מאגר הכתר בראשית פרק ח עם פירוש ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש

פרק ח
[א] וַיִּזְכֹּ֤ר אֱלֹהִים֙ אֶת־נֹ֔חַ וְאֵ֤ת כָּל־הַֽחַיָּה֙ וְאֶת־כָּל־הַבְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בַּתֵּבָ֑ה וַיַּעֲבֵ֨ר אֱלֹהִ֥ים ר֙וּחַ֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וַיָּשֹׁ֖כּוּ הַמָּֽיִם:
[ב] וַיִּסָּֽכְרוּ֙ מַעְיְנֹ֣ת תְּה֔וֹם וַאֲרֻבֹּ֖ת הַשָּׁמָ֑יִם וַיִּכָּלֵ֥א הַגֶּ֖שֶׁם מִן־הַשָּׁמָֽיִם:
[ג] וַיָּשֻׁ֧בוּ הַמַּ֛יִם מֵעַ֥ל הָאָ֖רֶץ הָל֣וֹךְ וָשׁ֑וֹב וַיַּחְסְר֣וּ הַמַּ֔יִם מִקְצֵ֕ה חֲמִשִּׁ֥ים וּמְאַ֖ת יֽוֹם:
[ד] וַתָּ֤נַח הַתֵּבָה֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י בְּשִׁבְעָה־עָשָׂ֥ר י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ עַ֖ל הָרֵ֥י אֲרָרָֽט:
[ה] וְהַמַּ֗יִם הָיוּ֙ הָל֣וֹךְ וְחָס֔וֹר עַ֖ד הַחֹ֣דֶשׁ הָעֲשִׂירִ֑י בָּֽעֲשִׂירִי֙ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֔דֶשׁ נִרְא֖וּ רָאשֵׁ֥י הֶהָרִֽים:
[ו] וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ אַרְבָּעִ֣ים י֑וֹם וַיִּפְתַּ֣ח נֹ֔חַ אֶת־חַלּ֥וֹן הַתֵּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה:
[ז] וַיְשַׁלַּ֖ח אֶת־הָעֹרֵ֑ב וַיֵּצֵ֤א יָצוֹא֙ וָשׁ֔וֹב עַד־יְבֹ֥שֶׁת הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ:
[ח] וַיְשַׁלַּ֥ח אֶת־הַיּוֹנָ֖ה מֵאִתּ֑וֹ לִרְאוֹת֙ הֲקַ֣לּוּ הַמַּ֔יִם מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה:
[ט] וְלֹֽא־מָצְאָה֩ הַיּוֹנָ֨ה מָנ֜וֹחַ לְכַף־רַגְלָ֗הּ וַתָּ֤שָׁב אֵלָיו֙ אֶל־הַתֵּבָ֔ה כִּי־מַ֖יִם עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֑רֶץ וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיִּקָּחֶ֔הָ וַיָּבֵ֥א אֹתָ֛הּ אֵלָ֖יו אֶל־הַתֵּבָֽה:
[י] וַיָּ֣חֶל ע֔וֹד שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים אֲחֵרִ֑ים וַיֹּ֛סֶף שַׁלַּ֥ח אֶת־הַיּוֹנָ֖ה מִן־הַתֵּבָֽה:
[יא] וַתָּבֹ֨א אֵלָ֤יו הַיּוֹנָה֙ לְעֵ֣ת עֶ֔רֶב וְהִנֵּ֥ה עֲלֵה־זַ֖יִת טָרָ֣ף בְּפִ֑יהָ וַיֵּ֣דַע נֹ֔חַ כִּי־קַ֥לּוּ הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ:
[יב] וַיִּיָּ֣חֶל ע֔וֹד שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים אֲחֵרִ֑ים וַיְשַׁלַּח֙ אֶת־הַיּוֹנָ֔ה וְלֹא־יָסְפָ֥ה שׁוּב־אֵלָ֖יו עֽוֹד:
[יג] וַ֠יְהִי בְּאַחַ֨ת וְשֵׁשׁ־מֵא֜וֹת שָׁנָ֗ה בָּֽרִאשׁוֹן֙ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֔דֶשׁ חָרְב֥וּ הַמַּ֖יִם מֵעַ֣ל הָאָ֑רֶץ וַיָּ֤סַר נֹחַ֙ אֶת־מִכְסֵ֣ה הַתֵּבָ֔ה וַיַּ֕רְא וְהִנֵּ֥ה חָרְב֖וּ פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה:
[יד] וּבַחֹ֙דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י בְּשִׁבְעָ֧ה וְעֶשְׂרִ֛ים י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ יָבְשָׁ֖ה הָאָֽרֶץ: ס
[רביעי] [טו] וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־נֹ֥חַ לֵאמֹֽר:
[טז] צֵ֖א מִן־הַתֵּבָ֑ה אַתָּ֕ה וְאִשְׁתְּךָ֛ וּבָנֶ֥יךָ וּנְשֵֽׁי־בָנֶ֖יךָ אִתָּֽךְ:
[יז] כָּל־הַחַיָּ֨ה אֲשֶֽׁר־אִתְּךָ֜ מִכָּל־בָּשָׂ֗ר בָּע֧וֹף וּבַבְּהֵמָ֛ה וּבְכָל־הָרֶ֛מֶשׂ הָרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָ֖רֶץ הַוְצֵ֣א הַיְצֵ֣א אִתָּ֑ךְ וְשָׁרְצ֣וּ בָאָ֔רֶץ וּפָר֥וּ וְרָב֖וּ עַל־הָאָֽרֶץ:
[יח] וַיֵּ֖צֵא־נֹ֑חַ וּבָנָ֛יו וְאִשְׁתּ֥וֹ וּנְשֵֽׁי־בָנָ֖יו אִתּֽוֹ:
[יט] כָּל־הַחַיָּ֗ה כָּל־הָרֶ֙מֶשׂ֙ וְכָל־הָע֔וֹף כֹּ֖ל רוֹמֵ֣שׂ עַל־הָאָ֑רֶץ לְמִשְׁפְּחֹ֣תֵיהֶ֔ם יָצְא֖וּ מִן־הַתֵּבָֽה:
[כ] וַיִּ֥בֶן נֹ֛חַ מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהוָ֑ה וַיִּקַּ֞ח מִכֹּ֣ל׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהֹרָ֗ה וּמִכֹּל֙ הָע֣וֹף הַטָּה֔וֹר וַיַּ֥עַל עֹלֹ֖ת בַּמִּזְבֵּֽחַ:
[כא] וַיָּ֣רַח יְהוָה֘ אֶת־רֵ֣יחַ הַנִּיחֹחַ֒ וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־לִבּ֗וֹ לֹֽא־אֹ֠סִף לְקַלֵּ֨ל ע֤וֹד אֶת־הָֽאֲדָמָה֙ בַּעֲב֣וּר הָאָדָ֔ם כִּ֠י יֵ֣צֶר לֵ֧ב הָאָדָ֛ם רַ֖ע מִנְּעֻרָ֑יו וְלֹֽא־אֹסִ֥ף ע֛וֹד לְהַכּ֥וֹת אֶת־כָּל־חַ֖י כַּאֲשֶׁ֥ר עָשִֽׂיתִי:
[כב] עֹ֖ד כָּל־יְמֵ֣י הָאָ֑רֶץ זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר וְקֹ֨ר וָחֹ֜ם וְקַ֧יִץ וָחֹ֛רֶף וְי֥וֹם וָלַ֖יְלָה לֹ֥א יִשְׁבֹּֽתוּ:

פרק ח
(א) ויזכור אלהים - חלילה להיות שכחה לקטן שבמלאכי השרת , אף כי ליוצר הכל , שאין שכחה נגדו! וככה אמר המשורר "הנוטע אזן הלא ישמע" (תה' צד , ט). רק כאשר תֵרָאֶה טובת השם בארץ , ידבר הכתוב , כי זֵכֶר אשר הטיב לו בא לפני השם. ובדרך סוד: בגעת המערכת העליונה זהו הזֵכֶר , על דרך "ויכתב בספר זכרון לפניו" (ראה מל' ג , טז). והנה הרוח יבשה האדמה , כמו "ברוח קדים עזה כל הלילה" (שמ' יד , כא). (ב) ויסכרו - כמו "כל עושי שכר" (יש' יט , י); כי הסמ"ך והשי"ן שוין , כי הם קרובים במבטא , כמו "בשׂורי מהם" (הו' ט , יב) , ורבים ככה. והוא כמו 'ויסגרו' , רק לא יתחלף הכ"ף בגימ"ל. כי אין אות מתחלף , רק 'אהו"י' לבדם , וטי"ת בתי"ו בבנין 'התפעל' , וה"א בתי"ו בסוף המלה; בעבור כי יש להם דמות אחד. (ו) את חלון התיבה - יתכן שעשה חלונות בכל צד , ועתה פתח אחד מהם , והוא ה"צהר" (בר' ו , טז). (יא) וטעם טרף בפיה - שראה כי פיה טרף העלה , ונראה הטרף לח. יש מדקדק שאמר (ראה בפירושו המקובל) , כי בי"ת בפיה נוסף , וטרף - פועל עבר , ואם הוא קמוץ , כמו "כי הוא טרף וירפאנו" (הו' ו , א); "אריה שאג" (עמ' ג , ח); או על דרך "ברוחו שמים שפרה" (איוב כו , יג). (יג) חרבו פני האדמה - ולא כהוגן. (יד) ובעבור שמצאו המעבּרים תוספת עשרה ימים על שנה , אמרו: זאת שנת השמש; ואלו היה כן , היה ראוי להיותם אחד עשר , כי מעט יחסר מהיום! ועוד , מי הודיעם כי שנת הלבנה ראויה להיותם שנים עשר חדש , שתהיה קרובה משנת השמש , אם לא על יד משה אדוננו? ועוד , מי הגיד להם כי שנה תמימה , ולא יותר , עמד נח בתיבה? ואין ראיה מחשבון "בשנת שש מאות שנה" (בר' ז , יא) , כאשר אפרש עוד בפרשה הזאת (בר' יא , י). (טו) ולא רצה נח לצאת חוץ מהתיבה עד שצוהו השם , אעפ"י שראה ש"יבשה הארץ" (לעיל , יד). (יט) וטעם למשפחותיהם: שפרו ורבו בתיבה. (כ) נח החל לבנות מזבח לשם. (כא) וטעם הניחוח: שהניח הכעס. והנה בזכות נח סרה הקללה מהאדמה. להכות את כל חי - הכלל. (כב) ועוד כל ימי הארץ - יש אומרים , כי לעולם היא עומדת (ע"פ קה' א , ד). ויש אומרים , כי יש לה סוף ועת; והעד: "המה יאבדו ואתה תעמוד" (תה' קב , כז). וכבר רמזתי לך האמת ב'פרשת בראשית' (בר' א , א). זרע - הקדים להזכיר מִחְיַת האדם , כי כל שנה יזרעו ויקצרו , לא בשנת המבול. וקור - רביעית השנה , ותחילתה בהיות השמש במזל גדי , כי מאז יחלו הימים להאריך. וחם - בזמן עלות השמש בפאת צפון. וחרף - הרביעית הנשארה. והחל מעלות השמש לדרום , בעבור כי לדרום פני הגלגל הגדול; והוא סוד.