מאגר הכתר בראשית פרק מט עם פירוש רשב"ם

פרק מט
[רביעי] [א] וַיִּקְרָ֥א יַעֲקֹ֖ב אֶל־בָּנָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הֵאָֽסְפוּ֙ וְאַגִּ֣ידָה לָכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים:
[ב] הִקָּבְצ֥וּ וְשִׁמְע֖וּ בְּנֵ֣י יַעֲקֹ֑ב וְשִׁמְע֖וּ אֶל־יִשְׂרָאֵ֥ל אֲבִיכֶֽם:
[ג] רְאוּבֵן֙ בְּכֹ֣רִי אַ֔תָּה כֹּחִ֖י וְרֵאשִׁ֣ית אוֹנִ֑י יֶ֥תֶר שְׂאֵ֖ת וְיֶ֥תֶר עָֽז:
[ד] פַּ֤חַז כַּמַּ֙יִם֙ אַל־תּוֹתַ֔ר כִּ֥י עָלִ֖יתָ מִשְׁכְּבֵ֣י אָבִ֑יךָ אָ֥ז חִלַּ֖לְתָּ יְצוּעִ֥י עָלָֽה: פ
[ה] שִׁמְע֥וֹן וְלֵוִ֖י אַחִ֑ים כְּלֵ֥י חָמָ֖ס מְכֵרֹתֵיהֶֽם:
[ו] בְּסֹדָם֙ אַל־תָּבֹ֣א נַפְשִׁ֔י בִּקְהָלָ֖ם אַל־תֵּחַ֣ד כְּבֹדִ֑י כִּ֤י בְאַפָּם֙ הָ֣רְגוּ אִ֔ישׁ וּבִרְצֹנָ֖ם עִקְּרוּ־שֽׁוֹר:
[ז] אָר֤וּר אַפָּם֙ כִּ֣י עָ֔ז וְעֶבְרָתָ֖ם כִּ֣י קָשָׁ֑תָה אֲחַלְּקֵ֣ם בְּיַעֲקֹ֔ב וַאֲפִיצֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל: פ
[ח] יְהוּדָ֗ה אַתָּה֙ יוֹד֣וּךָ אַחֶ֔יךָ יָדְךָ֖ בְּעֹ֣רֶף אֹיְבֶ֑יךָ יִשְׁתַּחֲוּ֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֥י אָבִֽיךָ:
[ט] גּ֤וּר אַרְיֵה֙ יְהוּדָ֔ה מִטֶּ֖רֶף בְּנִ֣י עָלִ֑יתָ כָּרַ֨ע רָבַ֧ץ כְּאַרְיֵ֛ה וּכְלָבִ֖יא מִ֥י יְקִימֶֽנּוּ:
[י] לֹֽא־יָס֥וּר שֵׁ֙בֶט֙ מִֽיהוּדָ֔ה וּמְחֹקֵ֖ק מִבֵּ֣ין רַגְלָ֑יו עַ֚ד כִּֽי־יָבֹ֣א שִׁילֹ֔ה שִׁיל֔וֹ וְל֖וֹ יִקְּהַ֥ת עַמִּֽים:
[יא] אֹסְרִ֤י לַגֶּ֙פֶן֙ עִירֹ֔ה עִיר֔וֹ וְלַשֹּׂרֵקָ֖ה בְּנִ֣י אֲתֹנ֑וֹ כִּבֵּ֤ס בַּיַּ֙יִן֙ לְבֻשׁ֔וֹ וּבְדַם־עֲנָבִ֖ים סוּתֹֽה סוּתֽוֹ:
[יב] חַכְלִילִ֥י עֵינַ֖יִם מִיָּ֑יִן וּלְבֶן־שִׁנַּ֖יִם מֵחָלָֽב: פ
[יג] זְבוּלֻ֕ן לְח֥וֹף יַמִּ֖ים יִשְׁכֹּ֑ן וְהוּא֙ לְח֣וֹף אֳנִיֹּ֔ת וְיַרְכָת֖וֹ עַל־צִידֹֽן: פ
[יד] יִשָּׂשכָ֖ר חֲמֹ֣ר גָּ֑רֶם רֹבֵ֖ץ בֵּ֥ין הַֽמִּשְׁפְּתָֽיִם:
[טו] וַיַּ֤רְא מְנֻחָה֙ כִּ֣י ט֔וֹב וְאֶת־הָאָ֖רֶץ כִּ֣י נָעֵ֑מָה וַיֵּ֤ט שִׁכְמוֹ֙ לִסְבֹּ֔ל וַיְהִ֖י לְמַס־עֹבֵֽד: ס
[טז] דָּ֖ן יָדִ֣ין עַמּ֑וֹ כְּאַחַ֖ד שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
[יז] יְהִי־דָן֙ נָחָ֣שׁ עֲלֵי־דֶ֔רֶךְ שְׁפִיפֹ֖ן עֲלֵי־אֹ֑רַח הַנֹּשֵׁךְ֙ עִקְּבֵי־ס֔וּס וַיִּפֹּ֥ל רֹכְב֖וֹ אָחֽוֹר:
[יח] לִישׁוּעָתְךָ֖ קִוִּ֥יתִי יְהוָֽה: ס
[חמישי] [יט] גָּ֖ד גְּד֣וּד יְגוּדֶ֑נּוּ וְה֖וּא יָגֻ֥ד עָקֵֽב: ס
[כ] מֵאָשֵׁ֖ר שְׁמֵנָ֣ה לַחְמ֑וֹ וְה֥וּא יִתֵּ֖ן מַֽעֲדַנֵּי־מֶֽלֶךְ: ס
[כא] נַפְתָּלִ֖י אַיָּלָ֣ה שְׁלֻחָ֑ה הַנֹּתֵ֖ן אִמְרֵי־שָֽׁפֶר: ס
[כב] בֵּ֤ן פֹּרָת֙ יוֹסֵ֔ף בֵּ֥ן פֹּרָ֖ת עֲלֵי־עָ֑יִן בָּנ֕וֹת צָעֲדָ֖ה עֲלֵי־שֽׁוּר:
[כג] וַֽיְמָרֲרֻ֖הוּ וָרֹ֑בּוּ וַֽיִּשְׂטְמֻ֖הוּ בַּעֲלֵ֥י חִצִּֽים:
[כד] וַתֵּ֤שֶׁב בְּאֵיתָן֙ קַשְׁתּ֔וֹ וַיָּפֹ֖זּוּ זְרֹעֵ֣י יָדָ֑יו מִידֵי֙ אֲבִ֣יר יַעֲקֹ֔ב מִשָּׁ֥ם רֹעֶ֖ה אֶ֥בֶן יִשְׂרָאֵֽל:
[כה] מֵאֵ֨ל אָבִ֜יךָ וְיַעְזְרֶ֗ךָּ וְאֵ֤ת שַׁדַּי֙ וִיבָ֣רֲכֶ֔ךָּ בִּרְכֹ֤ת שָׁמַ֙יִם֙ מֵעָ֔ל בִּרְכֹ֥ת תְּה֖וֹם רֹבֶ֣צֶת תָּ֑חַת בִּרְכֹ֥ת שָׁדַ֖יִם וָרָֽחַם:
[כו] בִּרְכֹ֣ת אָבִ֗יךָ גָּֽבְרוּ֙ עַל־בִּרְכֹ֣ת הוֹרַ֔י עַֽד־תַּאֲוַ֖ת גִּבְעֹ֣ת עוֹלָ֑ם תִּֽהְיֶ֙יןָ֙ לְרֹ֣אשׁ יוֹסֵ֔ף וּלְקָדְקֹ֖ד נְזִ֥יר אֶחָֽיו: פ
[ששי] [כז] בִּנְיָמִין֙ זְאֵ֣ב יִטְרָ֔ף בַּבֹּ֖קֶר יֹ֣אכַל עַ֑ד וְלָעֶ֖רֶב יְחַלֵּ֥ק שָׁלָֽל:
[כח] כָּל־אֵ֛לֶּה שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֑ר וְ֠זֹאת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר לָהֶ֤ם אֲבִיהֶם֙ וַיְבָ֣רֶךְ אוֹתָ֔ם אִ֛ישׁ אֲשֶׁ֥ר כְּבִרְכָת֖וֹ בֵּרַ֥ךְ אֹתָֽם:
[כט] וַיְצַ֣ו אוֹתָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אֲנִי֙ נֶאֱסָ֣ף אֶל־עַמִּ֔י קִבְר֥וּ אֹתִ֖י אֶל־אֲבֹתָ֑י אֶ֨ל־הַמְּעָרָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בִּשְׂדֵ֖ה עֶפְר֥וֹן הַחִתִּֽי:
[ל] בַּמְּעָרָ֞ה אֲשֶׁ֨ר בִּשְׂדֵ֧ה הַמַּכְפֵּלָ֛ה אֲשֶׁ֥ר עַל־פְּנֵי־מַמְרֵ֖א בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֲשֶׁר֩ קָנָ֨ה אַבְרָהָ֜ם אֶת־הַשָּׂדֶ֗ה מֵאֵ֛ת עֶפְרֹ֥ן הַחִתִּ֖י לַאֲחֻזַּת־קָֽבֶר:
[לא] שָׁ֣מָּה קָבְר֞וּ אֶת־אַבְרָהָ֗ם וְאֵת֙ שָׂרָ֣ה אִשְׁתּ֔וֹ שָׁ֚מָּה קָבְר֣וּ אֶת־יִצְחָ֔ק וְאֵ֖ת רִבְקָ֣ה אִשְׁתּ֑וֹ וְשָׁ֥מָּה קָבַ֖רְתִּי אֶת־לֵאָֽה:
[לב] מִקְנֵ֧ה הַשָּׂדֶ֛ה וְהַמְּעָרָ֥ה אֲשֶׁר־בּ֖וֹ מֵאֵ֥ת בְּנֵי־חֵֽת:
[לג] וַיְכַ֤ל יַֽעֲקֹב֙ לְצַוֹּ֣ת אֶת־בָּנָ֔יו וַיֶּאֱסֹ֥ף רַגְלָ֖יו אֶל־הַמִּטָּ֑ה וַיִּגְוַ֖ע וַיֵּאָ֥סֶף אֶל־עַמָּֽיו:

פרק מט
