מאגר הכתר בראשית פרק מא עם פירוש רד"ק

פרק מא
{פרשת מקץ} [א] וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֑ים וּפַרְעֹ֣ה חֹלֵ֔ם וְהִנֵּ֖ה עֹמֵ֥ד עַל־הַיְאֹֽר:
[ב] וְהִנֵּ֣ה מִן־הַיְאֹ֗ר עֹלֹת֙ שֶׁ֣בַע פָּר֔וֹת יְפ֥וֹת מַרְאֶ֖ה וּבְרִיאֹ֣ת בָּשָׂ֑ר וַתִּרְעֶ֖ינָה בָּאָֽחוּ:
[ג] וְהִנֵּ֞ה שֶׁ֧בַע פָּר֣וֹת אֲחֵר֗וֹת עֹל֤וֹת אַֽחֲרֵיהֶן֙ מִן־הַיְאֹ֔ר רָע֥וֹת מַרְאֶ֖ה וְדַקּ֣וֹת בָּשָׂ֑ר וַֽתַּעֲמֹ֛דְנָה אֵ֥צֶל הַפָּר֖וֹת עַל־שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר:
[ד] וַתֹּאכַ֣לְנָה הַפָּר֗וֹת רָע֤וֹת הַמַּרְאֶה֙ וְדַקֹּ֣ת הַבָּשָׂ֔ר אֵ֚ת שֶׁ֣בַע הַפָּר֔וֹת יְפֹ֥ת הַמַּרְאֶ֖ה וְהַבְּרִיאֹ֑ת וַיִּיקַ֖ץ פַּרְעֹֽה:
[ה] וַיִּישָׁ֕ן וַֽיַּחֲלֹ֖ם שֵׁנִ֑ית וְהִנֵּ֣ה׀ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים עֹל֛וֹת בְּקָנֶ֥ה אֶחָ֖ד בְּרִיא֥וֹת וְטֹבֽוֹת:
[ו] וְהִנֵּה֙ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֔ים דַּקּ֖וֹת וּשְׁדוּפֹ֣ת קָדִ֑ים צֹמְח֖וֹת אַחֲרֵיהֶֽן:
[ז] וַתִּבְלַ֙עְנָה֙ הַשִּׁבֳּלִ֣ים הַדַּקּ֔וֹת אֵ֚ת שֶׁ֣בַע הַֽשִּׁבֳּלִ֔ים הַבְּרִיא֖וֹת וְהַמְּלֵא֑וֹת וַיִּיקַ֥ץ פַּרְעֹ֖ה וְהִנֵּ֥ה חֲלֽוֹם:
[ח] וַיְהִ֤י בַבֹּ֙קֶר֙ וַתִּפָּ֣עֶם רוּח֔וֹ וַיִּשְׁלַ֗ח וַיִּקְרָ֛א אֶת־כָּל־חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֖יִם וְאֶת־כָּל־חֲכָמֶ֑יהָ וַיְסַפֵּ֨ר פַּרְעֹ֤ה לָהֶם֙ אֶת־חֲלֹמ֔וֹ וְאֵין־פּוֹתֵ֥ר אוֹתָ֖ם לְפַרְעֹֽה:
[ט] וַיְדַבֵּר֙ שַׂ֣ר הַמַּשְׁקִ֔ים אֶת־פַּרְעֹ֖ה לֵאמֹ֑ר אֶת־חֲטָאַ֕י אֲנִ֖י מַזְכִּ֥יר הַיּֽוֹם:
[י] פַּרְעֹ֖ה קָצַ֣ף עַל־עֲבָדָ֑יו וַיִּתֵּ֨ן אֹתִ֜י בְּמִשְׁמַ֗ר בֵּ֚ית שַׂ֣ר הַטַּבָּחִ֔ים אֹתִ֕י וְאֵ֖ת שַׂ֥ר הָאֹפִֽים:
[יא] וַנַּחַלְמָ֥ה חֲל֛וֹם בְּלַ֥יְלָה אֶחָ֖ד אֲנִ֣י וָה֑וּא אִ֛ישׁ כְּפִתְר֥וֹן חֲלֹמ֖וֹ חָלָֽמְנוּ:
[יב] וְשָׁ֨ם אִתָּ֜נוּ נַ֣עַר עִבְרִ֗י עֶ֚בֶד לְשַׂ֣ר הַטַּבָּחִ֔ים וַ֨נְּסַפֶּר־ל֔וֹ וַיִּפְתָּר־לָ֖נוּ אֶת־חֲלֹמֹתֵ֑ינוּ אִ֥ישׁ כַּחֲלֹמ֖וֹ פָּתָֽר:
[יג] וַיְהִ֛י כַּאֲשֶׁ֥ר פָּתַר־לָ֖נוּ כֵּ֣ן הָיָ֑ה אֹתִ֛י הֵשִׁ֥יב עַל־כַּנִּ֖י וְאֹת֥וֹ תָלָֽה:
[יד] וַיִּשְׁלַ֤ח פַּרְעֹה֙ וַיִּקְרָ֣א אֶת־יוֹסֵ֔ף וַיְרִיצֻ֖הוּ מִן־הַבּ֑וֹר וַיְגַלַּח֙ וַיְחַלֵּ֣ף שִׂמְלֹתָ֔יו וַיָּבֹ֖א אֶל־פַּרְעֹֽה:
