מאגר הכתר בראשית פרק מג עם פירוש רש"י

פרק מג
[א] וְהָרָעָ֖ב כָּבֵ֥ד בָּאָֽרֶץ:
[ב] וַיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֤ר כִּלּוּ֙ לֶאֱכֹ֣ל אֶת־הַשֶּׁ֔בֶר אֲשֶׁ֥ר הֵבִ֖יאוּ מִמִּצְרָ֑יִם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ אֲבִיהֶ֔ם שֻׁ֖בוּ שִׁבְרוּ־לָ֥נוּ מְעַט־אֹֽכֶל:
[ג] וַיֹּ֧אמֶר אֵלָ֛יו יְהוּדָ֖ה לֵאמֹ֑ר הָעֵ֣ד הֵעִד֩ בָּ֨נוּ הָאִ֤ישׁ לֵאמֹר֙ לֹֽא־תִרְא֣וּ פָנַ֔י בִּלְתִּ֖י אֲחִיכֶ֥ם אִתְּכֶֽם:
[ד] אִם־יֶשְׁךָ֛ מְשַׁלֵּ֥חַ אֶת־אָחִ֖ינוּ אִתָּ֑נוּ נֵרְדָ֕ה וְנִשְׁבְּרָ֥ה לְךָ֖ אֹֽכֶל:
[ה] וְאִם־אֵינְךָ֥ מְשַׁלֵּ֖חַ לֹ֣א נֵרֵ֑ד כִּֽי־הָאִ֞ישׁ אָמַ֤ר אֵלֵ֙ינוּ֙ לֹא־תִרְא֣וּ פָנַ֔י בִּלְתִּ֖י אֲחִיכֶ֥ם אִתְּכֶֽם:
[ו] וַיֹּ֙אמֶר֙ יִשְׂרָאֵ֔ל לָמָ֥ה הֲרֵעֹתֶ֖ם לִ֑י לְהַגִּ֣יד לָאִ֔ישׁ הַע֥וֹד לָכֶ֖ם אָֽח:
[ז] וַיֹּאמְר֡וּ שָׁא֣וֹל שָֽׁאַל־הָ֠אִישׁ לָ֣נוּ וּלְמוֹלַדְתֵּ֜נוּ לֵאמֹ֗ר הַע֨וֹד אֲבִיכֶ֥ם חַי֙ הֲיֵ֣שׁ לָכֶ֣ם אָ֔ח וַנַּ֨גֶּד־ל֔וֹ עַל־פִּ֖י הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה הֲיָד֣וֹעַ נֵדַ֔ע כִּ֣י יֹאמַ֔ר הוֹרִ֖ידוּ אֶת־אֲחִיכֶֽם:
[ח] וַיֹּ֨אמֶר יְהוּדָ֜ה אֶל־יִשְׂרָאֵ֣ל אָבִ֗יו שִׁלְחָ֥ה הַנַּ֛עַר אִתִּ֖י וְנָק֣וּמָה וְנֵלֵ֑כָה וְנִֽחְיֶה֙ וְלֹ֣א נָמ֔וּת גַּם־אֲנַ֥חְנוּ גַם־אַתָּ֖ה גַּם־טַפֵּֽנוּ:
[ט] אָֽנֹכִי֙ אֶֽעֶרְבֶ֔נּוּ מִיָּדִ֖י תְּבַקְשֶׁ֑נּוּ אִם־לֹ֨א הֲבִיאֹתִ֤יו אֵלֶ֙יךָ֙ וְהִצַּגְתִּ֣יו לְפָנֶ֔יךָ וְחָטָ֥אתִֽי לְךָ֖ כָּל־הַיָּמִֽים:
[י] כִּ֖י לוּלֵ֣א הִתְמַהְמָ֑הְנוּ כִּֽי־עַתָּ֥ה שַׁ֖בְנוּ זֶ֥ה פַעֲמָֽיִם:
[יא] וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֜ם יִשְׂרָאֵ֣ל אֲבִיהֶ֗ם אִם־כֵּ֣ן ׀ אֵפוֹא֘ זֹ֣את עֲשׂוּ֒ קְח֞וּ מִזִּמְרַ֤ת הָאָ֙רֶץ֙ בִּכְלֵיכֶ֔ם וְהוֹרִ֥ידוּ לָאִ֖ישׁ מִנְחָ֑ה מְעַ֤ט צֳרִי֙ וּמְעַ֣ט דְּבַ֔שׁ נְכֹ֣את וָלֹ֔ט בָּטְנִ֖ים וּשְׁקֵדִֽים:
[יב] וְכֶ֥סֶף מִשְׁנֶ֖ה קְח֣וּ בְיֶדְכֶ֑ם וְאֶת־הַכֶּ֜סֶף הַמּוּשָׁ֨ב בְּפִ֤י אַמְתְּחֹֽתֵיכֶם֙ תָּשִׁ֣יבוּ בְיֶדְכֶ֔ם אוּלַ֥י מִשְׁגֶּ֖ה הֽוּא:
[יג] וְאֶת־אֲחִיכֶ֖ם קָ֑חוּ וְק֖וּמוּ שׁ֥וּבוּ אֶל־הָאִֽישׁ:
[יד] וְאֵ֣ל שַׁדַּ֗י יִתֵּ֨ן לָכֶ֤ם רַחֲמִים֙ לִפְנֵ֣י הָאִ֔ישׁ וְשִׁלַּ֥ח לָכֶ֛ם אֶת־אֲחִיכֶ֥ם אַחֵ֖ר וְאֶת־בִּנְיָמִ֑ין וַאֲנִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר שָׁכֹ֖לְתִּי שָׁכָֽלְתִּי:
[טו] וַיִּקְח֤וּ הָֽאֲנָשִׁים֙ אֶת־הַמִּנְחָ֣ה הַזֹּ֔את וּמִשְׁנֶה־כֶּ֛סֶף לָקְח֥וּ בְיָדָ֖ם וְאֶת־בִּנְיָמִ֑ן וַיָּקֻ֙מוּ֙ וַיֵּרְד֣וּ מִצְרַ֔יִם וַיַּעַמְד֖וּ לִפְנֵ֥י יוֹסֵֽף:
[ששי] [טז] וַיַּ֨רְא יוֹסֵ֣ף אִתָּם֘ אֶת־בִּנְיָמִין֒ וַיֹּ֙אמֶר֙ לַאֲשֶׁ֣ר עַל־בֵּית֔וֹ הָבֵ֥א אֶת־הָאֲנָשִׁ֖ים הַבָּ֑יְתָה וּטְבֹ֤חַ טֶ֙בַח֙ וְהָכֵ֔ן כִּ֥י אִתִּ֛י יֹאכְל֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים בַּֽצָּהֳרָֽיִם:
[יז] וַיַּ֣עַשׂ הָאִ֔ישׁ כַּאֲשֶׁ֖ר אָמַ֣ר יוֹסֵ֑ף וַיָּבֵ֥א הָאִ֛ישׁ אֶת־הָאֲנָשִׁ֖ים בֵּ֥יתָה יוֹסֵֽף:
[יח] וַיִּֽירְא֣וּ הָאֲנָשִׁ֗ים כִּ֣י הוּבְאוּ֘ בֵּ֣ית יוֹסֵף֒ וַיֹּאמְר֗וּ עַל־דְּבַ֤ר הַכֶּ֙סֶף֙ הַשָּׁ֤ב בְּאַמְתְּחֹתֵ֙ינוּ֙ בַּתְּחִלָּ֔ה אֲנַ֖חְנוּ מוּבָאִ֑ים לְהִתְגֹּלֵ֤ל עָלֵ֙ינוּ֙ וּלְהִתְנַפֵּ֣ל עָלֵ֔ינוּ וְלָקַ֧חַת אֹתָ֛נוּ לַעֲבָדִ֖ים וְאֶת־חֲמֹרֵֽינוּ:
[יט] וַֽיִּגְּשׁוּ֙ אֶל־הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֖ר עַל־בֵּ֣ית יוֹסֵ֑ף וַיְדַבְּר֥וּ אֵלָ֖יו פֶּ֥תַח הַבָּֽיִת:
[כ] וַיֹּאמְר֖וּ בִּ֣י אֲדֹנִ֑י יָרֹ֥ד יָרַ֛דְנוּ בַּתְּחִלָּ֖ה לִשְׁבָּר־אֹֽכֶל:
[כא] וַיְהִ֞י כִּי־בָ֣אנוּ אֶל־הַמָּל֗וֹן וַֽנִּפְתְּחָה֙ אֶת־אַמְתְּחֹתֵ֔ינוּ וְהִנֵּ֤ה כֶֽסֶף־אִישׁ֙ בְּפִ֣י אַמְתַּחְתּ֔וֹ כַּסְפֵּ֖נוּ בְּמִשְׁקָל֑וֹ וַנָּ֥שֶׁב אֹת֖וֹ בְּיָדֵֽנוּ:
[כב] וְכֶ֧סֶף אַחֵ֛ר הוֹרַ֥דְנוּ בְיָדֵ֖נוּ לִשְׁבָּר־אֹ֑כֶל לֹ֣א יָדַ֔עְנוּ מִי־שָׂ֥ם כַּסְפֵּ֖נוּ בְּאַמְתְּחֹתֵֽינוּ:
[כג] וַיֹּאמֶר֩ שָׁל֨וֹם לָכֶ֜ם אַל־תִּירָ֗אוּ אֱלֹ֨הֵיכֶ֜ם וֵאלֹהֵ֤י אֲבִיכֶם֙ נָתַ֨ן לָכֶ֤ם מַטְמוֹן֙ בְּאַמְתְּחֹ֣תֵיכֶ֔ם כַּסְפְּכֶ֖ם בָּ֣א אֵלָ֑י וַיּוֹצֵ֥א אֲלֵהֶ֖ם אֶת־שִׁמְעֽוֹן:
[כד] וַיָּבֵ֥א הָאִ֛ישׁ אֶת־הָאֲנָשִׁ֖ים בֵּ֣יתָה יוֹסֵ֑ף וַיִּתֶּן־מַ֙יִם֙ וַיִּרְחֲצ֣וּ רַגְלֵיהֶ֔ם וַיִּתֵּ֥ן מִסְפּ֖וֹא לַחֲמֹרֵיהֶֽם:
[כה] וַיָּכִ֙ינוּ֙ אֶת־הַמִּנְחָ֔ה עַד־בּ֥וֹא יוֹסֵ֖ף בַּֽצָּהֳרָ֑יִם כִּ֣י שָֽׁמְע֔וּ כִּי־שָׁ֖ם יֹ֥אכְלוּ לָֽחֶם:
[כו] וַיָּבֹ֤א יוֹסֵף֙ הַבַּ֔יְתָה וַיָּבִ֥יאּוּ ל֛וֹ אֶת־הַמִּנְחָ֥ה אֲשֶׁר־בְּיָדָ֖ם הַבָּ֑יְתָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ־ל֖וֹ אָֽרְצָה:
[כז] וַיִּשְׁאַ֤ל לָהֶם֙ לְשָׁל֔וֹם וַיֹּ֗אמֶר הֲשָׁל֛וֹם אֲבִיכֶ֥ם הַזָּקֵ֖ן אֲשֶׁ֣ר אֲמַרְתֶּ֑ם הַעוֹדֶ֖נּוּ חָֽי:
[כח] וַיֹּאמְר֗וּ שָׁל֛וֹם לְעַבְדְּךָ֥ לְאָבִ֖ינוּ עוֹדֶ֣נּוּ חָ֑י וַֽיִּקְּד֖וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲוֻּֽ וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ:
[כט] וַיִּשָּׂ֣א עֵינָ֗יו וַיַּ֞רְא אֶת־בִּנְיָמִ֣ין אָחִיו֘ בֶּן־אִמּוֹ֒ וַיֹּ֗אמֶר הֲזֶה֙ אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹ֔ן אֲשֶׁ֥ר אֲמַרְתֶּ֖ם אֵלָ֑י וַיֹּאמַ֕ר אֱלֹהִ֥ים יָחְנְךָ֖ בְּנִֽי:
[שביעי] [ל] וַיְמַהֵ֣ר יוֹסֵ֗ף כִּֽי־נִכְמְר֤וּ רַחֲמָיו֙ אֶל־אָחִ֔יו וַיְבַקֵּ֖שׁ לִבְכּ֑וֹת וַיָּבֹ֥א הַחַ֖דְרָה וַיֵּ֥בְךְּ שָֽׁמָּה:
[לא] וַיִּרְחַ֥ץ פָּנָ֖יו וַיֵּצֵ֑א וַיִּ֨תְאַפַּ֔ק וַיֹּ֖אמֶר שִׂ֥ימוּ לָֽחֶם:
[לב] וַיָּשִׂ֥ימוּ ל֛וֹ לְבַדּ֖וֹ וְלָהֶ֣ם לְבַדָּ֑ם וְלַמִּצְרִ֞ים הָאֹכְלִ֤ים אִתּוֹ֙ לְבַדָּ֔ם כִּי֩ לֹ֨א יוּכְל֜וּן הַמִּצְרִ֗ים לֶאֱכֹ֤ל אֶת־הָֽעִבְרִים֙ לֶ֔חֶם כִּי־תוֹעֵבָ֥ה הִ֖וא לְמִצְרָֽיִם:
[לג] וַיֵּשְׁב֣וּ לְפָנָ֔יו הַבְּכֹר֙ כִּבְכֹ֣רָת֔וֹ וְהַצָּעִ֖יר כִּצְעִרָת֑וֹ וַיִּתְמְה֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים אִ֥ישׁ אֶל־רֵעֵֽהוּ:
[לד] וַיִּשָּׂ֨א מַשְׂאֹ֜ת מֵאֵ֣ת פָּנָיו֘ אֲלֵהֶם֒ וַתֵּ֜רֶב מַשְׂאַ֧ת בִּנְיָמִ֛ן מִמַּשְׂאֹ֥ת כֻּלָּ֖ם חָמֵ֣שׁ יָד֑וֹת וַיִּשְׁתּ֥וּ וַֽיִּשְׁכְּר֖וּ עִמּֽוֹ:

פרק מג
