מאגר הכתר בראשית פרק מא עם פירוש רלב"ג ביאור המילות

פרק מא
{פרשת מקץ} [א] וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֑ים וּפַרְעֹ֣ה חֹלֵ֔ם וְהִנֵּ֖ה עֹמֵ֥ד עַל־הַיְאֹֽר:
[ב] וְהִנֵּ֣ה מִן־הַיְאֹ֗ר עֹלֹת֙ שֶׁ֣בַע פָּר֔וֹת יְפ֥וֹת מַרְאֶ֖ה וּבְרִיאֹ֣ת בָּשָׂ֑ר וַתִּרְעֶ֖ינָה בָּאָֽחוּ:
[ג] וְהִנֵּ֞ה שֶׁ֧בַע פָּר֣וֹת אֲחֵר֗וֹת עֹל֤וֹת אַֽחֲרֵיהֶן֙ מִן־הַיְאֹ֔ר רָע֥וֹת מַרְאֶ֖ה וְדַקּ֣וֹת בָּשָׂ֑ר וַֽתַּעֲמֹ֛דְנָה אֵ֥צֶל הַפָּר֖וֹת עַל־שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר:
[ד] וַתֹּאכַ֣לְנָה הַפָּר֗וֹת רָע֤וֹת הַמַּרְאֶה֙ וְדַקֹּ֣ת הַבָּשָׂ֔ר אֵ֚ת שֶׁ֣בַע הַפָּר֔וֹת יְפֹ֥ת הַמַּרְאֶ֖ה וְהַבְּרִיאֹ֑ת וַיִּיקַ֖ץ פַּרְעֹֽה:
[ה] וַיִּישָׁ֕ן וַֽיַּחֲלֹ֖ם שֵׁנִ֑ית וְהִנֵּ֣ה׀ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים עֹל֛וֹת בְּקָנֶ֥ה אֶחָ֖ד בְּרִיא֥וֹת וְטֹבֽוֹת:
[ו] וְהִנֵּה֙ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֔ים דַּקּ֖וֹת וּשְׁדוּפֹ֣ת קָדִ֑ים צֹמְח֖וֹת אַחֲרֵיהֶֽן:
[ז] וַתִּבְלַ֙עְנָה֙ הַשִּׁבֳּלִ֣ים הַדַּקּ֔וֹת אֵ֚ת שֶׁ֣בַע הַֽשִּׁבֳּלִ֔ים הַבְּרִיא֖וֹת וְהַמְּלֵא֑וֹת וַיִּיקַ֥ץ פַּרְעֹ֖ה וְהִנֵּ֥ה חֲלֽוֹם:
[ח] וַיְהִ֤י בַבֹּ֙קֶר֙ וַתִּפָּ֣עֶם רוּח֔וֹ וַיִּשְׁלַ֗ח וַיִּקְרָ֛א אֶת־כָּל־חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֖יִם וְאֶת־כָּל־חֲכָמֶ֑יהָ וַיְסַפֵּ֨ר פַּרְעֹ֤ה לָהֶם֙ אֶת־חֲלֹמ֔וֹ וְאֵין־פּוֹתֵ֥ר אוֹתָ֖ם לְפַרְעֹֽה:
[ט] וַיְדַבֵּר֙ שַׂ֣ר הַמַּשְׁקִ֔ים אֶת־פַּרְעֹ֖ה לֵאמֹ֑ר אֶת־חֲטָאַ֕י אֲנִ֖י מַזְכִּ֥יר הַיּֽוֹם:
[י] פַּרְעֹ֖ה קָצַ֣ף עַל־עֲבָדָ֑יו וַיִּתֵּ֨ן אֹתִ֜י בְּמִשְׁמַ֗ר בֵּ֚ית שַׂ֣ר הַטַּבָּחִ֔ים אֹתִ֕י וְאֵ֖ת שַׂ֥ר הָאֹפִֽים:
[יא] וַנַּחַלְמָ֥ה חֲל֛וֹם בְּלַ֥יְלָה אֶחָ֖ד אֲנִ֣י וָה֑וּא אִ֛ישׁ כְּפִתְר֥וֹן חֲלֹמ֖וֹ חָלָֽמְנוּ:
[יב] וְשָׁ֨ם אִתָּ֜נוּ נַ֣עַר עִבְרִ֗י עֶ֚בֶד לְשַׂ֣ר הַטַּבָּחִ֔ים וַ֨נְּסַפֶּר־ל֔וֹ וַיִּפְתָּר־לָ֖נוּ אֶת־חֲלֹמֹתֵ֑ינוּ אִ֥ישׁ כַּחֲלֹמ֖וֹ פָּתָֽר:
[יג] וַיְהִ֛י כַּאֲשֶׁ֥ר פָּתַר־לָ֖נוּ כֵּ֣ן הָיָ֑ה אֹתִ֛י הֵשִׁ֥יב עַל־כַּנִּ֖י וְאֹת֥וֹ תָלָֽה:
[יד] וַיִּשְׁלַ֤ח פַּרְעֹה֙ וַיִּקְרָ֣א אֶת־יוֹסֵ֔ף וַיְרִיצֻ֖הוּ מִן־הַבּ֑וֹר וַיְגַלַּח֙ וַיְחַלֵּ֣ף שִׂמְלֹתָ֔יו וַיָּבֹ֖א אֶל־פַּרְעֹֽה:
[שני] [טו] וַיֹּ֤אמֶר פַּרְעֹה֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף חֲל֣וֹם חָלַ֔מְתִּי וּפֹתֵ֖ר אֵ֣ין אֹת֑וֹ וַאֲנִ֗י שָׁמַ֤עְתִּי עָלֶ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר תִּשְׁמַ֥ע חֲל֖וֹם לִפְתֹּ֥ר אֹתֽוֹ:
[טז] וַיַּ֨עַן יוֹסֵ֧ף אֶת־פַּרְעֹ֛ה לֵאמֹ֖ר בִּלְעָדָ֑י אֱלֹהִ֕ים יַעֲנֶ֖ה אֶת־שְׁל֥וֹם פַּרְעֹֽה:
[יז] וַיְדַבֵּ֥ר פַּרְעֹ֖ה אֶל־יוֹסֵ֑ף בַּחֲלֹמִ֕י הִנְנִ֥י עֹמֵ֖ד עַל־שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר:
[יח] וְהִנֵּ֣ה מִן־הַיְאֹ֗ר עֹלֹת֙ שֶׁ֣בַע פָּר֔וֹת בְּרִיא֥וֹת בָּשָׂ֖ר וִיפֹ֣ת תֹּ֑אַר וַתִּרְעֶ֖ינָה בָּאָֽחוּ:
[יט] וְהִנֵּ֞ה שֶׁבַע־פָּר֤וֹת אֲחֵרוֹת֙ עֹל֣וֹת אַחֲרֵיהֶ֔ן דַּלּ֨וֹת וְרָע֥וֹת תֹּ֛אַר מְאֹ֖ד וְרַקּ֣וֹת בָּשָׂ֑ר לֹֽא־רָאִ֧יתִי כָהֵ֛נָּה בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לָרֹֽעַ:
[כ] וַתֹּאכַ֙לְנָה֙ הַפָּר֔וֹת הָרַקּ֖וֹת וְהָרָע֑וֹת אֵ֣ת שֶׁ֧בַע הַפָּר֛וֹת הָרִאשֹׁנ֖וֹת הַבְּרִיאֹֽת:
[כא] וַתָּבֹ֣אנָה אֶל־קִרְבֶּ֗נָה וְלֹ֤א נוֹדַע֙ כִּי־בָ֣אוּ אֶל־קִרְבֶּ֔נָה וּמַרְאֵיהֶ֣ן רַ֔ע כַּאֲשֶׁ֖ר בַּתְּחִלָּ֑ה וָאִיקָֽץ:
[כב] וָאֵ֖רֶא בַּחֲלֹמִ֑י וְהִנֵּ֣ה׀ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים עֹלֹ֛ת בְּקָנֶ֥ה אֶחָ֖ד מְלֵאֹ֥ת וְטֹבֽוֹת:
[כג] וְהִנֵּה֙ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֔ים צְנֻמ֥וֹת דַּקּ֖וֹת שְׁדֻפ֣וֹת קָדִ֑ים צֹמְח֖וֹת אַחֲרֵיהֶֽם:
[כד] וַתִּבְלַ֙עְןָ֙ הַשִּׁבֳּלִ֣ים הַדַּקֹּ֔ת אֵ֛ת שֶׁ֥בַע הַֽשִּׁבֳּלִ֖ים הַטֹּב֑וֹת וָֽאֹמַר֙ אֶל־הַֽחַרְטֻמִּ֔ים וְאֵ֥ין מַגִּ֖יד לִֽי:
[כה] וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה חֲל֥וֹם פַּרְעֹ֖ה אֶחָ֣ד ה֑וּא אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר הָאֱלֹהִ֛ים עֹשֶׂ֖ה הִגִּ֥יד לְפַרְעֹֽה:
[כו] שֶׁ֧בַע פָּרֹ֣ת הַטֹּבֹ֗ת שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה וְשֶׁ֤בַע הַֽשִּׁבֳּלִים֙ הַטֹּבֹ֔ת שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים הֵ֑נָּה חֲל֖וֹם אֶחָ֥ד הֽוּא:
[כז] וְשֶׁ֣בַע הַ֠פָּרוֹת הָרַקּ֨וֹת וְהָרָעֹ֜ת הָעֹלֹ֣ת אַחֲרֵיהֶ֗ן שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה וְשֶׁ֤בַע הַֽשִּׁבֳּלִים֙ הָרֵק֔וֹת שְׁדֻפ֖וֹת הַקָּדִ֑ים יִהְי֕וּ שֶׁ֖בַע שְׁנֵ֥י רָעָֽב:
[כח] ה֣וּא הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי אֶל־פַּרְעֹ֑ה אֲשֶׁ֧ר הָאֱלֹהִ֛ים עֹשֶׂ֖ה הֶרְאָ֥ה אֶת־פַּרְעֹֽה:
[כט] הִנֵּ֛ה שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים בָּא֑וֹת שָׂבָ֥ע גָּד֖וֹל בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[ל] וְ֠קָמוּ שֶׁ֜בַע שְׁנֵ֤י רָעָב֙ אַחֲרֵיהֶ֔ן וְנִשְׁכַּ֥ח כָּל־הַשָּׂבָ֖ע בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְכִלָּ֥ה הָרָעָ֖ב אֶת־הָאָֽרֶץ:
[לא] וְלֹֽא־יִוָּדַ֤ע הַשָּׂבָע֙ בָּאָ֔רֶץ מִפְּנֵ֛י הָרָעָ֥ב הַה֖וּא אַחֲרֵי־כֵ֑ן כִּֽי־כָבֵ֥ד ה֖וּא מְאֹֽד:
[לב] וְעַ֨ל הִשָּׁנ֧וֹת הַחֲל֛וֹם אֶל־פַּרְעֹ֖ה פַּעֲמָ֑יִם כִּֽי־נָכ֤וֹן הַדָּבָר֙ מֵעִ֣ם הָאֱלֹהִ֔ים וּמְמַהֵ֥ר הָאֱלֹהִ֖ים לַעֲשֹׂתֽוֹ:
[לג] וְעַתָּה֙ יֵרֶ֣א פַרְעֹ֔ה אִ֖ישׁ נָב֣וֹן וְחָכָ֑ם וִישִׁיתֵ֖הוּ עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[לד] יַעֲשֶׂ֣ה פַרְעֹ֔ה וְיַפְקֵ֥ד פְּקִדִ֖ים עַל־הָאָ֑רֶץ וְחִמֵּשׁ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּשֶׁ֖בַע שְׁנֵ֥י הַשָּׂבָֽע:
[לה] וְיִקְבְּצ֗וּ אֶת־כָּל־אֹ֙כֶל֙ הַשָּׁנִ֣ים הַטֹּב֔וֹת הַבָּאֹ֖ת הָאֵ֑לֶּה וְיִצְבְּרוּ־בָ֞ר תַּ֧חַת יַד־פַּרְעֹ֛ה אֹ֥כֶל בֶּעָרִ֖ים וְשָׁמָֽרוּ:
[לו] וְהָיָ֨ה הָאֹ֤כֶל לְפִקָּדוֹן֙ לָאָ֔רֶץ לְשֶׁ֙בַע֙ שְׁנֵ֣י הָרָעָ֔ב אֲשֶׁ֥ר תִּהְיֶ֖יןָ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְלֹא־תִכָּרֵ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּרָעָֽב:
[לז] וַיִּיטַ֥ב הַדָּבָ֖ר בְּעֵינֵ֣י פַרְעֹ֑ה וּבְעֵינֵ֖י כָּל־עֲבָדָֽיו:
[לח] וַיֹּ֥אמֶר פַּרְעֹ֖ה אֶל־עֲבָדָ֑יו הֲנִמְצָ֣א כָזֶ֔ה אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֛ר ר֥וּחַ אֱלֹהִ֖ים בּֽוֹ:
[שלישי] [לט] וַיֹּ֤אמֶר פַּרְעֹה֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף אַחֲרֵ֨י הוֹדִ֧יעַ אֱלֹהִ֛ים אוֹתְךָ֖ אֶת־כָּל־זֹ֑את אֵין־נָב֥וֹן וְחָכָ֖ם כָּמֽוֹךָ:
[מ] אַתָּה֙ תִּהְיֶ֣ה עַל־בֵּיתִ֔י וְעַל־פִּ֖יךָ יִשַּׁ֣ק כָּל־עַמִּ֑י רַ֥ק הַכִּסֵּ֖א אֶגְדַּ֥ל מִמֶּֽךָּ:
[מא] וַיֹּ֥אמֶר פַּרְעֹ֖ה אֶל־יוֹסֵ֑ף רְאֵה֙ נָתַ֣תִּי אֹֽתְךָ֔ עַ֖ל כָּל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[מב] וַיָּ֨סַר פַּרְעֹ֤ה אֶת־טַבַּעְתּוֹ֙ מֵעַ֣ל יָד֔וֹ וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֖הּ עַל־יַ֣ד יוֹסֵ֑ף וַיַּלְבֵּ֤שׁ אֹתוֹ֙ בִּגְדֵי־שֵׁ֔שׁ וַיָּ֛שֶׂם רְבִ֥ד הַזָּהָ֖ב עַל־צַוָּארֽוֹ:
[מג] וַיַּרְכֵּ֣ב אֹת֗וֹ בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ וַיִּקְרְא֥וּ לְפָנָ֖יו אַבְרֵ֑ךְ וְנָת֣וֹן אֹת֔וֹ עַ֖ל כָּל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[מד] וַיֹּ֧אמֶר פַּרְעֹ֛ה אֶל־יוֹסֵ֖ף אֲנִ֣י פַרְעֹ֑ה וּבִלְעָדֶ֗יךָ לֹא־יָרִ֨ים אִ֧ישׁ אֶת־יָד֛וֹ וְאֶת־רַגְל֖וֹ בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[מה] וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֣ה שֵׁם־יוֹסֵף֘ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵחַ֒ וַיִּתֶּן־ל֣וֹ אֶת־אָֽסְנַ֗ת בַּת־פּ֥וֹטִי פֶ֛רַע כֹּהֵ֥ן אֹ֖ן לְאִשָּׁ֑ה וַיֵּצֵ֥א יוֹסֵ֖ף עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[מו] וְיוֹסֵף֙ בֶּן־שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה בְּעָמְד֕וֹ לִפְנֵ֖י פַּרְעֹ֣ה מֶלֶךְ־מִצְרָ֑יִם וַיֵּצֵ֤א יוֹסֵף֙ מִלִּפְנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַֽיַּעֲבֹ֖ר בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[מז] וַתַּ֣עַשׂ הָאָ֔רֶץ בְּשֶׁ֖בַע שְׁנֵ֣י הַשָּׂבָ֑ע לִקְמָצִֽים:
[מח] וַיִּקְבֹּ֞ץ אֶת־כָּל־אֹ֣כֶל׀ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֗ים אֲשֶׁ֤ר הָיוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיִּתֶּן־אֹ֖כֶל בֶּעָרִ֑ים אֹ֧כֶל שְׂדֵה־הָעִ֛יר אֲשֶׁ֥ר סְבִיבֹתֶ֖יהָ נָתַ֥ן בְּתוֹכָֽהּ:
[מט] וַיִּצְבֹּ֨ר יוֹסֵ֥ף בָּ֛ר כְּח֥וֹל הַיָּ֖ם הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֑ד עַ֛ד כִּי־חָדַ֥ל לִסְפֹּ֖ר כִּי־אֵ֥ין מִסְפָּֽר:
[נ] וּלְיוֹסֵ֤ף יֻלַּד֙ שְׁנֵ֣י בָנִ֔ים בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא שְׁנַ֣ת הָרָעָ֑ב אֲשֶׁ֤ר יָֽלְדָה־לּוֹ֙ אָֽסְנַ֔ת בַּת־פּ֥וֹטִי פֶ֖רַע כֹּהֵ֥ן אֽוֹן:
[נא] וַיִּקְרָ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־שֵׁ֥ם הַבְּכ֖וֹר מְנַשֶּׁ֑ה כִּֽי־נַשַּׁ֤נִי אֱלֹהִים֙ אֶת־כָּל־עֲמָלִ֔י וְאֵ֖ת כָּל־בֵּ֥ית אָבִֽי:
[נב] וְאֵ֛ת שֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖י קָרָ֣א אֶפְרָ֑יִם כִּֽי־הִפְרַ֥נִי אֱלֹהִ֖ים בְּאֶ֥רֶץ עָנְיִֽי:
[רביעי] [נג] וַתִּכְלֶ֕ינָה שֶׁ֖בַע שְׁנֵ֣י הַשָּׂבָ֑ע אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[נד] וַתְּחִלֶּ֜ינָה שֶׁ֣בַע שְׁנֵ֤י הָרָעָב֙ לָב֔וֹא כַּאֲשֶׁ֖ר אָמַ֣ר יוֹסֵ֑ף וַיְהִ֤י רָעָב֙ בְּכָל־הָ֣אֲרָצ֔וֹת וּבְכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם הָ֥יָה לָֽחֶם:
[נה] וַתִּרְעַב֙ כָּל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיִּצְעַ֥ק הָעָ֛ם אֶל־פַּרְעֹ֖ה לַלָּ֑חֶם וַיֹּ֨אמֶר פַּרְעֹ֤ה לְכָל־מִצְרַ֙יִם֙ לְכ֣וּ אֶל־יוֹסֵ֔ף אֲשֶׁר־יֹאמַ֥ר לָכֶ֖ם תַּעֲשֽׂוּ:
[נו] וְהָרָעָ֣ב הָיָ֔ה עַ֖ל כָּל־פְּנֵ֣י הָאָ֑רֶץ וַיִּפְתַּ֨ח יוֹסֵ֜ף אֶֽת־כָּל־אֲשֶׁ֤ר בָּהֶם֙ וַיִּשְׁבֹּ֣ר לְמִצְרַ֔יִם וַיֶּחֱזַ֥ק הָרָעָ֖ב בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[נז] וְכָל־הָאָ֙רֶץ֙ בָּ֣אוּ מִצְרַ֔יְמָה לִשְׁבֹּ֖ר אֶל־יוֹסֵ֑ף כִּֽי־חָזַ֥ק הָרָעָ֖ב בְּכָל־הָאָֽרֶץ:

פרק מא
(חלק ראשון:) "ויהי מקץ שנתים ימים" וגו' (מא , א) עד "ויוסף בן שלשים שנה" (מא , מו). (א) שנתים ימים - הם שתי שנים; וזה החשבון ידמה שיהיה מעת צאת שר המשקים מהסוהר; ובסוף השתי שנים חלם פרעה זה החלום. (ב-ג) ודקות בשר - הוא מעניין ה'דלות' וה'דקיקות'. והנה היו שבע הפרות בריאות משל לשבע שני השָּׂבָע , ושבע הפרות דלות הבשר שעולות אחריהן - משל לשבע שני הרעב שיבאו אחריהן. (ד-ה) ואכילת הפרות דקות הבשר את הפרות הבריאות , הוא משל , שתבואת שני השָּׂבָע תֵאָכֵל בשבע שני הרעב. ומה שספר פרעה אחר זה: "ולא נודע כי באו אל קרבנה" (בר' מא , כא) , הוא לאות ש"לא יוָּדע השבע בארץ מפני הרעב" (להלן ל"א) שיהיה אחרי כן; וזה ממה שחייב שיקבצו אוכל השנים הטובות , כדי שיהיה מזומן , מוכן להם בשני הרעב , כמו שיעץ יוסף לפרעה; ולזה היתה זאת העצה באופן מה מפתרון החלום. ומשל השבלים הוא יותר מיוחד בזה , כי הוא היה בנושא בעינו , אשר היה בו הפתרון. (ח) ותפעם רוחו - מרוב המבוכה היתה נוטה מחשבתו פעם לדבר אחד ופעם לדבר אחר בעניין פתרון זה החלום , במדרגת האיש הנבוך; והנה היתה רוחו במדרגת הפעמון , שיַּכֶּה פעם לצד אחד ופעם לצד שני. והנה זה העניין הוא מסגולת החלומות הצודקים , רוצה לומר , שיגיע מהם התפעמות הרוח , לפי שכבר ישער האדם בהם שהם צודקים; ועוד , כי מפני ההתבודדות הנפלא שהיה לדמיון מבין כחות הנפש עד שקבל זה השפע , יגיע לו זה ההפעלות , כמו שבארנו ב'ספר מלחמות יי'' (ב). חרטומי מצרים - הם המכשפים (ראה שמ' ז , יא). ואין פותר אותם לפרעה - רוצה לומר , שלא היה אחד מהם פותר אותם באופן שיתיישב הפתרון ההוא בלב