פרק ט
[א]
וַיְבָ֣רֶךְ
אֱלֹהִ֔ים
אֶת־נֹ֖חַ
וְאֶת־בָּנָ֑יו
וַיֹּ֧אמֶר
לָהֶ֛ם
פְּר֥וּ
וּרְב֖וּ
וּמִלְא֥וּ
אֶת־הָאָֽרֶץ:
[ב]
וּמוֹרַאֲכֶ֤ם
וְחִתְּכֶם֙
יִֽהְיֶ֔ה
עַ֚ל
כָּל־חַיַּ֣ת
הָאָ֔רֶץ
וְעַ֖ל
כָּל־ע֣וֹף
הַשָּׁמָ֑יִם
בְּכֹל֩
אֲשֶׁ֨ר
תִּרְמֹ֧שׂ
הָאֲדָמָ֛ה
וּֽבְכָל־דְּגֵ֥י
הַיָּ֖ם
בְּיֶדְכֶ֥ם
נִתָּֽנוּ:
[ג]
כָּל־רֶ֙מֶשׂ֙
אֲשֶׁ֣ר
הוּא־חַ֔י
לָכֶ֥ם
יִהְיֶ֖ה
לְאָכְלָ֑ה
כְּיֶ֣רֶק
עֵ֔שֶׂב
נָתַ֥תִּי
לָכֶ֖ם
אֶת־כֹּֽל:
[ד]
אַךְ־בָּשָׂ֕ר
בְּנַפְשׁ֥וֹ
דָמ֖וֹ
לֹ֥א
תֹאכֵֽלוּ:
[ה]
וְאַ֨ךְ
אֶת־דִּמְכֶ֤ם
לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙
אֶדְרֹ֔שׁ
מִיַּ֥ד
כָּל־חַיָּ֖ה
אֶדְרְשֶׁ֑נּוּ
וּמִיַּ֣ד
הָאָדָ֗ם
מִיַּד֙
אִ֣ישׁ
אָחִ֔יו
אֶדְרֹ֖שׁ
אֶת־נֶ֥פֶשׁ
הָאָדָֽם:
[ו]
שֹׁפֵךְ֙
דַּ֣ם
הָאָדָ֔ם
בָּאָדָ֖ם
דָּמ֣וֹ
יִשָּׁפֵ֑ךְ
כִּ֚י
בְּצֶ֣לֶם
אֱלֹהִ֔ים
עָשָׂ֖ה
אֶת־הָאָדָֽם:
[ז]
וְאַתֶּ֖ם
פְּר֣וּ
וּרְב֑וּ
שִׁרְצ֥וּ
בָאָ֖רֶץ
וּרְבוּ־בָֽהּ:
ס
[חמישי]
[ח]
וַיֹּ֤אמֶר
אֱלֹהִים֙
אֶל־נֹ֔חַ
וְאֶל־בָּנָ֥יו
אִתּ֖וֹ
לֵאמֹֽר:
[ט]
וַאֲנִ֕י
הִנְנִ֥י
מֵקִ֛ים
אֶת־בְּרִיתִ֖י
אִתְּכֶ֑ם
וְאֶֽת־זַרְעֲכֶ֖ם
אַחֲרֵיכֶֽם:
[י]
וְאֵ֨ת
כָּל־נֶ֤פֶשׁ
הַֽחַיָּה֙
אֲשֶׁ֣ר
אִתְּכֶ֔ם
בָּע֧וֹף
בַּבְּהֵמָ֛ה
וּֽבְכָל־חַיַּ֥ת
הָאָ֖רֶץ
אִתְּכֶ֑ם
מִכֹּל֙
יֹצְאֵ֣י
הַתֵּבָ֔ה
לְכֹ֖ל
חַיַּ֥ת
הָאָֽרֶץ:
[יא]
וַהֲקִמֹתִ֤י
אֶת־בְּרִיתִי֙
אִתְּכֶ֔ם
וְלֹא־יִכָּרֵ֧ת
כָּל־בָּשָׂ֛ר
ע֖וֹד
מִמֵּ֣י
הַמַּבּ֑וּל
וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה
ע֛וֹד
מַבּ֖וּל
לְשַׁחֵ֥ת
הָאָֽרֶץ:
[יב]
וַיֹּ֣אמֶר
אֱלֹהִ֗ים
זֹ֤את
אֽוֹת־הַבְּרִית֙
אֲשֶׁר־אֲנִ֣י
נֹתֵ֗ן
בֵּינִי֙
וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם
וּבֵ֛ין
כָּל־נֶ֥פֶשׁ
חַיָּ֖ה
אֲשֶׁ֣ר
אִתְּכֶ֑ם
לְדֹרֹ֖ת
עוֹלָֽם:
[יג]
אֶת־קַשְׁתִּ֕י
נָתַ֖תִּי
בֶּעָנָ֑ן
וְהָֽיְתָה֙
לְא֣וֹת
בְּרִ֔ית
בֵּינִ֖י
וּבֵ֥ין
הָאָֽרֶץ:
[יד]
וְהָיָ֕ה
בְּעַֽנֲנִ֥י
עָנָ֖ן
עַל־הָאָ֑רֶץ
וְנִרְאֲתָ֥ה
הַקֶּ֖שֶׁת
בֶּעָנָֽן:
[טו]
וְזָכַרְתִּ֣י
אֶת־בְּרִיתִ֗י
אֲשֶׁ֤ר
בֵּינִי֙
וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם
וּבֵ֛ין
כָּל־נֶ֥פֶשׁ
חַיָּ֖ה
בְּכָל־בָּשָׂ֑ר
וְלֹא־יִֽהְיֶ֨ה
ע֤וֹד
הַמַּ֙יִם֙
לְמַבּ֔וּל
לְשַׁחֵ֖ת
כָּל־בָּשָֽׂר:
[טז]
וְהָיְתָ֥ה
הַקֶּ֖שֶׁת
בֶּעָנָ֑ן
וּרְאִיתִ֗יהָ
לִזְכֹּר֙
בְּרִ֣ית
עוֹלָ֔ם
בֵּ֣ין
אֱלֹהִ֔ים
וּבֵין֙
כָּל־נֶ֣פֶשׁ
חַיָּ֔ה
בְּכָל־בָּשָׂ֖ר
אֲשֶׁ֥ר
עַל־הָאָֽרֶץ:
[יז]
וַיֹּ֥אמֶר
אֱלֹהִ֖ים
אֶל־נֹ֑חַ
זֹ֤את
אֽוֹת־הַבְּרִית֙
אֲשֶׁ֣ר
הֲקִמֹ֔תִי
בֵּינִ֕י
וּבֵ֥ין
כָּל־בָּשָׂ֖ר
אֲשֶׁ֥ר
עַל־הָאָֽרֶץ:
פ
[ששי]
[יח]
וַיִּֽהְי֣וּ
בְנֵי־נֹ֗חַ
הַיֹּֽצְאִים֙
מִן־הַתֵּבָ֔ה
שֵׁ֖ם
וְחָ֣ם
וָיָ֑פֶת
וְחָ֕ם
ה֖וּא
אֲבִ֥י
כְנָֽעַן:
[יט]
שְׁלֹשָׁ֥ה
אֵ֖לֶּה
בְּנֵי־נֹ֑חַ
וּמֵאֵ֖לֶּה
נָפְצָ֥ה
כָל־הָאָֽרֶץ:
[כ]
וַיָּ֥חֶל
נֹ֖חַ
אִ֣ישׁ
הָאֲדָמָ֑ה
וַיִּטַּ֖ע
כָּֽרֶם:
[כא]
וַיֵּ֥שְׁתְּ
מִן־הַיַּ֖יִן
וַיִּשְׁכָּ֑ר
וַיִּתְגַּ֖ל
בְּת֥וֹךְ
אָהֳלֹֽה:
[כב]
וַיַּ֗רְא
חָ֚ם
אֲבִ֣י
כְנַ֔עַן
אֵ֖ת
עֶרְוַ֣ת
אָבִ֑יו
וַיַּגֵּ֥ד
לִשְׁנֵֽי־אֶחָ֖יו
בַּחֽוּץ:
[כג]
וַיִּקַּח֩
שֵׁ֨ם
וָיֶ֜פֶת
אֶת־הַשִּׂמְלָ֗ה
וַיָּשִׂ֙ימוּ֙
עַל־שְׁכֶ֣ם
שְׁנֵיהֶ֔ם
וַיֵּֽלְכוּ֙
אֲחֹ֣רַנִּ֔ית
וַיְכַסּ֕וּ
אֵ֖ת
עֶרְוַ֣ת
אֲבִיהֶ֑ם
וּפְנֵיהֶם֙
אֲחֹ֣רַנִּ֔ית
וְעֶרְוַ֥ת
אֲבִיהֶ֖ם
לֹ֥א
רָאֽוּ:
[כד]
וַיִּ֥יקֶץ
נֹ֖חַ
מִיֵּינ֑וֹ
וַיֵּ֕דַע
אֵ֛ת
אֲשֶׁר־עָ֥שָׂה
ל֖וֹ
בְּנ֥וֹ
הַקָּטָֽן:
[כה]
וַיֹּ֖אמֶר
אָר֣וּר
כְּנָ֑עַן
עֶ֥בֶד
עֲבָדִ֖ים
יִהְיֶ֥ה
לְאֶחָֽיו:
[כו]
וַיֹּ֕אמֶר
בָּר֥וּךְ
יְהוָ֖ה
אֱלֹ֣הֵי
שֵׁ֑ם
וִיהִ֥י
כְנַ֖עַן
עֶ֥בֶד
לָֽמוֹ:
[כז]
יַ֤פְתְּ
אֱלֹהִים֙
לְיֶ֔פֶת
וְיִשְׁכֹּ֖ן
בְּאָהֳלֵי־שֵׁ֑ם
וִיהִ֥י
כְנַ֖עַן
עֶ֥בֶד
לָֽמוֹ:
[כח]
וַֽיְחִי־נֹ֖חַ
אַחַ֣ר
הַמַּבּ֑וּל
שְׁלֹ֤שׁ
מֵאוֹת֙
שָׁנָ֔ה
וַחֲמִשִּׁ֖ים
שָׁנָֽה:
[כט]
וַיִּֽהְיוּ֙
כָּל־יְמֵי־נֹ֔חַ
תְּשַׁ֤ע
מֵאוֹת֙
שָׁנָ֔ה
וַחֲמִשִּׁ֖ים
שָׁנָ֑ה
וַיָּמֹֽת:
פ
פרק ט
(ג)
כירק
עשב
נתתי
לכם
את
כל
-
מאחר
שניצולו
בתיבה
שעשיתם
ועל
ידכם
באה
תשועה
,
הנה
הם
שלכם
לעשות
בהם
כטוב
בעיניכם.
(ד)
אך
בשר
בנפשו
-
שזהו
דמו
,
לא
תאכלו
,
כדכתיב
"כי
הדם
הוא
הנפש"
(דב'
יב
,
כג)
,
וכאן
נמי:
כל
זמן
שנפשו
בו
לא
תאכלו
,
וזהו
'אבר
מן
החי'
,
אלא
יבחר
כדי
להוציא
הדם
ולהמיתה
ויאכל.
(ה)
אך
את
דמכם
לנפשותיכם
אדרוש
-
מפני
שהתיר
לשפוך
דם
הבהמות
,
אסר
לשפוך
דם
האדם
,
ואפילו
דם
עצמו
,
שלא
יאמרו:
הלא
דם
הבהמה
הותר
לנו
לשפוך
,
שחיו
על
ידינו
,
אדם
שחי
על
ידי
עצמו
,
מותר
נמי
שיהרג
את
עצמו;
לכך
נאמר
לנפשותיכם
אדרוש.
ושמא
תאמר
מאחר
שהותרו
הבהמות
אצלינו
,
תתיר
ותפקיר
גם
דמינו
אצלם
,
לכך
נאמר
מיד
כל
חיה
אדרשנו
-
שאפילו
הבהמה
נהרגת
על
האדם
,
כדכתיב
"כי
יגח
שור...
איש
או
את
אשה
ומת"
וגו'
(שמ'
כא
,
כח);
והוא
הדין
לכל
הבהמה
חיה
ועוף
,
דילפינן
(ב"ק
נד
,
ב):
שור
שור
משבת
,
ואמרינן
(שם)
גבי
שבת:
'וכל
בהמה'
(ראה
דב'
ה
,
יד)
-
"וכל"
-
לרבות
את
העופות
,
ואמרינן
(ברכות
כז
,
א):
פלוני
העיד
על
תרנגול
אחד
שנסקל
בירושלים
על
שהרג
את
הנפש.
מיד
איש
אחיו
-
מיד
עצמו
אמרתי
שאדרשנו
,
וגם
מיד
אחיו
אדרשנו;
ועתה
מפרש
כיצד
אדרשנו.
(ו)
שופך
דם
האדם
באדם
דמו
ישפך
-
אם
על
ידי
עדים
-
בבית
דין
,
אי
בלא
עדים
-
הקדוש
ברוך
הוא
מזמינם
לפונדק
אחד
(ראה
מכות
י
,
ב).
כי
בצלם
אלהים
עשה
-
בצלם
שיהא
דיין
ושופט
,
ולא
שיבזוהו
ויהרגוהו
,
כדכתיב
"אלהים
לא
תקלל
ונשיא
בעמך
לא
תאר"
(שמ'
כב
,
כז)
-
שאם
יבזו
את
הגדולים
,
מי
יעשה
דין
ביניהם
ואל
מי
ישמעו?
נמצא:
איש
הישר
בעיניו
יעשה
(ע"פ
שו'
יז
,
ו)
,
ונמצא
העולם
נשחת
בלא
דין
ובלא
משפט.
(ז)
ואתם
פרו
ורבו
-
כלומר:
איני
רוצה
שתהרגו
ותמעטו
,
אלא:
פרו
ורבו!
(יג)
את
קשתי
נתתי
בענן
-
לפי
שהם
יריאים
וחרידים
שיושחתו
,
ונתן
להם
אות
שלא
יכלו
עוד
כמו
שעשו;
כמו
לקין
שהיה
ירא
שמא
יהרג
,
ונתן
לו
אות
(ראה
בר'
ד
,
טו);
וגם
לישראל
אמר
"כל
המחלה
אשר
שמתי"
וגו'
(שמ'
טו
,
כו)
,
כי
היו
חרידים
מן
המשפטים
שראו;
וכן
כאן
שהיו
יריאים
,
נתן
להם
אות.
את
קשתי
-
הוא
אות
גדול
,
כי
הקשת
-
דמות
כבוד
יי'
,
כדכתיב
ביחזקאל
"כמראה
הקשת
אשר
יהיה
בענן
ביום
הגשם
כך...
מראה
דמות
כבוד"
(ראה
יח'
א
,
כח)
,
וכשהגשמים
מרבים
,
אני
מביא
לפניכם
דמות
כבוד
,
שתקבלו
פני
שכינה
,
ואם
דעתי
להשחיתכם
,
לא
הייתי
מראה
כבודי
לכם
,
שאין
דרך
המלך
לבא
בין
שונאיו
שהם
נזופים
ממנו.
(יח)וחם...
אבי
כנען
-
שנדבר
עליו
לקמן.
(כ)
איש
האדמה
-
שהתחילה
לתת
כחה
לו
,
שכבר
כלה
זרעו
של
קין.
ויטע
כרם
-
'אשטפיא"ה'
בלעז.
(כא)
ויתגל
בתוך
אהלו
-
שאחרים
גלו
אותו
,
ולא
פירש
מי
,
אבל
על
דרך
הקללה
יש
לידע
שכנען
גילהו.
