פרק יז
[א]
ויאמר
אליהו
התשבי
מתשבי
גלעד
אל־אחאב
חי־יהוה
אלהי
ישראל
אשר
עמדתי
לפניו
אם־יהיה
השנים
האלה
טל
ומטר
כי
אם־לפי
דברי:
ס
[ב]
ויהי
דבר־יהוה
אליו
לאמר:
[ג]
לך
מזה
ופנית
לך
קדמה
ונסתרת
בנחל
כרית
אשר
על־פני
הירדן:
[ד]
והיה
מהנחל
תשתה
ואת־הערבים
צויתי
לכלכלך
שם:
[ה]
וילך
ויעש
כדבר
יהוה
וילך
וישב
בנחל
כרית
אשר
על־פני
הירדן:
[ו]
והערבים
מבאים
לו
לחם
ובשר
בבקר
ולחם
ובשר
בערב
ומן־הנחל
ישתה:
[ז]
ויהי
מקץ
ימים
וייבש
הנחל
כי
לא־היה
גשם
בארץ:
ס
[ח]
ויהי
דבר־יהוה
אליו
לאמר:
[ט]
קום
לך
צרפתה
אשר
לצידון
וישבת
שם
הנה
צויתי
שם
אשה
אלמנה
לכלכלך:
[י]
ויקם׀
וילך
צרפתה
ויבא
אל־פתח
העיר
והנה־שם
אשה
אלמנה
מקששת
עצים
ויקרא
אליה
ויאמר
קחי־נא
לי
מעט־מים
בכלי
ואשתה:
[יא]
ותלך
לקחת
ויקרא
אליה
ויאמר
לקחי־נא
לי
פת־לחם
בידך:
[יב]
ותאמר
חי־יהוה
אלהיך
אם־יש־לי
מעוג
כי
אם־מלא
כף־קמח
בכד
ומעט־שמן
בצפחת
והנני
מקששת
שנים
עצים
ובאתי
ועשיתיהו
לי
ולבני
ואכלנהו
ומתנו:
[יג]
ויאמר
אליה
אליהו
אל־תיראי
באי
עשי
כדברך
אך
עשי־לי־משם
עגה
קטנה
בראשנה
והוצאת
לי
ולך
ולבנך
תעשי
באחרנה:
[יד]
כי
כה
אמר
יהוה
אלהי
ישראל
כד
הקמח
לא
תכלה
וצפחת
השמן
לא
תחסר
עד
יום
תתן־תת־יהוה
גשם
על־פני
האדמה:
[טו]
ותלך
ותעשה
כדבר
אליהו
ותאכל
הוא־היא־והיא
והוא
וביתה
ימים:
[טז]
כד
הקמח
לא
כלתה
וצפחת
השמן
לא
חסר
כדבר
יהוה
אשר
דבר
ביד
אליהו:
פ
[יז]
ויהי
אחר
הדברים
האלה
חלה
בן־האשה
בעלת
הבית
ויהי
חליו
חזק
מאד
עד
אשר
לא־נותרה־בו
נשמה:
[יח]
ותאמר
אל־אליהו
מה־לי
ולך
איש
האלהים
באת
אלי
להזכיר
את־עוני
ולהמית
את־בני:
[יט]
ויאמר
אליה
תני־לי
את־בנך
ויקחהו
מחיקה
ויעלהו
אל־העליה
אשר־הוא
ישב
שם
וישכבהו
על־מטתו:
[כ]
ויקרא
אל־יהוה
ויאמר
יהוה
אלהי
הגם
על־האלמנה
אשר־אני
מתגורר
עמה
הרעות
להמית
את־בנה:
[כא]
ויתמדד
על־הילד
שלש
פעמים
ויקרא
אל־יהוה
ויאמר
יהוה
אלהי
תשב
נא
נפש־הילד
הזה
על־קרבו:
[כב]
וישמע
יהוה
בקול
אליהו
ותשב
נפש־הילד
על־קרבו
ויחי:
[כג]
ויקח
אליהו
את־הילד
וירדהו
מן־העליה
הביתה
ויתנהו
לאמו
ויאמר
אליהו
ראי
חי
בנך:
[כד]
ותאמר
האשה
אל־אליהו
עתה
זה
ידעתי
כי
איש
אלהים
אתה
ודבר־יהוה
בפיך
אמת:
פ