מאגר הכתר בראשית פרק מט עם פירוש רד"ק

פרק מט
(א) ויקרא - קראם שיאספו לפניו. את אשר יקרא אתכם - ענין 'מקרה' , כמו "מדוע קראוני אלה" (יר' יג , כב); "שתים הנה קוראותיך" (יש' נא , יט) , והדומים להם. ופירוש את אשר - מאשר , כי 'את' הוא במקום 'מן' ברוב המקומות; כי הוא לא הגיד להם אלא קצת מאשר יקרא אותם. באחרית הימים - יש בקרוב ויש ברחוק , כמו מלת 'מחר'; וזה - עניינו כשיכנסו לארץ לרשתה. ואמר להם ברוח נבואה קצת מאשר יקרא אותם; יש בחלוקותם ויש בהצלחתם במלחמה עם אוייביהם. ועד יהודה זכר דרך לידתם. (ב) הקבצו - זה היה תחלת דברו ברוח הקודש; כמו בשירת משה "האזינו השמים" (דב' לב , א) , ובשירת דבורה "שמעו מלכים" (שו' ה , ג). (ג-ד) ראובן בכורי אתה - ושנה ושלש ואמר כחי , וראשית , ואוני , כי הוא ראוי לשלש מעלות , כמו שתרגם אנקלוס: "בכרותא כהונותא ומלכותא" , וזהו שאמר: יתר שאת , והוא כולל הבכורה והכהונה , שהם מעלה ונשיאות; ואמר: ויתר עז - על המלוכה , כי המלך צריך עז ותוקף , כמו שאמר "ויתן עוז למלכו" (ש"א ב , י). אמר לו: היית ראוי שיהיה לך יתר שאת , ותהיה יתר עז , לולי שחטאת חטא גדול. זהו שאמר: פחז כמים - קלות ומהירות היה לך; כמו המים הנגרים (ע"פ ש"ב יד , יד) , כן מהרת לעשות תאותך , וגבר יצרך עליך , ולא עמדת לפניו ולא התבוננת בעצמך , כי עון גדול הוא. לפיכך אל תותר - לא יהיה לך יתרון על אחיך , כי עלית משכבי אביך. אז , כשעשית זה , חללת יצועי , ועלה ונפסק ממני , שלא הייתי עוד עם בלהה. ואדני אבי ז"ל פירש יתר שאת - ענין 'כפרה' , והיא הברכה שברכו , שתתגבר סליחתו על עוונו. (ה) שמעון ולוי אחים - אחים היו במעשה דינה , כמו שאמר "ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה" (בר' לד , כה). כלי חמס - חרבותם היו כלי חמס , כי שלא כדין הרגו כל אנשי שכם; אם שכם חטא , מה חטאו כלם?! ושמו אותי ואת ביתי בסכנה גדולה , לולי רחמי האל שהיה חתתו על הגוים (ראה בר' לה , ה). מכרותיהם - כמו 'במכרותיהם' , כלומר: בארץ מגורותם , שהיו עמהם בשלום והיו גרים עמהם , והם הרגום; זהו חמס , כי לא היו אנשי מלחמתם; וכן "בארץ מכורותיך" (יח' כא , לה); "על ארץ מכורתם" (יח' כט , יד). וכן תרגם אנקלוס: "בארע תותבותהון". וב'ילמדנו' (תנח' ויחי ט) מפרש מכירותיהם - חרבותם , וכן הוא בלשון יוני , שקורין לחרב 'מכירין'. (ו) בסודם - כשנתיעצו ונקהלו במעשה שכם , לא באה נפשי עמהם , ולא בעצתי עשו מה שעשו; וכפל הענין במלות שונות. אמר תחד - לשון נקבה , כי הכבוד הוא הנפש. כי באפם הרגו איש - דרך כלל , כמו "ואיש ישראל נגש" (ש"א יד , כד) , והדומים לו. וכן שור - כמו "כי בא סוס פרעה" (שמ' טו , יט) , והדומים לו. כי אפשר שלקחו קצת הבהמות עמהם ועקרו קצתם. ויש מפרשים עקרו - כמו הרגו. [בשרשים (שרשים: 'שור'): כתב רבי יעקב בן אלעזר , שהוא כנוי למושל.] ושור - הוא נשיא הארץ חמור (ראה בר' לד , ב); ולגדולה קראו שור , כמו "בכור שורו" (דב' לג , יז). או יהיה שור - חומה , כתרגומו (ת"א). וברצונם - למלא רצונם ותאותם. ובדרש (ב"ר צט , ו): אל תבא - במעשה זמרי , שלא יחסו עד ישראל (ראה במ' כה , ו , יד); ובקהלם אל תחד כבודי - במעשה קרח , שאמר "בן לוי" (במ' טז , א) ולא אמר 'בן ישראל' , כמו שיחסו בדברי הימים "בן לוי בן ישראל" (דה"א ו , כג). (ז) ארור אפם - כל 'ארור' הוא לשון חסרון הברכה והטובה , כמו "וארותי את ברכותיהם" (מל' ב , ב). ופירוש ארור אפם - דרך תפִלה , שיחסר אפם , כי עז הוא מלסבלו; וכפל הדבר במלות שונות לחזק הדבר , ואמר: ועברתם כי קשתה. אחלקם ביעקב - שלא יהיו יחד , כי שמעון - היתה נחלתו חלוקה , כי היה להם בתוך בני יהודה , ולא היתה נחלתם כאחד (ראה יהו' יט , א - ט); ולוי גם כן לא היתה לו נחלה , אלא מגרשי הערים בכל שבט ושבט (ראה במ' לה , א - ח). ובבראשית רבה (צט , ז): אחלקם ביעקב - כיצד? עשרים וארבעה אלפים נפלו משבט שמעון בדבר זמרי (ראה במ' כה , ט) , והיו אלמנותיו עשרים וארבעה אלף , ונתחלקו בשבטי ישראל , שני אלפים בכל שבט ושבט. וכל מי שמסבב על הפתחים , משבטו של שמעון. אמר הקדוש ברוך הוא: ולוי , אף הוא יהא מסבב? מה עשה הקדוש ברוך הוא? האכילו פרוסתו בנקיות , ונתקיימה גזרת יעקב; גדלו הקדוש ברוך הוא ונתן לו אחד מעשרה , והוא מסבב על הגרנות ואומר: תנו לי חלקי! (ח) יהודה אתה יודוך אחיך - למלוכה; שהמלכות שנטלתי מראובן - נתתיה לך , ואחיך יודו לך המלוכה , כמו שנאמר "ויבואו כל שבטי ישראל אל דוד חברונה" (ש"ב ה , א) להמליך את דוד. ובבראשית רבה (צט , ח): כיון שראה יהודה , שזכר לראובן חטאו ולשמעון ולוי חטאם , נתירא יהודה שלא יזכור לו מעשה תמר. התחיל קורא לו: יהודה אתה יודוך אחיך - אתה הודית במעשה תמר (ראה בר' לח , כו) , לכך יודוך אחיך להיות מלך עליהם. ידך בעורף אויביך - זה דוד , שנצח כל אויביו במלחמה; וכן אמר "ואויבי תתה לי עורף" (ש"ב כב , מא). ישתחוו לך בני אביך - כשיראו אותך מצליח , ישתחוו לך ויאמרו , כי לך יאתה המלוכה (ע"פ יר' י , ז). ויצחק אמר ליעקב: "בני אמך" (בר' כז , כט) , שלא היתה לו אשה אלא רבקה; ויעקב אמר ליהודה: בני אביך , לפי שהיו לו ארבע נשים , וכל הבנים בני אב אחד. (ט) גור אריה יהודה - מתחלה יהיה גור , שהוא הקטן , ואע"פ כן הוא על שאר החיות. וכן יהודה - ראשון לקרבן הנשיאים (ראה במ' ז , יב); וכן במלחמת הכנעני אמר "יהודה יעלה" (שו' א , ב); וכן בגבע בנימין "יהודה בתחלה" (שו' כ , יח); וכן ראשון לשופטים - עתניאל בן קנז למטה יהודה (ראה שו' ג , ט); עד שבא דוד ומלך והיה אריה. מטרף בני עלית - מרוב טרף עלית לשם ולתהלה ותפארת (ע"פ דב' כו , יט) , כמו שאומר "ויעש דוד שם בשובו מהכות (בנוסחנו: מהכותו) את ארם" וגו' (ש"ב ח , יג). כרע רבץ כאריה - פירש אדני אבי ז"ל: בימי דוד כרע כמו האריה , שבעת פחדתו מחיות אחרות , לא ירבץ אלא יכרע , כדי שיהיה נקל לקום בבאם עליו; אבל כשאינו פוחד , הוא רובץ בהשקט. כן דוד היה טרוד במלחמה כל ימיו , והיה קם מהרה על אויביו והורגם , כמו האריה לחיות; אבל שלמה יהיה רובץ , שלא יפחד ממלחמה , כי כל הגוים יעבדוהו וייראו ממנו , ואין מי שיקימנו. (י) לא יסור שבט מיהודה - המושל יקרא שבט , לפי שרודה על העם ומיסרם , כמו שמיסר אדם בשבט. וכן דרך המושלים להיות שבט בידם לדמיון זה , כמו שאמר "את שרביט הזהב אשר בידו" (אס' ה , ב); וכן אמר "שבט מושלים" (יש' יד , ה); "שבט מישור שבט מלכותך" (תה' מה , ז). וכן היה , כי מעת הכנסם בארץ היה ראשון לכל דבר כמו שכתבנו (לעיל , ט). ומחוקק מבין רגליו - רוצה לומר: מבניו , כמו שאמר "ובשליתה הַיֹּצֵת מבין רגליה" (דב' כח , נז). והמושל יקרא מחוקק , לפי שנותן החקים. אמר: לא תסור שררה מיהודה עד שיהיה לו יותר , שיהיה מלך; ואמר זה על דוד. ופירוש שילה - בנו , מן "ובשליתה" (שם). ודעת המתרגם: על המשיח , ותרגם שילה - כמו 'שלו' , "דדיליה". וכן בבראשית רבה (צט , ח): עד כי יבא שילה - עד שיבא מי שהמלכות שלו. וענין זה , כאדם האומר לאחד: קח זה עתה , עד שאתן לך יותר. ולו יקהת עמים. יקהת - שֵם , וכן "ותבוז ליקהת אם" (מש' ל , יז); ופירושם: 'משמעות ועבודה'. אומר , כי העמים יהיו נשמעים אליו ועובדים אותו; וזה היה לדוד , וכל שכן למלך המשיח. (יא) אוסרי לגפן - היו"ד נוספת כיו"ד "שוכני סנה" (דב' לג , טז) , והדומים להם. וכן בני אתונו - היו"ד נוספת; וכפל הענין במלות שונות. ואמר ולשורקה בני אתונו , כי לשורקה - הוא כמו לגפן , ובני אתונו - כמו עירה. ובזה הפסוק שבח ארץ יהודה , שתהיה טובה ודשנה , עד שכל אחד מהם יאסור חמורו לגפן אחת , שיאכל ממנה , ואינו חושש; כל כך יהיו ענבים רבים בגפן. ויש מפרשים (רש"י) , שיטעון חמורו מגפן אחת. וכן מרוב היין , אם ירצה , יכבס בגדיו ביין; וכפל הענין במלות שונות , ואמר ובדם ענבים סותה - כי דם ענבים הוא היין , וסותה הוא לבושו. וכל זה דרך הפלגה. ואמר עוד: (יב) חכלילי עינים מיין - ואמר גם כן דרך הפלגה , כי פניו ועיניו יהיו אדומים מרב שתות היין , כמו "למי חכלילות עינים" (מש' כג , כט); כי שותה היין , יהיו פניו ועיניו אדומים. ואמר עינים - על המראה , כמו "ועינו כעין הבדולח" (במ' יא , ז). ולבן שנים מחלב - מרוב שתות חלב יהיו שניו לבנים. ויש מפרש (ראה אונקלוס ורש"י) שנים - שני הסלע יהיו לבנים מחלב הרחלים והעזים והפרות , שיזוב משדיהן מרוב חלב. ויש לפרש אלה השנים פסוקים דרך משל , על המלך המשיח. אמר אוסרי לגפן עירה - והגפן הוא משל על כנסת ישראל , כמו שנאמר עליהם "גפן ממצרים תסיע" (תה' פ , ט); וכן שורקה , כמו שנאמר "ואנכי נטעתיך שורק כלו זרע אמת" (יר' ב , כא). וכן יהיו ישראל בימי המשיח , כי השורקה הוא הטוב שבגפנים , עד שאמרו , כי הענבים שיוצאים ממנו אין בהם חרצן. ואמר אוסרי , כי המלך המשיח יאסר ויחבר ברצון האל מלכות יהודה ואפרים כאחד , כמו שאמר "ועשיתים לעץ אחד