מאגר הכתר בראשית פרק מז עם פירוש רד"ק

פרק מז
[א] וַיָּבֹ֣א יוֹסֵף֘ וַיַּגֵּ֣ד לְפַרְעֹה֒ וַיֹּ֗אמֶר אָבִ֨י וְאַחַ֜י וְצֹאנָ֤ם וּבְקָרָם֙ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֔ם בָּ֖אוּ מֵאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְהִנָּ֖ם בְּאֶ֥רֶץ גֹּֽשֶׁן:
[ב] וּמִקְצֵ֣ה אֶחָ֔יו לָקַ֖ח חֲמִשָּׁ֣ה אֲנָשִׁ֑ים וַיַּצִּגֵ֖ם לִפְנֵ֥י פַרְעֹֽה:
[ג] וַיֹּ֧אמֶר פַּרְעֹ֛ה אֶל־אֶחָ֖יו מַה־מַּעֲשֵׂיכֶ֑ם וַיֹּאמְר֣וּ אֶל־פַּרְעֹ֗ה רֹעֵ֥ה צֹאן֙ עֲבָדֶ֔יךָ גַּם־אֲנַ֖חְנוּ גַּם־אֲבוֹתֵֽינוּ:
[ד] וַיֹּאמְר֣וּ אֶל־פַּרְעֹ֗ה לָג֣וּר בָּאָרֶץ֘ בָּאנוּ֒ כִּי־אֵ֣ין מִרְעֶ֗ה לַצֹּאן֙ אֲשֶׁ֣ר לַעֲבָדֶ֔יךָ כִּֽי־כָבֵ֥ד הָרָעָ֖ב בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְעַתָּ֛ה יֵֽשְׁבוּ־נָ֥א עֲבָדֶ֖יךָ בְּאֶ֥רֶץ גֹּֽשֶׁן:
[ה] וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה אֶל־יוֹסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר אָבִ֥יךָ וְאַחֶ֖יךָ בָּ֥אוּ אֵלֶֽיךָ:
[ו] אֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ לְפָנֶ֣יךָ הִ֔וא בְּמֵיטַ֣ב הָאָ֔רֶץ הוֹשֵׁ֥ב אֶת־אָבִ֖יךָ וְאֶת־אַחֶ֑יךָ יֵֽשְׁבוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֔שֶׁן וְאִם־יָדַ֗עְתָּ וְיֶשׁ־בָּם֙ אַנְשֵׁי־חַ֔יִל וְשַׂמְתָּ֛ם שָׂרֵ֥י מִקְנֶ֖ה עַל־אֲשֶׁר־לִֽי:
[ז] וַיָּבֵ֤א יוֹסֵף֙ אֶת־יַעֲקֹ֣ב אָבִ֔יו וַיַּעֲמִדֵ֖הוּ לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַיְבָ֥רֶךְ יַעֲקֹ֖ב אֶת־פַּרְעֹֽה:
[ח] וַיֹּ֥אמֶר פַּרְעֹ֖ה אֶֽל־יַעֲקֹ֑ב כַּמָּ֕ה יְמֵ֖י שְׁנֵ֥י חַיֶּֽיךָ:
[ט] וַיֹּ֤אמֶר יַֽעֲקֹב֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה יְמֵי֙ שְׁנֵ֣י מְגוּרַ֔י שְׁלֹשִׁ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָ֑ה מְעַ֣ט וְרָעִ֗ים הָיוּ֙ יְמֵי֙ שְׁנֵ֣י חַיַּ֔י וְלֹ֣א הִשִּׂ֗יגוּ אֶת־יְמֵי֙ שְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י אֲבֹתַ֔י בִּימֵ֖י מְגוּרֵיהֶֽם:
[י] וַיְבָ֥רֶךְ יַעֲקֹ֖ב אֶת־פַּרְעֹ֑ה וַיֵּצֵ֖א מִלִּפְנֵ֥י פַרְעֹֽה:
