מאגר הכתר בראשית פרק מח עם פירוש רלב"ג ביאור המילות

פרק מח
(ד-ה) ונתתיך לקהל עמים - ראוי שתדע , שכבר אמר לו השם יתעלה "גוי וקהל גוים יהיה ממך" (בר' לה , יא) , והנה השמיט יעקב בזה הספור "גוי" , לפי שכבר נתקיים זה בבנימן , שנולד אחר זאת הנבואה , ומה שהיה עתיד ממנו להתקיים , הוא שיהיה ממנו "קהל גוים". והנה נתבאר ליעקב , שזה היעוד הוא יתקיים בבני בניו; רוצה לומר , שכבר יפרד אחד מבניו לשני גוים , והם שני שבטים. והנה נתן זאת המתנה ליוסף , כמו שנתן לו הבכורה , כי מפני שלא היה ראוי ראובן לבכורה , היה ראוי שתשוב ליוסף , כי הוא הבכור לרחל , אשר היא העיקר; כי ברחל נתרצה יעקב לעבוד לבן , ואולם נתגלגל הדבר שהיו לו לנשים לאה והשפחות. והרצון בזה , שיהיו נמנים לשני שבטים בעניין ירושת הארץ , כראובן ושמעון , שהם הגדולים. וכבר ישאל שואל: אי זה תועלת היה לבני יוסף בהמנותם שני שבטים לעניין ירושת הארץ? והנה היתה נחלתם לפי מניין גֻלגלותם בשוה , כמו שאמר "לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו" (במ' כו , נד)! הנה היתר זה הספק הוא אצלי לפי מה שאומר; וזה , שכבר הוא אפשר שנעלם מיעקב מה שתיסד התורה מזה , והיה חושב שתהיה נחלקת לשבטים בשוה; כי כבר יעלמו מהנביאים דברים רבים , הלא תראה שכבר נעלם מיעקב ענין מכירת יוסף , וכן אמר אלישע: "ויי' העלים ממני" (מ"ב ד , כז). ואפשר גם כן שנֹאמר , שזה העניין היה ברכה שברכו השם יתעלה , שיפרה וירבה שבט מהשבטים , באופן שיהיה לשני שבטים; והנה זאת הברכה נתן יעקב ליוסף , לראותו שהוא ראוי לה. ולזה תראה , שעלה מספר שבטי מנשה ואפרים יותר ממספר ראובן ושמעון , כי מספר שבטי מנשה ואפרים עלה לירושת הארץ שמנים וחמשה אלפים ומאתים (ראה במ' כו , לד , לז) , ומספר שבטי ראובן ושמעון לא היה , כי אם ששים וחמשה אלפים ותשע מאות ושלשים (ראה שם , ז , יד); ולזה נתקיים שיהיו אפרים ומנשה לעניין ירושת הארץ כראובן ושמעון , ויותר מזה , קרוב לשליש. ועוד , כי כבר היה להם בזה תועלת מצד רבוי הגורלות שיהיה להם; כי הגורל האחד , יתכן שיקרה בו שיהיה לבעליו הפחות שבדברים אשר יפילוהו עליהם , ואמנם לא יקרה זה בשני גורלות. ועוד , שכבר ידמה שהודיע יעקב ליוסף באי זה מקום קבר רחל , כדי שישתדלו בניה שיהיה המקום ההוא לגורלם , כי זה ראוי , להיותה אמם; והנה כאשר היו לבניה שלשה גורלות , היה יותר קל להם שישיגו זה. ולזה תמצא , שכבר היתה קבורת רחל בחלק בנימן , כמו שאמר שמואל לשאול: "ומצאת שני אנשים עם קבורת רחל בגבול בנימן בצלצח" (ש"א י , ב). ועוד , כי כבר היה להם תועלת אחר מצד הקיום , כי כבר התבאר מדברי התורה במה שיבא (דב' כט , כ; וראה בתועלות שם) , שלא יכלה שבט מהשבטים בעת מהעתים; ולזה יהיה בזה מהתועלת לזרע יוסף , שיהיה לזרע כל אחד מבני יוסף קיום. (ו) ומולדתך אשר הולדת אחריהם - יתכן שהוליד יוסף אחר ביאת יעקב למצרים , ולא נתקיים מהם זרע. או יהיה הרצון באמרו אשר הולדת - אשר תוליד , כי כבר ימצאו כמו זה רבים בלשוננו. ואפשר שנולדו לו אחר זה בנים , ומתו בלא בנים; או לא נזכרו בעניין משפחות בני יוסף , להקראם על שם אחיהם. גם אפשר שלא נולדו לו עוד בנים; וזה , כי יעקב לא ייעד אותו שיוליד עוד , אך אמר אליו , שאם יוליד עוד , יקראו על שם אחיהם. (ז) מתה עלי רחל - הרצון בו: מתה אצלי , כמו "ועליו מטה מנשה" (במ' ב , כ). והנה אמר זה להורות על רוב אהבתו אותה , שכבר היה קרוב אליה בעת מותה , לראות אם יוכל להצילה. והנה ספר לו זה להודיע לו , שמן הראוי היה שייטיב ליוסף זאת ההטבה , לפי שרחל אמו היתה האהובה לו. והנה הודיע לו שהוא קבר אותה שם , כדי שישתדלו זרעו וזרע בנימן שיעלה המקום ההוא לגורלם. והנה לא הקפיד לקֹברה במערת המכפלה , לפי שהארץ ההיא תהיה כולה לזרעו לנחלה , כמו שזכר בזה המאמר (לעיל , ד); עם שכבר היה ידוע ליוסף , כי בבואו מפדן בזה העת שמתה בו רחל , היה ירא יעקב מאד על עניין שכם , ולזה הסכים לקברה שם. (ח) מי אלה - הנה לא היה יודע שהם בניו , ולזה שאל זאת השאלה; כי לא יחוייב בנביא , שידע כל הדברים , כמו שזכרנו (לעיל , ד - ה). (ט) בני הם אשר נתן לי אלהים בזה - אחשב שיהיה הרצון בזה: בני הם , אשר נתן לי אלהים בעבור זה היעוד שיעד לך , שיצאו ממך קהל גוים (ראה בה"מ לעיל , ד - ה). והנה הודיעו בזה המאמר , שהם מנשה ואפרים; ושהוא מסכים , שמה שאמר אליו יעקב מזה היעוד , שכבר היה על מנשה ואפרים , הוא האמת. גם יתכן שהיו לו בנים אחרים , והודיעו שאלו הבנים הם מנשה ואפרים , כי הם היו העקר , כמו שהתבאר מדברי יעקב , ולזה אמר לו , שהם הבנים שנתן לו השם יתעלה בעבור זה הייעוד. וראוי שתדע , שאינו מחוייב שיהיה אמרו בזה מורה על המקום , כי תמצא אמרו "גם בזה לא בחר השם" (ש"א טז , ח - ט) - והרצון בו: באיש הזה; וככה יהיה הרצון באמרו בזה בזה המקום: ביעוד הזה שזכר יעקב. (י) לא יוכל לראות - רוצה לומר , שלא יוכל לראות היטב; ולזה הגישם אליו , כדי שיראם באופן יותר שלם. (יא) לא פללתי - לא דנתי בלבי , כמו שפירש החכם אבן עזרא. (יד) שכל את ידיו - הוא לפי דעתי מעניין 'עוות' , כטעם "סכל נא את עצת אחיתופל" (ש"ב טו , לא); "ודעתם יסכל" (יש' מד , כה); ואע"פ שהוא כתוב בשׂי"ן , הנה עניינו כאִלו כתוב בסמ"ך , כמו העניין באמרו "הוללות וסכלות" (קה' א , יז). והכוונה בזה , שהוא עוות ידיו , ושׂם ימינו לפאת שמאלו , ושמאלו לפאת ימינו. כי מנשה הבכור - הרצון בזה: אע"פ שמנשה הבכור , והיה ראוי שישית יד ימינו עליו , אחר שבא לפאת ימינו , הנה עוות יעקב עם כל זה להניח ימינו על ראש אפרים , להיותו ראוי יותר לברכה , כמו שנתבאר מדברי יעקב (להלן , יט). או יהיה הרצון בזה , שיוסף שכל ידי יעקב; רוצה לומר , שהיה סבה לסכל ידי יעקב; ויהיה אומרו שכל יוצא לשלישי; והנה עשה זה יוסף , כי מנשה הבכור , ולזה שׂם אותו לימין ישראל. (טו) הרועה אותי - המנהיג אותי ומשגיח בי. (טז) המלאך הגואל אותי מכל רע - הוא 'השכל הפועל' , שהוא מלאך השם יתעלה להשגיח ביריאיו ולהצילם מכל רע , כמו שבארנו ברביעי ובסוף הששי מ'ספר מלחמות יי''. וידגו לרוב - הרצון בזה , שיפרו וירבו כדגים , שירבו למאד מאד; וזה מבואר מעניינם , כי בדג אחד ימצא מספר נפלא מהביצים. (יז) על ראש מנשה - הרצון בו: להניחה על ראש מנשה. (כ) וישם את אפרים לפני מנשה - בדיבור הברכה , להורות שאפרים יגדל יותר , ואם הוא הצעיר. (כב) שכם אחד - חלק אחד. אשר לקחתי - אשר יקחו זרעי; כי כן מנהג הנביאים לחשב מה שיהיה כאלו נהיה , כמו שזכר החכם אבן עזרא. בחרבי ובקשתי - רוצה לומר: בחרב זרעי ובקשתם; שהם ילחמו על הארץ ויורישו הגוים אשר בה. או ירצה בזה: בעזר השם יתעלה , שהוא חרבי וקשתי , כמו שפירש החכם אבן עזרא. והנה דברי זה הספור מבוארים עם מה שקדם לנו מהדברים בזה. (עשר תועלות לפרשת 'ויחי' , חלק ראשון - בקובץ רלב"ג תועלות).