מאגר הכתר מלכים א פרק ה עם פירוש רד"ק

פרק ה
[א] וּשְׁלֹמֹ֗ה הָיָ֤ה מוֹשֵׁל֙ בְּכָל־הַמַּמְלָכ֔וֹת מִן־הַנָּהָר֙ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים וְעַ֖ד גְּב֣וּל מִצְרָ֑יִם מַגִּשִׁ֥ים מִנְחָ֛ה וְעֹבְדִ֥ים אֶת־שְׁלֹמֹ֖ה כָּל־יְמֵ֥י חַיָּֽיו: פ
[ב] וַיְהִ֥י לֶֽחֶם־שְׁלֹמֹ֖ה לְי֣וֹם אֶחָ֑ד שְׁלֹשִׁ֥ים כֹּר֙ סֹ֔לֶת וְשִׁשִּׁ֥ים כֹּ֖ר קָֽמַח:
[ג] עֲשָׂרָ֨ה בָקָ֜ר בְּרִאִ֗ים וְעֶשְׂרִ֥ים בָּקָ֛ר רְעִ֖י וּמֵ֣אָה צֹ֑אן לְ֠בַד מֵאַיָּ֤ל וּצְבִי֙ וְיַחְמ֔וּר וּבַרְבֻּרִ֖ים אֲבוּסִֽים:
[ד] כִּי־ה֞וּא רֹדֶ֣ה׀ בְּכָל־עֵ֣בֶר הַנָּהָ֗ר מִתִּפְסַח֙ וְעַד־עַזָּ֔ה בְּכָל־מַלְכֵ֖י עