מאגר הכתר בראשית פרק מד עם פירוש ר' יוסף בכור שור

פרק מד
[א] וַיְצַ֞ו אֶת־אֲשֶׁ֣ר עַל־בֵּיתוֹ֘ לֵאמֹר֒ מַלֵּ֞א אֶת־אַמְתְּחֹ֤ת הָֽאֲנָשִׁים֙ אֹ֔כֶל כַּאֲשֶׁ֥ר יוּכְל֖וּן שְׂאֵ֑ת וְשִׂ֥ים כֶּסֶף־אִ֖ישׁ בְּפִ֥י אַמְתַּחְתּֽוֹ:
[ב] וְאֶת־גְּבִיעִ֞י גְּבִ֣יעַ הַכֶּ֗סֶף תָּשִׂים֙ בְּפִי֙ אַמְתַּ֣חַת הַקָּטֹ֔ן וְאֵ֖ת כֶּ֣סֶף שִׁבְר֑וֹ וַיַּ֕עַשׂ כִּדְבַ֥ר יוֹסֵ֖ף אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר:
[ג] הַבֹּ֖קֶר א֑וֹר וְהָאֲנָשִׁ֣ים שֻׁלְּח֔וּ הֵ֖מָּה וַחֲמֹרֵיהֶֽם:
[ד] הֵ֠ם יָצְא֣וּ אֶת־הָעִיר֘ לֹ֣א הִרְחִיקוּ֒ וְיוֹסֵ֤ף אָמַר֙ לַאֲשֶׁ֣ר עַל־בֵּית֔וֹ ק֥וּם רְדֹ֖ף אַחֲרֵ֣י הָאֲנָשִׁ֑ים וְהִשַּׂגְתָּם֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם לָ֛מָּה שִׁלַּמְתֶּ֥ם רָעָ֖ה תַּ֥חַת טוֹבָֽה:
[ה] הֲל֣וֹא זֶ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִשְׁתֶּ֤ה אֲדֹנִי֙ בּ֔וֹ וְה֕וּא נַחֵ֥שׁ יְנַחֵ֖שׁ בּ֑וֹ הֲרֵעֹתֶ֖ם אֲשֶׁ֥ר עֲשִׂיתֶֽם:
[ו] וַֽיַּשִּׂגֵ֑ם וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה:
[ז] וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֔יו לָ֚מָּה יְדַבֵּ֣ר אֲדֹנִ֔י כַּדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה חָלִ֙ילָה֙ לַעֲבָדֶ֔יךָ מֵעֲשׂ֖וֹת כַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה:
[ח] הֵ֣ן כֶּ֗סֶף אֲשֶׁ֤ר מָצָ֙אנוּ֙ בְּפִ֣י אַמְתְּחֹתֵ֔ינוּ הֱשִׁיבֹ֥נוּ אֵלֶ֖יךָ מֵאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְאֵ֗יךְ נִגְנֹב֙ מִבֵּ֣ית אֲדֹנֶ֔יךָ כֶּ֖סֶף א֥וֹ זָהָֽב:
[ט] אֲשֶׁ֨ר יִמָּצֵ֥א אִתּ֛וֹ מֵעֲבָדֶ֖יךָ וָמֵ֑ת וְגַם־אֲנַ֕חְנוּ נִֽהְיֶ֥ה לַאדֹנִ֖י לַעֲבָדִֽים:
[י] וַיֹּ֕אמֶר גַּם־עַתָּ֥ה כְדִבְרֵיכֶ֖ם כֶּן־ה֑וּא אֲשֶׁ֨ר יִמָּצֵ֤א אִתּוֹ֙ יִֽהְיֶה־לִּ֣י עָ֔בֶד וְאַתֶּ֖ם תִּהְי֥וּ נְקִיִּֽם:
[יא] וַֽיְמַהֲר֗וּ וַיּוֹרִ֛דוּ אִ֥ישׁ אֶת־אַמְתַּחְתּ֖וֹ אָ֑רְצָה וַֽיִּפְתְּח֖וּ אִ֥ישׁ אַמְתַּחְתּֽוֹ:
[יב] וַיְחַפֵּ֕שׂ בַּגָּד֣וֹל הֵחֵ֔ל וּבַקָּטֹ֖ן כִּלָּ֑ה וַיִּמָּצֵא֙ הַגָּבִ֔יעַ בְּאַמְתַּ֖חַת בִּנְיָמִֽן:
[יג] וַֽיִּקְרְע֖וּ שִׂמְלֹתָ֑ם וַֽיַּעֲמֹס֙ אִ֣ישׁ עַל־חֲמֹר֔וֹ וַיָּשֻׁ֖בוּ הָעִֽירָה:
[מפטיר] [יד] וַיָּבֹ֨א יְהוּדָ֤ה וְאֶחָיו֙ בֵּ֣יתָה יוֹסֵ֔ף וְה֖וּא עוֹדֶ֣נּוּ שָׁ֑ם וַיִּפְּל֥וּ לְפָנָ֖יו אָֽרְצָה:
[טו] וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ יוֹסֵ֔ף מָֽה־הַמַּעֲשֶׂ֥ה הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר עֲשִׂיתֶ֑ם הֲל֣וֹא יְדַעְתֶּ֔ם כִּֽי־נַחֵ֧שׁ יְנַחֵ֛שׁ אִ֖ישׁ אֲשֶׁ֥ר כָּמֹֽנִי:
[טז] וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָ֗ה מַה־נֹּאמַר֙ לַֽאדֹנִ֔י מַה־נְּדַבֵּ֖ר וּמַה־נִּצְטַדָּ֑ק הָאֱלֹהִ֗ים מָצָא֙ אֶת־עֲוֺ֣ן עֲבָדֶ֔יךָ הִנֶּ֤נּוּ עֲבָדִים֙ לַֽאדֹנִ֔י גַּם־אֲנַ֕חְנוּ גַּ֛ם אֲשֶׁר־נִמְצָ֥א הַגָּבִ֖יעַ בְּיָדֽוֹ:
[יז] וַיֹּ֕אמֶר חָלִ֣ילָה לִּ֔י מֵעֲשׂ֖וֹת זֹ֑את הָאִ֡ישׁ אֲשֶׁר֩ נִמְצָ֨א הַגָּבִ֜יעַ בְּיָד֗וֹ ה֚וּא יִֽהְיֶה־לִּ֣י עָ֔בֶד וְאַתֶּ֕ם עֲל֥וּ לְשָׁל֖וֹם אֶל־אֲבִיכֶֽם: ס
{פרשת ויגש} [יח] וַיִּגַּ֨שׁ אֵלָ֜יו יְהוּדָ֗ה וַיֹּאמֶר֘ בִּ֣י אֲדֹנִי֒ יְדַבֶּר־נָ֨א עַבְדְּךָ֤ דָבָר֙ בְּאָזְנֵ֣י אֲדֹנִ֔י וְאַל־יִ֥חַר אַפְּךָ֖ בְּעַבְדֶּ֑ךָ כִּ֥י כָמ֖וֹךָ כְּפַרְעֹֽה:
[יט] אֲדֹנִ֣י שָׁאַ֔ל אֶת־עֲבָדָ֖יו לֵאמֹ֑ר הֲיֵשׁ־לָכֶ֥ם אָ֖ב אוֹ־אָֽח:
[כ] וַנֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֲדֹנִ֔י יֶשׁ־לָ֙נוּ֙ אָ֣ב זָקֵ֔ן וְיֶ֥לֶד זְקֻנִ֖ים קָטָ֑ן וְאָחִ֣יו מֵ֔ת וַיִּוָּתֵ֨ר ה֧וּא לְבַדּ֛וֹ לְאִמּ֖וֹ וְאָבִ֥יו אֲהֵבֽוֹ:
[כא] וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־עֲבָדֶ֔יךָ הוֹרִדֻ֖הוּ אֵלָ֑י וְאָשִׂ֥ימָה עֵינִ֖י עָלָֽיו:
[כב] וַנֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֲדֹנִ֔י לֹא־יוּכַ֥ל הַנַּ֖עַר לַעֲזֹ֣ב אֶת־אָבִ֑יו וְעָזַ֥ב אֶת־אָבִ֖יו וָמֵֽת:
[כג] וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־עֲבָדֶ֔יךָ אִם־לֹ֥א יֵרֵ֛ד אֲחִיכֶ֥ם הַקָּטֹ֖ן אִתְּכֶ֑ם לֹ֥א תֹסִפ֖וּן לִרְא֥וֹת פָּנָֽי:
[כד] וַֽיְהִי֙ כִּ֣י עָלִ֔ינוּ אֶֽל־עַבְדְּךָ֖ אָבִ֑י וַנַּ֨גֶּד־ל֔וֹ אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י אֲדֹנִֽי:
[כה] וַיֹּ֖אמֶר אָבִ֑ינוּ שֻׁ֖בוּ שִׁבְרוּ־לָ֥נוּ מְעַט־אֹֽכֶל:
[כו] וַנֹּ֕אמֶר לֹ֥א נוּכַ֖ל לָרֶ֑דֶת אִם־יֵשׁ֩ אָחִ֨ינוּ הַקָּטֹ֤ן אִתָּ֙נוּ֙ וְיָרַ֔דְנוּ כִּי־לֹ֣א נוּכַ֗ל לִרְאוֹת֙ פְּנֵ֣י הָאִ֔ישׁ וְאָחִ֥ינוּ הַקָּטֹ֖ן אֵינֶ֥נּוּ אִתָּֽנוּ:
[כז] וַיֹּ֛אמֶר עַבְדְּךָ֥ אָבִ֖י אֵלֵ֑ינוּ אַתֶּ֣ם יְדַעְתֶּ֔ם כִּ֥י שְׁנַ֖יִם יָֽלְדָה־לִּ֥י אִשְׁתִּֽי:
[כח] וַיֵּצֵ֤א הָֽאֶחָד֙ מֵֽאִתִּ֔י וָאֹמַ֕ר אַ֖ךְ טָרֹ֣ף טֹרָ֑ף וְלֹ֥א רְאִיתִ֖יו עַד־הֵֽנָּה:
