מאגר הכתר בראשית פרק מג עם פירוש רלב"ג ביאור המילות

פרק מג
[א] וְהָרָעָ֖ב כָּבֵ֥ד בָּאָֽרֶץ:
[ב] וַיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֤ר כִּלּוּ֙ לֶאֱכֹ֣ל אֶת־הַשֶּׁ֔בֶר אֲשֶׁ֥ר הֵבִ֖יאוּ מִמִּצְרָ֑יִם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ אֲבִיהֶ֔ם שֻׁ֖בוּ שִׁבְרוּ־לָ֥נוּ מְעַט־אֹֽכֶל:
[ג] וַיֹּ֧אמֶר אֵלָ֛יו יְהוּדָ֖ה לֵאמֹ֑ר הָעֵ֣ד הֵעִד֩ בָּ֨נוּ הָאִ֤ישׁ לֵאמֹר֙ לֹֽא־תִרְא֣וּ פָנַ֔י בִּלְתִּ֖י אֲחִיכֶ֥ם אִתְּכֶֽם:
[ד] אִם־יֶשְׁךָ֛ מְשַׁלֵּ֥חַ אֶת־אָחִ֖ינוּ אִתָּ֑נוּ נֵרְדָ֕ה וְנִשְׁבְּרָ֥ה לְךָ֖ אֹֽכֶל:
[ה] וְאִם־אֵינְךָ֥ מְשַׁלֵּ֖חַ לֹ֣א נֵרֵ֑ד כִּֽי־הָאִ֞ישׁ אָמַ֤ר אֵלֵ֙ינוּ֙ לֹא־תִרְא֣וּ פָנַ֔י בִּלְתִּ֖י אֲחִיכֶ֥ם אִתְּכֶֽם:
[ו] וַיֹּ֙אמֶר֙ יִשְׂרָאֵ֔ל לָמָ֥ה הֲרֵעֹתֶ֖ם לִ֑י לְהַגִּ֣יד לָאִ֔ישׁ הַע֥וֹד לָכֶ֖ם אָֽח:
[ז] וַיֹּאמְר֡וּ שָׁא֣וֹל שָֽׁאַל־הָ֠אִישׁ לָ֣נוּ וּלְמוֹלַדְתֵּ֜נוּ לֵאמֹ֗ר הַע֨וֹד אֲבִיכֶ֥ם חַי֙ הֲיֵ֣שׁ לָכֶ֣ם אָ֔ח וַנַּ֨גֶּד־ל֔וֹ עַל־פִּ֖י הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה הֲיָד֣וֹעַ נֵדַ֔ע כִּ֣י יֹאמַ֔ר הוֹרִ֖ידוּ אֶת־אֲחִיכֶֽם:
[ח] וַיֹּ֨אמֶר יְהוּדָ֜ה אֶל־יִשְׂרָאֵ֣ל אָבִ֗יו שִׁלְחָ֥ה הַנַּ֛עַר אִתִּ֖י וְנָק֣וּמָה וְנֵלֵ֑כָה וְנִֽחְיֶה֙ וְלֹ֣א נָמ֔וּת גַּם־אֲנַ֥חְנוּ גַם־אַתָּ֖ה גַּם־טַפֵּֽנוּ:
[ט] אָֽנֹכִי֙ אֶֽעֶרְבֶ֔נּוּ מִיָּדִ֖י תְּבַקְשֶׁ֑נּוּ אִם־לֹ֨א הֲבִיאֹתִ֤יו אֵלֶ֙יךָ֙ וְהִצַּגְתִּ֣יו לְפָנֶ֔יךָ וְחָטָ֥אתִֽי לְךָ֖ כָּל־הַיָּמִֽים:
[י] כִּ֖י לוּלֵ֣א הִתְמַהְמָ֑הְנוּ כִּֽי־עַתָּ֥ה שַׁ֖בְנוּ זֶ֥ה פַעֲמָֽיִם:
[יא] וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֜ם יִשְׂרָאֵ֣ל אֲבִיהֶ֗ם אִם־כֵּ֣ן ׀ אֵפוֹא֘ זֹ֣את עֲשׂוּ֒ קְח֞וּ מִזִּמְרַ֤ת הָאָ֙רֶץ֙ בִּכְלֵיכֶ֔ם וְהוֹרִ֥ידוּ לָאִ֖ישׁ מִנְחָ֑ה מְעַ֤ט צֳרִי֙ וּמְעַ֣ט דְּבַ֔שׁ נְכֹ֣את וָלֹ֔ט בָּטְנִ֖ים וּשְׁקֵדִֽים:
[יב] וְכֶ֥סֶף מִשְׁנֶ֖ה קְח֣וּ בְיֶדְכֶ֑ם וְאֶת־הַכֶּ֜סֶף הַמּוּשָׁ֨ב בְּפִ֤י אַמְתְּחֹֽתֵיכֶם֙ תָּשִׁ֣יבוּ בְיֶדְכֶ֔ם אוּלַ֥י מִשְׁגֶּ֖ה הֽוּא:
[יג] וְאֶת־אֲחִיכֶ֖ם קָ֑חוּ וְק֖וּמוּ שׁ֥וּבוּ אֶל־הָאִֽישׁ:
[יד] וְאֵ֣ל שַׁדַּ֗י יִתֵּ֨ן לָכֶ֤ם רַחֲמִים֙ לִפְנֵ֣י הָאִ֔ישׁ וְשִׁלַּ֥ח לָכֶ֛ם אֶת־אֲחִיכֶ֥ם אַחֵ֖ר וְאֶת־בִּנְיָמִ֑ין וַאֲנִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר שָׁכֹ֖לְתִּי שָׁכָֽלְתִּי:
[טו] וַיִּקְח֤וּ הָֽאֲנָשִׁים֙ אֶת־הַמִּנְחָ֣ה הַזֹּ֔את וּמִשְׁנֶה־כֶּ֛סֶף לָקְח֥וּ בְיָדָ֖ם וְאֶת־בִּנְיָמִ֑ן וַיָּקֻ֙מוּ֙ וַיֵּרְד֣וּ מִצְרַ֔יִם וַיַּעַמְד֖וּ לִפְנֵ֥י יוֹסֵֽף:
[ששי] [טז] וַיַּ֨רְא יוֹסֵ֣ף אִתָּם֘ אֶת־בִּנְיָמִין֒ וַיֹּ֙אמֶר֙ לַאֲשֶׁ֣ר עַל־בֵּית֔וֹ הָבֵ֥א אֶת־הָאֲנָשִׁ֖ים הַבָּ֑יְתָה וּטְבֹ֤חַ טֶ֙בַח֙ וְהָכֵ֔ן כִּ֥י אִתִּ֛י יֹאכְל֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים בַּֽצָּהֳרָֽיִם:
[יז] וַיַּ֣עַשׂ הָאִ֔ישׁ כַּאֲשֶׁ֖ר אָמַ֣ר יוֹסֵ֑ף וַיָּבֵ֥א הָאִ֛ישׁ אֶת־הָאֲנָשִׁ֖ים בֵּ֥יתָה יוֹסֵֽף:
[יח] וַיִּֽירְא֣וּ הָאֲנָשִׁ֗ים כִּ֣י הוּבְאוּ֘ בֵּ֣ית יוֹסֵף֒ וַיֹּאמְר֗וּ עַל־דְּבַ֤ר הַכֶּ֙סֶף֙ הַשָּׁ֤ב בְּאַמְתְּחֹתֵ֙ינוּ֙ בַּתְּחִלָּ֔ה אֲנַ֖חְנוּ מוּבָאִ֑ים לְהִתְגֹּלֵ֤ל עָלֵ֙ינוּ֙ וּלְהִתְנַפֵּ֣ל עָלֵ֔ינוּ וְלָקַ֧חַת אֹתָ֛נוּ לַעֲבָדִ֖ים וְאֶת־חֲמֹרֵֽינוּ:
[יט] וַֽיִּגְּשׁוּ֙ אֶל־הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֖ר עַל־בֵּ֣ית יוֹסֵ֑ף וַיְדַבְּר֥וּ אֵלָ֖יו פֶּ֥תַח הַבָּֽיִת:
[כ] וַיֹּאמְר֖וּ בִּ֣י אֲדֹנִ֑י יָרֹ֥ד יָרַ֛דְנוּ בַּתְּחִלָּ֖ה לִשְׁבָּר־אֹֽכֶל:
[כא] וַיְהִ֞י כִּי־בָ֣אנוּ אֶל־הַמָּל֗וֹן וַֽנִּפְתְּחָה֙ אֶת־אַמְתְּחֹתֵ֔ינוּ וְהִנֵּ֤ה כֶֽסֶף־אִישׁ֙ בְּפִ֣י אַמְתַּחְתּ֔וֹ כַּסְפֵּ֖נוּ בְּמִשְׁקָל֑וֹ וַנָּ֥שֶׁב אֹת֖וֹ בְּיָדֵֽנוּ:
[כב] וְכֶ֧סֶף אַחֵ֛ר הוֹרַ֥דְנוּ בְיָדֵ֖נוּ לִשְׁבָּר־אֹ֑כֶל לֹ֣א יָדַ֔עְנוּ מִי־שָׂ֥ם כַּסְפֵּ֖נוּ בְּאַמְתְּחֹתֵֽינוּ:
[כג] וַיֹּאמֶר֩ שָׁל֨וֹם לָכֶ֜ם אַל־תִּירָ֗אוּ אֱלֹ֨הֵיכֶ֜ם וֵאלֹהֵ֤י אֲבִיכֶם֙ נָתַ֨ן לָכֶ֤ם מַטְמוֹן֙ בְּאַמְתְּחֹ֣תֵיכֶ֔ם כַּסְפְּכֶ֖ם בָּ֣א אֵלָ֑י וַיּוֹצֵ֥א אֲלֵהֶ֖ם אֶת־שִׁמְעֽוֹן:
[כד] וַיָּבֵ֥א הָאִ֛ישׁ אֶת־הָאֲנָשִׁ֖ים בֵּ֣יתָה יוֹסֵ֑ף וַיִּתֶּן־מַ֙יִם֙ וַיִּרְחֲצ֣וּ רַגְלֵיהֶ֔ם וַיִּתֵּ֥ן מִסְפּ֖וֹא לַחֲמֹרֵיהֶֽם:
[כה] וַיָּכִ֙ינוּ֙ אֶת־הַמִּנְחָ֔ה עַד־בּ֥וֹא יוֹסֵ֖ף בַּֽצָּהֳרָ֑יִם כִּ֣י שָֽׁמְע֔וּ כִּי־שָׁ֖ם יֹ֥אכְלוּ לָֽחֶם:
[כו] וַיָּבֹ֤א יוֹסֵף֙ הַבַּ֔יְתָה וַיָּבִ֥יאּוּ ל֛וֹ אֶת־הַמִּנְחָ֥ה אֲשֶׁר־בְּיָדָ֖ם הַבָּ֑יְתָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ־ל֖וֹ אָֽרְצָה:
[כז] וַיִּשְׁאַ֤ל לָהֶם֙ לְשָׁל֔וֹם וַיֹּ֗אמֶר הֲשָׁל֛וֹם אֲבִיכֶ֥ם הַזָּקֵ֖ן אֲשֶׁ֣ר אֲמַרְתֶּ֑ם הַעוֹדֶ֖נּוּ חָֽי:
[כח] וַיֹּאמְר֗וּ שָׁל֛וֹם לְעַבְדְּךָ֥ לְאָבִ֖ינוּ עוֹדֶ֣נּוּ חָ֑י וַֽיִּקְּד֖וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲוֻּֽ וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ:
[כט] וַיִּשָּׂ֣א עֵינָ֗יו וַיַּ֞רְא אֶת־בִּנְיָמִ֣ין אָחִיו֘ בֶּן־אִמּוֹ֒ וַיֹּ֗אמֶר הֲזֶה֙ אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹ֔ן אֲשֶׁ֥ר אֲמַרְתֶּ֖ם אֵלָ֑י וַיֹּאמַ֕ר אֱלֹהִ֥ים יָחְנְךָ֖ בְּנִֽי:
[שביעי] [ל] וַיְמַהֵ֣ר יוֹסֵ֗ף כִּֽי־נִכְמְר֤וּ רַחֲמָיו֙ אֶל־אָחִ֔יו וַיְבַקֵּ֖שׁ לִבְכּ֑וֹת וַיָּבֹ֥א הַחַ֖דְרָה וַיֵּ֥בְךְּ שָֽׁמָּה:
[לא] וַיִּרְחַ֥ץ פָּנָ֖יו וַיֵּצֵ֑א וַיִּ֨תְאַפַּ֔ק וַיֹּ֖אמֶר שִׂ֥ימוּ לָֽחֶם:
[לב] וַיָּשִׂ֥ימוּ ל֛וֹ לְבַדּ֖וֹ וְלָהֶ֣ם לְבַדָּ֑ם וְלַמִּצְרִ֞ים הָאֹכְלִ֤ים אִתּוֹ֙ לְבַדָּ֔ם כִּי֩ לֹ֨א יוּכְל֜וּן הַמִּצְרִ֗ים לֶאֱכֹ֤ל אֶת־הָֽעִבְרִים֙ לֶ֔חֶם כִּי־תוֹעֵבָ֥ה הִ֖וא לְמִצְרָֽיִם:
[לג] וַיֵּשְׁב֣וּ לְפָנָ֔יו הַבְּכֹר֙ כִּבְכֹ֣רָת֔וֹ וְהַצָּעִ֖יר כִּצְעִרָת֑וֹ וַיִּתְמְה֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים אִ֥ישׁ אֶל־רֵעֵֽהוּ:
