מאגר הכתר בראשית פרק ט עם פירוש רלב"ג ביאור הפרשה

פרק ט
[א] וַיְבָ֣רֶךְ אֱלֹהִ֔ים אֶת־נֹ֖חַ וְאֶת־בָּנָ֑יו וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם פְּר֥וּ וּרְב֖וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָֽרֶץ:
[ב] וּמוֹרַאֲכֶ֤ם וְחִתְּכֶם֙ יִֽהְיֶ֔ה עַ֚ל כָּל־חַיַּ֣ת הָאָ֔רֶץ וְעַ֖ל כָּל־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם בְּכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר תִּרְמֹ֧שׂ הָאֲדָמָ֛ה וּֽבְכָל־דְּגֵ֥י הַיָּ֖ם בְּיֶדְכֶ֥ם נִתָּֽנוּ:
[ג] כָּל־רֶ֙מֶשׂ֙ אֲשֶׁ֣ר הוּא־חַ֔י לָכֶ֥ם יִהְיֶ֖ה לְאָכְלָ֑ה כְּיֶ֣רֶק עֵ֔שֶׂב נָתַ֥תִּי לָכֶ֖ם אֶת־כֹּֽל:
[ד] אַךְ־בָּשָׂ֕ר בְּנַפְשׁ֥וֹ דָמ֖וֹ לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ:
[ה] וְאַ֨ךְ אֶת־דִּמְכֶ֤ם לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙ אֶדְרֹ֔שׁ מִיַּ֥ד כָּל־חַיָּ֖ה אֶדְרְשֶׁ֑נּוּ וּמִיַּ֣ד הָאָדָ֗ם מִיַּד֙ אִ֣ישׁ אָחִ֔יו אֶדְרֹ֖שׁ אֶת־נֶ֥פֶשׁ הָאָדָֽם:
[ו] שֹׁפֵךְ֙ דַּ֣ם הָאָדָ֔ם בָּאָדָ֖ם דָּמ֣וֹ יִשָּׁפֵ֑ךְ כִּ֚י בְּצֶ֣לֶם אֱלֹהִ֔ים עָשָׂ֖ה אֶת־הָאָדָֽם:
[ז] וְאַתֶּ֖ם פְּר֣וּ וּרְב֑וּ שִׁרְצ֥וּ בָאָ֖רֶץ וּרְבוּ־בָֽהּ: ס
[חמישי] [ח] וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־נֹ֔חַ וְאֶל־בָּנָ֥יו אִתּ֖וֹ לֵאמֹֽר:
[ט] וַאֲנִ֕י הִנְנִ֥י מֵקִ֛ים אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתְּכֶ֑ם וְאֶֽת־זַרְעֲכֶ֖ם אַחֲרֵיכֶֽם:
[י] וְאֵ֨ת כָּל־נֶ֤פֶשׁ הַֽחַיָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֔ם בָּע֧וֹף בַּבְּהֵמָ֛ה וּֽבְכָל־חַיַּ֥ת הָאָ֖רֶץ אִתְּכֶ֑ם מִכֹּל֙ יֹצְאֵ֣י הַתֵּבָ֔ה לְכֹ֖ל חַיַּ֥ת הָאָֽרֶץ:
[יא] וַהֲקִמֹתִ֤י אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתְּכֶ֔ם וְלֹא־יִכָּרֵ֧ת כָּל־בָּשָׂ֛ר ע֖וֹד מִמֵּ֣י הַמַּבּ֑וּל וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה ע֛וֹד מַבּ֖וּל לְשַׁחֵ֥ת הָאָֽרֶץ:
[יב] וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים זֹ֤את אֽוֹת־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁר־אֲנִ֣י נֹתֵ֗ן בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֑ם לְדֹרֹ֖ת עוֹלָֽם:
[יג] אֶת־קַשְׁתִּ֕י נָתַ֖תִּי בֶּעָנָ֑ן וְהָֽיְתָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין הָאָֽרֶץ:
[יד] וְהָיָ֕ה בְּעַֽנֲנִ֥י עָנָ֖ן עַל־הָאָ֑רֶץ וְנִרְאֲתָ֥ה הַקֶּ֖שֶׁת בֶּעָנָֽן:
[טו] וְזָכַרְתִּ֣י אֶת־בְּרִיתִ֗י אֲשֶׁ֤ר בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה בְּכָל־בָּשָׂ֑ר וְלֹא־יִֽהְיֶ֨ה ע֤וֹד הַמַּ֙יִם֙ לְמַבּ֔וּל לְשַׁחֵ֖ת כָּל־בָּשָֽׂר:
[טז] וְהָיְתָ֥ה הַקֶּ֖שֶׁת בֶּעָנָ֑ן וּרְאִיתִ֗יהָ לִזְכֹּר֙ בְּרִ֣ית עוֹלָ֔ם בֵּ֣ין אֱלֹהִ֔ים וּבֵין֙ כָּל־נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֔ה בְּכָל־בָּשָׂ֖ר אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽרֶץ:
[יז] וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים אֶל־נֹ֑חַ זֹ֤את אֽוֹת־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁ֣ר הֲקִמֹ֔תִי בֵּינִ֕י וּבֵ֥ין כָּל־בָּשָׂ֖ר אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽרֶץ: פ
[ששי] [יח] וַיִּֽהְי֣וּ בְנֵי־נֹ֗חַ הַיֹּֽצְאִים֙ מִן־הַתֵּבָ֔ה שֵׁ֖ם וְחָ֣ם וָיָ֑פֶת וְחָ֕ם ה֖וּא אֲבִ֥י כְנָֽעַן:
[יט] שְׁלֹשָׁ֥ה אֵ֖לֶּה בְּנֵי־נֹ֑חַ וּמֵאֵ֖לֶּה נָפְצָ֥ה כָל־הָאָֽרֶץ:
[כ] וַיָּ֥חֶל נֹ֖חַ אִ֣ישׁ הָאֲדָמָ֑ה וַיִּטַּ֖ע כָּֽרֶם:
[כא] וַיֵּ֥שְׁתְּ מִן־הַיַּ֖יִן וַיִּשְׁכָּ֑ר וַיִּתְגַּ֖ל בְּת֥וֹךְ אָהֳלֹֽה:
[כב] וַיַּ֗רְא חָ֚ם אֲבִ֣י כְנַ֔עַן אֵ֖ת עֶרְוַ֣ת אָבִ֑יו וַיַּגֵּ֥ד לִשְׁנֵֽי־אֶחָ֖יו בַּחֽוּץ:
[כג] וַיִּקַּח֩ שֵׁ֨ם וָיֶ֜פֶת אֶת־הַשִּׂמְלָ֗ה וַיָּשִׂ֙ימוּ֙ עַל־שְׁכֶ֣ם שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּֽלְכוּ֙ אֲחֹ֣רַנִּ֔ית וַיְכַסּ֕וּ אֵ֖ת עֶרְוַ֣ת אֲבִיהֶ֑ם וּפְנֵיהֶם֙ אֲחֹ֣רַנִּ֔ית וְעֶרְוַ֥ת אֲבִיהֶ֖ם לֹ֥א רָאֽוּ:
[כד] וַיִּ֥יקֶץ נֹ֖חַ מִיֵּינ֑וֹ וַיֵּ֕דַע אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָ֥שָׂה ל֖וֹ בְּנ֥וֹ הַקָּטָֽן:
[כה] וַיֹּ֖אמֶר אָר֣וּר כְּנָ֑עַן עֶ֥בֶד עֲבָדִ֖ים יִהְיֶ֥ה לְאֶחָֽיו:
[כו] וַיֹּ֕אמֶר בָּר֥וּךְ יְהוָ֖ה אֱלֹ֣הֵי שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ:
[כז] יַ֤פְתְּ אֱלֹהִים֙ לְיֶ֔פֶת וְיִשְׁכֹּ֖ן בְּאָהֳלֵי־שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ:
[כח] וַֽיְחִי־נֹ֖חַ אַחַ֣ר הַמַּבּ֑וּל שְׁלֹ֤שׁ מֵאוֹת֙ שָׁנָ֔ה וַחֲמִשִּׁ֖ים שָׁנָֽה:
[כט] וַיִּֽהְיוּ֙ כָּל־יְמֵי־נֹ֔חַ תְּשַׁ֤ע מֵאוֹת֙ שָׁנָ֔ה וַחֲמִשִּׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת: פ

פרק ט