פרעה. (ט) את חטאי אני מזכיר - רוצה לומר: כבר יביאני ההכרח להזכיר חטאי , כדי שאודיע למלך מי יתכן שיפתור לו חלומותיו. (יד) ויגלח ויחלף שמלותיו - לכבוד המלך. (טו) תשמע חלום - הוא 'הווה'; והרצון בו , שאתה שומע חלום ומבין אותו לפתרו. (טז) בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה - הורהו בזה , שאין בבחירתו לפתור לפי מה שירצה , אבל יפתור לו לפי מה שיראוהו מן השמים; ולזה התפלל לשם יתעלה שיהיה פתרון החלום שלום פרעה. (כג) צנומות - קשות ויבשות , שלא נשאר בהם כי אם מעט זולת הסובין. (לג) ירא פרעה איש נבון וחכם - הנה הוצרך לזה , כדי שיהיה על הפקידים וישגיח במה שיעשוהו , עד שלא יוכל אחד מהם לגנוב דבר; ולזה נצטרך שיהיה נבון וחכם. ועוד , שהאיש ההוא יעשה בחכמתו עם אנשי הארץ , שיתרצו בזה. (לד) וחמש - הוא מעניין "וחמושים" (שמ' יג , יח). או ירצה בו , שיקנה החומש מכל תבואת השנים ההם. (לה) ויצברו - ויאספו. תחת יד פרעה - באוצרותיו. (לח) הנמצא כזה - הוא 'עתיד' , ורוצה לומר: מה שאמר יוסף , שנבקש איש נבון וחכם (ראה לעיל , לג) , הנה אם נבקשהו , לא נמצא נבון וחכם כזה שרוח אלהים בו. (מ) ישק - מענין 'נשק וכלי זיין'. רוצה לומר , שלא ישא אחד מהם כלי זיין ולא יצא למלחמה , אם לא במצות יוסף. רק הכסא אגדל ממך - אהיה גדול. ורוצה לומר , כי בכסא לבד אהיה גדול ממך , שאני לבדי אשב על כסא המלוכה. (מב) את טבעתו - בה היה חותם המלך , ונתנה ליוסף לחתום בשמו כל מה שירצה. וילבש אותו בגדי שש - הם היו יקרים מאד בארץ מצרים. רביד - ענק. (מג) במרכבת המשנה - הוא המרכבה שהיה רוכב בה מי שהוא משנה אל המלך. אברך - כמו 'הברך' - וכמוהו "אשכם ושלוח" (יר' כה , ד; בנוסחנו: השכם; אבל בפס' ג: אשכם ודבר). רוצה לומר , שכבר הכריזו לפניו שיחלקו לו כבוד וְיִבְרְכוּ על ברכיהם לפניו. (מד) את ידו ואת רגלו - רוצה לומר , שלא יעשו דבר ולא ילכו למקום , אם לא ברשותך; והרצון בו , שאתה תמשול בהנהגתם בכללה; ואמר שלא ירים איש מבלעדיו את ידו ואת רגלו - על צד ההפלגה. או יהיה פירושו כדברי המתרגם , כי במצרים לא יהיה רשות לאדם לרכוב על סוס , אם לא ירשהו המלך על זה , אבל הם כלם רוכבים על חמורים. והיה זה כן , כי לרוב הִמָּצֵא הסוסים שם , לא יוכר בין השרים והעבדים , אם יהיה רשות לכלם לרכב על סוס. וכן העניין בבגדי שש , כי הם נמצאים שם מאד. (מה) צפנת פענח - הוא , לפי מה שאחשוב , שם שהיה מורה על רוב הבינה והחכמה