והיו אחד בידי" (יח' לז , יט). ואמר לשון אוסרי על דרך שאמר "באסרם לשתי עונותם" (הו' י , י) , שהוא אומר על שתי הממלכות; כי החבור היפה שלא יפרד - עם האסירה והקשירה. ועירה ובני אתונו - הוא המלך המשיח , כמו שנאמר עליו "עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות" (זכ' ט , ט). ואמר כבס ביין לבושו , על דרך שאמר עליו גם כן במזמור 'רחש לבי דבר טוב' (תה' מה , ב): "מור ואהלות קציעות כל בגדותיך" (שם , ט) , שנאמר בדרך משל על החכמה ועל המעשים הטובים; כמו שאמר בספר קהלת דרך משל "בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר" (קה' י , ח). ואמר ביין , כי ריח היין הטוב כולל בעלי הריח; וכן אמר "זכרו כיין לבנון" (הו' יד , ח). לפיכך אמר ביין , בפתח הבי"ת , שמורה הידיעה , כלומר: היין הידוע בריח ובטעם , כמו שאמר "זכרו כיין לבנון" (שם); ואמר "וחכך כיין הטוב" (שה"ש ז , י). ונאמר עליו , כי השכליות יעמדו לו במקום החושיות: אמר "ונחה עליו רוח יי' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי'" (יש' יא , ב); ואמר "והריחו ביראת יי' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח" (שם , ג); ואמר "ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע" (שם , ד); וזהו שאמר ובדם ענבים סותה. הנה זכר הכיבוס על המראה , שנראה הדבר יפה אחר הכבוס; וזכר היין על הריח; והכל מבואר דרך משל. ואמר חכלילי עינים מיין ולבן שנים מחלב - כבר זכר היין לענין הריח , וזוכר אותו לענין המראה. ואלה שתי המראות שזכר הם היפות שבמראות; וכן אמר "זכו נזיריה משלג צחו מחלב אדמו עצם מפנינים ספיר גזרתם" (איכה ד , ז); ואמר "דודי צח ואדום" (שה"ש ה , י). ועִלת היין במראהו , כשהוא אדום מבהיק , כמו שאמר "אל תרא יין כי יתאדם כי יתן בכוס עינו" (מש' כג , ל) - כאלו יצאו ממנו ניצוצות בכוס , והנה הוא לעצם מראהו , מראה אַחֵר זולתו. וכן הלובן הצח הבוהק , מראהו , מראה אַחֵר זולתו , כמו שאמר "כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר" (שמ' כד , י); ומִזַּכּוּת השמים ומטהרתם יראו הכוכבים מאחריו; וכן הספיר , מראהו , מראה אַחֵר מאחריו. ופירוש עינים - שתי מראות. וכן פירוש שִנַּים; והשנים הם לבנות מכל הגוף. וכן שבח אותם בלובן , שאמר "שניך כעדר הרחלים שעלו מן הרחצה" (שה"ש ו , ו) , כי הרחלים - צמרם לבן ברוב , וכן אמר "כצמר יהיו" כנגד מה שאמר "כשלג ילבינו" (יש' א , יח). וגם הם חזקות , שאין עצם עומד קיים בגוף אחר המיתה לאורך ימים כמו השִנים; וגם עומדים בלבנינותם , לא יְשַנֵּם העפרירות. וזכר שתי המראות בּלְשון השְנִיוּת: 'עינים' , 'שנים'; והאחד מגיד על חבירו , כמו שפירשנו למשל על המלך המשיח , כי מיושר מעשיו על השלמות יראה יושר לבבו ועצם שכלו בתחתונים ובעליונים , עד השגת האל יתברך , כפי מה שיסבול השכל בעודנו בגוף. והנה יהיה תוכו כברו , ויותר; כי יתרה פעולת השכל על פעולת