מאגר הכתר בראשית פרק ח עם פירוש ראב"ע פירוש א - הקצר

פרק ח
(א) ויזכר אלהים את נח - גם בניו והנשים בכלל נח , שהוא העיקר. ואת כל החיה - כלל לחית השדה ולעוף ולכל דק שורץ על הארץ (ראה בר' ז , כא). וטעם ויזכר - השבועה שנשבע לנח (ראה בר' ו , יח). ויעבר אלהים רוח - העבירו תמיד. וישכו המים - וינוחו ולא גברו; וכן "וחמת המלך שככה" (אס' ז , י). ודגשות הכ"ף - לחסרון העי"ן , ושניהם מהבניין הקל. (ב) ויסכרו - כמו 'ויסגרו'. ואין הכ"ף מתחלף בגימ"ל , רק הם שתי מלות , והטעם אחד; כי לא יתחלפו , חוץ מאותיות יהו"א , וסמ"ך בשי"ן. ויכלא הגשם - נכלא בתוך האוצר. (ג-ד) וישובו המים - למטה מהארץ כמשפטם , בסוף חמשים ומאת יום. גם זה החשבון בדרך נבואה יְדָעוֹ (ראה פירושו לבר' ז , יא). והאומרים , כי הנה מצאנו מאה וחמשים יום - חמשה חדשים , וזה לנו אות שהם חדשי החמה , והנה לא דברו נכונה על דבריהם , כי שנים ימים יחסרו; גם האומר , כי בחשבון העיבור היה עושה , וישים בחדש השני מרחשון (כדעת ר' אלעזר , ר"ה יא , ב) , ותהיה השנה שלמה; ולמה כל זה? ואפילו יהיה כתוב כי נח - היה חשבונו על החמה , או תחלת השנה מתשרי , לא נתנו המועדים על יד נח. גם יתכן על מנוח התבה לדבר דברים ארוכים , לכן לא יועילו ולא יצילו כי תהו המה (ע"פ ש"א יב , כא). (ה) בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים - והנה נח קבע אחד לחדש ולא ראה הלבנה , כי עוד לא פתח חלון התבה. (ו-ז) ובעשור לחדש שבט (כדעת ר' יהושע , ר"ה יא , ב) שלח את העורב , ותמיד היה הולך ושב , עד שיצא נח , כי כן אמר: עד יבשת המים. וביום שיבשה הארץ יצא נח וכל אשר אתו (ראה להלן , יד - יט). (ח-י) ואחר שבעה ימים ששלח את העורב , שלח את היונה , וזה היה ביום שבעה עשר לשבט , שהוא החודש העשירי מיום המבול (ראה בר' ז , יא). והנה הוא על המבט המרובע (רבע חודש) , והעד , שאמר ויחל עוד שבעת ימים אחרים. ומלת ויחל עוד - על דעתי מ"תחלה" (ראה בר' יג , ג); כי אלו היה מגזרת "תוחלת" (מש' י , כח) , היה 'וַיִיחַל' , כמו "וַיִיקַץ" (בר' כח , טז) , או 'ויֵחֶל' , כמו "וישב יעקב" (בר' לז , א). ויתכן להיותה מלה זרה בדקדוק. ויוסף שלח את היונה - בארבעה ועשרים בשבט. (יא) טרף בפיה - יש אומרים , שהיא מלה מוכפלת בטעם , כמו "אדמת עפר" (דנ' יב , ב) , ויפרשו טרף כמו עלה זית , וכן "כל טרפי צמחה" (יח' יז , ט). והראיה - שיש תחת הרי"ש קמץ גדול , כמו "זהב" (בר' כד , כב) ו"עשן" (בר' טו , יז). והנכון בעיני , שיהיה הבי"ת נוסף , כבי"ת "ברוחו שמים שפרה" (איוב כו , יג); "והוא באחד" (איוב כג , יג). ונקמץ , כמו "כי הוא