר
רֹאֶ֤ה
אֶֽת־כָּל־מְא֙וּמָה֙
בְּיָד֔וֹ
בַּאֲשֶׁ֥ר
יְהוָ֖ה
אִתּ֑וֹ
וַאֲשֶׁר־ה֥וּא
עֹשֶׂ֖ה
יְהוָ֥ה
מַצְלִֽיחַ:
פ
פרק לט
(א)
ויוסף
הורד
-
וכבר
אמר
זה
(ראה
בר'
לז
,
לו)
,
אלא
שנה
אותו
הֵנָה
,
לסדר
ענין
יוסף.
(ב)
ויהי
יי'
את
יוסף.
ויהי
איש
מצליח
-
בכל
ענייניו
היה
מצליח
,
וכן
היה
מצליח
בבית
אדניו
המצרי
-
בכל
מה
שהיה
שולח
לו
ידו
בעסק
אדניו
,
היתה
בו
הצלחה.
(ג)
וירא.
(ד)
וימצא.
וישרת
אותו
-
לפי
שמצא
חן
בעיניו
,
שמהו
לשרת
עצמו
ולא
אחר
מבני
הבית
,
אלא
שיהיה
עומד
לפניו
לבדו;
ושמהו
פקיד
על
ביתו
,
שלא
יֵעָשה
דבר
בביתו
אלא
על
פיו.
וכל
יש
לו
-
וכל
אשר
יש
לו.
(ה)
ויהי.
(ו)
ויעזב.
ולא
ידע
אתו
מאומה
-
לא
היה
מסתכל
ונזקק
לשום
דבר
שהיה
לו
,
אלא
הכל
היה
מטיל
עליו;
ומה
שיעשה
הוא
יהיה
עשוי
,
לבד
מענין
מאכלו
,
שלא
היה
עוזב
בידו
,
לפי
שהיה
מעם
אחר
,
כמו
שאומר
"כי
לא
יוכלון
המצרים
לאכול
את
העברים
לחם"
(בר'
מג
,
לב).
ויש
דרש
(ב"ר
פו
,
ו):
כי
אם
הלחם
אשר
הוא
אוכל
-
זה
אשתו
,
ולשון
נקיה
הוא.
ויהי
יוסף
יפה
תאר
-
אמר
זה
לפי
שאמר
"ותשא
אשת
אדניו"
(להלן
,
ז).
ותאר
ומראה
פירשנו
ברחל
(בר'
כט
,
יז).
(ז)
ויהי
אחר
הדברים
האלה
-
אחר
זמן
שהיה
יוסף
בבית
המצרי
גדול
ונכבד
ויושב
לבטח
,
הרגיזהו
דבר
אשת
פוטיפר;
והכל
היה
סבה
לטובתו
ולטובת
אביו
ואחיו.
אע"פ
שהיה
קשה
מתחלה
,
לטובה
היה
בסוף.
וכן
חטא
"המשקה
והאופה"
(ראה
בר'
מ
,
ה
ואי')
,
וחלום
פרעה
(ראה
בר'
מא)
-
הכל
היה
סבה
מאת
האל
יתברך
,
כי
על
ידי
כל
זה
עלה
יוסף
לגדולה;
ונִכתב
הספור
הזה
להודיע
סבת
הדברים.
ואם
יקרה
לאדם
שום
מקרה
,
יבטח
באל
,
וידע
שסופו
לטובה.
ונִכתב
גם
כן
להודיע
צדקו
של
יוסף
,
ושילמוד
אדם
ממנו
לכבוש
את
יצרו
,
שלא
יטה
לדבר
עברה;
ולשמור
אמונה
למי
שבוטח
בו
,
יהיה
מי
שיהיה
,
ולא
ישקר
בו.
(ח)
וימאן
-
מבואר
הוא.
(ט)
איננו
-
איננו
בבית
הזה
מי
שהוא
גדול
ממני
,
ואיך
אשקר
בו
,
והוא
עשה
עמי
כל
הכבוד
הזה.
