פרק לט
[חמישי]
[א]
וְיוֹסֵ֖ף
הוּרַ֣ד
מִצְרָ֑יְמָה
וַיִּקְנֵ֡הוּ
פּוֹטִיפַר֩
סְרִ֨יס
פַּרְעֹ֜ה
שַׂ֤ר
הַטַּבָּחִים֙
אִ֣ישׁ
מִצְרִ֔י
מִיַּד֙
הַיִּשְׁמְעֵאלִ֔ים
אֲשֶׁ֥ר
הוֹרִדֻ֖הוּ
שָֽׁמָּה:
[ב]
וַיְהִ֤י
יְהוָה֙
אֶת־יוֹסֵ֔ף
וַיְהִ֖י
אִ֣ישׁ
מַצְלִ֑יחַ
וַיְהִ֕י
בְּבֵ֖ית
אֲדֹנָ֥יו
הַמִּצְרִֽי:
[ג]
וַיַּ֣רְא
אֲדֹנָ֔יו
כִּ֥י
יְהוָ֖ה
אִתּ֑וֹ
וְכֹל֙
אֲשֶׁר־ה֣וּא
עֹשֶׂ֔ה
יְהוָ֖ה
מַצְלִ֥יחַ
בְּיָדֽוֹ:
[ד]
וַיִּמְצָ֨א
יוֹסֵ֥ף
חֵ֛ן
בְּעֵינָ֖יו
וַיְשָׁ֣רֶת
אֹת֑וֹ
וַיַּפְקִדֵ֙הוּ֙
עַל־בֵּית֔וֹ
וְכָל־יֶשׁ־ל֖וֹ
נָתַ֥ן
בְּיָדֽוֹ:
[ה]
וַיְהִ֡י
מֵאָז֩
הִפְקִ֨יד
אֹת֜וֹ
בְּבֵית֗וֹ
וְעַל֙
כָּל־אֲשֶׁ֣ר
יֶשׁ־ל֔וֹ
וַיְבָ֧רֶךְ
יְהוָ֛ה
אֶת־בֵּ֥ית
הַמִּצְרִ֖י
בִּגְלַ֣ל
יוֹסֵ֑ף
וַיְהִ֞י
בִּרְכַּ֤ת
יְהוָה֙
בְּכָל־אֲשֶׁ֣ר
יֶשׁ־ל֔וֹ
בַּבַּ֖יִת
וּבַשָּׂדֶֽה:
[ו]
וַיַּעֲזֹ֣ב
כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ֘
בְּיַד־יוֹסֵף֒
וְלֹֽא־יָדַ֤ע
אִתּוֹ֙
מְא֔וּמָה
כִּ֥י
אִם־הַלֶּ֖חֶם
אֲשֶׁר־ה֣וּא
אוֹכֵ֑ל
וַיְהִ֣י
יוֹסֵ֔ף
יְפֵה־תֹ֖אַר
וִיפֵ֥ה
מַרְאֶֽה:
[ששי]
[ז]
וַיְהִ֗י
אַחַר֙
הַדְּבָרִ֣ים
הָאֵ֔לֶּה
וַתִּשָּׂ֧א
אֵֽשֶׁת־אֲדֹנָ֛יו
אֶת־עֵינֶ֖יהָ
אֶל־יוֹסֵ֑ף
וַתֹּ֖אמֶר
שִׁכְבָ֥ה
עִמִּֽי:
[ח]
וַיְמָאֵ֓ן׀
וַיֹּ֙אמֶר֙
אֶל־אֵ֣שֶׁת
אֲדֹנָ֔יו
הֵ֣ן
אֲדֹנִ֔י
לֹא־יָדַ֥ע
אִתִּ֖י
מַה־בַּבָּ֑יִת
וְכֹ֥ל
אֲשֶׁר־יֶשׁ־ל֖וֹ
נָתַ֥ן
בְּיָדִֽי:
[ט]
אֵינֶ֨נּוּ
גָד֜וֹל
בַּבַּ֣יִת
הַזֶּה֘
