מאגר הכתר בראשית פרק מד עם פירוש רש"י

פרק מד
[א] וַיְצַ֞ו אֶת־אֲשֶׁ֣ר עַל־בֵּיתוֹ֘ לֵאמֹר֒ מַלֵּ֞א אֶת־אַמְתְּחֹ֤ת הָֽאֲנָשִׁים֙ אֹ֔כֶל כַּאֲשֶׁ֥ר יוּכְל֖וּן שְׂאֵ֑ת וְשִׂ֥ים כֶּסֶף־אִ֖ישׁ בְּפִ֥י אַמְתַּחְתּֽוֹ:
[ב] וְאֶת־גְּבִיעִ֞י גְּבִ֣יעַ הַכֶּ֗סֶף תָּשִׂים֙ בְּפִי֙ אַמְתַּ֣חַת הַקָּטֹ֔ן וְאֵ֖ת כֶּ֣סֶף שִׁבְר֑וֹ וַיַּ֕עַשׂ כִּדְבַ֥ר יוֹסֵ֖ף אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר:
[ג] הַבֹּ֖קֶר א֑וֹר וְהָאֲנָשִׁ֣ים שֻׁלְּח֔וּ הֵ֖מָּה וַחֲמֹרֵיהֶֽם:
[ד] הֵ֠ם יָצְא֣וּ אֶת־הָעִיר֘ לֹ֣א הִרְחִיקוּ֒ וְיוֹסֵ֤ף אָמַר֙ לַאֲשֶׁ֣ר עַל־בֵּית֔וֹ ק֥וּם רְדֹ֖ף אַחֲרֵ֣י הָאֲנָשִׁ֑ים וְהִשַּׂגְתָּם֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם לָ֛מָּה שִׁלַּמְתֶּ֥ם רָעָ֖ה תַּ֥חַת טוֹבָֽה:
[ה] הֲל֣וֹא זֶ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִשְׁתֶּ֤ה אֲדֹנִי֙ בּ֔וֹ וְה֕וּא נַחֵ֥שׁ יְנַחֵ֖שׁ בּ֑וֹ הֲרֵעֹתֶ֖ם אֲשֶׁ֥ר עֲשִׂיתֶֽם:
[ו] וַֽיַּשִּׂגֵ֑ם וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה:
[ז] וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֔יו לָ֚מָּה יְדַבֵּ֣ר אֲדֹנִ֔י כַּדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה חָלִ֙ילָה֙ לַעֲבָדֶ֔יךָ מֵעֲשׂ֖וֹת כַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה:
[ח] הֵ֣ן כֶּ֗סֶף אֲשֶׁ֤ר מָצָ֙אנוּ֙ בְּפִ֣י אַמְתְּחֹתֵ֔ינוּ הֱשִׁיבֹ֥נוּ אֵלֶ֖יךָ מֵאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְאֵ֗יךְ נִגְנֹב֙ מִבֵּ֣ית אֲדֹנֶ֔יךָ כֶּ֖סֶף א֥וֹ זָהָֽב:
[ט] אֲשֶׁ֨ר יִמָּצֵ֥א אִתּ֛וֹ מֵעֲבָדֶ֖יךָ וָמֵ֑ת וְגַם־אֲנַ֕חְנוּ נִֽהְיֶ֥ה לַאדֹנִ֖י לַעֲבָדִֽים:
[י] וַיֹּ֕אמֶר גַּם־עַתָּ֥ה כְדִבְרֵיכֶ֖ם כֶּן־ה֑וּא אֲשֶׁ֨ר יִמָּצֵ֤א אִתּוֹ֙ יִֽהְיֶה־לִּ֣י עָ֔בֶד וְאַתֶּ֖ם תִּהְי֥וּ נְקִיִּֽם:
[יא] וַֽיְמַהֲר֗וּ וַיּוֹרִ֛דוּ אִ֥ישׁ אֶת־אַמְתַּחְתּ֖וֹ אָ֑רְצָה וַֽיִּפְתְּח֖וּ אִ֥ישׁ אַמְתַּחְתּֽוֹ:
[יב] וַיְחַפֵּ֕שׂ בַּגָּד֣וֹל הֵחֵ֔ל וּבַקָּטֹ֖ן כִּלָּ֑ה וַיִּמָּצֵא֙ הַגָּבִ֔יעַ בְּאַמְתַּ֖חַת בִּנְיָמִֽן:
[יג] וַֽיִּקְרְע֖וּ שִׂמְלֹתָ֑ם וַֽיַּעֲמֹס֙ אִ֣ישׁ עַל־חֲמֹר֔וֹ וַיָּשֻׁ֖בוּ הָעִֽירָה:
[מפטיר] [יד] וַיָּבֹ֨א יְהוּדָ֤ה וְאֶחָיו֙ בֵּ֣יתָה יוֹסֵ֔ף וְה֖וּא עוֹדֶ֣נּוּ שָׁ֑ם וַיִּפְּל֥וּ לְפָנָ֖יו אָֽרְצָה:
[טו] וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ יוֹסֵ֔ף מָֽה־הַמַּעֲשֶׂ֥ה הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר עֲשִׂיתֶ֑ם הֲל֣וֹא יְדַעְתֶּ֔ם כִּֽי־נַחֵ֧שׁ יְנַחֵ֛שׁ אִ֖ישׁ אֲשֶׁ֥ר כָּמֹֽנִי:
[טז] וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָ֗ה מַה־נֹּאמַר֙ לַֽאדֹנִ֔י מַה־נְּדַבֵּ֖ר וּמַה־נִּצְטַדָּ֑ק הָאֱלֹהִ֗ים מָצָא֙ אֶת־עֲוֺ֣ן עֲבָדֶ֔יךָ הִנֶּ֤נּוּ עֲבָדִים֙ לַֽאדֹנִ֔י גַּם־אֲנַ֕חְנוּ גַּ֛ם אֲשֶׁר־נִמְצָ֥א הַגָּבִ֖יעַ בְּיָדֽוֹ:
[יז] וַיֹּ֕אמֶר חָלִ֣ילָה לִּ֔י מֵעֲשׂ֖וֹת זֹ֑את הָאִ֡ישׁ אֲשֶׁר֩ נִמְצָ֨א הַגָּבִ֜יעַ בְּיָד֗וֹ ה֚וּא יִֽהְיֶה־לִּ֣י עָ֔בֶד וְאַתֶּ֕ם עֲל֥וּ לְשָׁל֖וֹם אֶל־אֲבִיכֶֽם: ס
{פרשת ויגש} [יח] וַיִּגַּ֨שׁ אֵלָ֜יו יְהוּדָ֗ה וַיֹּאמֶר֘ בִּ֣י אֲדֹנִי֒ יְדַבֶּר־נָ֨א עַבְדְּךָ֤ דָבָר֙ בְּאָזְנֵ֣י אֲדֹנִ֔י וְאַל־יִ֥חַר אַפְּךָ֖ בְּעַבְדֶּ֑ךָ כִּ֥י כָמ֖וֹךָ כְּפַרְעֹֽה:
[יט] אֲדֹנִ֣י שָׁאַ֔ל אֶת־עֲבָדָ֖יו לֵאמֹ֑ר הֲיֵשׁ־לָכֶ֥ם אָ֖ב אוֹ־אָֽח:
[כ] וַנֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֲדֹנִ֔י יֶשׁ־לָ֙נוּ֙ אָ֣ב זָקֵ֔ן וְיֶ֥לֶד זְקֻנִ֖ים קָטָ֑ן וְאָחִ֣יו מֵ֔ת וַיִּוָּתֵ֨ר ה֧וּא לְבַדּ֛וֹ לְאִמּ֖וֹ וְאָבִ֥יו אֲהֵבֽוֹ:
[כא] וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־עֲבָדֶ֔יךָ הוֹרִדֻ֖הוּ אֵלָ֑י וְאָשִׂ֥ימָה עֵינִ֖י עָלָֽיו:
[כב] וַנֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֲדֹנִ֔י לֹא־יוּכַ֥ל הַנַּ֖עַר לַעֲזֹ֣ב אֶת־אָבִ֑יו וְעָזַ֥ב אֶת־אָבִ֖יו וָמֵֽת:
[כג] וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־עֲבָדֶ֔יךָ אִם־לֹ֥א יֵרֵ֛ד אֲחִיכֶ֥ם הַקָּטֹ֖ן אִתְּכֶ֑ם לֹ֥א תֹסִפ֖וּן לִרְא֥וֹת פָּנָֽי:
[כד] וַֽיְהִי֙ כִּ֣י עָלִ֔ינוּ אֶֽל־עַבְדְּךָ֖ אָבִ֑י וַנַּ֨גֶּד־ל֔וֹ אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י אֲדֹנִֽי:
[כה] וַיֹּ֖אמֶר אָבִ֑ינוּ שֻׁ֖בוּ שִׁבְרוּ־לָ֥נוּ מְעַט־אֹֽכֶל:
[כו] וַנֹּ֕אמֶר לֹ֥א נוּכַ֖ל לָרֶ֑דֶת אִם־יֵשׁ֩ אָחִ֨ינוּ הַקָּטֹ֤ן אִתָּ֙נוּ֙ וְיָרַ֔דְנוּ כִּי־לֹ֣א נוּכַ֗ל לִרְאוֹת֙ פְּנֵ֣י הָאִ֔ישׁ וְאָחִ֥ינוּ הַקָּטֹ֖ן אֵינֶ֥נּוּ אִתָּֽנוּ:
[כז] וַיֹּ֛אמֶר עַבְדְּךָ֥ אָבִ֖י אֵלֵ֑ינוּ אַתֶּ֣ם יְדַעְתֶּ֔ם כִּ֥י שְׁנַ֖יִם יָֽלְדָה־לִּ֥י אִשְׁתִּֽי:
[כח] וַיֵּצֵ֤א הָֽאֶחָד֙ מֵֽאִתִּ֔י וָאֹמַ֕ר אַ֖ךְ טָרֹ֣ף טֹרָ֑ף וְלֹ֥א רְאִיתִ֖יו עַד־הֵֽנָּה:
[כט] וּלְקַחְתֶּ֧ם גַּם־אֶת־זֶ֛ה מֵעִ֥ם פָּנַ֖י וְקָרָ֣הוּ אָס֑וֹן וְהוֹרַדְתֶּ֧ם אֶת־שֵׂיבָתִ֛י בְּרָעָ֖ה שְׁאֹֽלָה:
[ל] וְעַתָּ֗ה כְּבֹאִי֙ אֶל־עַבְדְּךָ֣ אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶ֣נּוּ אִתָּ֑נוּ וְנַפְשׁ֖וֹ קְשׁוּרָ֥ה בְנַפְשֽׁוֹ:
[שני] [לא] וְהָיָ֗ה כִּרְאוֹת֛וֹ כִּי־אֵ֥ין הַנַּ֖עַר וָמֵ֑ת וְהוֹרִ֨ידוּ עֲבָדֶ֜יךָ אֶת־שֵׂיבַ֨ת עַבְדְּךָ֥ אָבִ֛ינוּ בְּיָג֖וֹן שְׁאֹֽלָה:
[לב] כִּ֤י עַבְדְּךָ֙ עָרַ֣ב אֶת־הַנַּ֔עַר מֵעִ֥ם אָבִ֖י לֵאמֹ֑ר אִם־לֹ֤א אֲבִיאֶ֙נּוּ֙ אֵלֶ֔יךָ וְחָטָ֥אתִי לְאָבִ֖י כָּל־הַיָּמִֽים:
[לג] וְעַתָּ֗ה יֵֽשֶׁב־נָ֤א עַבְדְּךָ֙ תַּ֣חַת הַנַּ֔עַר עֶ֖בֶד לַֽאדֹנִ֑י וְהַנַּ֖עַר יַ֥עַל עִם־אֶחָֽיו:
[לד] כִּי־אֵיךְ֙ אֶעֱלֶ֣ה אֶל־אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶ֣נּוּ אִתִּ֑י פֶּ֚ן אֶרְאֶ֣ה בָרָ֔ע אֲשֶׁ֥ר יִמְצָ֖א אֶת־אָבִֽי:

פרק מד
(ב) גביעי - כוס ארוך , וקורין לו 'מדרנא' (בלעז). (ז) חלילה לעבדיך - חולין הוא לנו; לשון גנאי. ותרגום: "חס לעבדך" - חס מאת הקדוש ברוך הוא יהי עלינו מעשות זאת. והרבה 'חס ושלום' בתלמוד בלשון הזה (ראה ברכות יט , א). (ח) הן כסף אשר - זה אחד מעשרה קל וחומר האמורין בתורה , כולן מנויין בבראשית רבה (ב"ר צב , ז). (י) גם עתה - אף זו מן הדין , אמת כדבריכם כן הוא , שכולכם חייבים בדבר; עשרה שנמצאת גניבה על אחד מהם כולן נתפסין (ראה ב"ר צב , ח) , אבל אני אעשה לכם לפנים מן השורה: אשר ימצא אתו יהיה לי עבד וגו'. (יב) בגדול החל - שלא ירגישו שהיה יודע בו היכן הוא (ראה ב"ר צב , ח). (יג) ויעמס איש על חמרו - בעלי זרוע היו , ולא היו צריכין לסייע זה את זה לטעון (ראה ב"ר צב , ח). וישובו העירה - מטרופולין היתה , והוא אומר העירה - עיר כל שהיא? אלא שלא היתה חשובה בעיניהם , אלא כעיר בינונית של עשרה בני אדם לעניין מלחמה (ראה ב"ר צב , ח). (יד) עודנו שם - שהיה ממתין להם. (טו) [הלא ידעתם כי נחש ינחש וגו' - הלא ידעתם כי איש חשוב כמוני יודע לנחש ולדעת מדעת ומסברא ובינה , כי אתם גנבתם הגביע]. (טז) האלהים מצא - יודעים אנו שלא סרחנו , אבל מאת הקדוש ברוך הוא נהיתה להביא לנו זאת; מצא בעל חוב מקום לגבות שטר חובו (ראה ב"ר צב , ט). מה נצטדק - לשון 'צדק' , וכן כל תיבה שתחילת יסודה צד"י , והיא באה לדבר בלשון 'מתפעל' או 'יתפעל' או 'נתפעל' , נותן טי"ת במקום תי"ו. ואינו נותנה לפני אות ראשונה של יסוד התיבה , אלא באמצע אותיות העִקָּר , כגון: נצטדק; "יצטבע" (דנ' ד , ל) - מגזרת 'צבע'; "ויצטיירו" (יהו' ט , ד) - מגזרת "ציר" (מש' יג , יז); "הצטיידנו אותו מבתינו" (יהו' ט , יב) - מגזרת "צידה לדרך" (בר' מב , כה). ותיבה שתחילתה סמ"ך או שי"ן , כשהיא 'מתפעלת' , מפריד תי"ו את אותיות העיקר , כגון: "ויסתבל החגב" (קה' יב , ה); "מסתכל (בנוסחנו: משתכל) הוית" (דנ' ז , ח); "וישתמר חקות עמרי" (מי' ו , טז); "וסר מרע משתולל" (יש' נט , טו) - מגזרת "מוליך יועצים שולל" (איוב יב , יז); "עודך מסתולל בעמי" (שמ' ט , יז) - מגזרת "דרך לא סלולה" (יר' יח , טו). (יח) ויגש אליו יהודה... ידבר נא עבדך דבר באזני אדני - יכנסו דברי באזניך (ראה ב"ר צג , ו). ואל יחר אפך - מכאן אתה למד שדיבר אליו קשות. כי כמוך כפרעה - חשוב אתה בעיני כמלך; זהו פשוטו. ומדרשו (ב"ר צג , ו): סופך ללקות עליו בצרעת , כמו שלקה פרעה על ידי זקנתי שרה על לילה אחת שעכבה. דבר אחר: מה פרעה גוזר ואינו מקיים , מבטיח ואינו עושה , אף אתה כן (ראה ב"ר צג , ו); וכי זו היא שימת העין שאמרת לשום עינך עליו? דבר אחר (שם): כי כמוך כפרעה - אם תקניטני , אהרג אותך ואת אדוניך. (יט) אדוני שאל את עבדיו - מתחילה בעלילה באתה עלינו; למה היה לך לשאול כל אלה? בתך היינו מבקשים? או אחותינו אתה מבקש? ואע"פ כן (ראה ב"ר צג , ח): (כ) ונאמר אל אדני - לא כיחדנו ממך דבר. ואחיו מת - מפני היראה היה מוציא שקר מפיו. אמר: אם אומר לו שהוא קיים , יאמר לי: הביאהו אצלי. לבדו לאמו - מאותה האם אין לו עוד אח. (כב) ועזב את אביו ומת - אם יעזב את אביו , דואגים אנו שמא ימות בדרך , שהרי אמו מתה בדרך. (כט) וקרהו אסון - שהשטן מקטרג בשעת הסכנה (ראה ב"ר צא , ט). והורדתם את שיבתי וגו' - עכשיו , כשהוא אצלי אני מתנחם בו על אמו ועל אחיו , ואם ימות זה דומה עלי ששלשתן מתו ביום אחד. (לא) והיה כראתו כי אין הנער , ומת אביו מצרתו. (לב) כי עבדך ערב וגו' - ואם תאמר , מה אני נכנס בתגר יותר משאר אחי? הם כולם מבחוץ , אבל אני נקשרתי בקשר חזק להיות מנודה בשני עולמות. (לג) ישב נא וגו' - לכל דבר אני מעולה ממנו: לגבורה , ולמלחמה וּלְשַמֵּש.