(א) ויקרא יעקב - שלח בשבילם. האספו - כי שבעים נפש הגדילו באילו שבע עשרה שנה ונעשו עם רב , ובדור רביעי - לשש מאות אלף. את אשר יקרא אתכם - עניין גבורתם ונחלתם. (ג-ד) כחי וראשית אוני , יתר שאת ויתר עז - דיבור אחד הוא; דרך המקראות לכפול את דבריהם: כחי - חילי , ממוני , וגם אוני ממוני הוא , כדכתיב "מצאתי און לי" (הו' יב , ט); "וידיו תשבנה אונו" (איוב כ , י). כלומר: בכורי אתה , ומתוך כך , חילי וראשית ממוני יתר על אחיך היה לך לשאת , ויתר עז היה לך למלוך על אחיך , אבל פחיזה ובהלה היה לך כמים הנשפכין , לכן אל תותר - לא הבכורה ולא המלכות. כי עלית משכבי אביך - וכן כתוב בדברי הימים "ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל ולא להתייחש לבכורה. כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכורה ליוסף" (דה"א ה , א - ב). יצועי עלה - כלומר: יצועי הייתה עולה. הרבה לשון 'פָעַל' מתפרשים לשון 'פוֹעֵל' , כמו "נתתי כסף השדה" (בר' כג , יג) - נותן אני. (ה) מכירותיהם - אַחֲותיהם. כפל לשון של שמעון ולוי אחים , כלומר: שמעון ולוי אחים היו לרעה , כלי חמס היתה אַחֲוָתם. "מְכרוֹתַיִךְ ומולדתיך" (יח' טז , ג) - לשון 'קרובים' , אבל מְכֵרוֹתֵיהֶם , 'משקל דגש' , הוא כמו 'מסיבותיהם' , לשון 'קורבה'; אבל הרי"ש - במקום החירק נהפכה לצֵרֵי , הוא קמץ קטן , כמו "בֵרֵךְ" (תה' י , ג) תחת בִרֵךְ: "איבד ושיבר" (איכה ב , ט); וכן "חרף יי'" (תה' עד , יח); "ושרת את אחיו" (במ' ח , כו); כולם 'משקל דגש'. מכרותיהם - 'לור בלעז. (ו) בסודם אל תבא נפשי - יהי רצון שלא תבא נפשי בעצתם. כי כל 'אַל' שבתורה להבא הן , או קללה או בקשה או ציווי , לא יימצא 'אַל' לשעבר; לכן אין לפרש 'לא באה נפשי'. כי באפם - שהרי באפם. עקרו שור - כמו "ואת סוסיהם תעקר" (יהו' יא , ו). (ז) ארור אפם - לא יצליחו באפם להנקם ולעשות רעה. ולכן , כי איני חפץ בקהלם ובחיבורם יחד , אחלקם ביעקב - כי לוי נתפזר בשנים עשר שבטים , כדכתיב ביהושוע (יהו' כא); נמצא שמעון לבדו בלא לוי. (ח) יהודה אתה יודוך - המפרש (ראה רש"י) 'ישבחוך אחיך' , שטות בידו; אלא לפי שגינה את הראשונים , ונטל מלכות מראובן ופיזר שמעון ולוי , אמר ליהודה: אבל אתה , יתנו לך אחיך הוד מלכות; כמו שמוכיח סוף הפסוק: וישתחוו לך בני אביך. וכן "ונתתה מהודך עליו" (במ' כז , כ) - תן לו משירותך בחייך; וכן בדניאל "ולא נתנו עליו הוד מלכות" (דנ' יא , כא) , וכן בשלמה כתיב 'הוד מלכות': "ויתן עליו הוד מלכות" בדברי הימים (דה"א כט , כה). יודוך - ימליכוך , כמו 'יהודוך' , כדכתיב "כי על כן עמים יהודוך" (ראה תה' מה , יח); וכן "יושיעך יי'" (מ"ב ו , כז) - כמו "יהושיע" (ש"א יז , מז). "הוד מלכות" - אין ה"י עיקר , אלא מגזרת 'חטופי פ"ה פעל' הוא , של אות יו"ד , כמו 'ישב' , 'יצא' , שיאמר 'הוציא' , 'הושיב' , וכן מן "ירה בים" (שמ' טו , ד) - 'הורה' (ראה איוב ל , יט); "ויורו המורים" (ש"ב יא , כד); וכן "איש לא הונה" (יח' יח , טז) - מגזרת "לא תונו" (וי' יט , לג); וכן יאמר "הודו ליי'" (יש' יב , ד) - "יודו ליי'" (תה' קז , ח); "הוגה וריחם" (איכה ג , לב); כלם עיקרם בראשם אות יו"ד , ונופלת לפרקים ובאה אות וי"ו במקומה. וישתחוו (בנוסחנו: ישתחוו) - שתמלוך עליהם. בני אביך - לפי שמארבע אמהות היו , אמר בני אביך , אבל כשבירך יצחק את יעקב , כתיב "בני אמך" (בר' כז , כט). (ט) גור אריה יהודה - כמו "והנה כפיר אריות" (שו' יד , ה); הנער קרוי 'גור' , כדכתיב "בתוך כפירים רבתה גוריה" (יח' יט , ב). לפי שהוא קל וגיבור יותר מאריה זקן , ממשיל את יהודה לגור אריות. מטרף בני עלית - אַת יהודה בני , לאחר שעלית מלטרוף טרף באומות , ותכרע ותשכב בעירך , ולא יבא אויב להחרידך ולהקימך ממקומך. זהו עיקר פשוטו. בני - כפילו של יהודה. והמפרשו (ראה רש"י) במכירת יוסף , לא ידע בשיטה של פסוק ולא בחילוק טעמים כלל. (י) לא יסור שבט מיהודה - המלכות הניתן לו , להשתחות לו כל אחיו שנים עשר , לא תפסוק ממנו כל אותה הגדולה , ולא מחוקק ושררה מזרעו , עד כי יבא יהודה שילה - כלומר: עד כי יבא מלך יהודה. הוא רחבעם בן שלמה שבא לחדש המלוכה בשילה , שזהו קרוב לשכם (ראה מ"א יב , א); אבל אז יסורו עשרת השבטים ממנו וימליכו את ירבעם , ולא נשאר לרחבעם בן שלמה , רק יהודה ובנימין. יקהת עמים - קבוצת האומות שהיו כפופים תחת שלמה אביו , כדכתיב "כי הוא רודה בכל עבר הנהר" (מ"א ה , ד) , נתקבצו שם להמליך רחבעם , כדכתיב "וילך רחבעם שכמה כי שכם בא כל ישראל להמליך אותו" (דה"ב י , א). ושכם אצל שילה , כדכתיב ביהושוע "ויאסוף יהושוע... כל... ישראל שכמה" (יהו' כד , א) וכל הפרשה , ולבסוף מפרש: כל אילו הדברים היו לפני יי' (ראה יהו' כד , כו) - בשילה; וגם בשופטים: "הנה חג יי' בשילה... למסילה העולה בית אל שכמה" וגו' (ראה שו' כא , יט); וגם בירמיהו: "ויבאו האנשים משכם משלו ומשומרון" (יר' מא , ה). וקרקע חלקה היה בשכם , סביב האלה אשר עם שכם (ראה רש"י ליהו' כד , כו) , הראויה להתקבץ שם בני אדם , ולכבוד משכן אשר בשילה הסמוך שם. ופשט זה תשובה למינין , שאין כתוב כי אם 'שילה' שֵם העיר , שאין לעז במקרא; לא 'שֶלוֹ' כתיב כאן כדברי העברים (ראה רש"י) , ולא 'שליח' כדברי הנוצרים. ויעקב עיקר הגדולה של יהודה שמדוד עד רחבעם פירש , אבל חוסר הגדולה לא רצה לפרש , אלא מכללו של מקרא אתה