המעשה מאד. וכל הענין הזה אמר יעקב אבינו ברוח נבואה שבאתהו כשקרא לבניו , ואמר לכל אחד כפי שהראתהו הנבואה. (יג) זבולן - עד הֵנָה זכרם כסדר לידתם , ועתה הקדים זבולן ליששכר , ויששכר נולד קודם זבולן. ואמרו בבראשית רבה (צט , ט): לפי שיששכר עוסק בתורה , וזבולן עוסק בפרקמטיא ובא ומאכילו , לפיכך קדם עליו; "עץ חיים היא למחזיקים בה" (מש' ג , יח). יששכר כונס , וזבולן מביא באניות ומוכר , ומניח לו צרכו; וכן משה אמר "שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך" (דב' לג , יח). לחוף ימים ישכון - חלקו יהיה בארץ לחוף ימים , כמו שאמר בספר יהושע "ועלה גבולם לימה" (יהו' יט , יא); וכן אמר משה: "כי שפע ימים יינקו" (דב' לג , יט). ו'חוף' הוא ענין 'כסוי' , כמו 'חופה'; והנמל הוא מקום שמתכסות שם הספינות מפני הרוחות הנושבות , לפיכך נקרא 'חוף'. והוא לחוף אניות - והוא יהיה תמיד לחוף אניות , כי יהיה רוב עסקו בסחורה דרך ים , ויהיו לו אניות בחוף הים בארצו. וירכתו על צידון - סוף גבולו יהיה על צידון , כי צידון היא לחוף הים. ופירוש על - כמו 'עד'; וכן "על המעברות" (יהו' ב , ז) - כמו עד. וירכתו - כמו "ולירכתי המשכן" (שמ' כו , כב). (יד-טו) יששכר חמור גרם - כחמור חזק בעל גרמים , שרובץ תחת משאו (ע"פ שמ' כג , ה) כשירצה לנוח מעט , ויקום עם משאו. והמשפתים - הם המשואות שנושא; ואמר בלשון שנים , משפתים , כי שופתים ועורכים עליו שני משואות , אחד מימין ואחד משמאל. ודמהו הדמיון הזה , רוצה לומר , כי תהיה ארצו טובה , כמו שאומר , ויתעסק בעבודת ארצו , ולא יצא למלחמה עם שאר השבטים כשיצאו , אלא יתן מס למלך ישראל , שיניחהו בארצו; זהו שאמר וירא מנוחה כי טוב וגו'. ורבותינו ז"ל פרשו זה הענין (ראה ב"ר צח , יב; צט , י) , שהיה שבט יששכר עוסק בתורה , והיתה לו ארץ טובה. והוא משל , שתהיה תורתו נעימה ושלימה , ויגיעתו בתורה היתה לו מנוחה; וזהו שאמר וירא מנוחה וגו' , ויט שכמו לסבול - עבודת התורה והחכמה. ויהי למס עובד - שהיה עבד ישראל , ושולח להם דברי תורה וחכמה; וכן הוא אומר "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל" (דה"א יב , לג). (טז) דן ידין עמו - אמר , כי מדן יהיה שופט כמו מאחד שבטי ישראל. והוצרך לומר זה , מפני שהיה בן השפחה; אע"פ כן יהיה כאחד שבטי ישראל בגדולה. וכן היה ראש דגל (ראה במ' ב , כה) , ושפט את ישראל; ואמר זה על שמשון , כמו שאמר "והוא שפט את ישראל עשרים שנה" (שו' טז , לא). (יז-יח) יהי דן - דמהו לנחש ולשפיפון , שהולך יחידי; כי שאר החיות ברוב הולכים חבורות , והנחש לעולם הולך יחידי וממית רבים. וכן שמשון , היה הולך יחידי והיה ממית רבים משונאי ישראל , רגלים ופרשים , כמו שכתב "ויך אותם שוק על ירך" (שו' טו , ח); ובלחי החמור הכה אלף איש (ראה שם , טו); והושיע את ישראל מיד פלשתים. וזהו שאמר יעקב אבינו: לישועתך קויתי יי' - וזה ישועתך תהיה: שאיש אחד ינצח כמה אלפים , אין