פרק מד
[א]
וַיְצַ֞ו
אֶת־אֲשֶׁ֣ר
עַל־בֵּיתוֹ֘
לֵאמֹר֒
מַלֵּ֞א
אֶת־אַמְתְּחֹ֤ת
הָֽאֲנָשִׁים֙
אֹ֔כֶל
כַּאֲשֶׁ֥ר
יוּכְל֖וּן
שְׂאֵ֑ת
וְשִׂ֥ים
כֶּסֶף־אִ֖ישׁ
בְּפִ֥י
אַמְתַּחְתּֽוֹ:
[ב]
וְאֶת־גְּבִיעִ֞י
גְּבִ֣יעַ
הַכֶּ֗סֶף
תָּשִׂים֙
בְּפִי֙
אַמְתַּ֣חַת
הַקָּטֹ֔ן
וְאֵ֖ת
כֶּ֣סֶף
שִׁבְר֑וֹ
וַיַּ֕עַשׂ
כִּדְבַ֥ר
יוֹסֵ֖ף
אֲשֶׁ֥ר
דִּבֵּֽר:
[ג]
הַבֹּ֖קֶר
א֑וֹר
וְהָאֲנָשִׁ֣ים
שֻׁלְּח֔וּ
הֵ֖מָּה
וַחֲמֹרֵיהֶֽם:
[ד]
הֵ֠ם
יָצְא֣וּ
אֶת־הָעִיר֘
לֹ֣א
הִרְחִיקוּ֒
וְיוֹסֵ֤ף
אָמַר֙
לַאֲשֶׁ֣ר
עַל־בֵּית֔וֹ
ק֥וּם
רְדֹ֖ף
אַחֲרֵ֣י
הָאֲנָשִׁ֑ים
וְהִשַּׂגְתָּם֙
וְאָמַרְתָּ֣
אֲלֵהֶ֔ם
לָ֛מָּה
שִׁלַּמְתֶּ֥ם
רָעָ֖ה
תַּ֥חַת
טוֹבָֽה:
[ה]
הֲל֣וֹא
זֶ֗ה
אֲשֶׁ֨ר
יִשְׁתֶּ֤ה
אֲדֹנִי֙
בּ֔וֹ
וְה֕וּא
נַחֵ֥שׁ
יְנַחֵ֖שׁ
בּ֑וֹ
הֲרֵעֹתֶ֖ם
אֲשֶׁ֥ר
עֲשִׂיתֶֽם:
[ו]
וַֽיַּשִּׂגֵ֑ם
וַיְדַבֵּ֣ר
אֲלֵהֶ֔ם
אֶת־הַדְּבָרִ֖ים
הָאֵֽלֶּה:
[ז]
וַיֹּאמְר֣וּ
אֵלָ֔יו
לָ֚מָּה
יְדַבֵּ֣ר
אֲדֹנִ֔י
כַּדְּבָרִ֖ים
הָאֵ֑לֶּה
חָלִ֙ילָה֙
לַעֲבָדֶ֔יךָ
מֵעֲשׂ֖וֹת
כַּדָּבָ֥ר
הַזֶּֽה:
[ח]
הֵ֣ן
כֶּ֗סֶף
אֲשֶׁ֤ר
מָצָ֙אנוּ֙
בְּפִ֣י
אַמְתְּחֹתֵ֔ינוּ
הֱשִׁיבֹ֥נוּ
אֵלֶ֖יךָ
מֵאֶ֣רֶץ
כְּנָ֑עַן
וְאֵ֗יךְ
נִגְנֹב֙
מִבֵּ֣ית
אֲדֹנֶ֔יךָ
כֶּ֖סֶף
א֥וֹ
זָהָֽב:
[ט]
אֲשֶׁ֨ר
יִמָּצֵ֥א
אִתּ֛וֹ
מֵעֲבָדֶ֖יךָ
וָמֵ֑ת
וְגַם־אֲנַ֕חְנוּ
נִֽהְיֶ֥ה
לַאדֹנִ֖י
לַעֲבָדִֽים:
[י]
וַיֹּ֕אמֶר
גַּם־עַתָּ֥ה
כְדִבְרֵיכֶ֖ם
כֶּן־ה֑וּא
אֲשֶׁ֨ר
יִמָּצֵ֤א
אִתּוֹ֙
יִֽהְיֶה־לִּ֣י
עָ֔בֶד
וְאַתֶּ֖ם
תִּהְי֥וּ
נְקִיִּֽם:
[יא]
וַֽיְמַהֲר֗וּ
וַיּוֹרִ֛דוּ
אִ֥ישׁ
אֶת־אַמְתַּחְתּ֖וֹ
אָ֑רְצָה
וַֽיִּפְתְּח֖וּ
אִ֥ישׁ
אַמְתַּחְתּֽוֹ:
[יב]
וַיְחַפֵּ֕שׂ
בַּגָּד֣וֹל
הֵחֵ֔ל
וּבַקָּטֹ֖ן
כִּלָּ֑ה
וַיִּמָּצֵא֙
הַגָּבִ֔יעַ
בְּאַמְתַּ֖חַת
בִּנְיָמִֽן:
[יג]
וַֽיִּקְרְע֖וּ
שִׂמְלֹתָ֑ם
וַֽיַּעֲמֹס֙
אִ֣ישׁ
עַל־חֲמֹר֔וֹ
וַיָּשֻׁ֖בוּ
הָעִֽירָה:
[מפטיר]
[יד]
וַיָּבֹ֨א
יְהוּדָ֤ה
וְאֶחָיו֙
בֵּ֣יתָה
יוֹסֵ֔ף
וְה֖וּא
עוֹדֶ֣נּוּ
שָׁ֑ם
וַיִּפְּל֥וּ
לְפָנָ֖יו
אָֽרְצָה:
[טו]
וַיֹּ֤אמֶר
לָהֶם֙
יוֹסֵ֔ף
מָֽה־הַמַּעֲשֶׂ֥ה
הַזֶּ֖ה
אֲשֶׁ֣ר
עֲשִׂיתֶ֑ם
הֲל֣וֹא
יְדַעְתֶּ֔ם
כִּֽי־נַחֵ֧שׁ
יְנַחֵ֛שׁ
אִ֖ישׁ
אֲשֶׁ֥ר
כָּמֹֽנִי:
[טז]
וַיֹּ֣אמֶר
יְהוּדָ֗ה
מַה־נֹּאמַר֙
לַֽאדֹנִ֔י
מַה־נְּדַבֵּ֖ר
וּמַה־נִּצְטַדָּ֑ק
הָאֱלֹהִ֗ים
מָצָא֙
אֶת־עֲוֺ֣ן
עֲבָדֶ֔יךָ
הִנֶּ֤נּוּ
עֲבָדִים֙
לַֽאדֹנִ֔י
גַּם־אֲנַ֕חְנוּ
גַּ֛ם
אֲשֶׁר־נִמְצָ֥א
הַגָּבִ֖יעַ
בְּיָדֽוֹ:
[יז]
וַיֹּ֕אמֶר
חָלִ֣ילָה
לִּ֔י
מֵעֲשׂ֖וֹת
זֹ֑את
הָאִ֡ישׁ
אֲשֶׁר֩
נִמְצָ֨א
הַגָּבִ֜יעַ
בְּיָד֗וֹ
ה֚וּא
יִֽהְיֶה־לִּ֣י
עָ֔בֶד
וְאַתֶּ֕ם
עֲל֥וּ
לְשָׁל֖וֹם
אֶל־אֲבִיכֶֽם:
ס
{פרשת ויגש}
[יח]
וַיִּגַּ֨שׁ
אֵלָ֜יו
יְהוּדָ֗ה
וַיֹּאמֶר֘
בִּ֣י
אֲדֹנִי֒
יְדַבֶּר־נָ֨א
עַבְדְּךָ֤
דָבָר֙
בְּאָזְנֵ֣י
אֲדֹנִ֔י
וְאַל־יִ֥חַר
אַפְּךָ֖
בְּעַבְדֶּ֑ךָ
כִּ֥י
כָמ֖וֹךָ
כְּפַרְעֹֽה:
[יט]
אֲדֹנִ֣י
שָׁאַ֔ל
אֶת־עֲבָדָ֖יו
לֵאמֹ֑ר
הֲיֵשׁ־לָכֶ֥ם
אָ֖ב
אוֹ־אָֽח:
[כ]
וַנֹּ֙אמֶר֙
אֶל־אֲדֹנִ֔י
יֶשׁ־לָ֙נוּ֙
אָ֣ב
זָקֵ֔ן
וְיֶ֥לֶד
זְקֻנִ֖ים
קָטָ֑ן
וְאָחִ֣יו
מֵ֔ת
וַיִּוָּתֵ֨ר
ה֧וּא
לְבַדּ֛וֹ
לְאִמּ֖וֹ
וְאָבִ֥יו
אֲהֵבֽוֹ:
[כא]
וַתֹּ֙אמֶר֙
אֶל־עֲבָדֶ֔יךָ
הוֹרִדֻ֖הוּ
אֵלָ֑י
וְאָשִׂ֥ימָה
עֵינִ֖י
עָלָֽיו:
[כב]
וַנֹּ֙אמֶר֙
אֶל־אֲדֹנִ֔י
לֹא־יוּכַ֥ל
הַנַּ֖עַר
לַעֲזֹ֣ב
אֶת־אָבִ֑יו
וְעָזַ֥ב
אֶת־אָבִ֖יו
וָמֵֽת:
[כג]
וַתֹּ֙אמֶר֙
אֶל־עֲבָדֶ֔יךָ
אִם־לֹ֥א
יֵרֵ֛ד
אֲחִיכֶ֥ם
הַקָּטֹ֖ן
אִתְּכֶ֑ם
לֹ֥א
תֹסִפ֖וּן
לִרְא֥וֹת
פָּנָֽי:
[כד]
וַֽיְהִי֙
כִּ֣י
עָלִ֔ינוּ
אֶֽל־עַבְדְּךָ֖
אָבִ֑י
וַנַּ֨גֶּד־ל֔וֹ
אֵ֖ת
דִּבְרֵ֥י
אֲדֹנִֽי:
[כה]
וַיֹּ֖אמֶר
אָבִ֑ינוּ
שֻׁ֖בוּ
שִׁבְרוּ־לָ֥נוּ
מְעַט־אֹֽכֶל:
[כו]
וַנֹּ֕אמֶר
לֹ֥א
נוּכַ֖ל
לָרֶ֑דֶת
אִם־יֵשׁ֩
אָחִ֨ינוּ
הַקָּטֹ֤ן
אִתָּ֙נוּ֙
וְיָרַ֔דְנוּ
כִּי־לֹ֣א
נוּכַ֗ל
לִרְאוֹת֙
פְּנֵ֣י
הָאִ֔ישׁ
וְאָחִ֥ינוּ
הַקָּטֹ֖ן
אֵינֶ֥נּוּ
אִתָּֽנוּ:
[כז]
וַיֹּ֛אמֶר
עַבְדְּךָ֥
אָבִ֖י
אֵלֵ֑ינוּ
אַתֶּ֣ם
יְדַעְתֶּ֔ם
כִּ֥י
שְׁנַ֖יִם
יָֽלְדָה־לִּ֥י
אִשְׁתִּֽי:
[כח]
וַיֵּצֵ֤א
הָֽאֶחָד֙
מֵֽאִתִּ֔י
וָאֹמַ֕ר
אַ֖ךְ
טָרֹ֣ף
טֹרָ֑ף
וְלֹ֥א
רְאִיתִ֖יו
עַד־הֵֽנָּה:
[כט]
וּלְקַחְתֶּ֧ם
גַּם־אֶת־זֶ֛ה
מֵעִ֥ם
פָּנַ֖י
וְקָרָ֣הוּ
אָס֑וֹן
וְהוֹרַדְתֶּ֧ם
אֶת־שֵׂיבָתִ֛י
בְּרָעָ֖ה
שְׁאֹֽלָה:
[ל]
וְעַתָּ֗ה
כְּבֹאִי֙
אֶל־עַבְדְּךָ֣
אָבִ֔י
וְהַנַּ֖עַר
אֵינֶ֣נּוּ
אִתָּ֑נוּ
וְנַפְשׁ֖וֹ
קְשׁוּרָ֥ה
בְנַפְשֽׁוֹ:
[שני]
[לא]
וְהָיָ֗ה
כִּרְאוֹת֛וֹ
כִּי־אֵ֥ין
הַנַּ֖עַר
וָמֵ֑ת
וְהוֹרִ֨ידוּ
עֲבָדֶ֜יךָ
אֶת־שֵׂיבַ֨ת
עַבְדְּךָ֥
אָבִ֛ינוּ
בְּיָג֖וֹן
שְׁאֹֽלָה:
[לב]
כִּ֤י
עַבְדְּךָ֙
עָרַ֣ב
אֶת־הַנַּ֔עַר
מֵעִ֥ם
אָבִ֖י
לֵאמֹ֑ר
אִם־לֹ֤א
אֲבִיאֶ֙נּוּ֙
אֵלֶ֔יךָ
וְחָטָ֥אתִי
לְאָבִ֖י
כָּל־הַיָּמִֽים:
[לג]
וְעַתָּ֗ה
יֵֽשֶׁב־נָ֤א
עַבְדְּךָ֙
תַּ֣חַת
הַנַּ֔עַר
עֶ֖בֶד
לַֽאדֹנִ֑י
וְהַנַּ֖עַר
יַ֥עַל
עִם־אֶחָֽיו:
[לד]
כִּי־אֵיךְ֙
אֶעֱלֶ֣ה
אֶל־אָבִ֔י
וְהַנַּ֖עַר
אֵינֶ֣נּוּ
אִתִּ֑י
פֶּ֚ן
אֶרְאֶ֣ה
בָרָ֔ע
אֲשֶׁ֥ר
יִמְצָ֖א
אֶת־אָבִֽי:
פרק מד
(ג)
והאנשים
שלחו
-
נתן
להם
רשות
ללכת.
