פרק מ
[שביעי]
[א]
וַיְהִ֗י
אַחַר֙
הַדְּבָרִ֣ים
הָאֵ֔לֶּה
חָ֥טְא֛וּ
מַשְׁקֵ֥ה
מֶלֶךְ־מִצְרַ֖יִם
וְהָאֹפֶ֑ה
לַאֲדֹנֵיהֶ֖ם
לְמֶ֥לֶךְ
מִצְרָֽיִם:
[ב]
וַיִּקְצֹ֣ף
פַּרְעֹ֔ה
עַ֖ל
שְׁנֵ֣י
סָרִיסָ֑יו
עַ֚ל
שַׂ֣ר
הַמַּשְׁקִ֔ים
וְעַ֖ל
שַׂ֥ר
הָאוֹפִֽים:
[ג]
וַיִּתֵּ֨ן
אֹתָ֜ם
בְּמִשְׁמַ֗ר
בֵּ֛ית
שַׂ֥ר
הַטַּבָּחִ֖ים
אֶל־בֵּ֣ית
הַסֹּ֑הַר
מְק֕וֹם
אֲשֶׁ֥ר
יוֹסֵ֖ף
אָס֥וּר
שָֽׁם:
[ד]
וַ֠יִּפְקֹד
שַׂ֣ר
הַטַּבָּחִ֧ים
אֶת־יוֹסֵ֛ף
אִתָּ֖ם
וַיְשָׁ֣רֶת
אֹתָ֑ם
וַיִּהְי֥וּ
יָמִ֖ים
בְּמִשְׁמָֽר:
[ה]
וַיַּֽחַלְמוּ֩
חֲל֨וֹם
שְׁנֵיהֶ֜ם
אִ֤ישׁ
חֲלֹמוֹ֙
בְּלַ֣יְלָה
אֶחָ֔ד
אִ֖ישׁ
כְּפִתְר֣וֹן
חֲלֹמ֑וֹ
הַמַּשְׁקֶ֣ה
וְהָאֹפֶ֗ה
אֲשֶׁר֙
לְמֶ֣לֶךְ
מִצְרַ֔יִם
אֲשֶׁ֥ר
אֲסוּרִ֖ים
בְּבֵ֥ית
הַסֹּֽהַר:
[ו]
וַיָּבֹ֧א
אֲלֵיהֶ֛ם
יוֹסֵ֖ף
בַּבֹּ֑קֶר
וַיַּ֣רְא
אֹתָ֔ם
וְהִנָּ֖ם
זֹעֲפִֽים:
[ז]
וַיִּשְׁאַ֞ל
אֶת־סְרִיסֵ֣י
פַרְעֹ֗ה
אֲשֶׁ֨ר
אִתּ֧וֹ
בְמִשְׁמַ֛ר
בֵּ֥ית
אֲדֹנָ֖יו
לֵאמֹ֑ר
מַדּ֛וּעַ
פְּנֵיכֶ֥ם
רָעִ֖ים
הַיּֽוֹם:
[ח]
וַיֹּאמְר֣וּ
אֵלָ֔יו
חֲל֣וֹם
חָלַ֔מְנוּ
וּפֹתֵ֖ר
אֵ֣ין
אֹת֑וֹ
וַיֹּ֨אמֶר
אֲלֵהֶ֜ם
יוֹסֵ֗ף
הֲל֤וֹא
לֵֽאלֹהִים֙
פִּתְרֹנִ֔ים
סַפְּרוּ־נָ֖א
לִֽי:
[ט]
וַיְסַפֵּ֧ר
שַֽׂר־הַמַּשְׁקִ֛ים
אֶת־חֲלֹמ֖וֹ
לְיוֹסֵ֑ף
וַיֹּ֣אמֶר
ל֔וֹ
בַּחֲלוֹמִ֕י
וְהִנֵּה־גֶ֖פֶן
לְפָנָֽי:
[י]
וּבַגֶּ֖פֶן
שְׁלֹשָׁ֣ה
שָׂרִיגִ֑ם
וְהִ֤וא
כְפֹרַ֙חַת֙
עָלְתָ֣ה
נִצָּ֔הּ
הִבְשִׁ֥ילוּ
אַשְׁכְּלֹתֶ֖יהָ
עֲנָבִֽים:
[יא]
וְכ֥וֹס
פַּרְעֹ֖ה