[לד] וַיִּשָּׂ֨א מַשְׂאֹ֜ת מֵאֵ֣ת פָּנָיו֘ אֲלֵהֶם֒ וַתֵּ֜רֶב מַשְׂאַ֧ת בִּנְיָמִ֛ן מִמַּשְׂאֹ֥ת כֻּלָּ֖ם חָמֵ֣שׁ יָד֑וֹת וַיִּשְׁתּ֥וּ וַֽיִּשְׁכְּר֖וּ עִמּֽוֹ:

פרק מג
(ב) כאשר כלו - כאשר השלימו. (ג) העד העיד - הוא מענין 'התראה'. (ז) . לאמר העוד אביכם חי היש לכם אח - יתכן שכבר שאל להם יוסף זה , ואם לא נזכר; והעד: מה שאמר לו יהודה: "אדני שאל את עבדיו לאמר היש לכם אב או אח" (בר' מד , יט). ואחשֹב שכאשר אמרו לו: "כלנו בני איש אחד נחנו" (בר' מב , יא) , שאל להם יוסף אם יש עוד להם אח , ואם אביהם חי , כי בזה תלקח ראיה אם הם מרגלים או כנים. וזה , שאם לא היה להם אב , לא תהיה ראיה שיהיו כנים היותם כלם בני איש אחד; וכן אם היו להם אחים רבים; כמו שביארנו במה שקדם (בה"מ בר' מב , יא - טז). והודיעוהו בתשובתם שני אלו העניינים יחד. גם יתכן , שהגידו לו אחר זה שאביהם זקן , ושאחיהם הנשאר הוא ילד זקונים , כמו שיראה ממה שאמר יהודה ליוסף במה שיבא אחר זה (בר' מד , כ). וכן יראה ממנו (שם , כא - כג) , כי אחר זה אמר להם שיורידו אחיהם הקטן אליו וישים עינו עליו; והם השיבו , כי לא יוכל הנער לעזב את אביו; ואחר כן אמר להם יוסף , כי זה יורה על היותם מרגלים , ואספם אל משמר. ואמנם קצרה התורה בזה הספור. (ח) ונחיה ולא נמות - הוא על דרך הצחות בלשון , וכזה נהוג מאד בלשון העֲרַב. או יהיה הרצון בזה , שאם נשוט לקנות שבר בארץ כנען , אולי נמות כלנו ואתה וטפנו על יד בני כנען , לקחת נקמת שכם ממנו; ואם נלך למצרים , לא יהיו בסכנה , כי אם ההולכים. (יא) מזמרת הארץ - מן הדברים היותר משובחים שימצאו בארץ כנען. (יב) וכסף משנה - הוא כמו "משנה שכר שכיר" (דב' טו , יח); והרצון בו , שיקחו ממנו כפל ממה שלקחו בראשונה , כי אולי נתיקר. או יהיה פירוש כסף משנה - כסף שני , כטעם "מגיד משנה" (זכ' ט , יב). והנה בלי ספק היה ידוע להם השער , כי אנשי העיר ההיא היו הולכים תמיד לארץ מצרים לשבור אוכל , והיו מודיעים להם השער. (יד) כאשר שכולתי שכלתי - כאשר שכולתי