מאגר הכתר מלכים א פרק יט עם פירוש רלב"ג

פרק יט
[א] וַיַּגֵּ֤ד אַחְאָב֙ לְאִיזֶ֔בֶל אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה אֵלִיָּ֑הוּ וְאֵ֨ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר הָרַ֛ג אֶת־כָּל־הַנְּבִיאִ֖ים בֶּחָֽרֶב:
[ב] וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם:
[ג] וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קָם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ וַיָּבֹ֕א בְּאֵ֥ר שֶׁ֖בַע אֲשֶׁ֣ר לִיהוּדָ֑ה וַיַּנַּ֥ח אֶֽת־נַעֲר֖וֹ שָֽׁם:
[ד] וְהֽוּא־הָלַ֤ךְ בַּמִּדְבָּר֙ דֶּ֣רֶךְ י֔וֹם וַיָּבֹ֕א וַיֵּ֕שֶׁב תַּ֖חַת רֹ֣תֶם אֶחָ֑ת אֶחָ֑ד וַיִּשְׁאַ֤ל אֶת־נַפְשׁוֹ֙ לָמ֔וּת וַיֹּ֣אמֶר ׀ רַ֗ב עַתָּ֤ה יְהוָה֙ קַ֣ח נַפְשִׁ֔י כִּֽי־לֹא־ט֥וֹב אָנֹכִ֖י מֵאֲבֹתָֽי:
[ה] וַיִּשְׁכַּב֙ וַיִּישַׁ֔ן תַּ֖חַת רֹ֣תֶם אֶחָ֑ד וְהִנֵּה־זֶ֤ה מַלְאָךְ֙ נֹגֵ֣עַ בּ֔וֹ וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ ק֥וּם אֱכֽוֹל:
[ו] וַיַּבֵּ֕ט וְהִנֵּ֧ה מְרַאֲשֹׁתָ֛יו עֻגַ֥ת רְצָפִ֖ים וְצַפַּ֣חַת מָ֑יִם וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֔שְׁתְּ וַיָּ֖שָׁב וַיִּשְׁכָּֽב:
[ז] וַיָּשָׁב֩ מַלְאַ֨ךְ יְהוָ֤ה ׀ שֵׁנִית֙ וַיִּגַּע־בּ֔וֹ וַיֹּ֖אמֶר ק֣וּם אֱכֹ֑ל כִּ֛י רַ֥ב מִמְּךָ֖ הַדָּֽרֶךְ:
[ח] וַיָּ֖קָם וַיֹּ֣אכַל וַיִּשְׁתֶּ֑ה וַיֵּ֜לֶךְ בְּכֹ֣חַ׀ הָאֲכִילָ֣ה הַהִ֗יא אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה עַ֛ד הַ֥ר הָאֱלֹהִ֖ים חֹרֵֽב:
[ט] וַיָּבֹא־שָׁ֥ם אֶל־הַמְּעָרָ֖ה וַיָּ֣לֶן שָׁ֑ם וְהִנֵּ֤ה דְבַר־יְהוָה֙ אֵלָ֔יו וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מַה־לְּךָ֥ פֹ֖ה אֵלִיָּֽהוּ:
[י] וַיֹּאמֶר֩ קַנֹּ֨א קִנֵּ֜אתִי לַיהוָ֣ה׀ אֱלֹהֵ֣י צְבָא֗וֹת כִּֽי־עָזְב֤וּ בְרִֽיתְךָ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־מִזְבְּחֹתֶ֣יךָ הָרָ֔סוּ וְאֶת־נְבִיאֶ֖יךָ הָרְג֣וּ בֶחָ֑רֶב וָאִוָּתֵ֤ר אֲנִי֙ לְבַדִּ֔י וַיְבַקְשׁ֥וּ אֶת־נַפְשִׁ֖י לְקַחְתָּֽהּ:
[יא] וַיֹּ֗אמֶר צֵ֣א וְעָמַדְתָּ֣ בָהָר֘ לִפְנֵ֣י יְהוָה֒ וְהִנֵּ֧ה יְהוָ֣ה עֹבֵ֗ר וְר֣וּחַ גְּדוֹלָ֡ה וְחָזָ֞ק מְפָרֵק֩ הָרִ֨ים וּמְשַׁבֵּ֤ר סְלָעִים֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לֹ֥א בָר֖וּחַ יְהוָ֑ה וְאַחַ֤ר הָר֙וּחַ֙ רַ֔עַשׁ לֹ֥א בָרַ֖עַשׁ יְהוָֽה:
[יב] וְאַחַ֤ר הָרַ֙עַשׁ֙ אֵ֔שׁ לֹ֥א בָאֵ֖שׁ יְהוָ֑ה וְאַחַ֣ר הָאֵ֔שׁ ק֖וֹל דְּמָמָ֥ה דַקָּֽה:
[יג] וַיְהִ֣י׀ כִּשְׁמֹ֣עַ אֵלִיָּ֗הוּ וַיָּ֤לֶט פָּנָיו֙ בְּאַדַּרְתּ֔וֹ וַיֵּצֵ֕א וַֽיַּעֲמֹ֖ד פֶּ֣תַח הַמְּעָרָ֑ה וְהִנֵּ֤ה אֵלָיו֙ ק֔וֹל וַיֹּ֕אמֶר מַה־לְּךָ֥ פֹ֖ה אֵלִיָּֽהוּ:
[יד] וַיֹּאמֶר֩ קַנֹּ֨א קִנֵּ֜אתִי לַיהוָ֣ה׀ אֱלֹהֵ֣י צְבָא֗וֹת כִּֽי־עָזְב֤וּ בְרִֽיתְךָ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־מִזְבְּחֹתֶ֣יךָ הָרָ֔סוּ וְאֶת־נְבִיאֶ֖יךָ הָרְג֣וּ בֶחָ֑רֶב וָאִוָּתֵ֤ר אֲנִי֙ לְבַדִּ֔י וַיְבַקְשׁ֥וּ אֶת־נַפְשִׁ֖י לְקַחְתָּֽהּ: ס
[טו] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלָ֔יו לֵ֛ךְ שׁ֥וּב לְדַרְכְּךָ֖ מִדְבַּ֣רָה דַמָּ֑שֶׂק וּבָ֗אתָ וּמָשַׁחְתָּ֧ אֶת־חֲזָאֵ֛ל לְמֶ֖לֶךְ עַל־אֲרָֽם:
[טז] וְאֵת֙ יֵה֣וּא בֶן־נִמְשִׁ֔י תִּמְשַׁ֥ח לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְאֶת־אֱלִישָׁ֤ע בֶּן־שָׁפָט֙ מֵאָבֵ֣ל מְחוֹלָ֔ה תִּמְשַׁ֥ח לְנָבִ֖יא תַּחְתֶּֽיךָ:
[יז] וְהָיָ֗ה הַנִּמְלָ֛ט מֵחֶ֥רֶב חֲזָאֵ֖ל יָמִ֣ית יֵה֑וּא וְהַנִּמְלָ֛ט מֵחֶ֥רֶב יֵה֖וּא יָמִ֥ית אֱלִישָֽׁע:
[יח] וְהִשְׁאַרְתִּ֥י בְיִשְׂרָאֵ֖ל שִׁבְעַ֣ת אֲלָפִ֑ים כָּל־הַבִּרְכַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר לֹא־כָֽרְעוּ֙ לַבַּ֔עַל וְכָ֨ל־הַפֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־נָשַׁ֖ק לֽוֹ:
[יט] וַיֵּ֣לֶךְ מִ֠שָּׁם וַיִּמְצָ֞א אֶת־אֱלִישָׁ֤ע בֶּן־שָׁפָט֙ וְה֣וּא חֹרֵ֔שׁ שְׁנֵים־עָשָׂ֤ר צְמָדִים֙ לְפָנָ֔יו וְה֖וּא בִּשְׁנֵ֣ים הֶעָשָׂ֑ר וַיַּעֲבֹ֤ר אֵלִיָּ֙הוּ֙ אֵלָ֔יו וַיַּשְׁלֵ֥ךְ אַדַּרְתּ֖וֹ אֵלָֽיו:
[כ] וַיַּעֲזֹ֣ב אֶת־הַבָּקָ֗ר וַיָּ֙רָץ֙ אַחֲרֵ֣י אֵלִיָּ֔הוּ וַיֹּ֗אמֶר אֶשְּׁקָה־נָּא֙ לְאָבִ֣י וּלְאִמִּ֔י וְאֵלְכָ֖ה אַחֲרֶ֑יךָ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ לֵ֣ךְ שׁ֔וּב כִּ֥י מֶה־עָשִׂ֖יתִי לָֽךְ:
[כא] וַיָּ֨שָׁב מֵאַחֲרָ֜יו וַיִּקַּ֣ח אֶת־צֶ֧מֶד הַבָּקָ֣ר וַיִּזְבָּחֵ֗הוּ וּבִכְלִ֤י הַבָּקָר֙ בִּשְּׁלָ֣ם הַבָּשָׂ֔ר וַיִּתֵּ֥ן לָעָ֖ם וַיֹּאכֵ֑לוּ וַיָּ֗קָם וַיֵּ֛לֶךְ אַחֲרֵ֥י אֵלִיָּ֖הוּ וַֽיְשָׁרְתֵֽהוּ: פ

פרק יט
(א) את כל אשר עשה אליהו - הוא מה שעשה להוריד האש על העולה בדרך שאכלה העולה והעצים והאבנים , והמים אשר בתעלה ליחכה - לבחון כי יי' הוא האלהים - ומה שעשה מהבאת המטר. ואת כל אשר הרג את כל הנביאים בחרב - ידמה , שהודיע לה שהוא צוה לתפשם כלם ולהורידם לנחל קישון , ושחטם שם; כאלו רצה בזה שלא יטמא דמם את הארץ , ולזה נשפך אל הנחל שיוליכהו למקום רחוק. (ב) כה יעשון אלהים - אמרה זה בלשון רבים , לרבוי האלוהות אשר היו עובדים להם. (ג) וירא ויקם וילך אל נפשו - רוצה לומר , שכאשר ראה הסכנה שהוא בה , לא רצה לסמוך על הנס , אבל קם תכף והלך למלט נפשו. ויבא באר שבע אשר ליהודה - רוצה לומר: שכבר היה למלך יהודה , ולזה בא שם להמלט מיד איזבל. ואע"פ שבא לנחלת בני שמעון , הנה ידמה כי מפני היותו תוך ערי יהודה , היו בני העיר ההיא תחת מלך יהודה; או אולי במלחמות שנלחמו מלכי יהודה עם מלכי ישראל , לקחו מלכי יהודה העיר הזאת. (ד) והוא הלך במדבר דרך ים - בחר ללכת במדבר , כדי שלא יראהו איש שיוכל להגיד זה לאיזבל. וישב תחת רותם אחד - הוא עץ שפל , 'יינשאה' בלעז. וישאל את נפשו למות - הנה מחוזק הרעב היה בוחר במות , ולזה אמר כי רב לו במה שחיה; ובקש מהשם יתברך שיקח את נפשו וימיתהו , כי לא טוב הוא מאבותיו , שיזכה מפני זה לאורך הנפלא מן החיים. (ו) עוגת רצפים - רוצה לומר: עוגה שנאפית ברצפי אש. (ח) וילך בכח האכילה ההיא - רוצה לומר: בכח שקנה מפני האכילה ההיא הלך ארבעים יום וארבעים לילה. ואולם אמר שקנה הכח מהאכילה ההיא , כי קודם האכילה היה חלוש מאד , והיה קרוב מאד למות מפני הרעב. והנה בא בדרך המדבר עד הר חורב שנתנה בו התורה לישראל. (ט-יב) ויבא שם אל המערה וילן שם - ידמה , שכבר היתה מערה בהר חורב ולן שם אליהו. והנה דבר יי' אליו ויאמר - אחשוב , כי בתחלה בא אליו דבר יי' על דרך הנבואה , ושאל לו השם יתברך מה לך פה אליהו , ואע"פ שכבר ידע זה השם יתברך , על דרך אמרו לקין "אי הבל אחיך" (בר' ד , ט). והנה השיב אליהו כי הוא מקנא לשם יתברך , כי בני ישראל עזבו ברית התורה והרסו מזבחות השם יתברך , כי לא רצו לעבוד כי אם אלהים אחרים; והרגו נביאי השם בחרב - כי כבר הרגה אותם איזבל כמו שקדם - ונשאר אליהו לבדו מן הנביאים הידועים לה , ובקשה להרוג אותו; וכאלו שאל על זה מהשם יתברך , שיקום נקמתו על אלו הרעות שעשו ישראל; והנה קרה זה לאליהו מרוב כעסו על חטאת ישראל. אז אמר לו השם יתברך שיצא ויעמוד בהר לפני יי' - רוצה לומר , כי כשיראה לו כבוד יי' , אז יצא מהמערה. וידמה , שכבר עשה זה השם יתברך כדי שיבקש אליהו רחמים על ישראל , לא שיתפלל להשחיתם על רוע מעשיהם; כי היה רצון השם יתברך להאריך להם אפו כדי שישובו אליו. ולזה הראה לו הדברים המשחיתים , כמו הרוח הגדולה וחזקה , שהיא מפרקת הרים ומשברת סלעים. ולא היה ברוח יי' , כי אין מדרך השם יתברך להביא הרעות אם לא לתכלית שיגיע מהם טוב; ולפי שנתבאר לשם יתברך שלא יהיו מקבלים תוכחת , לא רצה לענשם על אלו החטאים לפי מה שראוי , אבל המתין להם לראות אם ישובו מדרכם הרעה. והנה היה אחר הרוח רעש - והוא יותר מזיק כי הוא כלי להפכת הארצות; וזכר גם כן שלא ברעש יי' - כמו שזכרנו ברוח; והנה אחר הרעש אש - שהוא יותר מזיק , וזכר גם כן כי לא באש יי' - לסבה שזכרנו. וכאלו באר בזה , שאלו הרעות שיבאו להם בהדרגה אינם מכוונות מהשם יתברך , אך הסתיר פניו מהם ועזבם כמו מטרה לחצי הרעות הנכונות לבא עליהם; והיה זה כן , לפי שהרעות הבאות על צד הקנאת המוסר לא יועילו להם; הלא תראה , כי מפני עצירת הטל והמטר שלש שנים לא נכנעו מפני השם יתברך. והנה היה אחר האש קול דממה דקה - רוצה לומר: קול נמוך מהשם יתברך , כאלו הוא מורכב מהקול והשתיקה. והנה העיר בזה , כי אחר נפלם באלו הרעות , ולא ירגישו שעונותיהם הטו שיהיו משולחים ונעזבים למקרי הזמן , הנה יבא להם מוסר מה מהשם יתברך; אך לא יהיה שלם באופן שהיה מביא השם יתברך המוסר לישראל במדבר בימי משה , שהיה מגיע באופן שהיו מרגישים תכף כי בסבת העון היה , אך יהיה בזה הענין כמו מורכב מהקול ומשתיקה. (יג-יד) וידמה , כי מרוב כעס אליהו על רוב חטאת ישראל , לא שם אל לבו להבין את דבר המראה הזאת , ולזה השיב דבריו באופן שאמר אותם בראשונה. ויהי כשמוע אליהו - רוצה לומר: כשמוע אליהו קול השם יתברך , הסתיר פניו מהביט אל האלהים , ולזה כסה פניו באדרת שהיה לבוש בה , ויצא מהמערה כמו שצוהו השם יתברך , ועמד פתח המערה. (טו-טז) ויאמר יי' אליו לך לדרכך מדברה דמשק - רוצה לומר , שילך לדרכו אל מדבר דמשק , ומשם ימשח חזאל למלך על ארם - והרצון בזה: היותו נבחר למלך על ארם - ומשם ימשח יהוא בן נמשי למלך על ישראל , ומשם ימשח אלישע בן שפט מאבל מחולה לנביא תחת אליהו; אחר שאין רצון אליהו להיות לנביא ולמזהיר לישראל , עד שכבר קץ בחייו מפני רוע מעשיהם , ואמר לשם יתברך שיקח את נפשו. ולפי שלא מצא שם בדרכו כי אם אלישע בן שפט , השליך אדרתו עליו (ראה להלן , יט) , לעשות לו סימן שיהיה נביא וילבש נבואת אליהו; עם שלבישת האדרת היתה סימן לנביא , ולזה אמר "ולא ילבשו עוד אדרת שער למען כחש" (זכ' יג , ד). וידמה , שהודיע אליהו לאלישע זאת הנבואה , וצוהו שיודיע לחזאל שהוא יהיה מלך על ארם , ושימשח יהוא בן נמשי למלך על ישראל , ולזה היה כאלו משחם אליהו. או יהיה הרצון בזה , כי מפני רצון אליהו בעונש ישראל , לפי מה שיורה מה שלמד עליהם חובה לפני השם יתברך , הנה הוא סבת המשח חזאל למלך על ארם והמשח יהוא למלך על ישראל והמשח אלישע לנביא תחתיו; ולזה אמר לו השם יתברך בכל אלו הדברים ומשחת כי הוא היה סבת המשחם , כמו שזכרנו. (יז) והנה ימית חזאל רבים , וכְאִלו יעזרהו אלישע בזה , במה שהודיע לו הרעה אשר יעשה לישראל; ויהוא גם כן ימית רבים , כי הוא השמיד כל בית אחאב , והרג כל עובדי הבעל ונביאיו וכהניו , והרג איזבל אשר עליה אמר אליהו קצת אלו הדברים לשם יתברך. ומה שאמר כי הנמלט מחרב חזאל ימית יהוא - אין הרצון בו שיקדם הרע שיעשה חזאל לישראל אל הרע שיעשה יהוא לישראל , כי הענין היה בהפך זה , כי בימי יהואחז בן יהוא היה הרע שעשה חזאל לישראל; אך הרצון בו , שמה שיהיה נמלט מחרב חזאל אם היו חיים אז ימית יהוא; כי ידמה שלא היה לחזאל כח בבית אחאב לו היה קיים , כי אחאב ובניו היו מצליחים תמיד כנגד מלך ארם. וכן מה שאמר והנמלט מחרב יהוא ימית אלישע - אין הרצון בו שיקדם הרע שיעשה יהוא אל ישראל אל הרע שיתחדש להם בסבת אלישע , כי הדבר היה בהפך. והנה מה שהמית אלישע הם ארבעים ושנים נערים שקללם ביי'!? וידמה שהרעב החזק שהיה בשמרון היה בסבת אלישע , ולזה אמר המלך "כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף אם יעמוד ראש אלישע בן שפט עליו היום" (מ"ב ו , לא). (יח) וזכר שכבר יגיע זה הרע לשיעור שלא ישארו בישראל כי אם שבעת אלפים איש , והם אשר לא כרעו לבעל ולא נשקו לו , והנה אמר "יהוא בן נמשי" (לעיל , טז) - והוא אבי אביו , כי כבר יקרא אבי האב 'אב' , כאמרו "ותבאנה אל רעואל אביהן" (שמ' ב , יח). (יט-כ) והוא חרש שנים עשר צמדים לפניו והוא בשנים העשר - רוצה לומר , שהיו שם שנים עשר חורשים , היה לכל אחד מהם צמד בקר לחרוש , ואלישע היה אחד משנים העשר החורשים. ואחשוב שזכר זה , להעיר כי אבי אלישע היה עשיר מאד , ועם כל זה נפרד אלישע מבית אביו לשרת אליהו , מפני חוזק אהבתו החכמה. ויעבר אליהו אליו וישלך אדרתו עליו - רוצה לומר , כי כבר עבר אליהו סמוך לו , ובהיותו קרוב אליו מאד השליך כנפי אדרתו עליו , עד שכבר היסך אדרתו עליו מידי עברו. והנה הרגיש תכף אלישע כי רצון אליהו היה שיבא אליו ויחסה תחת כנפיו , ולזה עזב את הבקר ורץ אחרי אליהו , ואמר לו שיעזבהו לנשק אביו ואמו ואחר ילך אחרי אליהו. ויאמר לו לך שוב כי מה עשיתי לך - ירצה לפי מה שאחשב: לך לנשק אביך ואמך ושוב אחרי , כי זה הוא מה שעשיתי לך; רוצה לומר , שכבר עשיתי זה , להעיר אותך שתבא לחסות תחת כנפי. (כא) ובכלי הבקר בשלם הבשר - רוצה לומר: בשל להם הבשר וכאשר נתבשל , נתן לעם אשר בשדה ואכלו , וקם והלך אחרי אליהו ושרת אותו , כדי שילמד יותר מחכמתו ממה שילמדו שאר תלמידיו; כי המשרת הוא תמיד עם הרב ורואה מנהגיו ושומע דבריו תמיד , ולזה ילמד יותר ממה שילמד התלמיד שאינו משרת.