(א) וכבר בירך השם נח ובניו שיפרו וירבו וימלאו הארץ - רוצה לומר , שלא ישחת זרעם כמו שנשחת דור המבול , אבל ימשך מהם מלא הארץ , רוצה לומר , שיתוסף זרעם עד שימלא הארץ ממנו , ואחר כן יתקיים על עניינו , ולא יֵעָתְקוּ לעולם מהמְלוֹא אל החסרון , כמו שנעתקו בו בעת המבול. (ב) וברכם השם יתעלה גם כן , שיהיה מוראם על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים ובכל אשר תרמש האדמה ובכל דגי הים , כי בידם נתנו לעשות כרצונם. ואולי הצטרכו לזאת הברכה , לפי שהדורות הקודמים , לרוע מנהגם , היה השם מסתיר פניו מהם , והיה אפשר שהיו החיות אוכלות בהם , להיותם מטרה לחצי המקרים הרעים; ולזה ברכם השם יתעלה הברכה הזאת. (ג) והנה התיר להם לאכול מכל בעל חיים , ואמר להם שאין פשע להם בהריגתם אותם , כי הם כירק עשב ביחס לאדם , והם כולם נמצאים בעבור האדם. (ד) ומנע מהם אבר מן החי , להיות בזה מרוע המנהג ומהנטייה אל התאוות , מה שלא יעלם , רצוני , שלרב הזוללות לא יוכל להמתין שתהרג הבהמה ויקח ממנה אחר כך האבר. (ה-ו) ואמר להם , שלא יחשבו מפני שהתיר להם הריגת הבעלי חיים , שיוּתר להם הריגתם קצתם את קצת , אבל יענשם השם יתעלה על זה , וישים הפועל להגעת העונש להורג חברו - אחת מהחיות הטורפות , רוצה לומר , שתקום עליו ותהרגהו; או יסבב שאחד מהאנשים יקום על ההורג ויהרגנו בשגגה , וזה יותר נפלא , כי אין טבע אישי המין להרוג קצתם קצת , כמו שימּצא זה באישי המין האחד שיהרגו אישי מין אחר; ויותר נפלא מזה , שכבר ידרוש השם יתעלה הדם מיד איש שהוא אחיו של שופך הדם , וזה יהיה בשיסבב השם שיהרגנו בשגגה. וכל זה אמנם יהיה כשהרג שופך הדם ואין רואה , אבל אם יש עדים , הנה צוה אותם השם יתעלה , שמי שישפֹך דם האדם , ישפך דמו על יד האדם , מדה כנגד מדה; וזה בלי ספק יהיה על יד הדיינים והשופטים , והם ישמעו דברי העדים , ויחקרו אם דבריהם אמתיים , אם לא. ואמנם הסבה אשר חייבה שלא ישווה האדם בזה העניין לשאר הבעלי חיים , הוא היותו נברא בצלם אלהים , מה שאין כן בשאר הבעלי חיים , ולזה יהרג הורגו , והותרה הריגת הבעלי חיים. (ז) וצוה אותם גם כן שיפרו וירבו , רוצה לומר , שלא ישחיתו דרכם כמו שעשו אנשי דור המבול (ראה בה"פ בר' ו , יב) , אבל יעשו זאת הפעולה לפרות ולרבות , ולזה נמנע מהם הזכור והבהמה. ולא הוצרך להזהירם על הגזל ועל אשת איש , לפי שכבר נגלה לנח שאלו העבירות היו סבה אל שנשחת דורו במבול. ולא הוצרך גם כן להזהירם על עבודה זרה לזאת הסבה בעינה , כי אנשי דורו היו עובדים עבודה זרה , כי כבר התחילו בזה מדור אנוש , ובעבור