מאגר הכתר מלכים א פרק יז עם פירוש רד"ק

פרק יז
(א) ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד - מעיר ששמה 'תושב' היה תחילה , ואחר כך ישב בגלעד; וכן תרגם יונתן: "אליהו דמתושב מתותבי גלעד". ונחלקו רבותינו ז"ל מאי זה שבט היה; מהם אמרו (ב"ר עא , ט): משבט גד היה , ומהם אמרו: משבט בנימן היה; ומהם אמרו (פר"א מז): פינחס זה אליהו; וכל אחד מהם סומך דבריו אל הפסוקים בדברים רחוקים , ואנחנו לא ידענו האמת. והנה גזר אליהו על המטר , בקנאתו ליי' על עבדם עבודה זרה , ככתוב בתורת משה "וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם. וחרה אף יי' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר" (דב' יא , טז - יז). ובטח באל שיקיים את דברו; ועליו וכיוצא בו נאמר "ותגזר אומר ויקם לך" (איוב כב , כח) , כמו שאמר שמואל הנביא "אקרא אל יי' ויתן קולות ומטר" (ש"א יב , יז). ובעבור כי אחאב הרע מכל אשר היה לפניו , גזר אליהו ואמר לו כי לא יהיה טל ומטר; אולי יחזור בו , והאל ארך אפים יאריך אפו לו , כאשר האריך לאשר היו לפניו. ומה שאמר כי אם לפי דברי - עד שיראה שיחזרו מעבוד עבודה זרה , כולם או מקצתם. ובדרש (סנה' קיג , א): וכי מה עניין זה אצל זה? אלא כשמתו בני חיאל כולם , הלכו אליהו ואחאב לנחם חיאל , ואמר לו אליהו כי בעון שבנה יריחו מתו בניו , "כדבר יי' אשר דבר ביד יהושע בן נון" (מ"א טז , לד); אמר לו אחאב: מי גדול , משה או יהושע? אמר לו: משה , שהיה רבו שליהושע. אמר לו: דברי הרב לא נתקיימו , ודברי תלמיד נתקיימו!? והלא אמר משה "ועבדתם אלהים אחרים... ועצר את השמים" (דב' יא , טז - יז) , והלא כל ישראל עובדי עבודה זרה הם , ואין השמים נעצרים!? קפץ אליהו ונשבע: חי יי' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי. אשר עמדתי לפניו - שאני רגיל לעמוד לפניו בתפילה; וכן "אל המקום אשר עמד שם את פני יי'" (בר' יט , כז). כי אם לפי דברי - כתרגומו: "אלהין כדאימר"; כי לא בא המטר לפי דברו , כי האל אמר לו תחלה "לך הראה אל אחאב ואתנה מטר" (מ"א יח , א); אם כן , לפי דברי רוצה לומר: עד שאומר במצות האל. (ג) ונסתרת - שלא ידעך אדם שם. (ד-ו) והיה מהנחל תשתה - והיה חיותך זה: מהנחל תשתה והעורבים יכלכלוך. ואת העורבים צויתי - עורבים ממש , והם העופות השחורים. וטעם צויתי: שמתי בלבם להביא לחם ובשר לך שתי פעמים ביום. ואין לשאול מאין היו מביאין לו , כי באמת ממקום כשר היו מביאין לו , אחר שברצון האל היו מביאין לו; והרבה כשרים היו בישראל , כמו שאומר "והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו" (מ"א יט , יח). ובדברי רבותינו ז"ל , יש אומרים (חולין ה , א) , שהיו מביאין לו משולחנו שלאחאב; ויש אומרים (ויק"ר יט , א): משולחנו שליהושפט. ויש מפרשים (ר' יוסף קמחי עפ"י שרשים: 'ערב'): העורבים - סוחרים , כמו "עורבי מערבך" (יח' כז , כז); והנה הכתוב אומר "ונסתרת" (לעיל , ב) , שלא ידעך