מִמֶּנִּי֒
וְלֹֽא־חָשַׂ֤ךְ
מִמֶּ֙נִּי֙
מְא֔וּמָה
כִּ֥י
אִם־אוֹתָ֖ךְ
בַּאֲשֶׁ֣ר
אַתְּ־אִשְׁתּ֑וֹ
וְאֵ֨יךְ
אֶעֱשֶׂ֜ה
הָרָעָ֤ה
הַגְּדֹלָה֙
הַזֹּ֔את
וְחָטָ֖אתִי
לֵאלֹהִֽים:
[י]
וַיְהִ֕י
כְּדַבְּרָ֥הּ
אֶל־יוֹסֵ֖ף
י֣וֹם
׀
י֑וֹם
וְלֹא־שָׁמַ֥ע
אֵלֶ֛יהָ
לִשְׁכַּ֥ב
אֶצְלָ֖הּ
לִהְי֥וֹת
עִמָּֽהּ:
[יא]
וַֽיְהִי֙
כְּהַיּ֣וֹם
הַזֶּ֔ה
וַיָּבֹ֥א
הַבַּ֖יְתָה
לַעֲשׂ֣וֹת
מְלַאכְתּ֑וֹ
וְאֵ֨ין
אִ֜ישׁ
מֵאַנְשֵׁ֥י
הַבַּ֛יִת
שָׁ֖ם
בַּבָּֽיִת:
[יב]
וַתִּתְפְּשֵׂ֧הוּ
בְּבִגְד֛וֹ
לֵאמֹ֖ר
שִׁכְבָ֣ה
עִמִּ֑י
וַיַּעֲזֹ֤ב
בִּגְדוֹ֙
בְּיָדָ֔הּ
וַיָּ֖נָס
וַיֵּצֵ֥א
הַחֽוּצָה:
[יג]
וַֽיְהִי֙
כִּרְאוֹתָ֔הּ
כִּֽי־עָזַ֥ב
בִּגְד֖וֹ
בְּיָדָ֑הּ
וַיָּ֖נָס
הַחֽוּצָה:
[יד]
וַתִּקְרָ֞א
לְאַנְשֵׁ֣י
בֵיתָ֗הּ
וַתֹּ֤אמֶר
לָהֶם֙
לֵאמֹ֔ר
רְא֗וּ
הֵ֥בִיא
לָ֛נוּ
אִ֥ישׁ
עִבְרִ֖י
לְצַ֣חֶק
בָּ֑נוּ
בָּ֤א
אֵלַי֙
לִשְׁכַּ֣ב
עִמִּ֔י
וָאֶקְרָ֖א
בְּק֥וֹל
גָּדֽוֹל:
[טו]
וַיְהִ֣י
כְשָׁמְע֔וֹ
כִּֽי־הֲרִימֹ֥תִי
קוֹלִ֖י
וָאֶקְרָ֑א
וַיַּעֲזֹ֤ב
בִּגְדוֹ֙
אֶצְלִ֔י
וַיָּ֖נָס
וַיֵּצֵ֥א
הַחֽוּצָה:
[טז]
וַתַּנַּ֥ח
בִּגְד֖וֹ
אֶצְלָ֑הּ
עַד־בּ֥וֹא
אֲדֹנָ֖יו
אֶל־בֵּיתֽוֹ:
[יז]
וַתְּדַבֵּ֣ר
אֵלָ֔יו
כַּדְּבָרִ֥ים
הָאֵ֖לֶּה
לֵאמֹ֑ר
בָּֽא־אֵלַ֞י
הָעֶ֧בֶד
הָעִבְרִ֛י
אֲשֶׁר־הֵבֵ֥אתָ
לָּ֖נוּ
לְצַ֥חֶק
בִּֽי:
[יח]
וַיְהִ֕י
כַּהֲרִימִ֥י
קוֹלִ֖י
וָאֶקְרָ֑א
וַיַּעֲזֹ֥ב
בִּגְד֛וֹ
אֶצְלִ֖י
וַיָּ֥נָס
הַחֽוּצָה:
[יט]
וַיְהִי֩
כִשְׁמֹ֨עַ
אֲדֹנָ֜יו
אֶת־דִּבְרֵ֣י
אִשְׁתּ֗וֹ
אֲשֶׁ֨ר
דִּבְּרָ֤ה
אֵלָיו֙
לֵאמֹ֔ר
כַּדְּבָרִ֣ים
הָאֵ֔לֶּה
עָ֥שָׂה
לִ֖י
עַבְדֶּ֑ךָ
וַיִּ֖חַר
אַפּֽוֹ:
[כ]
וַיִּקַּח֩
אֲדֹנֵ֨י
יוֹסֵ֜ף
אֹת֗וֹ
וַֽיִּתְּנֵ֙הוּ֙
אֶל־בֵּ֣ית
הַסֹּ֔הַר
מְק֕וֹם
אֲשֶׁר־אֲסִורֵ֥י
אֲסִירֵ֥י
הַמֶּ֖לֶךְ
אֲסוּרִ֑ים
וַֽיְהִי־שָׁ֖ם
בְּבֵ֥ית
הַסֹּֽהַר:
[כא]
וַיְהִ֤י
יְהוָה֙
אֶת־יוֹסֵ֔ף
וַיֵּ֥ט
אֵלָ֖יו
חָ֑סֶד
וַיִּתֵּ֣ן
חִנּ֔וֹ
בְּעֵינֵ֖י
שַׂ֥ר
בֵּית־הַסֹּֽהַר:
[כב]
וַיִּתֵּ֞ן
שַׂ֤ר
בֵּית־הַסֹּ֙הַר֙
בְּיַד־יוֹסֵ֔ף
אֵ֚ת
כָּל־הָ֣אֲסִירִ֔ם
אֲשֶׁ֖ר
בְּבֵ֣ית
הַסֹּ֑הַר
וְאֵ֨ת
כָּל־אֲשֶׁ֤ר
עֹשִׂים֙
שָׁ֔ם
ה֖וּא
הָיָ֥ה
עֹשֶֽׂה:
[כג]
אֵ֣ין׀
שַׂ֣ר
בֵּית־הַסֹּ֗הַר
רֹאֶ֤ה
אֶֽת־כָּל־מְא֙וּמָה֙
בְּיָד֔וֹ
בַּאֲשֶׁ֥ר
יְהוָ֖ה
אִתּ֑וֹ
וַאֲשֶׁר־ה֥וּא
עֹשֶׂ֖ה
יְהוָ֥ה
מַצְלִֽיחַ:
פ
פרק לט
(א)
ויוסף
הורד
מצרימה
-
לאחר
שסיפר
תולדותיו
של
יהודה
,
חזר
על
יוסף
וגילגוליו
,
איך
אירע
לו
במצרים.
(ב)
ויהי
יי'
את
יוסף
-
שלא
יטמא
בין
הגוים
שהלך
ביניהם.
(ב"ר
פו
,
ד):
משל
לבהמי
אחד
שהיה
מוליך
שנים
עשר
גמלים
טעונים
כדי
יין
ונכנס
אחד
מהם
לחנות
של
גוי
,
הניח
הבהמי
אחד
עשר
ונכנס
בבית
הגוי;
אמרו
לו:
מה
זה
שהינחת
אחד
עשר
והלכת
אחר
אחד?
אמר
להם:
אותם
שבדרך
אינם
צריכים
שימור
כל
כך
,
שאין
מי
מנסך
אותם
,
אבל
זה
צריך
שימור
שלא
ינסכינו
הגוי;
וכן
ויהי
יי'
את
יוסף
-
שנכנס
לבין
הגוים;
רבי
עובדיה
זצ"ל;
וכן
יהי
יי'
אלהינו
עמנו
שגלינו
בין
הגוים!