זה כי אם ישועת האל. ויש מפרשים (ראה רש"י) , כי כשראה יעקב אביו שינקרו פלשתים את עיניו (ראה שו' טז , כא) , אמר: לישועתך קויתי יי' - שינקום נקמתי מהם. וכן היה , כמו שאמר , כי "רבים אשר המית במותו מאשר המית בחייו" (ראה שם , ל). (יט) גד גדוד יגודנו - יבא גדוד עליו , שיגודנו; והוא יגוד עקב - והוא יגודנו בסוף. ואמר זה על המלחמה שיעשו בני גד עם ההגריאים , כמו שכתב בדברי הימים (ראה דה"א ה , יח - כב) , ואע"פ שנזכרו שם בני ראובן וחצי שבט מנשה , נראה , כי בני גד היו עקר המלחמה , ועלהם באו ההגריאים תחלה; כי על ספור בני גד בא זה הענין. כי בזכרו ספור בני ראובן בתחלה (ראה שם , י) , זכר המלחמה שעשו הם עם ההגריאים; אם כן המלחמה הזאת היתה לבני גד (ראה שם; יא - יז); וזכר בני ראובן וחצי שבט מנשה עמהם כי הם עזרום. (כ) מאשר שמנה לחמו - באמרו מאשר במ"ם , נראה , כי על מקצת ארצו אמר שתהיה שמנה. ולחמו הוא ארצו , כי היא המוציאה הלחם , והלחם - כלל לכל מאכל. והיו בארצו זיתים לרוב , וכן אמר משה "וטובל בשמן רגלו" (דב' לג , כד); וכן שאר פירות ארצו היו שמנים. והוא יתן מעדני מלך - לפי שארצו תהיה שמנה , ישלחו מפירותיה למלכים למעדן. (כא) נפתלי אילה שלוחה - נתנבא על התשועה שתבא לישראל על יד איש משבט נפתלי , והוא ברק , ועל יד דבורה (ראה שו' ד); והיו כאילה , שהיא קלה ברגליה. ולא אמר 'איל' , כי עיקר המעשה על יד נקבה היה , והיא דבורה. ואמר שלוחה - כאלו שלוחה למהר המעשה. וכן אמר בשירה על ברק "בעמק שולח ברגליו" (שו' ה , טו). ואמר על השירה שישירו אחר התשועה: הנותן אמר שפר. (כב) בן פרת יוסף בן פורת עלי עין - הסעיף יקָרֵא בן , לפי שהוא תולדת האילן. ואמר בן שהוא לשון זכר , וכנהו בלשון נקבה ואמר פורת , ואמר בנות , ואמר צעדה , לפי שהוא הסעיף והיא הפארה שהוא בלשון נקבה. וכן אמר "בסעיפותיו קננו" (יח' לא , ו) בלשון נקבה; כמו שאמר "אחבשה לי החמור וארכב עליה" (ש"ב יט , כז) , לפי שיקרא 'חמור' ויקרא 'בהמה'; וכן "שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו" (שמ' כב , כה) , לפי שיקרא 'שלמה' ו'בגד'; והדומים להם שכתבנו בספר מכלל (ח , ב ואי'). ופורת - התי"ו במקום ה"א; יאמר לזכר "פורֶה" (דב' כט , יז) ולנקבה 'פורָה'. ובא התי"ו במקום ה"א , כמו "וקראת אתכם" (דב' לא , כט) - כמו 'וקראה'. בן פורת עלי עין - שלא יבול עלהו , ויפרה וירבה מאד , כמו שאמר "והיה כעץ שתול על פלגי מים" (תה' א , ג); וכן היו בני יוסף רבים. וכפל הענין , לפי שהיו שני שבטים. בנות צעדה עלי שור - ואלה שתי הבנות יגדלו ויארכו כל כך , עד שיעלו על החומה , כמו שמעלין גפן סורחת על החומות. (כג) וימררוהו ורובו - אם דבר זה על העבר , אמר זה על פוטיפר ואשתו ועל אנשי ביתו , אבל לא על אחיו; לא יתכן שדבר יעקב אבינו בגנות בניו בשעה שברכם. ואע"פ שדבר בגנות ראובן , עשה כן לתת טעם , למה נטל ממנו בכורתו; וכן שמעון ולוי , למה חלקם (ראה