פרק ח
[א]
וַיִּזְכֹּ֤ר
אֱלֹהִים֙
אֶת־נֹ֔חַ
וְאֵ֤ת
כָּל־הַֽחַיָּה֙
וְאֶת־כָּל־הַבְּהֵמָ֔ה
אֲשֶׁ֥ר
אִתּ֖וֹ
בַּתֵּבָ֑ה
וַיַּעֲבֵ֨ר
אֱלֹהִ֥ים
ר֙וּחַ֙
עַל־הָאָ֔רֶץ
וַיָּשֹׁ֖כּוּ
הַמָּֽיִם:
[ב]
וַיִּסָּֽכְרוּ֙
מַעְיְנֹ֣ת
תְּה֔וֹם
וַאֲרֻבֹּ֖ת
הַשָּׁמָ֑יִם
וַיִּכָּלֵ֥א
הַגֶּ֖שֶׁם
מִן־הַשָּׁמָֽיִם:
[ג]
וַיָּשֻׁ֧בוּ
הַמַּ֛יִם
מֵעַ֥ל
הָאָ֖רֶץ
הָל֣וֹךְ
וָשׁ֑וֹב
וַיַּחְסְר֣וּ
הַמַּ֔יִם
מִקְצֵ֕ה
חֲמִשִּׁ֥ים
וּמְאַ֖ת
יֽוֹם:
[ד]
וַתָּ֤נַח
הַתֵּבָה֙
בַּחֹ֣דֶשׁ
הַשְּׁבִיעִ֔י
בְּשִׁבְעָה־עָשָׂ֥ר
י֖וֹם
לַחֹ֑דֶשׁ
עַ֖ל
הָרֵ֥י
אֲרָרָֽט:
[ה]
וְהַמַּ֗יִם
הָיוּ֙
הָל֣וֹךְ
וְחָס֔וֹר
עַ֖ד
הַחֹ֣דֶשׁ
הָעֲשִׂירִ֑י
בָּֽעֲשִׂירִי֙
בְּאֶחָ֣ד
לַחֹ֔דֶשׁ
נִרְא֖וּ
רָאשֵׁ֥י
הֶהָרִֽים:
[ו]
וַיְהִ֕י
מִקֵּ֖ץ
אַרְבָּעִ֣ים
י֑וֹם
וַיִּפְתַּ֣ח
נֹ֔חַ
אֶת־חַלּ֥וֹן
הַתֵּבָ֖ה
אֲשֶׁ֥ר
עָשָֽׂה:
[ז]
וַיְשַׁלַּ֖ח
אֶת־הָעֹרֵ֑ב
וַיֵּצֵ֤א
יָצוֹא֙
וָשׁ֔וֹב
עַד־יְבֹ֥שֶׁת
הַמַּ֖יִם
מֵעַ֥ל
הָאָֽרֶץ:
[ח]
וַיְשַׁלַּ֥ח
אֶת־הַיּוֹנָ֖ה
מֵאִתּ֑וֹ
לִרְאוֹת֙
הֲקַ֣לּוּ
הַמַּ֔יִם
מֵעַ֖ל
פְּנֵ֥י
הָאֲדָמָֽה:
[ט]
וְלֹֽא־מָצְאָה֩
הַיּוֹנָ֨ה
מָנ֜וֹחַ
לְכַף־רַגְלָ֗הּ
וַתָּ֤שָׁב
אֵלָיו֙
אֶל־הַתֵּבָ֔ה
כִּי־מַ֖יִם
עַל־פְּנֵ֣י
כָל־הָאָ֑רֶץ
וַיִּשְׁלַ֤ח
יָדוֹ֙
וַיִּקָּחֶ֔הָ
וַיָּבֵ֥א
אֹתָ֛הּ
אֵלָ֖יו
אֶל־הַתֵּבָֽה:
[י]
וַיָּ֣חֶל
ע֔וֹד
שִׁבְעַ֥ת
יָמִ֖ים
אֲחֵרִ֑ים
וַיֹּ֛סֶף
שַׁלַּ֥ח
אֶת־הַיּוֹנָ֖ה
מִן־הַתֵּבָֽה:
[יא]
וַתָּבֹ֨א
אֵלָ֤יו
הַיּוֹנָה֙
לְעֵ֣ת
עֶ֔רֶב
וְהִנֵּ֥ה
עֲלֵה־זַ֖יִת
טָרָ֣ף
בְּפִ֑יהָ
וַיֵּ֣דַע
נֹ֔חַ
כִּי־קַ֥לּוּ
הַמַּ֖יִם
מֵעַ֥ל
הָאָֽרֶץ:
[יב]
וַיִּיָּ֣חֶל
ע֔וֹד
שִׁבְעַ֥ת
יָמִ֖ים
אֲחֵרִ֑ים
וַיְשַׁלַּח֙
אֶת־הַיּוֹנָ֔ה
