מאגר הכתר בראשית פרק מא עם פירוש רמב"ן

פרק מא
(א) על היאר - כל שאר נהרות אינם קרויים 'יאורים' , חוץ מנילוס , מפני שכל הארץ עשויה יאורים בידי אדם , ונילוס עולה בתוכם; לשון רבנו שלמה. אבל אנקלוס תרגם יאור: "נהרא" , רק תרגם "על יאוריהם" (שמ' ז , יט): "על אריתיהון" , כי הוצרך שם להבדיל ביניהם , מפני שהזכיר "על נהרותם ועל יאוריהם" (שם). והנה כלם יקראו לדעתו 'יאורים' , הגדולים נקראים 'נהרות' ו'יאורים' , ואלו העשויים חפירות ארוכות בידי אדם , גם הם יקראו 'יאורים'; ומצינו כי חדקל נקרא 'יאור' , כמו שכתוב "ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל. והנה איש אחד לבוש בדים" (דנ' י , ד - ה) , וכתיב "והנה שנים אחרים עומדים אחד הנה לשפת היאור ואחד הנה לשפת היאור. ויאמר לאיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור" (שם יב , ה - ו). ולדעתי כדברי אונקלוס כן הוא , כי 'יאור' ו'נהר' לשון אחד , שניהם לשון 'אורה'. וכן הגשם נקרא 'אור': "הן פרש עליו אורו" (איוב לו , ל); "יפיץ ענן אורו" (שם לז , יא); וכמו שאמרו (ב"ר כו , ז): אמר רבי יוחנן: כל 'אורה' האמורה באליהוא בירידת גשמים הכתוב מדבר. ואולי בעבור שהגשמים בסבת המאורות , והנהרות יֵעָשו מהם , יתיחסו אל האבות. (ב) והנה מן היאור עולות - בעבור כי ארץ מצרים תשתה מן היאור , וממנו להם השובע והרעב , ראה אותן עולות מן היאור. והפרות - סימן לחרישה , וה"שבלים" (להלן , ה) - סימן לקציר , כמו שאמר "אשר אין חריש וקציר" (בר' מה , ו); ראה כי היאור לא יעלה , רק מעט , ואין חריש , ואשר יזרעו מעט במקומות הלחים , יבא קדים רוח יי' (ע"פ הו' יג , טו) וישרוף אותם , כאשר ראה אותם "שדופות קדים" (להלן , ו). והנראה ממשמע הכתובים , כי היה השובע בארץ מצרים לבדה , כאשר נאמר "שבע גדול בכל ארץ מצרים" (להלן , כט) , וכן "אשר היה (לפנינו: היו) בארץ מצרים" (להלן , מח) , אבל הרעב היה בכל הארצות , וכן פתר יוסף: "וקמו שבע שני רעב אחריהן" (להלן , ל) , ולא הזכיר 'בארץ מצרים' , ועל כן לא יכלו בשאר הארצות לקבץ אכל , ואפילו אם שמעו העניין כי היה מפורסם מאד. ואולי היה בחלום רמז מזה במה שהזכיר: ותרעינה באחו , כי שם היה מרעיהן ומעמדן , אבל הרעות אחרי אכלן את הטובות תתהלכנה בארץ , ולא ידע פרעה אנה הלכו. באחו - אגם , כמו "ישגא אחו" (איוב ח , יא); לשון רבנו שלמה. ואיננו נכון , כי אחו - שם העשב הגדל , כמו "היגאה גומא בלא ביצה ישגא אחו בלי מים. עודנו באבו לא יקטף" (שם , יא - יב); והנה איננו האגם. ואולי ירצה לומר , שיקרא העשב הנעשה באגמים על שם האגם. והנכון שיהיה אחו - שם כולל הדשא והעשב הנעשה על שפת הנהרות והאגמים , ויהיה בי"ת באחו כמו "לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי" (מש' ט , ה) , כי על שפת היאור היו רועות , כמו שאמר "אצל הפרות על שפת היאור" (להלן , ג). ואולי הוא מלשון 'אחוה' (ראה שרשים: 'אחה') , בעבור היות מיני העשבים רבים גדלים יחד. (ג) ותעמודנה אצל הפרות - בצדן וקרוב להן , והוא סימן שלא יהא הפסק בין שני השבע ושנות הרעב , ואע"פ שלא ספר זה ליוסף (ראה להלן , יט). ואולי המראה והספור היו שוים והכתוב לא יחוש , כאשר הוסיף בספור "ולא נודע כי באו אל קרבינה" (להלן , כא); וכן "עולות בקנה אחד" (להלן , ה , כב) - סימן שתהיינה שבע שנים רצופות. (ד) ותאכלנה הפרות - על דעתי , הוא סימן שיאכלו שני הרעב את שנות השבע , ומזה למד יוסף לאמר לפרעה "ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות... והיה האכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב" (להלן , לה - לו) , כי ראה שהפרות והשבלים הטובות תבואנה אל קרב הרעות. ואיננה עצה , כי הליועץ למלך נתנוהו (ע"פ דה"ב כה , טז)? רק בפתרון החלום אמר כן: "ונשכח כל השבע" (להלן , ל); "ולא יודע השבע" (להלן , לא) - פתרון "ולא נודע כי באו אל קרבינה ומראיהן רע" (להלן , כא) , כי ראה שלא היו באכילתן בריאות וטובות , רק היו להן למחיה , אלו לא אכלו אותן , היו מתות בכחשיהן. ולא כדברי רבנו שלמה שאמר: "ונשכח כל השבע" הוא פתרון הבליעה. (ו) צומחות אחריהן - לא שראה אותן צומחות , שלא ראה אלא שבלים עשויות , אבל הוא כאלו אמר: צמחו אחריהן. ואחז זה הלשון , להודיע שמיד שראה הטובות ראה הרעות שעלו אחריהן; כי סימן התכיפה ראה בכולן. (ז-ח) וטעם וייקץ פרעה והנה חלום - הנה חלום שלם לפניו; לשון רבנו שלמה. ולפי דעתי , ירמוז כי עמד על מטתו מקיץ , מחשב בחלומו אולי יראה עוד דבר פעם שלישית , וכאשר עמד בבקר ולא חלם עוד , נפעם רוחו; וזה טעם ויהי בבקר ותפעם רוחו; אבל בנבוכדנצר אמר "ותתפעם רוחו ושנתו נהיתה עליו" (דנ' ב , א) , כי גם בלילה לא שכב לבו (ע"פ קה' ב , כג). והזכיר ויקץ פרעה - מן העניין הנזכר ב'ספר השינה' , כי חלום שיחלום אחריו חלום אחר מעניין אחר בשנתו , איננו מתקיים , על כן אמר , כי כאשר הקיץ נהיה החלום , וחשב בו עד הבקר , אולי ישתלש חלומו כאשר נשנה. והנה פרעה עצמו הכיר כי עניין אחד הוא , ולכך הזכיר והנה חלום , וכן אמר "חלום חלמתי ופותר אין אותו" (להלן , טו) , ולא הזכיר 'חלומות'; וזה טעם "וארא בחלומי" (להלן , כב). אבל הכתוב הזכיר "ואין פותר אותם לפרעה" (להלן , ח) , לומר , שאין פותר אפילו האחד מהם. (יב-יג) איש כחלומו - לפי החלום וקרוב לעניינו; לשון רבנו שלמה. ויותר נכון שיאמר , כי לכל אחד ממנו פתר כאשר היה אמתת חלומו העתיד לבא לו , כי כאשר פתר , כן