וידיעת סודות המציאות. או היה שֵׁם אלהי פרעה כן , כמו שׁשָׂם נבוכדנצר שֵׁם דניאל כשם אלהיו (ראה דנ' ד , ה). והביאור הראשון הוא יותר נאות. כהן און - אדון און , כטעם "ובני דוד כהנים היו" (ש"ב ח , יח). פוטי פרע - אמרו ז"ל (ב"ר פו , ג) , שהוא פוטיפר אדניו. ויצא יוסף על ארץ מצרים - רוצה לומר , שכבר רכב במרכבת המשנה ויצא על ארץ מצרים , ואז חלקו לו כבוד כולם , ונתברר להם שהוא עליהם , ושהוא משנה למלך. והנה דברי זה הספור מבוארים. (שמונה תועלות לפרשת 'מקץ' , חלק ראשון - בקובץ רלב"ג תועלות). (חלק שני:) "ויוסף בן שלשים שנה" וגו' (מא , מו) עד סוף הפרשה (בר' מד , יז). (מו) ויעבור בכל ארץ מצרים - להשגיח בענייני הארץ , כי אליו נתן פרעה זה הפקידות. (מז) לקמצים - ירצה לפי מה שאפשר לחשוב , שבשבולת אחת היה מלֹא קומצם בר; ואמר זה על דרך ההפלגה והגוזמא. (מח) ויקבוץ את כל אוכל - רוצה לומר , כל האוכל שהיה יכול לקבץ אחר שהשאיר לאנשי הארץ מה שיספיק להם לאכול ולזרוע. ונתן אוכל כל עיר בתוכה , כי בזה יסכימו יותר אנשי העיר לתת בידו תבואתם - אם על צד המתנה , אם על צד המכר - אחר שיבְטְחו שהוא יהיה מוכן להם שם בעת הצורך. וזה , כי כל אדם יבחר המזון הנהוג לו על הבלתי נהוג לו , ולזה יאהב כל אדם יין מדינתו ותבואת מדינתו. (מט) כי אין מספר - אמר זה על צד ההפלגה והגוזמא , כי כבר היה לו מספר בהכרח , אך לקושי הִמָּנוֹתוֹ יאמר שאין לו מספר. (נא) כי נשני אלהים את כל עמלי - רוצה לומר: שִכַּח אותי השם כל מה שעברו עלי מהתלאות , ושִכַּח אותי את כל בית אבי , כי מרוב הטובה שחנן אותי , לא תדאג נפשי לְדָבָר מזה. (נד) ויהי רעב בכל הארצות - רוצה לומר: הארצות שהיו סביבות ארץ מצרים. ובכל ארץ מצרים היה לחם - לפי שכבר אצר יוסף אוצרות רבות בכל אחת מערי מצרים. והנה אמר זה להודיע , כי לולא עצת יוסף , היה נעדר הלחם גם כן במצרים , כמו שנעדר מכל הארצות אשר סביבותיו; וזה , כי ברבות הטובה ירבו האנשים יותר לאכול ממנה (ע"פ קה' ה , י). (נו) ויפתח יוסף את כל אשר בהם - רוצה לומר , שהוא פתח בכל ערי מצרים כל האוצרות שהיה בהם בר , למכר למצרים. וישבור למצרים - הוא מעניין 'מכר'. או רוצה לומר , שנתן להם שבר , והוא התבואה , כטעם "כי יש שבר במצרים" (בר' מב , א); "שבר רעבון בתיכם" (שם , יט). (נז) וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף - רוצה לומר , שכל אנשי הארץ באו אל יוסף מצרים לקנות תבואה.