[שביעי] [יא] וַיּוֹשֵׁ֣ב יוֹסֵף֘ אֶת־אָבִ֣יו וְאֶת־אֶחָיו֒ וַיִּתֵּ֨ן לָהֶ֤ם אֲחֻזָּה֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּמֵיטַ֥ב הָאָ֖רֶץ בְּאֶ֣רֶץ רַעְמְסֵ֑ס כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה פַרְעֹֽה:
[יב] וַיְכַלְכֵּ֤ל יוֹסֵף֙ אֶת־אָבִ֣יו וְאֶת־אֶחָ֔יו וְאֵ֖ת כָּל־בֵּ֣ית אָבִ֑יו לֶ֖חֶם לְפִ֥י הַטָּֽף:
[יג] וְלֶ֤חֶם אֵין֙ בְּכָל־הָאָ֔רֶץ כִּֽי־כָבֵ֥ד הָרָעָ֖ב מְאֹ֑ד וַתֵּ֜לַהּ אֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ וְאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן מִפְּנֵ֖י הָרָעָֽב:
[יד] וַיְלַקֵּ֣ט יוֹסֵ֗ף אֶת־כָּל־הַכֶּ֙סֶף֙ הַנִּמְצָ֤א בְאֶֽרֶץ־מִצְרַ֙יִם֙ וּבְאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בַּשֶּׁ֖בֶר אֲשֶׁר־הֵ֣ם שֹׁבְרִ֑ים וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־הַכֶּ֖סֶף בֵּ֥יתָה פַרְעֹֽה:
[טו] וַיִּתֹּ֣ם הַכֶּ֗סֶף מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֘ וּמֵאֶ֣רֶץ כְּנַעַן֒ וַיָּבֹאוּ֩ כָל־מִצְרַ֨יִם אֶל־יוֹסֵ֤ף לֵאמֹר֙ הָֽבָה־לָּ֣נוּ לֶ֔חֶם וְלָ֥מָּה נָמ֖וּת נֶגְדֶּ֑ךָ כִּ֥י אָפֵ֖ס כָּֽסֶף:
[טז] וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ הָב֣וּ מִקְנֵיכֶ֔ם וְאֶתְּנָ֥ה לָכֶ֖ם בְּמִקְנֵיכֶ֑ם אִם־אָפֵ֖ס כָּֽסֶף:
[יז] וַיָּבִ֣יאוּ אֶת־מִקְנֵיהֶם֘ אֶל־יוֹסֵף֒ וַיִּתֵּ֣ן לָהֶם֩ יוֹסֵ֨ף לֶ֜חֶם בַּסּוּסִ֗ים וּבְמִקְנֵ֥ה הַצֹּ֛אן וּבְמִקְנֵ֥ה הַבָּקָ֖ר וּבַחֲמֹרִ֑ים וַיְנַהֲלֵ֤ם בַּלֶּ֙חֶם֙ בְּכָל־מִקְנֵהֶ֔ם בַּשָּׁנָ֖ה הַהִֽוא:
[יח] וַתִּתֹּם֘ הַשָּׁנָ֣ה הַהִוא֒ וַיָּבֹ֨אוּ אֵלָ֜יו בַּשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ לֹא־נְכַחֵ֣ד מֵֽאֲדֹנִ֔י כִּ֚י אִם־תַּ֣ם הַכֶּ֔סֶף וּמִקְנֵ֥ה הַבְּהֵמָ֖ה אֶל־אֲדֹנִ֑י לֹ֤א נִשְׁאַר֙ לִפְנֵ֣י אֲדֹנִ֔י בִּלְתִּ֥י אִם־גְּוִיָּתֵ֖נוּ וְאַדְמָתֵֽנוּ:
[יט] לָ֧מָּה נָמ֣וּת לְעֵינֶ֗יךָ גַּם־אֲנַ֙חְנוּ֙ גַּ֣ם אַדְמָתֵ֔נוּ קְנֵֽה־אֹתָ֥נוּ וְאֶת־אַדְמָתֵ֖נוּ בַּלָּ֑חֶם וְנִֽהְיֶ֞ה אֲנַ֤חְנוּ וְאַדְמָתֵ֙נוּ֙ עֲבָדִ֣ים לְפַרְעֹ֔ה וְתֶן־זֶ֗רַע וְנִֽחְיֶה֙ וְלֹ֣א נָמ֔וּת וְהָאֲדָמָ֖ה לֹ֥א תֵשָֽׁם:
[כ] וַיִּ֨קֶן יוֹסֵ֜ף אֶת־כָּל־אַדְמַ֤ת מִצְרַ֙יִם֙ לְפַרְעֹ֔ה כִּֽי־מָכְר֤וּ מִצְרַ֙יִם֙ אִ֣ישׁ שָׂדֵ֔הוּ כִּֽי־חָזַ֥ק עֲלֵהֶ֖ם הָרָעָ֑ב וַתְּהִ֥י הָאָ֖רֶץ לְפַרְעֹֽה:
[כא] וְאֶ֨ת־הָעָ֔ם הֶעֱבִ֥יר אֹת֖וֹ לֶעָרִ֑ים מִקְצֵ֥ה גְבוּל־מִצְרַ֖יִם וְעַד־קָצֵֽהוּ:
[כב] רַ֛ק אַדְמַ֥ת הַכֹּהֲנִ֖ים לֹ֣א קָנָ֑ה כִּי֩ חֹ֨ק לַכֹּהֲנִ֜ים מֵאֵ֣ת פַּרְעֹ֗ה וְאָֽכְל֤וּ אֶת־חֻקָּם֙ אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן לָהֶם֙ פַּרְעֹ֔ה עַל־כֵּ֕ן לֹ֥א מָכְר֖וּ אֶת־אַדְמָתָֽם:
[כג] וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל־הָעָ֔ם הֵן֩ קָנִ֨יתִי אֶתְכֶ֥ם הַיּ֛וֹם וְאֶת־אַדְמַתְכֶ֖ם לְפַרְעֹ֑ה הֵֽא־לָכֶ֣ם זֶ֔רַע וּזְרַעְתֶּ֖ם אֶת־הָאֲדָמָֽה:
[כד] וְהָיָה֙ בַּתְּבוּאֹ֔ת וּנְתַתֶּ֥ם חֲמִישִׁ֖ית לְפַרְעֹ֑ה וְאַרְבַּ֣ע הַיָּדֹ֡ת יִהְיֶ֣ה לָכֶם֩ לְזֶ֨רַע הַשָּׂדֶ֧ה וּֽלְאָכְלְכֶ֛ם וְלַאֲשֶׁ֥ר בְּבָתֵּיכֶ֖ם וְלֶאֱכֹ֥ל לְטַפְּכֶֽם:
[מפטיר] [כה] וַיֹּאמְר֖וּ הֶחֱיִתָ֑נוּ נִמְצָא־חֵן֙ בְּעֵינֵ֣י אֲדֹנִ֔י וְהָיִ֥ינוּ עֲבָדִ֖ים לְפַרְעֹֽה:
[כו] וַיָּ֣שֶׂם אֹתָ֣הּ יוֹסֵ֡ף לְחֹק֩ עַד־הַיּ֨וֹם הַזֶּ֜ה עַל־אַדְמַ֥ת מִצְרַ֛יִם לְפַרְעֹ֖ה לַחֹ֑מֶשׁ רַ֞ק אַדְמַ֤ת הַכֹּֽהֲנִים֙ לְבַדָּ֔ם לֹ֥א הָיְתָ֖ה לְפַרְעֹֽה:
[כז] וַיֵּ֧שֶׁב יִשְׂרָאֵ֛ל בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֑שֶׁן וַיֵּאָחֲז֣וּ בָ֔הּ וַיִּפְר֥וּ וַיִּרְבּ֖וּ מְאֹֽד:
{פרשת ויחי} [כח] וַיְחִ֤י יַֽעֲקֹב֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְהִ֤י יְמֵֽי־יַֽעֲקֹב֙ שְׁנֵ֣י חַיָּ֔יו שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וְאַרְבָּעִ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה:
[כט] וַיִּקְרְב֣וּ יְמֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ לָמוּת֒ וַיִּקְרָ֣א׀ לִבְנ֣וֹ לְיוֹסֵ֗ף וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ שִֽׂים־נָ֥א יָדְךָ֖ תַּ֣חַת יְרֵכִ֑י וְעָשִׂ֤יתָ עִמָּדִי֙ חֶ֣סֶד וֶאֱמֶ֔ת אַל־נָ֥א תִקְבְּרֵ֖נִי בְּמִצְרָֽיִם:
[ל] וְשָֽׁכַבְתִּי֙ עִם־אֲבֹתַ֔י וּנְשָׂאתַ֙נִי֙ מִמִּצְרַ֔יִם וּקְבַרְתַּ֖נִי בִּקְבֻרָתָ֑ם וַיֹּאמַ֕ר אָנֹכִ֖י אֶעֱשֶׂ֥ה כִדְבָרֶֽךָ:
[לא] וַיֹּ֗אמֶר הִשָּֽׁבְעָה֙ לִ֔י וַיִּשָּׁבַ֖ע ל֑וֹ וַיִּשְׁתַּ֥חוּ יִשְׂרָאֵ֖ל עַל־רֹ֥אשׁ הַמִּטָּֽה: פ

