מאגר הכתר מלכים א פרק כא עם פירוש רד"ק

פרק כא
[א] וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה כֶּ֧רֶם הָיָ֛ה לְנָב֥וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֖י אֲשֶׁ֣ר בְּיִזְרְעֶ֑אל אֵ֚צֶל הֵיכַ֣ל אַחְאָ֔ב מֶ֖לֶךְ שֹׁמְרֽוֹן:
[ב] וַיְדַבֵּ֣ר אַחְאָ֣ב אֶל־נָב֣וֹת ׀ לֵאמֹר֩ ׀ תְּנָה־לִּ֨י אֶֽת־כַּרְמְךָ֜ וִיהִי־לִ֣י לְגַן־יָרָ֗ק כִּ֣י ה֤וּא קָרוֹב֙ אֵ֣צֶל בֵּיתִ֔י וְאֶתְּנָ֤ה לְךָ֙ תַּחְתָּ֔יו כֶּ֖רֶם ט֣וֹב מִמֶּ֑נּוּ אִ֚ם ט֣וֹב בְּעֵינֶ֔יךָ אֶתְּנָֽה־לְךָ֥ כֶ֖סֶף מְחִ֥יר זֶֽה:
[ג] וַיֹּ֥אמֶר נָב֖וֹת אֶל־אַחְאָ֑ב חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵֽיְהוָ֔ה מִתִּתִּ֛י אֶת־נַחֲלַ֥ת אֲבֹתַ֖י לָֽךְ:
[ד] וַיָּבֹא֩ אַחְאָ֨ב אֶל־בֵּית֜וֹ סַ֣ר וְזָעֵ֗ף עַל־הַדָּבָר֙ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֣ר אֵלָ֗יו נָבוֹת֙ הַיִּזְרְעֵאלִ֔י וַיֹּ֕אמֶר לֹא־אֶתֵּ֥ן לְךָ֖ אֶת־נַחֲלַ֣ת אֲבוֹתָ֑י וַיִּשְׁכַּב֙ עַל־מִטָּת֔וֹ וַיַּסֵּ֥ב אֶת־פָּנָ֖יו וְלֹא־אָ֥כַל לָֽחֶם:
[ה] וַתָּבֹ֥א אֵלָ֖יו אִיזֶ֣בֶל אִשְׁתּ֑וֹ וַתְּדַבֵּ֣ר אֵלָ֗יו מַה־זֶּה֙ רוּחֲךָ֣ סָרָ֔ה וְאֵינְךָ֖ אֹכֵ֥ל לָֽחֶם:
[ו] וַיְדַבֵּ֣ר אֵלֶ֗יהָ כִּֽי־אֲ֠דַבֵּר אֶל־נָב֨וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֜י וָאֹ֣מַר ל֗וֹ תְּנָה־לִּ֤י אֶֽת־כַּרְמְךָ֙ בְּכֶ֔סֶף א֚וֹ אִם־חָפֵ֣ץ אַתָּ֔ה אֶתְּנָֽה־לְךָ֥ כֶ֖רֶם תַּחְתָּ֑יו וַיֹּ֕אמֶר לֹא־אֶתֵּ֥ן לְךָ֖ אֶת־כַּרְמִֽי:
[ז] וַתֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אִיזֶ֣בֶל אִשְׁתּ֔וֹ אַתָּ֕ה עַתָּ֛ה תַּעֲשֶׂ֥ה מְלוּכָ֖ה עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל ק֤וּם אֱכָל־לֶ֙חֶם֙ וְיִטַ֣ב לִבֶּ֔ךָ אֲנִי֙ אֶתֵּ֣ן לְךָ֔ אֶת־כֶּ֖רֶם נָב֥וֹת הַיִּזְרְעֵאלִֽי:
[ח] וַתִּכְתֹּ֤ב סְפָרִים֙ בְּשֵׁ֣ם אַחְאָ֔ב וַתַּחְתֹּ֖ם בְּחֹתָמ֑וֹ וַתִּשְׁלַ֣ח הסְפָרִ֗ים סְפָרִ֗ים אֶל־הַזְּקֵנִ֤ים וְאֶל־הַחֹרִים֙ אֲשֶׁ֣ר בְּעִיר֔וֹ הַיֹּשְׁבִ֖ים אֶת־נָבֽוֹת:
[ט] וַתִּכְתֹּ֥ב בַּסְּפָרִ֖ים לֵאמֹ֑ר קִֽרְאוּ־צ֔וֹם וְהֹשִׁ֥יבוּ אֶת־נָב֖וֹת בְּרֹ֥אשׁ הָעָֽם:
[י] וְ֠הוֹשִׁיבוּ שְׁנַ֨יִם אֲנָשִׁ֥ים בְּנֵֽי־בְלִיַּעַל֘ נֶגְדּוֹ֒ וִיעִדֻ֣הוּ לֵאמֹ֔ר בֵּרַ֥כְתָּ אֱלֹהִ֖ים וָמֶ֑לֶךְ וְהוֹצִיאֻ֥הוּ וְסִקְלֻ֖הוּ וְיָמֹֽת:
[יא] וַיַּעֲשׂוּ֩ אַנְשֵׁ֨י עִיר֜וֹ הַזְּקֵנִ֣ים וְהַחֹרִ֗ים אֲשֶׁ֤ר הַיֹּֽשְׁבִים֙ בְּעִיר֔וֹ כַּאֲשֶׁ֛ר שָׁלְחָ֥ה אֲלֵיהֶ֖ם אִיזָ֑בֶל כַּאֲשֶׁ֤ר כָּתוּב֙ בַּסְּפָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר שָׁלְחָ֖ה אֲלֵיהֶֽם:
[יב] קָרְא֖וּ צ֑וֹם וְהֹשִׁ֥יבוּ אֶת־נָב֖וֹת בְּרֹ֥אשׁ הָעָֽם:
[יג] וַ֠יָּבֹאוּ שְׁנֵ֨י הָאֲנָשִׁ֥ים בְּנֵֽי־בְלִיַּעַל֘ וַיֵּשְׁב֣וּ נֶגְדּוֹ֒ וַיְעִדֻהוּ֩ אַנְשֵׁ֨י הַבְּלִיַּ֜עַל אֶת־נָב֗וֹת נֶ֤גֶד הָעָם֙ לֵאמֹ֔ר בֵּרַ֥ךְ נָב֛וֹת אֱלֹהִ֖ים וָמֶ֑לֶךְ וַיֹּצִאֻ֙הוּ֙ מִח֣וּץ לָעִ֔יר וַיִּסְקְלֻ֥הוּ בָאֲבָנִ֖ים וַיָּמֹֽת:
[יד] וַֽיִּשְׁלְח֖וּ אֶל־אִיזֶ֣בֶל לֵאמֹ֑ר סֻקַּ֥ל נָב֖וֹת וַיָּמֹֽת:
[טו] וַֽיְהִי֙ כִּשְׁמֹ֣עַ אִיזֶ֔בֶל כִּי־סֻקַּ֥ל נָב֖וֹת וַיָּמֹ֑ת וַתֹּ֨אמֶר אִיזֶ֜בֶל אֶל־אַחְאָ֗ב ק֣וּם רֵ֞שׁ אֶת־כֶּ֣רֶם׀ נָב֣וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֗י אֲשֶׁ֤ר מֵאֵן֙ לָתֶת־לְךָ֣ בְכֶ֔סֶף כִּ֣י אֵ֥ין נָב֛וֹת חַ֖י כִּי־מֵֽת:
[טז] וַיְהִ֛י כִּשְׁמֹ֥עַ אַחְאָ֖ב כִּ֣י מֵ֣ת נָב֑וֹת וַיָּ֣קָם אַחְאָ֗ב לָרֶ֛דֶת אֶל־כֶּ֛רֶם נָב֥וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֖י לְרִשְׁתּֽוֹ: פ
[יז] וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶל־אֵלִיָּ֥הוּ הַתִּשְׁבִּ֖י לֵאמֹֽר:
[יח] ק֣וּם רֵ֗ד לִקְרַ֛את אַחְאָ֥ב מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֖ל אֲשֶׁ֣ר בְּשֹׁמְר֑וֹן הִנֵּה֙ בְּכֶ֣רֶם נָב֔וֹת אֲשֶׁר־יָ֥רַד שָׁ֖ם לְרִשְׁתּֽוֹ:
[יט] וְדִבַּרְתָּ֨ אֵלָ֜יו לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הֲרָצַ֖חְתָּ וְגַם־יָרָ֑שְׁתָּ וְדִבַּרְתָּ֨ אֵלָ֜יו לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה בִּמְק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר לָקֲק֤וּ הַכְּלָבִים֙ אֶת־דַּ֣ם נָב֔וֹת יָלֹ֧קּוּ הַכְּלָבִ֛ים אֶת־דָּמְךָ֖ גַּם־אָֽתָּה:
[כ] וַיֹּ֤אמֶר אַחְאָב֙ אֶל־אֵ֣לִיָּ֔הוּ הַֽמֲצָאתַ֖נִי אֹֽיְבִ֑י וַיֹּ֣אמֶר מָצָ֔אתִי יַ֚עַן הִתְמַכֶּרְךָ֔ לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה:
[כא] הִנְנִ֨י מֵבִ֤י אֵלֶ֙יךָ֙ רָעָ֔ה וּבִעַרְתִּ֖י אַחֲרֶ֑יךָ וְהִכְרַתִּ֤י לְאַחְאָב֙ מַשְׁתִּ֣ין בְּקִ֔יר וְעָצ֥וּר וְעָז֖וּב בְּיִשְׂרָאֵֽל:
[כב] וְנָתַתִּ֣י אֶת־בֵּיתְךָ֗ כְּבֵית֙ יָרָבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֔ט וּכְבֵ֖ית בַּעְשָׁ֣א בֶן־אֲחִיָּ֑ה אֶל־הַכַּ֙עַס֙ אֲשֶׁ֣ר הִכְעַ֔סְתָּ וַֽתַּחֲטִ֖א אֶת־יִשְׂרָאֵֽל:
[כג] וְגַ֨ם־לְאִיזֶ֔בֶל דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר הַכְּלָבִ֛ים יֹאכְל֥וּ אֶת־אִיזֶ֖בֶל בְּחֵ֥ל יִזְרְעֶֽאל:
[כד] הַמֵּ֤ת לְאַחְאָב֙ בָּעִ֔יר יֹאכְל֖וּ הַכְּלָבִ֑ים וְהַמֵּת֙ בַּשָּׂדֶ֔ה יֹאכְל֖וּ ע֥וֹף הַשָּׁמָֽיִם:
[כה] רַ֚ק לֹא־הָיָ֣ה כְאַחְאָ֔ב אֲשֶׁ֣ר הִתְמַכֵּ֔ר לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה אֲשֶׁר־הֵסַ֥תָּה אֹת֖וֹ אִיזֶ֥בֶל אִשְׁתּֽוֹ:
[כו] וַיַּתְעֵ֣ב מְאֹ֔ד לָלֶ֖כֶת אַחֲרֵ֣י הַגִּלֻּלִ֑ים כְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֣וּ הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁר֙ הוֹרִ֣ישׁ יְהוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: פ
[כז] וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ אַחְאָ֜ב אֶת־הַדְּבָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ וַיִּקְרַ֣ע בְּגָדָ֔יו וַיָּשֶׂם־שַׂ֥ק עַל־בְּשָׂר֖וֹ וַיָּצ֑וֹם וַיִּשְׁכַּ֣ב בַּשָּׂ֔ק וַיְהַלֵּ֖ךְ אַֽט: פ
[כח] וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶל־אֵלִיָּ֥הוּ הַתִּשְׁבִּ֖י לֵאמֹֽר:
[כט] הֲֽרָאִ֔יתָ כִּֽי־נִכְנַ֥ע אַחְאָ֖ב מִלְּפָנָ֑י יַ֜עַן כִּֽי־נִכְנַ֣ע מִפָּנַ֗י לֹֽא־אָבִ֤י הָרָעָה֙ בְּיָמָ֔יו בִּימֵ֣י בְנ֔וֹ אָבִ֥יא הָרָעָ֖ה עַל־בֵּיתֽוֹ:

פרק כא
(א) אשר ביזרעאל - הכרם שהיה לו ביזרעאל; ולאחאב היה היכל ביזרעאל , כמו שכתוב למטה (להלן , ב). (ב) לגן ירק - הוא העשב שהוא מאכל אדם; או עשבים שיש להם ריח טוב , ומנהג לעשות מהם גן בחצר הבית או אחורי הבית. מחיר זה - מחיר כרם זה , כלומר: מה שישוה אם תרצה למכרו לי בכסף. (ג) מתתי - במחיר כסף או חליפין. (ד) ויסב את פניו - הסב פניו אל הקיר. (ה) מה זה רוחך סרה - כמו "סר וזעף" שפירשנו (מ"א כ , מג); ותרגומו: "סטיא". (ו) כי אדבר - עתיד במקום עבר; ורבים כמוהו. או הוא בלשון הווה , כלומר: הייתי מדבר לו זה הדבר. (ז) תעשה מלוכה - כתרגומו: "תצלח במלכותא"; והוא לשון תמיהה. (ח) ותשלח הספרים - כתוב בה"א הידיעה , וקרי בלא ה"א; ושניהם נכונים. ואל החורים - השרים והסגנים , כמו "את חורי יהודה" (נחמ' יג , יז); "ואריבה את החורים" (שם ה , ז). ויונתן תרגם: "תורביינא" , כמו שתירגם אונקלוס: "כאשר ישא האומן את היונק" (במ' יא , יב): "תורביינא". (ט) קראו צום - כמשמעו , לשון 'תענית' , וכן תרגם יונתן: "גזרו צומא". ואמרה זה , לפי שביום התענית מפשפשין במעשיהם , ואם יש מעוות יתקנו אותו. ואדוני אבי ז"ל פירש צום: קבוץ , וכן "ביום צום" שבירמיהו (יר' לו , ו); מלשון רבותינו ז"ל (משנה חולין ד , ו): צומת הגידין , שהוא מקום קבוץ הגידין. (י) ויעידוהו - יעידו בו. יש לשאול: כיון שהשרים והסגנים ידעו הדבר כי שקר היה , למה היו צריכים לכל זה? יהרגוהו במצות איזבל , בלא עדות ובלא דבר! התשובה: כי זקני העיר והשרים היו מעטים , וידם היה במעל עם איזבל; כי אלו רצו הזקנים לגלות הדבר לעם העיר , לא היו מניחין להרגו בחנם , כל שכן הקרובים שהיו לנבות בעיר. ואלו רצתה איזבל להרגו בלא משפט , לא היה כח בידה , כי אף לגזול הכרם לא היה לה כח; כי אחאב ואיזבל , אע"פ שהיו ביזרעאל רשעים , היו לשמים , לעבוד עבודה זרה; אבל אם היו הורגים וגוזלים שלא במשפט , היו ישראל מורדים בו , כי לא היו מניחין מלך עליהם , אם לא יעמיד ארץ במשפט (ראה מש' כט , ד). אבל למנעו מעבודה זרה לא היו יכולים , כי לא היו אלא "שבעת אלפים אשר לא כרעו לבעל" (מ"א יט , יח) , ושאר ישראל היו רבים מאד שהיה לבם באמונת הבעל , שהיו מטעים אותם נביאי השקר. לפיכך בקשה איזבל עלילה שיהרג נבות במשפט , כי הרוגי מלכות נכסיהם למלכות (תוספ' סנה' ד , ו). ובטחה איזבל לזקני יזרעאל שיכסו עליה ויעלימו הדבר , או ידעה בהם שהיו יריאים את אחאב מאד , לפיכך כתבה להם בשם אחאב וחתמה להם בחותמו , כי ידעה כי לא ישנו אחרי דברו. ואע"פ שהיה בדבר עדות שקר ורציחת נפש , היו רשעים הזקנים ההם , כמו שהיו העדים ההם , כמו שאמרה היא: והושיבו שנים אנשים בני בליעל נגדו. ויש לשאול עוד: אחאב , למה לא היה לוקח הכרם במשפט המלוכה , שהרי כתוב "את שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח" (ש"א ח , יד)? התשובה כמו שפירשנו בספר שמואל (שם , טו): כי אין ממשפט המלוכה שיקח , אלא הפירות לצורך עבדיו ואנשי מלחמתו , אם יצטרכו; והראייה , שאמר "ונתן לעבדיו" (שם , יד) , ולא אמר שיקח לעצמו; וראייה עוד , שאמר "שדותיכם כרמיכם וזיתיכם" , ולא אמר: בתיכם , משמע כי על הפירות אמר , לא על גוף הקרקע. ברכת אלהים ומלך - תרגם יונתן: "גדפתא קדם יי' , ומלכא לטתא". למה אמר אלהים ומלך , ובאחד מהם הוא חייב מיתה? אמרה זה להגדיל קצף העם עליו , ויסקלוהו מיד. (יא) אשר היושבים בעירו - הודעה אחר הודעה , כי דיי היה לו אם אמר: היושבים , או אם אמר: אשר יושבים. (יג) ויעידהו - אמר הכינוי תחילה , ואחר כך ההודעה שאמר נגדו; ואמר ויעידהו , ואחר כך אמר את נבות , כי כן דרך הכתוב במקומות; וכן "ותפתח ותראהו את הילד" (שמ' ב , ו) , ואחרים זולתו. (טו) קום רש - אמר לשון 'ירושה' , לפי שנפלו לו נכסיו בדין , והוא במקום היורשים; וכן בארץ כנען "וירשתה וישבת בה" (דב' כו , א) , לפי שהיתה מתנה מהאל , והיא להם כמו אם ירשוה מאבותם. ולפי מה שהועד בנבות כי קלל אלהים ומלך , הוא חייב מיתה , ומי שנתחייב מיתה למלכות , הוא וכל אשר לו למלך. ונחלקו רבותינו ז"ל בדבר זה , ואמרו (סנה' מח , ב): הרוגי מלכות - נכסיהם למלך , הרוגי בית דין - נכסיהם ליורשים; ומפני זה אמרה איזבל שיעידו העדים כי "ברך נבות אלהים ומלך" (לעיל , יג) , כי אלו יאמרו 'ברך אלהים' לבד , יהיה דינו מסור לבית דין , ויהיו נכסיו ליורשים; וכשאמרו 'קלל המלך' , נתחייב מיתה למלך , ונכסיו למלך. ואם תאמר: אם כן , מה הוצרך לומר "אלהים"? לא אמר "אלהים" , אלא להגדיל הקצף עליו. ורבי יהודה אומר: אף הרוגי מלכות נכסיהן ליורשין; ומה שאמר קום רש , ואמר "אשר ירד שם לרשתו" (להלן , יח) , לפי שקרובו היה , בן אחי אביו , וראוי היה לירושה; כי הבנים שהיו לנבות נהרגו עמו , כמו שכתוב "אם לא את דמי נבות ואת דמי בניו ראיתי אמש" וגו' (מ"ב ט , כו). ולדברי רבי יהודה לא הוצרך לומר "ומלך" , אלא להגדיל הקצף עליו. כי מת - אחר שאמר כי אין נבות חי , למה אמר: כי מת? לומר שלא מת מיתת עצמו , אלא מת שנתחייב מיתה למלך , ונכסיו למלך. (יח) אשר בשמרון - לא אמר שימצא אחאב בשמרון , שהרי ירד לכרם נבות שהיה ביזרעאל; אלא: המלך אשר בשומרון; וכאשר שמע כי מת נבות , ירד ליזרעאל לרשת כרם נבות. חשב כי הרויח , והוא הפסיד. (יט) הרצחת וגם ירשת - הה"א לשאלה; ותבוא על פתיחת הדברים לשמוע המענה , ואע"פ שהדבר ידוע; וכן "הראית כי נכנע אחאב מלפני" (להלן , כט); "הנגלה נגליתי" (ש"א ב , כז); "המן