פרק ח
[א]
ויזכר
אלהים
את־נח
ואת
כל־החיה
ואת־כל־הבהמה
אשר
אתו
בתבה
ויעבר
אלהים
רוח
על־הארץ
וישכו
המים:
[ב]
ויסכרו
מעינת
תהום
וארבת
השמים
ויכלא
הגשם
מן־השמים:
[ג]
וישבו
המים
מעל
הארץ
הלוך
ושוב
ויחסרו
המים
מקצה
חמשים
ומאת
יום:
[ד]
ותנח
התבה
בחדש
השביעי
בשבעה־עשר
יום
לחדש
על
הרי
אררט:
[ה]
והמים
היו
הלוך
וחסור
עד
החדש
העשירי
בעשירי
באחד
לחדש
נראו
ראשי
ההרים:
[ו]
ויהי
מקץ
ארבעים
יום
ויפתח
נח
את־חלון
התבה
אשר
עשה:
[ז]
וישלח
את־הערב
ויצא
יצוא
ושוב
עד־יבשת
המים
מעל
הארץ:
[ח]
וישלח
את־היונה
מאתו
לראות
הקלו
המים
מעל
פני
האדמה:
[ט]
ולא־מצאה
היונה
מנוח
לכף־רגלה
ותשב
אליו
אל־התבה
כי־מים
על־פני
כל־הארץ
וישלח
ידו
ויקחה
ויבא
אתה
אליו
אל־התבה:
[י]
ויחל
עוד
שבעת
ימים
אחרים
ויסף
שלח
את־היונה
מן־התבה:
[יא]
ותבא
אליו
היונה
לעת
ערב
והנה
עלה־זית
טרף
בפיה
וידע
נח
כי־קלו
המים
מעל
הארץ:
[יב]
וייחל
עוד
שבעת
ימים
אחרים
וישלח
את־היונה
ולא־יספה
שוב־אליו
עוד:
[יג]
ויהי
באחת
ושש־מאות
שנה
בראשון
באחד
לחדש
חרבו
המים
מעל
הארץ
ויסר
נח
את־מכסה
התבה
וירא
והנה
חרבו
פני
האדמה:
[יד]
ובחדש
השני
בשבעה
ועשרים
יום
לחדש
יבשה
הארץ:
ס
[רביעי]
[טו]
וידבר
אלהים
אל־נח
לאמר:
[טז]
צא
מן־התבה
אתה
ואשתך
ובניך
ונשי־בניך
אתך:
[יז]
כל־החיה
אשר־אתך
מכל־בשר
בעוף
ובבהמה
ובכל־הרמש
הרמש
על־הארץ
הוצא
היצא
אתך
ושרצו
בארץ
ופרו
ורבו
על־הארץ:
[יח]
ויצא־נח
ובניו
ואשתו
ונשי־בניו
אתו:
[יט]
כל־החיה
כל־הרמש
וכל־העוף
כל
רומש
על־הארץ
למשפחתיהם
יצאו
מן־התבה:
[כ]
ויבן
נח
מזבח
ליהוה
ויקח
מכל׀
הבהמה
הטהרה
ומכל
העוף
הטהור
ויעל
עלת
במזבח:
[כא]
וירח
יהוה
את־ריח
הניחח
ויאמר
יהוה
אל־לבו
לא־אסף
לקלל
עוד
את־האדמה
בעבור
האדם
כי
יצר
לב
האדם
רע
מנעריו
ולא־אסף
עוד
להכות
את־כל־חי
כאשר
עשיתי:
[כב]
עד
כל־ימי
הארץ
זרע
וקציר
וקר
וחם
וקיץ
וחרף
ויום
ולילה
לא
ישבתו: