מאגר הכתר בראשית פרק מט עם פירוש ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד

פרק מט
[רביעי] [א] וַיִּקְרָ֥א יַעֲקֹ֖ב אֶל־בָּנָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הֵאָֽסְפוּ֙ וְאַגִּ֣ידָה לָכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים:
[ב] הִקָּבְצ֥וּ וְשִׁמְע֖וּ בְּנֵ֣י יַעֲקֹ֑ב וְשִׁמְע֖וּ אֶל־יִשְׂרָאֵ֥ל אֲבִיכֶֽם:
[ג] רְאוּבֵן֙ בְּכֹ֣רִי אַ֔תָּה כֹּחִ֖י וְרֵאשִׁ֣ית אוֹנִ֑י יֶ֥תֶר שְׂאֵ֖ת וְיֶ֥תֶר עָֽז:
[ד] פַּ֤חַז כַּמַּ֙יִם֙ אַל־תּוֹתַ֔ר כִּ֥י עָלִ֖יתָ מִשְׁכְּבֵ֣י אָבִ֑יךָ אָ֥ז חִלַּ֖לְתָּ יְצוּעִ֥י עָלָֽה: פ
[ה] שִׁמְע֥וֹן וְלֵוִ֖י אַחִ֑ים כְּלֵ֥י חָמָ֖ס מְכֵרֹתֵיהֶֽם:
[ו] בְּסֹדָם֙ אַל־תָּבֹ֣א נַפְשִׁ֔י בִּקְהָלָ֖ם אַל־תֵּחַ֣ד כְּבֹדִ֑י כִּ֤י בְאַפָּם֙ הָ֣רְגוּ אִ֔ישׁ וּבִרְצֹנָ֖ם עִקְּרוּ־שֽׁוֹר:
[ז] אָר֤וּר אַפָּם֙ כִּ֣י עָ֔ז וְעֶבְרָתָ֖ם כִּ֣י קָשָׁ֑תָה אֲחַלְּקֵ֣ם בְּיַעֲקֹ֔ב וַאֲפִיצֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל: פ
[ח] יְהוּדָ֗ה אַתָּה֙ יוֹד֣וּךָ אַחֶ֔יךָ יָדְךָ֖ בְּעֹ֣רֶף אֹיְבֶ֑יךָ יִשְׁתַּחֲוּ֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֥י אָבִֽיךָ:
[ט] גּ֤וּר אַרְיֵה֙ יְהוּדָ֔ה מִטֶּ֖רֶף בְּנִ֣י עָלִ֑יתָ כָּרַ֨ע רָבַ֧ץ כְּאַרְיֵ֛ה וּכְלָבִ֖יא מִ֥י יְקִימֶֽנּוּ:
[י] לֹֽא־יָס֥וּר שֵׁ֙בֶט֙ מִֽיהוּדָ֔ה וּמְחֹקֵ֖ק מִבֵּ֣ין רַגְלָ֑יו עַ֚ד כִּֽי־יָבֹ֣א שִׁילֹ֔ה שִׁיל֔וֹ וְל֖וֹ יִקְּהַ֥ת עַמִּֽים:
[יא] אֹסְרִ֤י לַגֶּ֙פֶן֙ עִירֹ֔ה עִיר֔וֹ וְלַשֹּׂרֵקָ֖ה בְּנִ֣י אֲתֹנ֑וֹ כִּבֵּ֤ס בַּיַּ֙יִן֙ לְבֻשׁ֔וֹ וּבְדַם־עֲנָבִ֖ים סוּתֹֽה סוּתֽוֹ:
[יב] חַכְלִילִ֥י עֵינַ֖יִם מִיָּ֑יִן וּלְבֶן־שִׁנַּ֖יִם מֵחָלָֽב: פ
[יג] זְבוּלֻ֕ן לְח֥וֹף יַמִּ֖ים יִשְׁכֹּ֑ן וְהוּא֙ לְח֣וֹף אֳנִיֹּ֔ת וְיַרְכָת֖וֹ עַל־צִידֹֽן: פ
[יד] יִשָּׂשכָ֖ר חֲמֹ֣ר גָּ֑רֶם רֹבֵ֖ץ בֵּ֥ין הַֽמִּשְׁפְּתָֽיִם:
[טו] וַיַּ֤רְא מְנֻחָה֙ כִּ֣י ט֔וֹב וְאֶת־הָאָ֖רֶץ כִּ֣י נָעֵ֑מָה וַיֵּ֤ט שִׁכְמוֹ֙ לִסְבֹּ֔ל וַיְהִ֖י לְמַס־עֹבֵֽד: ס
[טז] דָּ֖ן יָדִ֣ין עַמּ֑וֹ כְּאַחַ֖ד שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
[יז] יְהִי־דָן֙ נָחָ֣שׁ עֲלֵי־דֶ֔רֶךְ שְׁפִיפֹ֖ן עֲלֵי־אֹ֑רַח הַנֹּשֵׁךְ֙ עִקְּבֵי־ס֔וּס וַיִּפֹּ֥ל רֹכְב֖וֹ אָחֽוֹר:
[יח] לִישׁוּעָתְךָ֖ קִוִּ֥יתִי יְהוָֽה: ס
[חמישי] [יט] גָּ֖ד גְּד֣וּד יְגוּדֶ֑נּוּ וְה֖וּא יָגֻ֥ד עָקֵֽב: ס
[כ] מֵאָשֵׁ֖ר שְׁמֵנָ֣ה לַחְמ֑וֹ וְה֥וּא יִתֵּ֖ן מַֽעֲדַנֵּי־מֶֽלֶךְ: ס