(ב) כאשר כלו לאכול - יהודה אמר להם: המתינו לזקן עד שתכלה הפת מן הבית (ראה תנח' מקץ ח). כאשר כלו - "כד שיציאו" (ת"א). והמתרגם 'כד ספיקו' , טועה; "כאשר כלו הגמלים לשתות" (בר' כד , כב): מתורגם "כד ספיקו" - כששתו די ספוקם , הוא גמר שתייתם. אבל זה: כאשר כלו לאכול - 'כאשר תם האוכל' הוא , ומתורגם: 'כד שציאו'. (ג) העד העיד - לשון 'התראה' , שסתם התראה - מתרה בו בפני עדים; וכן "העדותי באבותיכם" (יר' יא , ז); "רד העד בעם" (שמ' יט , כא). לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם - לא תראוני בלא אחיכם אתכם. ואונקלוס שתירגם: "אילהין כד אחוכון עמכון" , יִישֵב ביאור הדבר על אופניו , ולא דקדק לתרגם אחר לשון המקרא. (ז) לנו ולמולדתינו - למשפחותינו. ומדרשו (ב"ר צא , י): אפילו עצי עריסתינו גלה לנו. ונגד לו - שיש לנו אב ואח. על פי הדברים האלה - על פי שאלותיו אשר שאל , הוזקקנו להגיד. כי יאמר - אשר יאמר; כי משמש בלשון 'אם' , ו'אם' משמש בלשון 'אשר'. הרי זה שימוש אחת מארבע לשונותיו [שמשמש 'כי' והוא: 'אם'] (ראה ר"ה ג , א) , שהרי 'כי' זה כמו 'אם': "עד אם דברתי דברי" (בר' כד , לג). (ח) ונחיה - נצנצה בו רוח הקודש - על ידי הליכה זו תחי רוחך: "ותחי רוח יעקב אביהם" (בר' מה , כז). ולא נמות - ברעב; בנימן ספק יתפש ספק לא יתפש , ואנו כולנו מתים ברעב אם לא נלך , מוטב שתניח את הספק ותתפוש את הודאי (ראה תנח' מקץ ח). (ט) והצגתיו לפניך - שלא אביאנו מת כי אם חי. וחטאתי לך כל הימים - לעולם הבא (ראה ב"ר צא , י). (י) לולא התמהמהנו - על ידך , כבר היינו שבים עם שמעון , ולא נצטערת כל הימים הללו. (יא) איפוא - לשון יתר הוא לתקון מלה בלשון עברית. אם כן אזקק לעשות שאשלחנו עמכם , צריך אני לחזר ולבקש 'איה פה' תקנה ועצה להשיאכם , ואומר אני: זאת עשו. מזמרת הארץ - כתרגומו: "מדמשבח בארעא" , שהכל מזמרין עליו כשהוא בא לעולם. נכאת - שעוה. בראשית רבה (בר"ת צ"א). בטנים - לא ידעתי מה הוא. ובפירושי אל"ף בי"ת של רבנו מכיר ברבי יהודה ראיתי: 'פישתציאש' (בלעז) , ודומה לי שהן אפרסקין. (יב) וכסף משנה - פי שנים בראשון. קחו בידכם - לשבור אכל , שמא הוקר השער (ראה ב"ר צא , יא). אולי משגה הוא - שמא הממונה על הבית שכחו שוגג. (יד) ואל שדי יתן וגו' - מעתה אינכם חסרים כלום אלא תפלה , הריני מתפלל עליכם (ראה ב"ר צא , יא): אל