פרק מז
(א) ויבא. (ב) ומקצה - אחר שהגיד לפרעה , שלח לאחיו , ולקח מהם חמשה הפחותים מהם או הגדולים מהם , כי מחלוקת היא בדברי רבותינו ז"ל (ב"ק צב , א). וכל הענין מבואר. (ו) אנשי חיל - בענין המקנה. (ז) ויברך יעקב את פרעה - נתן לו שלום כדרך הנכנסין לפני המלך; וכן "כי תמצא איש לא תברכנו" (מ"ב ד , כט). וכן כשנפטר ממנו , ברכו. ואיני מוצא טעם לספור הזה , למה נכתב. (ט) ימי שני מגורי - הימים והשנים שגרתי הֵנָה והֵנָה עד כה היו שלשים ומאת שנה , והיו מעט ורעים , כי בצרה הייתי כל הימים שחייתי עד הֵנָה; זהו שאמר רעים. אבל מעט - היאך ידע עדין כמה יחיה? אלא מפני הצרות אשר מצאוהו , הרגיש בעצמו חולשה , וידע כי לא יוכל לחיות עוד אלא מעט. ולא השיגו - לא בטובה ולא בשנים. (יא) ויושב - הושיבם בגושן , ונתן להם אחוזה - שדות וכרמים. במיטב הארץ - שהוא רעמסס , והוא קרוב לגושן , כאשר צוה פרעה , כמו שאמר "במיטב הארץ" (לעיל , ו); כי בלא רשותו לא היה נותן להם. ואע"פ שהיה לו רשות לתת לאחרים , שהרי שמהו פרעה אדון לכל מצרים (ראה בר' מה , ח) , לאחיו לא היה נותן בלא רשות פרעה , מדרך המוסר. (יב) ויכלכל. לחם לפי הטף - אמר כן , לפי שהטף - אכלם בפיהם כל היום , ואוכלים ומפררים , כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים י , ב): דרכו של תינוק לפרר. ואומרים במשל: רקב המעות - הבנין , ורקב הלחם - הטף. (יג) ולחם. ותלה - ענין 'שגעון' , כי מפני הרעב ישתגע האדם; וכן , בהכפל הפ"א "כמתלהלה היורה זקים" (מש' כו , יח). (יד) וילקט - זה היה בקצת שתי השנים הראשונים ובשאר שני הרעב. כי בתחלתם אכלו ממה שנותר להם משני השבע , ואחר כן קנו בכספם השלש שנים , ובהם תם הכסף. ובשנה השנית מהראשונים בא יעקב , כמו שאמר יוסף "כי זה שנתים הרעב" (בר' מה , ו). ויבא יוסף - להודיע אמונתו של יוסף. כי היה יכול לגנוז הכסף בביתו , כי לא היה מחשב פרעה עמו , כי ידע כי נאמן הוא; ואע"פ כן הוא היה שומר עצמו מן החשד , וכמו שהיה בא לו הכסף , היה מביאו בית פרעה. (טו-יח) ויתום. ויבאו כל מצרים - וארץ כנען הלכו למקומות אחרים. וזה היה בשנה הששית; ונהלם יוסף במקנה בשנה ההיא. ובשניה לה , שהיא השנה השביעית , נתן להם באדמתם מה שאכלו בשנה ההיא , ומה שזרעו