מאגר הכתר בראשית פרק ט עם פירוש רד"ק

פרק ט
(א) ויברך אלהים - אע"פ שכבר היו ברוכים בתחלת הבריאה , עתה היה להם כתחלת הבריאה , כי נתחדש העולם אחר שהיה תהו ובהו , שהרי נכסתה כל הארץ במים. והברכה - מה שאמר להם: פרו ורבו , "ומוראכם וחתכם" (להלן , ב). ויאמר להם - לבניו , על ידי נח. גם בניו היו נביאים. (ב) ומוראכם - כמו שאמר בברכה ראשונה "וכבשוה ורדו" (בר' א , כח). וחתכם - שרשו 'חתת' , והאחד ממנו: "הֶעָשוי (בנוסחנו: העשו) לבלי חת" (איוב מא , כה) , כמו "פת" (בר' יח , ה) , "פתים" (וי' ב , ו) , 'פתכם'. בכל אשר תרמוש האדמה - קשר תחלה ומוראכם עם מלת על , ואחר כן עם בי"ת השמוש; ושני הקשרים נכונים בלשון. אמר בכל חיה שתרמוש על האדמה , וכן בכל דגי הים , שאינם רומשים האדמה: ואינם עמכם ביבשה - אע"פ כן בהם יהיה מוראכם , כי בידכם נתנו. ואע"פ שזכר כל חית הארץ , ובהמה וחיה בכלל , הוסיף עוד בכל אשר תרמוש - לרבות השרצים והנחשים והעקרבים , כי כלם רומשים על האדמה. וכללם בכלל 'נקבה' ואמר תרמוש , כי לכלם יש נפש חיה , אפלו לקטני קטנים , כי כלם מתנועעים; ואין תנועה בלא נפש. (ג) כל רמש אשר הוא חי - חסר ו"ו השמוש , כמו "שמש ירח" (חב' ג , יא); "ראובן שמעון" (שמ' א , ב); והדומים להם; וכאלו אמר: כל רמש ואשר הוא חי. וכל רמש - הוא כולל כל חית הארץ והעוף. ואמר אשר הוא חי - על הדגים. או יהיה פירושו בלא חסרון ו"ו , ויהיה רמש - כלל לכל , כי גם הדגים רומשים במים , כמו שאמר "ואת כל נפש החיה הרומשת" (בר' א , כא). ואמר אשר הוא חי , כאלו אמר: כל רמש שהוא נפש חיה. כירק עשב - שנתתי לאדם הראשון (ראה בר' א , כט). ופרי העץ בכלל ירק עשב , כי כל צומח נתן לאדם לאכלה , ולדורות הבאים אחריו עד המבול. ולא נתתי להם הבשר לאכול , אבל לכם נתתי; כמו ירק עשב שהוא מותר לכם , כן יהיה מותר לכם הבשר. וירק עשב - פרשתיו (בר' א , יא). ורבותינו ז"ל פירשו (סנה' נז , א): כירק עשב - ולא כירק גנה; מכאן שנאסר הגזל לבני נח. (ד) אך בשר - אע"פ שנתתי לכם כל בשר רמש לאכול , לא תאכלו אותו עם נפשו שהוא דמו , כלומר: כל זמן שהבשר עם הנפש , והוא בעודו חי; אלא קודם תזבחוהו ואחר כן תאכלוהו , כי זה דרך אכזריות לחתוך בשר מן החי ולאכלו. ונראה , כי לפיכך התיר הבשר לנח , לפי שטרח בבהמה ובעוף ובחיה וברמש להחיותם אתו בתבה. כי לצורך האדם נבראו , בין למלאכתו בין לאכילתו. אלא שלא הותר להמיתם ולאכלם אלא עד נח , לפי שטרח בהם. (ה) ואך את דמכם לנפשותיכם - אע"פ שהתרתי דם החיה לכם , לא התרתי דמכם לחיה , כי החיה נתתי ברשותכם , ולא אתם ברשות החיה. ופירוש לנפשותיכם - שתהיה המכה מכת נפש והרג. זה אדרוש מן החיה , אם לא יהיה ברצוני , לנקמה , כמו הנביא אשר בא אל בית אל (ראה מ"א יג , כד) , והנערים שהתקלסו באלישע הנביא (ראה מ"ב ב , כג , כד); ואמר "ושלחתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם" (ראה וי' כו , כב). ורבותינו ז"ל פירשו (ב"ר לד , יג): דמכם לנפשותיכם - אם אדם יהרג עצמו , שתהיה נפשו נענשת לעולם הבא. ואמרו: יכול כשאול (ראה ש"א לא , ד)? תלמוד לומר: אך; יכול כחנניה מישאל ועזריה (ראה דנ' ג , יט ואי')? תלמוד לומר: אך. מיד כל חיה אדרשנו - שיתננה ביד חיה אחרת להרגה , או ביד אדם. ואע"פ שאין גמול ועונש לשאר בעלי חיים , אלא לאדם שהוא בעל שכל , בעסק האדם יש להם גמול ועונש , כמו שאמר הנה מיד כל חיה אדרשנו; ונאמר "ושד בהמות יחיתן" (חב' ב , יז); ונאמר בגמול "ולא שבר... החמור" (מ"א יג , כח). ומיד האדם - ואחר כן פירש מיד איש אחיו , כלומר: אם יהרג איש את אחיו - אדרוש נפשו מההורג בעולם הזה או בעולם הבא. (ו) שופך... באדם דמו ישפך - אני אדרוש דם ההרוג אם אין עדים; אבל יש עדים - על השופטים להרוג ההורג , כמו שיראו מן הדין; זהו באדם - על ידי הדיינין. כי בצלם אלהים עשה את האדם - כי הוא נכבד מכל הנבראים השפלים , עד שהאל בראו בצלמו , בשכל שנתן בו; לפיכך יש לשאר הנבראים שיראו ממנו , וגם איש את אחיו , שלא ישחית גופו וצלמו. כי אם יהרגהו , הנה השחית מעשה האל: הנכבד שבשפלים; והוא עשה אותו בצלמו , והוא השחיתו - הנה עשה כנגד האל לבטל מעשיו. ואף בפחותים מן האדם לא היה רשות לאדם להשחיתם , עד שצוה האל לנח. וגם בצומח , שהוא פחות מן החי , היה צריך מצות האל להתירם לאדם ולחוה , כמו שאמר "הנה נתתי לכם את כל עשב" וגו' "ולכל חית הארץ" וגו' (בר' א , כט - ל). וכן צוה האל לשפוך דם האדם לחטאו , כמו שצוה בתורת משה רבינו , בראוים לעונש מיתה לפי חטאם , כל חוטא כראוי לו; לפי שהוא השחית צלמו תחלה בעברו מצות האל. והנה אין צלם אלהים ושכל לעובר , כי השכל יגזור שישמור העבד מצות אדניו , גם שכלו ימנע אותו החטא , כל שכן כשהוא מצות האדון. (ז) ואתם פרו ורבו - וכבר אמר "ויאמר להם פרו ורבו" (לעיל , א)!? אלא אחר שמנעם בשפיכת דם , שהוא חורבן העולם הזה , הזהירם בפריה ורביה לישוב העולם. שרצו - ענין ה'שריצה' הוא רוב ההולדה , כמו השרצים שהם לרוב; וכן "ובני ישראל פרו וישרצו" (שמ' א , ז). ובמקום שאמר בברכת אדם ובברכת נח בתחלה "ומלאו את הארץ" (בר' א , כח; לעיל , א) , אמר הנה שרצו בארץ. ואמר עוד ורבו בה - לפי שהיו מעטים היוצאים מן התבה , נח ובניו לבד , כפל ענין הברכה להם לחזק הדבר , כמנהג. (ח) ויאמר... אל נח ואל בניו - אפשר שגם בניו היו נביאים; או אמר לנח שיאמר לבניו , כמו שפירשנו למעלה (לעיל , א). וטעם אתו - שידעו הוא והם הבטחת האל להם , ולכל שאר הנבראים בארץ. (ט) ואני הנני מקים - וא"ו ואני - מוסיף על מה שאמר "ואתם פרו ורבו" (לעיל , ז) , כלומר: אתם תתעסקו בישוב העולם , ואני גם כן אקימנו , שלא יכרת עוד ישובו של עולם. והברית והשבועה הם דברו , שהוא קיים לעולם: "לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם" (במ' כג , יט). (י) ואת. אתכם - שהיתה אתכם בתיבה , וזהו שפירש אחר כן מכל יוצאי התבה , כלומר: מכל המינין שיצאו מן התבה , אני אומר שיהיה בריתי עמהם , שלא לשחתם עוד. ואמר עוד לכל חית הארץ - לתוספת באור. ובבראשית רבה (?) מפרש , כי לכל חית הארץ בא להביא תולדותיהם. ולפי שהבטיח נח ובניו על תולדותיהן , כמו שאמר ואת זרעכם אחריכם , בא גם כן להבטיח תולדות החיות , ואמר ולכל חית הארץ. ולפירוש זה יהיה פירוש מכל יוצאי התבה מכל יוצאי התבה אני מחל בריתי , ויהיה קיים לעולם לכל חית הארץ. (יא) והקימותי - למעלה אמר "הנני מקים את בריתי" (לעיל , ט) , ולא פירש על מה הוא הברית; ועתה פירש שלא יכרת כל בשר עוד מימי המבול. ואמר כל בשר - כמו שנת המבול , אבל קצת בשר יכרת ממטר סוחף , פְּעָמִים , כפי העונש והגזרה. ולא יהיה עוד מבול - גם הבטיחם , שלא יהיו גשמים רבים עוד , כמו שהיו. לשחת הארץ - כי אם יהיו , ישחתו הארץ בלא ספק. (יב) ויאמר אלהים - פירוש: לנח ולבניו. (ראה לעיל , ח). זה האות אני נותן לכם , שלא תפחדו ממבול מים כשאמטיר על הארץ; וזה האות יהיה לדורות עולם. (יג) את קשתי נתתי בענן - אמר קשתי עם הכנוי , לפי שהוא האות שלו , שנתן לתולדות הארץ , כמו שאמר ביני ובין הארץ. או אמר קשתי לענין שאמר בנבואת יחזקאל "כמראה הקשת" (יח' א , כח). ולענין זה אמר בבראשית רבה (לה , ג): את קשתי - את קִשׁוּתִי , דבר המוּקָשׁ לי. והקשת הוא , כדברי חכמי המחקר , מניצוץ השמש שמלהט כנגד הענן אחר המטר; ותראה בה הקשת בגוונים ההם. ועתה , אחר המבול , חזק השם אור השמש ללהט יותר בענן , כי לנכחה יהיה לעולם , כדברי החכם רבי אברהם בן עזרא שכתב כן בשם גאון. וכשיראוה בני אדם , יזכרו שהיא אות הברית שנתן האל להם , ולא יפחדו מהמבול. נתתי - כמו 'אתן' , על הדרך שפירשנו; וכן "נתתי כסף השדה" (בר' כג , יג). ויש לפרש נתתי - כמשמעו , כדברי הגאון רב סעדיה (רס"ג תורה); כלומר: הקשת שנתתי בטבע בענן הוא יהיה להם לאות , כי לעולם , כשיכלה הגשם , תראה הקשת. אבל בימי המבול לא נראתה הקשת , כי לא נכלא הגשם כל ארבעים יום וארבעים לילה (ראה בר' ז , יב). והבטיחם האל , כי לעולם יראו קשת בענן , וזה יהיה להם אות , כי לא יהיה מבול לשחת הארץ. ובבראשית רבה (? וראה פסחים נד , א): נתתי - מששת ימי בראשית , לפי שאין כל חדש תחת השמש (ע"פ קה' א , ט). ושָׁנָה ושִׁלֵּש ענין הקשת בענן , לחזק האות בלבם. (יד) והיה בענני ענן - אני אענן על ידי סבות אמצעיות שֶצִוִּתִי. בענני - קל הנו"ן; ורבים מהדגוש יבאו קלים. ואמר ענן אחר בענני - לחזק הפעולה , כמו "מקרקר קיר" (יש' כב , ה); "ותשרש שרשיה" (תה' פ , י); "ויצם דוד צום" (ש"ב יב , טז); והדומים להם רבים. ונראתה - לבני אדם. (טו) וזכרתי - דברה תורה כלשון בני אדם , כי אין שכחה לפני כסא כבודו. וכן "וזכרתי את בריתי יעקב" (וי' כו , מב); "לזכר ברית עולם" (להלן , טז); "ואת הארץ אזכור" (ראה וי' כו , מב) , והדומים להם - הכל הוא דרך משל , כלשון בני אדם. ולא יהיה עוד המים - כמו "כי יותן מים" (וי' יא , לח). למבול - שיהיו לרוב , עד שיִקָּרֵא מבול. ומלת מבול - פירשנוה (בר' ו , יז). (טז) והיתה הקשת בענן - תהיה בו לאות. וראיתיה לזכור - על דרך משל , כמו שכתבנו (לעיל , טו). והחכם רבי אברהם בן עזרא פירש , שהיא תמיד בענן בכח , שלא יראה אותה אלא האל קודם צאתה לפועל. בין אלהים - כאלו אמר "ביני" , כמו שאמר למעלה (לעיל , יב); וכן "ואל משה אמר עלה אל יי'" (שמ' כד , א) , והדומים לו. ואמר אלהים - שפירושו דיין ומנהיג , רוצה לומר , כי כשיהיה הדור רע , שראוי לדונם כרשעים ולהשחיתם , אזכר הברית ואחדל מלהשחיתם. (יז) ויאמר אלהים - שִלֵּש עוד המאמר לנח , לחזק לבו ולהבטיחו הבטחה גמורה בזה. ובבראשית רבה (?): שש בריתות הכתובים כאן , כנגד ששת ימי בראשית. ואם תאמר: שבעה הן!? הראשון צריך לגופו. (יח) ויהיו בני נח - רוצה לומר , כי כשיצאו מן התבה , לא היו להם תולדות , ואחר כן הולידו , עד שמהם "נפצה כל הארץ" (להלן , יט). וחם הוא אבי כנען - אמר זה לענין הספור שרוצה לספר מענין נח על דבר היין. (יט) נפצה - שרשו 'נפץ' , והוא פועל עומד , כמו "כי נפץ העם מעלי" (ש"א יג , יא). ואמר נפצה - על מה שהיה אחר דור הפלגה (ראה בר' יא , ט). (כ) ויחל נח איש האדמה - כמו שכתבנו בפרשה ראשונה (ראה בר' ה , כט) , כי נח התעסק בעבודת האדמה והתחכם בה. ועתה , אחר המבול , התחכם עוד לנטוע הגפנים רבים יחד , ולעשות מן הענבים יין; כי עד הנה לא היו שותים יין , אלא היו אוכלים הענבים כשאר הפירות. ונח היה תחלה לנוטעי כרם. ומה שאמר ויחל... ויטע , פירושו: ויחל לטעת ויטע; כי על התכונה , המקור דבק עם לשון 'תחלה' או שֵם , כמו "אותו החל לבנות מזבח" (ש"א יד , לה); "אחל תת פחדך" (דב' ב , כה); "אחל גדלך" (יהו' ג , ז); "הוא החל להיות גבור" (בר' י , ח). או פירושו: החל בעבודה זאת ונטע כרם , כמו ויחל... ויטע: "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" (בר' כח , י) - ללכת לחרן , והלך. והיה הספור הזה לשני הענינים: האחד , למה היה כנען וזרעו מקוללים , כמו שראינו שהיו האבות מואסים ומרחיקים מאד מלהתחתן עמהם , כמו שצוה אברהם את עבדו (ראה בר' כד , ג) , ויצחק ורבקה את יעקב (בר' כז , מו; כח , א). וספר בזה , כי חם היה רע באחרונה; כי מתחלה היה הדיבור עמו , כמו שאמר "ואל בניו" (לעיל , ח) , כמו שפירשנו. וכנען בנו רע ממנו , לפיכך אמר אבי כנען. וראה האל , כי זרע כנען עתיד להיות רע , ונתן בפי נח לקללו , כי נביא היה , ונתקיימה קללתו. ועוד היה הספור הזה להזהיר על משתה היין , ושלא לשגות בו , כי הוא מפסיד הדעת; כי אם ישתהו חי וישתכר ממנו , ינגב המוח ויבלבל המחשבה ויביא לידי שגעון , וכמה הפליג שלמה בגנותו (ראה מש' כג , כ ואי'); וכן הנביאים (ראה יש' כח , א; הו' ד , יא; חב' ב , ה). לפיכך בא ספור ממנו בתורה , לספר בגנותו; כי הראשון ששתה ממנו נשתכר בו , ונשתבשה דעתו , עד שנתגלתה ערותו והוא לא ידע. (כא) וישת מן היין - שתה בלא מדה , עד ששכר ונתבזה. ויתגל מעצמו. בתוך אהלה - בה"א כתוב במקום וא"ו , ורבים כמוהו ה"א במקום וא"ו. ויש דרש (תנ"ב נח , כ): רמז לעשרת השבטים שנקראו "אהלה" (יח' כג , ד) , שגלו על עסקי היין , שנאמר "שכורי אפרים" (יש' כח , א); ונאמר "השותים במזרקי יין" (עמ' ו , ו). (כב) וירא - בזה היה אבי כנען , שלא כסה ערות אביו , והיה רע אבי רע. ועוד רעה אחרת עשה , שהלך והגיד לשני אחיו , כשוחק ומהתל באביו. (כג) ויקח שם ויפת - כמו "ויבא משה ואהרן" (שמ' ז , י). היו זריזים לכבוד אביהם לכסות ערותו; ועוד עשו בענין , שלא יראוה כלל. (כד) ויקץ (בנוסחנו: וייקץ) - כי השכרות מבטל הרגשות האדם כמו השינה , לפיכך נופל בו לשון 'הקצה' ו'הערה'. ויקץ - ביו"ד אית"ן לבד , ויו"ד השורש נעלמת. אשר עשה לו בנו הקטן - אם נאמר כי על חם אמר , יהיה פירוש הקטן - הפחות , כי חם לא היה קטן בשנים לפי זכרונם בכל מקום. ומה שעשה לו - שהלך והגיד לאחיו ולא כסה ערותו. ואם כן למה קלל כנען? ראה בנבואה כי רע יהיה הוא וזרעו עד עולם. ולא קלל חם , לפי שהאל ברכו , כמו שאמר "ויברך אלהים את נח ואת בניו" (לעיל , א); ולא ראה לקלל מה שברך האל. וכן פירשו רבותינו ז"ל (ב"ר לו , ז) , וכן אמרו: חם חטא וכנען נתקלל!? אלא לפי שברכו האל , אמר: לא תנוח קללה במקום ברכה. ויש מהם שאמרו (שם) , כי כנען ראה תחלה והגיד לחם; לפיכך תלה הקלקלה במקולקל. ומהם אמרו (פר"א כג) , כי כנען סרסו. ובנו הקטן - אומר על כנען , כי בן בנו יקרא בנו , והיה הקטן מבני חם (ראה בר' י , ו). (כה) ויאמר ארור כנען - קלל כנען על יד נבואה , כי נתקימה בו קללתו; והאבות היו נזהרים מלהתחתן בכנען , מפני שהיה מקולל , כמו שהזהיר אברהם אליעזר עבדו (ראה בר' כד , ג) , והזהיר יצחק את יעקב בנו (ראה בר' כח , א). עבד עבדים - כי גם אחיו יהיו עבדים , והוא יהיה עבד להם; כל שכן לבני שם ויפת. (כו) ויאמר ברוך יי' אלהי שם - אמר זה בדרך נבואה; וזכר השם המיוחד עם שם , כי ראה , כי בזרע שם יהיה עם מיוחד , עובדים השם המיוחד , ויקרא 'אלהים' להם; כמו שאמר: "אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב" (שמ' ג , ו); ואמר על העם ביחוד "אלהי ישראל" (שמ' ה , א). ויהי כנען עבד למו - לזרע שם. (כז) יפת אלהים - מתרגמינן: "ירחיב" (ראה דב' יב , כ). יפת - שורשו 'פתה' מבנין 'הפעיל' , בשקל "ומלכים ירד" (יש' מא , ב). אמר: האלהים ירחיב את גבולו וברכתו; אע"פ כן , משכן כבודו לא יהיה אלא באהלי שם. והוא רמז לישראל , שהיו מזרע שם , ושכן כבוד האל ביניהם במדבר ובארץ ישראל , כמו שאמר "ושכנתי בתוך בני ישראל" (שמ' כט , מה); ואמר משה רבינו "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה" (שמ' לג , טז). ויהי כנען עבד למו - לבני יפת גם כן יהיה עבד. (כח) ויחי נח - כבר כתבנו (בר' ה , כט) , כי ספור השנים באלה הנזכרים שנותיהם , להודיע תחלת חדוש העולם לכל דור ודור , כי מספר השנים יִוָדע מספור התורה וממספר הנכתב בנביאים. (כט) ויהיו - מבואר הוא.