מאגר הכתר בראשית פרק מג עם פירוש רמב"ן

פרק מג
[א] וְהָרָעָ֖ב כָּבֵ֥ד בָּאָֽרֶץ:
[ב] וַיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֤ר כִּלּוּ֙ לֶאֱכֹ֣ל אֶת־הַשֶּׁ֔בֶר אֲשֶׁ֥ר הֵבִ֖יאוּ מִמִּצְרָ֑יִם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ אֲבִיהֶ֔ם שֻׁ֖בוּ שִׁבְרוּ־לָ֥נוּ מְעַט־אֹֽכֶל:
[ג] וַיֹּ֧אמֶר אֵלָ֛יו יְהוּדָ֖ה לֵאמֹ֑ר הָעֵ֣ד הֵעִד֩ בָּ֨נוּ הָאִ֤ישׁ לֵאמֹר֙ לֹֽא־תִרְא֣וּ פָנַ֔י בִּלְתִּ֖י אֲחִיכֶ֥ם אִתְּכֶֽם:
[ד] אִם־יֶשְׁךָ֛ מְשַׁלֵּ֥חַ אֶת־אָחִ֖ינוּ אִתָּ֑נוּ נֵרְדָ֕ה וְנִשְׁבְּרָ֥ה לְךָ֖ אֹֽכֶל:
[ה] וְאִם־אֵינְךָ֥ מְשַׁלֵּ֖חַ לֹ֣א נֵרֵ֑ד כִּֽי־הָאִ֞ישׁ אָמַ֤ר אֵלֵ֙ינוּ֙ לֹא־תִרְא֣וּ פָנַ֔י בִּלְתִּ֖י אֲחִיכֶ֥ם אִתְּכֶֽם:
[ו] וַיֹּ֙אמֶר֙ יִשְׂרָאֵ֔ל לָמָ֥ה הֲרֵעֹתֶ֖ם לִ֑י לְהַגִּ֣יד לָאִ֔ישׁ הַע֥וֹד לָכֶ֖ם אָֽח:
[ז] וַיֹּאמְר֡וּ שָׁא֣וֹל שָֽׁאַל־הָ֠אִישׁ לָ֣נוּ וּלְמוֹלַדְתֵּ֜נוּ לֵאמֹ֗ר הַע֨וֹד אֲבִיכֶ֥ם חַי֙ הֲיֵ֣שׁ לָכֶ֣ם אָ֔ח וַנַּ֨גֶּד־ל֔וֹ עַל־פִּ֖י הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה הֲיָד֣וֹעַ נֵדַ֔ע כִּ֣י יֹאמַ֔ר הוֹרִ֖ידוּ אֶת־אֲחִיכֶֽם:
[ח] וַיֹּ֨אמֶר יְהוּדָ֜ה אֶל־יִשְׂרָאֵ֣ל אָבִ֗יו שִׁלְחָ֥ה הַנַּ֛עַר אִתִּ֖י וְנָק֣וּמָה וְנֵלֵ֑כָה וְנִֽחְיֶה֙ וְלֹ֣א נָמ֔וּת גַּם־אֲנַ֥חְנוּ גַם־אַתָּ֖ה גַּם־טַפֵּֽנוּ:
[ט] אָֽנֹכִי֙ אֶֽעֶרְבֶ֔נּוּ מִיָּדִ֖י תְּבַקְשֶׁ֑נּוּ אִם־לֹ֨א הֲבִיאֹתִ֤יו אֵלֶ֙יךָ֙ וְהִצַּגְתִּ֣יו לְפָנֶ֔יךָ וְחָטָ֥אתִֽי לְךָ֖ כָּל־הַיָּמִֽים:
[י] כִּ֖י לוּלֵ֣א הִתְמַהְמָ֑הְנוּ כִּֽי־עַתָּ֥ה שַׁ֖בְנוּ זֶ֥ה פַעֲמָֽיִם:
[יא] וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֜ם יִשְׂרָאֵ֣ל אֲבִיהֶ֗ם אִם־כֵּ֣ן ׀ אֵפוֹא֘ זֹ֣את עֲשׂוּ֒ קְח֞וּ מִזִּמְרַ֤ת הָאָ֙רֶץ֙ בִּכְלֵיכֶ֔ם וְהוֹרִ֥ידוּ לָאִ֖ישׁ מִנְחָ֑ה מְעַ֤ט צֳרִי֙ וּמְעַ֣ט דְּבַ֔שׁ נְכֹ֣את וָלֹ֔ט בָּטְנִ֖ים וּשְׁקֵדִֽים:
[יב] וְכֶ֥סֶף מִשְׁנֶ֖ה קְח֣וּ בְיֶדְכֶ֑ם וְאֶת־הַכֶּ֜סֶף הַמּוּשָׁ֨ב בְּפִ֤י אַמְתְּחֹֽתֵיכֶם֙ תָּשִׁ֣יבוּ בְיֶדְכֶ֔ם אוּלַ֥י מִשְׁגֶּ֖ה הֽוּא:
[יג] וְאֶת־אֲחִיכֶ֖ם קָ֑חוּ וְק֖וּמוּ שׁ֥וּבוּ אֶל־הָאִֽישׁ:
[יד] וְאֵ֣ל שַׁדַּ֗י יִתֵּ֨ן לָכֶ֤ם רַחֲמִים֙ לִפְנֵ֣י הָאִ֔ישׁ וְשִׁלַּ֥ח לָכֶ֛ם אֶת־אֲחִיכֶ֥ם אַחֵ֖ר וְאֶת־בִּנְיָמִ֑ין וַאֲנִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר שָׁכֹ֖לְתִּי שָׁכָֽלְתִּי:
[טו] וַיִּקְח֤וּ הָֽאֲנָשִׁים֙ אֶת־הַמִּנְחָ֣ה הַזֹּ֔את וּמִשְׁנֶה־כֶּ֛סֶף לָקְח֥וּ בְיָדָ֖ם וְאֶת־בִּנְיָמִ֑ן וַיָּקֻ֙מוּ֙ וַיֵּרְד֣וּ מִצְרַ֔יִם וַיַּעַמְד֖וּ לִפְנֵ֥י יוֹסֵֽף:
[ששי] [טז] וַיַּ֨רְא יוֹסֵ֣ף אִתָּם֘ אֶת־בִּנְיָמִין֒ וַיֹּ֙אמֶר֙ לַאֲשֶׁ֣ר עַל־בֵּית֔וֹ הָבֵ֥א אֶת־הָאֲנָשִׁ֖ים הַבָּ֑יְתָה וּטְבֹ֤חַ טֶ֙בַח֙ וְהָכֵ֔ן כִּ֥י אִתִּ֛י יֹאכְל֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים בַּֽצָּהֳרָֽיִם:
[יז] וַיַּ֣עַשׂ הָאִ֔ישׁ כַּאֲשֶׁ֖ר אָמַ֣ר יוֹסֵ֑ף וַיָּבֵ֥א הָאִ֛ישׁ אֶת־הָאֲנָשִׁ֖ים בֵּ֥יתָה יוֹסֵֽף:
[יח] וַיִּֽירְא֣וּ הָאֲנָשִׁ֗ים כִּ֣י הוּבְאוּ֘ בֵּ֣ית יוֹסֵף֒ וַיֹּאמְר֗וּ עַל־דְּבַ֤ר הַכֶּ֙סֶף֙ הַשָּׁ֤ב בְּאַמְתְּחֹתֵ֙ינוּ֙ בַּתְּחִלָּ֔ה אֲנַ֖חְנוּ מוּבָאִ֑ים לְהִתְגֹּלֵ֤ל עָלֵ֙ינוּ֙ וּלְהִתְנַפֵּ֣ל עָלֵ֔ינוּ וְלָקַ֧חַת אֹתָ֛נוּ לַעֲבָדִ֖ים וְאֶת־חֲמֹרֵֽינוּ:
[יט] וַֽיִּגְּשׁוּ֙ אֶל־הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֖ר עַל־בֵּ֣ית יוֹסֵ֑ף וַיְדַבְּר֥וּ אֵלָ֖יו פֶּ֥תַח הַבָּֽיִת:
[כ] וַיֹּאמְר֖וּ בִּ֣י אֲדֹנִ֑י יָרֹ֥ד יָרַ֛דְנוּ בַּתְּחִלָּ֖ה לִשְׁבָּר־אֹֽכֶל:
[כא] וַיְהִ֞י כִּי־בָ֣אנוּ אֶל־הַמָּל֗וֹן וַֽנִּפְתְּחָה֙ אֶת־אַמְתְּחֹתֵ֔ינוּ וְהִנֵּ֤ה כֶֽסֶף־אִישׁ֙ בְּפִ֣י אַמְתַּחְתּ֔וֹ כַּסְפֵּ֖נוּ בְּמִשְׁקָל֑וֹ וַנָּ֥שֶׁב אֹת֖וֹ בְּיָדֵֽנוּ:
[כב] וְכֶ֧סֶף אַחֵ֛ר הוֹרַ֥דְנוּ בְיָדֵ֖נוּ לִשְׁבָּר־אֹ֑כֶל לֹ֣א יָדַ֔עְנוּ מִי־שָׂ֥ם כַּסְפֵּ֖נוּ בְּאַמְתְּחֹתֵֽינוּ:
[כג] וַיֹּאמֶר֩ שָׁל֨וֹם לָכֶ֜ם אַל־תִּירָ֗אוּ אֱלֹ֨הֵיכֶ֜ם וֵאלֹהֵ֤י אֲבִיכֶם֙ נָתַ֨ן לָכֶ֤ם מַטְמוֹן֙ בְּאַמְתְּחֹ֣תֵיכֶ֔ם כַּסְפְּכֶ֖ם בָּ֣א אֵלָ֑י וַיּוֹצֵ֥א אֲלֵהֶ֖ם אֶת־שִׁמְעֽוֹן:
[כד] וַיָּבֵ֥א הָאִ֛ישׁ אֶת־הָאֲנָשִׁ֖ים בֵּ֣יתָה יוֹסֵ֑ף וַיִּתֶּן־מַ֙יִם֙ וַיִּרְחֲצ֣וּ רַגְלֵיהֶ֔ם וַיִּתֵּ֥ן מִסְפּ֖וֹא לַחֲמֹרֵיהֶֽם:
[כה] וַיָּכִ֙ינוּ֙ אֶת־הַמִּנְחָ֔ה עַד־בּ֥וֹא יוֹסֵ֖ף בַּֽצָּהֳרָ֑יִם כִּ֣י שָֽׁמְע֔וּ כִּי־שָׁ֖ם יֹ֥אכְלוּ לָֽחֶם:
[כו] וַיָּבֹ֤א יוֹסֵף֙ הַבַּ֔יְתָה וַיָּבִ֥יאּוּ ל֛וֹ אֶת־הַמִּנְחָ֥ה אֲשֶׁר־בְּיָדָ֖ם הַבָּ֑יְתָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ־ל֖וֹ אָֽרְצָה:
[כז] וַיִּשְׁאַ֤ל לָהֶם֙ לְשָׁל֔וֹם וַיֹּ֗אמֶר הֲשָׁל֛וֹם אֲבִיכֶ֥ם הַזָּקֵ֖ן אֲשֶׁ֣ר אֲמַרְתֶּ֑ם הַעוֹדֶ֖נּוּ חָֽי:
[כח] וַיֹּאמְר֗וּ שָׁל֛וֹם לְעַבְדְּךָ֥ לְאָבִ֖ינוּ עוֹדֶ֣נּוּ חָ֑י וַֽיִּקְּד֖וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲוֻּֽ וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ:
[כט] וַיִּשָּׂ֣א עֵינָ֗יו וַיַּ֞רְא אֶת־בִּנְיָמִ֣ין אָחִיו֘ בֶּן־אִמּוֹ֒ וַיֹּ֗אמֶר הֲזֶה֙ אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹ֔ן אֲשֶׁ֥ר אֲמַרְתֶּ֖ם אֵלָ֑י וַיֹּאמַ֕ר אֱלֹהִ֥ים יָחְנְךָ֖ בְּנִֽי:
[שביעי] [ל] וַיְמַהֵ֣ר יוֹסֵ֗ף כִּֽי־נִכְמְר֤וּ רַחֲמָיו֙ אֶל־אָחִ֔יו וַיְבַקֵּ֖שׁ לִבְכּ֑וֹת וַיָּבֹ֥א הַחַ֖דְרָה וַיֵּ֥בְךְּ שָֽׁמָּה:
[לא] וַיִּרְחַ֥ץ פָּנָ֖יו וַיֵּצֵ֑א וַיִּ֨תְאַפַּ֔ק וַיֹּ֖אמֶר שִׂ֥ימוּ לָֽחֶם:
[לב] וַיָּשִׂ֥ימוּ ל֛וֹ לְבַדּ֖וֹ וְלָהֶ֣ם לְבַדָּ֑ם וְלַמִּצְרִ֞ים הָאֹכְלִ֤ים אִתּוֹ֙ לְבַדָּ֔ם כִּי֩ לֹ֨א יוּכְל֜וּן הַמִּצְרִ֗ים לֶאֱכֹ֤ל אֶת־הָֽעִבְרִים֙ לֶ֔חֶם כִּי־תוֹעֵבָ֥ה הִ֖וא לְמִצְרָֽיִם:
[לג] וַיֵּשְׁב֣וּ לְפָנָ֔יו הַבְּכֹר֙ כִּבְכֹ֣רָת֔וֹ וְהַצָּעִ֖יר כִּצְעִרָת֑וֹ וַיִּתְמְה֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים אִ֥ישׁ אֶל־רֵעֵֽהוּ:
[לד] וַיִּשָּׂ֨א מַשְׂאֹ֜ת מֵאֵ֣ת פָּנָיו֘ אֲלֵהֶם֒ וַתֵּ֜רֶב מַשְׂאַ֧ת בִּנְיָמִ֛ן מִמַּשְׂאֹ֥ת כֻּלָּ֖ם חָמֵ֣שׁ יָד֑וֹת וַיִּשְׁתּ֥וּ וַֽיִּשְׁכְּר֖וּ עִמּֽוֹ:

פרק מג
(יד) ושלח לכם את אחיכם אחר ואת בנימן - נראה על דרך הפשט , כי לא היה שמעון רצוי אביו בעבור דבר שכם , ולכך לא אמר את שמעון בני ואת בנימן , כי לא יזכרנו ברצונו , כאשר עזבו במצרים ימים , ואלו היה בביתו לחם לא שלח עדיין את בנימן , ויניחנו במצרים. ורבנו שלמה כתב: רוח הקדש נצנצה בו , לרבות את יוסף. ובבראשית רבא (צב , ג) גם כן אמרו: ושלח לכם את אחיכם - זה יוסף; אחר - זה שמעון. ונכון הוא , כי נתן דעתו בעת התפלה להתפלל סתם גם על האח האחר , אולי עודנו חי. ולשון אחר דרשו שם בבראשית רבא (שם) , אמרו: רבי יהושע בן לוי פתר קרייא בגליות; ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש - זה הקדוש ברוך הוא , שנאמר "יי' איש