זה גם כן קרה להם מה שקרה. והנה הספיקו אלו המצות לבני נח לתקון קבוציהם , לפי שכבר ידע השם יתעלה , שלא יאות בהם שיקבלו מהשלמוּת יותר מזה; ואולם לבני ישראל צוה נימוס שלם להגיע אותם אל השלמוּת האנושי , להיותם נכונים להתנהג בו. (ח-יא) ואחר כן אמר השם לנח , ולבניו על ידו , שכבר יקים בריתו עמם ועם זרעם אחריהם ועם כל מיני הבעלי חיים , שלא יכרתו עוד ממי המבול , ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ. והנה בארנו במה שקדם (בה"פ בר' ו , יח) עניין זה הברית מה הוא , רוצה לומר , שזה הברית היה ביום השביעי מימי הבריאה; או היה עם נח , ואם לא נזכר; או יהיה זה הברית מה שאמר השם אל לבו , שלא יוסיף "עוד להכות את כל חי" כאשר עשה (ראה בר' ח , כא). (יב-יז) ואמר להם השם יתעלה , שהוא נותן להם אות , יתבאר להם בו שלא יהיה עוד מבול; וזה , שכבר נתן השם טבע בעת בריאת העולם שיראה קשת בענן , כשיהיו מימיו מועטים ויהיה ממנו הזלוף החלוש , כמו שהתבאר ב'ספר האותות' , ולזה היה הקשת הוראה על הִפָּסֵק המטר , כשיראה אחר המטר , או על מיעוט המטר , כשיראה בהתחלה. ובהיות העניין כן , הנה יתאמת שלא יהיה מבול , בהתהוות הענן פעם אחר פעם , כשיֵרָאֶה בו הקשת , כי אז יתאמת שלא יתכן שיהיה אז מבול , אבל יפסק המטר , או תמעט ירידתו. והנה גזר השם יתעלה , שאחר התחלת המטר , זמן בלתי ארוך , יראה הקשת ויפסק המטר ההוא בְּדרך שלא יהיה עוד מבול; ולזה ראה השם שיהיה הקשת , אשר יראה תמיד בענן , אות על הברית אשר בין השם יתעלה ובין כל נפש חיה , שלא יהיה עוד מבול לשחת אותם , ולא יעברו עוד מי נח על הארץ (ע"פ יש' נד , ט). וזה האות לא היה לנח לבד , כדרך שאר האותות , אבל שָׂם אותו השם יתעלה קיים בינו ובין כל נפש חיה אשר על הארץ , רוצה לומר , שתמיד יראה להם זה האות בעננוֹ ענן. והנה לא היה מציאוּת הקשת אות , כי הוא נמצא על דרך הטבע , אבל היה האות - הַרְאותו השם יתעלה תמיד בעננו ענן , כמו שביארנו. ובכאן נשלם ביאור הספור הזה לפי הנראה לנו. (עשר תועלות לפרשת 'נח' , חלק ראשון - בקובץ רלב"ג תועלות). (חלק שני: "ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה"; ט , יח - כט). (יח-יט) ספר שמשלשת בני נח נפצה הארץ והשתלשלו כל האומות , כמו שיבאר אחר זה (בר' י). וספר עם זה שחם היה אבי כנען , אשר היה בנו הקטן , להיות תכונתם מתדמה ברוע. (כ) וספר לנו עם זה אחד מהמקרים שקרו לנח , להועילנו בזכירתו , כמו העניין בשאר הספורים; ואמר , שכבר התחיל נח ליטע כרם לתכלית שיעשה ממנו יין , כי חכם גדול היה בעבודת האדמה , כמו שקדם (בה"פ בר' ו , כא) , ולזה אמרו ז"ל בבראשית רבה (לו , ד): בו ביום נטע , בו ביום שתה; רוצה לומר , שהוא נטעו לזה התכלית. (כא) והנה שתה מן היין יותר מהחוק הראוי , והשיגהו השכרות עד שנרדם בתוך אהלו ונגלית ערותו. (כב-כג) וידמה לי שיהיה כנען הוא המגלה ערותו; והנה ראה אחר כן חם , אבי כנען , את ערות אביו , ולא בוש ולא כסה אותו , אבל הגיד לשני אחיו בחוץ , והם , לצניעותם ולכבוד אביהם , הפכו פניהם אחורנית , ולקחו השמלה וכסו ערות אביהם. (כד-כה) וכאשר הקיץ נח מיינו , ידע בנבואה אשר עשה לו בנו הקטן של חם , והוא כנען. והנה לא נתבאר מזה מה היה זה המעשה , אבל על כל פנים ידענו , שכבר היה מגונה מאד , עד שקולל בעבורו כנען זאת הקללה הנפלאה אשר זכר , והוא שיהיה כנען עובד אחיו עבדות נפלא. והנה אמר זה נח בנבואה , רוצה לומר , שכבר הגיע לו בנבואה , שכנען הוא מקולל בזאת הקללה הנפלאה. והנה מה שאמרו ז"ל (סנה' ע , א) , שסירס אותו , הוא נאות מאד; ולזה שלם לו נח מדה כנגד מדה , כי כנען עשה זה שלא יוליד עוד נח בנים , כדי שתהיה לו ולשאר בניו לבדם הארץ , בְּדרך שלא ירבו המושלים בה ותמעט מפני זה חלק כנען , וקולל מפני זה , שיוסר ממנו הממשלה ויהיה עבד עבדים לאחיו. (כו) ואמר עוד: ברוך השם יתעלה , שהוא אלהי שם , כי מזרעו תהיה האומה אשר נתיחדה לעבודת השם , והיא ישראל; וזה יהיה סבה אל שתמשך הקללה לכנען , שיעבוד זרע שֵׁם , כי ישראל לקחו ארצו , לאהבת השם יתעלה אותם והשגחתו עליהם , והיו הנשארים מהם עבדים לישראל; ואילו לא היה זרע שם בזה האופן מהשלמוּת שיהיה השם אלוהיו , לא הגיעה זאת הקללה לכנען. (כז) ואמר עוד: ירחיב השם יתעלה ליפת בסוף הימים , וישכון באהלי שם; וזה יהיה אחר ביאת מלך המשיח , בַּהֲפֹך השם יתעלה שפה ברורה לעמים לקרא כולם בשם יי' ולעבדו שכם אחד (ע"פ צפ' ג , ט); ואז יהיה כנען עובד לזרע יפת גם כן , כי זרע כנען , לחסרונו , לא יכנע אז לעבודת השם , בהכנע שאר האומות , ולזה תשיגהו זאת הקללה. וכבר אמר זה נח בדרך נבואה. (כח-כט) וספר אחר זה כמה חיה נח אחר המבול , וכמה שנים חיה , כמנהגו בשאר האנשים אשר השתלשלו מהם האבות הקדושים , רוצה לומר אברהם יצחק ויעקב. הנה זה הביאור הנראה לי בזאת הקללה והנמשך לה , והוא נאות לאמת וללשון , וכבר יצאנו בזה מספקות רבות , יארך סיפורם. (שלוש תועלות לפרשת 'נח' , חלק שני - בקובץ רלב"ג תועלות).