[כא] נַפְתָּלִ֖י אַיָּלָ֣ה שְׁלֻחָ֑ה הַנֹּתֵ֖ן אִמְרֵי־שָֽׁפֶר: ס
[כב] בֵּ֤ן פֹּרָת֙ יוֹסֵ֔ף בֵּ֥ן פֹּרָ֖ת עֲלֵי־עָ֑יִן בָּנ֕וֹת צָעֲדָ֖ה עֲלֵי־שֽׁוּר:
[כג] וַֽיְמָרֲרֻ֖הוּ וָרֹ֑בּוּ וַֽיִּשְׂטְמֻ֖הוּ בַּעֲלֵ֥י חִצִּֽים:
[כד] וַתֵּ֤שֶׁב בְּאֵיתָן֙ קַשְׁתּ֔וֹ וַיָּפֹ֖זּוּ זְרֹעֵ֣י יָדָ֑יו מִידֵי֙ אֲבִ֣יר יַעֲקֹ֔ב מִשָּׁ֥ם רֹעֶ֖ה אֶ֥בֶן יִשְׂרָאֵֽל:
[כה] מֵאֵ֨ל אָבִ֜יךָ וְיַעְזְרֶ֗ךָּ וְאֵ֤ת שַׁדַּי֙ וִיבָ֣רֲכֶ֔ךָּ בִּרְכֹ֤ת שָׁמַ֙יִם֙ מֵעָ֔ל בִּרְכֹ֥ת תְּה֖וֹם רֹבֶ֣צֶת תָּ֑חַת בִּרְכֹ֥ת שָׁדַ֖יִם וָרָֽחַם:
[כו] בִּרְכֹ֣ת אָבִ֗יךָ גָּֽבְרוּ֙ עַל־בִּרְכֹ֣ת הוֹרַ֔י עַֽד־תַּאֲוַ֖ת גִּבְעֹ֣ת עוֹלָ֑ם תִּֽהְיֶ֙יןָ֙ לְרֹ֣אשׁ יוֹסֵ֔ף וּלְקָדְקֹ֖ד נְזִ֥יר אֶחָֽיו: פ
[ששי] [כז] בִּנְיָמִין֙ זְאֵ֣ב יִטְרָ֔ף בַּבֹּ֖קֶר יֹ֣אכַל עַ֑ד וְלָעֶ֖רֶב יְחַלֵּ֥ק שָׁלָֽל:
[כח] כָּל־אֵ֛לֶּה שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֑ר וְ֠זֹאת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר לָהֶ֤ם אֲבִיהֶם֙ וַיְבָ֣רֶךְ אוֹתָ֔ם אִ֛ישׁ אֲשֶׁ֥ר כְּבִרְכָת֖וֹ בֵּרַ֥ךְ אֹתָֽם:
[כט] וַיְצַ֣ו אוֹתָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אֲנִי֙ נֶאֱסָ֣ף אֶל־עַמִּ֔י קִבְר֥וּ אֹתִ֖י אֶל־אֲבֹתָ֑י אֶ֨ל־הַמְּעָרָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בִּשְׂדֵ֖ה עֶפְר֥וֹן הַחִתִּֽי:
[ל] בַּמְּעָרָ֞ה אֲשֶׁ֨ר בִּשְׂדֵ֧ה הַמַּכְפֵּלָ֛ה אֲשֶׁ֥ר עַל־פְּנֵי־מַמְרֵ֖א בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֲשֶׁר֩ קָנָ֨ה אַבְרָהָ֜ם אֶת־הַשָּׂדֶ֗ה מֵאֵ֛ת עֶפְרֹ֥ן הַחִתִּ֖י לַאֲחֻזַּת־קָֽבֶר:
[לא] שָׁ֣מָּה קָבְר֞וּ אֶת־אַבְרָהָ֗ם וְאֵת֙ שָׂרָ֣ה אִשְׁתּ֔וֹ שָׁ֚מָּה קָבְר֣וּ אֶת־יִצְחָ֔ק וְאֵ֖ת רִבְקָ֣ה אִשְׁתּ֑וֹ וְשָׁ֥מָּה קָבַ֖רְתִּי אֶת־לֵאָֽה:
[לב] מִקְנֵ֧ה הַשָּׂדֶ֛ה וְהַמְּעָרָ֥ה אֲשֶׁר־בּ֖וֹ מֵאֵ֥ת בְּנֵי־חֵֽת:
[לג] וַיְכַ֤ל יַֽעֲקֹב֙ לְצַוֹּ֣ת אֶת־בָּנָ֔יו וַיֶּאֱסֹ֥ף רַגְלָ֖יו אֶל־הַמִּטָּ֑ה וַיִּגְוַ֖ע וַיֵּאָ֥סֶף אֶל־עַמָּֽיו:

פרק מט
(א) אשר יקרא אתכם באחרית הימים - כל אחד כפי אשר יהיה לו. (ג-ד) יתר שאת - יתרון העוז והגדולה היה ראוי לך , רק אתה גרמת לעצמך , בעבור שהיה לך פחז כמים , מגזרת "ריקים פוחזים" (ראה שו' ט , ד) , על כן אל תותר - לא זכית שיהיה לך יתרון; כי אז חללת , ומאותו היום יצועי עלה - נפסק ממני משכב האשה , כי נתעב בעיני. על כן כתוב בפרשת 'וישלח': "ויהיו בני יעקב שנים עשר" (בר' לה , כב). וזאת 'ברכת יעקב' דומה במקצת לפרשת 'וזאת הברכה' (דב' לג) , רק סודֵר השבטים בפרשה הזאת כתולדותיהן , ומשה רבינו תפס דרך אחרת. ובעבור כי ראה משה שהיה בלבו של יעקב על דבר החִלּוּל , הבטיחו שלא יפחד השבט מזה , על כן אמר "יחי ראובן" (שם , ו) - יבטח בשם שיחיה ולא יכרת זרעו. ואם אמרת 'יחיה שנים קצובות כחיי אדם וימות' , על כן אמר "ואל ימות" (שם) - רק יחיה יותר מן הראוי. ואם אמרת 'יהיו בניו מעטים' , על כן אמר "ויהי מתיו מספר" (שם) - כי המעט הם מתי מספר (ראה בר' לד , ל). ומלת "ואל ימות" מושכת אחרת עמה: "ואל ימות" , ואל "יהי מתיו מספר"; כמו "אל באפך תוכיחני ובחמתך תייסרני" (תה' ו , ב) , שהוא: 'ואל בחמתך תיסרני'. (ה-ז) שמעון ולוי אחים , ובארץ מכירותם עשו חמס שלא בעצתי , כי בסודם ובקהלם לא באה נפשי וכבודי. והנה הברכה שברכם - כי לא בא יעקב אבינו לקלל את בניו , רק לברכם - על כן אמר: ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה; הנה שקלל האף והעברה שתסור מהם; ואני אחלקם ביעקב - לא תהיה נחלתם מיוחדת כשאר השבטים. וכן היה , כי שמעון כל נחלתו בחלקו של יהודה , ותחת יד יהודה היה; גם לוי אין לו חלק ונחלה , רק מה שנתנו לו השבטים. על כן משה לא הזכיר בברכתו שמו של שמעון , כי היה בלבו על דבר זמרי (ראה במ' כה) , וכשברך יהודה הנה שמעון עמו , כי ביחד היו. גם הוא לא ברך לוי , רק על הכהנים דבר , וישם אהרן כנגד כל השבט: "תומיך ואוריך לאיש חסידך" וגו' (דב' לג , ח) , וזהו אהרן , "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו" (שם , ט) - כאלו לא ראה , גם "אחיו" כאלו לא הכירם , "ואת בניו" כאילו לא ידעם (שם) , כי "מן המקדש לא יצא" (וי' כא , יב) בעבור כל אלה , "כי שמרו אמרתך" (דב' לג , ט) - שצויתים "על כל נפשות מת לא יבא" (וי' כא , יא) , "ובריתך ינצורו" (דב' לג , ט) - ברית הכהנים והקרבנות , רק "ישימו קטורה באפך" (שם , י) ועולות "כליל על מזבחך" (שם). והנה כל הברכה הזאת על הכהנים אמרה. (ח) יהודה אתה יודוך אחיך - טעם: אתה לבדך תהיה ראש עליהם; וכן כתוב "יהודה אשר גבר באחיו" (ראה דה"א ה , ב) , על כן היה דגלו הולך לפנים , כי גבורים היו , וכשאמרו "מי יעלה לנו בתחלה" (שו' א , א) , השיבו להם: "יהודה יעלה בתחילה" (ראה שם , ב); על כן דוד המלך - איש מלחמות (ע"פ דה"א כח , ג). בני אביך - כי כלכם הייתם בני אב אחד; ולא כן בברכת יעקב (בר' כז , כט) , כי היו שניהם מאם אחת. (ט) גור אריה - יעקב אבינו תפס לו דרך הרועים , כי הם ידעו דרך החיות , על כן דמה בניו להם: יהודה - לגור אריה; "נפתלי אילה שלוחה" (להלן , כא) - הטעם: כמו "מנחה שלוחה" (ראה בר' לב , יט) , כי ברצות אדם לשלוח אילה , ידשן אותה עד שתהיה בריאה ויפת תואר , וכן תהיה ארצו , על כן תתן "אמרי שפר" (להלן , כא) לאשר נתנה לו; ו"יששכר" דמה ל"חמור גרם" (להלן , יד) , שהוא תקיף ובעל עצמות לסבול עבודת המלך ועולו; ודמה דן ל"נחש" (להלן , יז) , כמו שמפרש הטעם והולך; ו"בנימין" ל"זאב" (להלן , כז). ובעבור שדמה יהודה לגור אריה , אמר: מטרף , כי האריה טורף. ואחר שטרפת , אתה , בני , עלית מן הטרף באין שטן ופגע רע (ע"פ מ"א ה , יח); אך אעפ"י שאתה גור , אתה כרעת ושכבת כאריה , שהוא הגבור. (י) לא יסור שבט - הטעם: התוקף , והממשלה שהוא מחוקק לא תסור ממנו עד אשר יעלה מעלה , עד בוא דבר שילה; כמו שאמר המשורר "וימאס באהל יוסף" (תה' עח , סז) , וזה הוא שילה , "ובשבט אפרים לא בחר" (שם) , זה היה שאול שנהרג הוא ובניו , על כן אחריו "ויבחר את שבט יהודה את הר ציון אשר אהב" (שם , סח) , ולמעלה כתוב בזה המזמור "ויטוש משכן שילה אהל שכן באדם" (שם , ס) , עד שאמר בסוף המזמור "ויבחר בדוד עבדו ויקחהו" וכו' "מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו" (שם , ע - עא). וזה הפירוש הנכון , כי אז נתקיים ולו יקהת עמים , כי לא בא יעקב אבינו לבאר המאורע הרע העתיד , רק להגיד הטוב שיבא להם לבניו ולחזק הדבר בכל כחו. ואם אמרנו: עד כי יבא שילה - כי אז תאבד הממשלה והמלכות תפסק מזרעו , אם כן אין זה דרך המברך! ועוד , כי לעולם לא יאמר עד בפסוק לְמָעֵט , כי אם להוסיף , כדרך שאמר ליעקב אבינו: "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך... כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך" (בר' כח , טו) - ואם השם יעזבנו אחר שיעשה כל זה , מה הועילה לו כל הטובה שעשה עמו?! רק זה הוא הטעם , כמו שמדברים בני אדם איש לרעהו: 'הנה אנכי מפרנסך ומנעילך , מלבישך ומוציאך כל צרכך , עד שאגדלך עד שתהיה שר או שלטון או מלך'; וזה יהיה מרוב אהבתו , רק אין דרך שיאמר לו כי אז יעזבנו. וזו היא תשובת הטוענים הנכוחה והנכונה. ועוד , כי יוסיף לברך בדבריו: "אוסרי לגפן עירה" (להלן , יא) וכל הפסוק , גם הכתוב הבא אחריו "חכלילי עינים מיין" (להלן , יב) - ואם כדברי המפסיקים הברכה , לא היה ראוי אחר כך שישוב לברך; אך עתה כאשר פירשנו , הדבר הולך וגדל עד כי גדל מאד (ע"פ בר' כו , יג) , וזהו דרך המברך. (כאן מסתיים הפירוש כפי שנמסר ע"י יוסף ברבי יעקב ממורויל)