מאגר הכתר בראשית פרק מב עם פירוש רלב"ג ביאור המילות

פרק מב
[א] וַיַּ֣רְא יַֽעֲקֹ֔ב כִּ֥י יֶשׁ־שֶׁ֖בֶר בְּמִצְרָ֑יִם וַיֹּ֤אמֶר יַֽעֲקֹב֙ לְבָנָ֔יו לָ֖מָּה תִּתְרָאֽוּ:
[ב] וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֣ה שָׁמַ֔עְתִּי כִּ֥י יֶשׁ־שֶׁ֖בֶר בְּמִצְרָ֑יִם רְדוּ־שָׁ֙מָּה֙ וְשִׁבְרוּ־לָ֣נוּ מִשָּׁ֔ם וְנִחְיֶ֖ה וְלֹ֥א נָמֽוּת:
[ג] וַיֵּרְד֥וּ אֲחֵֽי־יוֹסֵ֖ף עֲשָׂרָ֑ה לִשְׁבֹּ֥ר בָּ֖ר מִמִּצְרָֽיִם:
[ד] וְאֶת־בִּנְיָמִין֙ אֲחִ֣י יוֹסֵ֔ף לֹא־שָׁלַ֥ח יַעֲקֹ֖ב אֶת־אֶחָ֑יו כִּ֣י אָמַ֔ר פֶּן־יִקְרָאֶ֖נּוּ אָסֽוֹן:
[ה] וַיָּבֹ֙אוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לִשְׁבֹּ֖ר בְּת֣וֹךְ הַבָּאִ֑ים כִּֽי־הָיָ֥ה הָרָעָ֖ב בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן:
[ו] וְיוֹסֵ֗ף ה֚וּא הַשַּׁלִּ֣יט עַל־הָאָ֔רֶץ ה֥וּא הַמַּשְׁבִּ֖יר לְכָל־עַ֣ם הָאָ֑רֶץ וַיָּבֹ֙אוּ֙ אֲחֵ֣י יוֹסֵ֔ף וַיִּשְׁתַּחֲווּ־ל֥וֹ אַפַּ֖יִם אָֽרְצָה:
[ז] וַיַּ֥רְא יוֹסֵ֛ף אֶת־אֶחָ֖יו וַיַּכִּרֵ֑ם וַיִּתְנַכֵּ֨ר אֲלֵיהֶ֜ם וַיְדַבֵּ֧ר אִתָּ֣ם קָשׁ֗וֹת וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מֵאַ֣יִן בָּאתֶ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵאֶ֥רֶץ כְּנַ֖עַן לִשְׁבָּר־אֹֽכֶל:
[ח] וַיַּכֵּ֥ר יוֹסֵ֖ף אֶת־אֶחָ֑יו וְהֵ֖ם לֹ֥א הִכִּרֻֽהוּ:
[ט] וַיִּזְכֹּ֣ר יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת הַחֲלֹמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר חָלַ֖ם לָהֶ֑ם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מְרַגְּלִ֣ים אַתֶּ֔ם לִרְא֛וֹת אֶת־עֶרְוַ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּאתֶֽם:
[י] וַיֹּאמְר֥וּ אֵלָ֖יו לֹ֣א אֲדֹנִ֑י וַעֲבָדֶ֥יךָ בָּ֖אוּ לִשְׁבָּר־אֹֽכֶל:
[יא] כֻּלָּ֕נוּ בְּנֵ֥י אִישׁ־אֶחָ֖ד נָ֑חְנוּ כֵּנִ֣ים אֲנַ֔חְנוּ לֹא־הָי֥וּ עֲבָדֶ֖יךָ מְרַגְּלִֽים:
[יב] וַיֹּ֖אמֶר אֲלֵהֶ֑ם לֹ֕א כִּֽי־עֶרְוַ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּאתֶ֥ם לִרְאֽוֹת:
[יג] וַיֹּאמְר֗וּ שְׁנֵ֣ים עָשָׂר֩ עֲבָדֶ֨יךָ אַחִ֧ים ׀ אֲנַ֛חְנוּ בְּנֵ֥י אִישׁ־אֶחָ֖ד בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְהִנֵּ֨ה הַקָּטֹ֤ן אֶת־אָבִ֙ינוּ֙ הַיּ֔וֹם וְהָאֶחָ֖ד אֵינֶֽנּוּ:
[יד] וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם יוֹסֵ֑ף ה֗וּא אֲשֶׁ֨ר דִּבַּ֧רְתִּי אֲלֵכֶ֛ם לֵאמֹ֖ר מְרַגְּלִ֥ים אַתֶּֽם:
[טו] בְּזֹ֖את תִּבָּחֵ֑נוּ חֵ֤י פַרְעֹה֙ אִם־תֵּצְא֣וּ מִזֶּ֔ה כִּ֧י אִם־בְּב֛וֹא אֲחִיכֶ֥ם הַקָּטֹ֖ן הֵֽנָּה:
[טז] שִׁלְח֨וּ מִכֶּ֣ם אֶחָד֘ וְיִקַּ֣ח אֶת־אֲחִיכֶם֒ וְאַתֶּם֙ הֵאָ֣סְר֔וּ וְיִבָּֽחֲנוּ֙ דִּבְרֵיכֶ֔ם הַאֱמֶ֖ת אִתְּכֶ֑ם וְאִם־לֹ֕א חֵ֣י פַרְעֹ֔ה כִּ֥י מְרַגְּלִ֖ים אַתֶּֽם:
[יז] וַיֶּאֱסֹ֥ף אֹתָ֛ם אֶל־מִשְׁמָ֖ר שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִֽים:
[יח] וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֤ם יוֹסֵף֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֔י זֹ֥את עֲשׂ֖וּ וִֽחְי֑וּ אֶת־הָאֱלֹהִ֖ים אֲנִ֥י יָרֵֽא:
[חמישי] [יט] אִם־כֵּנִ֣ים אַתֶּ֔ם אֲחִיכֶ֣ם אֶחָ֔ד יֵאָסֵ֖ר בְּבֵ֣ית מִשְׁמַרְכֶ֑ם וְאַתֶּם֙ לְכ֣וּ הָבִ֔יאוּ שֶׁ֖בֶר רַעֲב֥וֹן בָּתֵּיכֶֽם:
[כ] וְאֶת־אֲחִיכֶ֤ם הַקָּטֹן֙ תָּבִ֣יאוּ אֵלַ֔י וְיֵאָמְנ֥וּ דִבְרֵיכֶ֖ם וְלֹ֣א תָמ֑וּתוּ וַיַּעֲשׂוּ־כֵֽן:
[כא] וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו אֲבָל֘ אֲשֵׁמִ֣ים ׀ אֲנַחְנוּ֘ עַל־אָחִינוּ֒ אֲשֶׁ֨ר רָאִ֜ינוּ צָרַ֥ת נַפְשׁ֛וֹ בְּהִתְחַֽנֲנ֥וֹ אֵלֵ֖ינוּ וְלֹ֣א שָׁמָ֑עְנוּ עַל־כֵּן֙ בָּ֣אָה אֵלֵ֔ינוּ הַצָּרָ֖ה הַזֹּֽאת:
[כב] וַיַּעַן֩ רְאוּבֵ֨ן אֹתָ֜ם לֵאמֹ֗ר הֲלוֹא֩ אָמַ֨רְתִּי אֲלֵיכֶ֧ם ׀ לֵאמֹ֛ר אַל־תֶּחֶטְא֥וּ בַיֶּ֖לֶד וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֑ם וְגַם־דָּמ֖וֹ הִנֵּ֥ה נִדְרָֽשׁ:
[כג] וְהֵם֙ לֹ֣א יָֽדְע֔וּ כִּ֥י שֹׁמֵ֖עַ יוֹסֵ֑ף כִּ֥י הַמֵּלִ֖יץ בֵּינֹתָֽם:
[כד] וַיִּסֹּ֥ב מֵעֲלֵיהֶ֖ם וַיֵּ֑בְךְּ וַיָּ֤שָׁב אֲלֵהֶם֙ וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם וַיִּקַּ֤ח מֵֽאִתָּם֙ אֶת־שִׁמְע֔וֹן וַיֶּאֱסֹ֥ר אֹת֖וֹ לְעֵינֵיהֶֽם:
[כה] וַיְצַ֣ו יוֹסֵ֗ף וַיְמַלְא֣וּ אֶת־כְּלֵיהֶם֘ בָּר֒ וּלְהָשִׁ֤יב כַּסְפֵּיהֶם֙ אִ֣ישׁ אֶל־שַׂקּ֔וֹ וְלָתֵ֥ת לָהֶ֛ם צֵדָ֖ה לַדָּ֑רֶךְ וַיַּ֥עַשׂ לָהֶ֖ם כֵּֽן:
[כו] וַיִּשְׂא֥וּ אֶת־שִׁבְרָ֖ם עַל־חֲמֹרֵיהֶ֑ם וַיֵּלְכ֖וּ מִשָּֽׁם:
[כז] וַיִּפְתַּ֨ח הָאֶחָ֜ד אֶת־שַׂקּ֗וֹ לָתֵ֥ת מִסְפּ֛וֹא לַחֲמֹר֖וֹ בַּמָּל֑וֹן וַיַּרְא֙ אֶת־כַּסְפּ֔וֹ וְהִנֵּה־ה֖וּא בְּפִ֥י אַמְתַּחְתּֽוֹ:
[כח] וַיֹּ֤אמֶר אֶל־אֶחָיו֙ הוּשַׁ֣ב כַּסְפִּ֔י וְגַ֖ם הִנֵּ֣ה בְאַמְתַּחְתִּ֑י וַיֵּצֵ֣א לִבָּ֗ם וַיֶּחֶרְד֞וּ אִ֤ישׁ אֶל־אָחִיו֙ לֵאמֹ֔ר מַה־זֹּ֛את עָשָׂ֥ה אֱלֹהִ֖ים לָֽנוּ:
[כט] וַיָּבֹ֛אוּ אֶל־יַעֲקֹ֥ב אֲבִיהֶ֖ם אַ֣רְצָה כְּנָ֑עַן וַיַּגִּ֣ידוּ ל֔וֹ אֵ֛ת כָּל־הַקֹּרֹ֥ת אֹתָ֖ם לֵאמֹֽר:
[ל] דִּ֠בֶּר הָאִ֨ישׁ אֲדֹנֵ֥י הָאָ֛רֶץ אִתָּ֖נוּ קָשׁ֑וֹת וַיִּתֵּ֣ן אֹתָ֔נוּ כִּֽמְרַגְּלִ֖ים אֶת־הָאָֽרֶץ:
[לא] וַנֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו כֵּנִ֣ים אֲנָ֑חְנוּ לֹ֥א הָיִ֖ינוּ מְרַגְּלִֽים:
[לב] שְׁנֵים־עָשָׂ֥ר אֲנַ֛חְנוּ אַחִ֖ים בְּנֵ֣י אָבִ֑ינוּ הָאֶחָ֣ד אֵינֶ֔נּוּ וְהַקָּטֹ֥ן הַיּ֛וֹם אֶת־אָבִ֖ינוּ בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן:
[לג] וַיֹּ֣אמֶר אֵלֵ֗ינוּ הָאִישׁ֙ אֲדֹנֵ֣י הָאָ֔רֶץ בְּזֹ֣את אֵדַ֔ע כִּ֥י כֵנִ֖ים אַתֶּ֑ם אֲחִיכֶ֤ם הָֽאֶחָד֙ הַנִּ֣יחוּ אִתִּ֔י וְאֶת־רַעֲב֥וֹן בָּתֵּיכֶ֖ם קְח֥וּ וָלֵֽכוּ:
[לד] וְ֠הָבִיאוּ אֶת־אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹן֘ אֵלַי֒ וְאֵדְעָ֗ה כִּ֣י לֹ֤א מְרַגְּלִים֙ אַתֶּ֔ם כִּ֥י כֵנִ֖ים אַתֶּ֑ם אֶת־אֲחִיכֶם֙ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֔ם וְאֶת־הָאָ֖רֶץ תִּסְחָֽרוּ:
[לה] וַיְהִ֗י הֵ֚ם מְרִיקִ֣ים שַׂקֵּיהֶ֔ם וְהִנֵּה־אִ֥ישׁ צְרוֹר־כַּסְפּ֖וֹ בְּשַׂקּ֑וֹ וַיִּרְא֞וּ אֶת־צְרֹר֧וֹת כַּסְפֵּיהֶ֛ם הֵ֥מָּה וַאֲבִיהֶ֖ם וַיִּירָֽאוּ:
[לו] וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ יַעֲקֹ֣ב אֲבִיהֶ֔ם אֹתִ֖י שִׁכַּלְתֶּ֑ם יוֹסֵ֤ף אֵינֶ֙נּוּ֙ וְשִׁמְע֣וֹן אֵינֶ֔נּוּ וְאֶת־בִּנְיָמִ֣ן תִּקָּ֔חוּ עָלַ֖י הָי֥וּ כֻלָּֽנָה:
[לז] וַיֹּ֤אמֶר רְאוּבֵן֙ אֶל־אָבִ֣יו לֵאמֹ֔ר אֶת־שְׁנֵ֤י בָנַי֙ תָּמִ֔ית אִם־לֹ֥א אֲבִיאֶ֖נּוּ אֵלֶ֑יךָ תְּנָ֤ה אֹתוֹ֙ עַל־יָדִ֔י וַאֲנִ֖י אֲשִׁיבֶ֥נּוּ אֵלֶֽיךָ:
[לח] וַיֹּ֕אמֶר לֹא־יֵרֵ֥ד בְּנִ֖י עִמָּכֶ֑ם כִּֽי־אָחִ֨יו מֵ֜ת וְה֧וּא לְבַדּ֣וֹ נִשְׁאָ֗ר וּקְרָאָ֤הוּ אָסוֹן֙ בַּדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר תֵּֽלְכוּ־בָ֔הּ וְהוֹרַדְתֶּ֧ם אֶת־שֵׂיבָתִ֛י בְּיָג֖וֹן שְׁאֽוֹלָה:

פרק מב
(א-ב) וירא יעקב - רוצה לומר: וישמע יעקב; שכבר אמר אחר זה: הנה שמעתי; וככה "וכל העם רואים את הקולות" (שמ' כ , טו). למה תתראו - יתכן שהיו מתקוטטים יחד בסבת הטרף , שהיה כל אחד מהם רוצה לקחת ממנו לזון בניו , כשהיו מבקשים לחם , והאחרים היו מונעים ממנו , כמשפט בשני רעבון; ויהיה תתראו מעניין "נתראה פנים" (מ"ב יד , ח) , כמו שפירש החכם אבן עזרא. או יהיה הרצון בזה , והוא הנכון בעיני: למה תשוטטו בארץ כנען לבקש שבר רעבון בתינו מהסוחרים אשר שם , ותתראו בפני אנשי כנען? הלא לכם לירא פן יקחו המקומות אשר סביב שכם נקמת שכם מכם; אל תתראו בארץ הזאת לשוטט בה , אך רדו מצרים לשבר בר , כי שמעתי כי יש שבר במצרים. והעד על זה הפירוש - מה שאמר: ושברו לנו משם - רוצה לומר , שלא תשברו לנו מארץ כנען , וזה יהיה סבה שנחיה , ולא יהיה לנו לירא שימיתונו אנשי כנען בסבת שכם , כי לא תתראו להם. (ח) ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירהו - לפי שהיה קטן בהפרדו מהם ובלא זקן , והם היו גדולים והיה להם זקן , כמו שאמרו ז"ל (ב"ר צא , ז). (ט) ערות הארץ - סודות הארץ וסתריה; כמשפט המרגלים , שיחקרו באי זה אופן הארץ נשמרת , ומאי זה מקום יתכן שיכנסו בה. (יא-טז) כולנו בני איש אחד נחנו - קבלתי בפירוש זה הפסוק מהרב אדני אבי נוחו עדן , כי זה אמרו לאַמֵּת שאינם מרגלים , לפי שהמרגלים הולכים בסכנה עצומה , כְּפֶשַׂע בינם ובין המות (ע"פ ש"א כ , ג) , ואין מדרך האדם , שישים עשרה מבניו בסכנה הזאת; וזה , שהוא אולי יקל באחד מבניו או בשנים , אך לא במספר רב כזה. ולזה אמתו לו מזה שהם כנים - רוצה לומר: אנשי אמת , לא מרגלים. וידמה לפי זה הפירוש , שהוא אמר להם , כי אין זאת ראייה שלא יהיו מרגלים , כי אולי נשארו לאביהם בנים רבים , ולזה הֵקֵל בהם. והם השיבו , כי לא נשאר לאביהם , כי אם אחיהם