פרק מח
[א]
וַיְהִ֗י
אַֽחֲרֵי֙
הַדְּבָרִ֣ים
הָאֵ֔לֶּה
וַיֹּ֣אמֶר
לְיוֹסֵ֔ף
הִנֵּ֥ה
אָבִ֖יךָ
חֹלֶ֑ה
וַיִּקַּ֞ח
אֶת־שְׁנֵ֤י
בָנָיו֙
עִמּ֔וֹ
אֶת־מְנַשֶּׁ֖ה
וְאֶת־אֶפְרָֽיִם:
[ב]
וַיַּגֵּ֣ד
לְיַעֲקֹ֔ב
וַיֹּ֕אמֶר
הִנֵּ֛ה
בִּנְךָ֥
יוֹסֵ֖ף
בָּ֣א
אֵלֶ֑יךָ
וַיִּתְחַזֵּק֙
יִשְׂרָאֵ֔ל
וַיֵּ֖שֶׁב
עַל־הַמִּטָּֽה:
[ג]
וַיֹּ֤אמֶר
יַֽעֲקֹב֙
אֶל־יוֹסֵ֔ף
אֵ֥ל
שַׁדַּ֛י
נִרְאָֽה־אֵלַ֥י
בְּל֖וּז
בְּאֶ֣רֶץ
כְּנָ֑עַן
וַיְבָ֖רֶךְ
אֹתִֽי:
[ד]
וַיֹּ֣אמֶר
אֵלַ֗י
הִנְנִ֤י
מַפְרְךָ֙
וְהִרְבִּיתִ֔ךָ
וּנְתַתִּ֖יךָ
לִקְהַ֣ל
עַמִּ֑ים
וְנָ֨תַתִּ֜י
אֶת־הָאָ֧רֶץ
הַזֹּ֛את
לְזַרְעֲךָ֥
אַחֲרֶ֖יךָ
אֲחֻזַּ֥ת
עוֹלָֽם:
[ה]
וְעַתָּ֡ה
שְׁנֵֽי־בָנֶיךָ֩
הַנּוֹלָדִ֨ים
לְךָ֜
בְּאֶ֣רֶץ
מִצְרַ֗יִם
עַד־בֹּאִ֥י
אֵלֶ֛יךָ
מִצְרַ֖יְמָה
לִי־הֵ֑ם
אֶפְרַ֙יִם֙
וּמְנַשֶּׁ֔ה
כִּרְאוּבֵ֥ן
וְשִׁמְע֖וֹן
יִֽהְיוּ־לִֽי:
[ו]
וּמוֹלַדְתְּךָ֛
אֲשֶׁר־הוֹלַ֥דְתָּ
אַחֲרֵיהֶ֖ם
לְךָ֣
יִהְי֑וּ
עַ֣ל
שֵׁ֧ם
אֲחֵיהֶ֛ם
יִקָּרְא֖וּ
בְּנַחֲלָתָֽם:
[ז]
וַאֲנִ֣י׀
בְּבֹאִ֣י
מִפַּדָּ֗ן
מֵ֩תָה֩
עָלַ֨י
רָחֵ֜ל
בְּאֶ֤רֶץ
כְּנַ֙עַן֙
בַּדֶּ֔רֶךְ
בְּע֥וֹד
כִּבְרַת־אֶ֖רֶץ
לָבֹ֣א
אֶפְרָ֑תָה
וָאֶקְבְּרֶ֤הָ
שָּׁם֙
בְּדֶ֣רֶךְ
אֶפְרָ֔ת
הִ֖וא
בֵּ֥ית
לָֽחֶם:
[ח]
וַיַּ֥רְא
יִשְׂרָאֵ֖ל
אֶת־בְּנֵ֣י
יוֹסֵ֑ף
וַיֹּ֖אמֶר
מִי־אֵֽלֶּה:
[ט]
וַיֹּ֤אמֶר
יוֹסֵף֙
אֶל־אָבִ֔יו
בָּנַ֣י
הֵ֔ם
אֲשֶׁר־נָֽתַן־לִ֥י
אֱלֹהִ֖ים
בָּזֶ֑ה
וַיֹּאמַ֕ר
קָֽחֶם־נָ֥א
אֵלַ֖י
וַאֲבָרֲכֵֽם:
[שני]
[י]
וְעֵינֵ֤י
יִשְׂרָאֵל֙
כָּבְד֣וּ
מִזֹּ֔קֶן
לֹ֥א
יוּכַ֖ל
לִרְא֑וֹת
וַיַּגֵּ֤שׁ
אֹתָם֙
אֵלָ֔יו
וַיִּשַּׁ֥ק
לָהֶ֖ם
וַיְחַבֵּ֥ק
לָהֶֽם:
[יא]
וַיֹּ֤אמֶר
יִשְׂרָאֵל֙
אֶל־יוֹסֵ֔ף
רְאֹ֥ה
