מאגר הכתר בראשית פרק ט עם פירוש רש"י

פרק ט
[א] וַיְבָ֣רֶךְ אֱלֹהִ֔ים אֶת־נֹ֖חַ וְאֶת־בָּנָ֑יו וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם פְּר֥וּ וּרְב֖וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָֽרֶץ:
[ב] וּמוֹרַאֲכֶ֤ם וְחִתְּכֶם֙ יִֽהְיֶ֔ה עַ֚ל כָּל־חַיַּ֣ת הָאָ֔רֶץ וְעַ֖ל כָּל־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם בְּכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר תִּרְמֹ֧שׂ הָאֲדָמָ֛ה וּֽבְכָל־דְּגֵ֥י הַיָּ֖ם בְּיֶדְכֶ֥ם נִתָּֽנוּ:
[ג] כָּל־רֶ֙מֶשׂ֙ אֲשֶׁ֣ר הוּא־חַ֔י לָכֶ֥ם יִהְיֶ֖ה לְאָכְלָ֑ה כְּיֶ֣רֶק עֵ֔שֶׂב נָתַ֥תִּי לָכֶ֖ם אֶת־כֹּֽל:
[ד] אַךְ־בָּשָׂ֕ר בְּנַפְשׁ֥וֹ דָמ֖וֹ לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ:
[ה] וְאַ֨ךְ אֶת־דִּמְכֶ֤ם לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙ אֶדְרֹ֔שׁ מִיַּ֥ד כָּל־חַיָּ֖ה אֶדְרְשֶׁ֑נּוּ וּמִיַּ֣ד הָאָדָ֗ם מִיַּד֙ אִ֣ישׁ אָחִ֔יו אֶדְרֹ֖שׁ אֶת־נֶ֥פֶשׁ הָאָדָֽם:
[ו] שֹׁפֵךְ֙ דַּ֣ם הָאָדָ֔ם בָּאָדָ֖ם דָּמ֣וֹ יִשָּׁפֵ֑ךְ כִּ֚י בְּצֶ֣לֶם אֱלֹהִ֔ים עָשָׂ֖ה אֶת־הָאָדָֽם:
[ז] וְאַתֶּ֖ם פְּר֣וּ וּרְב֑וּ שִׁרְצ֥וּ בָאָ֖רֶץ וּרְבוּ־בָֽהּ: ס
[חמישי] [ח] וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־נֹ֔חַ וְאֶל־בָּנָ֥יו אִתּ֖וֹ לֵאמֹֽר:
[ט] וַאֲנִ֕י הִנְנִ֥י מֵקִ֛ים אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתְּכֶ֑ם וְאֶֽת־זַרְעֲכֶ֖ם אַחֲרֵיכֶֽם:
[י] וְאֵ֨ת כָּל־נֶ֤פֶשׁ הַֽחַיָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֔ם בָּע֧וֹף בַּבְּהֵמָ֛ה וּֽבְכָל־חַיַּ֥ת הָאָ֖רֶץ אִתְּכֶ֑ם מִכֹּל֙ יֹצְאֵ֣י הַתֵּבָ֔ה לְכֹ֖ל חַיַּ֥ת הָאָֽרֶץ:
[יא] וַהֲקִמֹתִ֤י אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתְּכֶ֔ם וְלֹא־יִכָּרֵ֧ת כָּל־בָּשָׂ֛ר ע֖וֹד מִמֵּ֣י הַמַּבּ֑וּל וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה ע֛וֹד מַבּ֖וּל לְשַׁחֵ֥ת הָאָֽרֶץ:
[יב] וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים זֹ֤את אֽוֹת־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁר־אֲנִ֣י נֹתֵ֗ן בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֑ם לְדֹרֹ֖ת עוֹלָֽם:
[יג] אֶת־קַשְׁתִּ֕י נָתַ֖תִּי בֶּעָנָ֑ן וְהָֽיְתָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין הָאָֽרֶץ:
[יד] וְהָיָ֕ה בְּעַֽנֲנִ֥י עָנָ֖ן עַל־הָאָ֑רֶץ וְנִרְאֲתָ֥ה הַקֶּ֖שֶׁת בֶּעָנָֽן:
[טו] וְזָכַרְתִּ֣י אֶת־בְּרִיתִ֗י אֲשֶׁ֤ר בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה בְּכָל־בָּשָׂ֑ר וְלֹא־יִֽהְיֶ֨ה ע֤וֹד הַמַּ֙יִם֙ לְמַבּ֔וּל לְשַׁחֵ֖ת כָּל־בָּשָֽׂר:
[טז] וְהָיְתָ֥ה הַקֶּ֖שֶׁת בֶּעָנָ֑ן וּרְאִיתִ֗יהָ לִזְכֹּר֙ בְּרִ֣ית עוֹלָ֔ם בֵּ֣ין אֱלֹהִ֔ים וּבֵין֙ כָּל־נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֔ה בְּכָל־בָּשָׂ֖ר אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽרֶץ:
[יז] וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים אֶל־נֹ֑חַ זֹ֤את אֽוֹת־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁ֣ר הֲקִמֹ֔תִי בֵּינִ֕י וּבֵ֥ין כָּל־בָּשָׂ֖ר אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽרֶץ: פ
[ששי] [יח] וַיִּֽהְי֣וּ בְנֵי־נֹ֗חַ הַיֹּֽצְאִים֙ מִן־הַתֵּבָ֔ה שֵׁ֖ם וְחָ֣ם וָיָ֑פֶת וְחָ֕ם ה֖וּא אֲבִ֥י כְנָֽעַן:
[יט] שְׁלֹשָׁ֥ה אֵ֖לֶּה בְּנֵי־נֹ֑חַ וּמֵאֵ֖לֶּה נָפְצָ֥ה כָל־הָאָֽרֶץ:
[כ] וַיָּ֥חֶל נֹ֖חַ אִ֣ישׁ הָאֲדָמָ֑ה וַיִּטַּ֖ע כָּֽרֶם:
[כא] וַיֵּ֥שְׁתְּ מִן־הַיַּ֖יִן וַיִּשְׁכָּ֑ר וַיִּתְגַּ֖ל בְּת֥וֹךְ אָהֳלֹֽה:
[כב] וַיַּ֗רְא חָ֚ם אֲבִ֣י כְנַ֔עַן אֵ֖ת עֶרְוַ֣ת אָבִ֑יו וַיַּגֵּ֥ד לִשְׁנֵֽי־אֶחָ֖יו בַּחֽוּץ:
[כג] וַיִּקַּח֩ שֵׁ֨ם וָיֶ֜פֶת אֶת־הַשִּׂמְלָ֗ה וַיָּשִׂ֙ימוּ֙ עַל־שְׁכֶ֣ם שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּֽלְכוּ֙ אֲחֹ֣רַנִּ֔ית וַיְכַסּ֕וּ אֵ֖ת עֶרְוַ֣ת אֲבִיהֶ֑ם וּפְנֵיהֶם֙ אֲחֹ֣רַנִּ֔ית וְעֶרְוַ֥ת אֲבִיהֶ֖ם לֹ֥א רָאֽוּ:
[כד] וַיִּ֥יקֶץ נֹ֖חַ מִיֵּינ֑וֹ וַיֵּ֕דַע אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָ֥שָׂה ל֖וֹ בְּנ֥וֹ הַקָּטָֽן:
[כה] וַיֹּ֖אמֶר אָר֣וּר כְּנָ֑עַן עֶ֥בֶד עֲבָדִ֖ים יִהְיֶ֥ה לְאֶחָֽיו:
[כו] וַיֹּ֕אמֶר בָּר֥וּךְ יְהוָ֖ה אֱלֹ֣הֵי שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ:
[כז] יַ֤פְתְּ אֱלֹהִים֙ לְיֶ֔פֶת וְיִשְׁכֹּ֖ן בְּאָהֳלֵי־שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ:
[כח] וַֽיְחִי־נֹ֖חַ אַחַ֣ר הַמַּבּ֑וּל שְׁלֹ֤שׁ מֵאוֹת֙ שָׁנָ֔ה וַחֲמִשִּׁ֖ים שָׁנָֽה:
[כט] וַיִּֽהְיוּ֙ כָּל־יְמֵי־נֹ֔חַ תְּשַׁ֤ע מֵאוֹת֙ שָׁנָ֔ה וַחֲמִשִּׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת: פ

פרק ט
