מאגר הכתר בראשית פרק מב עם פירוש רש"י

פרק מב
[א] וַיַּ֣רְא יַֽעֲקֹ֔ב כִּ֥י יֶשׁ־שֶׁ֖בֶר בְּמִצְרָ֑יִם וַיֹּ֤אמֶר יַֽעֲקֹב֙ לְבָנָ֔יו לָ֖מָּה תִּתְרָאֽוּ:
[ב] וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֣ה שָׁמַ֔עְתִּי כִּ֥י יֶשׁ־שֶׁ֖בֶר בְּמִצְרָ֑יִם רְדוּ־שָׁ֙מָּה֙ וְשִׁבְרוּ־לָ֣נוּ מִשָּׁ֔ם וְנִחְיֶ֖ה וְלֹ֥א נָמֽוּת:
[ג] וַיֵּרְד֥וּ אֲחֵֽי־יוֹסֵ֖ף עֲשָׂרָ֑ה לִשְׁבֹּ֥ר בָּ֖ר מִמִּצְרָֽיִם:
[ד] וְאֶת־בִּנְיָמִין֙ אֲחִ֣י יוֹסֵ֔ף לֹא־שָׁלַ֥ח יַעֲקֹ֖ב אֶת־אֶחָ֑יו כִּ֣י אָמַ֔ר פֶּן־יִקְרָאֶ֖נּוּ אָסֽוֹן:
[ה] וַיָּבֹ֙אוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לִשְׁבֹּ֖ר בְּת֣וֹךְ הַבָּאִ֑ים כִּֽי־הָיָ֥ה הָרָעָ֖ב בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן:
[ו] וְיוֹסֵ֗ף ה֚וּא הַשַּׁלִּ֣יט עַל־הָאָ֔רֶץ ה֥וּא הַמַּשְׁבִּ֖יר לְכָל־עַ֣ם הָאָ֑רֶץ וַיָּבֹ֙אוּ֙ אֲחֵ֣י יוֹסֵ֔ף וַיִּשְׁתַּחֲווּ־ל֥וֹ אַפַּ֖יִם אָֽרְצָה:
[ז] וַיַּ֥רְא יוֹסֵ֛ף אֶת־אֶחָ֖יו וַיַּכִּרֵ֑ם וַיִּתְנַכֵּ֨ר אֲלֵיהֶ֜ם וַיְדַבֵּ֧ר אִתָּ֣ם קָשׁ֗וֹת וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מֵאַ֣יִן בָּאתֶ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵאֶ֥רֶץ כְּנַ֖עַן לִשְׁבָּר־אֹֽכֶל:
[ח] וַיַּכֵּ֥ר יוֹסֵ֖ף אֶת־אֶחָ֑יו וְהֵ֖ם לֹ֥א הִכִּרֻֽהוּ:
[ט] וַיִּזְכֹּ֣ר יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת הַחֲלֹמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר חָלַ֖ם לָהֶ֑ם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מְרַגְּלִ֣ים אַתֶּ֔ם לִרְא֛וֹת אֶת־עֶרְוַ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּאתֶֽם:
[י] וַיֹּאמְר֥וּ אֵלָ֖יו לֹ֣א אֲדֹנִ֑י וַעֲבָדֶ֥יךָ בָּ֖אוּ לִשְׁבָּר־אֹֽכֶל:
[יא] כֻּלָּ֕נוּ בְּנֵ֥י אִישׁ־אֶחָ֖ד נָ֑חְנוּ כֵּנִ֣ים אֲנַ֔חְנוּ לֹא־הָי֥וּ עֲבָדֶ֖יךָ מְרַגְּלִֽים:
[יב] וַיֹּ֖אמֶר אֲלֵהֶ֑ם לֹ֕א כִּֽי־עֶרְוַ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּאתֶ֥ם לִרְאֽוֹת:
[יג] וַיֹּאמְר֗וּ שְׁנֵ֣ים עָשָׂר֩ עֲבָדֶ֨יךָ אַחִ֧ים ׀ אֲנַ֛חְנוּ בְּנֵ֥י אִישׁ־אֶחָ֖ד בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְהִנֵּ֨ה הַקָּטֹ֤ן אֶת־אָבִ֙ינוּ֙ הַיּ֔וֹם וְהָאֶחָ֖ד אֵינֶֽנּוּ:
[יד] וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם יוֹסֵ֑ף ה֗וּא אֲשֶׁ֨ר דִּבַּ֧רְתִּי אֲלֵכֶ֛ם לֵאמֹ֖ר מְרַגְּלִ֥ים אַתֶּֽם:
[טו] בְּזֹ֖את תִּבָּחֵ֑נוּ חֵ֤י פַרְעֹה֙ אִם־תֵּצְא֣וּ מִזֶּ֔ה כִּ֧י אִם־בְּב֛וֹא אֲחִיכֶ֥ם הַקָּטֹ֖ן הֵֽנָּה:
[טז] שִׁלְח֨וּ מִכֶּ֣ם אֶחָד֘ וְיִקַּ֣ח אֶת־אֲחִיכֶם֒ וְאַתֶּם֙ הֵאָ֣סְר֔וּ וְיִבָּֽחֲנוּ֙ דִּבְרֵיכֶ֔ם הַאֱמֶ֖ת אִתְּכֶ֑ם וְאִם־לֹ֕א חֵ֣י פַרְעֹ֔ה כִּ֥י מְרַגְּלִ֖ים אַתֶּֽם:
[יז] וַיֶּאֱסֹ֥ף אֹתָ֛ם אֶל־מִשְׁמָ֖ר שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִֽים:
[יח] וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֤ם יוֹסֵף֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֔י זֹ֥את עֲשׂ֖וּ וִֽחְי֑וּ אֶת־הָאֱלֹהִ֖ים אֲנִ֥י יָרֵֽא:
[חמישי] [יט] אִם־כֵּנִ֣ים אַתֶּ֔ם אֲחִיכֶ֣ם אֶחָ֔ד יֵאָסֵ֖ר בְּבֵ֣ית מִשְׁמַרְכֶ֑ם וְאַתֶּם֙ לְכ֣וּ הָבִ֔יאוּ שֶׁ֖בֶר רַעֲב֥וֹן בָּתֵּיכֶֽם:
[כ] וְאֶת־אֲחִיכֶ֤ם הַקָּטֹן֙ תָּבִ֣יאוּ אֵלַ֔י וְיֵאָמְנ֥וּ דִבְרֵיכֶ֖ם וְלֹ֣א תָמ֑וּתוּ וַיַּעֲשׂוּ־כֵֽן:
[כא] וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו אֲבָל֘ אֲשֵׁמִ֣ים ׀ אֲנַחְנוּ֘ עַל־אָחִינוּ֒ אֲשֶׁ֨ר רָאִ֜ינוּ צָרַ֥ת נַפְשׁ֛וֹ בְּהִתְחַֽנֲנ֥וֹ אֵלֵ֖ינוּ וְלֹ֣א שָׁמָ֑עְנוּ עַל־כֵּן֙ בָּ֣אָה אֵלֵ֔ינוּ הַצָּרָ֖ה הַזֹּֽאת:
[כב] וַיַּעַן֩ רְאוּבֵ֨ן אֹתָ֜ם לֵאמֹ֗ר הֲלוֹא֩ אָמַ֨רְתִּי אֲלֵיכֶ֧ם ׀ לֵאמֹ֛ר אַל־תֶּחֶטְא֥וּ בַיֶּ֖לֶד וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֑ם וְגַם־דָּמ֖וֹ הִנֵּ֥ה נִדְרָֽשׁ:
[כג] וְהֵם֙ לֹ֣א יָֽדְע֔וּ כִּ֥י שֹׁמֵ֖עַ יוֹסֵ֑ף כִּ֥י הַמֵּלִ֖יץ בֵּינֹתָֽם:
[כד] וַיִּסֹּ֥ב מֵעֲלֵיהֶ֖ם וַיֵּ֑בְךְּ וַיָּ֤שָׁב אֲלֵהֶם֙ וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם וַיִּקַּ֤ח מֵֽאִתָּם֙ אֶת־שִׁמְע֔וֹן וַיֶּאֱסֹ֥ר אֹת֖וֹ לְעֵינֵיהֶֽם:
[כה] וַיְצַ֣ו יוֹסֵ֗ף וַיְמַלְא֣וּ אֶת־כְּלֵיהֶם֘ בָּר֒ וּלְהָשִׁ֤יב כַּסְפֵּיהֶם֙ אִ֣ישׁ אֶל־שַׂקּ֔וֹ וְלָתֵ֥ת לָהֶ֛ם צֵדָ֖ה לַדָּ֑רֶךְ וַיַּ֥עַשׂ לָהֶ֖ם כֵּֽן:
[כו] וַיִּשְׂא֥וּ אֶת־שִׁבְרָ֖ם עַל־חֲמֹרֵיהֶ֑ם וַיֵּלְכ֖וּ מִשָּֽׁם:
[כז] וַיִּפְתַּ֨ח הָאֶחָ֜ד אֶת־שַׂקּ֗וֹ לָתֵ֥ת מִסְפּ֛וֹא לַחֲמֹר֖וֹ בַּמָּל֑וֹן וַיַּרְא֙ אֶת־כַּסְפּ֔וֹ וְהִנֵּה־ה֖וּא בְּפִ֥י אַמְתַּחְתּֽוֹ:
[כח] וַיֹּ֤אמֶר אֶל־אֶחָיו֙ הוּשַׁ֣ב כַּסְפִּ֔י וְגַ֖ם הִנֵּ֣ה בְאַמְתַּחְתִּ֑י וַיֵּצֵ֣א לִבָּ֗ם וַיֶּחֶרְד֞וּ אִ֤ישׁ אֶל־אָחִיו֙ לֵאמֹ֔ר מַה־זֹּ֛את עָשָׂ֥ה אֱלֹהִ֖ים לָֽנוּ:
[כט] וַיָּבֹ֛אוּ אֶל־יַעֲקֹ֥ב אֲבִיהֶ֖ם אַ֣רְצָה כְּנָ֑עַן וַיַּגִּ֣ידוּ ל֔וֹ אֵ֛ת כָּל־הַקֹּרֹ֥ת אֹתָ֖ם לֵאמֹֽר:
[ל] דִּ֠בֶּר הָאִ֨ישׁ אֲדֹנֵ֥י הָאָ֛רֶץ אִתָּ֖נוּ קָשׁ֑וֹת וַיִּתֵּ֣ן אֹתָ֔נוּ כִּֽמְרַגְּלִ֖ים אֶת־הָאָֽרֶץ:
[לא] וַנֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו כֵּנִ֣ים אֲנָ֑חְנוּ לֹ֥א הָיִ֖ינוּ מְרַגְּלִֽים:
[לב] שְׁנֵים־עָשָׂ֥ר אֲנַ֛חְנוּ אַחִ֖ים בְּנֵ֣י אָבִ֑ינוּ הָאֶחָ֣ד אֵינֶ֔נּוּ וְהַקָּטֹ֥ן הַיּ֛וֹם אֶת־אָבִ֖ינוּ בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן:
[לג] וַיֹּ֣אמֶר אֵלֵ֗ינוּ הָאִישׁ֙ אֲדֹנֵ֣י הָאָ֔רֶץ בְּזֹ֣את אֵדַ֔ע כִּ֥י כֵנִ֖ים אַתֶּ֑ם אֲחִיכֶ֤ם הָֽאֶחָד֙ הַנִּ֣יחוּ אִתִּ֔י וְאֶת־רַעֲב֥וֹן בָּתֵּיכֶ֖ם קְח֥וּ וָלֵֽכוּ:
[לד] וְ֠הָבִיאוּ אֶת־אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹן֘ אֵלַי֒ וְאֵדְעָ֗ה כִּ֣י לֹ֤א מְרַגְּלִים֙ אַתֶּ֔ם כִּ֥י כֵנִ֖ים אַתֶּ֑ם אֶת־אֲחִיכֶם֙ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֔ם וְאֶת־הָאָ֖רֶץ תִּסְחָֽרוּ:
[לה] וַיְהִ֗י הֵ֚ם מְרִיקִ֣ים שַׂקֵּיהֶ֔ם וְהִנֵּה־אִ֥ישׁ צְרוֹר־כַּסְפּ֖וֹ בְּשַׂקּ֑וֹ וַיִּרְא֞וּ אֶת־צְרֹר֧וֹת כַּסְפֵּיהֶ֛ם הֵ֥מָּה וַאֲבִיהֶ֖ם וַיִּירָֽאוּ:
[לו] וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ יַעֲקֹ֣ב אֲבִיהֶ֔ם אֹתִ֖י שִׁכַּלְתֶּ֑ם יוֹסֵ֤ף אֵינֶ֙נּוּ֙ וְשִׁמְע֣וֹן אֵינֶ֔נּוּ וְאֶת־בִּנְיָמִ֣ן תִּקָּ֔חוּ עָלַ֖י הָי֥וּ כֻלָּֽנָה:
[לז] וַיֹּ֤אמֶר רְאוּבֵן֙ אֶל־אָבִ֣יו לֵאמֹ֔ר אֶת־שְׁנֵ֤י בָנַי֙ תָּמִ֔ית אִם־לֹ֥א אֲבִיאֶ֖נּוּ אֵלֶ֑יךָ תְּנָ֤ה אֹתוֹ֙ עַל־יָדִ֔י וַאֲנִ֖י אֲשִׁיבֶ֥נּוּ אֵלֶֽיךָ:
[לח] וַיֹּ֕אמֶר לֹא־יֵרֵ֥ד בְּנִ֖י עִמָּכֶ֑ם כִּֽי־אָחִ֨יו מֵ֜ת וְה֧וּא לְבַדּ֣וֹ נִשְׁאָ֗ר וּקְרָאָ֤הוּ אָסוֹן֙ בַּדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר תֵּֽלְכוּ־בָ֔הּ וְהוֹרַדְתֶּ֧ם אֶת־שֵׂיבָתִ֛י בְּיָג֖וֹן שְׁאֽוֹלָה:

פרק מב
(א) וירא יעקב כי יש שבר - ומהיכן ראה , והלא לא ראה אלא שמע , שנאמר "הנה שמעתי כי" וגו' (להלן , ב) , ומהו וירא? ראה באספַקלַרְיָה של קדש , שיש לו עוד שבר במצרים (ראה ב"ר צא , ו); ולא היתה נבואה ממש להודיעו בפירוש שזה יוסף. למה תתראו - אל תראו עצמיכם בפני בני ישמעאל ובני עשו כאילו אתם שבעים; באותה שעה עדיין היה להם תבואה. [ולי נראה פתרונו: למה תתראו - למה יהיו הכל מסתכלים בכם ומתמיהין עליכם , שאינכם מבקשים לכם אוכל בטרם יכלה מה שבידכם]. ומפי אחרים שמעתי , שהוא לשון 'כחישה': למה תהיו כחושין ברעב? ודומה לו: "ומרוה גם הוא יורא" (מש' יא , כה). (ב) רדו שמה - ולא אמר 'לכו' - רמז למאתים ועשר שנים שנשתעבדו במצרים , כמניין רד"ו (ראה ב"ר צא , ב). (ג) וירדו אחי יוסף - ולא כתב 'וירדו בני יעקב'; מלמד שהיו מתחרטים במכירתו , ונתנו לבם להתנהג עמו באחוה ולפדותו בכל ממון שיפסקו עליהם (ראה תנח' מקץ ח). עשרה - מה תלמוד לומר , והלא כתב "ואת בנימן אחי יוסף לא שלח" (להלן , ד)? אלא לעניין האחוה היו חלוקין לעשרה , לא היה אהבת כולם ושנאת כולם שוה לו , אבל לעניין לשבור בר - כולם לב אחד להם; בראשית רבה (ב"ר צא , ב). (ד) פן יקראנו אסון - ובבית לא יקראנו!? אמר רבי אליעזר בן יעקב: מכאן שהשטן מקטרג בשעת הסכנה (ב"ר צא , ט). (ה) בתוך הבאים - מטמינים עצמם שלא יכירום , לפי שצום אביהם שלא יתראו [כלם בפתח אחד אלא שיכנס כל אחד בפתחו , כדי] שלא תשלוט בהם עין הרע (ראה בר"ת צא) , שכולם נאים וכולם גבורים. (ו) וישתחוו לו אפים - נשתטחו על פניהם; וכן כל השתחואה - פישוט ידים ורגלים היא (ראה מגילה כב , ב). (ז) ויתנכר אלהם - נעשה להם כנכרי בדברים , לדבר קשות (ראה ב"ר צא , ז). (ח) ויכר יוסף את אחיו - לפי שהניחם חתומי זקן. והם לא הכירהו - שיצא מאצלם בלא חתימת זקן , ועכשיו בא בחתימת זקן (ראה ב"ר צא , ז). ומדרש אגדה (שם): ויכר יוסף את אחיו - כשנמסרו בידו הכיר שהם אחיו ורִיחֵם עליהם; והם לא הכירוהו - כשנפל בידם , לנהוג בו אַחְוָה. (ט) אשר חלם להם - עליהם , וידע שנתקיימו , שהרי השתחוו לו. ערות הארץ - גלוי הארץ , מהיכן היא נוחה ליכבש , כמו "את מקורה הערה" (וי' כ , יח) , וכמו "ערום ועריה" (יח' טז , ז); וכן כל 'ערוה' שבמקרא - לשון 'גילוי'. ואונקלס תירגם: "בידקא דארעא" , כמו "בדק הבית" (מ"ב יב , ו) - רעוע הבית , אבל לא דיקדק לפרשו אחר לשון המקרא. (י) לא אדני - לא תאמר כן , והרי עבדיך באו לשבור אוכל. (יא) כלנו בני איש אחד נחנו - נצנצה בהם רוח הקודש , וכללוהו עמהם , שאף הוא בן אביהם (ראה ב"ר צא , ז). כנים - אמתים , כמו "כן דברת" (שמ' י , כט); "כן בנות צלפחד דברות" (במ' כז , ז); "עברתו לא כן" (יש' טז , ו). (יב) כי ערות הארץ - שהרי נכנסתם בעשר שערי העיר , ולמה לא נכנסתם בשער אחד? (יג) ויאמרו שנים עשר עבדיך - ובשביל אותו אחד שאיננו , נתפזרנו בעיר לבקשו (ראה ב"ר צא , ו). (יד) הוא אשר דברתי אליכם - הדבר אשר דברתי , שאתם מרגלים , הוא האמת והנכון; זה לפי פשוטו. ומדרשו (ב"ר צא , ז): אמר להם: ואילו מצאתם אותו ויפסקו עליכם ממון , תפדוהו? אמרו לו: הין. ואם יאמרו לכם שלא יחזירוהו בשום ממון , מה תעשו? אמרו לו: לכך באנו , או להרוג או ליהרג. אמר להם: הוא אשר דברתי אליכם - להרוג את בני העיר באתם! מנחש אני בגביע שלי , ששנים מכם החריבו כרך גדול של שכם. (טו) חי פרעה - אם יחיה פרעה. כשהיה נשבע לשקר , היה נשבע בחיי פרעה (ראה ב"ר צא , ז). אם תצאו מזה - מן המקום הזה. (טז) האמת אתכם - אם אמת אתכם. לפיכך ה"י נקוד פתח , שהוא כמו בלשון תמיהה. ואם לא תביאוהו , חי פרעה מרגלים אתם. (יז) משמר - בית האסורים. (יט) בבית משמרכם - שאתם אסורים בו עכשיו. ואתם לכו הביאו - לבית אביכם שבר רעבון בתיכם - מה שקניתם לרעבון אנשי בתיכם. (כ) ויאמנו - יתקיימו , כמו "אמן אמן" (במ' ה , כב) , וכמו "יאמן נא דברך" (מ"א ח , כו). (כא) אבל - כתרגומו: "בקושטא". וראיתי בבראשית רבה (ב"ר צא , ח): לישנא דרומאה הוא: אבל - ברם. באה אלינו - טעמו בבי"ת , לפי שהוא לשון עבר; שכבר באה; ותרגומו: "אתת לוותנא". (כב) וגם דמו - אתין וגמין - ריבויין הן (ראה ב"ר א , יד): דמו וגם דם הזקן (ראה ב"ר צא , ח). (כג) והם לא ידעו כי שמע יוסף - מבין את לשונם; ובפניו היו מדברים כן. כי המליץ בינותם - כי כשהיו מדברים עמו , היה מליץ ביניהם , היודע לשון עברית ולשון מצרית , והיה מליץ דבריהם ליוסף ודברי יוסף להם. לכך היו סבורים שאין יוסף מכיר בלשון עברית. המליץ - זה מנשה (ראה ב"ר צא , ח). (כד) ויסב מעליהם ויבך - נתרחק מעליהם , שלא יראוהו בוכה. ויבך - לפי ששמע שהיו מתחרטים. את שמעון - הוא השליכו לבור , הוא שאמר ללוי: "הנה בעל החלמות הלזה בא" (בר' לז , יט; ראה תנ"ב מקץ , יז). דבר אחר (ב"ר צא , ח): נתכוון יוסף להפרידו מלוי , שמא יתיעצו בין שניהם להרוג אותו. ויאסר אתו לעיניהם - לא אסרו אלא לעיניהם , וכיון שיצאו הוציאו ומאכילו ומשקו. (כז) ויפתח האחד - הוא לוי , שנשאר יחידי משמעון בן זוגו (ראה בר"ת ע' 1216 ). במלון - במקום שלנו בלילה. אמתחת - הוא 'שק'. (כח) וגם הנה באמתחתי - גם הכסף בו עם התבואה. מה זאת עשה אלהים לנו - להביאנו לידי עלילה זו , שלא הושב אלא להתעולל עלינו. (לד) ואת הארץ תסחרו - תסובבו. וכל לשון 'סחורה' ו'סוחרים' - על שם שמחזרים וסובבים אחר הפרקמטיא. (לה) צרור כספו - קשר כספו. (לו) אותי שכלתם - מלמד שחֲשָדָן (ראה ב"ר צא , ט) שמא הרגוהו או שמכרוהו כיוסף. שכלתם - כל מי שבניו אבודים קרוי 'שַכּוּל'. (לח) לא ירד בני עמכם - לא קיבל דבריו של ראובן; אמר: בכור שוטה הוא זה , האומר להמית את בניו; וכי בניו הם ולא בני (ראה ב"ר צא , ט)?