הסלע הזה" (במ' כ , י); וכן במלות השאלה "אי הבל אחיך" (בר' ד , ט); "ויאמר לו איכה" (בר' ג , ט); "מה זה בידך" (שמ' ד , ב); "מה לך פה אליהו" (מ"א יט , ט); "מה לך הים כי תנוס" (תה' קיד , ה). (כ) המצאתני אויבי - כלומר: מצאת לי מקום להאשימני; וכן זאת הה"א , כה"א "הרצחת" שפירשתי (לעיל , יט). ואחאב הפסיק לנבואת אליהו בזה הדבר; שאמר לו בתשלום הנבואה "הנני מביא אליך רעה" (להלן , כא) , עד "מפני בני ישראל" (להלן , כו). התמכרך - כאלו מכר עצמו לעשות רע , וכל עסקיו וכל ענייניו ברע. ויונתן תרגם: "דחשיבת" , כלומר: מחשבותיך הם לעשות הרע. ובדרש (תנ"ב הוספה לואתחנן , ב): "אשר התמכר לעשות" (להלן , כה) - היאך היה עושה? מוחק האזכרות וכותב תחתיהם שם הבעל: 'בראשית ברא הבעל'; 'וידבר הבעל'; וזהו שאמר הכתוב "החושבים להשכיח את עמי שמי" (יר' כג , כז). (כא) הנני מבי - חסר אל"ף למ"ד הפועל מהמכתב; וכן "ישי מות עלימו" (תה' נה , טז); "שמן ראש אל יני ראשי" (שם קמא , ה); "אשר החטי את ישראל" (מ"ב יג , ו). משתין בקיר - דרך גוזמא: אפילו הכלב לא ישאר לו. ויונתן תרגם: "ידע מדע"; נראה כי דעתו כמו 'משית בקירות לבו' , שלא ישאר בכל ביתו בן דעת; כלומר: הקטנים והגדולים כולם יכרתו. ועצור ועזוב - שלא ישאר לאחאב בישראל עצור ועזוב , שיאמרו: זה נעצר מבית אחאב , או זה נעזב , שלא הרגוהו; כי כלם יאבדו. ואדוני אבי ז"ל פירש: עצור - הממון הנעצר בבתים , ועזוב - המקנה שנעזב בשדה , שלא יאספוהו הבית. ורבותינו ז"ל דרשו (סנה' קב , ב): עצור - בעולם הזה , ועזוב - לעולם הבא; כלומר , שאין לו חלק לעולם הבא. (כג) בחיל יזרעאל - תרגום 'גיא' (דב' לד , ו): 'חילתא' (ת"א); ויונתן תרגם: "באחסנת" , ולדעתו חסר קוף קו"ף , והוא כמו: בחלק יזרעאל; וכן אמר במקום אחר "בחלק יזרעאל" (מ"א ט , י). (כה-כו) רק לא היה כאחאב - כי ירבעם והבאים אחריו , אע"פ שעבדו העגלים , כוונתם לשמים; אבל אחאב עבד הבעל ועשה האשרה כשאר הגוים , לפיכך אמר: ויתעב מאד וגו' ככל אשר עשו האמורי. אשר הסתה - הדגש תמורת נח: הסיתה. ותרגומו: "אטעיאת". (כז) וישם שק על בשרו - אותו היום ששמע זאת הנבואה , שם שק על בשרו , וצם והלך אט , ובלילה שכב בשקו. ויהלך אט - הלך בתוך ביתו לאט , כאדם דואג. ויונתן תרגם: "והליך יחף". (כט) לא אבי הרעה בימיו - חסר אל"ף למ"ד הפועל מהמכתב.