מאגר הכתר בראשית פרק מז עם פירוש רש"י

פרק מז
[א] וַיָּבֹ֣א יוֹסֵף֘ וַיַּגֵּ֣ד לְפַרְעֹה֒ וַיֹּ֗אמֶר אָבִ֨י וְאַחַ֜י וְצֹאנָ֤ם וּבְקָרָם֙ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֔ם בָּ֖אוּ מֵאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְהִנָּ֖ם בְּאֶ֥רֶץ גֹּֽשֶׁן:
[ב] וּמִקְצֵ֣ה אֶחָ֔יו לָקַ֖ח חֲמִשָּׁ֣ה אֲנָשִׁ֑ים וַיַּצִּגֵ֖ם לִפְנֵ֥י פַרְעֹֽה:
[ג] וַיֹּ֧אמֶר פַּרְעֹ֛ה אֶל־אֶחָ֖יו מַה־מַּעֲשֵׂיכֶ֑ם וַיֹּאמְר֣וּ אֶל־פַּרְעֹ֗ה רֹעֵ֥ה צֹאן֙ עֲבָדֶ֔יךָ גַּם־אֲנַ֖חְנוּ גַּם־אֲבוֹתֵֽינוּ:
[ד] וַיֹּאמְר֣וּ אֶל־פַּרְעֹ֗ה לָג֣וּר בָּאָרֶץ֘ בָּאנוּ֒ כִּי־אֵ֣ין מִרְעֶ֗ה לַצֹּאן֙ אֲשֶׁ֣ר לַעֲבָדֶ֔יךָ כִּֽי־כָבֵ֥ד הָרָעָ֖ב בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְעַתָּ֛ה יֵֽשְׁבוּ־נָ֥א עֲבָדֶ֖יךָ בְּאֶ֥רֶץ גֹּֽשֶׁן:
[ה] וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה אֶל־יוֹסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר אָבִ֥יךָ וְאַחֶ֖יךָ בָּ֥אוּ אֵלֶֽיךָ:
[ו] אֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ לְפָנֶ֣יךָ הִ֔וא בְּמֵיטַ֣ב הָאָ֔רֶץ הוֹשֵׁ֥ב אֶת־אָבִ֖יךָ וְאֶת־אַחֶ֑יךָ יֵֽשְׁבוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֔שֶׁן וְאִם־יָדַ֗עְתָּ וְיֶשׁ־בָּם֙ אַנְשֵׁי־חַ֔יִל וְשַׂמְתָּ֛ם שָׂרֵ֥י מִקְנֶ֖ה עַל־אֲשֶׁר־לִֽי:
[ז] וַיָּבֵ֤א יוֹסֵף֙ אֶת־יַעֲקֹ֣ב אָבִ֔יו וַיַּעֲמִדֵ֖הוּ לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַיְבָ֥רֶךְ יַעֲקֹ֖ב אֶת־פַּרְעֹֽה:
[ח] וַיֹּ֥אמֶר פַּרְעֹ֖ה אֶֽל־יַעֲקֹ֑ב כַּמָּ֕ה יְמֵ֖י שְׁנֵ֥י חַיֶּֽיךָ:
[ט] וַיֹּ֤אמֶר יַֽעֲקֹב֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה יְמֵי֙ שְׁנֵ֣י מְגוּרַ֔י שְׁלֹשִׁ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָ֑ה מְעַ֣ט וְרָעִ֗ים הָיוּ֙ יְמֵי֙ שְׁנֵ֣י חַיַּ֔י וְלֹ֣א הִשִּׂ֗יגוּ אֶת־יְמֵי֙ שְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י אֲבֹתַ֔י בִּימֵ֖י מְגוּרֵיהֶֽם:
[י] וַיְבָ֥רֶךְ יַעֲקֹ֖ב אֶת־פַּרְעֹ֑ה וַיֵּצֵ֖א מִלִּפְנֵ֥י פַרְעֹֽה:
[שביעי] [יא] וַיּוֹשֵׁ֣ב יוֹסֵף֘ אֶת־אָבִ֣יו וְאֶת־אֶחָיו֒ וַיִּתֵּ֨ן לָהֶ֤ם אֲחֻזָּה֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּמֵיטַ֥ב הָאָ֖רֶץ בְּאֶ֣רֶץ רַעְמְסֵ֑ס כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה פַרְעֹֽה:
[יב] וַיְכַלְכֵּ֤ל יוֹסֵף֙ אֶת־אָבִ֣יו וְאֶת־אֶחָ֔יו וְאֵ֖ת כָּל־בֵּ֣ית אָבִ֑יו לֶ֖חֶם לְפִ֥י הַטָּֽף:
[יג] וְלֶ֤חֶם אֵין֙ בְּכָל־הָאָ֔רֶץ כִּֽי־כָבֵ֥ד הָרָעָ֖ב מְאֹ֑ד וַתֵּ֜לַהּ אֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ וְאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן מִפְּנֵ֖י הָרָעָֽב:
[יד] וַיְלַקֵּ֣ט יוֹסֵ֗ף אֶת־כָּל־הַכֶּ֙סֶף֙ הַנִּמְצָ֤א בְאֶֽרֶץ־מִצְרַ֙יִם֙ וּבְאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בַּשֶּׁ֖בֶר אֲשֶׁר־הֵ֣ם שֹׁבְרִ֑ים וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־הַכֶּ֖סֶף בֵּ֥יתָה פַרְעֹֽה:
[טו] וַיִּתֹּ֣ם הַכֶּ֗סֶף מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֘ וּמֵאֶ֣רֶץ כְּנַעַן֒ וַיָּבֹאוּ֩ כָל־מִצְרַ֨יִם אֶל־יוֹסֵ֤ף לֵאמֹר֙ הָֽבָה־לָּ֣נוּ לֶ֔חֶם וְלָ֥מָּה נָמ֖וּת נֶגְדֶּ֑ךָ כִּ֥י אָפֵ֖ס כָּֽסֶף:
[טז] וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ הָב֣וּ מִקְנֵיכֶ֔ם וְאֶתְּנָ֥ה לָכֶ֖ם בְּמִקְנֵיכֶ֑ם אִם־אָפֵ֖ס כָּֽסֶף:
[יז] וַיָּבִ֣יאוּ אֶת־מִקְנֵיהֶם֘ אֶל־יוֹסֵף֒ וַיִּתֵּ֣ן לָהֶם֩ יוֹסֵ֨ף לֶ֜חֶם בַּסּוּסִ֗ים וּבְמִקְנֵ֥ה הַצֹּ֛אן וּבְמִקְנֵ֥ה הַבָּקָ֖ר וּבַחֲמֹרִ֑ים וַיְנַהֲלֵ֤ם בַּלֶּ֙חֶם֙ בְּכָל־מִקְנֵהֶ֔ם בַּשָּׁנָ֖ה הַהִֽוא:
[יח] וַתִּתֹּם֘ הַשָּׁנָ֣ה הַהִוא֒ וַיָּבֹ֨אוּ אֵלָ֜יו בַּשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ לֹא־נְכַחֵ֣ד מֵֽאֲדֹנִ֔י כִּ֚י אִם־תַּ֣ם הַכֶּ֔סֶף וּמִקְנֵ֥ה הַבְּהֵמָ֖ה אֶל־אֲדֹנִ֑י לֹ֤א נִשְׁאַר֙ לִפְנֵ֣י אֲדֹנִ֔י בִּלְתִּ֥י אִם־גְּוִיָּתֵ֖נוּ וְאַדְמָתֵֽנוּ:
[יט] לָ֧מָּה נָמ֣וּת לְעֵינֶ֗יךָ גַּם־אֲנַ֙חְנוּ֙ גַּ֣ם אַדְמָתֵ֔נוּ קְנֵֽה־אֹתָ֥נוּ וְאֶת־אַדְמָתֵ֖נוּ בַּלָּ֑חֶם וְנִֽהְיֶ֞ה אֲנַ֤חְנוּ וְאַדְמָתֵ֙נוּ֙ עֲבָדִ֣ים לְפַרְעֹ֔ה וְתֶן־זֶ֗רַע וְנִֽחְיֶה֙ וְלֹ֣א נָמ֔וּת וְהָאֲדָמָ֖ה לֹ֥א תֵשָֽׁם:
[כ] וַיִּ֨קֶן יוֹסֵ֜ף אֶת־כָּל־אַדְמַ֤ת מִצְרַ֙יִם֙ לְפַרְעֹ֔ה כִּֽי־מָכְר֤וּ מִצְרַ֙יִם֙ אִ֣ישׁ שָׂדֵ֔הוּ כִּֽי־חָזַ֥ק עֲלֵהֶ֖ם הָרָעָ֑ב וַתְּהִ֥י הָאָ֖רֶץ לְפַרְעֹֽה:
[כא] וְאֶ֨ת־הָעָ֔ם הֶעֱבִ֥יר אֹת֖וֹ לֶעָרִ֑ים מִקְצֵ֥ה גְבוּל־מִצְרַ֖יִם וְעַד־קָצֵֽהוּ:
[כב] רַ֛ק אַדְמַ֥ת הַכֹּהֲנִ֖ים לֹ֣א קָנָ֑ה כִּי֩ חֹ֨ק לַכֹּהֲנִ֜ים מֵאֵ֣ת פַּרְעֹ֗ה וְאָֽכְל֤וּ אֶת־חֻקָּם֙ אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן לָהֶם֙ פַּרְעֹ֔ה עַל־כֵּ֕ן לֹ֥א מָכְר֖וּ אֶת־אַדְמָתָֽם:
[כג] וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל־הָעָ֔ם הֵן֩ קָנִ֨יתִי אֶתְכֶ֥ם הַיּ֛וֹם וְאֶת־אַדְמַתְכֶ֖ם לְפַרְעֹ֑ה הֵֽא־לָכֶ֣ם זֶ֔רַע וּזְרַעְתֶּ֖ם אֶת־הָאֲדָמָֽה:
[כד] וְהָיָה֙ בַּתְּבוּאֹ֔ת וּנְתַתֶּ֥ם חֲמִישִׁ֖ית לְפַרְעֹ֑ה וְאַרְבַּ֣ע הַיָּדֹ֡ת יִהְיֶ֣ה לָכֶם֩ לְזֶ֨רַע הַשָּׂדֶ֧ה וּֽלְאָכְלְכֶ֛ם וְלַאֲשֶׁ֥ר בְּבָתֵּיכֶ֖ם וְלֶאֱכֹ֥ל לְטַפְּכֶֽם:
[מפטיר] [כה] וַיֹּאמְר֖וּ הֶחֱיִתָ֑נוּ נִמְצָא־חֵן֙ בְּעֵינֵ֣י אֲדֹנִ֔י וְהָיִ֥ינוּ עֲבָדִ֖ים לְפַרְעֹֽה:
[כו] וַיָּ֣שֶׂם אֹתָ֣הּ יוֹסֵ֡ף לְחֹק֩ עַד־הַיּ֨וֹם הַזֶּ֜ה עַל־אַדְמַ֥ת מִצְרַ֛יִם לְפַרְעֹ֖ה לַחֹ֑מֶשׁ רַ֞ק אַדְמַ֤ת הַכֹּֽהֲנִים֙ לְבַדָּ֔ם לֹ֥א הָיְתָ֖ה לְפַרְעֹֽה:
[כז] וַיֵּ֧שֶׁב יִשְׂרָאֵ֛ל בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֑שֶׁן וַיֵּאָחֲז֣וּ בָ֔הּ וַיִּפְר֥וּ וַיִּרְבּ֖וּ מְאֹֽד:
{פרשת ויחי} [כח] וַיְחִ֤י יַֽעֲקֹב֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְהִ֤י יְמֵֽי־יַֽעֲקֹב֙ שְׁנֵ֣י חַיָּ֔יו שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וְאַרְבָּעִ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה:
[כט] וַיִּקְרְב֣וּ יְמֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ לָמוּת֒ וַיִּקְרָ֣א׀ לִבְנ֣וֹ לְיוֹסֵ֗ף וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ שִֽׂים־נָ֥א יָדְךָ֖ תַּ֣חַת יְרֵכִ֑י וְעָשִׂ֤יתָ עִמָּדִי֙ חֶ֣סֶד וֶאֱמֶ֔ת אַל־נָ֥א תִקְבְּרֵ֖נִי בְּמִצְרָֽיִם:
[ל] וְשָֽׁכַבְתִּי֙ עִם־אֲבֹתַ֔י וּנְשָׂאתַ֙נִי֙ מִמִּצְרַ֔יִם וּקְבַרְתַּ֖נִי בִּקְבֻרָתָ֑ם וַיֹּאמַ֕ר אָנֹכִ֖י אֶעֱשֶׂ֥ה כִדְבָרֶֽךָ:
[לא] וַיֹּ֗אמֶר הִשָּֽׁבְעָה֙ לִ֔י וַיִּשָּׁבַ֖ע ל֑וֹ וַיִּשְׁתַּ֥חוּ יִשְׂרָאֵ֖ל עַל־רֹ֥אשׁ הַמִּטָּֽה: פ

פרק מז
(ב) ומקצה אחיו - מן הפחותים שבהם לגבורה שאין נראין גבורים , שאם יראה אותן גבורים , יעשה אותן אנשי מלחמתו. ואילו הן: ראובן שמעון לוי יששכר ובנימן , אותם שלא כפל משה שמותם כשבירכם; שמות הגבורים כפל: "וזאת ליהודה ויאמר שמע יי' קול יהודה" (דב' לג , ז); "ולגד אמר ברוך מרחיב גד" (שם , כ); "ולנפתלי אמר נפתלי" (שם , כג); "ולדן אמר דן גור אריה" (שם , כב) וכן זבולן (שם , יח) וכן אשר (שם , כד). זהו לשון בראשית רבה (צה , ד) , שהיא אגדת ארץ ישראל. אבל תלמוד בבלי שלנו מצינו בו: אותם שכפל משה שמותם הם החלשים , ואותם הביא לפני פרעה; ויהודה שהוכפל שמו , לא משום חלשות הוכפל , אלא טעם יש בדבר , כדאיתא בבבא קמא (צב , א). ובבריתא דסיפרי שנינו ב'וזאת הברכה' (ספ"ד שנד - שנה) כמו תלמוד שלנו. (ו) אנשי חיל - בקיאין באומנותן לרעות צאן. על אשר לי - על צאן שלי. (ז) ויברך יעקב - היא שאלת שלום , כדרך כל הנראים לפני מלכים לפרקים , 'שלודיר' בלעז. (ט) שני מגורי - ימי גרותי; כל יָמַי הייתי גר בארץ אחרים. ולא השיגו - בטובה. (י) ויברך יעקב - כדרך כל הנפטרין מלפני שרים: מברכין אותן ונוטלין רשות. מה ברכה ברכו? שיעלה נילוס לרגלו; לפי שאין מצרים שותה מי גשמים אלא נילוס עולה ומשקה. ומברכתו של יעקב ואילך היה פרעה בא על נילוס , והוא עולה לקראתו ומשקה את הארץ; תנחומא (תנ"ב נשא כו). (יא) רעמסס - גשן היא. (יב) לפי הטף - לפי הצריך לכל בני ביתם. (יג) ולחם אין בכל הארץ - חזר לעניין ראשון: לתחלת שני רעב , ותלה - כמו: ותלאה - לשון 'עיפות' , כתרגומו; ודומה לו: "כמתלהלה היורה זיקים" (משלי כו , יח). (יד) בשבר אשר הם שוברים - נותנין לו את הכסף. (טו) אפס - כתרגומו: "שלים". (יז) וינהלם - כמו 'וינהגם' , ודומה לו: "אין מנהל לה" (יש' נא , יח); "על מי מנוחות ינהלני" (תה' כג , ב). (יח) בשנה השנית - לשני הרעב. כי אם תם הכסף - [כי אשר תם הכסף] והמקנה , ובא הכל אל ידי אדני. בלתי אם - כמו: אם לא גויתנו. (יט) ותן זרע - לזרוע את האדמה. ואע"פ שאמר יוסף: "ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר" (בר' מה , ו) , מכיון שבא יעקב למצרים , באתה ברכה לרגליו , והתחילו לזרוע , וכלה הרעב; וכן שנינו בתוספתא דסוטה (י , ג). לא תשם - לא תהיה שממה , "לא תבור" (ת"א) - לשון 'שדה בור' , שאינו חרוש (ראה משנה פאה ב , א). (כ) ותהי הארץ לפרעה - קנויה לו. (כא) ואת העם העביר יוסף מעיר לעיר , לזכרון שאין להם עוד חלק בארץ , והושיב של עיר זו בחברתה. ולא הוצרך הכתוב לכתוב זאת , אלא להודיע שבחו של יוסף שנתכוון להסיר חרפה מעל אחיו , שלא יהו קורין אותן גולים (ראה חולין ס , ב). מקצה גבול מצרים - כן עשה לכל הערים אשר במלכות מצרים , מקצה גבולה עד קצה גבולה. (כב) הכהנים - כומרים; כל לשון 'כהן' - לשון משרת לאלהות הוא , חוץ מאותן שהן לשון 'גדולה' , כגון: "כהן מדין" (שמ' ב , טז); "כהן און" (בר' מא , מה). חק לכהנים. חק - כך וכך לחם ליום. (כג) הא - כמו: 'הִנֵּה' , [כמו "גם אני הא דרכך בראש נתתי" (יח' טז , מג)]. (כד) לזרע השדה - שבכל שנה. ולאשר בבתיכם - ולאכול העבדים והשפחות אשר בבתיכם. לטפכם - בנים קטנים. (כה) נמצא חן - לעשות לנו זאת כאשר אמרת. והיינו עבדים לפרעה - להעלות לו המס הזה בכל שנה. (כו) לחק - שלא יעבר. (כז) וישב ישראל בארץ מצרים - והיכן? בארץ גשן - שהיא מארץ מצרים. [ויאחזו בה - לשון אחוזה]. (כח) ויחי יעקב - למה פרשה זו סתומה? לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו , נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השיעבוד , שהתחילו לשעבדם. דבר אחר: שבקש לגלות את הקץ ונסתם ממנו. בראשית רבה (צו , א). [ולפי פשוטו: אין זו תחלת הפרשה אלא במקרא שלמעלה הימנו "וישב ישראל בארץ מצרים" וגו' (לעיל , כז) , לכך סתומה.] [(תרי"ק:) ויחי יעקב - פרשה זו סתומה , לפי שלא מצינו הפסק לחצי מנין: לעיל מנה מאה ושלשים שנה וכאן מנה שבע עשרה , הרי מאה ארבעים ושבע. לכך אל תתמה שלא הפסיק בנתיים.] (כט) ויקרבו ימי ישראל למות - כל מי שנאמרה בו 'קריבה למות' לא הגיע לימי אבותיו (ראה ב"ר צו , ג). ויקרא לבנו ליוסף - למי שהיה יכולת בידו לעשות (ראה ב"ר צו , ה). שים נא ידך - והשבע. חסד ואמת - חסד שעושין עם המתים הוא חסד של אמת (ראה ב"ר צו , ה) , שאינו מצפה לתשלום גמול. אל נא תקברני במצרים - סופם להיות עפרם כינים , ושאין מתי חוצה לארץ חיין אלא בצער גילגול מחילות , ושלא יעשוני מצרים עבודה זרה (ראה ב"ר צו , ה). (ל) ושכבתי עם אבותי - וי"ו זו מחובר למעלה לתחלת המקרא: "שים נא ידך תחת ירכי" (לעיל , כט) והשבע לי , ואני סופי לישכב עם אבותי , ואתה תשאני ממצרים. ואין לומר ושכבתי עם אבותי - השכיבני עם אבותי במערה , שהרי כתיב אחריו: ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם. ועוד: מצינו בכל מקום לשון 'שכיבת עם אבותיו' היא הגויעה , ולא הקבורה , שנאמר "וישכב דוד עם אבותיו ויקבר בעיר דוד" (מ"א ב , י). (לא) וישתחו ישראל - 'תעלא בעדניה סגיד ליה' (ראה מגילה טז , ב). על ראש המטה - הפך עצמו לצד השכינה (ראה תנח' ויחי ו); מכאן אמרו (שבת יב , ב) , שהשכינה למעלה ממראשותיו של חולה. דבר אחר: על ראש המטה - על שהיתה מטתו שלמה ואין בה רשע (ראה ספ"ד לא) , שהרי יוסף מלך הוא , ועוד שנשבה לבין הגוים , והרי הוא בצדקו.