מדקדק , שמשילה ואילך נתמעטה. (יא) אסרי לגפן עירה - עיר בן אתונות צריך לקשור לגפן אחת להטעינו , מרוב ענבים , ולשורקה אחת בני אתונו - כפל לשון; כדכתיב בשלמה "וישראל ויהודה רבים" (מ"א ד , כ) , "איש תחת גפנו ותחת תאנתו" (מ"א ה , ה) , כי משופע ביין היה. כבס ביין לבושו - לאחר שבצרו הענבים ודורכין אותן בגיתות , מתלכלכין בגדיהם בדריכת היינות , כדכתיב "מדוע אדום ללבושך ובגדיך כדורך בגת" (יש' סג , ב - ג) , וכתיב שם "כל מלבושי אגאלתי"; ואחר הדריכה שותים את היין , ולכך הוא אומר: "חכלילי עינים מיין" (להלן , יב) , כדכתיב "למי חכלילות עינים. למאחרים על היין" (מש' כג , כט - ל). סותה - לשון 'בֶגֶד'. (יב) חכלילי - אדמות עינים קרוי כן. ולבן שינים - משתיית חלב; כדכתיב "שתיתי ייני עם חלבי" (שה"ש ה , א) , וכן "בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב" (יש' נה , א). ולְבֶן - כמו לָבָן , כשהוא דבוק יאמר ולְבֶן , כמו מן חָלָב - "וַחֲלֵב צאן" (דב' לב , יד). (יג) לחוף ימים - שפת הים , שהים חופף שם ומתחכך. ואם תאמר: מה בצע , מאחר ששפת הים גבוהה מאוד , ואין יכולין לרדת שם לקנות סחורה?! לכן הוא מפרש: והוא לחוף אניות - במקום הנמל , והשפה נמוכה ובאין האניות , ובאין יושבי הארץ וקונים סחורה שבאניות. עד (בנוסחנו: על) צידון - שהוא מקום סחורה רבה , כדכתיב "סוחר צידון ועובר ים מילאוך" ביחזקאל (ראה יש' כג , ב) , ובישעיה כתיב "בושי צידון כי אמר ים מעוז הים" וגו' (יש' כג , ד); ולכן אמר משה "שמח זבולון בצאתך" (דב' לג , יח) - בים לסחורה. (יד) יששכר חמור גרם - לא כזבולון שהולך עם עוברי ימים לסחורה , אלא עובד אדמתו יהיה , כחמור בעל איברים חזק , מצוי בין המשפתים , תחומי העיר , לחרוש ולעבוד את האדמה , כדכתיב "זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור" (יש' לב , כ) - לחרוש ולזרוע; וכן אמר משה "שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך" (דב' יב , ט). (טו) וירא יששכר מנוחת האדמה כי טוב יותר מלצאת למרחקים , ואת הארץ כי נעמה ומצלחת; כדכתיב "אל המנוחה ואל הנחלה" (דב' יב , ט); ויט שכמו לסבול עול של מלכי ישראל , ויהי למס עובד - לתת למלכים עישור תבואותיו , כדכתיב "ואת שדותיכם... יעשור" (ש"א ח , יד - טו). זהו עיקר הפשט; ובשורת עושר הוא לשבט יששכר. (טז) דן ידין עמו - המפרשו (ראה רש"י) על שמשון לא ידע בעומק פשוטו של מקרא כלל: וכי יעקב בא להתנבאות על אדם אחד שנפל ביד פלשתים , "וינקרו