כי
אם
אותך
באשר
את
אשתו
-
וזה
מסייע
לדברי
הדרש
שכתבנו
(לעיל
,
ו).
או
אפשר
,
שמנע
ממנו
בפרוש
והזהירו
על
אשתו
,
לפי
שהיה
"יפה
תואר
ויפה
מראה"
(לעיל
,
ו);
אע"פ
שלא
נכתב
זה.
ואיך
אעשה
הרעה
הגדולה
הזאת
-
לשכב
עם
אשתו
,
ואשקר
בו;
ועוד
שאחטא
בזה
לאלהים
,
שצוה
בני
אדם
על
העריות;
כמו
שכתבנו
בסדר
בראשית
"ודבק
באשתו"
(בר'
ב
,
כד)
-
ולא
באשת
חברו.
(י)
ויהי.
לשכב
אצלה
להיות
עמה
-
או
אפִלו
להיות
עמה
במטה
שלא
בקרוב
בשר
,
לא
שמע
אליה.
ובדרש
(סוטה
ג
,
ב):
לשכב
אצלה
-
בעולם
הזה
,
להיות
עמה
-
לעולם
הבא.
(יא)
ויהי
כהיום
הזה
-
יום
אחד
,
כמו
היום
הזה
שפצרה
בו
מאד
"לשכב
אצלה
להיות
עמה"
(לעיל
,
י);
בא
ביום
אחר
גם
כן
,
והבית
היה
פנוי
מאנשיו.
לעשות
מלאכתו
-
לפקוד
ענין
הבית
המוטל
עליו
,
וכמו
שתרגם
אנקלוס.
(יב)
ותתפשהו.
(יג)
ויהי.
(יד)
ותקרא
-
והלא
לא
היו
בבית?
אלא
קראה
בקול
,
ושמעוה
ובאו
,
כמו
שאמרה
בסַפְּרָה:
ואקרא
בקול
גדול.
ותאמר...
לאמר
-
לאמר
לבעלה.
הביא
לנו
-
אִמְרו
לו:
איך
הביא
לנו
זה
האיש?!
בנו
-
לשון
תפארת.
(טו)
ויהי.
ויעזב
בגדו
אצלי
-
כי
תפשתיו
בבגדו
לעכבהו
,
עד
שתבאו
אתם
ותתפשוהו.
(טז)
ותנח.
(יז)
ותדבר.
כדברים
האלה
-
שדברה
אל
אנשי
הבית.
ואמר
כדברים
בכ"ף
השיעור
,
כלומר:
פחות
מהם
או
יותר
עליהם
,
אבל
הענין
אחד.
(יח)
ויהי.
(יט)
ויהי.
(כ)
ויקח.
אל
בית
הסהר
-
כמו
'בבית
הסוהר'
,
וכן
"ואל
הארון
תתן"
(שמ'
כה
,
כא)
-
כמו
'בארון'.
אסורי
כתיב
,
והוא
פעול
,
ואסירי
קרי
,
והוא
תואר;
והענין
אחד.
ויהי
שם
-
שלא
התחרט
אדניו
עליו
להוציאו
משם
,
כי
האמין
לדברי
אשתו;
וכתוב
"כי
קנאת
חמת
גבר
ולא
יחמול
ביום
נקם"
(ראה
מש'
ו
,
לד).
(כא)
ויהי.
(כב)
ויתן.
האסירים
-
תֹאר.
הוא
היה
עושה
-
כתרגומו
,
שלא
היו
עושים
דבר
אלא
על
פיו
,
כאלו
הוא
היה
עושה.
(כג)
אין.
את
כל
מאומה
-
למעט
יותר
,
וכן
"הרק
אך
במשה"
(במ'
יב
,
ב).
ולרבוי
"ואף
גם
זאת"
(וי'
כו
,
מד).