מאגר הכתר בראשית פרק לט עם פירוש ר' יוסף בכור שור

פרק לט
[חמישי] [א] וְיוֹסֵ֖ף הוּרַ֣ד מִצְרָ֑יְמָה וַיִּקְנֵ֡הוּ פּוֹטִיפַר֩ סְרִ֨יס פַּרְעֹ֜ה שַׂ֤ר הַטַּבָּחִים֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מִיַּד֙ הַיִּשְׁמְעֵאלִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הוֹרִדֻ֖הוּ שָֽׁמָּה:
[ב] וַיְהִ֤י יְהוָה֙ אֶת־יוֹסֵ֔ף וַיְהִ֖י אִ֣ישׁ מַצְלִ֑יחַ וַיְהִ֕י בְּבֵ֖ית אֲדֹנָ֥יו הַמִּצְרִֽי:
[ג] וַיַּ֣רְא אֲדֹנָ֔יו כִּ֥י יְהוָ֖ה אִתּ֑וֹ וְכֹל֙ אֲשֶׁר־ה֣וּא עֹשֶׂ֔ה יְהוָ֖ה מַצְלִ֥יחַ בְּיָדֽוֹ:
[ד] וַיִּמְצָ֨א יוֹסֵ֥ף חֵ֛ן בְּעֵינָ֖יו וַיְשָׁ֣רֶת אֹת֑וֹ וַיַּפְקִדֵ֙הוּ֙ עַל־בֵּית֔וֹ וְכָל־יֶשׁ־ל֖וֹ נָתַ֥ן בְּיָדֽוֹ:
[ה] וַיְהִ֡י מֵאָז֩ הִפְקִ֨יד אֹת֜וֹ בְּבֵית֗וֹ וְעַל֙ כָּל־אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ־ל֔וֹ וַיְבָ֧רֶךְ יְהוָ֛ה אֶת־בֵּ֥ית הַמִּצְרִ֖י בִּגְלַ֣ל יוֹסֵ֑ף וַיְהִ֞י בִּרְכַּ֤ת יְהוָה֙ בְּכָל־אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ־ל֔וֹ בַּבַּ֖יִת וּבַשָּׂדֶֽה:
[ו] וַיַּעֲזֹ֣ב כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ֘ בְּיַד־יוֹסֵף֒ וְלֹֽא־יָדַ֤ע אִתּוֹ֙ מְא֔וּמָה כִּ֥י אִם־הַלֶּ֖חֶם אֲשֶׁר־ה֣וּא אוֹכֵ֑ל וַיְהִ֣י יוֹסֵ֔ף יְפֵה־תֹ֖אַר וִיפֵ֥ה מַרְאֶֽה:
[ששי] [ז] וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַתִּשָּׂ֧א אֵֽשֶׁת־אֲדֹנָ֛יו אֶת־עֵינֶ֖יהָ אֶל־יוֹסֵ֑ף וַתֹּ֖אמֶר שִׁכְבָ֥ה עִמִּֽי:
[ח] וַיְמָאֵ֓ן׀ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֵ֣שֶׁת אֲדֹנָ֔יו הֵ֣ן אֲדֹנִ֔י לֹא־יָדַ֥ע אִתִּ֖י מַה־בַּבָּ֑יִת וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־יֶשׁ־ל֖וֹ נָתַ֥ן בְּיָדִֽי:
[ט] אֵינֶ֨נּוּ גָד֜וֹל בַּבַּ֣יִת הַזֶּה֘ מִמֶּנִּי֒ וְלֹֽא־חָשַׂ֤ךְ מִמֶּ֙נִּי֙ מְא֔וּמָה כִּ֥י אִם־אוֹתָ֖ךְ בַּאֲשֶׁ֣ר אַתְּ־אִשְׁתּ֑וֹ וְאֵ֨יךְ אֶעֱשֶׂ֜ה הָרָעָ֤ה הַגְּדֹלָה֙ הַזֹּ֔את וְחָטָ֖אתִי לֵאלֹהִֽים:
[י] וַיְהִ֕י כְּדַבְּרָ֥הּ אֶל־יוֹסֵ֖ף י֣וֹם ׀ י֑וֹם וְלֹא־שָׁמַ֥ע אֵלֶ֛יהָ לִשְׁכַּ֥ב אֶצְלָ֖הּ לִהְי֥וֹת עִמָּֽהּ:
[יא] וַֽיְהִי֙ כְּהַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיָּבֹ֥א הַבַּ֖יְתָה לַעֲשׂ֣וֹת מְלַאכְתּ֑וֹ וְאֵ֨ין אִ֜ישׁ מֵאַנְשֵׁ֥י הַבַּ֛יִת שָׁ֖ם בַּבָּֽיִת:
[יב] וַתִּתְפְּשֵׂ֧הוּ בְּבִגְד֛וֹ לֵאמֹ֖ר שִׁכְבָ֣ה עִמִּ֑י וַיַּעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ בְּיָדָ֔הּ וַיָּ֖נָס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה:
[יג] וַֽיְהִי֙ כִּרְאוֹתָ֔הּ כִּֽי־עָזַ֥ב בִּגְד֖וֹ בְּיָדָ֑הּ וַיָּ֖נָס הַחֽוּצָה:
[יד] וַתִּקְרָ֞א לְאַנְשֵׁ֣י בֵיתָ֗הּ וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ לֵאמֹ֔ר רְא֗וּ הֵ֥בִיא לָ֛נוּ אִ֥ישׁ עִבְרִ֖י לְצַ֣חֶק בָּ֑נוּ בָּ֤א אֵלַי֙ לִשְׁכַּ֣ב עִמִּ֔י וָאֶקְרָ֖א בְּק֥וֹל גָּדֽוֹל:
[טו] וַיְהִ֣י כְשָׁמְע֔וֹ כִּֽי־הֲרִימֹ֥תִי קוֹלִ֖י וָאֶקְרָ֑א וַיַּעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ אֶצְלִ֔י וַיָּ֖נָס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה:
[טז] וַתַּנַּ֥ח בִּגְד֖וֹ אֶצְלָ֑הּ עַד־בּ֥וֹא אֲדֹנָ֖יו אֶל־בֵּיתֽוֹ:
[יז] וַתְּדַבֵּ֣ר אֵלָ֔יו כַּדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹ֑ר בָּֽא־אֵלַ֞י הָעֶ֧בֶד הָעִבְרִ֛י אֲשֶׁר־הֵבֵ֥אתָ לָּ֖נוּ לְצַ֥חֶק בִּֽי:
[יח] וַיְהִ֕י כַּהֲרִימִ֥י קוֹלִ֖י וָאֶקְרָ֑א וַיַּעֲזֹ֥ב בִּגְד֛וֹ אֶצְלִ֖י וַיָּ֥נָס הַחֽוּצָה:
[יט] וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ אֲדֹנָ֜יו אֶת־דִּבְרֵ֣י אִשְׁתּ֗וֹ אֲשֶׁ֨ר דִּבְּרָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר כַּדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה עָ֥שָׂה לִ֖י עַבְדֶּ֑ךָ וַיִּ֖חַר אַפּֽוֹ:
[כ] וַיִּקַּח֩ אֲדֹנֵ֨י יוֹסֵ֜ף אֹת֗וֹ וַֽיִּתְּנֵ֙הוּ֙ אֶל־בֵּ֣ית הַסֹּ֔הַר מְק֕וֹם אֲשֶׁר־אֲסִורֵ֥י אֲסִירֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ אֲסוּרִ֑ים וַֽיְהִי־שָׁ֖ם בְּבֵ֥ית הַסֹּֽהַר:
[כא] וַיְהִ֤י יְהוָה֙ אֶת־יוֹסֵ֔ף וַיֵּ֥ט אֵלָ֖יו חָ֑סֶד וַיִּתֵּ֣ן חִנּ֔וֹ בְּעֵינֵ֖י שַׂ֥ר בֵּית־הַסֹּֽהַר:
[כב] וַיִּתֵּ֞ן שַׂ֤ר בֵּית־הַסֹּ֙הַר֙ בְּיַד־יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת כָּל־הָ֣אֲסִירִ֔ם אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית הַסֹּ֑הַר וְאֵ֨ת כָּל־אֲשֶׁ֤ר עֹשִׂים֙ שָׁ֔ם ה֖וּא הָיָ֥ה עֹשֶֽׂה:
[כג] אֵ֣ין׀ שַׂ֣ר בֵּית־הַסֹּ֗הַר רֹאֶ֤ה אֶֽת־כָּל־מְא֙וּמָה֙ בְּיָד֔וֹ בַּאֲשֶׁ֥ר יְהוָ֖ה אִתּ֑וֹ וַאֲשֶׁר־ה֥וּא עֹשֶׂ֖ה יְהוָ֥ה מַצְלִֽיחַ: פ

פרק לט