טרף" (הו' ו , א); "אריה שאג" (עמ' ג , ח) , וחביריהם. או יהיה טרף קמוץ , בעבור שהוא 'תואר השם' , כמו ('חכם') , והטעם: כמו 'טרוף' , כי יש תאר דומה לפוֹעֵל , ויש דומה לפָעוּל. וטעם בפיה - שהיה לח. (יב) וייחל - מבניין 'נפעל'. ובא מלעיל , כמו "וילחם" (במ' כא , א); "ויצמד" (במ' כה , ג); כי יש מזה הבניין שהם מלרע , כמו "ויפקד מקום דוד" (ש"א כ , כז). ובא יו"ד וייחל בשרשו השלם , כיו"ד "או ירה יירה" (שמ' יט , יג). ובאחד באדר שלח היונה , ולא יספה כמשפטה לשוב אליו. עוד - לעולם , וכן "עוד טומאתו בו" (במ' יט , יג); "עוד כל ימי הארץ" (להלן , כב). (יג-יד) חרבו המים - לכן לא תוכל הרגל לדרוך על הארץ , שהיא רכה , כי פניה חרבו לבדם; ואחר כן יבשה הארץ. והאומרים (ב"ר לג , ז) , כי על שנת הלבנה נשען , בעבור עשרה ימים שהם נוספים בעבור שנת החמה , צריכים להיות שנתם שלימה. ועוד , מי ימלל להם , ששנה עמד נח בתבה? רק עמד שנת חמה , ועוד עשרה ימים. (יז) היצא - כמו השלם , וכן "הישר לפני דרכך" (תה' ה , ט). ושרצו - יולידו. (יט) למשפחותיהם - כמו 'למינם'. ויש אומרים (בניגוד לב"ר לד , ח) , שהולידו בתבה , וכל משפחה יצאה ולא התערבה באחרת; וזה איננו רחוק. (כ) הבהמה הטהורה - עשר (ראה דב' יד , ד - ה). ולא נדע מספר העוף הטהור , כי הוא רב מהטמא. והנה המזבח - בנהו באחד הרי אררט. (כא) וירח - על משקל "וינח בכל גבול מצרים" (שמ' י , יד) , ונפתח הרי"ש בעבור החי"ת שהיא מהגרון , כמשפט לשון הקדש. וחלילה חלילה להיות השם מריח , ולא אוכל , כי כן כתוב "אשר חלב זבחמו יאכלו" (דב' לב , לח); רק הטעם: שקיבל העולה וישרה לפניו , כאדם מריח ריח טוב והוא רעב. הניחוח - מלשון "מנוחה" (בר' מט , טו); והחי"ת כפול , כהכפל פ"א "נאפופיה" (הו' ב , ד). והטעם: שהניח הריח מהזעף , או שיניח כח עליון. אל לבו - עם לבו , ואחר כן גלה סודו לנח שנביא היה (ע"פ עמ' ג , ז). וטעם לא אוסיף לקלל עוד את האדמה - כאשר קֻלְלָה על יד אדם , וכן כתוב "ארורה האדמה בעבורך" (בר' ג , יז). יצר - היא התולדת שנוצרה לו. ולא אוסיף עוד - על המבול. ומלת עוד - 'לעולם' , או 'פעם שנית'; וכן "ויבך על צואריו עוד" (בר' מו , כט). (כב) עוד כל ימי הארץ - לאות , כי יש לה קץ קצוץ. ומה נכבד דרש (סוכה מה , ב) "סביב שמנה עשר אלף" (יח' מח , לה) , רק לא ידענו אחד מני אלף (ע"פ איוב לג , כג). זרע וקציר - חילק השנה לשנים , ואחר כן לארבעה: קור כנגד החום , וקיץ כנגד החורף; והם ארבע תקופות השנה. וכולם יום ולילה יחלקו , כי מה שיחסר מזה יוסיף בזה , ואחר כן ישוב העודף ויחסר ויוסיף על החסר , עד היותם בשוה.