מאגר הכתר בראשית פרק ט עם פירוש ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש

פרק ט
(ג) ואחר שהעלה נח העולות , התיר השם לאכול בשר. (ד) ופשט אך בשרו בנפשו דמו - שאסר הדם , וכן כתוב "כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא" (וי' יז , יד); ועוד אפרשנו. גם אבר מן החי אסור , ושָׂמוּ זה הכתוב קדמונינו לזכר (סנה' נט , א). (ה) ואך את דמכם לנפשותיכם - הטעם: הנה התרתי לכם שתשפכו דמי החיות והבהמות והעוף , ולא אדרוש הדם להעניש השופך , אך את דמכם , שאתם אדם , אדרוש. ויש מי שלמד מזה הכתוב (ראה ב"ר לד , יג) , כי אסור לאדם להרוג נפשו. גם למדו אחרים (ראה דב"ר ב , כה) , שהוא רמז לעונש העולם הבא. והפשט - כאשר אמרתי: כי דמכם אדרוש , ואם חיה תהרוג האדם , אני אקח הדין ממנה; וככה אם אדם יהרוג חבירו. וטעם לנפשותיכם: דם שתצא הנפש עמו. (ו) וזה - אם היה בסתר; רק אם בגלוי ישפוך אדם דם חבירו , מצוה היא עליכם שתהרגוהו. וטעם כי בצלם אלהים: בעבור כי הבהמות והחיות לא נבראו ללמוד ולהכיר השם ומעשיו , ולהבין העומדים לנצח , כמו האדם שנברא בעבור זה. והנה אם לא תשחט הבהמה היום , ותעמוד ותחיה שנים , אין תקוה לה , כי סופה למות , והיא לא נבראה , רק בעבור האדם; והנה אם תועיל לאדם שחיטתה , אין הפרש בין שחיטה ומות , על כן היא מותרת. והאדם - אם יֵהָרֵג טרם געת עתו , הנה לא תהיה נשמתו שלמה , כי אילו ארכו שניו , היה יודע דברים נעלמו ממנו. ואלה הדברים צריכים פירוש ארוך. (ז) וטעם ואתם פרו ורבו: כאשר תהרגו ההורג לבדו , אז תפרו יותר. ויש דורשים (סנה' נט , ב) מזה הכתוב מצות פריה ורביה. (ח) ואל בניו אתו - על יד נח; וכמוהו "ויצו משה וזקני ישראל" (דב' כז , א); "אז ישיר משה" (שמ' טו , א). (ט) וטעם ואני בוי"ו: שאתם עשיתם מה שצויתי אתכם , ואני בעבור זה אקים את בריתי. (י) לכל חית הארץ - שם כולל לכל מרגיש. (יא) וזאת הברית שאקים היא , שלא יכרת שם בשר כלל , ולא יהיה גשם רב לשחת הארץ. (יב-טו) והאות - הוא הקשת; ודרך הפשט: שעתה נבראה. ודעת הגאון (רס"ג תורה): בעבור שאמר הכתוב נתתי , ולא 'אתן' , כי זה לאות ולסימן. ויש להשיב , כי הגזרות העתידות , פעמים ידברו הנביאים על לשון עבר. וגאון אחר אמר , כי השם חזק אור השמש לחדש אות הקשת , כי לנכחה תהיה לעולם; ואין לו ראיה. והקרוב אלי: כאשר הגשם באוצר , וברצות השם יפתח האוצר; וכתוב "הנותן מטר על פני ארץ" (איוב ה , י); "ואם השמים יתנו רביבים" (יר' יד , כב) - והנה הגשם ברשות השם , וככה הראות הענן. ויהיה אות הברית כדרך "אם תפרו את בריתי היום" (יר' לג , כ); "העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ" (דב' ד , כו). ואם ישאל שואל: למה האות בקשת? בעבור כי היא אות לעולם שיכלא הגשם. (טז) וטעם וראיתיה , לעולם הוא רואה אותה: רק כאשר תראו הקשת , אתם תדעו , כי אני רואה אותה וזוכר בריתי. (יז) וטעם זאת אות הברית: שהראה אותה לנח. (יח) וטעם וחם אבי כנען: להורות ששניהם רעים. ובהפך זה: "אבי כל בני עבר" (בר' י , כא). (כ) ובעבור היות נח חכם גדול בעבודת האדמה , על כן כתוב: איש האדמה , כמו קין (ראה בר' ד , ב); ויש אומרים , שהוא נשאר באדמה , כי הוא העיקר , ובניו טפלים לו. ויש אומרים (רש"י): אדוני האדמה , כמו "איש נעמי" (רות א , ג); ואין זה נכון בלשון הקודש. ונח לקח גרגרים ונטעם. והזכיר זה הכתוב , בעבור מעשה כנען; וכל זה - שידעו ישראל כי כנען מקולל הוא מימות נח , ואין ראוי למי שהוא ממשפחת עבר להתחתן במקולל; וככה מצות אברהם (ראה בר' כד , ג) , גם יצחק (ראה בר' כח , א). על כן הוצרך המתרגם לתרגם "בת איש כנעני" (בר' לח , ב): "בת גבר תגרא" (ת"א) , כמו "נתנה לכנעני" (מש' לא , כד); "יחצוהו בין כנענים" (איוב מ , ל). (כב) יש מפרש (ראה רס"ג בראשית 2 - 351 הע' 91 ) וירא חם כדרך "וראה את ערותה" (וי' כ , יז) , על דעת הגאון. ולפי דעתי , ששתיהם - מראה ממש , כאשר אפרש במקומו. ואמר בכאן אבי כנען - לפרש מעשה האב והבן. (כג) את השמלה - הידוע. על שכם כל אחד. ופניהם אחורנית - כאשר כסוהו. (כד) הנה כתוב "שם וחם ויפת" (לעיל , יח) , והנה , אם אמרנו כי הגדול יפת הוא , או שם , הנה לעולם חם אמצעי! והאומר (סנה' סט , ב) כי יפת הוא הגדול , ובעבור כבוד שם הזכירו הכתוב בתחילה; אם כן למה הזכיר חם , שהוא רע , לפני יפת הגדול? והאומר (רש"י) , כי פירוש הקטן: בזוי , כמו "הנה קטן נתתיך בגויים" (עו' א , ב) - איננו פשט , כי הנה "קטן" פירושו: במספר. והנכון בעיני , שחם ראה ולא חדש מעשה , רק כנען עשה דבר , והכתוב הסתירו. ואין לנו לחפש בדרך סברא לדבר דברים על נביא גדול , אולי אינם אמת. ופירוש בנו הקטן - בן חם הקטן; וכן כתוב "ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען" (בר' י , ו). גם בן הבן יקרא 'בן' , כמו "ואנת בריה בלשצר" (דנ' ה , כב) , כי אויל מרודך היה בן נבוכדנצר; כי מלכותו נפסקה במות בלשצר , וירמיה אמר "ועבדו... הגויים" האלה "אותו ואת בנו ואת בן בנו" (כז , ז). וכן אמר "ויהיו לו ולבניו לעבדים" (דה"ב לו , כ) - בנו ובן בנו. ואשר יחזק זה הפירוש - כי העושה קִלֵל; כי אלו היה העושה חם , איך קלל בנו? (כה) וטעם עבד עבדים: הפך "אדוני האדונים" (דב' י , יז); זאת דעת הגאון (רס"ג תורה). ולפי דעתי , כי עבד עבדים - כמו "קדש קדשים" (וי' ו , יח) , שטעמו: קדש כאחד הקדשים , ואיננו נכון 'קְדֹש הקדשים'. יהיה לאחיו - שהם "כוש ומצרים ופוט" (בר' י , ו). (כו) ויאמר ברוך יי' - שבח השם שנתן לו בן נכבד , והוא שֵם. וסמך השם אל שֵם - כדרך "אלהי דוד אביך" (מ"ב כ , ה); "איה יי' אלהי אליהו" (מ"ב ב , יד); וככה דרך "אלהי אברהם" (בר' כו , כד) - בעבור היות שֵם עובד השם. וטעם למו: להם , לָשֵם וּלְשֵם; שיכריחנו לעבוד השם , כדרך הגבעונים (ראה יהו' ט , כז). (כז) ויש מפרש (ראה רס"ג תורה) יפת - מן 'יפה'; ולא יפה פירש , רק הוא תרגום "ירחיב" (דב' יב , כ) - שיהיה לו גבול רחב וארץ רבה. ועתה ברך גם שם: וישכון באהלי שם - שתהיה השכינה שורה על בני שם. ויהי כנען עבד למו - ליפת ולְשֵם. והנה נמצא כנען עבד עבדים לכל אדם בעולם (ראה לעיל , כה). (כט) והזכיר הכתוב וימת על נח , וידוע כי אברהם אבינו היה בן נ"ח במות נח , רק גמר דברו.