(א) ויוסף הורד מצרימה - לאחר שסיפר תולדותיו של יהודה , חזר על יוסף וגילגוליו , איך אירע לו במצרים. (ב) ויהי יי' את יוסף - שלא יטמא בין הגוים שהלך ביניהם. (ב"ר פו , ד): משל לבהמי אחד שהיה מוליך שנים עשר גמלים טעונים כדי יין ונכנס אחד מהם לחנות של גוי , הניח הבהמי אחד עשר ונכנס בבית הגוי; אמרו לו: מה זה שהינחת אחד עשר והלכת אחר אחד? אמר להם: אותם שבדרך אינם צריכים שימור כל כך , שאין מי מנסך אותם , אבל זה צריך שימור שלא ינסכינו הגוי; וכן ויהי יי' את יוסף - שנכנס לבין הגוים; רבי עובדיה זצ"ל; וכן יהי יי' אלהינו עמנו שגלינו בין הגוים! [הג"ה]. (ו) כי אם הלחם - לא היה מונה עמו כלום ולא שם לב עליו , רק הלחם שהיה יוסף נותן לו היה אוכל. ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה - מאחר שנעשה גדול הבית , שכח צערו ובית מגוריו ושב תוארו ומראהו. (ז) אחר הדברים - שנעשה גדול הבית ושב יפיו. ותשא עיניה - ושמה עליו עיניה וליבה , כי היה יוסף איש תואר , ואנשי הארץ אחיהם של כושיים ולא הורגלו באדם יפה , ותבער בה אהבתו. (ט) ולא חשך ממני מאומה - כל אשר אני לוקח משלו אינו מקפיד , רק אותך , כי אם היה מונע ממני כל אשר לו , על כורחי הייתי בוגד בו , אבל עכשיו קל הוא לעמוד באמוני. ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת - לשלם לו רעה תחת טובה. (יא) ויהי כהיום הזה - כמו שהיום הזה נכון , כך אמת ונכון שכך היה המעשה. יש לפרש: כאשר בא היום הזה. ואין איש מאנשי הבית וגו' - כך היה מקרה , שכולם יצאו. (יד) ראו הביא לנו - על בעלי אני מתרעמת , שהיה לו ליקח עבד ניכר מהארץ הזאת , ולקח איש עברי מארץ רחוקה שאינו חושש מה יעשה , למחר יברח לו. בא אלי לשכב עמי - לאנסי , אלא שקראתי בקול גדול , וברח. מאחר שראתה שלא תוכל לו , הלשינה עליו להוציאו מן הבית , כי לא היתה יכולה לראותו , כי שעה שרואה אותו מתבערת בה תאוותה; ועוד שֶיָרְאָה פן ילשין הוא עליה. (טו) ויעזוב בגדו אצלי - שהסיר מעליו לאנסני , ולא הספיק ליקח אותו מפני שצעקתי , והניחו וברח. (כ) ויתניהו אל בית הסהר - כי בביתו היה , כמו שאומר "ויתן אותם במשמר בית שר הטבחים" (בר' מ , ג) - והוא היה שר הטבחים; כמדומה: שר היה על הנדונים ונהרגים במצוות המלך , שהיו טובחים אותם , על ידי ניאוף ורציחים והמורדים במלך. ויהי שם בבית הסהר - כי לא היה דינו ליהרג , שהרי לא היה לה עדים; ואם היתה אומרת שהוא בא לאנסה , הוא אומר שהיא באה לאונסו; ואפילו לדבריה , ביקש לעשות ולא עשה. (כג) אין שר בית הסהר - שר אחד שמינה שר הטבחים על הסוהר , לא רואה כל מאומה בידו - שלא ראה בו מעולם דבר שלא כהוגן , ואין יוצא מידו דבר שאינו מתוקן.