[שני] [טו] וַיֹּ֤אמֶר פַּרְעֹה֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף חֲל֣וֹם חָלַ֔מְתִּי וּפֹתֵ֖ר אֵ֣ין אֹת֑וֹ וַאֲנִ֗י שָׁמַ֤עְתִּי עָלֶ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר תִּשְׁמַ֥ע חֲל֖וֹם לִפְתֹּ֥ר אֹתֽוֹ:
[טז] וַיַּ֨עַן יוֹסֵ֧ף אֶת־פַּרְעֹ֛ה לֵאמֹ֖ר בִּלְעָדָ֑י אֱלֹהִ֕ים יַעֲנֶ֖ה אֶת־שְׁל֥וֹם פַּרְעֹֽה:
[יז] וַיְדַבֵּ֥ר פַּרְעֹ֖ה אֶל־יוֹסֵ֑ף בַּחֲלֹמִ֕י הִנְנִ֥י עֹמֵ֖ד עַל־שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר:
[יח] וְהִנֵּ֣ה מִן־הַיְאֹ֗ר עֹלֹת֙ שֶׁ֣בַע פָּר֔וֹת בְּרִיא֥וֹת בָּשָׂ֖ר וִיפֹ֣ת תֹּ֑אַר וַתִּרְעֶ֖ינָה בָּאָֽחוּ:
[יט] וְהִנֵּ֞ה שֶׁבַע־פָּר֤וֹת אֲחֵרוֹת֙ עֹל֣וֹת אַחֲרֵיהֶ֔ן דַּלּ֨וֹת וְרָע֥וֹת תֹּ֛אַר מְאֹ֖ד וְרַקּ֣וֹת בָּשָׂ֑ר לֹֽא־רָאִ֧יתִי כָהֵ֛נָּה בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לָרֹֽעַ:
[כ] וַתֹּאכַ֙לְנָה֙ הַפָּר֔וֹת הָרַקּ֖וֹת וְהָרָע֑וֹת אֵ֣ת שֶׁ֧בַע הַפָּר֛וֹת הָרִאשֹׁנ֖וֹת הַבְּרִיאֹֽת:
[כא] וַתָּבֹ֣אנָה אֶל־קִרְבֶּ֗נָה וְלֹ֤א נוֹדַע֙ כִּי־בָ֣אוּ אֶל־קִרְבֶּ֔נָה וּמַרְאֵיהֶ֣ן רַ֔ע כַּאֲשֶׁ֖ר בַּתְּחִלָּ֑ה וָאִיקָֽץ:
[כב] וָאֵ֖רֶא בַּחֲלֹמִ֑י וְהִנֵּ֣ה׀ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים עֹלֹ֛ת בְּקָנֶ֥ה אֶחָ֖ד מְלֵאֹ֥ת וְטֹבֽוֹת:
[כג] וְהִנֵּה֙ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֔ים צְנֻמ֥וֹת דַּקּ֖וֹת שְׁדֻפ֣וֹת קָדִ֑ים צֹמְח֖וֹת אַחֲרֵיהֶֽם:
[כד] וַתִּבְלַ֙עְןָ֙ הַשִּׁבֳּלִ֣ים הַדַּקֹּ֔ת אֵ֛ת שֶׁ֥בַע הַֽשִּׁבֳּלִ֖ים הַטֹּב֑וֹת וָֽאֹמַר֙ אֶל־הַֽחַרְטֻמִּ֔ים וְאֵ֥ין מַגִּ֖יד לִֽי:
[כה] וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה חֲל֥וֹם פַּרְעֹ֖ה אֶחָ֣ד ה֑וּא אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר הָאֱלֹהִ֛ים עֹשֶׂ֖ה הִגִּ֥יד לְפַרְעֹֽה:
[כו] שֶׁ֧בַע פָּרֹ֣ת הַטֹּבֹ֗ת שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה וְשֶׁ֤בַע הַֽשִּׁבֳּלִים֙ הַטֹּבֹ֔ת שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים הֵ֑נָּה חֲל֖וֹם אֶחָ֥ד הֽוּא:
[כז] וְשֶׁ֣בַע הַ֠פָּרוֹת הָרַקּ֨וֹת וְהָרָעֹ֜ת הָעֹלֹ֣ת אַחֲרֵיהֶ֗ן שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה וְשֶׁ֤בַע הַֽשִּׁבֳּלִים֙ הָרֵק֔וֹת שְׁדֻפ֖וֹת הַקָּדִ֑ים יִהְי֕וּ שֶׁ֖בַע שְׁנֵ֥י רָעָֽב:
[כח] ה֣וּא הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי אֶל־פַּרְעֹ֑ה אֲשֶׁ֧ר הָאֱלֹהִ֛ים עֹשֶׂ֖ה הֶרְאָ֥ה אֶת־פַּרְעֹֽה:
[כט] הִנֵּ֛ה שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים בָּא֑וֹת שָׂבָ֥ע גָּד֖וֹל בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[ל] וְ֠קָמוּ שֶׁ֜בַע שְׁנֵ֤י רָעָב֙ אַחֲרֵיהֶ֔ן וְנִשְׁכַּ֥ח כָּל־הַשָּׂבָ֖ע בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְכִלָּ֥ה הָרָעָ֖ב אֶת־הָאָֽרֶץ:
[לא] וְלֹֽא־יִוָּדַ֤ע הַשָּׂבָע֙ בָּאָ֔רֶץ מִפְּנֵ֛י הָרָעָ֥ב הַה֖וּא אַחֲרֵי־כֵ֑ן כִּֽי־כָבֵ֥ד ה֖וּא מְאֹֽד:
[לב] וְעַ֨ל הִשָּׁנ֧וֹת הַחֲל֛וֹם אֶל־פַּרְעֹ֖ה פַּעֲמָ֑יִם כִּֽי־נָכ֤וֹן הַדָּבָר֙ מֵעִ֣ם הָאֱלֹהִ֔ים וּמְמַהֵ֥ר הָאֱלֹהִ֖ים לַעֲשֹׂתֽוֹ:
[לג] וְעַתָּה֙ יֵרֶ֣א פַרְעֹ֔ה אִ֖ישׁ נָב֣וֹן וְחָכָ֑ם וִישִׁיתֵ֖הוּ עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[לד] יַעֲשֶׂ֣ה פַרְעֹ֔ה וְיַפְקֵ֥ד פְּקִדִ֖ים עַל־הָאָ֑רֶץ וְחִמֵּשׁ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּשֶׁ֖בַע שְׁנֵ֥י הַשָּׂבָֽע:
[לה] וְיִקְבְּצ֗וּ אֶת־כָּל־אֹ֙כֶל֙ הַשָּׁנִ֣ים הַטֹּב֔וֹת הַבָּאֹ֖ת הָאֵ֑לֶּה וְיִצְבְּרוּ־בָ֞ר תַּ֧חַת יַד־פַּרְעֹ֛ה אֹ֥כֶל בֶּעָרִ֖ים וְשָׁמָֽרוּ:
[לו] וְהָיָ֨ה הָאֹ֤כֶל לְפִקָּדוֹן֙ לָאָ֔רֶץ לְשֶׁ֙בַע֙ שְׁנֵ֣י הָרָעָ֔ב אֲשֶׁ֥ר תִּהְיֶ֖יןָ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְלֹא־תִכָּרֵ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּרָעָֽב:
[לז] וַיִּיטַ֥ב הַדָּבָ֖ר בְּעֵינֵ֣י פַרְעֹ֑ה וּבְעֵינֵ֖י כָּל־עֲבָדָֽיו:
[לח] וַיֹּ֥אמֶר פַּרְעֹ֖ה אֶל־עֲבָדָ֑יו הֲנִמְצָ֣א כָזֶ֔ה אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֛ר ר֥וּחַ אֱלֹהִ֖ים בּֽוֹ:
[שלישי] [לט] וַיֹּ֤אמֶר פַּרְעֹה֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף אַחֲרֵ֨י הוֹדִ֧יעַ אֱלֹהִ֛ים אוֹתְךָ֖ אֶת־כָּל־זֹ֑את אֵין־נָב֥וֹן וְחָכָ֖ם כָּמֽוֹךָ:
[מ] אַתָּה֙ תִּהְיֶ֣ה עַל־בֵּיתִ֔י וְעַל־פִּ֖יךָ יִשַּׁ֣ק כָּל־עַמִּ֑י רַ֥ק הַכִּסֵּ֖א אֶגְדַּ֥ל מִמֶּֽךָּ:
[מא] וַיֹּ֥אמֶר פַּרְעֹ֖ה אֶל־יוֹסֵ֑ף רְאֵה֙ נָתַ֣תִּי אֹֽתְךָ֔ עַ֖ל כָּל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[מב] וַיָּ֨סַר פַּרְעֹ֤ה אֶת־טַבַּעְתּוֹ֙ מֵעַ֣ל יָד֔וֹ וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֖הּ עַל־יַ֣ד יוֹסֵ֑ף וַיַּלְבֵּ֤שׁ אֹתוֹ֙ בִּגְדֵי־שֵׁ֔שׁ וַיָּ֛שֶׂם רְבִ֥ד הַזָּהָ֖ב עַל־צַוָּארֽוֹ:
[מג] וַיַּרְכֵּ֣ב אֹת֗וֹ בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ וַיִּקְרְא֥וּ לְפָנָ֖יו אַבְרֵ֑ךְ וְנָת֣וֹן אֹת֔וֹ עַ֖ל כָּל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[מד] וַיֹּ֧אמֶר פַּרְעֹ֛ה אֶל־יוֹסֵ֖ף אֲנִ֣י פַרְעֹ֑ה וּבִלְעָדֶ֗יךָ לֹא־יָרִ֨ים אִ֧ישׁ אֶת־יָד֛וֹ וְאֶת־רַגְל֖וֹ בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[מה] וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֣ה שֵׁם־יוֹסֵף֘ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵחַ֒ וַיִּתֶּן־ל֣וֹ אֶת־אָֽסְנַ֗ת בַּת־פּ֥וֹטִי פֶ֛רַע כֹּהֵ֥ן אֹ֖ן לְאִשָּׁ֑ה וַיֵּצֵ֥א יוֹסֵ֖ף עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[מו] וְיוֹסֵף֙ בֶּן־שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה בְּעָמְד֕וֹ לִפְנֵ֖י פַּרְעֹ֣ה מֶלֶךְ־מִצְרָ֑יִם וַיֵּצֵ֤א יוֹסֵף֙ מִלִּפְנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַֽיַּעֲבֹ֖ר בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[מז] וַתַּ֣עַשׂ הָאָ֔רֶץ בְּשֶׁ֖בַע שְׁנֵ֣י הַשָּׂבָ֑ע לִקְמָצִֽים:
[מח] וַיִּקְבֹּ֞ץ אֶת־כָּל־אֹ֣כֶל׀ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֗ים אֲשֶׁ֤ר הָיוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיִּתֶּן־אֹ֖כֶל בֶּעָרִ֑ים אֹ֧כֶל שְׂדֵה־הָעִ֛יר אֲשֶׁ֥ר סְבִיבֹתֶ֖יהָ נָתַ֥ן בְּתוֹכָֽהּ:
[מט] וַיִּצְבֹּ֨ר יוֹסֵ֥ף בָּ֛ר כְּח֥וֹל הַיָּ֖ם הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֑ד עַ֛ד כִּי־חָדַ֥ל לִסְפֹּ֖ר כִּי־אֵ֥ין מִסְפָּֽר:
[נ] וּלְיוֹסֵ֤ף יֻלַּד֙ שְׁנֵ֣י בָנִ֔ים בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא שְׁנַ֣ת הָרָעָ֑ב אֲשֶׁ֤ר יָֽלְדָה־לּוֹ֙ אָֽסְנַ֔ת בַּת־פּ֥וֹטִי פֶ֖רַע כֹּהֵ֥ן אֽוֹן:
[נא] וַיִּקְרָ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־שֵׁ֥ם הַבְּכ֖וֹר מְנַשֶּׁ֑ה כִּֽי־נַשַּׁ֤נִי אֱלֹהִים֙ אֶת־כָּל־עֲמָלִ֔י וְאֵ֖ת כָּל־בֵּ֥ית אָבִֽי:
[נב] וְאֵ֛ת שֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖י קָרָ֣א אֶפְרָ֑יִם כִּֽי־הִפְרַ֥נִי אֱלֹהִ֖ים בְּאֶ֥רֶץ עָנְיִֽי:
[רביעי] [נג] וַתִּכְלֶ֕ינָה שֶׁ֖בַע שְׁנֵ֣י הַשָּׂבָ֑ע אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[נד] וַתְּחִלֶּ֜ינָה שֶׁ֣בַע שְׁנֵ֤י הָרָעָב֙ לָב֔וֹא כַּאֲשֶׁ֖ר אָמַ֣ר יוֹסֵ֑ף וַיְהִ֤י רָעָב֙ בְּכָל־הָ֣אֲרָצ֔וֹת וּבְכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם הָ֥יָה לָֽחֶם:
[נה] וַתִּרְעַב֙ כָּל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיִּצְעַ֥ק הָעָ֛ם אֶל־פַּרְעֹ֖ה לַלָּ֑חֶם וַיֹּ֨אמֶר פַּרְעֹ֤ה לְכָל־מִצְרַ֙יִם֙ לְכ֣וּ אֶל־יוֹסֵ֔ף אֲשֶׁר־יֹאמַ֥ר לָכֶ֖ם תַּעֲשֽׂוּ:
[נו] וְהָרָעָ֣ב הָיָ֔ה עַ֖ל כָּל־פְּנֵ֣י הָאָ֑רֶץ וַיִּפְתַּ֨ח יוֹסֵ֜ף אֶֽת־כָּל־אֲשֶׁ֤ר בָּהֶם֙ וַיִּשְׁבֹּ֣ר לְמִצְרַ֔יִם וַיֶּחֱזַ֥ק הָרָעָ֖ב בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[נז] וְכָל־הָאָ֙רֶץ֙ בָּ֣אוּ מִצְרַ֔יְמָה לִשְׁבֹּ֖ר אֶל־יוֹסֵ֑ף כִּֽי־חָזַ֥ק הָרָעָ֖ב בְּכָל־הָאָֽרֶץ:

פרק מא
(א) ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם והנה עומד על היאור - מסוף שנתים ימים שעשה פרעה המשתה הזה , חלם פרעה זה החלום. ופרעה חולם - היה חולם שהיה עומד על היאור - סמוך ליאור; כמו "ועליו מטה מנשה" (במ' ב , כ) , והדומים לו. יתברך נורא עלילה על בני אדם , אשר סבב כל הסבות האלו מסבה לסבה , עד שירדו אבותינו למצרים לגור שם , ובאו שם בכבוד , והיו שם בכבוד עד שמת יוסף כמו מאה שנה , עד שגרמו עונות ובאו ימי השעבוד. והחלום היה מאת האל כדמות נבואה , כמו שאמר הכתוב "ויקרא רעב על הארץ" (תה' קה , טז) , כי נתקיים החלום כאשר פתרוֹ יוסף. והחלום - מבואר הפתרון היה לכל מבין , אלא שאבדה חכמת חכמיו , כדי שיפתרהו יוסף ויעלה לגדולה על ידי הפתרון. ועל זה ועל כיוצא בו נאמר "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל" (יש' מד , כה). (ב) והנה. מן היאור עולות שבע פרות - היה זה מענין הפתרון , כי יאור מצרים עולה ומשקה הארץ , והפרות חורשות ודשות התבואה. ותרעינה באחו - כי היו מוצאות חציר לרוב. (ג) והנה. ותעמודנה - ולא אמר 'ותרעינה' , אלא שהיו עומדות סמוכות לראשונות; וכל זה מבואר הפתרון. (ד) ותאכלנה - וזה ענין הפתרון , כי בשבע שני הרעב אכלו תבואת שני השבע. (ה-ז) ויקץ פרעה - יקץ בין חלום לחלום; שאם היה כֻלוֹ אחד , ידמה , האחרון מוסיף ענין על הראשון , אבל כשהיו שני חלומות , לא הוסיף ענין האחרון על הראשון , אלא שָנָה אותו לענין מהירות הדבר; כמו שנאמר: ויישן , והנה , ותבלענה , והנה חלום - והנה החלום נשלם. ולא חלם עוד אותו הלילה. (ח) ויהי בבקר. ותפעם רוחו - נשברה רוחו מדאגתו על החלום , כי ראה חלום על דרך אחת , והוא חלוק במראה; ונבהל על פתרונו. וישלח ויקרא - קרא להם על ידי שלוחיו. ואין פותר אותם - מהם , כמו "הם יצאו את העיר" (בר' מד , ד). (ט) וידבר. את חטאי - אע"פ שאינו מן המוסר להזכיר אדם חטאיו שחטא אל המלך לפניו , אחר שעברה עת הסליחה , עתה אני מזכיר אותם לצורך המלך. (י) פרעה. אותי ואת שר האופים - אע"פ שזכר אותי , שנה עוד , מפני הדברים שביניהם , כי כן דרך הלשון; כמו "אם באמת ובתמים" (שו' ט , טז) , ששנה אותו מפני הדברים שהיו ביניהם; וכן "ואין אני ואחי ונערי וגו'" , ושנה "אין אנחנו פושטים בגדינו" (נחמ' ד , יז) , מפני הדברים שהיו ביניהם. (יא) ונחלמה. כפתרון חלומו - פרשנוהו. (בר' מ , ה). (יב) ושם. נער - לפי שהיה משרת אותם במשמר אמר כן (ראה בר' מ , ד); ואמר: עבד לשר הטבחים , לפי שהיה יודע בעברו , ושישאלהו הקורא אותו שם בשמו. איש כחלומו - חסר למ"ד השמוש , רוצה לומר: 'לאיש כחלומו' , כלומר: לכל אחד פתר כענין חלומו , זה למשקה וזה למאכל. (יד) וישלח. ויריצוהו - הוציאו אותו במרוצה משם , כי דבר המלך נחוץ. ויגלח ויחלף שמלותיו - כי אין לבא לפני המלך אלא אם כן מהודר בגופו ובלבושיו. (טו) ויאמר. לאמר - שאומרים , שאתה מבין חלום לפתרו על נכון. תשמע - כמו 'תבין' , וכן "גוי אשר לא תשמע לשונו" (דב' כח , מט). (טז) ויען. בלעדי - זולתי שאפתור אותו לפי שכלי; אלהים יענה בזה את שלום פרעה , והוא יקימנו לשלום לך. ופירוש יענה - כמו "מענה בשמחת לבו" (קה' ה , יט) - שיהיה חפץ ומכוין בשלום פרעה; או שישים בפי בפתרונו שלום פרעה , והוא על דרך "ומיי' מענה לשון" (מש' טז , א). (יז) וידבר. כבר כתבנו (בר' לב , י) , כי בשנות אדם הדברים , יוסיף או יגרע או ישנה , אינו שומר אלא שיהיה הענין אחד; וכן בספור זה החלום. (יח) והנה. (יט) והנה. ורקות בשר - ברי"ש , שרשו 'רקק' מן "ורקיקי מצות" (שמ' כט , ב). (כ) ותאכלנה. הרקות - ברי"ש , כמו "ורקות בשר" (לעיל , יט) , שפירשנו. (כא) ותבאנה. ולא נודע - מזה אמר בפתרון "ולא יודע השבע" (להלן , לא). (כב) וארא. (כג) והנה. צנומות - מדברי רבותנו ז"ל (ברכות לט , א): פת צנומה בקערה. וכל הספור והפתרון מבואר הוא. (כז) ושבע הפרות הרקות - ברי"ש , מן 'רקק' , כמו האחרים (ראה לעיל , יט - כ). השבלים הרקות - מן "והבור רק" (בר' לז , כד). (כח) קדמאה "הגיד" (לעיל , כה) , תנינא הראה , וחד פסוק סימן: "מהגיד את המראה" (ש"א ג , טו). (לב) ועל