היה לנו; וכן "איש אשר כברכתו ברך אותם" (בר' מט , כח) - כברכה הבאה אליו. ועל דעתי אין צורך , אבל אומר: איש את חלומו פתר לנו , ויהי כאשר פתר לכל אחד , כן בא והגיע אלינו; הגיד כי היו חלומות שונים ולהם פתרונים שונים , כאשר יפרש , שלא יחשב , שחלום אחד חלמו שניהם ופתרון אחד להם. וכן לדעתי "איש כברכתו" , שלא ברך אותם ברכה שוה לכולם , אלא ברכה מיוחדת לכל אחד , כאשר פירש ואמר לו. (כג) צנומות דקות - 'צונמא' בלשון ארמי 'סלע'; הרי הן כעץ בלא לחלוח וקשות כסלע. ותרגומו: "נצן לקיין" (ת"א); נצן - אין בהן אלא הנץ , לפי שנתרוקנו מן הזרע; לשון רבנו שלמה. והשבלים בעת שנתרוקנו מן הזרע אין בהן נץ , וכן פרעה לא ראה אותן בעת הנצן , כי "מלאות וטובות" (לעיל , כב) , ודקות ושדופות קדים ראה אותן. וכן צנומות , שיהיה כמו 'סלועות' , מלשון 'צונמא' , אינו נכון , והשבלים הדקות אינם קשות כסלע; אבל פירוש צנומות: פרודות לחתיכות הרבה , והוא לשון רבותינו (ברכות לט , א): פת הצנומה בקערה מברכין עליה 'המוציא' - פת החתוכה , והוא הפת שאדם עושה ממנו חתיכות ונותן המרק עליו בקערה , ואוכלו חתיכה חתיכה בלא בציעה אחרת. והוא לשון התרגום גם כן , שאמר 'נצן'; לשון חתוך וחסרון , ממה שאמרו הם ז"ל (ב"ב נד , א): מליא במליא , נצא בנצא , לא הויא חזקה; שקל מליא ושדא בנצא , הויא חזקה - המקום שהוא גבוה שלם העפר נקרא 'מליא' , ושהוא חסר העפר ובו חסרון וגומא נקרא 'נצא'; אף כאן: צנומות - הפך "מליאות" (לעיל , כב) , ו'נצן' הפך 'מליאן'. והענין , כי לא היו השבלים מלאות הגרגרים , אבל היה בהם מקומות חסרים אין בהם גרגרים , ומקום אחר גבוה שבו גרגרים שלקו והם דקים , ולכך אמר יוסף במקום צנומות: "רקות" (להלן , כז) , כי היו בהם מקומות רקים , אין בהם גרגרים כלל. (כז) יהיו שבע שני רעב - בעבור שהשבע בארץ מצרים איננו חדוש גדול , כי הוא "כגן יי'" (בר' יג , י) , הזכיר תחלה פתרון הרעות , כי הוא החדוש ותועלת החלום , כי האלהים ברחמיו הראה לפרעה הרעב להחיות לפליטה גדולה (ע"פ בר' מה , ז). וזה טעם "ותחילנה שבע שני הרעב לבא כאשר אמר יוסף" (להלן , נד) , כי לא נודע דברו , רק בשנות הרעב. (לב) ועל השנות החלום אל פרעה פעמים - טעם השנות החלום , שנשנה שני פעמים בלילה אחד , כי היה אפשר שיראה בחלום אחד הפרות והשבלים להודיעו כי אין חריש וקציר , ועשה ממנו שני חלומות באים זה אחר זה בלילה אחד , ואין דרך החולמים כן; להודיע כי הדבר מזומן וממהר האלהים לעשותו. וזה טעם פעמים , כי לא נשנה בפעם אחת. ורבי אברהם מפרש , כי השנות החלום בפרות ובשבלים - לְעֵד כי הדבר נכון וקיים , אבל בעבור כי היה פעמים בלילה אחד - לְעֵד כי ממהר האלהים לעשותו. ואם כן , נאמר שהיה