מאגר הכתר בראשית פרק ט עם פירוש ראב"ע פירוש א - הקצר

פרק ט
(ב) וחתכם - מפעלי הכפל , מגזרת "תראו חתת" (איוב ו , כא); כמו 'פִּתְכֶם'. בכל אשר תרמש האדמה - הטעם: על האדמה; או תהיה האדמה פועלת. בידכם נתנו - כי בידכם. ויש אומרים (רקמה ע' שנח) , כי בי"ת בכל... ובכל - מקום ווי"ן. והקרוב , שהוא דבק עם מוראכם. (ג) כל רמש - שם כלל לחית השדה ולבהמת היישוב ולכל עוף ולכל דג; והנה הכל מותר לאכילה. כירק - על שני משקלים (ראה מ"א כא , ב); וכן "תנור עָשָן" (בר' טו , יז) - "כעֶשֶן הכבשן" (שמ' יט , יח). (ד) אך בשר בנפשו דמו - כן טעמו: אך בשר עם נפשו , שהיא דמו , לא תאכלו; כטעם "לא תאכל הנפש עם הבשר" (דב' יב , כג); "כי נפש כל בשר דמו בנפשו" (וי' יז , יד). וזאת הנפש המתנועעת והמרגשת , היא הגוף. (ה) ואך את דמכם - פירושו: התרתי לכם לשפוך דם כל חי , זולתי דמכם שלנפשותיכם , שאתם אדם , לא התרתי , רק אדרשנו; כטעם "כי דורש דמים" (תה' ט , יג). וזה כלל , ואחר כן ביאר: ומיד האדם - אם יהרגו רבים את יחיד , או יחיד את יחיד , אני אדרש הדם. גם אדרשנו מיד כל חיה , שאצוה לאחרת שיהרגנה. והנה החיות מותרות לכם , ולא אתם להנה. והמפרש (ראה ב"ר לד , יג) דמכם לנפשותיכם - ההורג נפשו (ראה ב"ר לד , יג) , הוא רחוק בעיני. והוסיף לבאר , או היא מצוה לבני נח , והוא הישר: להרוג ההורג. (ו) וטעם באדם - בעדים (ראה ת"א); או לעיני הכל; או בעבור האדם שנשפך דמו. וכמהו רבים. (ח) וידבר (בנוסחנו: ויאמר) אלהים אל נח ואל בניו - על יד אביהם. ויש אומרים (ב"ר לה , א) , שארבעתם נביאים. (ט-י) ואת זרעכם - עִם. ואתכם השלישי - שהיה אתכם; או נכפל לתוספת באור. (יא) והברית שאקים היא , שלא יכרת כל בשר. ומלת בשר - גוף , כי הוא מרגיש; כי העצם לא תרגיש; והנה הברית - שלא יכרת גוף במי המבול. ויתכן שימלטם אם יבוא מבול , הכניס בברית , שלא יהיה עוד מבול; ועל זאת הברית נאמר "אשר נשבעתי מעבור מי נח" (יש' נד , ט). (יב) אות - זָכָר (ראה שמ' ג , יב) ונקבה. (יג) את קשתי - הנה נתתי עתה קשת בענן. ואין פירושו כאשר אמר הגאון (רס"ג תורה) , כי בתחלה היתה. (יד) בענני - קל הנו"ן הראשון; והיה ראוי להדגש , בעבור שהוא מהבניין הכבד , כמו "בדברי אותך" (יח' ג , כז). ונראתה הקשת - אילו היינו מאמינים בדברי חכמי יון , שמלהט השמש תוולד הקשת , יש לומר , כי השם חזק אור השמש אחר המבול; והיא דרך נכונה למבין. (טו) מלת יהיה עם המים איננה ראיה כי ה'מים' לשון יחיד; וכן "ויהי אנשים" (במ' ט , ו). (טז) וטעם והיתה הקשת בענן - שהיא לעולם שָם בסתר , והשֵם רואה אותה. (יז) ויאמר אלהים אל נח: זאת אות הברית שאמרתי לך (לעיל , יב) , וזאת השבועה שהקימותי. (יח) וחם הוא אבי כנען - ללמד ששניהם רעים , וכמעשה אבות יעשו בנים; והזכיר כנען ולא כוש (ראה בר' י , י) , בעבור שיקלל כנען (ראה להלן , כה). ונכתבה זאת הפרשה להודיע , כי הכנענים מקוללים , וכן בנותיהם , מימות נח; וכן אמר אברהם: "לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני" (בר' כד , ג) , וכן רבקה: "מבנות חת" (בר' כז , מו). ושמא ישאל שואל , מה חטאו בנות חת? למה לא פקח עיניו , כי החתי והאמורי והאחרים כולם בני כנען הם (ראה בר' י , טו - יט)?! על כן יאמר הכתוב "אל ארץ כנען" (וי' יד , לד). (כ) ויחל - מ"תחלה" (ראה בר' יג , ג) , מפעלי הכפל , מהבניין הכבד הנוסף (הפעיל); כמו "ויסך בדלתים ים" (איוב לח , ח). איש האדמה - יודע עבודת האדמה , והיא חכמה גדולה. והדרש (ב"ר לו , ז) , שביום שנטעו שתה מיינו , יש לו סוד , ואיננו כמשמעו; וכן "ותהר האשה ותלד בן" (שמ' ב , ב) - לא היה ביום אחד. (כא) ויתגל - מלשון 'גלוי' , מבניין 'התפעל'; וכן "ואל יתעל" (יר' נא , ג). וה"א אהלה - מקום ו"ו , וכן "את קול העם ברעה" (שמ' לב , יז); "כי פְרָעֹה אהרן" (שם , כה). (כג) על שכם שניהם - כל אחד שם קצת השמלה על שכמו. ומלת שכם - לא תתחבר. אחורנית - הפך הילוך האדם , כי כל תנועתו לפנים. (כד) וייקץ נח - הכתוב לא גלה מה נעשה , והעושה היה כנען. וכן היה , כי חם ראה ולא כסהו כאשר עשו אחיו , רק גלה הדבר (ראה לעיל , כב) , ושמע כנען , ולא נדע מה עשה. וטעם בנו הקטן לעֵד , כי כן הוא אומר "ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען" (בר' י , ו); גם ו"ו בנו שב אל חם הנזכר (לעיל , כב) , על כן קולל כנען. והאומרים , שקילל נח את בן בנו , בעבור שברך אלהים את בניו , זה דרך דרש (ב"ר לו , ז). (כה) עבד עבדים - טעמו: עבד כאחד העבדים; ואלו היה 'עבד העבדים' , היה: עבד לעבדים. והעד: "קדש קדשים" (וי' ו , יח) - "בקדש הקדשים" (שמ' כו , לד). וטעם לאחיו - ל"כוש ומצרים ופוט" (בר' י , ו) , שהם בני אביו. ויש אומרים , כי הכושים הם עבדים , בעבור שקלל נח את חם; והנה שכחו , כי המלך הראשון אחר המבול היה מכוש , וכן כתוב "ותהי ראשית ממלכתו" (בר' י , י). (כו) ברוך יי' אלהי שם - חייבין אנו להודות לַשֵם שהוא אלהי שם , והוא ישים כנען עבד לו ולְשֵם. והטעם: שיכריחנו לעבוד את שֵם , כי מלת למו - כמו 'להם' , והו"ו נוסף כו"ו "תביאמו ותטעמו" (שמ' טו , יז); לכן בחסרון ה"א ובלא ו"ו לא ימָצֵא. והזכיר עם שם השם הנכבד והנורא , בעבור כבוד שם; ואין יפת כמהו (ראה להלן , כז). ואמר הגאון (רס"ג בראשית ע' 352 ואי') , כי תחסר מלת 'אבי' , והיה ראוי להיותו 'ארור אבי כנען'; ואמר , כי כמהו "לעיני חנמאל דודי" (יר' לב , יב) , שהוא 'בן דודי' (ראה שם , ח): ויתכן , שהיה גדול מירמיה בשנים , והיה קורא אותו בשם אביו בעבור כבוד האב; וכן אשת אחי האב קראה הכתוב "דודתך" (וי' יח , יד); וזה "אבי כנען" (לעיל , יח) איננו כן. (כז) ופירש (רס"ג תורה) יפת - מן 'יפה' , ולא יפה פירש; רק הוא כמו "ירחיב" (דב' יב , כ) , ובלשון ארמית כמהו (ראה ת"א); והוא מהבניין הכבד הנוסף (הפעיל) , כמו "ומלכים ירד" (יש' מא , ב). ובפסוק הזה ברך יפת גם שם , כי פירוש וישכון באהלי שם - שישכן אלהים באהלי שם , כי שֵם - בפסוק הראשון (לעיל , כו) ברך השם. ויהי כנען עבד ליפת ולשם , גם "לאחיו" (לעיל , כה) , והנה הוא עבד עולם (ע"פ דב' טו , יז) , כי "מאלה נפצה כל הארץ" (לעיל , יט). וזה הדבר היה אחר שנים רבות אחר המבול.