מאגר הכתר בראשית פרק מ עם פירוש ר' יוסף בכור שור

פרק מ
[שביעי] [א] וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה חָ֥טְא֛וּ מַשְׁקֵ֥ה מֶלֶךְ־מִצְרַ֖יִם וְהָאֹפֶ֑ה לַאֲדֹנֵיהֶ֖ם לְמֶ֥לֶךְ מִצְרָֽיִם:
[ב] וַיִּקְצֹ֣ף פַּרְעֹ֔ה עַ֖ל שְׁנֵ֣י סָרִיסָ֑יו עַ֚ל שַׂ֣ר הַמַּשְׁקִ֔ים וְעַ֖ל שַׂ֥ר הָאוֹפִֽים:
[ג] וַיִּתֵּ֨ן אֹתָ֜ם בְּמִשְׁמַ֗ר בֵּ֛ית שַׂ֥ר הַטַּבָּחִ֖ים אֶל־בֵּ֣ית הַסֹּ֑הַר מְק֕וֹם אֲשֶׁ֥ר יוֹסֵ֖ף אָס֥וּר שָֽׁם:
[ד] וַ֠יִּפְקֹד שַׂ֣ר הַטַּבָּחִ֧ים אֶת־יוֹסֵ֛ף אִתָּ֖ם וַיְשָׁ֣רֶת אֹתָ֑ם וַיִּהְי֥וּ יָמִ֖ים בְּמִשְׁמָֽר:
[ה] וַיַּֽחַלְמוּ֩ חֲל֨וֹם שְׁנֵיהֶ֜ם אִ֤ישׁ חֲלֹמוֹ֙ בְּלַ֣יְלָה אֶחָ֔ד אִ֖ישׁ כְּפִתְר֣וֹן חֲלֹמ֑וֹ הַמַּשְׁקֶ֣ה וְהָאֹפֶ֗ה אֲשֶׁר֙ לְמֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר אֲסוּרִ֖ים בְּבֵ֥ית הַסֹּֽהַר:
[ו] וַיָּבֹ֧א אֲלֵיהֶ֛ם יוֹסֵ֖ף בַּבֹּ֑קֶר וַיַּ֣רְא אֹתָ֔ם וְהִנָּ֖ם זֹעֲפִֽים:
[ז] וַיִּשְׁאַ֞ל אֶת־סְרִיסֵ֣י פַרְעֹ֗ה אֲשֶׁ֨ר אִתּ֧וֹ בְמִשְׁמַ֛ר בֵּ֥ית אֲדֹנָ֖יו לֵאמֹ֑ר מַדּ֛וּעַ פְּנֵיכֶ֥ם רָעִ֖ים הַיּֽוֹם:
[ח] וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֔יו חֲל֣וֹם חָלַ֔מְנוּ וּפֹתֵ֖ר אֵ֣ין אֹת֑וֹ וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֜ם יוֹסֵ֗ף הֲל֤וֹא לֵֽאלֹהִים֙ פִּתְרֹנִ֔ים סַפְּרוּ־נָ֖א לִֽי:
[ט] וַיְסַפֵּ֧ר שַֽׂר־הַמַּשְׁקִ֛ים אֶת־חֲלֹמ֖וֹ לְיוֹסֵ֑ף וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ בַּחֲלוֹמִ֕י וְהִנֵּה־גֶ֖פֶן לְפָנָֽי:
[י] וּבַגֶּ֖פֶן שְׁלֹשָׁ֣ה שָׂרִיגִ֑ם וְהִ֤וא כְפֹרַ֙חַת֙ עָלְתָ֣ה נִצָּ֔הּ הִבְשִׁ֥ילוּ אַשְׁכְּלֹתֶ֖יהָ עֲנָבִֽים:
[יא] וְכ֥וֹס פַּרְעֹ֖ה בְּיָדִ֑י וָאֶקַּ֣ח אֶת־הָעֲנָבִ֗ים וָֽאֶשְׂחַ֤ט אֹתָם֙ אֶל־כּ֣וֹס פַּרְעֹ֔ה וָאֶתֵּ֥ן אֶת־הַכּ֖וֹס עַל־כַּ֥ף פַּרְעֹֽה:
[יב] וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ יוֹסֵ֔ף זֶ֖ה פִּתְרֹנ֑וֹ שְׁלֹ֙שֶׁת֙ הַשָּׂ֣רִגִ֔ים שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִ֖ים הֵֽם:
[יג] בְּע֣וֹד׀ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֗ים יִשָּׂ֤א פַרְעֹה֙ אֶת־רֹאשֶׁ֔ךָ וַהֲשִֽׁיבְךָ֖ עַל־כַּנֶּ֑ךָ וְנָתַתָּ֤ כוֹס־פַּרְעֹה֙ בְּיָד֔וֹ כַּמִּשְׁפָּט֙ הָֽרִאשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר הָיִ֖יתָ מַשְׁקֵֽהוּ:
[יד] כִּ֧י אִם־זְכַרְתַּ֣נִי אִתְּךָ֗ כַּֽאֲשֶׁר֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְעָשִֽׂיתָ־נָּ֥א עִמָּדִ֖י חָ֑סֶד וְהִזְכַּרְתַּ֙נִי֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה וְהוֹצֵאתַ֖נִי מִן־הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה:
[טו] כִּֽי־גֻנֹּ֣ב גֻּנַּ֔בְתִּי מֵאֶ֖רֶץ הָעִבְרִ֑ים וְגַם־פֹּה֙ לֹא־עָשִׂ֣יתִֽי מְא֔וּמָה כִּֽי־שָׂמ֥וּ אֹתִ֖י בַּבּֽוֹר:
[טז] וַיַּ֥רְא שַׂר־הָאֹפִ֖ים כִּ֣י ט֣וֹב פָּתָ֑ר וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף אַף־אֲנִי֙ בַּחֲלוֹמִ֔י וְהִנֵּ֗ה שְׁלֹשָׁ֛ה סַלֵּ֥י חֹרִ֖י עַל־רֹאשִֽׁי:
[יז] וּבַסַּ֣ל הָעֶלְי֗וֹן מִכֹּ֛ל מַאֲכַ֥ל פַּרְעֹ֖ה מַעֲשֵׂ֣ה אֹפֶ֑ה וְהָע֗וֹף אֹכֵ֥ל אֹתָ֛ם מִן־הַסַּ֖ל מֵעַ֥ל רֹאשִֽׁי:
[יח] וַיַּ֤עַן יוֹסֵף֙ וַיֹּ֔אמֶר זֶ֖ה פִּתְרֹנ֑וֹ שְׁלֹ֙שֶׁת֙ הַסַּלִּ֔ים שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִ֖ים הֵֽם:
[יט] בְּע֣וֹד׀ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֗ים יִשָּׂ֨א פַרְעֹ֤ה אֶת־רֹֽאשְׁךָ֙ מֵעָלֶ֔יךָ וְתָלָ֥ה אוֹתְךָ֖ עַל־עֵ֑ץ וְאָכַ֥ל הָע֛וֹף אֶת־בְּשָׂרְךָ֖ מֵעָלֶֽיךָ:
[מפטיר] [כ] וַיְהִ֣י׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י י֚וֹם הֻלֶּ֣דֶת אֶת־פַּרְעֹ֔ה וַיַּ֥עַשׂ מִשְׁתֶּ֖ה לְכָל־עֲבָדָ֑יו וַיִּשָּׂ֞א אֶת־רֹ֣אשׁ׀ שַׂ֣ר הַמַּשְׁקִ֗ים וְאֶת־רֹ֛אשׁ שַׂ֥ר הָאֹפִ֖ים בְּת֥וֹךְ עֲבָדָֽיו:
[כא] וַיָּ֛שֶׁב אֶת־שַׂ֥ר הַמַּשְׁקִ֖ים עַל־מַשְׁקֵ֑הוּ וַיִּתֵּ֥ן הַכּ֖וֹס עַל־כַּ֥ף פַּרְעֹֽה:
[כב] וְאֵ֛ת שַׂ֥ר הָאֹפִ֖ים תָּלָ֑ה כַּאֲשֶׁ֥ר פָּתַ֛ר לָהֶ֖ם יוֹסֵֽף:
[כג] וְלֹא־זָכַ֧ר שַֽׂר־הַמַּשְׁקִ֛ים אֶת־יוֹסֵ֖ף וַיִּשְׁכָּחֵֽהוּ: פ

פרק מ
(ג) ויתן אותם במשמר - עד שיאספו אליו שריו ועבדיו , לדונם על סרחונם ולדעת מה יעשה להם. (ד) וישרת אותם - כי שרים גדולים היו שניהם. (ה) חלום... בלילה אחד... איש כפתרון חלומו - כלומר: חלום שהוא דומה לפתרון שנפתר להם; וחכמים פירשו (ברכות נה , ב): איש כפתרון חלומו של חבירו , שזה ראה את חבירו משקה , וזה - אותו תלוי. (ז) מדוע פניכם רעים היום - יותר משאר ימים. (ח) ופותר אין אותו - לפי שאנו במשמר; שאם לא היינו במשמר , היינו הולכים אצל החרטומים והחכמים. הלא (בנוסחנו: הלוא) לאלהים פתרונים - מאת הקדוש ברוך הוא החכמה והתבונה , ואם ירצה , אני אפתור לכם. (י) והיא כפורחת - כשבא הפרח בא הנץ , ומיד בשלו האשכולות ונעשו ענבים מבושלות. וזה החלום לא נראה להם אלא בזכותו של יוסף , שמתוך אֵילו החלומות נודע שהוא פותר , ועל כן נתגלגל שיצא מבית האיסורים לאחר זמן. (יב) שלושת השריגים שלשת ימים הם - הבין יוסף כי לא היה המראה על ידי שריגים אלא על דרך הזמן , שבזמורה אחת היה יכול כל זה לראות; ואין לומר שלשה חדשים או שלש שנים , כי אין סברא שיאריך פרעה כל כך זמן הדין; ונזכר כי לסוף שלשה ימים היה יום הלידה ויעשה יום משתה , ויהיו שם שריו ועבדיו , ומסברא אז ידין אותם. לכך נתן זמן של שלשה ימים. כי חזיון ופתרון הוא כמו חידה , וצריך החוזה והפותר לתת לב לדבר שהוא ראוי להיות , כי יש לפרש בלב כך בכמה עניינין , כמו בכאן , שהיה יכול לומר: שלש שנים או שלשה חדשים או שלשה שבועות , ויש לו לחשוב איזו סברא להיות יותר , ועל אותו יסמוך; כי כל גמרא בלא סברא אינו כלום. (יג) ישא פרעה את ראשך - יזכור אותך וימנה אותך בתוך עבדיו , כמו "כי תשא את ראש בני ישראל" (שמ' ל , יב). (יד-טו) כי אם זכרתני אתך - הא כי בלשון 'דילמא' היא , כמו "כי תאמר בלבבך" (דב' ז , יז); וכמו שאמרו רבותינו (ר"ה ג , א) , ד'כי' משמש בארבע לשונות: 'אי' , 'דילמא' , 'אלא' , 'דהא'; והאי לשון 'דילמא' הוא; והכי היה אומר לו: שמא אם תזכריני ועשית עמדי. בלשון בקשה היה אומר לו: אדני , שמא אם תזכריני כשיטב לך , תעשה נא עמדי חסד! איזה חסד? שתזכריני אל פרעה והוצאתני; ואל יאמר לבך לאמר: אם אזכרך ואוציאך , לא אעשה כי אם רעה , כי אדם רע אתה וברעתך מכרוך אנשי מקומך לכאן , ואף כאן רצית לאנס אשת איש , דטב לביש לא אעביד (ע"פ ב"ר כב , ח); לכך אמר: כי גנב גנבתי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי מאומה - כי לא היה לי פשיעה בדבר כי שמו אותי בבור , ולכך תעשה חסד , ותחשוב לך צדקה אם תוציאני מכאן. (טז) כי טוב פתר - ניכרים דברי אמת , וגם הפתרון דומה ונופל על סיגנון החלום. אף אני בחלומי - לפי שחלומו דומה קצת לחלום שר המשקים , אמר: אף אני כעניין זה ראיתי. סלי חרי - חריות של דקל , ונעשה חורים חורים , ודרך החורים היו העופות אוכלים. (יט) ישא פרעה את ראשך - זה הבין יוסף ממה שבסל העליון היו העופות אוכלין , ידע כי הראש , עליון , ילקה , שיסור ראשו מעליו; ואכילת העוף אוכלין - ידע כי יתלה אותו , ויאכלהו העופות ולא חיות. (כג) ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו - לא שם לבו עליו ושכחו; ויש מפרשים (רש"י ורשב"ם): ולא זכר מיד , ושכחו לאחר זמן; ויש מפרשים (ראה ב"ר פח , ז וראה לק"ט מ , כג): ולא זכר - לא מחמת שנאה , רשע , אלא שכחו. שיחי כקרבן יחשב , וקולי , אל , הקשב , ורוח שש מעלות עלה נחה והשב , קדוש תהילות יושב , ועמך לעירך השב , בסיימי סדר 'וישב'.