שיש די בנתינת רחמיו , וכדי היכולת בידו ליתן , יתן לכם רחמים; זהו פשוטו. ומדרשו (ב"ר צב , א): מי שאמר לעולם דיי , יאמר דיי לצרותיי , כי לא שקטתי מנעוריי , צרת לָבָן אחר צרת עֵשָו , צרת רחל , צרת דינה , צרת לאה , צרת יוסף , צרת שמעון , צרת בנימן. ושלח לכם - "ויפטור לכון" - כתרגומו: יפטרנו מאסיריו , לשון "לחפשי ישלחנו" (שמ' כא , כו); ואין נופל בתרגומו לשון 'וְיִשְלַח' , שהרי לשם הם הולכים אצלו. את אחיכם - זה שמעון (ראה ב"ר צב , ג). אחר - רוח הקדש נזרקה בו: לרבות את יוסף. ואני - עד שובכם אהיה שַכּוּל מספק: כאשר שכלתי מיוסף ומשמעון , שכלתי מבנימן. (טו) ואת בנימן - מתרגמינן: "ודברו ית בנימן" , לפי שאין לקיחת הכסף ולקיחת האדם שוות בלשון ארמי; בדבר הנִקָּח ביד מתורגם: "נסיב" , ובדבר הניקח בהנהגת דברים מתורגם: "ודבר". (טז) טבוח טבח והכן - כמו: לטבוח טבח ולהכן; ואין וטבוח לשון ציווי , שהיה לו לומר 'וּטְבַח'. בצהרים - זה מתורגם: "בשירותא" - ויש הרבה בתלמוד: שדא לכלבא שירותיה (ראה תענית יא , ב); בצע אכולה שירותיה (ראה ברכות לט , ב) - שהוא לשון סעודה ראשונה בלשון ארמי , ובלעז 'דישניר'; אבל כל תרגום של 'צהרים': 'טיהרא'. (יח) וייראו האנשים - כתוב בשני יודי"ן , ותרגומו: "ודחילו". כי הובאו בית יוסף - ואין דרך שאר הבאים לשבר בר ללון בבית יוסף , כי אם בפונדקאות שבעיר. וייראו - שאין זה אלא לאספם אל משמר. אנחנו מובאים - אל תוך הבית הזה. להתגולל - להיות מתגלגלת עלינו עלילת הכסף , ולהיות נופלת עלינו. ואונקלוס שתרגם ולהתנפל: "ולאסתקפא עלנא" הוא לשון 'להתעולל' , כדמתרגמינן "עלילות דברים" (דב' כב , יד): "תסקופי מלין" , ולא תרגמוֹ אחר לשון המקרא; ולהתגולל , שתרגם "לאתרברבא" , הוא לשון "גולת הזהב" (קה' יב , ו); "והוצב גלתה העלתה" (נח' ב , ח) , שהוא לשון 'מלכות'. (כ) בי אדני - לשון 'בעיא ותחנונים' הוא , ולשון ארמי: בייא בייא (ראה יומא סט , ב). ירד ירדנו - ירידה היא לנו , רגילים היינו לפרנס את אחרים , עכשיו אנו צריכים לך (ראה ב"ר צב , ד). (כג) אלהיכם - בזכותכם , ואם אין זכותכם כדיי: אלהי אביכם - בזכות אביכם נתן לכם מטמון (ראה