(ב) וחתכם - ואימתכם , כמו "תראו חתת" (איוב ו , כא). ומדרש אגדה (ב"ר לד , יב): לשון 'חיות'; שכל זמן שתינוק בן יומו חי , אין צריך לשומרו מן העכברים , עוג מלך הבשן מת , צריך לשומרו מן העכברים , שנאמר: ומוראכם וחתכם; אימתי מוראכם על החיות? כל זמן שאתם חיים. (ג) לכם יהיה לאכלה - מה שלא הרשיתי לאדם הראשון לאכול בשר , אלא ירק עשב; ולכם , כירק עשב שהפקרתי לאדם הראשון , נתתי לכם את כל (ראה סנה' נט , ב). (ד) בשר בנפשו - אסר להם אבר מן החי , כלומר: כל זמן שנפשו בדמו , לא תאכלו הבשר (שם נז , א). בנפשו דמו - בעוד נפשו בו. בשר בנפשו דמו לא תאכלו - הרי אבר מן החי , ואף דמו לא תאכלו - הרי דמו דם מן החי (שם נט , א). (ה) ואך את דמכם - אע"פ שהתרתי לכם נטילת נשמה בבהמות , את דמכם אדרש [מהשופך דם עצמו]. לנפשותיכם - אף החונק עצמו (ראה ב"ר לד , יג) , [אע"פ שלא יצא ממנו דם]. מיד כל חיה - לפי שחטאו דור המבול והופקרו למאכל חיות רעות לשלוט בהם , שנאמר: "נמשל כבהמות נדמה" (בנוסחנו: נדמו; תה' מט , יג); לפיכך הזהיר עליהם את החיות (ראה שבת קנא , ב). ומיד האדם - מיד ההורג במזיד , ואין עדים , אני אדרוש; ומיד איש אחיו - שהוא אוהב לו כאח והרג שוגג , אני אדרש אם לא יִגְלֶה ויבקש על עונו לימחל; שאף השוגג צריך כפרה , ואם אין עדים לחיבו גלות , והוא אינו נכנע , הקדוש ברוך הוא דורש ממנו; כמו שדרשו רבותינו "והאלהים אנה לידו" (שמ' כא , יג) , במסכת מכות , ב): מזמנן לפונדוק אחד וכו'. (ו) באדם דמו ישפך - אם יש עדים , המיתוהו אתם (ראה ת"א); למה? כי בצלם אלהים עשה את האדם - זה מקרא חסר: עשה העושה את האדם , וכן הרבה במקרא. (ז) ואתם פרו ורבו - לפי פשוטו: הראשונה (בר' א , כח) לברכה (ראה כתובות ה , א) , וכאן לציווי; ולפי מדרשו (ב"ר לד , יד): להקיש מי שאינו עוסק בפריה ורביה לשופך דמים. (ט) ואני הנני - מסכים אני עמך. שהיה נח דואג לעסוק בפריה ורביה , עד שהבטיחהו הקדוש ברוך הוא שלא לשחת העולם עוד (ראה תנח' נח יא) , וכן עשה. באחרונה אמר לו: הנני מסכים לעשות חיזוק וקיום לברית אבטחתי , ואתן לך אות (להלן , יב). (י) מכל יצאי התיבה - להביא שקצים ורמסים. חית הארץ אתכם - הם המתהלכים עם הבריות. לכל חית הארץ - להביא המזיקין , שאינן בכלל בהמה וחיה אשר אתכם , שהרי אין הילוכן עם הבריות. (יא) והקימתי - אעשה קיום לבריתי; ומהו קיומו? "את קשתי" (להלן , יג) , כמו שמסיים והולך. (יב) לדרת עלם - נכתב חסר , שיש דורות שלא הוצרכו לאות לפי שצדיקים גמורים היו: דורו של חזקיה מלך יהודה , ודורו של רבי שמעון בן יוחי (ראה ב"ר לה , ב). (יד) בענני ענן - כשתעלה במחשבה לפני להביא חשך ואבדן לעולם. (טז) בין אלהים ובין כל נפש חיה - בין מדת הדין של מעלה וביניכם (ראה ב"ר לה , ג); שהיה לו לכתוב 'ביני ובין כל נפש חיה' , אלא זהו מדרשו: כשתבא מדת הדין לקטרג [עליכם לחייב אתכם] אני רואה את האות ונזכר. (יז) זאת אות הברית - הראהו הקשת ואמר לו: הרי האות שאמרתי. (יח) וחם הוא אבי כנען - למה הוצרך לומר כאן? לפי שהפרשה עסוקה ובאה בשכרותו של נח , שקלקל בה חם , ועל ידו נתקלל כנען; ועדיין לא כתב תולדות חם , ולא ידענו שכנען בנו , לפיכך הוצרך לומר כאן: וחם הוא אבי כנען. (כ) ויחל נח - עשה עצמו חולין , שהיה לו לעסוק תחלה בנטיעה אחרת (ראה ב"ר לו , ג). איש האדמה - אדֹנֵי האדמה , כמו: "איש נעמי" (רות א , ג). ויטע כרם - כשנכנס לתבה הכניס עמו זמורות ויחורי תאנים (ראה ב"ר שם). (כא) ויתגל - לשון 'ויתפעל'. בתוך אהלו - אהלה כתיב - רמז שעשרת השבטים , שנקראו על שם שומרון שנקראת "אהלה" , גלו על עסקי יין , שנאמר "השותים במזרקי יין" (עמ' ו , ו; ראה ב"ר לו , ד). (כב) וירא חם אבי כנען - יש מרבותינו אומרים (תנח' נח טו): כנען ראה והגיד לאביו , לכך הוזכר על הדבר ונתקלל. וירא את ערות אביו - יש חכמים אומרים (סנה' ע , א): סרסו; ויש אומרים: רבעו. (כג) ויקח שם ויפת - אין כתיב כאן 'ויקחו' אלא ויקח; לימד (ראה תנח' נח טו) על שֵׁם , שנתאמץ במצוה יותר מיפת , לכך זכו בניו לטלית של ציצית. ויפת זכה להנתן קבורה לבניו , שנאמר "אתן לגוג שם מקום קבר" (יח' לט , יא). וחם , שביזה את אביו , נאמר בזרעו: "כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש... ערום ויחף וחשופי שת" (יש' כ , ד). ופניהם אחורנית - למה נאמר פעם שנייה? ללמד שכשקרבו אצלו והוצרכו להפוך עצמם ולכסותו , הפכו פניהם אחרנית (ראה ב"ר לו , ו). (כד) בנו הקטן - הפסול והבזוי , כמו "קטן נתתיך בגוים" (יר' מט , טו). (כה) ארור כנען - אתה גרמתה לי שלא להוליד בן רביעי לשמשני , ארור בנך הרביעי להיות משמש את זרעם של אילו הגדולים , שהוטל עליהם טורח עבודתי מעתה (ראה ב"ר לו , ז). ומה ראה חם שסרסו? אמר להם לאחיו: אדם הראשון שני בנים היו לו , ובשביל ירושת העולם עמד זה והרג את זה; ואבינו זה יש לו שלשה בנים , ועודנו מבקש בן רביעי. (כו) ברוך יי' אלהי שם - שעתיד לשמור הבטחתו לזרעו , לתת להם את ארץ כנען ואת ארצו , ויהי להם כנען למס עובד. (כז) יפת אלהים ליפת - ירחיב , מתורגם: "יפתי" (ת"א). וישכן באהלי שם - יַשְרֶה שכינתו בישראל. ומדרש חכמים (יומא י , א): אע"פ שיפת אלהים ליפת , שבנה כורש , שהוא מבני יפת , את בית שני , מכל מקום לא שרתה בו שכינה. והיכן שרתה? במקדש ראשון שבנאו שלמה , שהוא מבני שם. ויהי כנען עבד למו - אף משיגלו בני שם , ימכרו להם עבדים מבני כנען.