[כט] וּלְקַחְתֶּ֧ם גַּם־אֶת־זֶ֛ה מֵעִ֥ם פָּנַ֖י וְקָרָ֣הוּ אָס֑וֹן וְהוֹרַדְתֶּ֧ם אֶת־שֵׂיבָתִ֛י בְּרָעָ֖ה שְׁאֹֽלָה:
[ל] וְעַתָּ֗ה כְּבֹאִי֙ אֶל־עַבְדְּךָ֣ אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶ֣נּוּ אִתָּ֑נוּ וְנַפְשׁ֖וֹ קְשׁוּרָ֥ה בְנַפְשֽׁוֹ:
[שני] [לא] וְהָיָ֗ה כִּרְאוֹת֛וֹ כִּי־אֵ֥ין הַנַּ֖עַר וָמֵ֑ת וְהוֹרִ֨ידוּ עֲבָדֶ֜יךָ אֶת־שֵׂיבַ֨ת עַבְדְּךָ֥ אָבִ֛ינוּ בְּיָג֖וֹן שְׁאֹֽלָה:
[לב] כִּ֤י עַבְדְּךָ֙ עָרַ֣ב אֶת־הַנַּ֔עַר מֵעִ֥ם אָבִ֖י לֵאמֹ֑ר אִם־לֹ֤א אֲבִיאֶ֙נּוּ֙ אֵלֶ֔יךָ וְחָטָ֥אתִי לְאָבִ֖י כָּל־הַיָּמִֽים:
[לג] וְעַתָּ֗ה יֵֽשֶׁב־נָ֤א עַבְדְּךָ֙ תַּ֣חַת הַנַּ֔עַר עֶ֖בֶד לַֽאדֹנִ֑י וְהַנַּ֖עַר יַ֥עַל עִם־אֶחָֽיו:
[לד] כִּי־אֵיךְ֙ אֶעֱלֶ֣ה אֶל־אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶ֣נּוּ אִתִּ֑י פֶּ֚ן אֶרְאֶ֣ה בָרָ֔ע אֲשֶׁ֥ר יִמְצָ֖א אֶת־אָבִֽי:

פרק מד
(ה) הלא (בנוסחנו: הלוא) זה אשר ישתה אדוני בו - ויכולים אתם לדעת שיתבקש קודם שתרחיקו כדי להשקות את אדוני , ואפילו היה דבר שאין מתבקש , הלא ידעתם כי נחש ינחש אדוני בו - בדבר הגנוב לו , ויודע הכל , כי הגיד לכם דרך מולדתכם , ואיך גנבתם ממנו , כי כל דבר לא יכחד מאדוני. (י) כדבריכם - שאמרתם "נהיה לאדוני לעבדים" (לעיל , ט) כן הוא; הוא - מיעוט; הוא לבד , בנימין , יהיה עבד , ואתם תהיו נקיים , ואעשה עמכם לפנים משורת הדין. שמעתי מפי החכם רבי קרשבא. גם עתה כדבריכם כן הוא - כלומר: אם כי הדין כמו שאתם אומרים , איני רוצה להחמיר עליכם כל כך , אלא אשר ימצא אתו יהיה לי עבד לבעל הגניבה , כמו שאמר למעלה "לקחת אותנו לעבדים" (בר' מג , יח). אבל כשנתנה תורה נתחדש הדין שישלם כפל , אם יוכל לשלם , אבל אם אין לו , ונמכר בגניבתו לעבד (ראה שמ' כב , ב - ג). ואתם תהיו נקיים - כי שמא לא פשעתם אתם בדבר , ומספק לא תהיו עבדים. (יב) ויחפש בגדול וגו' - שלא יבינו שהוא יודע היכן הוא; וכשהיה מוצא הכסף , אין בכסף עלילה , כי אין דרך הסוחרים להביא כסף בצימצום; והשאר מוליכים עמם. (טז) והאלהים (לפנינו: האלהים) מצא את עון עבדיך - מצא מקום לפרוע עון עבדיך. גם אשר נמצא הגביע בידו - משנמצא עליו , לא רצה לדון עליו מיתה כמו בתחילה (לעיל , ט). (יז) עלו לשלום - כי שמא לא פשעתם. אויביי שקץ תשקץ , בשמתא ליהוי ראשם האליה והעוקץ , ולישועתי הער והקץ , בסיימי סדר 'ויהי מקץ'. (יח) ויגש אליו יהודה - הֶעָרֵב. ויאמר אליו בי אדוני וגומר - מחלה אני פניך שתשים אזנים ותבין מה שאני אומר , כי ירא אני לומר לך בפירוש מה שעם לבי. כי יודע היה יהודה , כי יוסף צוה לתת הגביע באמתחת בנימין , כי קים להו בבנימין; והדברים מוכיחים כמו שאמר יהודה , אלא היה ירא לומר לו בפירוש , ולכך אמר לו: כשתבין , אל יחר אפך בעבדך אם אני מוכיחך , כי כמוך כפרעה - כי יודע אני שאתה כמלך , ואין לומר למלך: בליעל (ע"פ איוב לד , יח). ויש לפרש: כי כמוך כפרעה - כלומר: על כרחי אני מתווכח עמך , כי למי אקבול עליך , כי כמוך כפרעה ואין פרעה גדול ממך , ואיך אקבול לפניו עליך? ולפיכך צריך לי שתשים לב לוויכוח שלי. (יט-כא) אדוני שאל וגו' - מה לך על אבינו ואחינו , וכי לכל הבאים אתה שואל על משפחתם? ואע"פ כן הגדנו לך , וכי יש לנו אח קטן , כי לא היינו נשמרים ממך. ועל אשר לא תהיה שואל: למה לא בא עמכם? אמרנו לך כי אבינו זקן וצריך לו שישמשנו; ושלא תאמר: למה לא נשאר אחד מן האחין לשמשו? אמרנו: ילד זקונים הוא זה , ואין אביו מניחו להיפרד ממנו; כי אחיו מת ויותר הוא לבדו , ואין לו תמורה , ועוד , כי אביו אהבו. ולא שמת לבך על זאת , אלא אמרת: הורידוהו אלי וגו' - וכי לאחינו הייתה צריך? למה שאלת להביאו? והיכן היא 'שימת העין' שלך? אפילו גנב לך , היה לך לעבור על פשעו , ואתה רוצה להבקיעו אליך ולהשתעבד בו; הזה חסדך שאמרת: אשימה עיני עליו , שאתה בא עליו בעלילה?! (כב-כג) ועזב את אביו ומת - אביו ביום שלא יראנו ימות. ולא חששת גם לזאת , אלא אמרת: אם לא ירד אחיכם לא תראו פני , ומאי כולי האי , שהיתה צריך לאותו הנער ועתה אתה רוצה לעכבו?! הלא מוכיחים הדברים שאתה גרמת זה העיכוב , כי מאד היתה מתאוה לו , ולא ידענו על מה. (ל) ונפשו של אבי קשורה בנפשו של נער , ואם תצא נפשו של נער תצא נפשו של אבי אחריה , כי קשורה היא בה מאהבתו אותו. (לב-לד) כי עבדך ערב את הנער - אם תאמר , למה אני מדבר לפני אחי שהם גדולים ממני - כי אני ערב , אם לא אביאנו אליו וחטאתי לאבי. ואם אתה צריך לעבד , הנני עבדך תחת הנער , כי אם תעכב אותו , לא אשוב אני , כי איך אראה ברעה וגו' , ומוטב שאשאר אני לבדי והוא יעל , ולא שישאר הוא ואני צריך לברוח במקום שאין מכירין. ועוד , שאתה אומר שאינך רוצה לקנות אותנו לעבדים , דשמא לא פשענו , ואיך תמית את אבינו דודאי לא פשע? וקודם מעשה אמרנו לך: "ועזב את אביו ומת" (לעיל , כב); ואם תאמר: 'אני אפסיד עבדי' , הנני במקומו , דעדיפנא.