מאגר הכתר בראשית פרק לט עם פירוש רמב"ן

פרק לט
(ג-ד) כי יי' אתו - שם שמים שגור בפיו; לשון רבנו שלמה. ואינו נראה , אבל וירא אדניו כי אלהים עמו , כי יצליחו מעשיו בכל עת יותר מכל אדם , וידע כי מאת האלהים היא לו; וכן "ראה (בנוסחנו: ראו) ראינו כי היה יי' עמך" (בר' כו , כח); וימצא חן בעיניו , ושמו משרת לעצמו ופקיד על ביתו , וכל אשר לו נתן בידו - להיות פקיד ונגיד על כל אשר לו בשדה. ולרבותינו בו מדרש (ב"ר פו , ה) , אמרו: מלחש ונכנס , מלחש ויוצא; אמר לו: מזוג רותחין - והא רותחין; מזוג פושרין - והא פושרין; מה יוסף , תבן בעפרוים , חרשין במצרים!? עד היכן? עד שראה שכינה עומדת על גביו; הדא הוא דכתיב: וירא אדניו כי יי' אתו. והענין , כי בעבור היות אדניו מצרי , לא ידע את יי' (ע"פ שמ' ה , ב) , אמרו כי בראותו הצלחתו הגדולה , היה חושש כי דרך כשפים הוא כאשר בבני ארצו , עד שראה שהיא מאת עליון , במראה שנראית לו בחלום או בהקיץ , בעמוד ענן וכיוצא בו , לכבוד הצדיק. (ו) כי אם הלחם אשר הוא אוכל - לשון נקיה , כדברי רבותינו (ב"ר פו , ו). ורבי אברהם אמר , כי כל אשר לו היה ביד יוסף , חוץ מן הלחם אשר הוא אוכל , שלא היה אפילו נוגע בו , בעבור היותו עברי; כי כן היה משפט המצרים את העברים , שלא יגעו במאכלם , "כי תועבה היא למצרים" (בר' מג , לב). ואיפשר שהוא כן , או יהיה פירוש הכתוב , כי לא ידע אדניו את יוסף מאומה שיקח מכל אשר לו , רק את הלחם לבדו אשר יאכל יוסף , לא לשאר הנאות כאשר יעשו הבחורים , ולא לאסוף לו עשר ונכסים; כענין שנאמר "ולא מצאתי בו מאומה מיום נפלו עד היום הזה" (ש"א כט , ג); ולא ידע אתו מה בבית. ענין אחר , שלא ישגיח לדעת מה אתו בבית , כי לא ידע אתו מאומה - לשון שולל , ו"מה בבית" (להלן , ח) - יקיים. ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה - הזכיר זה בכאן לומר , כי בעבור יופיו נשאה אשת אדניו אליו את עיניה (ראה להלן , ז). ורבנו שלמה כתב , כי כיון שראה עצמו מושל , התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו וכו'. (ח) וימאן ויאמר אל אשת אדניו - ספר הכתוב , כי מאן לעשות כרצונה , אעפ"י שהיא גברתו אשת אדניו , והוא ירא ממנה , כי היה ירא את השם יותר; וזה טעם: אל אשת אדניו. (ט) וחטאתי לאלהים - בני נח נצטוו על העריות; לשון רבנו שלמה. ונכון הוא , רק בעבור חסרון דעת הנשים הקדים אליה כי הדבר בגידה באדניו אשר בוטח בו , ואחרי כן אמר כי יש בענין עוד חטא לאלהים. ויתכן לפרש: וחטאתי לאלהים בבגידה הזאת , כי רעה גדולה היא , שיהיה בה לי חטא לפני האלהים , כי עיניו בנאמני ארץ (ע"פ תה' קא , ו) , ולא לפניו בוגד יבא (ע"פ איוב יג , טז); ודברו אמת , רק לא הזכיר אסור הערוה , כי דבר עמה כדרך הנשים. (י) וטעם לשכב אצלה - כדברי רבי אברהם: אפילו שישכב אצלה בסמוך , היא בבגדה והוא בבגדו , או להיות עמה לדבר שיחות. כי לא מצאנו 'אצלה' על המשגל , רק 'עמה' או 'אותה': "שכבה עמי" (להלן , יב); "אם שכב ישכב איש אותה" (וי' טו , כד); "והנשים תשכבנה" (זכ' יד , ב). (יב-יג) ויעזב בגדו בידה - לכבוד גברתו לא רצה להוציא מידה בכחו הגדול ממנה , והסיר אותו מעליו , כי היה בגד יתעטף בו כמעיל וצניף. והיא בראותה כי הניח בגדו בידה , פחדה פן יגלה עליה לבני הבית או לאדניו , והקדימתו אליהם לאמר , כי הפשיט בגדו לשכב עמה , ובראותו "כי הרימותי קולי" (להלן , טו) נבהל לברוח. וזה טעם ויהי כראותה כי עזב בגדו , ולכן לא הגידה היא 'ויעזב בגדו בידי' , רק אמרה לאנשי ביתה (להלן , טו) ולבעלה (להלן , יח): "ויעזב