מלחמה" (שמ' טו , ג) , וכתיב "ויתן אותם לרחמים" (תה' קו , מו); ושלח לכם את אחיכם - אלו השבטים; אחר ואת בנימן - זה יהודה ובנימן; ואני כאשר שכלתי בחרבן ראשון שכלתי , בחרבן שני לא אשכל עוד. זה לשונם ז"ל , והכוונה כי ירידת יעקב למצרים ירמוז לגלותנו ביד אדום , כמו שאפרש (בר' מז , כח) , וראה הנביא הענין מתחלתו , והתפלל סתם לשעה ולדורות. והכתוב הזה כפי מדרשם יש לו סוד גדול , כי אמר: ואל שדי - במדת הדין , יתן לכם רחמים שלפניו - יעלה אתכם ממדת הדין למדת רחמים; והמשכיל יבין. ואני כאשר שכלתי שכלתי - ואני עד שובכם אהיה שכול מספק; כאשר שכלתי מיוסף ושמעון , שכלתי מבנימן; לשון רבנו שלמה. והנכון שהוא אומר: לא תוכלו להוסיף עלי שכול , כי כבר שכלתי; יתנחם מכל הבא עליו ביתרון כאבו על יוסף. וכמוהו "וכאשר אבדתי אבדתי" (אס' ד , טז) , כלומר: כבר אני אבודה , ואם ימיתני , לא יוסיף עלי אבדון. (יח) להתגולל עלינו - מן "ועמשא מתגולל בדם" (ש"ב כ , יב); "ושמלה מגוללה בדמים" (יש' ט , ד); כאדם שיהפוך מצד אל צד על חברו. ולהתנפל עלינו - כאדם שיתנפל ברצונו על חברו מלוא קומתו. ואנקלוס תרגם להתגולל: "לאיתרברבא עלנא" , שינשאו עלינו כשוא הים לגליו (ע"פ תה' פט , י) , ולהתנפל: "לאיסתקפא" , לשים עלינו דברים שלא היו; כי הדבר שאינו , יִקָּרֵא 'נופל' , כמו "לא נפל דבר אחד" (יהו' כג , יד). ותרגום "עלילות דברים" (דב' כב , יד): "תסקופי מלין" , וכן תרגם יונתן "תואנה" (שו' יד , ד): "תוסקפא". וטעם ולקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו - כי ידאגו על חמוריהם , לאמר: הנה יקחו גם את חמורינו עם אמתחותיהם , ולא נוכל לשלח לביתנו בר , וימותו כולם ברעב. (כ) בי אדני - לשון בעיא ותחנונים הוא , ובלשון ארמית (יומא סט , ב): 'בייא בייא'; לשון רבנו שלמה. וזה דבר זר מאד לסמכו אל מלת לשון סורסי , ואינה דומה אליה , כי 'בייא' כולה מלה , לא תשתנה ולא יאמר ממנה בי. ועוד שהמלה ההיא אינה 'לשון בעיא ותחנונים' כמו שאמר הרב , אבל היא לשון צעקה ותרעומת על שבר ועל עוות דבר , כגון מלת "אבוי" בלשון קדש (מש' כג , כט) , והיא ידועה בלשון ערב , ירגילו אותה בקינותיהם כולן , בפתחות הבי"ת , ובלשון יון: 'בייא' , בבי"ת רפא בשוא , יאמרו אותה על הדוחק והצער. ובבראשית רבא (יב , י) בסדר 'בראשית': מהו "סלו לרוכב בערבות ביה