מאגר הכתר בראשית פרק מט עם פירוש ראב"ע פירוש א - הקצר

פרק מט
(א) את אשר יקרא אתכם - דבר נבואה לעתיד. ותעו האומרים שהם ברכות (ראה רשב"ם) , בעבור שמצאו בסוף "ויברך אותם" (להלן , כח) , ואיה ברכת ראובן ושמעון? כי על זאת הנבואה אמר "וזאת אשר דבר להם אביהם" (שם) , ואחר כן בירך אותם; ולא הזכיר הכתוב הברכות. (ג) ראובן בכורי אתה כחי - בך נראה בתחלה כחי; והבכור יקרא 'ראשית און' , כמו "כי הוא ראשית אונו" (דב' כא , יז). יתר שאת - ראוי היית ליתרון על הכל , שתהיה נִשָּׁא. ויתר עז - כפול בטעם , כדרך כל הנבואות. ופירוש עז - תקיף. (ד) פחז כמים - בעבור שפחזת כמים , אל תותר - לא יהיה לך יתרון. והיה ראוי להיות 'אל תוּתר' , בשרק בו"ו. ואחרים אמרו (ראה רשב"ח): רֵק אתה כמים הנשפכים ולא הותרתה כלום. רק על דעתי , שלא תמצא מלת 'אַל' רק במקום צווי ― אע"פ שנמצא "ודרך נתיבה אל - מות" (מש' יב , כח) , ואיננו צווי ― ופירושו: אל תבקש יתרון אפילו פחז כמים. ויהיה משקל תותר כמו "זכור מלחמה אל תוסף" (איוב מ , לב). והגאון אמר (רס"ג תורה): אפילו דבר רק כמים לא יהי לך יתרון. ופחז - מגזרת "אנשים רקים ופוחזים" (שו' ט , ד); ואין 'פוחזים' הפוך. אז חללת - מיום שחללת נסתלק יצועי; כאילו אמר: עלה מעלי. גם תמצא מלת 'עלה' - 'כרת' , כמו "אומר אלי אל תעלני" (תה' קב , כה). וזאת הפרשה מפורשת בדברי הימים: "ובחללו יצועי אביו" (דה"א ה , א) , ואמר על יהודה שהוא ה"נגיד , והבכורה ליוסף" (שם , ב). ויש מפרשים (ראה שם , רש"י) "ולא להתייחש לבכורה" (שם , א) - שיהיה תחלת המספר מראובן. (ה) שמעון ולוי אחים - בעבור מעשה שכם (ראה בר' לד , כה - כו); מכרותיהם - יש אומרין: מן "הכרת פניהם" (יש' ג , ט); ואיננו נכון בדקדוק. ויש אומרים: קְנִיָתָם , כמו "תכרו מאתם" (דב' ב , ו); ואין 'תכרו' כי אם מלשון 'חפירה'. ויש אומרים (ראה רשב"ח): מלשון 'מכירה' , שמכרו עצמם , כטעם "עם חרף נפשו" (שו' ה , יח). והנכון בעיני , שהוא מגזרת "מכורותיך" (יח' טז , ג); והוא חסר בי"ת , כמו "הנמצא בית יי'" (מ"ב טז , ח); "אשר צויתי מעון" (ש"א ב , כט); והטעם: על החמס שעשו , שאחר שהכניסו אנשי שכם בברית , הרגום במרמה; וכן אמר המתרגם (ת"א). (ו-ז) בסדם. אמר רב אהרן , שפירוש אל תבוא נפשי - כמו "ובא השמש" (קה' א , ה); והטעם , שלא ארצה להיות חוץ מעצתם. והנה פירושו הפך הדבר , כי מה טעם ל"כלי חמס" (לעיל , ה)? והלא אמר לשניהם "עכרתם אותי" (בר' לד , ל)! ובאמת , כי הסתכן יעקב וביתו על ידם; לולי חתת אלהים היו מסבבים להשחית הכל (ראה בר' לה , ה). וכן פירש ארור אפם: וברצונם עקרו שור ארור , כי אפם עז. ואלה פירושים קרים , בסדם אל תבא נפשי! ויאמר רבי משה הכהן הספרדי , כי כבודי כמו נפשי; ורבים בספר תהילות כמוהו; ויפה פירש , כי הטעם הוא כפול כדרך הנבואות: "שאל אביך" (דב' לב , ז); "מה אקב" (במ' כג , ח); והנה בסדם