ב"ר צב , ד). (כד) ויבא האיש - הבאה אחר הבאה , לפי שהיו דוחפין אותו חוץ (ראה ב"ר צב , ד) , עד שדברו אליו פתח הבית; ומשאמר להם "שלום לכם" (לעיל , כג) , נמשכו ובאו אחריו. (כה) ויכינו - הזמינו , עטרוה בכלים נאים. (כו) הביתה - מפרוזדור לטרקלין. (כח) ויקדו וישתחוו - על שאלת שלום. 'קידה' - כפיפת קדקד; 'השתחואה' - משתטח לארץ (ראה מגילה כג , ב). (כט) אלהים יחנך - בשאר השבטים שמענו חנינה: "אשר חנן אלהים את עבדך" (בר' לג , ה) , ובנימן עדיין לא נולד , לכך ברכו יוסף בחנינה (ראה ב"ר צב , ה). (ל) כי נכמרו רחמיו - שאלו: יש לך אח מאם? אמר לו: אח היה לי ואיני יודע היכן הוא. יש לך בנים? אמר לו: יש לי עשרה. ומה שמם? אמר לו: "בלע ובכר ואשבל" וכו' (בר' מו , כא). ומה טיבן של שמות הללו? אמר לו: כולן על שם אחי והצרות שמצאוהו , [בלע - שנבלע בין האומות; בכר - שהיה בכור לאמי; אשבאל - ששבאו אל; גרא - שנתגייר באכסניא. ונעמן - שהיה נעים ביותר; אחי וראש - אחי היה וראשי היה; מופים - מפי אביו למד; וחופים - שלא ראה חופתי ולא ראיתי אני חופתו; וארד - שירד לבין האומות] כדאיתא בסוטה (לו , ב); מיד נכמרו רחמיו - נתחממו. ובלשון המשנה יש: 'על הכומר של זתים' (ראה ב"מ עד , א); ובלשון ארמי: 'משום מכמר בשרא' (ראה פסחים נח , א); ובמקרא: "עורינו כתנור נכמרו" (איכה ה , י) - נתחממו ונקמטו קמטין "מפני זלעפות רעב" (שם); כן דרך כל מיני עור , כשמחממין אותו מיד , נקמט וכָוֵיץ. (לא) ויתאפק - נתאמץ. והוא לשון "אפיקי מגינים" (איוב מא , ז) - חוזק , וכן: "ומזיח אפיקים רפה" (איוב יב , כא). (לב) כי תועבה היא - דבר שנאוי הוא למצרים לאכול את העברים; ואונקלוס נתן טעם לדבר. (לג) הבכור כבכורתו - מכה בגביע וקורא: ראובן , שמעון , לוי ויהודה ויששכר וזבולון , בני אֵם אחת , הַסֵבוּ כסדר הזה שהיא תולדותיכם , וכן כולם; כיון שהגיע לבנימן אמר: זה אין לו אם ואני אין לי אם , יֵשֵב לו אצלי (ראה ב"ר צב , ה). (לד) משאות - מנות. חמש ידות - חלקו עם אחיו , ומשאת יוסף ואסנת ומנשה ואפרים. וישכרו עמו - ומיום שמכרוהו לא שתו יין , ולא הוא שתה יין , ואותו היום שתו (ראה שבת קלט , א).