בְּיָדִ֑י
וָאֶקַּ֣ח
אֶת־הָעֲנָבִ֗ים
וָֽאֶשְׂחַ֤ט
אֹתָם֙
אֶל־כּ֣וֹס
פַּרְעֹ֔ה
וָאֶתֵּ֥ן
אֶת־הַכּ֖וֹס
עַל־כַּ֥ף
פַּרְעֹֽה:
[יב]
וַיֹּ֤אמֶר
לוֹ֙
יוֹסֵ֔ף
זֶ֖ה
פִּתְרֹנ֑וֹ
שְׁלֹ֙שֶׁת֙
הַשָּׂ֣רִגִ֔ים
שְׁלֹ֥שֶׁת
יָמִ֖ים
הֵֽם:
[יג]
בְּע֣וֹד׀
שְׁלֹ֣שֶׁת
יָמִ֗ים
יִשָּׂ֤א
פַרְעֹה֙
אֶת־רֹאשֶׁ֔ךָ
וַהֲשִֽׁיבְךָ֖
עַל־כַּנֶּ֑ךָ
וְנָתַתָּ֤
כוֹס־פַּרְעֹה֙
בְּיָד֔וֹ
כַּמִּשְׁפָּט֙
הָֽרִאשׁ֔וֹן
אֲשֶׁ֥ר
הָיִ֖יתָ
מַשְׁקֵֽהוּ:
[יד]
כִּ֧י
אִם־זְכַרְתַּ֣נִי
אִתְּךָ֗
כַּֽאֲשֶׁר֙
יִ֣יטַב
לָ֔ךְ
וְעָשִֽׂיתָ־נָּ֥א
עִמָּדִ֖י
חָ֑סֶד
וְהִזְכַּרְתַּ֙נִי֙
אֶל־פַּרְעֹ֔ה
וְהוֹצֵאתַ֖נִי
מִן־הַבַּ֥יִת
הַזֶּֽה:
[טו]
כִּֽי־גֻנֹּ֣ב
גֻּנַּ֔בְתִּי
מֵאֶ֖רֶץ
הָעִבְרִ֑ים
וְגַם־פֹּה֙
לֹא־עָשִׂ֣יתִֽי
מְא֔וּמָה
כִּֽי־שָׂמ֥וּ
אֹתִ֖י
בַּבּֽוֹר:
[טז]
וַיַּ֥רְא
שַׂר־הָאֹפִ֖ים
כִּ֣י
ט֣וֹב
פָּתָ֑ר
וַיֹּ֙אמֶר֙
אֶל־יוֹסֵ֔ף
אַף־אֲנִי֙
בַּחֲלוֹמִ֔י
וְהִנֵּ֗ה
שְׁלֹשָׁ֛ה
סַלֵּ֥י
חֹרִ֖י
עַל־רֹאשִֽׁי:
[יז]
וּבַסַּ֣ל
הָעֶלְי֗וֹן
מִכֹּ֛ל
מַאֲכַ֥ל
פַּרְעֹ֖ה
מַעֲשֵׂ֣ה
אֹפֶ֑ה
וְהָע֗וֹף
אֹכֵ֥ל
אֹתָ֛ם
מִן־הַסַּ֖ל
מֵעַ֥ל
רֹאשִֽׁי:
[יח]
וַיַּ֤עַן
יוֹסֵף֙
וַיֹּ֔אמֶר
זֶ֖ה
פִּתְרֹנ֑וֹ
שְׁלֹ֙שֶׁת֙
הַסַּלִּ֔ים
שְׁלֹ֥שֶׁת
יָמִ֖ים
הֵֽם:
[יט]
בְּע֣וֹד׀
שְׁלֹ֣שֶׁת
יָמִ֗ים
יִשָּׂ֨א
פַרְעֹ֤ה
אֶת־רֹֽאשְׁךָ֙
מֵעָלֶ֔יךָ
וְתָלָ֥ה
אוֹתְךָ֖
עַל־עֵ֑ץ
וְאָכַ֥ל
הָע֛וֹף
אֶת־בְּשָׂרְךָ֖
מֵעָלֶֽיךָ:
[מפטיר]
[כ]
וַיְהִ֣י׀
בַּיּ֣וֹם
הַשְּׁלִישִׁ֗י
י֚וֹם
הֻלֶּ֣דֶת
אֶת־פַּרְעֹ֔ה
וַיַּ֥עַשׂ
מִשְׁתֶּ֖ה
לְכָל־עֲבָדָ֑יו
וַיִּשָּׂ֞א
אֶת־רֹ֣אשׁ׀
שַׂ֣ר
הַמַּשְׁקִ֗ים
וְאֶת־רֹ֛אשׁ
שַׂ֥ר
הָאֹפִ֖ים
בְּת֥וֹךְ
עֲבָדָֽיו:
[כא]
וַיָּ֛שֶׁב
אֶת־שַׂ֥ר
הַמַּשְׁקִ֖ים
עַל־מַשְׁקֵ֑הוּ
וַיִּתֵּ֥ן
הַכּ֖וֹס
עַל־כַּ֥ף
פַּרְעֹֽה:
[כב]
וְאֵ֛ת
שַׂ֥ר
הָאֹפִ֖ים
תָּלָ֑ה
כַּאֲשֶׁ֥ר
פָּתַ֛ר
לָהֶ֖ם
יוֹסֵֽף:
[כג]
וְלֹא־זָכַ֧ר
שַֽׂר־הַמַּשְׁקִ֛ים
אֶת־יוֹסֵ֖ף
וַיִּשְׁכָּחֵֽהוּ:
פ
פרק מ
(א)
ויהי
אחר.
לאדוניהם
-
בתנועת
האל"ף.
(ב)
ויקצוף.
שנה
לכתוב
על
שר
המשקים
ועל
שר
האופים
,
וכבר
זכרם
,
להודיע
כי
על
השרים
קצף
,
והם
שחטאו;
ולפי
שיוסף
שרת
אותם
,
כי
לא
שרת
אלא
לשרים
גדולים.
(ג)
ויתן.
מקום
אשר
יוסף
-
כתב
זה
לפי
מה
שאמר
באחרונה
,
שהגידו
לו
חלומותם
,
ובסבתם
יצא
יוסף
מבית
הסוהר.
ובא
מקום
-
סמוך
על
מלת
אשר
,
וכן
"מְקום
לא
ידע
אל"
(איוב
יח
,
כא);
ומְשוֹש
את
רצין
(יש'
ח
,
ו).
(ד)
ויפקוד
-
מנה
את
יוסף
להיותו
עמם
ולשרתם.
ימים
-
ולא
זכר
כמה;
ואפשר
כי
היה
שנה
שהיו
במשמר
,
וכן
"ימים
תהיה
גאולתו"
(וי'
כה
,
כט).
(ה)
ויחלמו.
איש
כפתרון
חלומו
-
כענין
הפתרון
חלמו:
כל
אחד
מהם
כפי
שנפתר
לו
,
כן
חלם;
רוצה
לומר
,
כי
מכוון
היה
הפתרון
לחלום.
המשקה
והאופה
-
אמר
זה
,
ואע"פ
שזכרם
כבר
,
לפי
שכל
אחד
ראה
חלומו
כפי
מלאכתו
שנתמנה
עליה.
ואמר
אשר
למלך
מצרים
-
לפי
שהחלום
היה
בעבודתם
לו
,
כל
אחד
לפי
עבודתו.
ואמר
אשר
אסורים
בבית
הסהר
-
לפי
שמשם
יצאו
על
ידי
חלומותיהם.
(ו)
ויבא.
זועפים
-
כי
נבהל
כל
אחד
על
חלומו
,
כי
לא
ידע
מה
הוא.
(ז)
וישאל.
אמר
את
סריסי
ואמר
אשר
אתו
,
כי
לפי
שראה
אותם
זועפים
,
עליו
לשאול
להם
מה
זה
,
כי
גדולים
היו
,
כי
סריסי
פרעה
היו;
ועוד
,
כי
אתו
היו
במשמר
,
ואדניו
צוהו
לשרתם.
(ח)
ויאמרו.
ופותר
אין
אותו
-
כי
שאלו
לאחרים
שהיו
בבית
הסוהר
,
ולא
מצאו
מי
שיפתור
אותו.
הלא
(בנוסחנו:
הלוא)
לאלהים
פתרונים
-
כמו
שהחלומות
שלו
,
והוא
יחלים
בני
אדם
ויראה
להם
העתידות
,
כן
לו
הפתרונים
,
שישכיל
בני
אדם
להבין
דברי
החלומות
ופתרונם;
שאם
לא
ימצא
פותר
חלומות
,
יהיו
החלומות
לבטלה.
ספרו
נא
לי
-
אולי
ישכיל
אותי
אלהים
לפתור
החלום.
(ט)
ויספר.
בחלומי
-
ראיתי
בחלומי.
(י)
שלשה
שריגים
-
סעיפי
הגפן
נקראו
'שריגים'.
והיא
כפורחת
-
בעת
שהיתה
הגפן
פורחת
,
והוא
הוצאת
העלים
,
באותו
העת
עלתה
נצה
-
והוא
הבוסר;
והיתה
אשכולות
,
ומיד
הבשילו
אשכלותיה
עד
שהיו
ענבים;
כי
לא
יקראו
'ענבים'
עד
שיתבשלו.
וכמו
כ"ף
כפורחת
-
כ"ף
"כמשיב
ידו"
(בר'
לח
,
כט)
,
כמו
שפירשנו.
(יא)
וכוס.
ואשחט
-
ענין
'עצור'
,
וכן
במשנה
(שבת
כב
,
א):
אין
סוחטין
את
הפירות
להוציא
מהן
משקין.
אל
כוס
-
כמו
'בכוס'
,
כמו
"ואל
הארון
תתן"
(שמ'
כה
,
כא)
,
וזולתו.
(יב)
ויאמר.
שלשת
ימים
-
השכיל
יוסף
בחלום
וראה
,
כי
המעשה
הזה
היה
מהיר
מאד
,
כי
בשעה
פרחה
ועלתה
נצה
והבשילו
ענבים
ועשה
היין.
לפיכך
לקח
הזמן
המועט
,
ואמר
ימים
,
ולא
'חדשים'
ולא
'שנים'.
(יג)
בעוד.
ישא
פרעה
את
ראשך
-
ירים
ראשך
שהוא
עתה
בשפל
,
שאתה
במאסר.
והשיבך
-
בפתח
הו"ו;
"והשיבך
יי'
מצרים"
(דב'
כח
,
סח)
-
בסגול
הו"ו.
(יד)
כי
אם
זכרתני
-
כי
אם
תזכרני
אתך
כאשר
ייטב
לך
-
תעשה
הדין
לזכרני
בטובתך
,
לעשות
עמי
טובה.
כי
על
ידי
פתרוני
באה
לך
בשורה
טובה
,
ושמחתיך
מעצבך;
וראוי
לך
שתיטיב
לי
כשיתקיים
פתרוני.
זהו
שאמר
כאשר
ייטב
לך.
ועשית
נא
עמדי
חסד
-
עוד
אני
מבקש
ממך
,
שתעשה
עמי
חסד
,
והוא
,
שתזכירני
אל
פרעה.
והוצאתני
-
כלומר:
השתדל
עם
פרעה
להוציאני
,
כי
אתה
שר
וגדול
לפניו
,
וישמע
אליך
,
כי
שלא
כדין
"שמו
אותי
בבור"
(להלן
,
טו).
(טו)
כי
גנב
גנבתי
-
רוצה
לומר:
גנבתי
מבית
אבי
,
שהוא
בארץ
העברים.
כי
ידועה
היתה
זו
משפחת
העברים
,
שהם
האבות
,
שהיו
גרים
בארץ
כנען;
לפיכך
יחש
הארץ
אליהם.
(טז)
וירא
-
ראה
בלבו
להשמעות
אזניו
(ע"פ
יח'
כד
,
כו)
הפתרון
,
כי
טוב
הוא
,
וחשב
כי
כן
יאמר
פתרון
חלומו
טוב;
כי
דעת
בני
אדם
,
כי
החלומות
הולכים
אחר
הפתרון.
וכן
בדברי
רבותינו
ז"ל
(ברכות
נה
,
ב):
כל
החלומות
הולכים
אחר
הפה.
ויוסף
,
מה
שהבין
בחלום
כל
אחד
,
פתר
לפי
שכלו
,
אם
טוב
ואם
רע.
ויאמר.
סלי
חורי
-
מן
"ויקוב
חור"
(מ"ב
יב
,
י);
כי
הסלים
עשויים
משבטים
קלופים
,
חרים
חרים
,
כי
יעשו
אותם
מעשה
שבכה
(ע"פ
מ"א
ז
,
יז).
וחורי
-
כמו
'חרים'
,
וכן
"ראש
השלשי"
(ש"ב
כג
,
ח)
-
כמו
'שלישים'
,
והדומים
לו;
כמו
שכתבנו
בספר
מכלל
(י
,
ב)
,
כי
פעמים
יספיקו
בסימן
אחד
מן
הרבוי.
ולא
דבר
,
מה
היה
בשני
הסלים.
ובדברי
רבותינו
ז"ל
מפרש
(ירוש'
ביצה
ב
,
ו):
חרי
-
מענין
'חררה'
,
שהיא
"עוגת
רצפים"
(מ"א
יט
,
ו).
והיו
בשנים
הסלים
חררות
,
ובעליון
-
"מכל
מאכל
פרעה"
(להלן
,
יז)
בדבר
הלחם
,
שהוא
"מעשה
אופה"
(שם)
,
לעשות
מינים
רבים
מן
הבצק
,
אפוים
בתנור
או
במחבת.
(יז)
ובסל
-
מבואר
הוא.
(יח)
ויען
יוסף
-
אמר
גם
לזה
שלשת
ימים
,
כי
גם
המעשה
הזה
היה
מהיר
ומתוקן
להביא
לפני
פרעה
,
כמו
היין
,
אלא
שלא
הביא
המאכל
לפני
פרעה;
ומזה
הבין
יוסף
,
כי
לא
ישיבהו
פרעה
על
כנו
,
אם
כן
דינו
יהיה
להריגה.
לפיכך
אמר
לו:
(יט)
ישא
פרעה
את
ראשך
מעליך
-
רוצה
לומר:
יסיר
ראשך
בסיף
ואחר
כן
יתלה
אותו.
והתליה
הבין
ממה
שאמר:
"והעוף
אוכל
אותם
מן
הסל"
(לעיל
,
יז)
-
והעוף
יאכל
בשר
הנתלה
(ראה
ש"ב
כא
,
י)
,
שאינו
נקבר.
(כ)
ויהי.
ביום
הולדת
את
פרעה
-
יש
מפרשים:
יום
שנולד
בן
לפרעה;
או
פרושו:
יום
שנולד
פרעה.
והיה
עושה
משתה
בכל
שנה
באותו
היום.
ומה
שאמר
את
-
כמו
"יֵחָלֵק
את
הארץ"
(במ'
כו
,
נה);
וכן
אמר
"יום
הולדת
אותך"
(יח'
טז
,
ד).
(כא)
וישב.
(כב)
ואת.
(כג)
ולא
זכר
-
לא
זכרו
להיטיב
לו.
וישכחהו
-
שלא
הזכירו
אל
פרעה.