מאגר הכתר מלכים א פרק יט עם פירוש רד"ק

פרק יט
(ב) כה יעשון אלהים לי וכה יוסיפון - דרך שבועה , כמו "כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף" (ש"ב ג , לה). ואמרה בלשון רבים , כי דעתה אל האלהים שהיתה עובדת: הבעל והאשרה. ומן התימה מה שתרגם יונתן: "כדין יעבדון דחלתא דיי'"; ובנסחא טובה מצאתי: "כדין יעבדון דחלתא" , וזהו האמת; והנוסחא שכתוב בה "דיי'" , טעות סופר הוא. (ג) וירא ויקם - ראה עצמו בסכנה , והלך ונמלט אל נפשו. והמפרשים וירא כמו 'וַיִירָא' , לא ידעתי למה; ועוד , כי לא יתכן מדרך הדקדוק; וגם יונתן תרגם: "וחזא וקם ואזל לשיזבא ית נפשיה". ויבא באר שבע אשר ליהודה - לא נאמר אשר ליהודה אלא בעבור באר שבע אשר נמצא בנחלת בני שמעון , כי הוא אותו הכתוב גם כן בנחלת בני יהודה , וכבר פירשנו (יהו' טו , לב) כי שתיהן אחד , ולפי שנחלת בני שמעון בתוך נחלת בני יהודה (שם יט , ט) , מנה אותה עם יהודה , ומנה אותה עם שמעון; אלא אמר: אשר ליהודה , כלומר: יצא לו מתחת רשות אחאב ומארצו והלך לו לארץ יהודה , מפחדו מאיזבל. (ד) והוא הלך במדבר - אפילו בארץ יהודה לא בטח , כי ירא שמא תשלח איזבל להרגו שם. ויצא מן היישוב והלך לו במדבר , במקום שלא ימצא מחיה וימות , כי בחר מותו מחייו; או יֵרַאֶה אליו דבר יי' , מה יעשה. תחת רותם אחת - אחת כתוב , וקרי 'אחד' , כי יאמר בלשון זכר ונקבה; אבל לשון זכר יראה יותר. ורותם - אחד מן "גחלי רתמים" (תה' קכ , ד) , כמו מן 'בקר' - 'בקרים'. והוא עץ שפל שגחלתו חמה מאד; יש מפרשים שהוא שלועזין אותו: 'יינשטא' , ויש אומרים שלועזין בו 'ינברי'. ויאמר רב - כלומר: רב לי בעולם הזה , ואני בו בסכנה כל יום ויום. ויונתן תרגם: "ואמר סגי לי ארכא , עד אימתי אנא מיטרף כדין". כי לא טוב אנכי מאבותי - נראה כי ארכו ימיו יותר מימי אבותיו , וזה ראייה לאומרים (פר"א מז): פינחס זה אליהו. (ה) תחת רותם אחד - ובאמרו פעם שנית תחת רותם אחד , ולא אמר 'תחת הרתם' , להודיע כי הרתם היה יחידי , ולא מצא באותו המדבר מחסה אחר שישכב שם , אלא אותו רותם לבדו; ובדוחק היה יכול לחסות תחתיו. והנה זה מלאך - אינו אומר זה על הודעת המלאך , אלא יבוא על הזמנת העת , כמו 'הנה'; וכן "קול דודי הנה זה בא" (שה"ש ב , ח). והיה מספיק באחד , אלא יבאו שניהם למהירות הזמנת העניין; כלומר: תכף שישן בא אליו המלאך , ונגע בו והעירהו משנתו , ויאמר לו: קום אכול. (ו) עוגת רצפים - עוגה אפוייה בגחלים. ויאכל וישת - לא אכל כל העוגה ולא שתה כל המים , שהרי פעם שנית אמר לו שיאכל (להלן , ז) , ולא ראינו שהיה שם עוגה אחרת , ולא מים אחרים. (ז) כי רב ממך הדרך - והוא לא היה יודע אנה ילך , אלא שהיה הולך לתומו ארבעים יום וארבעים לילה , עד הר