כדי לקצור בשנה השמינית; כי בשנה השביעית שלמו ימי הרעב. ורבותינו ז"ל אמרו (תנח' נשא כו) , כי כשבא יעקב אבינו למצרים , פסק הרעב בזכותו , ועלה נילוס והשקה את הארץ; וזהו שאמר "ויברך יעקב את פרעה" (לעיל , ז). אבל יש לתמוה לדבריהם: אם אלה שתי השנים היו הראשונים , מתי תם הכסף? שהרי אומר כי בשנה ההיא נהלם במקניהם , ובשנה האחרת - באדמתם. (יט) למה. גם אדמתנו - שהאדמה שהיא שוממה , היא כמו מתה; וכן אמר לא תשם. (כא) ואת העם העביר אותו לערים - כדי שלא תהיה נחלתם בחזקתם הראשונה , אלא לכל אחד נתן נחלה מחדש: נחלת זה נתן לזה , ונחלת זה נתן לזה , כדי שיוָדע כי מפרעה היתה להם נחלתם; ונותנים לו ממנה החמישית בכל שנה. (כב) רק. הכהנים - כומרי הבמות. (כד) ולאשר בבתיהם - העבדים והשפחות , ולסוסים ולחמורים. ולאכול לטפכם - אע"פ שהטף צריכים למאכל רב , מפני שהם אוכלים ומפררים (ראה פירושו לעיל , יב) , לכל ישפיקו לכם ארבע הידות. כי ארץ מצרים שבעה רוב השנים , כי הנהר משקה אותה , ואינם צריכים למטר. והכל מבואר. (כז) וישב ישראל - דרך כלל , רוצה לומר: בני ישראל. ויאחזו בה - שקנו שם אחוזה , לבד מה שנתן להם יוסף. ויפרו וירבו מאד - בבנים ובנכסים. (כח) ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה - דרשו בו (מא"ג מז , כח): כמו שהיה יוסף בחיק יעקב שבע עשרה (ראה בר' לז , ב) , כן היה יעקב בחיק יוסף שבע עשרה שנה. (כט-ל) ויקרבו - שהרגיש בעצמו כי קרובה מיתתו , כי רבה חולשתו לרוב יגיעתו ולרוב צרותיו אשר מצאוהו; ופחד שמא תבואהו המיתה פתאום , וצוה לבנו ליוסף שישאהו ממצרים ויקברהו בקברות אבותיו. שים נא ידך תחת ירכי - פירשנוהו בפרשת 'ויהיו חיי שרה' (בר' כד , ב). חסד ואמת - האמת הוא , שחייב לקבור את אביו; והחסד הוא , שישאהו ממצרים לארץ כנען לקברו שם. (לא) ויאמר. השבעה לי - והשבועה בסתם היא באל. וישתחו ישראל - הודה והשתחוה לאל. על ראש המטה - שהיה יושב בה או שוכב. הודה לאל שזכהו לכך , והראהו בנו חי אחרי היאוש , ושהבטיחו ונשבע לו לנשאו לארץ כנען ולקברו שם עם אבותיו. וטעם על ראש המטה - שפנה כלפי הראש לכבוד האל , להשתחוות לו שם; והמקום המכובד מן המטה הוא הראש. ורבותנו ז"ל למדו מזה (ראה שבת יב , ב) , כי שכינה למעלה ממראשותיו של החולה.