השנות. אמר פעמים אחר שאמר השנות , לתוספת באור. (לד) יעשה. וחמש - יקח אחד מן החמשה. (לה) ויקבצו את כל אוכל השנים - על החמישית אמר , שיקבצו כל החמישית שיקח פרעה בשֶבע השנים הטובות , ויצברו כל אותו האוכל תחת יד פרעה בכל עיר ועיר , ויהיה שמור לשֶבע שני הרעב , מלבד מה שיאצר כל אחד לעצמו. ובכל עיר ועיר יהיו לו אוצרות לפרעה , שיצבר שם כל החמישית שיקח בשבע שני השבע. (לו) והיה. לפקדון - והיה להם כמו פקדון שימצאו אותו לעת הצורך. ואע"פ שיקנו אותו , טוב יהיה להם שימצאו בר שיקנו. (לז) ויטב - כי הבינו כי עצתו טובה. ועל הפתרון האמינוהו , כי ראו כי קרוב מאד הפתרון לחלום; ועוד , כי שמעו משר המשקים , כי כאשר פתר להם כן היה (ראה לעיל , יג); ועוד , שלא האריך המעשה , אלא אמר: "הנה שבע שנים באות" (לעיל , כט). (לח) ויאמר. הנמצא כזה - הנו"ן למדברים. אמר: הוא אמר , שנשית איש חכם ונבון על ארץ מצרים (ראה לעיל , לג) , ואנה נמצא כמוהו? כי חכמתו גדולה מכל החרטומים והחכמים. הנה , אין זה כי אם רוח אלהים שיש בו. (לט) ויאמר. (מ) אתה. ישק - ענין "נֶשֶק" (דה"ב ט , כד) , כתרגומו. הכסא אגדל ממך - בדבר הכסא אהיה גדול ממך. (מא) ויאמר. ראה נתתי אותך - ראה , כי המשלתיך עליה; הַנְהִיגָהּ כפי שכלך! (מב) ויסר. הטבעת היא אות וסימן לממשלה , ויחתם בה לאשר ירצה. (מג) וירכב. במרכבת המשנה - במרכבת השר שהיה משנה למלך. או פרושו כתרגומו. אברך - האל"ף במקום ה"א , והוא מקור , כמו ונתון אותו , כלומר: לזה נאה להבריך לפניו ולתת אותו למושל על ארץ מצרים. או תהיה האל"ף למְדַבר; אומר , כי כל אחד היה קורא לפניו: אברך! ונתון אותו - וכל אחד היה אומר: זה ראוי לתתו על כל ארץ מצרים. (מד) ויאמר. אני פרעה - אע"פ שאני מלך , בלא רשותך לא ירים איש את ידו ואת רגלו לכל דבר. (מה) ויקרא. צפנת פענח - לשון מצרי הוא , כמו שקרא נבוכד נצר לדניאל וחבריו שֵם בלשון ארמי (ראה דנ' א , ז). והמפרשים פרשו (ראה רס"ג תורה; רש"י) , שהוא לשון הקדש; ותימה הוא , איך קרא לו פרעה שם בלשון הקדש. ויצא יוסף על ארץ מצרים - יצא להחזיק בממשלתו שנתן לו פרעה. (מו) ויוסף. ויצא יוסף - יצא מלעמוד לפניו תמיד , כשאר השרים. ויעבר בכל ארץ מצרים - על ענייני המלכות , לפקוד ולחקור עליהם; לפי שפרעה שמהו אדון על הכל. (מז) ותעש - עשתה הארץ התבואה לקמצים , כלומר: מגרגיר אחד הוציאה קמצים רבים. (מח) ויקבוץ את כל אכל - פירשנוהו (לעיל , לה). ויתן אוכל בערים - כל האוצרות עשה בערים ולא בכפרים; ומה שהיה מקבץ מן החמישיות משדות הכפרים , היה נותן באוצרות בערים. (מט) ויצבור. כחול הים - דרך הפלגה. (נ) וליוסף יֻלַד - דרך כלל. אולי תאומים נולדו , לפיכך אמר יולד , כי נולדו בלידה אחת. שנת הרעב - הראשונה. ואמר בטרם תבא , כי בשנה האחרונה של הַשֹבַע נולדו. והנה היה יוסף בן שלושים ושבע כשנולדו (ראה לעיל , מו) , והם היו בני תשע עשרה כשמת יעקב (ראה בר' מה , ו; מח , כח - כט). ורבותינו ז"ל דרשו (תענית יא , א) , כי לפיכך אמר בטרם תבא שנת הרעב , ללמד , שאסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון. אשר ילדה לו אסנת - להודיע , כי לא היתה לו אשה אחרת , כי שניהם היו לו ממנה. (נא) ויקרא. כי נשני - כל כך נתן לי עושר וכבוד , עד כי השכיחני את כל עמלי שהיה לי משנמכרתי , וגם כל בית אבי השכיחני. נַשני - הפתח מקום חריק , על משקל "צִוַנִי" (דב' ד , ה). ויש אומרים , כי שרשו 'נשש' בשקל "חַנַּנִי" (בר' לג , יא). (נב) ואת. בארץ עניי - שהיתה לו מתחלה ארץ עניי; ועתה הפרני האל בה בבנים ובעושר וכבוד. (נג) ותכלינה. אשר היה - דרך כלל. (נד) ותחלינה. בכל הארצות - הקרובות לארץ מצרים. היה לחם - מאשר אצר כל אחד לעצמו (ראה פירושו לעיל , לה). (נה) ותרעב - כי כלו לאכול את אשר אצרו , כי לא יכלו לאצור לכל שבע השנים , מפני החמישית שנתנו לפרעה. ויצעק העם - כי ידעו כי יוסף אצר אוצרות מן החמשית , ולצורך העם אצרו , שימצאו תבואה לקנות; לפיכך צעקו אל פרעה בעבור הלחם. (נו) והרעב. ויפתח יוסף את כל אשר בהם - פתח כל האוצרות שבהם תבואה. וישבור למצרים - תחלה מכר להם , עד שנודע בארצות כי במצרים תבואה , ומכר גם להם. ולשון 'שבר' מבנין ה'קל' נופל על המוכר ועל הקונה , כי הפעולה בזה על שם התבואה , שנקראת "שבר" (בר' מב , א) , לפי שהיא שוברת הרעב , על דרך "ישברו פראים צמאם" (תה' קד , יא). והנה המוכר נותן השבר והקונה לוקח השבר , והנה הפעולה על שניהם. אבל בניין 'הפעיל' ממנו , אינו נופל אלא על המוכר , לפי שהפעולה יוצאת מאתו (ראה בר' מב , ו). ובנין 'הפעיל' ברוב הוא יוצא. ויחזק הרעב - משבאו הארצות לקנות , לפיכך אמר אחריו "וכל הארץ" (להלן , נז); כי לפי שרבו הקונים , חזק הרעב במצרים , כי לא היו מוכרים להם אלא בצמצום , מפני שהיה צריך גם כן למכור לשאר ארצות; ומפני זמן הרעב , שיהיה ארוך. (נז) וכל הארץ. לשבור אל יוסף - כמו הפוך: באו אל יוסף לשבור.