כמו בקהלם , ותבא כמו תחד , ונפשי כמו כבודי. ויאמר רבי יהודה בן בלעם הספרדי , שתעה רבי משה , כי כבוד הנפש הוא הגוף , כמו עדי בצואר , כטעם "המשביע בטוב עדיך" (תה' קג , ה); וראייתו: "וכבודי לעפר ישכן סלה" (תה' ז , ו). ואני אומר , שרבי יהודה טעה , כי הנה הכתוב אומר "למען יזמרך כבוד" (תה' ל , יג); "לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי" (תה' טז , ט) - שהוא הגוף; וזה "וכבודי לעפר" (תה' ז , ו) הוא על דרך משל , שנכנעה נפשו עד העפר שאין למטה ממנו. והנה אתן לו עד נאמן , והוא "דבקה לעפר נפשי" (תה' קיט , כה). תחד - מלשון "יחד" (דב' לג , ה). ועל דעת רבי משה הכהן , שהנוח הנעלם - תחת אל"ף "אחד" (בר' א , ה); וכן אמר על "לא תשם" (בר' מז , יט). וטעם בסודם - כמו "בהוסדם יחד עלי" (תה' לא , יד); אחר שכליהם הם חמס (ראה לעיל , ה) , אל תבא נפשי בסודם. הרגו איש - שם המין , כמו "ויהי לי שור וחמור" (בר' לב , ו); והרמז - על אנשי עיר שכם (ראה בר' לד , כה - כו). שור - חומה; וכן "צעדה עלי שור" (להלן , כב) , כי החלם והשורק יתחלפו; ועקרו - כמו "את סוסיהם תעקר" (יהו' יא , ו). וזה אות כי עיר שכם גדולה היתה , כי היא מוקפת חומה. (ז) ארור אפם כי עז - דרך נבואה או תפילה , שיחסר אפו וטוב לו; כי ארור הפך "ברוך" (בר' ט , כו) , וכאשר הברכה תוספת היא , הארירה מגרעת. ועברתם - כפול הטעם , וכן אחלקם ביעקב עם ואפיצם. והטעם , שהם אֵילו ראוים שיתפרדו ולא יתחברו יחדו. והנה מצאנו , כי גורל שמעון נפל בתוך נחלת בני יהודה (ראה יהו' יט , א) , והנה הוא ברשות אחר; גם עריו לא היו דבקים זאת לזאת , רק מפוזרות בינות גורל יהודה (ראה שם , ט). גם כן לוי , שהיו לו ארבעים ושמונה עיר , והן מפוזרות בינות השבטים (ראה יהו' כא , ג ואי'). (ח) יהודה אתה - כשמך , וכן יודוך אחיך; וכאשר יראו כי ידך בערף אויביך , ישתחוו לך בני אביך כמו למלך; וכן מצאנו. (ט) גור אריה - המשילו לגור אריה הקטן , שהוא כמין האריה כאשר יגדל; ואין כ"ף דמות , כמו "ועיר פרא" (איוב יא , יב). מטרף בני עלית - דמית לי בני לגור אריה , כאשר עלית מהטרף; והטעם: מטרוף אחר. וזהו פשוטו. ואם נפרשנו על דבר יוסף (ראה רש"י) , היה ראוי שיהיה תחת עלית - 'העלית' , כי 'עלית' פועל עומד , והנה הפסוק הבא אחריו לעד; והלא תראה "ויעל אחד מגוריה" (ראה יח' יט , ג). וטעם כרע רבץ כאריה - שמנהג האריה , אחר שטרף ישב על כרעיו וירבץ; ואילו היה עובר כל מין בחיות , לא יקום מפניהם שיברח. (י) לא יסור שבט מיהודה - לא יסור שבט גדולה מיהודה , עד שבא דוד שהוא תחלת מלכות יהודה. וכן היה , הלא תראה , כי דגל יהודה נוסע בראשונה (ראה במ' י , יד); גם אמר השם "יהודה יעלה בתחלה" (צירוף של שו' א , ב וכ , יח). ופירוש מחוקק - סופר , שיחוק על הספר. וטעם מבין רגליו - שכן דרך כל סופר , להיות בין רגלי הקצין. שילה - יש אומרים (ראה