חורב (להלן , ח); ונתיישר לו הדרך שם כמו לארון , שנאמר "וישרנה הפרות" (ש"א ו , יב). וכשהגיע שם עמד , כי חשב כי שם יראה לו דבר יי' , שבאותו ההר נגלה תחילה למשה , ובו נגלה הכבוד ונתן תורה לישראל; או היתה העמידה שם בלי כונתו , כמו שהיתה ההליכה שמה. (ח) בכח האכילה ההיא - לא היה זה כנס משה רבינו עליו השלום , כי בו נאמר "ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה" (שמ' לב , כח) , ולא אמר שעמד בכח האכילה; ובאליהו אמר: בכח האכילה , כלומר , שנשתהא המאכל באצטומכא , ולא בשלה אותו הכח המבשלת ולא משכה אותו הכח המושכת , ונזון הגוף באותו מאכל ארבעים יום וארבעים לילה. (ט) ויבא שם אל המערה - מערה היתה בהר סיני , ועליה נאמר "ושמתיך בנקרת הצור" (שמ' לא , כא) , כמו שתירגם אונקלוס: "במערת טינרא". מה לך פה אליהו - טעם השאלה: תחילת הדברים לשמוע המענה , כדרך לשון בני אדם; וכן שְאֵלָת "מה לך הים כי תנוס" (תה' קיד , ה) - מפני התשובה; "אי הבל אחיך" (בר' ד , ט); "הרצחת וגם ירשת" (מ"א כא , יט); "הראית כי נכנע אחאב" (שם כט); ואע"פ שהוא יודע לב בני האדם; וכן "ויאמר לו אייכה" (בר' ג , ט); "מה זה בידך" (שמ' ד , ב). ועניין מה לך פה: למה יצאת ממקומך , ומה יש לך פה. (י) קנא קנאתי ליי' - הקנאה שקנאתי לשם יי' - והרגתי נביאי הבעל המתעים את ישראל , עד שעזבו בריתך שכרת עם בני ישראל בהר סיני; ובדרש (פר"א כח): בריתך , שבטלו מהם ברית מילה - אותה הקנאה גרמה לי לצאת ממקומי , לברוח מפני איזבל ולבוא פה. את מזבחותיך הרסו - כמו שאמר למעלה "את מזבח יי' ההרוס" (מ"א יח , ל). ואת נביאיך הרגו בחרב - כמו שאמר למעלה "בהרג איזבל את נביאי יי'" (שם , יג). ואותר אני לבדי - והלא נותרו המאה שהחביא עובדיה (ראה שם)? אלא לפי שלא היו נודעים , הרי הם כאלו אינם. (יא-יג) צא ועמדת בהר - נראה כי פתח המערה היה בשפוע ההר או בראשו , לא בתחתית ההר , שהרי אמר לו: צא ועמדת בהר , והוא עמד פתח המערה. והנה יי' עובר - פירוש: כבוד יי' עבר לפניו , כמו שאמר במשה רבינו עליו השלום "ויעבר יי' על פניו" (שמ' לד , ו). ועבר לפניו תחלה רוח גדולה וחזק , והיה אומר לו הקול: לא ברוח יי' , כלומר: הכבוד ההוא לשעתו. ומה שאמר מפרק הרים ומשבר סלעים - דרך הפלגה. ואמר לו הקול , כי בַעֲבוֹר הרוח לא היה עובר עדיין הכבוד. ואחר עבור הרוח היה רעש , שרעש ההר , ואמר לו הקול כי הכבוד אינו עובר עדיין. ואחר הרעש עבר אש , ואמר לו הקול כי הכבוד אינו באש. ואחר עבור האש עבר הכבוד עם קול דממה דקה. והבין אליהו כי אז עבר הכבוד , כשומעו קול דממה דקה. וילט פניו באדרתו - כמו שנאמר במשה רבינו עליו השלום "ויסתר משה פניו" (שמ' ג , ו). ופירוש ויצא ויעמד פתח המערה: כשמעו קול דממה דקה , יצא ועמד בהר פתח המערה וכסה פניו , כמו שאמר לו ה'דבר': צא ועמדת בהר לפני יי' , רוצה לומר: כשיעבור הכבוד. ומתוך אותו קול דממה יצא אליו קול דיבור , שאמר לו: מה לך פה אליהו. ופירוש קול דממה דקה: קול נמוך. ויונתן תרגם הפסוק כן: "והא יי' מיתגלי וקדמוהי משרית מלאכי רוחא , מפרקין טוריא ומתברין כיפיא קדם יי' , לא במשרית מלאכי רוחא שכינתא דיי'; ובתר משרית מלאכי רוחא משרית מלאכי רגושתא , לא במשרית מלאכי רגושתא שכינתא דיי'; ובתר משרית מלאכי רגושתא משרית מלאכי אשתא , לא במשרית מלאכי אשתא שכינתא דיי'; ובתר מלאכי אשתא קל דמשבחין בחשאי". ויש לשאול: מה היה כל זה העניין , ולא אמר לו מה יעשה , עד שהביאו אל הר חורב והראה לו כל זה הכבוד? והנראה בעיני , כי כל זה היה לו גמול המעשה הטוב שעשה בהר הכרמל , וקדש שם יי' בתוך בני ישראל , והחזירם למוטב כולם עד שאמרו כולם "יי' הוא האלהים" (מ"א יח , לט) , והרג נביאי הבעל; גמלו האל כצדקו והביאו אל מקום הכבוד , עם פלא גדול שעשה עמו בדרך , והראה לו את כל הכבוד הזה. וצריך להתבונן ברוח וברעש ובאש ובקול דממה דקה. וילט פניו באדרתו - כסה פניו , כמו: "לוטה בשמלה" (ש"א כא , י); "פני הלוט הלוט" (יש' כה , ז). (טו) שוב לדרכך - אחר שאמר לו שוב , הבטיחו שלא יהרגו אותו. ואמר: לדרכך מדברה דמשק , ומדבר דמשק לא היה דרכו!? אלא אמר לו: לך לדרכך , ותקח הדרך הזה דרך מדבר דמשק , למשוח את חזאל למלך על ארם. והנה אליהו לא משח חזאל , ולא יהוא; אלא אמר לו הקדוש ברוך הוא: על הקנאה אשר קנאת לי כי עזבו בני ישראל את בריתי , אני מודיעך כי על ידי שלשה אלה אכלה כל העוזבים את בריתי. ואתה תמשח חזאל למלך על ארם , כלומר: תצוה לאלישע שיהא נביא תחתיך , שימנה אותו למלך , והוא יעשה רעה לישראל; וכן יהוא תמשח , כלומר: תצוה לאלישע שימשחנו; וכן משחו אלישע על ידי אחד מן הנביאים (ראה מ"ב ט , א - ג). אם כן , למה צוה לו שילך מדברה דמשק , כיון שלא משח הוא חזאל? יתכן לפרש , כי כיון שהלך דרך מדבר דמשק , ומצא בדרכו אלישע בן שפט - והנבואה אמרה לו משיחת אלישע אחרון לחזאל ויהוא , והוא מצאו ראשון - הבין כי על ידי אלישע יהיו משוחים , ולא הקדימם האל בנבואה , אלא על דרך הנקמה: שיהיה ראשון חזאל , ואחריו יהוא , ואחריו אלישע , כמו שאמר "והיה הנמלט" וגו' (להלן , יז). מדבַרה דמשק - נפתחה הבי"ת מפני הסמיכות; וכן "מדברה בית און" (יהו' יח , יב). ומשחת את חזאל - לפי שמינוי המלוכה והגדולה היא על ידי משיחה ברוב , נאמר למינוי , אע"פ שאינו על ידי משיחה , בלשון 'משיחה'; לפיכך אמר: ומשחת את חזאל; וכן אמר "תמשח לנביא תחתיך" (להלן , טז); וכן אמר על האבות "אל תגעו במשיחי" (תה' קה , טו); וכן אמר "למשיחו