מאגר הכתר בראשית פרק מח עם פירוש רש"י

פרק מח
(א) ויאמר ליוסף - אחד מן המגידים; והרי זה מקרא קצר. ויש אומרים (תנח' ויחי ו): אפרים היה רגיל לפני יעקב בתלמוד , וכשחלה יעקב בארץ גשן , הלך אפרים אצל יוסף אביו למצרים והגיד לו. ויקח את שני בניו אתו - כדי שיברכם יעקב לפני מותו. (ב) ויגד המגיד ליעקב; ולא פירש מי , והרבה מקראות יש קצרי לשון. ויתחזק ישראל - אמר: אע"פ שהוא בני , מלך הוא , ואחלוק לו כבוד; מכאן שחולקין כבוד למלכות (ראה תנח' בא ז). וכן משה חלק כבוד למלכות: "וירדו כל עבדיך אלה אלי" (שמ' יא , ח); וכן אליהו: "וישנס מתניו וירץ" וגו' (מ"א יח , מו). (ד) ונתתיך לקהל עמים - בשרני , שעתידין לצאת ממנו עוד קהל ועמים; ואע"פ שאמר לי: "גוי וקהל גוים" (בר' לה , יא) , "גוי" אמר לי על בנימן , "קהל גוים" - הרי שנים לבד מבנימן; ושוב לא נולד לי בן , למדני שעתיד אחד משבטי ליחלק , ועתה אותה מתנה אני נותן לך. (ה) שני בניך הנולדים לך... עד באי אליך - לפני בואי אליך; כלומר , שנולדו משפרשתה הימני עד שבאתי אצלך , לי הם - בחשבון שאר בני , ליטול חלק בארץ איש כנגדו. (ו) ומולדתך - אם תוליד עוד , לא יהיו במניין בניי , אלא במניין שבטי אפרים ומנשה יהיו נכללים , ולא יהי להם שם בשבטים לעיניין הנחלה; ואע"פ שנחלקה הארץ לפי מניין גלגלותם , כדכתיב "לרב תרבו... נחלתו" (במ' לג , נד) , וכל איש ואיש נטל בשוה חוץ מן הבכורות , מכל מקום לא נקראו שבטים , אלא אילו. (ז) ואני בבאי מפדן - ואע"פ שאני מטריח עליך להוליכני ליקבר בארץ כנען , לא כן עשיתי לאמך , שהרי מתה סמוך לבית לחם. כברת ארץ - מדת ארץ , והן אלפים אמה כמדת תחום , כדברי רבי משה הדרשן. ולא תאמר שעכבו עלי גשמים מלהוליכה ולקוברה בחברון , עת הגריד היה (ראה מו"ק ו , ב) , שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה. ואקברה שם - ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ , וידעתי שיש בלבך עלי , אבל דע לך שעל פי הדִבֵּר קברתיה שם , שתהא לעזרה לבניה. כשיגלם נבוזר אדן , והיו עוברין דרך שם , יצתה רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים , שנאמר "קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה" וגו' (יר' לא , יד) [והקדוש ברוך הוא משיבה: "יש שכר לפעלתך נאם יי' , ושבו בנים לגבולם" (שם , טו).] ואונקלוס תרגם: "כרוב ארעא" - כדי שיעור חרישת הארץ. ואומר אני שהיה להם קצב , שהיו קורין אותו כדי מחרישה אחת , בלעז 'קרואידה' , כדאמרינן: 'כריב ותני' (ב"מ קז , א); 'כמה דמסיק תעלא מבי כְרַבַה' (יומא מג , ב). [(תרי"ק:) ואקברה שם בדרך אפרת - ידעתי שיעלה אותו חלק בחלק בנימין בנה , וזו היא כבודה להיות נקברת בחלק בנה. אם קברתיה במערה , או היתה נקברת בחלק יהודה , זו אינה כבודה , שהיתה הצדקת נקברת בקבר שאינה שלה.] (ח) וירא ישראל את בני יוסף וגו' - בקש לברכם , ונסתלקה שכינה ממנו , לפי שעתיד ירבעם ואחאב לצאת מאפרים (ראה תנח' ויחי ו) , ויהוא ובניו - ממנשה. ויאמר מי אלה - מהיכן יצאו אילו שאינן ראויין לברכה? (ט) בזה - הראה לו שטר אירוסין ושטר כתובה , ובקש יוסף רחמים על הדבר , ונחה עליו רוח הקודש (ראה תנח' ויחי ו). קחם נא אלי ואברכם - וזהו שאמר הכתוב "ואנכי תרגלתי לאפרים [קחם על זרעותיו]" (הו' יא , ג) - ואנכי תרגלתי רוחי ביעקב בשביל אפרים , עד שלקחם על זרועותיו (ראה תנח' ויחי ו). (יא) לא פללתי - לא מלאני לבי לחקור מחשבה שאראה פניך עוד. 'פלילה' - לשון מחשבה , כמו "הביא עיצה עשי פליליה (בנוסחנו: עשו פלילה)" (יש' טז , ג). (יב) ויוצא יוסף אותם - לאחר שנשקם , הוציאם יוסף מעם ברכיו כדי לישבם זה לימין וזה לשמאל לסמוך ידיו עליו ולברכם. וישתחו לאפיו - כשחוזר לאחוריו מלפני אביו. (יג) את אפרים מימינו משמאל ישראל - הבא לקראת חבירו , ימינו כנגד שמאל חברו; וכִיוֵן שיהא הבכור מיומן לברכה. (יד) שכל את ידיו - כתרגומו: "אחכימינון" - בהשכל וחכמה השכיל את ידיו לכך ומדעת , כי יודע היה כי מנשה הבכור ואע"פ כן לא שת ימינו עליו. (טז) המלאך הגואל אותי - המלאך הרגיל להשתלח אלי בצרתי , כענין שנאמר "ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום... אנכי האל ביתאל" (בנוסחנו: בית - אל; בר' לא , יא - יג). יברך את הנערים - מנשה ואפרים. וידגו - כדגים הללו שפרים ורבים ואין עיין הרע שולטת בהן. (יז) ויתמוך יד אביו - הרימה מעל ראש בנו ותומכה בידו. (יט) ידעתי בני ידעתי - שהוא הבכור. וגם הוא יהיה לעם ויגדל - עתיד גדעון לצאת ממנו , שהקדוש ברוך הוא עושה נס על ידו (ראה תנח' ויחי ו). ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו - שעתיד יהושע לצאת ממנו , שינחיל את הארץ וילמד תורה לישראל (ראה תנח' ויחי ו). וזרעו יהיה מלא הגוים - כל העולם יתמלא בצאת שמעו ושמו , כשיעמיד חמה בגבעון וירח בעמק אילון (ראה יהו' י , יב ואי'). (כ) בך יברך ישראל - הבא לברך את בניו , יברכם בברכתם ויאמר איש לבנו: ישימך אלהים כאפרים וכמנשה. וישם את אפרים - בברכתו לפני מנשה , להקדימו בדגלים ובחנכת הנשיאים (ראה ב"ר צז , ה). (כב) ואני נתתי לך - אתה טורח להתעסק בקבורתי , ואני - גם אני נתתי לך נחלה שתקבר בה; ואיזו? זו שכם , שנאמר "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם" (יהו' כד , לב). שכם אחד - שכם ממש , היא תהיה לך יתירה על אחיך. בחרבי ובקשתי - כשהרגו שמעון ולוי את אנשי שכם , נכנסו כל סביבותיהם להזדויג להן , וחגר יעקב כלי מלחמה כנגדן (ראה ב"ר פ , י). דבר אחר (ב"ר צז , ו): שכם אחד - היא הבכורה , שיטלו בניו שני חלקים. ושכם - לשון 'חֵלֶק' , והרבה יש במקרא כמו "אחלקה שכם" (תה' ס , ח); "כי תשיתמו שכם" (תה' כא , יג) - תשית שונאי לפני לחלקם לחלקים; "דרך ירצחו שכמה" (הו' ו , ט) - איש חלקו; "לעבדו שכם אחד" (צפ' ג , ט). אשר לקחתי מיד האמרי - מיד עשו , שעושה מעשה אמרי (ראה ב"ר צז , ו). דבר אחר: שהיה צד את אביו באמרי פיו. בחרבי ובקשתי - היא חכמתי ותפלתי (ב"ב קכג , א).