רש"י): כדרך המתרגם ארמית (ת"א) כטעם 'שֶלוֹ'. ויש אומרין (ראה רשב"ח) , שהוא מגזרת "ובשלייתה" (דב' כח , נז). ויש מי שהוציאו מלשון קדמונינו (משנה זבחים ג , ה): שליל. ויש (ראה רשב"ח) מי שפירש אותו על עיר שילה , ויפרש יבא - כמו "ובא השמש" (וי' כב , ז); או: עד כי יבא קץ שילה , כי כן כתוב "ויטש משכן שילה" (ראה תה' עח , ס) , ואחר כן "ויבחר בדוד עבדו" (שם , ע); גם זה איננו רחוק. או יהי שילה כמו "בנו" (בר' ד , יז). והה"א תחת ו"ו , כמו "בתוך אהלה" (בר' ט , כא); מגזרת "לא תשלה אותי" (מ"ב ד , כח) - לא תוליד. ומלת יקהת - כמו "ליקהת אם" (מש' ל , יז) , והיו"ד משרת לעתיד; וטעמו , שיסורו עמים אל משמעתו (ע"פ ש"א כב , יד); וכן היו עמים רבים תחת יד דוד ושלמה בנו. ואין טעם עד כי יבא שילה - שיסור השבט ממנו בבא שילה , רק טעמו , כמו 'לא יחסר לפלוני לחם , עד שיגיע עת שיהיו לו שדות רבות'; וכמוהו "כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך" (בר' כח , טו) - שישיבהו אל הארץ. (יא-יב) אסרי - היו"ד נוסף , כמו "חצבי" (יש' כב , טז); "היושבי" (תה' קכג , א). עירו - כמו "על שלשים עירים" (שו' י , ד). ויו"ד בני נוסף. או יהי פירושו: אסרי לגפן עירו ולשרקה אסרי בני אתנו , כי אסרי ישרת עצמו ואחר עמו. ולשרקה - כפול , כי היא כגפן , ו'עיר' - כ'אתון'; גם כן ובדם ענבים סותה. ויש אומרים (ראה רשב"ח) , שהיא כמו "כסותו" (שמ' כב , כו) , והוא חסר כ"ף. והנכון בעיני , שהוא מגזרת "מסוה" (שמ' לד , לג); והטעם , שתרבה תבואת כרמיו עד שיאסר עירה לגפן , ולא יחוש שיאכל הענבים , ותחת מים יכבס ביין לבושו. ודמהו לדם בעבור שיתאדם (ע"פ מש' כג , לא) - וזה על דרך משל , כמו "יטפו ההרים עסיס" (יואל ד , יח) - עד שיקרא חכליל עינים מרוב היין שהוא שותה; כי החכלילות עין יֵרָאֶה בעין משכרות היין. ושניו לבנות מרוב החלב; ולבן שינים - שם התאר. ונקראו השיניים על מערכת שְנַיִם , בעבור היותם שתי מערכות. ויאמר הגאון (ראה רס"ג תורה): חכלילי עינים יותר מהיין , וכן אמר מחלב. ואחרים אמרו , כי לבן שינים - שלא יאכל דבר טמא , ולא יתור אחרי עיניו (ע"פ במ' טו , לט). וזה דרך דרש משובש. והזכיר בתחלה השבטים כאשר נולדו , רק הקדים זבולון על יששכר (ראה להלן , יג - יד) , בעבור נפול נחלתו בין זבולון ובין דן (ראה יהו' יט , י ואי'). (יג) לחוף ימים - גם זה לאות , כי זאת דרך נבואה. ופירוש לחוף - "מחוז" (תה' קז , ל); והוא מגזרת "חופף עליו" (דב' לג , יב); כי האניות לא תעמדנה במקום מגולה לרוח. וירכתו עד (בנוסחינו: על) צידון - שיגיע יריכו עד צידון. (יד) חמור גרם - דמהו לחמור שיש לו עצם כבד; והנה חמור - סמוך , על כן רובץ. בין המשפתים - בין המערכות; ויתכן להיותו מגזרת "תשפות" (יש' כו , יב). (טו) וירא מנוחה - כאשר ראה ארצו ומקום מנוחתו נעימים , נטה שכמו לסבול כל משא , כאשר ישא החמור , ושב כעבד נותן מס. וזה הטעם על יששכר , שלא היו גבורים , ולא ירצו לצאת למלחמה לעזוב מקומם - וכן אמר משה "ויששכר באוהליך" (דב' לג , יח) - והיו נותנים מס למלך ישראל שלא יצאו , או לגוים אשר יבואו להלחם עליהם. (טז) דן ידין עמו - רמז , שהיה בעל דגל כאחד בני הגבירות (ראה במ' ב , ג , י , יח , כה); והנה היה כקצין על כל עם מהשפחות. (יז) ודמהו ברוב גבורתו לנחש; גם יתכן להיות פירוש שפיפון - מגזרת "הוא ישופך ראש" (בר' ג , טו); והטעם כפול. (יח) וטעם לישועתך קויתי יי' - בעבור שהוא נושך עקבי הסוס (ראה לעיל , יז) , יפחד מרוכב הסוס שלא ישוף ראשו בחרבו; על כן אמר הנביא: לישעתך , והכ"ף לנכח דן: כי קויתי השם להיות ישועתך. או בא שֵם תחת שם הפועל , והטעם: להושיעך; וכן "נרננה בישועתך" (תה' כ , ו) - הכ"ף לנוכח דוד או המשיח בנו. ויאמר הגאון (רס"ג תרג') , כי יחסר 'ויאמר' , וכן ראוי להיותו: ויאמר: לישועתך קויתי יי'. ורבי יצחק אמר: כאשר ראה הנביא בנו דן בדמות נחש בדרך הנבואה , מיד פחד יעקב ואמר: הושיעיני השם! (יט) גד - נבא שיבוא עליו גדוד , והוא ינצחנו באחרונה , כי יגודנו - כמו "לעם יגודנו" (חב' ג , טז). גם יגוד מפעלי הכפל; והשרק תחת חלם , כמו "ירון ושמח" (מש' כט , ו). ואנחנו לא נדע (ע"פ שמ' י , כו) היום כל התלאות העוברות על אבותינו. (כ) מאשר - יש אומרים (ראה רסג תרג') כי המ"ם נוסף. והנכון בעיני , שיהי פתרונו , שמארץ אָשֵר יבא לחם שָמֵן. ופה לחם לשון נקבה; וכן בית (ראה מש' ב , יח); ומקום (ראה ש"ב יז , יט); ועין (ראה יש' מד , יח); ויד (ראה שמ' יז , יב); ואש (ראה יר' כ , ט); ורוח (ראה מ"א יט , יא); וארץ (ראה יח' כא , כד); וארון (ראה ש"א ד , יז); ועם (ראה שו' יח , ז). וטעם מעדני מלך - ידוע. וכן אמר משה: "וטובל בשמן רגלו" (דב' לג , כד). (כא) נפתלי דמות אילה שלוחה - על דרך דורון , כי המקבל דורון יתן אמרי שפר. ויש אומרים (ראה ב"ר צח , יז) , שאילה - רמז לדבורה; הנותן אמרי שפר - רמז לשירת ברק עמה (ראה שו' ה , א ואילך). ואמר נפתלי - בעבור נחלתו (ראה שו' ד , ו). (כב) בן פרת יוסף. בן - כמו 'סעיף' , והוא לשון נקבה; וכן "ועל בן אמצת לך" (תה' פ , טז). ודקדוק פרת - 'פועלת'; כי על שני דרכים ימצא הַפּוֹעֵל: כמו 'אוייבה' גם 'אוייבת'; וכן 'פוֹרָה' ופורת , מלשון פֹּרִיה (תה' קכח , ג). ויש (ראה רשב"ח) מי שפירש אותה כמו "ותעש... פארות" (יח' יז , ו). והזכיר בן פורת פעמים , כדרך אנשי לשון הקודש: "כי הנה איביך יי'" (תה' צב , י); והטעם: פעם אחר פעם , תמיד. ועל הפירוש השני יהיה הת"ו תחת ה"א , כת"ו "ושבת לנשיא" (יח' מו , יז). וטעם בנות צעדה עלי שור - שיוסף היה כבן פורת , ועשה בנות , צעדה כל אחת עלי חומה; והטעם , שגבהו מאד על החומות הבצורות. וכמו בנות צעדה - "זבובי מות" (קה' י , א). (כג) וימררוהו - אמר הנגיד , שפירושו: שמו מררתו כמו מטרה , ואחר כן ירו בעלי חצים; וכמוהו "השמיעו אל בבל רבים" (יר' נ , כט); וטעם וימררוהו ורובו - "יסבו עלי רביו" (איוב טז , יג) , ובסוף "ישפך לארץ מררתו" (ראה שם). וישטמוהו - מוקדם , קודם וימררוהו , כאילו אמר: וכבר שטמוהו; וזה רמז על אחיו שמכרוהו. (כד) ותשב במקום איתן קשתו. וטעם ויפוזו - ויתחזקו; וקרוב אליו "מפזז" (ש"ב , ו , טז). ויש מפרשים אותו (ראה ת"א) מ'פז' , ואין טעם לו. והטעם , ששטמו אותו "בעלי חצים" (לעיל , כג) , והתחברו לשפוך מררתו; וקשתו היתה חזקה , ופחדו ממנו ולא יכלו לו , כי ידיו היו חזקים. מידי אביר יעקב; משם - רמז ליד אביר יעקב , שהוא השם , מאותו הכח יכול , והיה רועה אבן ישראל. וכן היה: "ויכלכל יוסף" (בר' מז , יב). וטעם אביר יעקב - שהוא ידע אהבתו את יוסף. וטעם אבן - כעצם הדבר. ויש אומרים (ראה ראב"ע דב' י , ו) , כי משם - כמו "מאז" (בר' לט , ה); וכזה לא מצאנוהו במקרא. גם אבן ישראל - שמת לבו והיה כאבן , ושב לרעות; והטעם: לחיות במאכל. וזאת דרך רחוקה. (כה) מאל אביך - על דעתי , שהוא דבק עם הפסוק שהוא למעלה , והטעם: זה הכח שהיה בידך , מאל אביך היה , והוא יעזרך; ומ"ם מאל ישרת עצמו ואחר עמו , כמו "באל שדי ושמי יי'" (שמ' ו , ג). והנה הטעם כפול: ומאת שדי והוא יברך אותך. ופירשהו הגאון (רס"ג תרג'): אשאל מאל אביך. ויתכן היות ברכות שמים דבק עם מאל אביך , והטעם יתברר במלת "תהיין" (להלן , כו). ברכות תהום - כאשר אמר משה "וממגד ארץ" (דב' לג , טז). גם תהום הוא לשון נקבה , וכן "תהום רוממתהו" (יח' לא , ד). וכן טעמו: שירדו גשמים ממעל בארצו , וירבו המעיינות והנחלים מהתהום שהוא רובצת מתחת לארץ. ברכות שדים ורחם - דימה השדים לשמים , והרחם - לתהום , והטעם: שירבו בניו; והפך זה: "רחם משכיל ושדים צומקים" (הו' ט , יד). (כו) ברכות אביך - אלה הברכות שבירכתיך עצומים הם , ויתחברו עם ברכות יולדי שבירכוני. והורי - כמו 'יולדי' , וכן "ותהר את מרים" (דה"א ד , יז); "הֹרָה גבר" (איוב ג , ג). תאות - מגזרת "והתאויתם לכם" (במ' לד , י): שתגבהנה הברכות. נזיר אחיו - מגזרת "נזר" (שמ' כט , ו). והוא סמוך , כמו "נדיב לב" (שמ' לה , כב). (כז) בנימן - דמהו לזאב , כי גבור היה; והאות: אנשי הגבעה (ראה שו' כ). עד - כמו תרגום 'שלל' , וכן "אז חולק עד שלל" (יש' לג , כג); "ליום קומי לעד" (צפ' ג , ח); "בגד עדים" (יש' סד , ה). ולערב יחלק הטרף ששלל לבניו. וישועה אמר , כי זה רמז לשאול שנצח את עמלק (ראה ש"א טו); וטעם בבקר - בתחלת המלכות , ולערב - בגלות על דבר מרדכי; וזה דרך דרש (ראה תנח' ויחי , יד). ודעת המתרגם ארמית ידועה. (כח) איש אשר כברכתו - כאשר באה לכל אחד מהברכה , כן ברך אותם; כטעם "איש כפתרון חלומו" (בר' מא , יא). (כט) ויצו אותם - שילכו כולם עם יוסף לקוברו. ויאסף רגליו אל המטה - כי בתחלה ישב על המיטה , ורגליו תלוייות , כמנהג ארץ אדום היום; ולא כן מטות הישמעאלים.