מיוסף , ואירא ששכלתי מכלכם עד באכם; כי יעקב היה ירא שיעלילם האיש על דבר הכסף השב באמתחותיהם. (יח) להתגולל עלינו - כדי שתתגולל עלינו עלילת הכסף , לאמור שאנחנו גנבנוהו; וכן ולהתנפל עלינו - כאלו אמר , שתפול עלינו זאת העלילה. או הרצון בו: להדיח עלינו הרעה ולהפילה עלינו , בדרך שיקחו אותנו לעבדים ויקחו חמורנו. ואולם אמרו זה , כי אולי היה מפורסם להם זה העונש בכמו זאת הגנבה במצרים; והעד על זה: מה שאמר אחר זה "אשר ימצא אתו יהיה לי עבד" (בר' מד , י). (כג) נתן לכם מטמון - כמו שפירש החכם אבן עזרא , כי זה הבר היה מקובץ מאנשים רבים , ויתכן שהיה לאחד מהם מטמון בבר אשר לקח ממנו יוסף; ולזה לא זכה לו המלך , והוא למי שהגיע אליו לגורלו. וכן יתבאר הדין הזה בשני ממציעא (ב"מ כו , ב). (כה) ויכינו את המנחה - שמוה בכלים נאים , וסדרוה באופן היותר שלם שיוכלו. בצהרים - הוא העת שהשמש נראה בו בחצי השמים , והוא מעט קודם חצי היום עד מעט אחר חצי היום. ולזה נקרא בלשון מורה על שְנַיִם , כי קצתו מזוהר הבֹקר וקצתו מזוהר הערב. והאנשים יחשבו בכל זה הזמן , שיהיה השמש בחצי השמים , למיעוט התחלפות גובה השמש בזה העת , כמו שהתבאר בחכמת הכוכבים. (כח) ויקדו - הכניעו קדקדם בהשפלתם ראשם לכבודו כמשפט; ואחר כן נכנעו יותר והשתחוו. (ל) נכמרו - נתחממו , כמו "עורנו כתנור נכמרו" (איכה ה , י). (לא) ויתאפק - ויתחזק מההפעלות שהתפעל בראיית אחיו. (לג) וישבו לפניו הבכור כבכורתו - הנה יתכן שיוסף צוה להם שישבו בזה הסדר , ולזה תמהו איך קרה , שיהיה זה הסדור לפי הסדור שיש להם בבכורה ובצעירות. (לד) משאות - מנות. והנה נתן משאה אחת לשנים כמשפט , ולבנימן , שהיה יחיד , נתן משאה יותר גדולה מהמשאה שנתן לשנים מאחיו. ולזה יהיה פירוש הפסוק ותרב משאת בנימן ממשאות כולם חמש ידות - שכבר רבה משאת בנימן ממשאה שתהיה לאחיו , שהיו להם חמשה חלקים , לכל שנים מהם חלק אחד; כי הוא רחוק , שישים לבנימן לבדו משאה , יהיה שעורה כמו חמשה משאר המשאות. וישכרו - רוצה לומר , ששתו עמו הרבה.