פָנֶ֖יךָ
לֹ֣א
פִלָּ֑לְתִּי
וְהִנֵּ֨ה
הֶרְאָ֥ה
אֹתִ֛י
אֱלֹהִ֖ים
גַּ֥ם
אֶת־זַרְעֶֽךָ:
[יב]
וַיּוֹצֵ֥א
יוֹסֵ֛ף
אֹתָ֖ם
מֵעִ֣ם
בִּרְכָּ֑יו
וַיִּשְׁתַּ֥חוּ
לְאַפָּ֖יו
אָֽרְצָה:
[יג]
וַיִּקַּ֣ח
יוֹסֵף֘
אֶת־שְׁנֵיהֶם֒
אֶת־אֶפְרַ֤יִם
בִּֽימִינוֹ֙
מִשְּׂמֹ֣אל
יִשְׂרָאֵ֔ל
וְאֶת־מְנַשֶּׁ֥ה
בִשְׂמֹאל֖וֹ
מִימִ֣ין
יִשְׂרָאֵ֑ל
וַיַּגֵּ֖שׁ
אֵלָֽיו:
[יד]
וַיִּשְׁלַח֩
יִשְׂרָאֵ֨ל
אֶת־יְמִינ֜וֹ
וַיָּ֨שֶׁת
עַל־רֹ֤אשׁ
אֶפְרַ֙יִם֙
וְה֣וּא
הַצָּעִ֔יר
וְאֶת־שְׂמֹאל֖וֹ
עַל־רֹ֣אשׁ
מְנַשֶּׁ֑ה
שִׂכֵּל֙
אֶת־יָדָ֔יו
כִּ֥י
מְנַשֶּׁ֖ה
הַבְּכֽוֹר:
[טו]
וַיְבָ֥רֶךְ
אֶת־יוֹסֵ֖ף
וַיֹּאמַ֑ר
הָאֱלֹהִ֡ים
אֲשֶׁר֩
הִתְהַלְּכ֨וּ
אֲבֹתַ֤י
לְפָנָיו֙
אַבְרָהָ֣ם
וְיִצְחָ֔ק
הָֽאֱלֹהִים֙
הָרֹעֶ֣ה
אֹתִ֔י
מֵעוֹדִ֖י
עַד־הַיּ֥וֹם
הַזֶּֽה:
[טז]
הַמַּלְאָךְ֩
הַגֹּאֵ֨ל
אֹתִ֜י
מִכָּל־רָ֗ע
יְבָרֵךְ֘
אֶת־הַנְּעָרִים֒
וְיִקָּרֵ֤א
בָהֶם֙
שְׁמִ֔י
וְשֵׁ֥ם
אֲבֹתַ֖י
אַבְרָהָ֣ם
וְיִצְחָ֑ק
וְיִדְגּ֥וּ
לָרֹ֖ב
בְּקֶ֥רֶב
הָאָֽרֶץ:
[שלישי]
[יז]
וַיַּ֣רְא
יוֹסֵ֗ף
כִּֽי־יָשִׁ֨ית
אָבִ֧יו
יַד־יְמִינ֛וֹ
עַל־רֹ֥אשׁ
אֶפְרַ֖יִם
וַיֵּ֣רַע
בְּעֵינָ֑יו
וַיִּתְמֹ֣ךְ
יַד־אָבִ֗יו
לְהָסִ֥יר
אֹתָ֛הּ
מֵעַ֥ל
רֹאשׁ־אֶפְרַ֖יִם
עַל־רֹ֥אשׁ
מְנַשֶּֽׁה:
[יח]
וַיֹּ֧אמֶר
יוֹסֵ֛ף
אֶל־אָבִ֖יו
לֹא־כֵ֣ן
אָבִ֑י
כִּי־זֶ֣ה
הַבְּכֹ֔ר
שִׂ֥ים
יְמִינְךָ֖
עַל־רֹאשֽׁוֹ:
[יט]
וַיְמָאֵ֣ן
אָבִ֗יו
וַיֹּ֙אמֶר֙
יָדַ֤עְתִּֽי
בְנִי֙
יָדַ֔עְתִּי
גַּם־ה֥וּא
יִֽהְיֶה־לְּעָ֖ם
וְגַם־ה֣וּא
יִגְדָּ֑ל
וְאוּלָ֗ם
אָחִ֤יו
הַקָּטֹן֙
יִגְדַּ֣ל
מִמֶּ֔נּוּ
וְזַרְע֖וֹ
יִהְיֶ֥ה
מְלֹֽא־הַגּוֹיִֽם:
[כ]
וַיְבָ֨רֲכֵ֜ם
בַּיּ֣וֹם
הַהוּא֘
לֵאמוֹר֒
בְּךָ֗
יְבָרֵ֤ךְ
יִשְׂרָאֵל֙
לֵאמֹ֔ר
יְשִֽׂמְךָ֣
אֱלֹהִ֔ים
כְּאֶפְרַ֖יִם
וְכִמְנַשֶּׁ֑ה
וַיָּ֥שֶׂם
אֶת־אֶפְרַ֖יִם
לִפְנֵ֥י
מְנַשֶּֽׁה:
[כא]
וַיֹּ֤אמֶר
יִשְׂרָאֵל֙
אֶל־יוֹסֵ֔ף
הִנֵּ֥ה
אָנֹכִ֖י
מֵ֑ת
וְהָיָ֤ה
אֱלֹהִים֙
עִמָּכֶ֔ם
וְהֵשִׁ֣יב
אֶתְכֶ֔ם
אֶל־אֶ֖רֶץ
אֲבֹתֵיכֶֽם:
[כב]
וַאֲנִ֞י
נָתַ֧תִּֽי
לְךָ֛
שְׁכֶ֥ם
אַחַ֖ד
עַל־אַחֶ֑יךָ
אֲשֶׁ֤ר
לָקַ֙חְתִּי֙
מִיַּ֣ד
הָאֱמֹרִ֔י
בְּחַרְבִּ֖י
וּבְקַשְׁתִּֽי:
פ
פרק מח
(א)
ויאמר
ליוסף
-
אחד
מן
המגידים;
והרי
זה
מקרא
קצר.
ויש
אומרים
(תנח'
ויחי
ו):
אפרים
היה
רגיל
לפני
יעקב
בתלמוד
,
וכשחלה
יעקב
בארץ
גשן
,
הלך
אפרים
אצל
יוסף
אביו
למצרים
והגיד
לו.
ויקח
את
שני
בניו
אתו
-
כדי
שיברכם
יעקב
לפני
מותו.
(ב)
ויגד
המגיד
ליעקב;
ולא
פירש
מי
,
והרבה
מקראות
יש
קצרי
לשון.
ויתחזק
ישראל
-
אמר:
אע"פ
שהוא
בני
,
מלך
הוא
,
ואחלוק
לו
כבוד;
מכאן
שחולקין
כבוד
למלכות
(ראה
תנח'
בא
ז).
וכן
משה
חלק
כבוד
למלכות:
"וירדו
כל
עבדיך
אלה
אלי"
(שמ'
יא
,
ח);
וכן
אליהו:
"וישנס
מתניו
וירץ"
וגו'
(מ"א
יח
,
מו).
(ד)
ונתתיך
לקהל
עמים
-
בשרני
,
שעתידין
לצאת
ממנו
עוד
קהל
ועמים;
ואע"פ
שאמר
לי:
"גוי
וקהל
גוים"
(בר'
לה
,
יא)
,
"גוי"
אמר
לי
על
בנימן
,
"קהל
גוים"
-
הרי
שנים
לבד
מבנימן;
ושוב
לא
נולד
לי
בן
,
למדני
שעתיד
אחד
משבטי
ליחלק
,
ועתה
אותה
מתנה
אני
נותן
לך.
(ה)
שני
בניך
הנולדים
לך...
עד
באי
אליך
-
לפני
בואי
אליך;
כלומר
,
שנולדו
משפרשתה
הימני
עד
שבאתי
אצלך
,
לי
הם
-
בחשבון
שאר
בני
,
ליטול
חלק
בארץ
איש
כנגדו.
(ו)
ומולדתך
-
אם
תוליד
עוד
,
לא
יהיו
במניין
בניי
,
אלא
במניין
שבטי
אפרים
ומנשה
יהיו
נכללים
,
ולא
יהי
להם
שם
בשבטים
לעיניין
הנחלה;
ואע"פ
שנחלקה
הארץ
לפי
מניין
גלגלותם
,
כדכתיב
"לרב
תרבו...
נחלתו"
(במ'
לג
,
נד)
,
וכל
איש
ואיש
נטל
בשוה
חוץ
מן
הבכורות
,
מכל
מקום
לא
נקראו
שבטים
,
אלא
אילו.
(ז)
ואני
בבאי
מפדן
-
ואע"פ
שאני
מטריח
עליך
להוליכני
ליקבר
בארץ
כנען
,
לא
כן
עשיתי
לאמך
,
שהרי
מתה
סמוך
לבית
לחם.
כברת
ארץ
-
מדת
ארץ
,
והן
אלפים
אמה
כמדת
תחום
,
כדברי
רבי
משה
הדרשן.
ולא
תאמר
שעכבו
עלי
גשמים
מלהוליכה
ולקוברה
בחברון
,
עת
הגריד
היה
(ראה
מו"ק
ו
,
ב)
,
שהארץ
חלולה
ומנוקבת
ככברה.
ואקברה
שם
-
ולא
הולכתיה
אפילו
לבית
לחם
להכניסה
לארץ
,
וידעתי
שיש
בלבך
עלי
,
אבל
דע
לך
שעל
פי
הדִבֵּר
קברתיה
שם
,
שתהא
לעזרה
לבניה.
כשיגלם
נבוזר
אדן
,
והיו
עוברין
דרך
שם
,
יצתה
רחל
על
קברה
ובוכה
ומבקשת
עליהם
רחמים
,
שנאמר
"קול
ברמה
נשמע
נהי
בכי
תמרורים
רחל
מבכה
על
בניה"
וגו'
(יר'
לא
,
יד)
[והקדוש
ברוך
הוא
משיבה:
"יש
שכר
לפעלתך
נאם
יי'
,
ושבו
בנים
לגבולם"
(שם
,
טו).]
ואונקלוס
תרגם:
"כרוב
ארעא"
-
כדי
שיעור
חרישת
הארץ.
ואומר
אני
שהיה
להם
קצב
,
שהיו
קורין
אותו
כדי
מחרישה
אחת
,
בלעז
'קרואידה'
,
כדאמרינן:
'כריב
ותני'
(ב"מ
קז
,
א);
'כמה
דמסיק
תעלא
מבי
כְרַבַה'
(יומא
מג
,
ב).
[(תרי"ק:)
ואקברה
שם
בדרך
אפרת
-
ידעתי
שיעלה
אותו
חלק
בחלק
בנימין
בנה
,
וזו
היא
כבודה
להיות
נקברת
בחלק
בנה.
אם
קברתיה
במערה
,
או
היתה
נקברת
בחלק
יהודה
,
זו
אינה
כבודה
,
שהיתה
הצדקת
נקברת
בקבר
שאינה
שלה.]
(ח)
וירא
ישראל
את
בני
יוסף
וגו'
-
בקש
לברכם
,
ונסתלקה
שכינה
ממנו
,
לפי
שעתיד
ירבעם
ואחאב
לצאת
מאפרים
(ראה
תנח'
ויחי
ו)
,
ויהוא
ובניו
-
ממנשה.
ויאמר
מי
אלה
-
מהיכן
יצאו
אילו
שאינן
ראויין
לברכה?
(ט)
בזה
-
הראה
לו
שטר
אירוסין
ושטר
כתובה
,
ובקש
יוסף
רחמים
על
הדבר
,
ונחה
עליו
רוח
הקודש
(ראה
תנח'
ויחי
ו).
קחם
נא
אלי
ואברכם
-
וזהו
שאמר
הכתוב
"ואנכי
תרגלתי
לאפרים
[קחם
על
זרעותיו]"
(הו'
יא
,
ג)
-
ואנכי
תרגלתי
רוחי
ביעקב
בשביל
אפרים
,
עד
שלקחם
על
זרועותיו
(ראה
תנח'
ויחי
ו).
(יא)
לא
פללתי
-
לא
מלאני
לבי
לחקור
מחשבה
שאראה
פניך
עוד.
'פלילה'
-
לשון
מחשבה
,
כמו
"הביא
עיצה
עשי
פליליה
(בנוסחנו:
עשו
פלילה)"
(יש'
טז
,
ג).
(יב)
ויוצא
יוסף
אותם
-
לאחר
שנשקם
,
הוציאם
יוסף
מעם
ברכיו
כדי
לישבם
זה
לימין
וזה
לשמאל
לסמוך
ידיו
עליו
ולברכם.
וישתחו
לאפיו
-
כשחוזר
לאחוריו
מלפני
אביו.
(יג)
את
אפרים
מימינו
משמאל
ישראל
-
הבא
לקראת
חבירו
,
ימינו
כנגד
שמאל
חברו;
וכִיוֵן
שיהא
הבכור
מיומן
לברכה.
(יד)
שכל
את
ידיו
-
כתרגומו:
"אחכימינון"
-
בהשכל
וחכמה
השכיל
את
ידיו
לכך
ומדעת
,
כי
יודע
היה
כי
מנשה
הבכור
ואע"פ
כן
לא
שת
ימינו
עליו.
(טז)
המלאך
הגואל
אותי
-
המלאך
הרגיל
להשתלח
אלי
בצרתי
,
כענין
שנאמר
"ויאמר
אלי
מלאך
האלהים
בחלום...
אנכי
האל
ביתאל"
(בנוסחנו:
בית
-
אל;
בר'
לא
,
יא
-
יג).
יברך
את
הנערים
-
מנשה
ואפרים.
וידגו
-
כדגים
הללו
שפרים
ורבים
ואין
עיין
הרע
שולטת
בהן.
(יז)
ויתמוך
יד
אביו
-
הרימה
מעל
ראש
בנו
ותומכה
בידו.
(יט)
ידעתי
בני
ידעתי
-
שהוא
הבכור.
וגם
הוא
יהיה
לעם
ויגדל
-
עתיד
גדעון
לצאת
ממנו
,
שהקדוש
ברוך
הוא
עושה
נס
על
ידו
(ראה
תנח'
ויחי
ו).
ואולם
אחיו
הקטן
יגדל
ממנו
-
שעתיד
יהושע
לצאת
ממנו
,
שינחיל
את
הארץ
וילמד
תורה
לישראל
(ראה
תנח'
ויחי
ו).
וזרעו
יהיה
מלא
הגוים
-
כל
העולם
יתמלא
בצאת
שמעו
ושמו
,
כשיעמיד
חמה
בגבעון
וירח
בעמק
אילון
(ראה
יהו'
י
,
יב
ואי').
(כ)
בך
יברך
ישראל
-
הבא
לברך
את
בניו
,
יברכם
בברכתם
ויאמר
איש
לבנו:
ישימך
אלהים
כאפרים
וכמנשה.
וישם
את
אפרים
-
בברכתו
לפני
מנשה
,
להקדימו
בדגלים
ובחנכת
הנשיאים
(ראה
ב"ר
צז
,
ה).
(כב)
ואני
נתתי
לך
-
אתה
טורח
להתעסק
בקבורתי
,
ואני
-
גם
אני
נתתי
לך
נחלה
שתקבר
בה;
ואיזו?
זו
שכם
,
שנאמר
"ואת
עצמות
יוסף
אשר
העלו
בני
ישראל
ממצרים
קברו
בשכם"
(יהו'
כד
,
לב).
שכם
אחד
-
שכם
ממש
,
היא
תהיה
לך
יתירה
על
אחיך.
בחרבי
ובקשתי
-
כשהרגו
שמעון
ולוי
את
אנשי
שכם
,
נכנסו
כל
סביבותיהם
להזדויג
להן
,
וחגר
יעקב
כלי
מלחמה
כנגדן
(ראה
ב"ר
פ
,
י).
דבר
אחר
(ב"ר
צז
,
ו):
שכם
אחד
-
היא
הבכורה
,
שיטלו
בניו
שני
חלקים.
ושכם
-
לשון
'חֵלֶק'
,
והרבה
יש
במקרא
כמו
"אחלקה
שכם"
(תה'
ס
,
ח);
"כי
תשיתמו
שכם"
(תה'
כא
,
יג)
-
תשית
שונאי
לפני
לחלקם
לחלקים;
"דרך
ירצחו
שכמה"
(הו'
ו
,
ט)
-
איש
חלקו;
"לעבדו
שכם
אחד"
(צפ'
ג
,
ט).
אשר
לקחתי
מיד
האמרי
-
מיד
עשו
,
שעושה
מעשה
אמרי
(ראה
ב"ר
צז
,
ו).
דבר
אחר:
שהיה
צד
את
אביו
באמרי
פיו.
בחרבי
ובקשתי
-
היא
חכמתי
ותפלתי
(ב"ב
קכג
,
א).