לכורש" (יש' מה , א). (טז) תמשח לנביא תחתיך - כיון שאתה רוצה להסתלק מן העולם , שאמרת "רב עתה יי' קח נא את נפשי" (לעיל , ד) , צריך שתניח נביא תחתיך , ותמנה אלישע בן שפט ותלמדהו. ובדרש (מכיל' בא , פתיחתא): אי איפשי בנבואתך , מאחר שאתה מלמד קטיגוריא על בני. (יז) ימית יהוא - שהרג כל עובדי הבעל (מ"ב י , כח) , וכל בית אחאב שהיו עובדי עבודה זרה (שם , יז). ימית אלישע - כי בהזהירו אותם , ולא היו שומעים אליו ולא היו שבים מדרכם הרעה , האויבים יבואו ויהרגום; וכאלו הוא היה ממית אותם , כי יותר היו ענושים כשהיה להם מזהיר ומצוה , משלא יהיה להם מזהיר. או פירוש ימית אלישע: במותו , כי במות אלישע באו גדודי מואב בארץ (ראה מ"ב יג , כ). (יח) נשק לו - מלרע. (יט-כ) והוא חורש - מצאו שהיה חורש הוא עם עבדיו , שהיו חורשים עם הבקר , ושנים עשר צמדים היו לפניו חורשים. וצמדים - רוצה לומר: צמדי בקר; לפי שהשוורים נצמדים יחד בעת החרישה , נקראים 'צמד' וצמדים. ויונתן תרגם: "תרין עשר פדנין דתורא צמידין קדמוהי". והוא בשנים העשר - מן השנים עשר צמדים הוא היה חורש באחד מהם , ואחד עשר עבדיו היה כל אחד ואחד עם צמדו; וכן תרגם יונתן "והוא רדי בחד מתרי עשר". והספור הזה , להורות כי מְצָאוֹ בשנים עשר , והיה אות כי יהיה ממונה על יב שנים עשר שבטי ישראל לנביא ולמזהיר. וישלך אדרתו אליו - כמו 'עליו'; וכן תרגם יונתן: "ורמא שושיפיה עלוהי". ולא שעזבה אצלו , אלא לקחה והלך לו; וזהו שאמר: וירץ אחרי אליהו - עשה לו סימן שילך אחריו , ולא אמר לו בפירוש , כי ידע שיבין , כי מיי' הוא שיהיה נביא , וידע כי האל נתן בלב אלישע ללכת אחריו ולשרתו , לפיכך לא עשה לו אלא סימן. ומה שאמר לו לך שוב כי מה עשיתי לך - לנסותו אם היה אומר בלב שלם. ופירוש מה עשיתי לך , רוצה לומר: אם הטיתי אדרתי אליך , לפיכך אתה רץ אחרי? אשקה נא - במקצת הספרים השי"ן בקמץ חטף. (כא) וישב מאחריו - לנשק לאביו ולאמו , אע"פ שלא ספר הכתוב; ואחר כך שחט הבקר , ועשה סעודה באותו השדה לחורשים , ולעם אשר באו אחריו ללוותו; וזהו שאמר: ויתן לעם , כי מהעם לא היו אתו בשדה כי אם אחד עשר החורשים; אלא זהו פירושו: כי הלך לקחת רשות מאביו ומאמו , ובאו אחריו מאנשי עירו ללוותו , כי הוא נפרד מהם. צמד הבקר - אחד מהשנים עשר. בשלם הבשר - בשל להם הבשר , כלומר: לעם אשר אתו; וכן תרגם יונתן: "בשיל להון". ומרוב מהירותו ללכת אחרי אליהו לא המתין עצים לבשל , ובקע כלי הבקר , והוא כלי החרישה , ובשל להם הבשר. ומ"ם בשלם במקום 'להם'; וכן "ארץ הנגב נתתני" (יהו' טו , יט) - נתת לי; ואמר כינוי העם , ועדיין לא זכר העם; הנה כמוהו "ותפתח ותראהו את הילד" (שמ' ב , ו); "וזהמתו חייתו לחם" (איוב לג , כ); והדומים להם.