וְלֹא־יָסְפָ֥ה
שׁוּב־אֵלָ֖יו
עֽוֹד:
[יג]
וַ֠יְהִי
בְּאַחַ֨ת
וְשֵׁשׁ־מֵא֜וֹת
שָׁנָ֗ה
בָּֽרִאשׁוֹן֙
בְּאֶחָ֣ד
לַחֹ֔דֶשׁ
חָרְב֥וּ
הַמַּ֖יִם
מֵעַ֣ל
הָאָ֑רֶץ
וַיָּ֤סַר
נֹחַ֙
אֶת־מִכְסֵ֣ה
הַתֵּבָ֔ה
וַיַּ֕רְא
וְהִנֵּ֥ה
חָרְב֖וּ
פְּנֵ֥י
הָאֲדָמָֽה:
[יד]
וּבַחֹ֙דֶשׁ֙
הַשֵּׁנִ֔י
בְּשִׁבְעָ֧ה
וְעֶשְׂרִ֛ים
י֖וֹם
לַחֹ֑דֶשׁ
יָבְשָׁ֖ה
הָאָֽרֶץ:
ס
[רביעי]
[טו]
וַיְדַבֵּ֥ר
אֱלֹהִ֖ים
אֶל־נֹ֥חַ
לֵאמֹֽר:
[טז]
צֵ֖א
מִן־הַתֵּבָ֑ה
אַתָּ֕ה
וְאִשְׁתְּךָ֛
וּבָנֶ֥יךָ
וּנְשֵֽׁי־בָנֶ֖יךָ
אִתָּֽךְ:
[יז]
כָּל־הַחַיָּ֨ה
אֲשֶֽׁר־אִתְּךָ֜
מִכָּל־בָּשָׂ֗ר
בָּע֧וֹף
וּבַבְּהֵמָ֛ה
וּבְכָל־הָרֶ֛מֶשׂ
הָרֹמֵ֥שׂ
עַל־הָאָ֖רֶץ
הַוְצֵ֣א
הַיְצֵ֣א
אִתָּ֑ךְ
וְשָׁרְצ֣וּ
בָאָ֔רֶץ
וּפָר֥וּ
וְרָב֖וּ
עַל־הָאָֽרֶץ:
[יח]
וַיֵּ֖צֵא־נֹ֑חַ
וּבָנָ֛יו
וְאִשְׁתּ֥וֹ
וּנְשֵֽׁי־בָנָ֖יו
אִתּֽוֹ:
[יט]
כָּל־הַחַיָּ֗ה
כָּל־הָרֶ֙מֶשׂ֙
וְכָל־הָע֔וֹף
כֹּ֖ל
רוֹמֵ֣שׂ
עַל־הָאָ֑רֶץ
לְמִשְׁפְּחֹ֣תֵיהֶ֔ם
יָצְא֖וּ
מִן־הַתֵּבָֽה:
[כ]
וַיִּ֥בֶן
נֹ֛חַ
מִזְבֵּ֖חַ
לַֽיהוָ֑ה
וַיִּקַּ֞ח
מִכֹּ֣ל׀
הַבְּהֵמָ֣ה
הַטְּהֹרָ֗ה
וּמִכֹּל֙
הָע֣וֹף
הַטָּה֔וֹר
וַיַּ֥עַל
עֹלֹ֖ת
בַּמִּזְבֵּֽחַ:
[כא]
וַיָּ֣רַח
יְהוָה֘
אֶת־רֵ֣יחַ
הַנִּיחֹחַ֒
וַיֹּ֨אמֶר
יְהוָ֜ה
אֶל־לִבּ֗וֹ
לֹֽא־אֹ֠סִף
לְקַלֵּ֨ל
ע֤וֹד
אֶת־הָֽאֲדָמָה֙
בַּעֲב֣וּר
הָאָדָ֔ם
כִּ֠י
יֵ֣צֶר
לֵ֧ב
הָאָדָ֛ם
רַ֖ע
מִנְּעֻרָ֑יו
וְלֹֽא־אֹסִ֥ף
ע֛וֹד
לְהַכּ֥וֹת
אֶת־כָּל־חַ֖י
כַּאֲשֶׁ֥ר
עָשִֽׂיתִי:
[כב]
עֹ֖ד
כָּל־יְמֵ֣י
הָאָ֑רֶץ
זֶ֡רַע
וְ֠קָצִיר
וְקֹ֨ר
וָחֹ֜ם
וְקַ֧יִץ
וָחֹ֛רֶף
וְי֥וֹם
וָלַ֖יְלָה
לֹ֥א
יִשְׁבֹּֽתוּ:
פרק ח
(א)
ויזכור
אלהים
-
חלילה
להיות
שכחה
לקטן
שבמלאכי
השרת
,
אף
כי
ליוצר
הכל
,
שאין
שכחה
נגדו!