בגדו אצלי". (יד) וטעם ראו הביא לנו איש עברי - כי העברים שנואי המצרים המה , ולא יוכלו לאכל אתם לחם כי תועבה היא להם (ע"פ בר' מג , לב) , לא יקנו מהם , רק לכורמים וליוגבים (ע"פ יר' נב , טז) , ולא יבאו בביתם , ולכן אמרה: הנה עושה עמנו רעה , להביא בביתנו עברי ועשאו פקיד ונגיד , וראוי לו שיצחק בנו; כענין שנאמר "מפנק מנוער עבדו" וגו' (מש' כט , כא). וזה טעם "אשר הבאת לנו" (להלן , יז) , כי הבאתו בביתם היתה קשה בעיניהם. ואמרה הביא לנו - על בעלה , לא הזכירתו , לכבוד , או דרך מוסר לנשים , או בעבור שהמביא ידוע. וכן בספר איוב במקומות רבים ידבר על השם הנכבד בסתם , בעבור דעתם שעליו ידברו; וכן "ויאמר אל אבנר מדוע באת אל פילגש אבי" (ש"ב ג , ו) , לא יזכיר האומר ולא דבר בו כלל , בעבור היות ידוע שהוא איש בשת. (יט) ויהי כשמע אדניו - בשעת תשמיש אמרה לו: כדברים האלה עשה לי עבדך , עניני תשמיש כאלה; לשון רבנו שלמה. וכך אמרו בבראשית רבא (פז , ט): רבי אבהו אמר: בשעת תשמיש. ואני תמה , כי אדני יוסף סריס היה , ואשתו בנעוריו נשאה , והם דרשו (ב"ר פו , ג): "סריס פרעה" (בר' לז , לו) - מלמד שלא לקחו אלא לתשמיש , וסרסו הקדוש ברוך הוא בגופו. ועוד כי איך תפגום את עצמה ותמאס בעיני בעלה , לאמר לו כי זנתה באונס או ברצון?! וראוי היה שיהרגנה , כי למה לא צעקה מתחלה ויברח , כאשר עשתה בסוף? והנה לאנשי ביתה אמרה "בא אלי לשכב עמי" (לעיל , יד) , לא ששכב , אלא שבא לעשות כן , וצעקתי וברח , וכל שכן שתסתיר הדבר מבעלה! ואם תאמר , כדי שיחר אפו ויהרגנו - ודי חיוב מיתה לעבד שיבא לאנוס אשת השר אדניו. ואיפשר שרצו לפרש: כדברים האלה - עניני תשמיש בגלוי ערוה ומשמוש ידים , לא תשמיש ממש; והיה אדניו סריס בגופו , שבא אליו חולי שלא יתאוה , כענין השחוף. ועל דרך הפשט , אין צורך , כי אין הכ"ף לדמיון בדבר אחר , ופתרונו: הדברים האלה , וכמוהו "ותגד לבית אמה כדברים האלה" (בר' כד , כח) , וכן "ובדברו עמי כדברים האלה נתתי פני ארצה" (דנ' י , טו) , וכן רבים. או יאמר , כי בשמוע אדוניו את דברי אשתו , שאמרה לו: עשה לי עבדך ככל הדברים האלה שהגדתי מיד לאנשי הבית - חרה אפו. ויתכן ששמוש הכ"ף בזה להפלגה , וכן "למה ידבר אדני כדברים האלה" (בר' מד , ז); "ותקראנה אותי כאלה" (וי' י , יט). והנה מאהבת אדניו את יוסף לא הרגו , או שהיה נס מאת השם , או שנסתפק בדבריה מדעתו צדקת יוסף; וכך אמרו בבראשית רבא (פז , ט): אמר ליה: ידע אנא דלית הוא מינך , אלא שלא לערב פסולת בבני. (כ) ויתנהו אל בית הסהר מקום אשר אסירי המלך אסורים - אמר רבי אברהם , כי הכתוב יפרש שבית הסוהר הוא מקום אשר אסירי המלך אסורים , ולכן אמר כי הוא שם מצרי , כי דרך הכתוב לפרש לשון נכריה , כמו "הפיל פור הוא הגורל" (אס' ג , ז). ולא אמר כלום , אבל ויתנהו אל בית הסהר , הידוע למלך , שהוא מקום אשר יאסרו שם אסירי המלך , לומר , כי היה זה סבה שיכנסו עמו המשקה והאופה. ויתכן שטעם אסירי המלך - עבדיו ומשרתיו החוטאים לו במשפט המלוכה , כי שאר האסירים לעם ביד השופטים והשוטרים בבית סהר אחר ינתנו , וספר הכתוב , ששמו שם יוסף מאהבת אדניו אותו; והכל סבה מאת השם. ובעלי הלשון (שרשים: 'סהר') יפרשו: סהר - כיפה עגולה , מלשון "אגן הסהר" (שה"ש ז , ג). ולפי דעתי שהוא "הבור" (בר' מא , יד) , בית בנוי תחת הקרקע , ולו פתח קטן מלמעלה יכניסו בו האסורים , וממנו להם אורה , והוא מלשון 'סיהרא' בארמית , כאשר אמרו "צהר תעשה לתיבה" (בר' ו , ז) , מלשון 'צהרים'; ושִנּוּ בהם , זה - לרוב אורו , וזה - למיעוט.