הקטן. והוא הוסיף לענותם , שזה ראיה שהם מרגלים , שאם היו באים לשבר אוכל , היו באים כלם , אך השאיר אביהם אחיהם הקטן , שלא לסכן כל בניו. והבחינה האמתית תהיה בזה , שאם יאסרו כלם - מלבד אחד ילך לקחת אחיהם הקטן - ולא ירצה אביהם לשלח אותו , הנה זה ראיה , כי הוא הֵקֵל בשאר בניו והשאיר הקטן לרב אהבתו אותו; שאם היה אוהב אותם במדרגת הקטן , היה שולח הקטן תכף; ואם ישלח הקטן הזה , הוא ראיה כי לא שלח שאר בניו להיותו מיקל בהם. (יז) משמר - בית האסורים. או אסרם בבית אחד מביתו. (יט) שבר רעבון בתיכם - כתרגומו. (כג) שומע יוסף - מבין. כי המליץ בינותם - לפי שכאשר היו מדברים עם יוסף , היה ביניהם מליץ , ולזה חשבו שלא יהיה יוסף מבין לשון עברי. (כז) בפי אמתחתו - הוא שקו , אבל נקרא 'אמתחת' , לפי שהוא נמתח כשממלאין אותו. (כח) ויצא לבם - כאלו יצא לבם מהם מרוב הפחד והדאגה. (כט) ויגידו לו את כל הקורות אותם - ראוי שתדע , שאם היו מגידים כל הקורות אותם , לא היה צריך לספר מה אמרו לו , אבל הם העלימו ממנו קצת , ולזה שב לספר מה שהגידו לו. וזה , שהם העלימו ממנו הֵאָסרם כלם והֵאָספם אל משמר שלשת ימים , והעלימו ממנו הֵאָסר שמעון. ואולם עשו זה , כדי שיתרצה יעקב יותר לשלח בנימן; וזה , שאם היה אדוני הארץ אכזרי מאד בעיני יעקב , ומבקש תואנות , לא היה מתרצה בשום פנים לשלחו שם. (לו) יוסף איננו ושמעון איננו - זאת ראיה , שלא נתברר ללב יעקב שיהיה יוסף מת , אבל העניין בספק אצלו , ולזה לא אמר: 'יוסף מת ושמעון איננו'. והנה אמר אחר זה: "ואחיו מת" (ראה להלן , לח) , כמשפט הנבוך , שפעם היה חושב שיהיה מת , ופעם היה חושב שאינו מת. (לז) את שני בני תמית - הנה אמר בזה ראובן דבר שגעון , ולזה לא השיב יעקב על דבריו דבר. ואמנם ספר זה , להורות כי ראובן לא היה חכם , ולזה נתגאל במשגל המגונה אשר זכרה התורה (ראה בר' לה , כב) - והוא שכבר שכב את בלהה פלגש אביו - כי החכם לא יפותה לבו לכמו אלו הפעולות המגונות. (לח) והורדתם את שיבתי ביגון שאולה - רוצה לומר , כי עתה שגדל בנימן , היה מתנחם בו קצת נחמה מעניין יוסף , ואילו ימות בדרך אשר ילכו בה , לא יסור אבל יעקב עד יום מותו , כי לא ישאר לו מרחל דבר יתנחם בו.