לעיל , ז). וימררוהו - מררו חייו , שנתנוהו במאסר יותר משנתים ימים; ואמר במזמור "ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו" (תה' קה , יח). ורובו - הורו בו חציהם. והוא מפעלי הכפל , ובא לגזרת פָּעוֹל , בשקל "רומו מעט" (איוב כד , כד). וישטמוהו בעלי חצים - שטמוהו חנם אותם בעלי חצים שהלשינֻהו אל אדניו. והדברים הרעים , כנה אותם בחצים , כמו שאמר "חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים" (תה' קכ , ד). (כד) ותשב באיתן קשתו - קשתם , שהורו לו חציהם בה , נשברה; אבל קשתו ישבה במקום חזק , עד שעלה למעלה רמה. ויפזו זרועי ידיו - ויתחזקו זרועי ידיו , כלומר: היה לו כח רב להשיב גמולם לשונאיו. וכן "מפזז ומכרכר" (ש"ב ו , טז) - ענין 'חוזק' , כי המרקד מחזק אזור מתניו בעת רקדו. ומאין בא לו כל זה הכבוד? מידי אביר יעקב - מיד האל , הוא אביר יעקב שחזק אותו , ולא נמוטו פעמיו (ע"פ תה' יז , ה) בכל הצרות אשר עברו עליו. משם רועה אבן ישראל - משם , מכבוד יוסף שנתן לו האל , רעה עתה כל ישראל. ולפי שהאבן עצם חזק וגוף אחד , כנה כל ישראל באבן; או לפי שישראל עיקר בנין העולם , קראם על דרך משל. ורב סעדיה פירש בערבי 'דֵאתִי'; פירש 'עצם' , כמו שפירשנו. (כה) מאל אביך - בא אליך זה הכבוד , והוא יעזרך. ואת שדי - ומאת שדי בא אליך , והוא יברכך. ומ"ם מאל עומד במקום שנים. ובמה יברכך? שתהיה ארצך מבורכת מברכות שמים מעל , והוא הטל והגשם בעתו; וכן יתן לך ברכות תהום רובצת תחת. וכן אמר משה: "מבורכת יי' ארצו ממגד שמים מטל ומתהום רובצת תחת" (דב' לג , יג). ונאמר על המים שהם בבטן הארץ , כאלו הם רובצים עד בא עתם , ויצאו , או על ידי אדם או על ידי מטר השמים. ואמר , כי ארצו תהיה מלוחלחת מהמים שתחת הארץ , עד שלא תהיה יְבֹשֶת לאחד מן העשבים והעצים שיצמחו בה , אפִלו בעת שלא ירד הגשם. ברכות שדים ורחם - דעת המתרגם ידוע. ויש מפרשים (ראה שרשים: 'שד'): ברכות שמים וארץ; ואע"פ שזכרם , כפל הענין לחזק; כי השמים , בתתם המטר , הם כמו השדים שנותנים החלב , והארץ בהוציאה הפירות , כמו הרחם. ואדני אבי ז"ל פירש: שדים - המניקת , ורחם - האם. וזכר אחר כן ברכות אביך , כי שלשה אלה מברכים הילד: האב והאם והמינקת. ולפי דעתי , כי היא ברכת הבנים הנולדים , הפך "רחם משכיל ושדים צומקים" (הו' ט , יד). (כו) ברכות אביך גברו - כמו 'יגברו' , ורבים כמוהו: 'עבר' במקום 'עתיד'; ובדברי הנבואה יותר. אמר: ברכותי שאני מברך אותך , יגברו על ברכות הורי שברכו אותי. והורי - פירושו: אבותי , והם אברהם ויצחק. והאב יקרא 'הורֶה' והאם 'הורָה' , כי שניהם שותפין בהריון: האב נותן ההריון , והאם מקבלת אותו. עד תאות גבעות עולם - והברכות יהיו לך ולזרעך עד גבול גבעות עולם. תאות - מן "והתאויתם לכם" (במ' לד , י) , שפירושו: והגבלתם. ורוצה לומר: כל זמן שהעולם קיים. וזכר הגבעות , כי הגבעות וההרים הם הדבר הקיים יותר בעולם השפל; וכן אמר "כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה" (יש' נד , י). תהיין לראש יוסף - כל הברכות הנזכרות תהיין לראש יוסף. וכפל הענין במלות שונות לחזק הענין , ואמר ולקדקד נזיר אחיו. נזיר - שר וגדול , כמו "מנזריך כארבה" (נח' ג , יז). (כז) בנימין זאב יטרף - יהיה כמו הזאב שהוא טורף בהמות וחיות , והוא אביר לב לבא אל היישוב יותר משאר החיות; וכן בני בנימין יהיו גבורים ואבירי לב ובעלי מלחמה. וכן נזכרו בדבר פילגש בגבעה (ראה שו' כ , טז) , ובדבר דוד כשבאו אליו , ואמר עליהם "מימינים ומשמאילים בחיצים ובאבנים" (ראה דה"א יב , ב). בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל - אמר: ויותר יהיה מהזאב , כי הזאב טורף בערב , כמו שאמר "זאיבי ערב" (צפ' ג , ג) , אבל בנימין - בבקר ובערב יאכל עד אויביו ויחלק שללם. ועד - כמו 'שלל'; תרגום "שלל" (במ' לא , יא): "עדאה". ורמז גם כן בזה מלחמת שאול , שהיה משבט בנימין , בעמלק (ראה ש"א , טו) ובשאר הגוים , כמו שכתוב (ראה ש"א יד; לא). וכן מרדכי שקם על המן ועל עמו , והיתה תשועה גדולה לישראל על ידו (ראה אס' ז , י; ט , א - יז). וקרא מלחמת שאול בקר , לפי שהיתה תחלת מלכות ישראל , והיו ישראל בארצם; וקרא מלחמת מרדכי ערב , לפי שגלו ישראל מארצם והיו בגלות שהוא דומה לערב. ומה שאמר יחלק שלל , והכתוב אומר "ובבזה לא שלחו את ידם" (אס' ט , טו) - לפי שנתן המלך למרדכי את כל אשר להמן (ראה אס' ח , ז). (כח) כל אלה שבטי ישראל שנים עשר - אמר זה , לפי שיוסף היה שני שבטים , אע"פ כן לא היו אלא שנים עשר בחלוקת הארץ , כי לוי לא נטל חלק בארץ; והנה הם שנים עשר שבטים (ראה במ' כו). וזאת אשר דבר להם אביהם - זאת העתידה או הנבואה. ויברך אותם - וכשכלה דבריו במה שיקרא אותם , ברך אותם - ולא זכר הברכה שברכם , אלא אמר איש אשר כברכתו ברך אותם - כל אחד כפי ברכתו אשר תהיה להם , כן ברך אותם. (כט) ויצו אותם - אחר שברכם , צוה להם שיקברוהו בקבר אבותיו; אע"פ שצוה יוסף בזה , צוה גם כן שאר בניו , שיהיו כלם זריזים בקבורתו. אל אבותי - כמו עם אבותי , וכן "ואשה אל [אחותה] לא תקח" (וי' יח , יח). אל המערה - כמו במערה; "ואל הארון תתן את העדות" (שמ' כה , כא) - כמו 'בארון'. (ל) במערה - והטעם למה זכר דבר המקנה בכל מקום , כתבנו בפרשת 'ויהיו חיי שרה' (בר' כה , י). (לא) שמה קברו יצחק וישמעאל. קברו את יצחק ולא אמר 'קברנו' , כי הוא ועשו קברו אותו , לפי שלא רצה לשתף עצמו עם עשו שהיה רשע. (לג) ויאסוף רגליו כי בעודנו מדבר עמם היה מתחזק ויושב על המטה , ורגליו חוץ למטה , וכאשר כלה לדבר , אסף רגליו אל המטה ושכב על מהטה. ויגוע - במיתת הצדיקים , מיתה קלה בלא צער. ויש דרש (תענית ה , ב): לפי שלא אמר 'וימת' , אמרו: יעקב אבִנו לא מת; והנה במשה נאמר "וימת" (דב' לד , ה) , ואמרו בדרש (ספ"ד שנז): רבנו לא מת; ואמת הוא כי הצדיקים אינם מתים. ויאסוף אל עמיו - פרשנוהו (בר' כה , ח).