מאגר הכתר בראשית פרק מט עם פירוש רלב"ג ביאור המילות

פרק מט
(חלק שני:) "ויקרא יעקב אל בניו" וגו' (מט , א) עד סוף הפרשה (בר' נ , כו). (ג) יתר - יתרון. שאת - יתכן שיהיה מעניין "וישא משאת" (בר' מג , לד); והרצון בזה , כי מפני שהוא בכור , היה ראוי שיהיה לו יתרון בנחלה , כמשפט הבכור שיש לו חלק נוסף על שאר האחים. או יהיה הרצון בו: רוממות; וירצה בו , כי מפני שהיה ראובן בכור , היה ראוי שתהיה לו הממשלה וההתנשאות , כטעם "והממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור" (ראה דה"ב כא , ג). ויתר עז - רוצה לומר , שהוא היה ראוי שיהיה לו יתרון בעוז ובתוקף , והוא הממשלה. (ד) פחז כמים אל תותר - פחז הוא מענין 'מהירות' , וכמהו "ופוחזים" (שו' ט , ד) , כי הם נמהרי לב; ולזה המשילוֹ למים שיגרו במהירות. והנה פחז הוא שֵם תחת 'שם התואר'; ועניינו: 'איש פחז'; וכמוהו רבים בלשוננו. והרצון בזה: אתה איש פחז כמים , שתעשה מעשיך במהירות , בזולת הסתכלות , אם נאות לעשות כן אם לא. הנה לא יהיה לך יתרון בעניינים , - שהיה ראוי שיהיה לך בהם יתרון מצד הבכורה; וזה , שכבר הגעת מזאת התכונה הפחותה אל אשר עלית משכבי אביך , אשר בו מהגנות מה שלא יעלם. אז חללת יצועי עלה - רוצה לומר , שכבר חללת יצועי שעלית בו; וידבר פעם לנכח ופעם שלא לנכח. או יהיה הרצון במלת עלה - נִכְרַת , כטעם "אל תעלני בחצי ימי" (תה' קב , כה); רוצה לומר , שאחרי כן לא קרב אליה יעקב. או יהיה הרצון במלת עלה - נתעלה; רצוני , שכבר היה נוהג בו יעקב במעלה ובקדושה , כמנהג השלם , ולזה היה חטאו יותר עצום כאשר חללו ראובן , כי אין אָשָם מי שילכלך המלוכלך , כאשם מי שילכלך הנקי. (ה) מכרותיהם - הם כלי זיינם. אמרו ז"ל (תנח' ויחי ט) , שהוא לשון יוני , שקורין לחרבות 'מכרין'. והנכון בעיני , שיהיה מכירותיהם כמו 'מגירותיהם' , בחלוף כ"ף בגימ"ל , כי הם ממוצא אחד; וזה , כי האותיות שהם ממוצא אחד יתחלפו קצתם לקצת בלשוננו; וזה נמצא הרבה , וכזה תמצא ש"מכורותיך" (יח' טז , ג) הם כמו 'מגורותיך' , לפי מה שהסכימו המפרשים (רש"י ורד"ק). והרצון בזה , שאפילו המגירות - שאינם כלים להרוג האנשים ולא יתכן זה בהם (ראה ש"ב יב , לא) , אבל הם כלים לעשות מלאכת הנגרות - הם כלי חמס להם , כי גם בהם יתחכמו להרע לאנשים. והנה אמר זה , לפי שהם הרגו בערמה - רוצה לומר: שמעון ולוי - אנשי שכם בפועל ההוא בעינו , אשר בו היו נכנסים בברית עמהם להיות לעם אחד , והוא המילה , כי הם שמו אותה כלי להריגת אנשי שכם. והנה לא ישר בעיני (כנגד ראב"ע) , שיהיה מכרותיהם כמו 'מכורותיהם' , כי הם משני שרשים מתחלפים; ועוד , שכבר יהיה עם זה המאמר חסר , כי כבר יהיה הרצון בו , שכבר הביאו כלי חמס במגורותיהם; ובאופן שביארנו אינו חסר. (ו) בסודם - הוא כמו בקהלם; והרצון בו: בהוסדם. וכן נפשי הוא כמו כבודי , כי הנפש היא החלק היותר נכבד שבבעל נפש. וברצונם עקרו שור - הנה 'רצונם' הפך 'אפם' , כטעם "יי' ברצונך העמדת להררי עוז" (תה' ל , ח). והמשיל האדם החזק מאד לשור , כי הוא חזק מאד , וזה מפורסם בעניינו. והרצון בזה , שבאפם יהרגו האנשים; וכן בהראותם שהם ברצון עמהם יעקרו וישחיתו התקיפים שבהם , והם מי שלא יוכלו להרגם באפם. וזה , שהם הרגו אנשי שכם שהיו חזקים מאד מהם , כשהראו אותם שהם ברצון עמהם. (ז) ארור אפם - הנה קלל תכונתם הרעה , כדי שישתדלו לסור ממנה. אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל - לפי שלא יאות לבעלי זאת התכונה שיהיו מקובצים , ולזה שם אותם יעקב מפוזרים. וכן היה , כי שבט לוי היה מפוזר בין השבטים , ושבט שמעון גם כן היה מפוזר פזור מה , כמו שנבאר אחר זה (להלן , כח). (ח) יודוך אחיך - ישבחוך ויודוך , כי ההצלחה תבא בסבתך , לפי שהם יראו שידך היא בעורף אויביך - רוצה לומר , שאויביך בורחים מפניך , ומפני זה אתה מכה אותם בערפם. ישתחוו לך בני אביך - שתהיה הממשלה לך. (ט) גור אריה יהודה - המשילוֹ לגור אריה , להיותו מלך על החיות ולרוב גבורתו. והנה אמר זה , לפי דעתי , על דוד , שהיה באופן מהגבורה עד שהכה הארי והדוב והציל את צאנו מפיהם (ראה ש"א יז , לד - לו). מטרף בני עלית - הנה מפני שהמשילוֹ לגור אריה , המשיל הריגתו גלית לטרף. והרצון באמרו עלית - נתעלית ועלית במדרגת המלוכה; והרצון בזה , כי בסבת הריגתו גלית נתעלה , והיה זה כלי אל שיהיה שר צבא , שהיה כלי להיותו מלך על ישראל. ויהיה מ"ם מטרף כמו מ"ם "מחטאת נביאיה" (איכה ד , יג) , שהרצון בו: בסבת חטאת נביאיה. כרע שכב כארי (ע"פ במ' כד , ט) , שלא ימצא מי שיחרידנו ויעתיקנו. וכן היה בדוד , שנצח כל הגוים אשר נלחם בהם , ולא היה בהם מי שיברח דוד מפניו. (י) שבט - הוא הכלי שיגיע בו המוסר מהמנהיג אל מקבל המוסר. והרצון בזה שלא יסור מיהודה - שלא יהיה ממנו מושל ממשלה מה. ומחוקק מבין רגליו - הוא מעניין "יי' מחוקקנו" (יש' לג , כב). רוצה לומר , שהוא מיסד לנו חוקים ונמוסים , נתנהג בהם; ולפי שהמושל הוא מיסד מנהגים וחוקים - ירצה שיתנהגו בהם האנשים אשר הוא מושל עליהם - קרא המושל מחוקק. והרצון בזה , שלא יסור מהיות מושל מזרע יהודה ממשלה מה. שילה בנו , וקראו שילה לפי שהויתו בשליא , ולזה יקרה שיקָּרא בשם הדבר שנתהוה בו , כאמרו "ובשליתה היוצאת (בנוסחנו: היוצת) מבין רגליה" (דב' כח , נז). והנה אמר זה על דוד , שהיה בן יהודה , רוצה לומר , שהיה מזרעו. ולו יקהת עמים - רוצה לומר: קבוץ הגוים , כי הוא היה מולך על גוים רבים , היו לו "לעבדים נשאי מנחה" (ש"ב ח , ב , ו). והנה אין הרצון בזה , שיסור השבט מיהודה בבא שילה , אך רוצה לומר , שלא תסור ממנו ממשלה מה , עד שיבא העת שתהיה לו ממשלה שלמה , באופן שיהיה מזרעו מי שיהיה מולך על עמים רבים. והנה הביא הרב אדוני אבי נוחו עדן חבר לזה: אמרו "לא יתיצב איש בפניך עד השמידך אותם" (דב' ז , כד) , שאין הרצון בו , שאחר כן יתיצבו בפניו; וזה מבואר בנפשו. (יא) אסרי לגפן עירה - הוא כמו 'עירו' בו"ו. והטעם , שארצו תהיה שמנה מאד , באפן שלגפן אחד יאסר האדם העיר שלו , כי יבצור מהגפן האחת משא החמור בשלמות. וכן לשורקה בני אתונו - הרצון בו: 'בן אתונו'; רוצה לומר , כי יאסור בן אתונו לשורקה - והיא הגפן , כי משם יבצור משאו בשלמות. כבס ביין לבושו - אמר זה על צד ההפלגה , לרבוי היין שימצא לו. ובדם ענבים סותה - עניינו: וביין אדום יכבס לבושו. (יב) חכלילי - היו"ד נוספת; ועניינו: אדמוני , כי מרוב השתייה יאדימו העינים; והכוונה בזה: לרוב המצא היין בארצו. ולבן שנים מחלב - רוצה לומר , ששניו תהיינה לבנות מרוב שתיית החלב; והעיר בזה , שארצו תהיה זבת חלב לטוּב המרעה. (יג) זבולן לחוף ימים ישכון - הקדים זבולון ליששכר ואע"פ שהוא מאוחר בלידה , לפי שגורל נחלתו היה קודם לגורל נחלת יששכר , כמו שהוא ביהושע (יט , י ואי') , אלא שכבר נפסד עלינו זה הסדור בקצת השבטים; ובכלל , הנה לא יוָדע סבה שלמה במה שנתבלבל בזה הסדור. לחוף ימים - רוצה לומר: שפת הימים. לחוף אניות - רוצה לומר: שפת הים אשר יתקבצו בו האניות , והוא הנמל. וירכתו עד (בנוסחנו: על) צידון - רוצה לומר: בירכתו , קצה ארצו , מענין "ולירכתי המשכן" (שמ' כו , כב). (יד) חמור גרם - חמור בעל עצם כבד. והנה החמור הוא מאוחר התנועה , וכל שכן כשיהיה בזה התואר , כי אז תהיה בהכרח תנועתו בכבדות , כי התנועה תהיה מהירה או מתונית מצד היחס אשר בין המניע והמתנועע; וזה , כי כל מה שיהיה המתנועע יותר גדול , תהיה התנועה יותר מתונית , כשהיה המניע אחד. או תהיה הכונה בחמר גרם - כחוש מאד , כי הוא לא יוכל ללכת. והמשילוֹ אליו , מצד שיששכר לא היה רוצה לצאת מארצו , כאמרו "שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך" (דב' לג , יח). רובץ בין המשפתים - הרצון בזה: בין המערכות. והכוונה , כי כשטענו עליו משאו בשתי מערכות משני צדדיו , הנה ירבץ תחת משאו; וכן לא יוכלו להעתיק יששכר מארצו. (טו) וירא מנוחה כי טוב - כאשר ראה מקום מנוחתו שהוא טוב וארצו כי נעמה , נטה שכמו לסבול כל משא , ושב כעבד נותן מס , אם למלך ישראל , שלא יכריחם לצאת , או לגוים , שלא ילחמו עליהם; כמו שפירש החכם אבן עזרא. (טז) דן ידין עמו - רוצה לומר , שמדן יהיה מי שידין ישראל בכללם; והוא שמשון , ששפט "ישראל עשרים שנה" (שו' טז , לא). (יז) שפיפון - הוא נחש , ונקרא כן , להיותו משבר ומכתת האנשים שינשוך בהם בנשיכתו , כטעם "הוא ישופך ראש" (בר' ג , טו). והנה הנחש והשפיפון הוא שמשון , שהרג הרג רב בפלשתים כל ימיו. והמשיל הריגתו הפלשתים בהסמכו על עמודי הבית , והַפֵּיל העמודים והבית על הפלשתים , לנחש הנושך עקבי סוס , ויפול בזה רוכבו. (יח) לישועתך קויתי יי' - כאשר ראה הנביא הרע שיקרה לשמשון בסוף , אמר שהוא מקוה לישועת השם , כי הוא יסבב להציל שמשון מזה הרע. והנה לזאת הסבה אחשב , שסבב השם יתעלה שיהיה שמשון נזיר אלהים , במה ששלח על יד נביאו למנוח ולאשתו , כדי שלא ימשך לתאות המשגל , אשר היתה סבת נופלו בזה הרע - כי ההתרחק משתיית היין והשכר מועיל מאד לזה העניין , כאמרם ז"ל (סוטה ב , א): כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין - ועם כל זה לא נשלמה ההצלה בזה לשמשון. (יט) גד גדוד יגודנו - רוצה לומר , שגדוד יבא אליו , שיקבצם ויאספם וינהגם בשבי. והוא יגוד עקב - רוצה לומר , שהוא יגוד הגדוד ההוא , וינצחנו בסוף. ואולי זה העניין קרה , או יקרה , כי לא נדע כל מה שקרה לאבותינו , כמו שכתוב בפירוש החכם אבן עזרא. (כ) מאשר שמנה לחמו - מחלק אשר מהארץ תצא לחם שמנה , לרעננות הארץ ודשנה; ולזאת הסבה יתן מעדני מלך. (כא) נפתלי אילה שלוחה - הנה האילה היא מהירת התנועה , והיה זה משל לברק בן אבינועם שהיה מנפתלי , ששמע בקלוּת למאמר דבורה , ששלחהו להלחם עם סיסרא , שהיו לו "תשע מאות רכב ברזל" (שו' ד , ג) , בעם מעט , כי לא הביא עמו כי אם "עשרת אלפים איש" (שם , ו). ובסוף הענין נתן אמרי שפר - בשירה ששרו הוא ודבורה. (כב) בן פורת - סעיף פוריה. בנות צעדה עלי שור - רוצה לומר , שצמחו מהסעיף ההוא פארות , גדלו וגבהו עד שצעדו על החומה לרוב גובה הפארות ההם ולגדלם. וזה משל להצלחת יוסף ורבוי זרעו. (כג-כד) וימררוהו ורובו - פרשו (רש"י וראב"ע) זה על מה שעשו לו אחי יוסף , שמררו חייו , ויורו חצים שנונים להפילו , ולא יכלו לו , כי כבר ישבה באיתן קשתו; ונכון הוא. גם נכון בעיני , שיהיה זה עתיד , ויהיה הרצון בזה , שכבר ישטמו בעלי חצים זרע יוסף ולא יוכלו להם , כי השם יתעלה יעזרם. באיתן - במקום איתן , רוצה לומר: במקום חזק. ויפוזו - עניינו: ויחזקו , כמו שפירש החכם אבן עזרא. או יהיה מעניין 'פז' , ורצה בזה , שהושם פז על זרועיו לגדולה ולממשלה. מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל - זה רמז למשיח בן יוסף , לפי דעתי; והרצון בו , שמיוסף יצא האיש שיהיה רועה אבן ישראל. וראוי שתדע , כי ישראל בחוזק הגלות ישובו לאבן , על צד המשל , לרב סבלם הפגעים ומיעוט הרגשתם בהם , ולזה יעד הנביא שיסיר לב האבן מבשרם ויתן להם לב בשר (ראה יח' יא , יט). והנה אמר בזה המקום , שמיוסף יצא האיש שיהיה רועה אבן ישראל , ויתחיל התשועה על ידו , כי צמיחתו תהיה בהיות ישראל בתכלית השפלות , עד שיהיו במדרגת האבן אז; ולזאת הסבה אחשוב , שהסכימו רבותינו ז"ל על משיח בן יוסף. והנה יתבאר , שכבר יהיה לישראל בתחלת הגאולה מנהיג , איננו מבית דוד , תצמח על ידו הגאולה , ממה שאמר זכריה בענין הישועה "והושיע יי' את אהלי יהודה כבראשנה למען לא תגדל תפארת בית יהודה ותפארת יושבי ירושלם על יהודה" (ראה זכ' יב , ז) - וזה לאות , שלא תהיה זאת הישועה בראשונה על ידי בית דוד. וספר אחר זה (שם , ח - י) , שכבר יהיה נדקר זה המנהיג ההולך לפניהם; ואמר עליו , שהוא יהיה גדול המעלה "כדוד" וכמו "בית דוד" , ובכלל הנה יאמר עליו , שהוא "כאלהים" ו"כמלאך השם לפניהם" (ראה שם , ח); והרצון בכאן ב"אלהים" - הם השלמים , כאמרו "אמרתי אלהים אתם" (תה' פב , ו). והנה יתבאר זה בגזרת השם ביאור יותר שלם אצל ביאורנו לזאת הפרשה. (כה) מאל אביך ויעזרך - הרצון בו: מאל אביך ומאת שדי שיעזרך ויברכך תהיינה אלו הברכות לך , שזכר במה שאחר זה. ברכות שדים ורחם - הם רבוי הבנים בזולת הפלה , וגִדוּלם בשלמות באופן שימצא להם מהשדים מזון טוב ונאות , מה שיספיק לגִדוּל. (כו) תאות - גבול. והרצון בזה , כי ברכות אברהם ויצחק לא היו כי אם על ירושת ארץ כנען - ובכלל הנה הם לא היו על ירושת כל הארץ בכללה , אם היה שנודה , שלא היו קיני וקניזי וקדמוני (ראה בר' טו , יט) ממשפחות ארץ כנען - ואולם זאת הברכה תהיה עד גבול גבעות עולם , שהם קצות היישוב; רוצה לומר , שלא יהיה בכל העולם דבר שלא ירשו אותו. והנה אמר זה על צד ההפלגה והגוזמא , להורות שהוא ברכו על שירש נחלה בלא מְצָרִים; כי הנביאים ידברו בזה האופן להורות על ההפלגה , כמו שאמר משה "ערים גדולות ובצורות בשמים" (דב' א , כח). ולקדקד נזיר אחיו - הוא כמו לראש יוסף. והנה היה יוסף נזיר אחיו , כי הוא היה היותר פרוש שבהם והיותר מושל בתאותו. ויורה על זה ממה שעשה מענין אשת אדניו , שלא רצה להשמע אליה , ושׂם עצמו מפני זה בשנאה עצומה עמה , אשר היה לו בה מהסכנה מה שלא יעלם (ראה בר' לט). ולא כן עשה יהודה במצאו תמר בדרכו , שהוא שאל ממנה שיבא אליה (ראה בר' לח , יג - יח); ויותר רחוק מזה מה שעשה ראובן מענין בלהה (ראה בר' לה , כב); ולזאת הסבה קראו יעקב נזיר אחיו. (כז) זאב יטרף - הרצון בזה , שבנימן יהיה כמו זאב שיטרף. והנה אמר זה לגבורתו והצלחתו. בבקר יאכל עד וכו' - רוצה לומר , שלא יאחר הכנעת אויביו , אבל בבקר בצאתו למלחמה יאכל שלל אויביו תכף , ולערב היום ההוא יחלק שללם בכללות לבני שבטו , או לעמו. והנה אחשב , שהיתה זאת הנבואה על שאול שיצא מבנימן , כי כבר התגבר על הגוים , כמו שנאמר עליו "וילחם סביב בכל אויביו במואב ובבני עמון ובאדום ובמלכי צובה ובפלשתים ובכל אשר יפנה ירשיע" (ש"א יד , מז). (כח) איש אשר כברכתו ברך אותם - רבים יתמהו מזה , לפי שכבר ימצאו מבניו שלא ברך אותם בזה הספור , כמו העניין בראובן ושמעון ולוי , עד שכבר הוכרחו לומר , שכבר ברך אותם איש כברכתו ולא נזכרו אלו הברכות , ואולם מה שנזכר מזה , הוא מה שהודיעם מה שיקרם "באחרית הימים" (לעיל , א). וזה בלתי נאות אצלי , כי הברכות שברך אותם הנביא , הם גם כן דברים שיקרום בעתיד , ולולא זה לא ימצאו בברכות ההם תועלת. וראוי שתדע , כי ההודעה שיהיה לאדם בדברים העתידים לו , אם טוב ואם רע , הוא ברכה; ולזה השגיח השם יתעלה בזה האופן בדבקים בו - רוצה לומר , שיודיע אותם מה שיתכן שיקרה להם - כדי שיקחו עצה ברע שלא יגיע , וישתדלו בהגעת הטוב ביותר שלם שאפשר; כמו שבארנו ברביעי מ'מלחמות יי'' , ובביאורנו לספר איוב (ביאור דברי המענה לב , ו - לג , לג ועוד). ובהיות הענין כן , הנה יתכן שמה שאמר יעקב לאחד אחד מבניו , הוא ברכה לו. הלא תראה כי יצחק אמר לעשו בברכו אותו: "ואת אחיך תעבוד" (בר' כז , מ) , ואין זאת ברכה , אבל היא מהדברים העתידים לו. ועוד , כי כבר ימצא תועלת לראובן ושמעון ולוי במה שאמר להם מהדברים האלה: וזה , כי הוא הודיע לראובן , כי תכונתו הפחותה מנעה ממנו זה היתרון שהיה ראוי להיות לו , והנה אם היה משתדל ראובן לתקן ענייניו , היה ממעט ממנו זה העונש; ואולם מה שאמר לשמעון ולוי מצד תכונתם הרעה: "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" (לעיל , ז) , היא ברכה , כי לכמו אלו האנשים לא יאות הקבוץ , ולזה היה הפיזור טוב להם; עם שכבר נמשך מזה הפיזור ללוי ברכה נפלאה , והוא שהיה משיג המצטרך לו בזולת עמל , במה שנתנו לו ישראל מהמעשרות והתרומות ושאר המתנות שהיו לשבט לוי. והנה לשמעון נתאמת זה הפיזור באופן מה עם ירושת הארץ , עד שנפלה נחלתם תוך נחלת בני יהודה , כמו שמבואר ביהושע (יט , א - ט). והנה תמצא , שערי שבט שמעון היו מפוזרות בינות ערי נחלת יהודה , לוּ תעמוד על מנין הערים שנפלו לגורל שבט יהודה; וזה , שכבר תמצא שמהערים ההם נפלו קצת למטה שמעון , ותבין מהסדור אשר להם בספור גורל בני יהודה , שמהערים שנפלו לגורל שמעון לא היו יחד. (לג) ויאסוף רגליו אל המטה - כי בתחלה היה יושב על המטה , כשברך אותם (ראה בר' מח , ב) , כדי שיתישב דעתו יותר בעניינים וידע בנבואה מה שעתיד שיקרה להם , והנה היו מפני זה רגליו חוץ מהמטה; ואחר כן שכב על המטה , ולזה אסף רגליו אליה , כמו שפירש החכם אבן עזרא. והנה עמד בזה המצב השני עד שגוע ומת.