וככה
אמר
המשורר
"הנוטע
אזן
הלא
ישמע"
(תה'
צד
,
ט).
רק
כאשר
תֵרָאֶה
טובת
השם
בארץ
,
ידבר
הכתוב
,
כי
זֵכֶר
אשר
הטיב
לו
בא
לפני
השם.
ובדרך
סוד:
בגעת
המערכת
העליונה
זהו
הזֵכֶר
,
על
דרך
"ויכתב
בספר
זכרון
לפניו"
(ראה
מל'
ג
,
טז).
והנה
הרוח
יבשה
האדמה
,
כמו
"ברוח
קדים
עזה
כל
הלילה"
(שמ'
יד
,
כא).
(ב)
ויסכרו
-
כמו
"כל
עושי
שכר"
(יש'
יט
,
י);
כי
הסמ"ך
והשי"ן
שוין
,
כי
הם
קרובים
במבטא
,
כמו
"בשׂורי
מהם"
(הו'
ט
,
יב)
,
ורבים
ככה.
והוא
כמו
'ויסגרו'
,
רק
לא
יתחלף
הכ"ף
בגימ"ל.
כי
אין
אות
מתחלף
,
רק
'אהו"י'
לבדם
,
וטי"ת
בתי"ו
בבנין
'התפעל'
,
וה"א
בתי"ו
בסוף
המלה;
בעבור
כי
יש
להם
דמות
אחד.
(ו)
את
חלון
התיבה
-
יתכן
שעשה
חלונות
בכל
צד
,
ועתה
פתח
אחד
מהם
,
והוא
ה"צהר"
(בר'
ו
,
טז).
(יא)
וטעם
טרף
בפיה
-
שראה
כי
פיה
טרף
העלה
,
ונראה
הטרף
לח.
יש
מדקדק
שאמר
(ראה
בפירושו
המקובל)
,
כי
בי"ת
בפיה
נוסף
,
וטרף
-
פועל
עבר
,
ואם
הוא
קמוץ
,
כמו
"כי
הוא
טרף
וירפאנו"
(הו'
ו
,
א);
"אריה
שאג"
(עמ'
ג
,
ח);
או
על
דרך
"ברוחו
שמים
שפרה"
(איוב
כו
,
יג).
(יג)
חרבו
פני
האדמה
-
ולא
כהוגן.
(יד)
ובעבור
שמצאו
המעבּרים
תוספת
עשרה
ימים
על
שנה
,
אמרו:
זאת
שנת
השמש;
ואלו
היה
כן
,
היה
ראוי
להיותם
אחד
עשר
,
כי
מעט
יחסר
מהיום!
ועוד
,
מי
הודיעם
כי
שנת
הלבנה
ראויה
להיותם
שנים
עשר
חדש
,
שתהיה
קרובה
משנת
השמש
,
אם
לא
על
יד
משה
אדוננו?
ועוד
,
מי
הגיד
להם
כי
שנה
תמימה
,
ולא
יותר
,
עמד
נח
בתיבה?
ואין
ראיה
מחשבון
"בשנת
שש
מאות
שנה"
(בר'
ז
,
יא)
,
כאשר
אפרש
עוד
בפרשה
הזאת
(בר'
יא
,
י).
(טו)
ולא
רצה
נח
לצאת
חוץ
מהתיבה
עד
שצוהו
השם
,
אעפ"י
שראה
ש"יבשה
הארץ"
(לעיל
,
יד).
(יט)
וטעם
למשפחותיהם:
שפרו
ורבו
בתיבה.
(כ)
נח
החל
לבנות
מזבח
לשם.
(כא)
וטעם
הניחוח:
שהניח
הכעס.
והנה
בזכות
נח
סרה
הקללה
מהאדמה.
להכות
את
כל
חי
-
הכלל.
(כב)
ועוד
כל
ימי
הארץ
-
יש
אומרים
,
כי
לעולם
היא
עומדת
(ע"פ
קה'
א
,
ד).
ויש
אומרים
,
כי
יש
לה
סוף
ועת;
והעד:
"המה
יאבדו
ואתה
תעמוד"
(תה'
קב
,
כז).
וכבר
רמזתי
לך
האמת
ב'פרשת
בראשית'
(בר'
א
,
א).
זרע
-
הקדים
להזכיר
מִחְיַת
האדם
,
כי
כל
שנה
יזרעו
ויקצרו
,
לא
בשנת
המבול.
וקור
-
רביעית
השנה
,
ותחילתה
בהיות
השמש
במזל
גדי
,
כי
מאז
יחלו
הימים
להאריך.
וחם
-
בזמן
עלות
השמש
בפאת
צפון.
וחרף
-
הרביעית
הנשארה.
והחל
מעלות
השמש
לדרום
,
בעבור
כי
לדרום
פני
הגלגל
הגדול;
והוא
סוד.