מאגר הכתר בראשית פרק ח עם פירוש רלב"ג ביאור הפרשה

פרק ח
[א] וַיִּזְכֹּ֤ר אֱלֹהִים֙ אֶת־נֹ֔חַ וְאֵ֤ת כָּל־הַֽחַיָּה֙ וְאֶת־כָּל־הַבְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בַּתֵּבָ֑ה וַיַּעֲבֵ֨ר אֱלֹהִ֥ים ר֙וּחַ֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וַיָּשֹׁ֖כּוּ הַמָּֽיִם:
[ב] וַיִּסָּֽכְרוּ֙ מַעְיְנֹ֣ת תְּה֔וֹם וַאֲרֻבֹּ֖ת הַשָּׁמָ֑יִם וַיִּכָּלֵ֥א הַגֶּ֖שֶׁם מִן־הַשָּׁמָֽיִם:
[ג] וַיָּשֻׁ֧בוּ הַמַּ֛יִם מֵעַ֥ל הָאָ֖רֶץ הָל֣וֹךְ וָשׁ֑וֹב וַיַּחְסְר֣וּ הַמַּ֔יִם מִקְצֵ֕ה חֲמִשִּׁ֥ים וּמְאַ֖ת יֽוֹם:
[ד] וַתָּ֤נַח הַתֵּבָה֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י בְּשִׁבְעָה־עָשָׂ֥ר י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ עַ֖ל הָרֵ֥י אֲרָרָֽט:
[ה] וְהַמַּ֗יִם הָיוּ֙ הָל֣וֹךְ וְחָס֔וֹר עַ֖ד הַחֹ֣דֶשׁ הָעֲשִׂירִ֑י בָּֽעֲשִׂירִי֙ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֔דֶשׁ נִרְא֖וּ רָאשֵׁ֥י הֶהָרִֽים:
[ו] וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ אַרְבָּעִ֣ים י֑וֹם וַיִּפְתַּ֣ח נֹ֔חַ אֶת־חַלּ֥וֹן הַתֵּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה:
[ז] וַיְשַׁלַּ֖ח אֶת־הָעֹרֵ֑ב וַיֵּצֵ֤א יָצוֹא֙ וָשׁ֔וֹב עַד־יְבֹ֥שֶׁת הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ:
[ח] וַיְשַׁלַּ֥ח אֶת־הַיּוֹנָ֖ה מֵאִתּ֑וֹ לִרְאוֹת֙ הֲקַ֣לּוּ הַמַּ֔יִם מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה:
[ט] וְלֹֽא־מָצְאָה֩ הַיּוֹנָ֨ה מָנ֜וֹחַ לְכַף־רַגְלָ֗הּ וַתָּ֤שָׁב אֵלָיו֙ אֶל־הַתֵּבָ֔ה כִּי־מַ֖יִם עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֑רֶץ וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיִּקָּחֶ֔הָ וַיָּבֵ֥א אֹתָ֛הּ אֵלָ֖יו אֶל־הַתֵּבָֽה:
[י] וַיָּ֣חֶל ע֔וֹד שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים אֲחֵרִ֑ים וַיֹּ֛סֶף שַׁלַּ֥ח אֶת־הַיּוֹנָ֖ה מִן־הַתֵּבָֽה:
[יא] וַתָּבֹ֨א אֵלָ֤יו הַיּוֹנָה֙ לְעֵ֣ת עֶ֔רֶב וְהִנֵּ֥ה עֲלֵה־זַ֖יִת טָרָ֣ף בְּפִ֑יהָ וַיֵּ֣דַע נֹ֔חַ כִּי־קַ֥לּוּ הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ:
[יב] וַיִּיָּ֣חֶל ע֔וֹד שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים אֲחֵרִ֑ים וַיְשַׁלַּח֙ אֶת־הַיּוֹנָ֔ה וְלֹא־יָסְפָ֥ה שׁוּב־אֵלָ֖יו עֽוֹד:
[יג] וַ֠יְהִי בְּאַחַ֨ת וְשֵׁשׁ־מֵא֜וֹת שָׁנָ֗ה בָּֽרִאשׁוֹן֙ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֔דֶשׁ חָרְב֥וּ הַמַּ֖יִם מֵעַ֣ל הָאָ֑רֶץ וַיָּ֤סַר נֹחַ֙ אֶת־מִכְסֵ֣ה הַתֵּבָ֔ה וַיַּ֕רְא וְהִנֵּ֥ה חָרְב֖וּ פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה:
[יד] וּבַחֹ֙דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י בְּשִׁבְעָ֧ה וְעֶשְׂרִ֛ים י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ יָבְשָׁ֖ה הָאָֽרֶץ: ס
[רביעי] [טו] וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־נֹ֥חַ לֵאמֹֽר:
[טז] צֵ֖א מִן־הַתֵּבָ֑ה אַתָּ֕ה וְאִשְׁתְּךָ֛ וּבָנֶ֥יךָ וּנְשֵֽׁי־בָנֶ֖יךָ אִתָּֽךְ:
[יז] כָּל־הַחַיָּ֨ה אֲשֶֽׁר־אִתְּךָ֜ מִכָּל־בָּשָׂ֗ר בָּע֧וֹף וּבַבְּהֵמָ֛ה וּבְכָל־הָרֶ֛מֶשׂ הָרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָ֖רֶץ הַוְצֵ֣א הַיְצֵ֣א אִתָּ֑ךְ וְשָׁרְצ֣וּ בָאָ֔רֶץ וּפָר֥וּ וְרָב֖וּ עַל־הָאָֽרֶץ:
[יח] וַיֵּ֖צֵא־נֹ֑חַ וּבָנָ֛יו וְאִשְׁתּ֥וֹ וּנְשֵֽׁי־בָנָ֖יו אִתּֽוֹ:
[יט] כָּל־הַחַיָּ֗ה כָּל־הָרֶ֙מֶשׂ֙ וְכָל־הָע֔וֹף כֹּ֖ל רוֹמֵ֣שׂ עַל־הָאָ֑רֶץ לְמִשְׁפְּחֹ֣תֵיהֶ֔ם יָצְא֖וּ מִן־הַתֵּבָֽה:
[כ] וַיִּ֥בֶן נֹ֛חַ מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהוָ֑ה וַיִּקַּ֞ח מִכֹּ֣ל׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהֹרָ֗ה וּמִכֹּל֙ הָע֣וֹף הַטָּה֔וֹר וַיַּ֥עַל עֹלֹ֖ת בַּמִּזְבֵּֽחַ:
[כא] וַיָּ֣רַח יְהוָה֘ אֶת־רֵ֣יחַ הַנִּיחֹחַ֒ וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־לִבּ֗וֹ לֹֽא־אֹ֠סִף לְקַלֵּ֨ל ע֤וֹד אֶת־הָֽאֲדָמָה֙ בַּעֲב֣וּר הָאָדָ֔ם כִּ֠י יֵ֣צֶר לֵ֧ב הָאָדָ֛ם רַ֖ע מִנְּעֻרָ֑יו וְלֹֽא־אֹסִ֥ף ע֛וֹד לְהַכּ֥וֹת אֶת־כָּל־חַ֖י כַּאֲשֶׁ֥ר עָשִֽׂיתִי:
[כב] עֹ֖ד כָּל־יְמֵ֣י הָאָ֑רֶץ זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר וְקֹ֨ר וָחֹ֜ם וְקַ֧יִץ וָחֹ֛רֶף וְי֥וֹם וָלַ֖יְלָה לֹ֥א יִשְׁבֹּֽתוּ:

פרק ח
(יג-יד) וספר שבשנת שש מאות ואחת שנה לחיי נח , בשבעה ועשרים יום לחדש השני יבשה הארץ; הנה אם כן , היה מהתחלת המבול עד יבשת הארץ שנה שִׁמְשִׁית , שהוא שנים עשר חדש מחדשי הלבנה וקרוב מאחד עשר יום , כמו שנזכר בבראשית רבה (לג , ז). (טו-יט) וכאשר יבשה הארץ , צוה השם יתעלה לנח שיצא מהתיבה , הוא ובניו ונשיהם וכל מיני הבעלי חיים אשר עמם , ויפרו וירבו על הארץ , ולא יצטרכו עוד לפרות ולרבות בתיבה. אמרו בבראשית רבה (לד , ח): על הארץ - ולא בתיבה. ומהנראה , שהבעלי חיים שמשו בתיבה , כי זה הוא טבעי להם , ואינם בעלי שכל שישלים להם צווי שלא ישמשו בתיבה; ולזה ידמה שאמר שהם יצאו למשפחותיהם - רוצה לומר: לפי שהם לא נתחברו בתיבה עם זולת מינם , ולזה הולידו תולדות ממינם. ועשה נח כל אשר צוהו השם יתעלה , לא הפיל דבר. והנה כל מה שעשה - עשה בדבר השם יתעלה , ועד שצוהו השם לצאת , לא התעורר לצאת , אע"פ שכבר ראה ש"יבשה הארץ" (לעיל , יד). (כ) ואחר כן בנה נח מזבח לכבוד השם , להורות כי הוא לבדו ראוי שיֵעָבֵד , לא עבודה זרה , כמו שעשו הקודמים; ולזה העלה עולות במזבח מהבהמה הטהורה ומהעוף הטהור , כי הם המינים היותר נבחרים , כמו שיתבאר במקומו בגזרת השם (ראה וי' א , ב , יד); או עשה זה כדי שתגיעהו הנבואה , כמו שנבאר אחר השלימנו דברי הספור הזה (חקירה בענין הקרבנות - בקובץ רלב"ג תועלות). (כא-כב) וספר שכבר קבל השם יתעלה קרבנו ושעה אליו , ואמר שלא יוסיף עוד להשחית האדמה בעון האדם , לפי שיצר לב האדם רע מנעוריו , ויטה האדם מפני זה אל התאוות הגופיות; והנה יקשה צאתו מזאת התכונה הרעה , אם לא יקבל המוסר בזה מזולתו; וזה היה סבה לדורות הקודמים , אשר נשחתו במימי המבול , לנטות אל מה שנטו אליו מהתאוות , כי עדיין לא נתפשטה בדורות ההם ידיעת האמת בזה , ואיך ראוי שיתנהגו בעניין הטובות והרעות. ואולם עתה שלא נשאר רק נח וביתו , וכבר השיג נח האמת בזה , הנה יקבלו המוסר ממנו הבאים אחריו מזרעו. ולזה לא יתכן שיִמָּצֵא לעולם המין האנושי בכמו זה האופן מרוע ההנהגה אשר היה בו הדור הנשחת במי המבול. ובהיות העניין כן , הנה לא יצטרך השם יתעלה אל כמו זה האופן מהגעת העונש לאנשים במה שיבא; ולזה גזר השם יתעלה שלא יוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשה במי המבול , ושכל ימי הארץ ימשך בה זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף , עד שיִשְלַם בזה מה שיצטרך להוית הצמחים ההוים בה , ולבעלי חיים; ויום ולילה לא ישבותו - שלא ימשך מהם בחלק הנגלה מהארץ התועלת אשר בעבורו נמצאו , כמו שקדם בפרשת בראשית (בה"פ בר' א , יד); וזה כולו להורות שלא יפסד זה החלק הנגלה מהארץ לעולם.