את עיניו" (שו' טז , כא) , ומת עם פלשתים בענין רע!? חלילה , חלילה! אך על שבטו של דן נתנבא , שהיה מאסף לכל המחנות , וגם ביהושוע כתיב "והמאסף הולך אחר הארון" (ראה יהו' ו , ט) , ולפי שהיה הולך כל הימים , בין בימי משה בין בימי יהושוע , אחר כל הדגלים , והיה צריך להלחם עם כל האומות הרודפים אחריהם לזנב הנחשלים אחריהם בדרך (ע"פ דב' כה , יח) , ולהנקם מן האומות , כי גיבורים היו , לכך אמר יעקב: דן ידין עמו - ינקום נקמת עמו , כאחד כל שבטי ישראל היה נוקם נקמתם ומשמרם מרודפיהם; כמו "כי ידין יי' את עמו" וגו' (ראה דב' לב , לו) - "דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו" (שם , מג) , וכמו "ידין בגוים מלא גויות מחץ ראש על ארץ רבה" (תה' קי , ו). (יז) יהי שבטו של דן נחש עלי דרך - להרוג את האומות. ויפול רכבו - האויבים נופלים לפניו. (יח) לישועתך , דן , קויתי יי' - אני מקוה יי' , שיושיע אותך וישגבך על האומות. (יט) גד גדוד - ישראל יגודו אחריו כשיהיו הולכים למלחמות יהושוע , וכדכתיב "חלוצים תעברו לפני אחיכם" (דב' ג , יח) , ובשוב גד מן המלחמה , ישובו של גד אחר עקיבן של ישראל; שכן דרך: כשיוצאין למלחמה , יוצאין תחילה , ובחזרתם הם אחרונים , לשמור את השבטים מן המלחמה , פן ירדפו האויבים אחריהם. (כ) מאשר שמנה לחמו - כי מאשר היו מביאין שמן זית , ומטגנים מאכלם בשמן; וכן אמר משה: "ברוך מבנים אשר" וגו' - יברכוהו ישראל ויהי "רצוי" להם , לפי ש"טובל בשמן רגלו" (דב' לג , כד). והוא יתן מעדני מלך - מס של שמן היו גובין ממנו מלכי ישראל , למשוח בו , לעדן את בשרם , כדאמרינן במנחות (פו , א): אנפיקינון - שמן זית שלא הביא שליש; ולמה סכין אותם? שמשיר את השער ומעדן את הבשר; כמו "היתה לי עדנה" (בר' יח , יב) - בשר חלק. (כא) אילה שלוחה - גבורים קלים כאילות , כדכתיב "וכצבאים בהרים למהר" (ראה דה"א יב , ט). הנותן אמרי שפר - בשובם מן המלחמה , ממהרים מתוך קלותם לבשר בשורות משופרות של נצחון המלחמה , וכדכתיב "זבולון עם חרף נפשו למות ונפתלי על מרומי שדה" (שו' ה , יח) - כדרך הבאים , הרצים על מרומי הרים. (כב) בן פורת יוסף בן פורת עלי עין - הרי פסוק זה דוגמא לחצאים בראש המקרא , שאינו מסיים דבורו בראש המקרא , אלא שמזכיר במי הוא מדבר , וחוזר וכופל חצי ראש המקרא ומסיים דבורו , כמו "נשאו נהרות יי' נשאו נהרות קולם" (תה' צג , ג); "כי הנה אויביך יי' כי הנה אויביך יאבדו" (תה' צב , י); "עד מתי רשעים יי' עד מתי רשעים יעלוזו" (תה' צד , ג); "הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל" (קה' א , ב); "ימינך יי' נאדרי בכח ימינך יי' תרעץ אויב" (שמ' טו , ו; ראה גם פירושו שם). אף כאן: בן פורת יוסף - בן הפורה וגדל , יוסף; ועל מה הוא גדל? בן פורת עלי עין - גדל ורבה על עין , להסתכל למעלה מן העין בקומתו וביופיו. בנות מצרים צעדה - כל אחת ואחת , עלי שור - לשון 'ראייה'; כפל לשון של עלי עין , כמו "ומגבעות אשורנו" (במ' כג , ט); שהיו בנות מצרים צועדות והולכות לראותו , כמו אשת פוטיפר וחברותיה , ומתוך כך "וימררוהו ורובו" (להלן , כג) - מתוך שנתנה אשה פוטיפר עיניה בו , השליכוהו בבית האסורים. (כג) וָרבו - כפל לשון של חצים שבפסוק , כמו "יסובו עלי רביו" (איוב טז , יג) - חציו , ולכן הוא נדגש; אבל מגזרת 'מריבה' יאמר "אשר רָבו בני ישראל" (במ' כ , יג) , כמו מן 'קם' - 'קמו'; מן 'שב' - 'שבו'; כן יאמר מן "הרב רב עם ישראל" (שו' כ , יג) - 'רָבו'. ומדמה הפסוק לשון הרע של אשת פוטיפר לחצים , כדכתיב "חץ שחוט לשונם מרמה דבר" (יר' ט , ז); "וידרכו את לשונם קשתם שקר" (שם ט , ב). ורבו - מגזרת 'רבב' , כמו 'סבו' - מן 'סבב' , "צהלי ורוני" (יש' יב , ו) - מן 'רנן'; רבו - 'שיטרוט' בלעז. (כד) ותשב באיתן קשתו - הקשת החזק שקורין 'ארבלטרא' (בלעז) , מושיבין אותו על עץ איתן וחזק שקורין 'פורקא' (בלעז) , והמושך בקשת ההוא , אם הוא אדם חזק מאד מושך את חבל הקשת בזרועיו , ונכפפין זרועיו עד גופו , ויורה החץ למרחוק , ואם הוא חלש , אינו יכול למשוך החבל. וכן פֵרוש המקראות: מצרים ירו בו חצים , ונתנוהו בבית הסוהר , ו"עינו בכבל רגלו" (תה' קה , יח) , והוא יצא ומלך עליהם , כי קשת שלו היה חזק ואיתן משלהם , ואסרם; כדכתיב "לאסור צריו (בנוסחנו: שריו) בנפשו" (תה' קה , כב). ויפוזו זרועי ידיו - נכפפו זרועיו במושכו חבל הקשת , וזרק חיציו עליהם , כי איש חזק היה למשוך קשת איתן , שקורין 'פורקא'; וכן מצינו 'זרוע' אצל 'דריכת קשת' , כדכתיב "ונחתה קשת נחושה זרועותי" (תה' יח , לה) - והוא לשון 'דריכת קשת'; וכן "כי חיציך נחתו בי ותנחת עלי ידיך" (בנוסחנו: ידך; תה' לח , ג). ויפוזו - נכפפו , כמו: ויהי דוד "מפזז ומכרכר" (ש"ב ו , טז) - 'פיזוז' - בידים , 'כירכור' - ברגלים. ויפוזו - מן 'פזז' , כמו "יסובו" (איוב טז , יג) - מן 'סבב'. מידי אביר יעקב - על ידי הקדוש ברוך הוא בא לו זה הנצחון והממשלה. אביר יעקב - כפל לשון רועה אבן ישראל; וכן "אביר הרועים אשר לשאול" (ש"א כא , ח); וגם הרועים קרואים 'אבירים' , על שהבקר והשוורים קרואים 'אבירים' , כדכתיב "עדת אבירים בעגלי עמים" (תה' סח , לא) , וכן "סבבוני פרים רבים אבירי בשן כתרוני" (תה' כב , יג). מידי אביר יעקב - מי גרם לך? הקדוש ברוך הוא שהיה אביר יעקב , "האלהים הרועה אותי... עד היום הזה" (בר' מח , טו) , שעל ידי גדולתך זן אותי במצרים; משם הקדוש ברוך הוא גרם להיות רועה אבן ישראל - משפחת ישראל , שכילכל יוסף את אביו ואת אחיו. אבן - לשון 'אב ומשפחה'; נו"ן יתירה , כמו נו"ן של "שגעון" ו"עורון" (דב' כח , כח) ומ"ם של "ריקם" (בר' לא , מב); "ותהי הכנם" (שמ' ח , יג). (כה) מאל אביך בא לך כל זה , והוא יעזרך. ברכות תהום - שהתהום עולה ומשקה את הארץ. ברכות שדיים - שלא יהיו השדיים צמוקים , ולא ימותו הילדים מחוסר חלב , ורחם - ואף בתוך הרחם לא ימות העובר. ולעניין הקללה כתוב למפרע "תן להם רחם משכיל" , ואפילו כשיגדלו יהיו ה"שדיים" צמוקים (הו' ט , יד). ולא זו אף זו: (כו) ברכות אביך גברו על ברכות הורי - ברכות אביך יעקב , שבירכני הקדוש ברוך הוא , כדכתיב "והנה יי' נצב עליו" וגו' (בר' כח , יג) , גברו על ברכות הרים , כדכתיב שם "ופרצה ימה וקדמה" וגו' (בר' כח , יד) - נחלה טובה ובלא מְצָרִים , מעולה מכל הררי עולם. עד תאות - עד סוף גבעות עולם; לשון "והתאויתם" (במ' לד , י); "תתאו לבא חמת" (במ' לד , ח). וברכות משה מוכיחין על פסוק זה , כי הורי - לשון כפל של גבעות עולם , דכתיב שם "ומראש הררי קדם וממגד גבעות עולם" (דב' לג , טו). ואותן ברכות תהיינה לראש יוסף. נזיר אחיו - מלך על אחיו. (כז) בנימין זאב יטרף - על שאול שהיה מלך ראשון נתנבא , שפשט בכל סביבותיו בכל האומות , וכתיב שם "בכל אשר יפנה ירשיע" (ש"א יד , מז) , שחִבֵּל בכל האומות. וגם בנימין היה עם מלכי יהודה הצדיקים אשר גברו על האומות , כדכתיב באסא (דה"ב יד , ז , יא - יד; טו , ב) , וביהושפט (דה"ב יז , יז) , ובחזקיהו (ראה יש' י , כח - לב). ולערב יחלק שלל - שכן מנהגו של זאב: "זאב ערבות ישדדם" (יר' ה , ו); "זאבי ערב לא גרמו לבקר" (צפ' ג , ג). (כח) אשר כברכתו - העתיד לבא לו , כמו שאמור למעלה "אשר יקרא אתכם באחרית הימים" (לעיל , א). (ל) לאחוזת קבר - ולא יוכלו לערער מלקוברני. (לג) ויאסוף רגליו - הכניסן במיטתו , כי עד עתה היה יושב , כדכתיב "וישב על המיטה" (בר' מח , ב); "ויוצא יוסף אותם מעם ברכיו" (בר' מח , יב). ולהגיד בא הכתוב חיבתו של יעקב , שנתן הקדוש ברוך הוא בו כח עד עת גויעה.