(ה)
נחש
ינחש
בו
-
הוא
מענין
'נסיון'
,
כטעם
"נחשתי
ויברכני
יי'
בגללך"
(בר'
ל
,
כז).
והרצון
בזה
,
כי
זה
הגביע
הוא
אשר
ישתה
אדני
בו
,
ולזה
לא
יתכן
שישכחהו;
אבל
יַרְאֶה
שהוא
מעלים
עיניו
כשיקחוהו
,
לנסות
אם
האנשים
אשר
יבואו
לפניו
הם
אנשי
אמת
,
או
אנשי
און
ומרמה.
וזה
,
שאם
יקחוהו
,
יתבאר
לו
שהם
גנבים
,
ויצוה
לשמור
הבית
בבואם
שם;
ואם
לא
יקחוהו
,
יתבאר
לו
שהם
אנשי
אמת
,
אחר
שהגביע
לפניהם
ויוסף
מעלים
עיניו
ממנו.
ולזה
אמר
יוסף:
"הלא
ידעתם
כי
נחש
ינחש
איש
אשר
כמוני"
(להלן
,
טו)
-
רוצה
לומר
,
שאיש
כמוהו
,
שהיו
באים
לביתו
רבים
אשר
אינו
מכירם
,
הוא
מנסה
את
האנשים
הבאים
לביתו
אם
הם
נאמנים
,
אם
לא
,
ויצוה
לשמור
ביתו
מהם.
(ט)
אשר
ימצא
אתו
מעבדיך
ומת
-
התירו
עצמם
לעונש
יוּסף
על
העונש
הראוי
על
זה
,
להורות
שהם
לא
גנבו
הגביע.
(י)
ויאמר
גם
עתה
כדבריכם
כן
הוא
-
קבלתי
בזה
פירוש
מהרב
אדוני
אבי
,
נוחו
עדן
,
שהוא
אמר
להם:
גם
עתה
-
שאני
חושד
אחד
מכם
,
כדבריכם
כן
הוא
-
שבכלל
אתם
אנשי
אמת
,
ולזה
אם
תמצא
הגנבה
ביד
איש
אחד
מכם
,
לא
אחשד
אתכם
שתהיה
נגנבת
בהסכמת
כולכם;
ולזה
לא
יהיה
נענש
,
כי
אם
מי
שתמצא
בידו
הגנבה.
והוא
פירוש
נאה
מאד.
(יג)
ויעמוס
-
ויטעון.
(יד)
ויבא
יהודה
ואחיו
-
לפי
שהיה
יהודה
לבדו
משתדל
בהצלת
אחיו
,
כי
הוא
ערב
אותו
,
זכרו
בביאור.
(טז)
מה
נדבר
ומה
נצטדק
-
הנה
אין
לנו
פה
להתנצל
,
אך
באמת
תדע
,
שאין
לנו
חטא
בזה
,
אך
סבב
השם
יתעלה
,
שיקרה
דבר
יחשב
לנו
עון;
ואולי
הושם
הגביע
בזולת
כונה
על
יד
ממלא
השקים
באמתחת
בנימן
,
אך
באמת
לא
גנבוֹ.
והנה
יחס
מה
שיתחדש
על
דרך
הקרי
לשם
יתעלה
,
כי
כמו
אלו
הדברים
אשר
בקרי
ייוחסו
לו
,
כמו
שזכר
הרב
המורה
(מו"נ
ג
,
יז)
,
וזכרו
גם
כן
הפילוסוף
בשני
מ'השמע'.
והנה
דברי
זה
הספור
מבוארים
מאד
עם
מה
שקדם
לנו
מהדברים.
(עשרים
תועלות
לפרשת
'מקץ'
,
חלק
שני
-
בקובץ
רלב"ג
תועלות).
(חלק
ראשון:)
"ויגש
אליו
יהודה
ויאמר"
וגו'
(מד
,
יח)
עד
"ואת
יהודה
שלח
לפניו"
(בר'
מו
,
כח).
(יח)
כי
כמוך
כפרעה
-
רוצה
לומר
,
שאתה
והמלך
שוים
במדרגה
,
ולזה
יש
לי
לירא
מאפך
,
כי
אתה
שליט
לעשות
חפצך
כמו
המלך.
(כא)
ואשימה
עיני
עליו
-
להשגיח
בו
ולהטיב
לו
על
צד
החמלה.
(כב)
ועזב
את
אביו
ומת
-
רוצה
לומר
,
שכבר
ימות
בעבורו
אביו
אם
יעזבהו
,
מרוב
אהבתו
אותו
,
לפחדו
שיקרהו
רע.