מאגר הכתר בראשית פרק מח עם פירוש רד"ק

פרק מח
(א) ויהי אחרי. ויאמר - האומר , ומן הדומה שהיה אחד מאחיו שהלך למצרים , ואמר ליוסף , כי אביו חולה. (ב) ויגד - בא המגיד לפני בא יוסף , להגיד ליעקב: יוסף בא אליו. (ג) ויאמר. כי שם זכר לו זה השם , ואמר "אני אל שדי פרה ורבה" (בר' לה , יא). (ד) ויאמר. הנני מפרך - כבר פירשנו זה בפרשת 'וישלח יעקב' (בר' לה , יא). ופתח לו הדברים כן , בעבור נחלת הארץ , כלומר: האל ברך אותי ואמר לי , שיתן לי ולזרעי אחרי את ארץ כנען; ואחר שאתם ובניכם תנחלוה ממני , אני מנחיל אותה לכם כן , כי שני בניך יקחו שנים חלקים כמו ראובן ושמעון , כאִלו היו בניך אלה - בני. (ה) ועתה. עד באי - ואיני אומר על כל בניך שיהיו כבני בנחלה , אלא על אלה שני בניך , אפרים ומנשה. (ו) ומולדתך אשר הולדת - אולי הוליד באלה שבע עשרה שנים בנים אחרים ואע"פ שלא נזכרו , ולא הביאם לפני אביו; אולי היו קטנים. ואם תאמר , שהוא במקום 'תוליד' , כמו שתרגם אונקלוס וכמו שפרשו המפרשים (ראה רס"ג תורה; רש"י) , גם כן לא מצאנו לו בנים שנולדו אחר כן , ולא נזכרו לו בנים אחרים אלא אפרים ומנשה. (ז) ואני - המאמר הזה היה להתנצל אל יוסף , מה היה , שלא קבר אמו במערה כמו שקבר לאה; שלא יתפוש עליו בזה , והוא צוה לו שישאהו ויקברהו במערה. אמר לו , כי לא פשע בזה , כי מתה בדרך , והוא היה הולך לאטו לרגל המלאכה (ע"פ בר' לג , יד) , ולא יכול לעזוב המלאכה ולנשאה לבית לחם , כל שכן למערה; וזהו שאמר עלי , כמו "הצאן והבקר עלות עלי" (בר' לג , יג). ואם היה נושאה לרגל המלאכה , היתה מסרחת; אולי ימי קיץ היו. גם לא היה בידו לחנוט אותה , כי לא היו רופאים עמו. ובדרך מתה , וקברה בדרך בכבוד , והציב מצבה על קבורתה ועד היום היא מצבתה (ראה בר' לה , כ). (ח) וירא - ראה אותם מרחוק ולא הבחין צורתם , כי כבדו עיניו , ולא יוכל לראות ולהבחין כי אם בקרוב לו מאד (ראה להלן , י); לפיכך , כשראה אותם עם יוסף , שאל לו: מי אלה שבאו עמך? (ט) ויאמר. בזה - במקום הזה , וכן "לא היתה בזה" (בר' לח , כא). (י) ועיני. ויגש אותם אליו - שלא כסדר. (יא) ויאמר. לא פללתי - מן "ונתן בפלילים" (שמ' כא , כב) , כלומר: לא דנתי בעצמי ולא חשבתי שאראך עוד; חשבתי שאתה מת. ויש מפרשים (לק"ט בר' מח , יא) פללתי - ענין תפלה , כי לתפלת שוא הייתי חושב זאת התפלה , כי באמת הייתי חושב שאתה מת. (יב) ויוצא - אחר שנשק להם וחבק להם קודם שיברכם , הוציא אותם מעם ברכיו , כי שלא כסדר הגישם אליו; ונזכר , כי כסדר היו ראוים להיות לפניו כשיברכם , לפיכך הוציאם מעם ברכיו להגישם עוד לפניו כסדר. וישתחו - הודה לו על שאמר לברכם , ולקחם בסדר. מעם ברכיו - כלומר: מבין ברכיו שהיו; כי מלת עם תבא בזה הענין; וכן "מעם השלחן" (ש"א כ , לג); "עם באר לחי ראי" (בר' כה , יא). (יג) ויקח. בימינו - שיהיה משמאל ישראל. (יד) וישלח. שכל את ידיו - נתן שכל לידיו , כאלו עשו בשכל ובחכמה מה שעשו; כי מנשה היה הבכור , וראה בנבואה כי הוא יהיה קטן בברכה , וזה ה'שכל'; כי אם היה נותן ימינו על ראש מנשה , מה שכל היה בזה? כן הוא דרך העולם! (טו-טז) ויברך את יוסף - כי כשברך בניו , הרי ברך אותו. אשר התהלכו אבתי לפניו - כבר פרשנו (בר' יז , א) , כי הלשון הזה מורה על עבודת האל בלב ובמעשה; ושרש העבודה היא בלב. ולא התפאר הוא על עצמו , אע"פ שהוא התהלך לפניו , אלא זכר זכות אבותיו; ואמר על עצמו: האלהים שהטיב עמו מעודו. ואמר אחר כן: המלאך , לפי שמעשה האל הוא על ידי אמצעים , והמלאכים הם שלוחים מהאל לעבדיו , לשמרם ולהיטיב מעשיהם; כמו שאומר "חונה מלאך יי' סביב ליריאיו ויחלצם" (תה' לד , ח). לפיכך אמר: הגואל אותי מכל רע , כי הוא שלחו לי לגאלני מכל רע ולברכני , כן יברך את הנערים. וכן ראינו ששלחו לי בדבר לבן (ראה בר' לא , כד) , ובדבר עשו (ראה בר' לב , כה ואי') , ובדבר שכם (ראה בר' לה , ה). ויקרא בהם שמי ושם אבותי - זהו שנקרא ישראל בשם יוסף ואפרים , כמו שאומר "רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף" (תה' פ , ב); "ולא נחלו על שבר יוסף" (עמ' ו , ו); "אולי יחנן יי'... צבאות שארית יוסף" (שם ה , טו); וכן אמר "לפני אפרים ומנשה עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו" (תה' פ , ג). וידגו לרוב - ירבו כמו הדגים. (יז) וירא - אפשר כי קודם שברכם אמר לו זה , או אחר שהחל לברכם , שאמר להם זאת הברכה הראשונה. (יח) ויאמר. (יט) וימאן. יהיה לעם - יהיו לרבים , עד שיאמרו עליהם 'עם'. וגם הוא יגדל - לרוב , אלא שאחיו הקטן יגדל ממנו - בצאתם ממצרים היה יותר מספר אפרים ממנשה (ראה במ' א , לג , לה) , אבל בבאי הארץ היו יותר מנשה (ראה במ' כו , לד , לז); אם כן יגדל - רוצה לומר: לשון 'גדולה ורוממות' , כי יהושע בן נון היה מאפרים (ראה במ' יג , ח) , שהיה מושיע ישראל ונביאן; ומלכות ישראל היה מאפרים - ירבעם (ראה מ"א יא , כו); והיה אפרים ראש דגל (ראה במ' ב , יח); ובחנוכת הנשיאים אפרים ביום השביעי ומנשה ביום השמיני (ראה במ' ז , מח , נד); ומלכות ישראל נקראת על שמו אחר שנחלקה (ראה יש' ז , ב) , וכל ישראל היו נקראים בשם אפרים , כמו שכתבנו (לעיל , טז) , ואמר "אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה" וגו' (יש' יא , יג). ויתכן גם כן יגדל - במספר , שהרי אמר וזרעו יהיה מלא הגוים; ומה שמצאנו מספרם פחות בבאם לארץ , מפני שהרגום בני גת במדבר , כמו שכתוב בדברי הימים (דה"א ז , כא); אבל בכל שאר מקומות היו בני אפרים רבים במספר. ובתנחומה (תנח' ויחי ו): אימתי נתקיימה ברכה זו? בחנוכת הנשיאים , לקיים מה שנאמר "מקים דבר עבדו" וגו' (יש' מד , כו). יהיה מלא הגוים - עד שזרעו יהיה מלא הגוים בגלותו ביניהם , שימלאו ארצות הגוים מהם. (כ) ויברכם - עוד ברכם ברכה אחרת באותו היום , ואמר: בך יברך ישראל - כשירצה אחד מישראל לברך את בנו , יאמר לו: ישימך אלהים כאפרים וכמנשה. וישם את אפרים לפני מנשה - גם בזאת הברכה שם עקר הברכה אפרים , שהקדימו לפני מנשה , ואמר: כאפרים וכמנשה. גם באמרו בך - לשון יחיד , אמר כנגד אפרים , אלא שהטפיל עמו מנשה. (כא-כב) ויאמר. אנכי מת - קרוב למיתה; ואני מצוה , כי כשישיב יי' אתכם , כלומר: זרעכם , אל ארץ אבותיכם , שיהיה לך חלק אחד על אחיך , הוא חלק הבכורה שנתתי לך , שעשיתי אפרים ומנשה כראובן ושמעון (ראה לעיל , ה); שתטול אתה שני חלקים בחלוקת הארץ. שכם - חלק , כמו "כי תשיתמו שכם" (תה' כא , יג); ולעבדו שכם אחד (צפ' ג , ט). אשר לקחתי מיד האמורי - כמו 'אשר אקח' , כי כן מנהג הלשון , לאמר עבר במקום עתיד במקומות , ובדברי הנבואה - ברוב. ובאמרו לקחתי - רוצה לומר , שיקחו בני; וכן בחרבי ובקשתי - בחרב בני ובקשתם. והנה אמר יהושע לישראל: "לא בחרבך ולא בקשתך" (יהו' כד , יב); לפיכך מפרשים בחרבי ובקשתי - בעזרת האל , שהוא חרבי וקשתי , על דרך "מגיני וקרן ישעי" (ש"ב כב , ג); "סלעי ומצודתי" (שם , ב). ובזכרו האמורי - כי הוא היה העצום שבשבעה גוים , כמו שאמר "ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גבהו" (עמ' ב , ט). ובדרש (ב"ר צז , ו): כי על שכם העיר אמר , שנתנה יעקב ליוסף שיהיה נקבר בה , וכן היה (ראה יהו' כד , לב). ומפרש (ב"ר צז , ו) לקחתי - שלקחוה שמעון ולוי; והאמורי - הוא החוי (ראה בר' לד , ב).