מאגר הכתר בראשית פרק ט עם פירוש רלב"ג ביאור המילות

פרק ט
[א] וַיְבָ֣רֶךְ אֱלֹהִ֔ים אֶת־נֹ֖חַ וְאֶת־בָּנָ֑יו וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם פְּר֥וּ וּרְב֖וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָֽרֶץ:
[ב] וּמוֹרַאֲכֶ֤ם וְחִתְּכֶם֙ יִֽהְיֶ֔ה עַ֚ל כָּל־חַיַּ֣ת הָאָ֔רֶץ וְעַ֖ל כָּל־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם בְּכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר תִּרְמֹ֧שׂ הָאֲדָמָ֛ה וּֽבְכָל־דְּגֵ֥י הַיָּ֖ם בְּיֶדְכֶ֥ם נִתָּֽנוּ:
[ג] כָּל־רֶ֙מֶשׂ֙ אֲשֶׁ֣ר הוּא־חַ֔י לָכֶ֥ם יִהְיֶ֖ה לְאָכְלָ֑ה כְּיֶ֣רֶק עֵ֔שֶׂב נָתַ֥תִּי לָכֶ֖ם אֶת־כֹּֽל:
[ד] אַךְ־בָּשָׂ֕ר בְּנַפְשׁ֥וֹ דָמ֖וֹ לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ:
[ה] וְאַ֨ךְ אֶת־דִּמְכֶ֤ם לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙ אֶדְרֹ֔שׁ מִיַּ֥ד כָּל־חַיָּ֖ה אֶדְרְשֶׁ֑נּוּ וּמִיַּ֣ד הָאָדָ֗ם מִיַּד֙ אִ֣ישׁ אָחִ֔יו אֶדְרֹ֖שׁ אֶת־נֶ֥פֶשׁ הָאָדָֽם:
[ו] שֹׁפֵךְ֙ דַּ֣ם הָאָדָ֔ם בָּאָדָ֖ם דָּמ֣וֹ יִשָּׁפֵ֑ךְ כִּ֚י בְּצֶ֣לֶם אֱלֹהִ֔ים עָשָׂ֖ה אֶת־הָאָדָֽם:
[ז] וְאַתֶּ֖ם פְּר֣וּ וּרְב֑וּ שִׁרְצ֥וּ בָאָ֖רֶץ וּרְבוּ־בָֽהּ: ס
[חמישי] [ח] וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־נֹ֔חַ וְאֶל־בָּנָ֥יו אִתּ֖וֹ לֵאמֹֽר:
[ט] וַאֲנִ֕י הִנְנִ֥י מֵקִ֛ים אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתְּכֶ֑ם וְאֶֽת־זַרְעֲכֶ֖ם אַחֲרֵיכֶֽם:
[י] וְאֵ֨ת כָּל־נֶ֤פֶשׁ הַֽחַיָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֔ם בָּע֧וֹף בַּבְּהֵמָ֛ה וּֽבְכָל־חַיַּ֥ת הָאָ֖רֶץ אִתְּכֶ֑ם מִכֹּל֙ יֹצְאֵ֣י הַתֵּבָ֔ה לְכֹ֖ל חַיַּ֥ת הָאָֽרֶץ:
[יא] וַהֲקִמֹתִ֤י אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתְּכֶ֔ם וְלֹא־יִכָּרֵ֧ת כָּל־בָּשָׂ֛ר ע֖וֹד מִמֵּ֣י הַמַּבּ֑וּל וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה ע֛וֹד מַבּ֖וּל לְשַׁחֵ֥ת הָאָֽרֶץ:
[יב] וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים זֹ֤את אֽוֹת־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁר־אֲנִ֣י נֹתֵ֗ן בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֑ם לְדֹרֹ֖ת עוֹלָֽם:
[יג] אֶת־קַשְׁתִּ֕י נָתַ֖תִּי בֶּעָנָ֑ן וְהָֽיְתָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין הָאָֽרֶץ:
[יד] וְהָיָ֕ה בְּעַֽנֲנִ֥י עָנָ֖ן עַל־הָאָ֑רֶץ וְנִרְאֲתָ֥ה הַקֶּ֖שֶׁת בֶּעָנָֽן:
[טו] וְזָכַרְתִּ֣י אֶת־בְּרִיתִ֗י אֲשֶׁ֤ר בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה בְּכָל־בָּשָׂ֑ר וְלֹא־יִֽהְיֶ֨ה ע֤וֹד הַמַּ֙יִם֙ לְמַבּ֔וּל לְשַׁחֵ֖ת כָּל־בָּשָֽׂר:
[טז] וְהָיְתָ֥ה הַקֶּ֖שֶׁת בֶּעָנָ֑ן וּרְאִיתִ֗יהָ לִזְכֹּר֙ בְּרִ֣ית עוֹלָ֔ם בֵּ֣ין אֱלֹהִ֔ים וּבֵין֙ כָּל־נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֔ה בְּכָל־בָּשָׂ֖ר אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽרֶץ:
[יז] וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים אֶל־נֹ֑חַ זֹ֤את אֽוֹת־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁ֣ר הֲקִמֹ֔תִי בֵּינִ֕י וּבֵ֥ין כָּל־בָּשָׂ֖ר אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽרֶץ: פ
[ששי] [יח] וַיִּֽהְי֣וּ בְנֵי־נֹ֗חַ הַיֹּֽצְאִים֙ מִן־הַתֵּבָ֔ה שֵׁ֖ם וְחָ֣ם וָיָ֑פֶת וְחָ֕ם ה֖וּא אֲבִ֥י כְנָֽעַן:
[יט] שְׁלֹשָׁ֥ה אֵ֖לֶּה בְּנֵי־נֹ֑חַ וּמֵאֵ֖לֶּה נָפְצָ֥ה כָל־הָאָֽרֶץ:
[כ] וַיָּ֥חֶל נֹ֖חַ אִ֣ישׁ הָאֲדָמָ֑ה וַיִּטַּ֖ע כָּֽרֶם:
[כא] וַיֵּ֥שְׁתְּ מִן־הַיַּ֖יִן וַיִּשְׁכָּ֑ר וַיִּתְגַּ֖ל בְּת֥וֹךְ אָהֳלֹֽה:
[כב] וַיַּ֗רְא חָ֚ם אֲבִ֣י כְנַ֔עַן אֵ֖ת עֶרְוַ֣ת אָבִ֑יו וַיַּגֵּ֥ד לִשְׁנֵֽי־אֶחָ֖יו בַּחֽוּץ:
[כג] וַיִּקַּח֩ שֵׁ֨ם וָיֶ֜פֶת אֶת־הַשִּׂמְלָ֗ה וַיָּשִׂ֙ימוּ֙ עַל־שְׁכֶ֣ם שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּֽלְכוּ֙ אֲחֹ֣רַנִּ֔ית וַיְכַסּ֕וּ אֵ֖ת עֶרְוַ֣ת אֲבִיהֶ֑ם וּפְנֵיהֶם֙ אֲחֹ֣רַנִּ֔ית וְעֶרְוַ֥ת אֲבִיהֶ֖ם לֹ֥א רָאֽוּ:
[כד] וַיִּ֥יקֶץ נֹ֖חַ מִיֵּינ֑וֹ וַיֵּ֕דַע אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָ֥שָׂה ל֖וֹ בְּנ֥וֹ הַקָּטָֽן:
[כה] וַיֹּ֖אמֶר אָר֣וּר כְּנָ֑עַן עֶ֥בֶד עֲבָדִ֖ים יִהְיֶ֥ה לְאֶחָֽיו:
[כו] וַיֹּ֕אמֶר בָּר֥וּךְ יְהוָ֖ה אֱלֹ֣הֵי שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ:
[כז] יַ֤פְתְּ אֱלֹהִים֙ לְיֶ֔פֶת וְיִשְׁכֹּ֖ן בְּאָהֳלֵי־שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ:
[כח] וַֽיְחִי־נֹ֖חַ אַחַ֣ר הַמַּבּ֑וּל שְׁלֹ֤שׁ מֵאוֹת֙ שָׁנָ֔ה וַחֲמִשִּׁ֖ים שָׁנָֽה:
[כט] וַיִּֽהְיוּ֙ כָּל־יְמֵי־נֹ֔חַ תְּשַׁ֤ע מֵאוֹת֙ שָׁנָ֔ה וַחֲמִשִּׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת: פ

פרק ט
(ב) וחתכם - הוא מעניין "חתת" (איוב ו , כא). (ד) אך בשר בנפשו דמו - אמרו ז"ל בבראשית רבה (לד , יג) , שזה אזהרה לבני נח שלא יאכלו אבר מן החי; וירצה בו , שלא יאכלו הבשר אשר בנפשו דם הבשר ההוא , רוצה לומר , שלא יאכלו בשר הלקוח מהבעל חיים בדרך שישאר כח בנפש הבעל חיים , להוות הדם אשר היה ראוי שיובילהו אל החלק ההוא מהבשר , ולזה ראוי שלא יקחו בשר לאכול מבעל חיים בדרך שישאר הבעל חיים ההוא חי; והוא פירוש נאה מאד בלשון זה הצווי. (ה) אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש - רוצה לומר: אם תהרגו קצתכם קצת. מיד כל חיה אדרשנו - פירשו בו המפרשים (רש"י; ראב"ע) , שהשם ידרוש מהחיה אם תהרוג האדם; וזה בלתי נכון , כי הבעלי חיים אינם בעלי שכל , שיהיה ראוי שיענשו על הרע שיעשוהו. וקצת האחרונים פירשו (ראה מש"ת רוצח ב , ג; חזקוני) , שהשם ידרוש מיד האדם , אם יהרג רעהו באמצעות החיה , כאלו תאמר: אם כְּפָתוֹ לפני ארי , וטרפוֹ הארי; והוא יותר נאות , אלא שלא יִשְלַם בו ביאור הנמשך מהפסוק , ושאין לשון הפסוק נאות לזאת הכונה. והנראה לי , כי המ"ם תשמש בכאן שימוש הפוֹעֵל , לא שימוש המקבל; כי המ"ם תשמש שני אלו השמושים בלשונות , וזה שכבר יֵאָמֵר ש'מהכסף נעשה הטבעת' - והנה הכסף הוא המקבל לצורת הטבעת; ויאמר ש'מהאומן יגיע שלימות המלאכה' - והנה האומן הוא הפועֵל למלאכה; וכזה תמצא , שאָמְרוֹ "ודמו מידך אבקש" (יח' ג , יח) - היה שימוש המ"ם בו שימוש המקבל , כי הוא יקבל העונש על זה , כשלא הזהיר הרשע; ואֹמרו "מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי" (יש' א , יב) - היה שימוש המ"ם בו שימוש הפוֹעֵל , כי הם פועלים הרמיסה; ומזה העניין השני נמצאו רבים בדברי הנביאים; וממנו יהיה אָמְרוֹ מיד כל חיה אדרשנו - והרצון בזה: כשיהרגו האנשים קצתם קצת , יקח השם נקמתו מההורג , וידרוש דם ההרוג מיד כל חיה , רוצה לומר , שהוא יסבב שהחיות ימיתוהו , בדרך מה שאמרו ז"ל (כתובות ל , א - ב): אף על פי שארבע מיתות בטלו , דין ארבע מיתות לא בטלו. (חלק שני:) "ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה" (ט , יח - כט). (יח-כב) וחם הוא אבי כנען - רוצה לומר שהיו מתדמים ברוע. והנה הגיע מרוע תכונת חם , שראה ערות אביו ולא כסה אותה , גם לא עצם עיניו מראות (ע"פ יש' לג , טו). (כד) בנו הקטן - כנוי בנו שב אל חם , כי כנען היה בנו הקטן; והנה חם לא היה הבן הקטן לנח , אבל שם היה הקטן , ולזה הקדים אחר זה (בר' י) תולדות יפת , ואחר כן תולדות חם , ואחר כן תולדות שם; ולזה אין ראוי שיהיה שב אמרו בנו הקטן אל חם. (כה) עבד עבדים - רוצה לומר: עבדות חזק ונפלא , כמו הענין ב"קדש הקדשים" (שמ' כו , לג) , שהרצון בו , שהוא במדרגה גבוהה מהקדושה. (כז) יפת - רוצה לומר: ירחיב.