שמו" (תה' סח , ה)? אין לך כל מקום ומקום שאין לו ממונה על בייה שלו; אגריקוס במדינה ממונה על בייה שלו , אגבטוס במדינה ממונה על בייה שלו; כך מי ממונה על בייה של עולמו? הקדוש ברוך הוא. רוצה לומר , שבכל מקום יש ממונה על הצעקה ועל העוות , והקדוש ברוך הוא ממונה על צעקת העשוקים בעולם הצועקים 'בייא'. ועוד לפנינו בפרשת 'ויגש אליו' (ב"ר צג , ו): אמר לו יהודה: בייא אתה מעביר עלינו , משכך אמרת לנו "ואשימה עיני עליו" (בר' מד , כא) , זו היא השמת עין!? ובפרשת 'ויהי בשלח' (שמ"ר ב , ח): שמא אני מעביר בייא על בריה?! ובפרשת 'וישמע יתרו' (שם כז , ח): נתמנה אדם ונטל טלית , כל טרח צבור עליו; אם ראה אדם מעביר בייה על חבירו או עובר עבירה ולא מיחה , הוא נענש עליו; ובפרשת 'אשה כי תזריע' (ראה ערוך: 'ביאה'): צווח אנא בייא עליכון; וכן במקומות הרבה. ואנקלוס שתרגם בי אדני: "בבעו" , לא שהוציא מלת בי מן 'בעו' , אבל רדף העניין , שהוא בא בכל מקום בעניין הבקשה. ורבי אברהם אמר , כי בי אדני - דרך קצרה בלשון הקדש , והוא כמו "בי אני אדני המלך העון" (ראה ש"א כה , כד) , והטעם: עשה בי מה שתרצה ותשמעני. ואם כן נכון הוא שיאמר אדם 'בי אחי' , או 'בי שמעני' , ולא מצאתי שתבא מלת 'בי' , רק עם 'אדני' או עם השם הנכבד הנכתב באל"ף דל"ת (שמ' ד , י) , שגם הוא לשון 'אדון'! ולכן אני אומר , שפירושו: בי בעצמי אתה אדון ומושל; ובאו שני כנויים לחזוק , כמו "ולי אני עבדך" (מ"א א , כו); "בי אני אדני המלך"; ודומה לזה: "כי בי בעזרך" (הו' יג , ט) - כי בי עזרך , בעזרך אני. (כג) נתן לכם מטמון באמתחתיכם - אמר רבי אברהם: יתכן שהיה לאדם מטמון בבר ושכחו ויצא בגורלכם , כי כספכם בא אלי. והנה הם דברים נחומים (ע"פ זכ' א , יג) , כי איך יצא לכל אחד כספו במשקלו?! אבל כל דבר מכוסה יקרא 'טמון': "טמן עצל ידו בצלחת" (מש' יט , כד); "יש לנו מטמונים בשדה" (יר' מא , ח); והנה אמר להם , כי דרך החמרים לוקחי התבואה לשים כל אחד כספו בשקו , והנה המשביר לקח מן הבאים שקיהם , ומלא עשרה שקים שבר והכסף טמון תחת התבואה , ובא אדניו וצוה לשפכם אל כלי בני יעקב , כי רצה למהר לשלחם , או מפני שלא בא הכסף אליו; והנה לכל אחד בפי אמתחתו כספו במשקלו , כי כל איש יביא בדמיו כסף שוה חמור לחם (ע"פ ש"א טז , כ). וזה יקרה תמיד בשוקים ובאוצרות הנמכרים מרוב מהומות העם.