מאגר הכתר בראשית פרק מג עם פירוש רד"ק

פרק מג
[א] וְהָרָעָ֖ב כָּבֵ֥ד בָּאָֽרֶץ:
[ב] וַיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֤ר כִּלּוּ֙ לֶאֱכֹ֣ל אֶת־הַשֶּׁ֔בֶר אֲשֶׁ֥ר הֵבִ֖יאוּ מִמִּצְרָ֑יִם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ אֲבִיהֶ֔ם שֻׁ֖בוּ שִׁבְרוּ־לָ֥נוּ מְעַט־אֹֽכֶל:
[ג] וַיֹּ֧אמֶר אֵלָ֛יו יְהוּדָ֖ה לֵאמֹ֑ר הָעֵ֣ד הֵעִד֩ בָּ֨נוּ הָאִ֤ישׁ לֵאמֹר֙ לֹֽא־תִרְא֣וּ פָנַ֔י בִּלְתִּ֖י אֲחִיכֶ֥ם אִתְּכֶֽם:
[ד] אִם־יֶשְׁךָ֛ מְשַׁלֵּ֥חַ אֶת־אָחִ֖ינוּ אִתָּ֑נוּ נֵרְדָ֕ה וְנִשְׁבְּרָ֥ה לְךָ֖ אֹֽכֶל:
[ה] וְאִם־אֵינְךָ֥ מְשַׁלֵּ֖חַ לֹ֣א נֵרֵ֑ד כִּֽי־הָאִ֞ישׁ אָמַ֤ר אֵלֵ֙ינוּ֙ לֹא־תִרְא֣וּ פָנַ֔י בִּלְתִּ֖י אֲחִיכֶ֥ם אִתְּכֶֽם:
[ו] וַיֹּ֙אמֶר֙ יִשְׂרָאֵ֔ל לָמָ֥ה הֲרֵעֹתֶ֖ם לִ֑י לְהַגִּ֣יד לָאִ֔ישׁ הַע֥וֹד לָכֶ֖ם אָֽח:
[ז] וַיֹּאמְר֡וּ שָׁא֣וֹל שָֽׁאַל־הָ֠אִישׁ לָ֣נוּ וּלְמוֹלַדְתֵּ֜נוּ לֵאמֹ֗ר הַע֨וֹד אֲבִיכֶ֥ם חַי֙ הֲיֵ֣שׁ לָכֶ֣ם אָ֔ח וַנַּ֨גֶּד־ל֔וֹ עַל־פִּ֖י הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה הֲיָד֣וֹעַ נֵדַ֔ע כִּ֣י יֹאמַ֔ר הוֹרִ֖ידוּ אֶת־אֲחִיכֶֽם:
[ח] וַיֹּ֨אמֶר יְהוּדָ֜ה אֶל־יִשְׂרָאֵ֣ל אָבִ֗יו שִׁלְחָ֥ה הַנַּ֛עַר אִתִּ֖י וְנָק֣וּמָה וְנֵלֵ֑כָה וְנִֽחְיֶה֙ וְלֹ֣א נָמ֔וּת גַּם־אֲנַ֥חְנוּ גַם־אַתָּ֖ה גַּם־טַפֵּֽנוּ:
[ט] אָֽנֹכִי֙ אֶֽעֶרְבֶ֔נּוּ מִיָּדִ֖י תְּבַקְשֶׁ֑נּוּ אִם־לֹ֨א הֲבִיאֹתִ֤יו אֵלֶ֙יךָ֙ וְהִצַּגְתִּ֣יו לְפָנֶ֔יךָ וְחָטָ֥אתִֽי לְךָ֖ כָּל־הַיָּמִֽים:
[י] כִּ֖י לוּלֵ֣א הִתְמַהְמָ֑הְנוּ כִּֽי־עַתָּ֥ה שַׁ֖בְנוּ זֶ֥ה פַעֲמָֽיִם:
[יא] וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֜ם יִשְׂרָאֵ֣ל אֲבִיהֶ֗ם אִם־כֵּ֣ן ׀ אֵפוֹא֘ זֹ֣את עֲשׂוּ֒ קְח֞וּ מִזִּמְרַ֤ת הָאָ֙רֶץ֙ בִּכְלֵיכֶ֔ם וְהוֹרִ֥ידוּ לָאִ֖ישׁ מִנְחָ֑ה מְעַ֤ט צֳרִי֙ וּמְעַ֣ט דְּבַ֔שׁ נְכֹ֣את וָלֹ֔ט בָּטְנִ֖ים וּשְׁקֵדִֽים:
[יב] וְכֶ֥סֶף מִשְׁנֶ֖ה קְח֣וּ בְיֶדְכֶ֑ם וְאֶת־הַכֶּ֜סֶף הַמּוּשָׁ֨ב בְּפִ֤י אַמְתְּחֹֽתֵיכֶם֙ תָּשִׁ֣יבוּ בְיֶדְכֶ֔ם אוּלַ֥י מִשְׁגֶּ֖ה הֽוּא:
[יג] וְאֶת־אֲחִיכֶ֖ם קָ֑חוּ וְק֖וּמוּ שׁ֥וּבוּ אֶל־הָאִֽישׁ:
[יד] וְאֵ֣ל שַׁדַּ֗י יִתֵּ֨ן לָכֶ֤ם רַחֲמִים֙ לִפְנֵ֣י הָאִ֔ישׁ וְשִׁלַּ֥ח לָכֶ֛ם אֶת־אֲחִיכֶ֥ם אַחֵ֖ר וְאֶת־בִּנְיָמִ֑ין וַאֲנִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר שָׁכֹ֖לְתִּי שָׁכָֽלְתִּי:
[טו] וַיִּקְח֤וּ הָֽאֲנָשִׁים֙ אֶת־הַמִּנְחָ֣ה הַזֹּ֔את וּמִשְׁנֶה־כֶּ֛סֶף לָקְח֥וּ בְיָדָ֖ם וְאֶת־בִּנְיָמִ֑ן וַיָּקֻ֙מוּ֙ וַיֵּרְד֣וּ מִצְרַ֔יִם וַיַּעַמְד֖וּ לִפְנֵ֥י יוֹסֵֽף:
[ששי] [טז] וַיַּ֨רְא יוֹסֵ֣ף אִתָּם֘ אֶת־בִּנְיָמִין֒ וַיֹּ֙אמֶר֙ לַאֲשֶׁ֣ר עַל־בֵּית֔וֹ הָבֵ֥א אֶת־הָאֲנָשִׁ֖ים הַבָּ֑יְתָה וּטְבֹ֤חַ טֶ֙בַח֙ וְהָכֵ֔ן כִּ֥י אִתִּ֛י יֹאכְל֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים בַּֽצָּהֳרָֽיִם:
[יז] וַיַּ֣עַשׂ הָאִ֔ישׁ כַּאֲשֶׁ֖ר אָמַ֣ר יוֹסֵ֑ף וַיָּבֵ֥א הָאִ֛ישׁ אֶת־הָאֲנָשִׁ֖ים בֵּ֥יתָה יוֹסֵֽף:
[יח] וַיִּֽירְא֣וּ הָאֲנָשִׁ֗ים כִּ֣י הוּבְאוּ֘ בֵּ֣ית יוֹסֵף֒ וַיֹּאמְר֗וּ עַל־דְּבַ֤ר הַכֶּ֙סֶף֙ הַשָּׁ֤ב בְּאַמְתְּחֹתֵ֙ינוּ֙ בַּתְּחִלָּ֔ה אֲנַ֖חְנוּ מוּבָאִ֑ים לְהִתְגֹּלֵ֤ל עָלֵ֙ינוּ֙ וּלְהִתְנַפֵּ֣ל עָלֵ֔ינוּ וְלָקַ֧חַת אֹתָ֛נוּ לַעֲבָדִ֖ים וְאֶת־חֲמֹרֵֽינוּ:
[יט] וַֽיִּגְּשׁוּ֙ אֶל־הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֖ר עַל־בֵּ֣ית יוֹסֵ֑ף וַיְדַבְּר֥וּ אֵלָ֖יו פֶּ֥תַח הַבָּֽיִת:
[כ] וַיֹּאמְר֖וּ בִּ֣י אֲדֹנִ֑י יָרֹ֥ד יָרַ֛דְנוּ בַּתְּחִלָּ֖ה לִשְׁבָּר־אֹֽכֶל:
[כא] וַיְהִ֞י כִּי־בָ֣אנוּ אֶל־הַמָּל֗וֹן וַֽנִּפְתְּחָה֙ אֶת־אַמְתְּחֹתֵ֔ינוּ וְהִנֵּ֤ה כֶֽסֶף־אִישׁ֙ בְּפִ֣י אַמְתַּחְתּ֔וֹ כַּסְפֵּ֖נוּ בְּמִשְׁקָל֑וֹ וַנָּ֥שֶׁב אֹת֖וֹ בְּיָדֵֽנוּ:
[כב] וְכֶ֧סֶף אַחֵ֛ר הוֹרַ֥דְנוּ בְיָדֵ֖נוּ לִשְׁבָּר־אֹ֑כֶל לֹ֣א יָדַ֔עְנוּ מִי־שָׂ֥ם כַּסְפֵּ֖נוּ בְּאַמְתְּחֹתֵֽינוּ:
[כג] וַיֹּאמֶר֩ שָׁל֨וֹם לָכֶ֜ם אַל־תִּירָ֗אוּ אֱלֹ֨הֵיכֶ֜ם וֵאלֹהֵ֤י אֲבִיכֶם֙ נָתַ֨ן לָכֶ֤ם מַטְמוֹן֙ בְּאַמְתְּחֹ֣תֵיכֶ֔ם כַּסְפְּכֶ֖ם בָּ֣א אֵלָ֑י וַיּוֹצֵ֥א אֲלֵהֶ֖ם אֶת־שִׁמְעֽוֹן:
[כד] וַיָּבֵ֥א הָאִ֛ישׁ אֶת־הָאֲנָשִׁ֖ים בֵּ֣יתָה יוֹסֵ֑ף וַיִּתֶּן־מַ֙יִם֙ וַיִּרְחֲצ֣וּ רַגְלֵיהֶ֔ם וַיִּתֵּ֥ן מִסְפּ֖וֹא לַחֲמֹרֵיהֶֽם:
[כה] וַיָּכִ֙ינוּ֙ אֶת־הַמִּנְחָ֔ה עַד־בּ֥וֹא יוֹסֵ֖ף בַּֽצָּהֳרָ֑יִם כִּ֣י שָֽׁמְע֔וּ כִּי־שָׁ֖ם יֹ֥אכְלוּ לָֽחֶם:
[כו] וַיָּבֹ֤א יוֹסֵף֙ הַבַּ֔יְתָה וַיָּבִ֥יאּוּ ל֛וֹ אֶת־הַמִּנְחָ֥ה אֲשֶׁר־בְּיָדָ֖ם הַבָּ֑יְתָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ־ל֖וֹ אָֽרְצָה:
[כז] וַיִּשְׁאַ֤ל לָהֶם֙ לְשָׁל֔וֹם וַיֹּ֗אמֶר הֲשָׁל֛וֹם אֲבִיכֶ֥ם הַזָּקֵ֖ן אֲשֶׁ֣ר אֲמַרְתֶּ֑ם הַעוֹדֶ֖נּוּ חָֽי:
[כח] וַיֹּאמְר֗וּ שָׁל֛וֹם לְעַבְדְּךָ֥ לְאָבִ֖ינוּ עוֹדֶ֣נּוּ חָ֑י וַֽיִּקְּד֖וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲוֻּֽ וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ:
[כט] וַיִּשָּׂ֣א עֵינָ֗יו וַיַּ֞רְא אֶת־בִּנְיָמִ֣ין אָחִיו֘ בֶּן־אִמּוֹ֒ וַיֹּ֗אמֶר הֲזֶה֙ אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹ֔ן אֲשֶׁ֥ר אֲמַרְתֶּ֖ם אֵלָ֑י וַיֹּאמַ֕ר אֱלֹהִ֥ים יָחְנְךָ֖ בְּנִֽי:
[שביעי] [ל] וַיְמַהֵ֣ר יוֹסֵ֗ף כִּֽי־נִכְמְר֤וּ רַחֲמָיו֙ אֶל־אָחִ֔יו וַיְבַקֵּ֖שׁ לִבְכּ֑וֹת וַיָּבֹ֥א הַחַ֖דְרָה וַיֵּ֥בְךְּ שָֽׁמָּה:
[לא] וַיִּרְחַ֥ץ פָּנָ֖יו וַיֵּצֵ֑א וַיִּ֨תְאַפַּ֔ק וַיֹּ֖אמֶר שִׂ֥ימוּ לָֽחֶם:
[לב] וַיָּשִׂ֥ימוּ ל֛וֹ לְבַדּ֖וֹ וְלָהֶ֣ם לְבַדָּ֑ם וְלַמִּצְרִ֞ים הָאֹכְלִ֤ים אִתּוֹ֙ לְבַדָּ֔ם כִּי֩ לֹ֨א יוּכְל֜וּן הַמִּצְרִ֗ים לֶאֱכֹ֤ל אֶת־הָֽעִבְרִים֙ לֶ֔חֶם כִּי־תוֹעֵבָ֥ה הִ֖וא לְמִצְרָֽיִם:
[לג] וַיֵּשְׁב֣וּ לְפָנָ֔יו הַבְּכֹר֙ כִּבְכֹ֣רָת֔וֹ וְהַצָּעִ֖יר כִּצְעִרָת֑וֹ וַיִּתְמְה֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים אִ֥ישׁ אֶל־רֵעֵֽהוּ:
[לד] וַיִּשָּׂ֨א מַשְׂאֹ֜ת מֵאֵ֣ת פָּנָיו֘ אֲלֵהֶם֒ וַתֵּ֜רֶב מַשְׂאַ֧ת בִּנְיָמִ֛ן מִמַּשְׂאֹ֥ת כֻּלָּ֖ם חָמֵ֣שׁ יָד֑וֹת וַיִּשְׁתּ֥וּ וַֽיִּשְׁכְּר֖וּ עִמּֽוֹ:

פרק מג
(א) והרעב. (ב"ר צא , ו): אמר להם יהודה לאחיו: הניחו לזקן עד שתכלה פת מן הבית , כי אז יתרצה לנו לשלוח בנו. (ב) ויהי. (ג) ויאמר. העד העיד - ענין 'התראה'. לפי שאדם מתרה את חברו בפני עדים , יאמרו ה'התראה' בלשון 'הֶעָדָה'. וכל הדברים האלה מבוארים. (ד-ה) אם ישך. ואם. הכל מבואר. (ח) גם אנחנו גם אתה גם טפנו - כל אחד לרבות על חברו; כן הוא דרך הלשון. אמר: שילך אחד בספק , ולא נמות כלנו ברעב; ועל כל זה "אנכי אערבנו" (להלן , ט). (ט) אנכי. וחטאתי לך. ענין וחטאתי - אחשב עצמי לפניך כחוטא וכמנודה כל הימים. ומכאן למדו רבותנו ז"ל (מכות יא , ב): מנודה על תנאי , ואפלו מעצמו , צריך הפרה. מנא לן? מיהודה , דכתיב אם לא הביאותיו וגו'. וכל ארבעים שנה היו עצמותיו מגולגלים בארון בעון זה , עד שבקש משה עליהם רחמים , דכתיב "וזאת ליהודה" וגו' (דב' לג , ז). (י) כי. (יא) ויאמר. אם כן איפוא - אם כן , שלא אוכל לעכבו עתה , זאת עשו - לכפר פני אדני הארץ. מזמרת הארץ - מהדברים המשובחים שבארץ הזאת. מעט צרי מעט דבש - הצרי והדבש היו מוציאים מארץ ישראל לשאר ארצות , כמו שנאמר בפרשת 'צור' ביחזקאל "יהודה וארץ ישראל המה רוכליך בחטי מנית ופנג ודבש ושמן וצרי" (יח' כז , יז). וצרי הוא הנקרא 'בַלסְמי' (בלעז). נכאת - פרשו בבראשית רבה (צא , יא): 'שעוה'; ולוט - 'מַצְטְכִי'. ופרשו דבש - שהוא בריא כאבן. והגאון רב סעדיה פירש (ראה רס"ג תורה) צרי - טריאקי; ופירש נכאת - כרוב , ולוט - 'שאה בלוט' , והוא הנקרא "ערמון" (בר' ל , לז). בטנים - הם הנקראים 'צְנובַר' בערבי; 'פיניולש' בלעז. ושקדים - ידוע. ובבראשית רבה (בר"ת צא , יא): משח דבטון ומשח דלוזים. והשקדים נקראים 'לאוז' בערבי. (יב) וכסף משנה - וכסף שני , וכן "ומשנֶה שברון" (יר' יז , יח) - שברון שני , כי הוא סגול. אולי משגה הוא - אולי - מוכרי התבואה הניחו צרורות כספיהם בתבואה לפי שעה , וכשמדדו במדה , היה הכסף בתוך התבואה , ונכנס במדה ובשק עמה. וכשתחזירוהו , יחזיקו אתכם כנאמנים , וייטב לכם. (יג) ואת. (יד) ואל. ושלח - ישלחנו ממאסרו. כאשר שכלתי שכלתי - לפי שכפל הענין , שנה המלות כמנהג. הראשון לגזרת פָעוֹל והשני לגזרת פָעַל. אמר: ואני - מה אוכל לעשות אם יקרה מקרה באחד מהם? כאשר שכלתי מיוסף , שכלתי מאי זה מהם שיקרה בו מקרה. (טו) ויקחו. ויעמדו לפני יוסף - שמצאוהו בשוק לפי דרכם שהיו הולכים לבית מלונם. והוא לא שאל להם לשלום בשוק , עד שיהיו בביתו. וכיון שראה אותם , אמר לאשר על ביתו להביאם לביתו (ראה להלן , טז). (טז) וירא. בצהרים - בחצי היום , שהוא עת אכילת השרים והשופטים שיתעסקו בצרכי העיר , כמו שאומר "ושריך בעת יאכלו" (קה' י , יז); ויוסף , היו תחת ידו כל דברי הארץ. (יז) ויעש. (יח) וייראו. להתגולל עלינו - להביא עלינו עלילות וגלגולים , לאמר שאנחנו לקחנו הכסף , וירצה להתנפל עלינו על ידי טענה; כי לבו רע עלינו , כי מתחלה דבר אתנו קשות , ועתה רוצה לבא עלינו בתחבולה , כדי שיקחנו בטענה לעבדים כמשפט גנבים , ולקחת את חמורנו ואת אשר יש לנו פה. כי לולי זה , למה הביא אותנו בביתו? והם לא שמעו מה שאמר יוסף לאשר על ביתו (ראה לעיל , טז). (יט) ויגשו. פתח הבית - כדי שלא ישמעו אנשי הבית. (כ) ויאמרו. בי - ענין 'בקשה ותחנה'; אמרו לו הדברים כאשר היו. (כג) ויאמר. מטמון - אם מצאתם כסף , ברכת האל היא שנתן לכם , כאדם שמוצא מטמון , אבל כספכם בא אלי; אל תיראו מזה. ויוצא - צוה שיוציאוהו מן המשמר ויביאוהו אליהם מיד , לחזק לבם ולנחמם. (כד) ויבא - הכניסם לבית מפתח הבית , שדברו עמו שם. (כה) ויכינו - סדרוה , כדי שיביאוה לפניו דרך כבוד , כשיבא לבית. כי שמעו - מאשר על הבית , גם מאנשי הבית שהיו מכינים הסעודה. לחם - כלל לכל מאכל. (כו) ויבא. ויביאו - האל"ף דגושה. הביתה - באותו בית שהיה הוא שם; כי גם הם היו בבית , אלא שבבית אדם גדול הרבה בתים שם , והם היו בבית החיצון , והוא היה בבית הפנימי , בהיכלו. (כז) וישאל. (כח) ויאמרו. ויקדו וישתחוו - לשם אביהם השתחוו לו. (כט) וישא - כי היו בערבוביא לפניו , ונשא עיניו אל בנימין. יָחְנְךָ - משפטו על המנהג 'יְחָנְּךָ' , בדגשות הנו"ן , לחסרון נו"ן הכפל; והקלו המלה , כמו שהקלו רבים מפעלי הכפל; וכן בא כמוהו "חנון יָחְנְךָ" (יש' ל , יט). (ל) וימהר. נכמרו - כתרגומו. (לא) וירחץ. ויתאפק - התחזק בעצמו מלבכות עוד. (לב) וישימו לו לבדו - דרך גדולה וכבוד , כמנהגו. ולהם לבדם ולמצרים... לבדם - אמר הטעם , כי לא יוכלון; כי העברים היו אוכלים בשר , כמו שאמר "וטבוח טבח" (לעיל , טז) , והמצרים - לא. ומה שהיו מגדלים הצאן - לחלב ולגזה. ואמרו (ראה ת"א) , שהיו עובדים מזל טלה , לפיכך לא היו אוכלים שום בשר בהמה. (לג) וישבו לפניו - כמו שצוה הוא להושיבם , הבכור כבכורתו. ויתמהו - כי היאך היה הוא מכיר אנשים שנולדו כלם בשבע שנים , מי גדול מחברו? וזה היה תמוה בעיניהם. ובבראשית רבה (צב , ה): נטל הגביע ועשה עצמו מריח. אמר: יהודה שהוא מלך , ישב בראש; ראובן שהוא בכור , שני לו; וכן כלם. אמר: אנא לית לי אמא , והדין טליא לית ליה אמא , ייתי ויתן רישיה גבאי. לפיכך: ויתמהו האנשים. (לד) וישא - הנושא , וכן "ויגד ליעקב" (בר' מח , ב) - המגיד. וכל זה הַקֵּרוּב שקרבם וכבדם , חשבו הם , כי היה עושה חלף מה שהקניטם וצערם. ובנימין היה מחבב יותר; לפי שהביאו מארץ כנען והפרידו מאביו ללא דבר , היה מפיס דעתו בזה. כל זה חשבו.