אדם שם , שהרי ראינו כי אחאב היה מחפש אחריו , כמו שאמר "אם יש גוי וממלכה" וגו' (מ"א יח , י); ואולי הסוחרים ההם היו מסתירים אותו. (ט) צרפתה אשר לצידון - לפי שיש צרפת אחר , והוא שנאמר עליו "אשר כנענים עד צרפת" (עו' , כ); וזה צרפת שאמר הקדוש ברוך הוא לאליהו שילך שם , הוא סמוך לצידון , והיה לישראל. הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך - אם נאמר שנתן בלב האלמנה לכלכלו , לא היה זה , כי היא לא היה לה במה שתחיה היא , אלא על ידי הנס; אבל אליהו הבין מדבר האל כן , כמו שאמר לו גם כן "ואת העורבים צויתי לכלכלך" (לעיל , ג). וכיון שראה אליהו כי לא היה לאלמנה במה תחיה היא , לא כל שכן שתכלכלהו , ידע כי מה שאמר לו האל צויתי שם , על ידי נס הוא; שאמר שיצוה דברו וברכתו בבית האלמנה , שתוכל לכלכלהו; לפיכך אמר לה "כה אמר יי' אלהי ישראל כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר" (להלן , יד). ואמרו בדרש (שו"ט כו , ז) , כי זאת האלמנה אמו שליונה הנביא. (יא) לקחי נא לי - הלמ"ד מועמדת בגעיא. (יב) אם יש לי מעוג - כל דבר עוג , בין פרוסה קטנה בין פרוסה גדולה. כי אם מלוא כף קמח - שאינו עוג עדיין. ומלא כף תרגומו: "מלא פסת ידא". ומתנו - אחר שנאכלהו נמות , כי אין לנו מה נאכל עוד. (יג) עשי כדברך - שתעשי אותו מלא כף קמח; ועשי לי ממנו עוגה קטנה , כי יספיק הקמח לי ולך ולבנך. ומה שאמר: בראשונה , כי רעב היה , כי לא אכל באותו הדרך. ויש דרש (אל"ר יח): לפי שהיה כהן , שתוציא לו מן העיסה חלה תחילה. (יד) לא תכלה - נכתב בה"א , ונקודו כבעלי האל"ף; ועניינו: לשון כליון וחסרון , כבעלי הה"א. עד יום תתן יי' - כתוב בנו"ן , כמו "לתתן שם ארון יי'" (מ"א ו , יט); ונקרא בלא נו"ן 'תת'; ושניהם נכונים. וכבר כתבנו דעתנו בכתוב וקרי (ש"ב א , כא) , כי בגלות נשתבשו הנסחאות , והיו מוצאין בנסחא אחת כך , ובנסחא אחרת כך , ולא עמדו על ברורם; וכתבו האחת מבפנים והאחרת מבחוץ. (טו) ותאכל היא והוא - הכתוב: הזכר תחלה , והנקבה באחרונה; והקרי: להפך; ושניהם עניין אחד , כי שניהם אכלו. אבל מנהג הלשון הוא , כשיזכר זכר ונקבה כאחד , יפול הלשון על הקודם , אם זכר אם נקבה; והראשון הוא העיקר , לפיכך נזכר בראשונה , כמו "ותדבר מרים ואהרן במשה" (במ' יב , א); "ותכתב אסתר המלכה ומרדכי היהודי" (אס' ט , כט); "קיים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה" (שם , לא); וכן ותאכל היא והוא , כי היא העיקר , ואע"פ שעל ידי אליהו בא לה הנס. ובדרש (פר"א לב): הוא והיא כתוב , בזכות אליהו אכלו. וביתה - בנה , ואחרים בני ביתה; אבל למעלה לא אמרה אלא "לי ולבני" (לעיל , יג) , כי לא היה מספיק אלא לשניהם לבד , והם קודמין לשאר בני הבית. (טז) וצפחת השמן לא חסר - לגזירת 'פָעֵל' בצירי , כמו "כי חפץ בבת יעקב" (בר' לד , יט). ואמר חסר , לשון זכר , כי טעמו - אל השמן; ולמעלה אמר "לא תחסר" (לעיל , יד) , לשון נקבה , טעמו - אל הצפחת; והעניין אחד. וכמו שאמר למעלה הוא מנהג הלשון ברוב , להיות טעם הפעל אל הדבק; וכמעט יהיה טעם הפעל אל הנדבק , כמו "כי היתה אליו פני המלחמה" (ש"ב י , ט); "קול נגידים נחבאו" (איוב כט , י); "קשת גיבורים חתים" (ש"א ב , ד). (יז) עד אשר לא נותרה בו נשמה - יש מי שאומר , שלא מת מכל וכל , אלא היה חליו חזק מאד , עד שנעצרה נשימתו , ולא היו מכירין ממנו שום סימן חיות , לא בנשימה ולא בדפק הגידים , עד שחשבה אמו כי מת הוא; וכן אמר בדניאל "ונשמה לא נותרה בי" (דנ' י , יז) , אבל אמר אותו על דרך הפלגה. והנכון כי מת מיתה גמורה , כמו שסוברין בני העולם. (יח) להזכיר את עוני - כמדומה לי , שעל ידך נזכר עווני; שמא לא עבדתי לפניך כראוי , ועל כן הזכיר לי האל עון שיש עלי , והענישני בבני שהמיתו. (כ) הגם על האלמנה - כלומר: אפילו על האלמנה פקדת העון , כמו שאתה פוקד היום עוונם לישראל בעצירת הגשמים; ואפילו על זאת האלמנה פקדת עונה להמית את בנה; לא תחייהו בזכותי , שאני מתגורר עמה? ויונתן תרגם: "ברם על ארמלתא דאנא דר עמה , לא יתבאש לה ולא ימות ברה"; וזה סיוע למה שכתבנו , כי לא מת מיתה גמורה. מתגורר עמה - מעניין "עם לבן גרתי" (בר' לב , ד); והוא מבניין התפעל. (כא) ויתמודד - מעניין 'מדה' , מבניין 'התפעל' , כלומר: שם עצמו במדת הילד כשנשתטח עליו , כענין שנאמר באלישע "וישכב על הילד וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכפיו על כפיו" (מ"ב ד , לד). והעניין הזה - שתהיה תפלתו בכוונה יותר על הילד , כששכב עליו והתמודד עליו; ועל הדרך הזה "ויעתר יצחק ליי' לנוכח אשתו" (בר' כה , כא) , כלומר , שהיתה אשתו לנגדו בעת תפילתו , כדי שיכוין תפילתו עליה , "כי עקרה היא" (שם). ואפשר גם כן , כי עשה כן להנשים עליו ולחממו בחום הטבעי היוצא מפניו ומבשרו; כי רוב פעמים הנסים נעשים על ידי מעט תחבולה מדרך העולם. שלש פעמים - לא הוצרך יותר , כי בפעם השלישית נענה. ובכל פעם מהשלש פעמים היה קורא: יי' אלהי , תשב נא נפש הילד הזה על קרבו! ועניין תשובת הנפש על קרבו - תשובת נשימתו והרגשותיו שבטלו; וכן "ויאכל ותשב רוחו אליו" (ש"א ל , יב) , והדומים לו. ועל קרבו - כמו ל'קרבו'; וכן "ותתפלל על יי'" (ש"א א , י). ואמר קרבו , לפי שבלב תלוי חיות האדם , והוא בקרב האדם. ויונתן תרגם: "למעוהי". (כד) ודבר יי' בפיך אמת - פירוש: ועוד שדבר יי' בפיך אמת; כלומר: עתה ידעתי כי איש אלהים אתה , בהחיותך בני שהיה מת; ועוד ידעתי זה , בראותי כי דבר יי' בפיך אמת , שאמרת "כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר" (לעיל , יד) , וכן היה. או פירוש: כי כשאמר לה "תני את בנך" (לעיל , יט) , על מנת להחיותו אמר לה , וכמו שאמר לה כן היה. ומה שאמרה לו עתה ידעתי , כי על הקמח ועל השמן אמרה , כי ברכת אלהים בזכות הנביא היה; וזה הדבר הוא נמצא , על דרך "יצו יי' אתך את הברכה באסמיך" (דב' כח , ח) , אבל להחיות מת , זה לא נמצא.