די בשבלים , כי הוא המודיע הרעב. (לג-לה) ירא פרעה איש נבון וחכם - אמר לו שיצטרך לאיש נבון וחכם , שיהיה ממונה על כל הארץ , ויפקד עוד פקידים תחתיו שילכו בארץ ויקבצו את כל אכל , כי לא יוכל השליט ללכת בכל הארץ. ואמר לו שיהיה נבון וחכם , נבון - שידע לנהל עַם ארץ מצרים בלחם לפי הטף (ע"פ בר' מז , יב) מידו , ולתת להם כדי חיותם , וימכור המותר לארצות האחרות לאסוף עשר וממון לפרעה , וחכם - שידע לקיים התבואה שלא תרקב , שיערב עם כל מין דבר המקיים אותו בטבעו , כגון 'חומטין' שהזכירו רבותינו (שבת לא , א) , והכסף החי הממית הכנימא , וכיוצא בהן. ואמרו בבראשית רבא (צ , ה): ערב בהן עפר וקיסומיות , דברים שמקימין את התבואה. ואמר יוסף כל זה בעבור שיבחרו אותו , כי "החכם עיניו בראשו" (קה' ב , יד). (לו) והיה האכל לפקדון לארץ - יאמר שיהיה האכל פקדון ביד פקידי פרעה לצורך הארץ לשבע שני הרעב , ולא יוציאו ממנו לדבר אחר , שלא תכרת הארץ ברעב , כאשר לא מתו הפרות בכחשיהן. (לח-לט) וטעם הנמצא כזה - בעבור שהיה עברי , והם שנואי נפש המצרים , לא יאכלו מגעם ולא יתחברו עמהם , כי טמאים הם אצלם , על כן לא רצה למנותו משנֶה בלא רשותם , ולכך אמר להם , שלא ימצאו מצרי כמוהו , כי רוח אלהים בו; ואחרי שהודו , אמר ליוסף: אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת - כי מאשר היה הפתרון טוב ונכון בעיני פרעה ובעיני עבדיו , היה בעיניהם כאלו כבר בא הכל כמו שפתר להם. ויתכן שירמוז את כל זאת , גם למה שספר לו שר המשקים; וכמוהו "ויספר ללבן את כל הדברים האלה" (בר' כט , יג) - הברכות הנזכרות קודם לכן. אמר: אחרי שהודיע אלהים אותך כל החכמה הגדולה הזאת , לפתור כל החלומות הנעלמים והסתומים , ולא יפול דבר מכל דבריך , אין נבון וחכם בכל ענין כמוך , וראוי אתה לנהוג שררה ומלכות ולהיות לי למשנה. (מב) ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו - נתינת טבעת המלך היא אות למי שנותנה להיות שני לו לגדולה; לשון רבנו שלמה. והנכון , שטבעת המלך היא חותמו , כענין "וחתמו בטבעת המלך" (אס' ח , ח); והנה נתן לו החותם להיות נגיד ומצוה (ע"פ יש' נה , ד) בכל המלכות , ויחתום בטבעת המלך כל אשר יחפוץ. (מג) במרכבת המשנה - השניה למרכבתו , המהלכת אצל שלו; לשון רבנו שלמה. והנה הוא שֵם , וכן "כהני המשנה" (מ"ב כג , ד); "את משנה התורה הזאת" (דב' יז , יח). והנכון , כי משנה - תאר , כמו "ואני אהיה לך למשנה" (ראה ש"א כג , יז); "כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש" (אס' י , ג); וכן "כסף משנה" (בר' מג , יב) - תאר , כמו 'כסף שני'. וכבר הביאו המדקדקים (שרשים: 'שנה') ראיה , בהיות אלה כלם בסגול , ו"משנה התורה" וכל השמות - ב'צרי' , כמשפט הסמיכות. והענין , כי יש למלך מרכבת ידועה לו , כמו שנאמר "וסוס אשר רכב עליו המלך" (אס' ו , ח) , ואחרת - ידועה למשנהו , ואחריו - לשליש. (מה) צפנת פענח - אמר רבי אברהם , כי היא מלה מצרית לא ידענו פירושה , ואם מתורגמת - לא ידענו שם יוסף. ועל דעת הראשונים , שאומרים 'המפענח נעלמים' (בברכת השיר) , יתכן שקרא לו שם נכבד בלשון ארצו , כי שאל לו. או שהיה המלך יודע שפת ארץ כנען הקרובה אליו , וענינו: צְפוּנה מגלה; וכן בתו קראה שם משה רבינו בלשון עמו מן "משיתיהו" (שמ' ב , י). ואל תשומם בעבור שיקראוהו ספרי המצרים 'מוניוס' , כי יְשַנוּ השמות ללשון מובן או מורגל להם , כאשר יעשה התרגום בקצתם , כגון "בין קדש ובין שור" (בר' כ , א): "בין רקם ובין חגרא" (ת"א) , וכן בהרבה מן השמות , ובקצתם לא ישנה דבר , כאשר עשה ב"סיחון מלך חשבון" וב"עוג מלך הבשן" וזולתם הרבה; וזה לפי מה שהיו נקראים בלשון הארמית בדורו. וכן עשו הנוצרים וכל המעתיקים. בת פוטיפרע (בנוסחנו: פוטי פרע) כהן און - הוא "פוטיפר" (בר' לט , א) , ונקרא פוטיפרע על שם שנסתרס מאליו , לפי שלקח יוסף למשכב זכור; לשון רבנו שלמה , והוא מדרש רבותינו (ב"ר פו , ג). והוצרך ממנו רבנו שלמה לומר (בפירושו לבר' מז , כב) , כי כל 'כהן' - משרת לאלהות , חוץ מזה שהוא לשון גדולה , שהרי שר הטבחים היה; וכן "כהן מדין" (שמ' ב , טז). ואני אומר , כי לדברי רבותינו היה פוטיפר שר לפרעה , וכאשר נסתרס בגופו והכירו בו וקראוהו 'פוטיפרע' , נתבייש בדבר ופירש משררתו , והכניס עצמו בבית עבודה זרה ונעשה כומר לעבודה זרה , כי כן מנהג הנכבדים; ואפשר שהיה און שם לאלוהו; וכן "כהן מדין" - כומר , כמו שאמרו (סנה' פב , ב) ביתרו , שהיה מפטם עגלים לעבודה זרה. והאמת , כי לשון 'כהונה' - שֵרוּת , אבל לא לאלהות בלבד , כי הנה "ובני דוד כהנים היו" (ש"ב ח , יח) , ובמקומו בדברי הימים "ובני דוד הראשונים ליד המלך" (דה"א יח , יז); וכן "מוליך כהנים שולל" (איוב יב , יט) - שרים משרתי המלך; וכן "יכהן פאר" (יש' סא , י) - יתלבש פאר ככהן העובד , שיעשו לו בגדים שלא כשאר העם , "לכבוד ולתפארת" (שמ' כח , ב); וכן "ומיודעיו וכהניו" (מ"ב י , יא) - ראשי משרתיו. (מז) לקמצים - קומץ על קומץ , יד על יד הוא אוצרן; לשון רבנו שלמה. ואונקלוס אמר: "לאוצרין" , כי החפירות העשויות בארץ לאוצר או לדברים אחרים יקראו 'קמצים'; "באחת הפחתים" (ש"ב יז , ט) - תרגם יונתן: "בחדא מן קומציא" , וכן כל 'פחת' תרגם 'קמצא'; והוא קרוב מן "חופר גומץ" (קה' י , ח) , כי הגימ"ל תשמש בכאן כמו קו"ף , כאשר תשמש כמו כ"ף ב"אל יחסר המזג" (שה"ש ז , ג) , מן "מסכה יינה" (מש' ט , ב); "וכנה אשר נטעה ימינך" (תה' פ , טז) , שהוא כמו 'גנה'; "ויסכרו מעינות תהום" (בר' ח , ב) - כטעם 'ויסגרו'; "על ארץ מכורתם" (יח' כט , יד); "מכורותיך ומולדותיך" (יח' טז , ג); "וסכרתי את מצרים" (יש' יט , ד) - הכ"ף והגימ"ל בהם שוים. וישתוו הקו"ף והכ"ף תמיד , כמו "קובע" (ש"א יז , לח) ו"כובע" (שם , ה); "תקן משלים הרבה" (קה' יב , ט) , כמו "מי תכן את רוח יי'" (יש' מ , יג). ורבותינו מלשון 'קישוט' יאמרו 'תכשיטין' (ברכות כד , א) ו'תקשיט' (ירוש' כתובות ו , ג) , וכן "ויציקו את ארון האלהים ויעל אביתר עד תום כל העם לעלות מן העיר" (ראה ש"ב טו , כד) , אמר בו התרגום: "ואקימו ית ארונא" - עשאו כמו 'ויציגו' , וכענין שנאמר בו "ויביאו את ארון יי' ויציגו אותו במקומו" (ש"ב ו , יז) , מלשון "אציגה נא עמך" (בר' לג , טו); "והצגתיו לפניך" (בר' מג , ט). (מח-מט) ויקבץ את כל אכל - יוסף הנזכר למעלה (פס' מו) , וגם אחרי כן ויצבור יוסף , וכן כי חדל לספור - יוסף הנזכר. ואמר רבי אברהם , כי אין פירושו 'כל' , כי ברעב היו מתים , וכן "וכל הארץ באו מצרימה" (להלן , נז) , רק טעמו , שקבץ כל אשר יכול. והנכון בעיני , שקבץ את הכל אל תחת ידו , והוא נתן להם ממנו בכל שנה כדי פרנסתם , שלא יבזבזוהו , והוא שאמר "ויקבצו את כל אכל השנים הטובות ויצברו בר תחת יד פרעה ושמרו" (לעיל , לה). ומפני שאמר "ויקבצו את כל אכל" , ואמר "ויצברו בר" , וכן ויקבוץ את כל אכל , ויצבור יוסף בר , יורה שקבצו כל הנאכל לאדם , בר ולחם ומזון , אפילו תאנים וצמוקים וכיוצא בהן; ויצברו מהם הבר אל תחת יד פרעה , והוא התבואה שהובאה ברחת ובמזרה לזרות ולהבר (ע"פ יש' ל , כד) , ויתן בערים כדי אכלם מכל הפירות , והיה כל האוכל למשמרת לצורך שני הרעב , שיקחו ממנו כדי חַיָּתָם , והנשאר בבר קים באוצרות. ויתכן שנתן להם דמים כשער הזול מגנזי המלך , ולכן היה הבר לפרעה ומכרו להם בשני הרעב , כמו שכתוב "וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים" (בר' מז , יד) , או שלקחו המלך בחזקה , כי אמר: אני שמרתיו; אבל אונקלוס תרגם אכל ובר בשוה. (נד) ויהי רעב בכל הארצות - אשר סביב ארץ מצרים; כי מה יעשו הרחוקות אם היה בהן רעב כזה?! וכך אמרו בבראשית רבא (צ , ו): בשלש ארצות , בפניקיא ובערביא ובפליסטני. (נו) וישבר למצרים ויחזק הרעב בארץ - יאמר כי לא פתח יוסף אשר בהם עד שחזק הרעב בארץ , לא כאשר צעקו אל פרעה מיד (ראה לעיל , נה) , כי העם צועקים כשיש להם מחיה מעט , והוא רצה שלא ישאר להם כלום. וזה טעם והרעב היה על פני כל (בנוסחנו: כל פני) הארץ , כי טרם פתחו אוצרותיו היה הרעב על פני כל הארץ , ועוד חזר לבאר , שלא מכר להם עד שחזק עליהם מאד; או שיפליג הכתוב לומר , שהיה רעב של מהומה (ראה ב"ר כה , ג).