(כב)
וירא
חם
וגו'
-
ולא
כיסהו
,
אלא
פירסמו
,
שלא
הגיד
לאחיו
כדי
לכסותו
,
שאם
רצה
כסהו;
ולכך
נתקלל
גם
הוא.
(כג)
ויקח
שם
ויפת
-
אע"פ
שיפת
גדול
,
שם
נזדהר
במצוה
יותר
מכולם
,
ולכך
נתברך
יותר
מכלם.
(כד)
וידע
את
אשר
עשה
לו
בנו
הקטן
-
יש
מפרשים
(רש"י):
חם
שלא
כסהו
,
ואע"פ
שהוא
האמצעי
,
קורא
לו
קטן
-
לשון
'פסול'
ו'גרוע'.
ויש
מפרשים
(ראה
פר"א
כג):
בנו
הקטן
של
חם
שדברנו
ממנו
למעלה
וזהו
כנען
,
שהוא
בנו
הקטן
של
חם
,
שגילהו
,
דכתיב
"ובני
חם
כוש
ומצרים
ופוט
וכנען"
(בר'
י
,
ו);
והוא
מקרא
סתום
,
כי
אף
מִשֵם
ויפת
דיבר
למעלה
(לעיל
,
כג)
,
אך
הקללה
מפרשת
שקללו
יותר
מכולם.
ולי
נראה
שיש
לפרש:
בנו
הקטן
של
נח
,
שהוא
שם
,
שנתאמץ
במצוה
יותר
מכולם
,
שלא
תתמה
למה
נתן
לו
ברכה
לקטן
יותר
מן
הגדול
,
ואמר
שהוא
ידע
הכבוד
ואת
הטובה
שעשה
לו.
(כה)
ויאמר
ארור
כנען
-
שיהא
נכנע
לכולם;
על
דרך
שמו
קללו
,
כמו
שבירך
האחרים
על
דרך
שמם.
עבד
עבדים
יהיה
לכולם
-
מתוך
קללתו
של
כנען
שגילהו
,
קילל
כל
בני
חם
על
שראהו
ולא
כסהו;
דהכי
משמע
עבד
עבדים
-
שיהיו
אחיו
עבדים
,
והוא
עבד
להם
,
ויהיה
הוא
עבד
עבדים;
וכן
מצינו
במצרים
שהוא
מאחיו
ונקראו
'עבדים'
,
כמו
שכתוב
"ואוציא
אתכם
ממצרים
מבית
עבדים"
(ראה
שו'
ו
,
ח).
(כו)
ברוך
יי'
אלהי
שם
-
כלומר:
ברוך
הקדוש
ברוך
הוא
שהוא
אדונו
ואלוהו
של
שם
,
לומר:
כל
כך
הוא
בן
חורין
שאין
על
גבו
אלא
יי'
אלהיו;
ולפי
שאמר
לאחרים
שיהיו
עבדים
,
אמר
לזה
שהוא
בן
חורין;
ועל
שמו
ברכו
-
ש'שם'
הוא
שמו
של
הקדוש
ברוך
הוא
,
כדכתיב
"אשר
נקרא
שם
שם
"וגו'
(ש"ב
ו
,
ב)
,
במלכים;
ותחילת
הפסוק
"אין
בארון
רק
שני
לוחות"
וגו'
(מ"א
ח
,
ט)
-
והכי
קאמר:
הקדוש
ברוך
הוא
,
אשר
הוא
נקרא
על
שמו
,
הוא
לבדו
יהיה
לו
לאדון.
(כז)
יפת
אלהים
ליפת
-
על
דרך
שמו
ברכו:
יפת
-
ירחיב
,
כלשון
'יפתה';
כלומר:
ירחיב
הקדוש
ברוך
הוא
גבולו
של
יפת
,
שיירש
ארצות
רבות.
וישכון
באהלי
שם
-
מכל
מקום
השכינה
באהלי
שם
,
ואף
יפת
יהיה
כפוף
לו
,
וכנען
-
עבד
לכולם.