[הג"ה].
(ו)
כי
אם
הלחם
-
לא
היה
מונה
עמו
כלום
ולא
שם
לב
עליו
,
רק
הלחם
שהיה
יוסף
נותן
לו
היה
אוכל.
ויהי
יוסף
יפה
תואר
ויפה
מראה
-
מאחר
שנעשה
גדול
הבית
,
שכח
צערו
ובית
מגוריו
ושב
תוארו
ומראהו.
(ז)
אחר
הדברים
-
שנעשה
גדול
הבית
ושב
יפיו.
ותשא
עיניה
-
ושמה
עליו
עיניה
וליבה
,
כי
היה
יוסף
איש
תואר
,
ואנשי
הארץ
אחיהם
של
כושיים
ולא
הורגלו
באדם
יפה
,
ותבער
בה
אהבתו.
(ט)
ולא
חשך
ממני
מאומה
-
כל
אשר
אני
לוקח
משלו
אינו
מקפיד
,
רק
אותך
,
כי
אם
היה
מונע
ממני
כל
אשר
לו
,
על
כורחי
הייתי
בוגד
בו
,
אבל
עכשיו
קל
הוא
לעמוד
באמוני.
ואיך
אעשה
הרעה
הגדולה
הזאת
-
לשלם
לו
רעה
תחת
טובה.
(יא)
ויהי
כהיום
הזה
-
כמו
שהיום
הזה
נכון
,
כך
אמת
ונכון
שכך
היה
המעשה.
יש
לפרש:
כאשר
בא
היום
הזה.
ואין
איש
מאנשי
הבית
וגו'
-
כך
היה
מקרה
,
שכולם
יצאו.
(יד)
ראו
הביא
לנו
-
על
בעלי
אני
מתרעמת
,
שהיה
לו
ליקח
עבד
ניכר
מהארץ
הזאת
,
ולקח
איש
עברי
מארץ
רחוקה
שאינו
חושש
מה
יעשה
,
למחר
יברח
לו.
בא
אלי
לשכב
עמי
-
לאנסי
,
אלא
שקראתי
בקול
גדול
,
וברח.
מאחר
שראתה
שלא
תוכל
לו
,
הלשינה
עליו
להוציאו
מן
הבית
,
כי
לא
היתה
יכולה
לראותו
,
כי
שעה
שרואה
אותו
מתבערת
בה
תאוותה;
ועוד
שֶיָרְאָה
פן
ילשין
הוא
עליה.
(טו)
ויעזוב
בגדו
אצלי
-
שהסיר
מעליו
לאנסני
,
ולא
הספיק
ליקח
אותו
מפני
שצעקתי
,
והניחו
וברח.
(כ)
ויתניהו
אל
בית
הסהר
-
כי
בביתו
היה
,
כמו
שאומר
"ויתן
אותם
במשמר
בית
שר
הטבחים"
(בר'
מ
,
ג)
-
והוא
היה
שר
הטבחים;
כמדומה:
שר
היה
על
הנדונים
ונהרגים
במצוות
המלך
,
שהיו
טובחים
אותם
,
על
ידי
ניאוף
ורציחים
והמורדים
במלך.
ויהי
שם
בבית
הסהר
-
כי
לא
היה
דינו
ליהרג
,
שהרי
לא
היה
לה
עדים;
ואם
היתה
אומרת
שהוא
בא
לאנסה
,
הוא
אומר
שהיא
באה
לאונסו;
ואפילו
לדבריה
,
ביקש
לעשות
ולא
עשה.
(כג)
אין
שר
בית
הסהר
-
שר
אחד
שמינה
שר
הטבחים
על
הסוהר
,
לא
רואה
כל
מאומה
בידו
-
שלא
ראה
בו
מעולם
דבר
שלא
כהוגן
,
ואין
יוצא
מידו
דבר
שאינו
מתוקן.