מאגר הכתר בראשית פרק מא עם פירוש תועלות לרלב"ג

פרק מא
(א) (שמונה תועלות לפרשת 'מקץ' , חלק ראשון: בר' מא , א - מה) והנה התועלות המגיעות מזה: התועלת הראשון הוא במדות , והוא שראוי לאדם , בבואו לפני הגדולים , שיקשט עצמו בבגדיו ובענייניו האחרים לפי מה שאפשר , כי בזה מן ההִדוּר לגדולים , ובזה גם כן יהיו דבריו יותר נשמעים. ולזה תמצא , שגלח יוסף והחליף שמלותיו בבואו לפני המלך. ולזאת הסבה היו החסידים מתקשטים כשהיו מתפללין לשם יתעלה , לכבודו; אמרו ז"ל (מכיל' בשלח שירה ג): "זה אלי ואנוהו" (שמ' טו , ב). התועלת השני הוא במדות , והוא שראוי לאדם , כשידבר לפני גדולים , שיהיו דבריו מעטים. ולזה תמצא , שענה יוסף לפרעה זה המאמר הנפלא , אשר כלל מהשלמות הרבה במלות מעטות , והוא מה שאמר לו: "בלעדָי אלהים יענה את שלום פרעה" (בר' מא , טז). והנה בפתרונו החלומות בא מאמרו גם כן בתכלית הקצור והתקון , ומבואר זה מדבריו שם. התועלת השלישי הוא במדות , והוא שראוי לאדם , כשיוכרח לדבר לפני השרים והמלכים , ולא ידע אם יהיה בדבריו מה שיקשה להם , שיקדים להתנצל בזה , פן יקרהו נזק מכעסם עליו. ולזה תראה , כי מפני שלא ידע יוסף מה יהיה פתרון החלומות , ואם יהיה בו דבר נגד פרעה , הקדים התנצלותו בזה , והראה שמה שיענה מזה , הוא מה שיראהו השם יתעלה , ולזה לא יהיה בבחירתו לפתר לפי מה שירצה מֵחֲלַק הדברים ומפיוס לב פרעה מה שלא יעלם; וזה , שהוא התפלל לשם יתעלה שיענה שלום פרעה. התועלת הרביעי והוא במדות , והוא שראוי לאדם , כשישאלוהו המלכים והגדולים בהודעת דבר מה , שלא יעלים מדרגת ידיעתו בדבר ההוא , כי בזה תהיה תשובתו יותר מקובלת. והמשל , כי המהנדס , אם ישאלוהו מעניין ההנדסה , אין ראוי שיאמר שאינו יודע בהנדסה , אבל יאמר שהוא עיין בחכמה ההיא , והנראה לו מהעיון ההוא הוא מה שישיב להם , כי בזה תתפייס יותר נפשם בתשובתו. הלא תראה שיוסף , כששאלוהו מפתרון החלום , הראה בדבריו כי רוח אלהים בו , והוא יגלה לו פתרון החלומות; ולזה אמר: "בלעדָי אלהים יענה את שלום פרעה" (בר' מא , טז). והנה היה זה סבה אל שיאמר עליו פרעה: "הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו" (בר' מא , לח). התועלת החמישי הוא בדעות , והוא: להודיע שאין בבחירת הפותר לפתור לטוב או לרע , ולא יועיל פתרונו בזה , אבל הפתרון יהיה לפי המוסכם עליו מהשם יתעלה; ומי שיפתר החלום בזולת האופן ההוא , לא יהיה פתרונו פתרון. ולזה אמר יוסף: "בלעדָי אלהים יענה את שלום פרעה" (בר' מא , טז) , להודיע שאין הפתרון מסור בבחירתו אבל הוא מוגבל מהשם יתעלה , שהוא יודע כל העתידות. התועלת הששי הוא בדעות , והוא , שהִשָּׁנוֹת החלום מורה על אמתתו ומהירות בואו. והסבה בזה , שהשם יתעלה משפיע לאדם החלומות הצודקים באמצעות המחשבות השופעות מהגרמים השמימיים , כמו שבארנו בשני מ'ספר מלחמות יי''. ושם ביארנו , כי לזאת הסבה יתכן שימָצא הכזב הרבה בחלום ובקסם , לפי שזאת ההשפעה לא תהיה כי אם מהשליטים , ולזה יעלם ממנו מה שיושפע מהבלתי שליטים. ובארנו שם גם כן , כי כבר יקרה לאדם שיחלום בהקיץ חלום צודק , ושכבר ימָצא מסגולת זה החלום שהוא יגיע תכף; והיה זה כן , לפי שהשליט בזאת ההשפעה הוא בעינו השליט בחדוש זה המקרה; ולזה יקרה לו - מפני חוזק שולטנותו בהשפעה - שיספיק לו להשפיע לאדם מעט מן ההתבודדות לאדם לקבל השפע הזה. וכן העניין בזה בעינו בהִשָּׁנוֹת החלום; וזה , כי הִשנות החלום מורה על חוזק ההשפעה; וזה ממה שיורה שזה המקרה מסודר מהשליט בהשפעה , ולזה יחוייב שיגיע זה המקרה תכף. וזה כולו מבואר למי שהתבונן בדברינו בשני מ'מלחמות יי''. התועלת השביעי הוא במדות , והוא , שראוי לאדם להשתדל בהשגת החכמה כפי היכולת , כי היא תושיבהו בין נגידים ותסבב שיהיה לו עושר וכבוד. הלא תראה , כי יוסף הצדיק עלה לזאת המעלה מפני יתרון חכמתו , עד כי מבית האסורים יצא למלוך (ע"פ קה' ד , יד). התועלת השמיני הוא במדות , והוא , שאין ראוי לאדם שישתדל לבטל מה שנגזר מהשם יתעלה , בכמו זה האופן אשר השתדלו לבטלו אחי יוסף כשמכרוהו; כי הם חשבו , שהוא רחוק שיהיה מושל עליהם אחר שהרחיקוהו מעליהם , ועם היותו נמכר לעבד , וזה היה כלי אל שהגיע יוסף לתכלית הממשלה והשררה. וכזה יקרה הרבה למי שישתדל לבטל גזירות השם יתעלה בזה האופן. כמו שסופר לנו מרֵימוּס ורוֹמוּלוּס , שחלם אביהם בליל לדתם ששני אודים יצאו מנחיריו ישרפו עיר ממשלתו; וכאשר הקיץ , הודיעוהו שכבר ילדה אשתו תאומים , ושפט שהם האודים אשר חלם , וצוה להשליכם היערה ולהמיתם שם , ונזדמנה להם שם דובה והניקה אותם - כמו שאמרו במדרש תילים (ראה שו"ט יז , יב) - וכאשר גדלו , החריבו עיר אביהם ובנו רומי , ומהם המשפחות הגדולות מרומי , והם 'הדוביים'. ואולם האופן שיתכן שיבטל האדם גזירת השם יתעלה הוא , שאם היה נכון לבא רע עליו , שידבק בשם יתעלה לפי היכולת , והוא ישגיח בו ויצילהו ממנו; או יברח מהמקום ההוא אשר בו היה נכון לו לבא רע. וראוי שלא יעלם ממנו , שיוסף לא שם בשר זרועו (ע"פ יר' יז , ה) במה שאמר לשר המשקים , אך ראה כי מִזכירתו אותו לפרעה יגיע לו טוב , כמו שהיה העניין בסוף. וסבב השם יתעלה , אשר לו נתכנו עלילות (ע"פ ש"א ב , ג) , שלא זְכָרוֹ שר המשקים לפרעה עד בא העת אשר היה יותר נכון ליוסף. והנה תמצא , כי כל התלאות אשר מצאוהו מעת הִמָּכרו , כלם היו לו אל שיגיע לזאת הממשלה; וזה מבואר במעט עיון. (מו) (עשרים תועלות לפרשת 'מקץ' , חלק שני: בר' מא , מו - בר' מד , יז) ואולם התועלות המגיעות מזה הספור הם רבים: התועלת הראשון הוא במדות , והוא שראוי לאדם , בעשותו פועל אחד , שיעשהו באופן יאות אל המקבלים , ואע"פ שהוא שליט בפועל ההוא , כי בזה יתפייס לבבם ויפותו יותר לעשות רצונו. הלא תראה כי יוסף , ברצותו לאסוף כל הבר שיוכל בארץ מצרים בשני השבע , עשה זה בתחבולות , יתפייס בהם לב האנשים. וזה , שהוא שם כל תבואת העיר בתוך העיר ההיא , באופן שיהיו מתפייסים בזה אנשי העיר , לחשבם ששם יִמָּצֵא להם זאת התבואה בעת הצורך , ולא ימותו ברעב; עם שהם היו אוהבים יותר תבואת העיר ההיא מתבואת עיר אחרת. התועלת השני הוא במדות ומשפטי התורה , והוא , שאין ראוי לאדם להמשך אחר ההנאות בעת היות שכניו בצער. ולזה תמצא שספרה התורה , שיולדו ליוסף שני בנים בטרם תבא שנת הרעב , להורות כי בשנת הרעב לא שמש מטתו. ומזה המקום למדו ז"ל (תענית יא , א) , שאסור לשמש מטתו בשנת רעבון. ואמרו עם זה , שחשוכי בנים משמשין מטותיהן בשנת רעבון , וזה גם כן אפשר שילָמֵד מזה הפסוק; וזה , כי אם לא היו לו בנים קודם בא הרעב , אולי לא היה נמנע מלשמש מטתו בשני רעבון , כי ראוי לאדם להשתדל לקיים המין. התועלת השלישי הוא בדעות , והוא: להודיע שכל הטובות השופעות בזה העולם , הם שופעות מהשם יתעלה. ולזה יחס יוסף כל הטובות השופעות לו לשם יתעלה , ומפני זה אמר בקריאת השמות לבניו: "כי נשני אלהים" (בר' מא , נא); "כי הפרני אלהים" (שם , נב). התועלת הרביעי הוא במדות , והוא , שראוי לאדם שיברח ממה שיש בו חשש סכנה , ואפילו באפשר רחוק. ולזה מנע יעקב בניו מההתראות בארץ כנען לשוט בה לקנות בר - ואע"פ שכבר היו מוציאים אותו שם קרוב להם - ובחר שילכו לארץ מצרים לקנותו , ואע"פ שהדרך רחוק , פן יכירום אנשי כנען וימיתום על דבר שכם. התועלת החמישי הוא במדות , והוא , שכאשר קרה לשנים מבית אחד , או מחבורה אחת , מקרה מה בדבר מה , ראוי שיתרחק השלישי מהדבר ההוא , פן יקרהו נזק כמו המקרה ההוא. וזה , כי מפני שמתה רחל בדרך , ובנה יוסף גם כן - לפי מחשבתו - הנה ירא יעקב שימות בנימן בדרך , אם ישלחהו שם. התועלת הששי הוא במדות , והוא , שראוי למי שהוא נכון שיגיעו אליו רעות , שימעט בעסקיו ויעמד בביתו עד יעבור זעם , כי בזה אולי ינצל מהרעות; ואולם בהרבות עסקיו ולכתו בדרך הוא כמו מבקש הרעות ומתנועע אליהם. ולזה ירא יעקב שיקרה לבנימן אסון בדרך , אבל בבית לא היה צריך להיות ירא מזה. התועלת השביעי הוא במדות , והוא , שאין ראוי שיקל האדם בשמירת מה שהֻפקד לו , ויעזוב ההנהגה והשמירה ההיא לזולתו מפני עוצם מדרגתו שנתן לו המפקיד בשולטנות ובשררה , כי כבר יגמלהו רע תחת טוב; אבל ראוי שיפליג בשמירת הדבר ההוא כפי מה שאפשר , כי בזה מהיושר ומגמילות טוב למי שגמלהו טוב מה שלא יעלם. ולזה תמצא שיוסף , עם היותו שליט בכל הארץ , היה הוא בעצמו משביר לכל עם הארץ , בדרך שישלם לו שמירתו באופן היותר שלם שיהיה אפשר , ולא מנעתהו שררתו ושולטנותו מהשגיח בזה. התועלת השמיני הוא במדות , והוא , שאין ראוי לַשלם שיגמול רע למי שגמלהו רע , בהיות לאל ידו לעשות. ולזה תמצא , שבנפול אחי יוסף לפניו , ובידו כח להרע להם , לא שלם להם רעה תחת הרע אשר גמלוהו , אבל השגיח בהם וכלכל אותם , כמו שיתבאר אחר זה (בר' מז , יא - יב). ואמנם הכאיב לבם מעט בראשית העניין , כדי שתשלם לו הידיעה בשלום אביו ואחיו בנימן , ושיתבאר לו איך מנהגם עם אחיו בנימן , שאם היו שונאים אותו ומתנכלים להמיתו כמו שנהגו עמו , היה לוקח בזה עצה להפרידו מהם ולהצילו מידם. וזה , שאם לא היה חושד אותם כמרגלים או בדבר מהדברים הרעים והמגונים , לא היה לו דרך לחקור היש להם אב או אח , כי לא היו מבקשים להתחתן עמו. וכאשר ידע שאחיו חי , השתדל על כל פנים שיביאוהו אליו. והכביד עניינם בתחלה והקל בסוף , ואמר להם שהשם הוא ירא , כי בזה היה להם מהפיוס והסרת הפחד מה שלא יעלם; וזה גם כן יהיה סבה , שלא יכאב לב יעקב מאד אם ישלח בנימן מצרים , כי כבר נתפרסם לו שאדני הארץ הוא ירא אלהים. והנה אסר שמעון לעיניהם , כדי שיוכרחו להביא בנימן אליו; וזה , שאם יהרגוהו בדרך לשנאתם אותו , ישאר שמעון כל ימיו תחת יד יוסף , ולא יהיה לו דרך לברוח משם. ולזה הוציא שמעון ממאסרו תכף שבא בנימן , והכניסם כלם בביתו לאכול לחם עמו , לפייס לבם יותר , וכדי שיוכל להעליל בנימן מגביע הכסף. והראה להם עם זה רב חמלתו על בנימן וחנינתו אותו , כשבירך אותו ורִבה משאתו ממשאת כולם , לפייס לבם , שלא יחרדו מאד כשיעלילום מזאת הגנבה , להשענם כי השליט על הארץ הוא איש חסד , ושהם נקיים מזה; ולולי זה כבר היה לו לירוא שמא ימיתו עצמם כשתתגלגל עליהם זאת העלילה , מרוב הדאגה והפחד והבושת. והנה השתדל יוסף להעליל אחיו בנימן , לבחון איך היה מנהג אֶחיו עמו , רוצה לומר: אם הם שונאים אותו ויעזבוהו וילכו , או אם יאהבוהו וישתדלו בהצלתו כפי היכולת. ולזה תמצא , שכאשר נתברר לו שאחיו הם נוהגים עם בנימן כמנהג האחים , אז גלה להם שהוא יוסף , והשתדל שיבואו אליו ויכלכלם , כדי שלא יִוָּרשו. התועלת התשיעי הוא בדעות , והוא: להודיע שהשם יתעלה יענֹש הטובים על מה שיעשוהו מהפעולות המגונות. ולזה תמצא , שכבר יחסו בני יעקב הצרה שבאה עליהם על מה שחטאו בעניין יוסף. התועלת העשירי הוא במדות , והוא , שראוי לאדם שיצדיק עליו את הדין בבא עליו הרעה , ויפשפש במעשיו וייחס אותה לרוע מעשיו , ולא יתרעם מהשם יתעלה בהביאו עליו מה שיביא מן הרע. ולזה תמצא , שייחסו בני יעקב מה שפגשם מהרע לרוע מעשיהם בעניין יוסף. התועלת האחד עשר הוא במדות , והוא , שראוי לַשלם שיתפעל בראותו אֶחָיו בצרה , ואף אם גמלוהו רע בתכלית מה שאפשר. הלא תראה כי יוסף הצדיק , בראותו אחיו בצרה נכמרו רחמיו עליהם , ויסוב מעליהם לבכות; ואמנם הוכרח להשאירם בכאב לב מעט , לבחון מה שרצה לבחון אותו מבנימן. התועלת השנים עשר: להודיע יושר יוסף. וזה , שכבר תמצא , שלא רצה , לשלוח יד בכסף הבא אליו לשלחו אל אביו , לפי שכבר זכה בו פרעה , ואע"פ שכבר בא כל זה הטוב לפרעה בסבתו. ואמנם השיב לאביו הכסף אשר שלח אליו לבדו , ושלח אליו מלא כליו בר וצדה לדרך , לפי שכבר השליטו פרעה לעשות מהדבר ההוא כל מה שירצה , ולתת למי שירצה; הלא תראה שכבר אמר פרעה לבאים אליו: "לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו" (בר' מא , נה). התועלת השלשה עשר הוא במדות , והוא , שראוי לכל אדם שיתרחק מהמשגלים המגונים , כי לא יתגאל בהם כי אם מי שהוא חסר דעת , כאמרו "נואף אשה חסר לב" (מש' ו , לב). ולזה בארה לנו התורה , כי ראובן , שנתגאל עם פלגש אביו , היה חסר דעת בתכלית החסרון; וזה יתברר במה שאמר: "את שני בני תמית" (בר' מב , לז) , כי זה המאמר היה בתכלית הפתיוּת , וזה מבואר בנפשו. ואולם יהודה השתדל בזה בחכמה , ולזה המתין שכִּלה השבר אשר הביאו ממצרים , ואמר לאביו עם זה דברים נכוחים , עד שנתרצה ושלחו עמו. התועלת הארבעה עשר הוא במדות , והוא שראוי לאדם , כשתעלה עליו חמת אחר , שיכין עצמו לפייסו בדורון מהיותר משובח שימצא , כי בזה יכפה אפו (ע"פ מש' כא , יד). ולזה צוה יעקב לשלוח לאיש מנחה מזמרת הארץ; והכין עצמו עם זה להתפלל לשם יתעלה , שיתן להם רחמים לפני האיש. התועלת החמישה עשר הוא במדות , והוא , שאין ראוי למי שיחשדהו האדון בדבר רע , שיפליג ברבוי המנחה , כי זה ממה שיביא להאמין , שהחשד ההוא הוא אמת. ולזה תמצא ביעקב , שלא רצה בזה המקום ברבוי הדורון - עם מה שתראה שהפליג ברבוי הדורון לעשו - אבל היה מעט מה ששלח לו מכל מין: "מעט צרי ומעט דבש נכאת ולוט בטנים ושקדים" (בר' מג , יא). ויהיה אמרו "מעט דבש" מושך עצמו ואחר עמו , כאִלו אמר: 'מעט דבש ומעט נכאת ומעט לוט'. התועלת הששה עשר הוא בדעות , והוא , שאין ראוי לאדם , כשיירא מדבר רע , שישען על התפלה לשם יתעלה לבד; אבל ראוי שישתדל בכל הסבות שאפשר בהצלתו , ויחבר אל זה התפלה לשם יתעלה , כי השם יתעלה , כשיעזור לדבקים בו וישגיח בהם , ירצה שיחברו אליו הסבות הנאותות. ולזה אמר לשמואל , כשיירא שיהרגהו שאול: "עגלת בקר תקח בידיך ואמרת לזבוח ליי' באתי" (ש"א טז , ב). ולזאת הסבה תמצא בזה המקום , שאחר שלקח יעקב עצה לפייס האדון כפי מה שראוי , התפלל לשם יתעלה , שיתן להם רחמים לפני האיש. ובכלל , אם ישען השלם על התפלה לשם יתעלה לבד , יקרה בזה מההפסד מה שלא יעלם; עם שכבר יביא זה למיעוט האמונה בשם יתעלה , כשלא יבואו לשלם ההוא מבוקשיו , אשר הוא סבת העדר הגעתם; כאמרם ז"ל (ספ"ד קכג): "למען יברכך יי' אלהיך" (לשון זה בדב' יד , כט ובפסוקנו "וברכך יי' אלהיך") - יכול בטל? תלמוד לומר: "בכל אשר תעשה" (דב' טו , יח). התועלת השבעה עשר הוא במדות , והוא , שראוי למי שיירא שיֵחָשֵד מדבר , שיקדים מה שיתבאר ממנו שאין לו פשע ולא חטאת על זה קודם שהשיגהו החשד; שאם ימתין עד שישיגהו החשד , הנה לא יועיל לו התנצלותו כמו שיועיל לו קודם זה. והמשל , שמי שבא בידו ממון שלא כדין , אם ימתין להשיבו עד שיבקשוהו ממנו , הנה יחשבו שהוא עיכבו לעצמו בכונה; אבל אם יתעורר להשיבו קודם שיבקשוהו ממנו , הנה זה יורה על היותו בלי פשע על זה. ולזה הקדימו אחי יוסף להודיע , כי כבר הושב כספיהם בפי אמתחותיהם ושהם משיבים אותו , קודם שיעוררו על זה. התועלת השמונה עשר הוא במשפטים התוריים , והוא , שמי שלקח תבואה מאנשים רבים , ואחַר מכר ממנה לאחֵר , ומצא במה שהגיע לו ממנה מטמון , הרי הוא שלו , כי זה יורה שלא היה המטמון מהסוחר , כי הוא קנה זה מאנשים רבים. ואולם כשלא היה זה בזה האופן , לא זכה בו הקונה. כבר נתבאר זה השרש בפרק שני ממציעא (ב"מ כו , ב). התועלת התשעה עשר הוא במדות , והוא , שראוי שיושיבו האנשים במסבה לפי השָנִים , רוצה לומר , שגדול השנים ישב ראשון וצעיר השנים אחרון. ולזה הושיבם יוסף לפניו הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו. וכזה אמרו ז"ל (ב"ב קכ , א): במסבה - הלך אחר הזקנה , בישיבה - אחר החכמה. התועלת העשרים הוא במדות , והוא , שראוי לאדם לשמור ביתו כשיכנס שום אדם בביתו , ויהיו בעיניו כלם כלסטים וכגנבים. ואם ירבו הבאים לביתו בדרך שלא יוכל להשמר מכל אחד ואחד , הנה ראוי לו שינסה מי הוא בלתי נאמן ויזהר ממנו לבד. ולזה אמר יוסף: "הלא ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמוני" (בר' מד , טו) , כמו שביארנו (בה"מ בר' מד , ה).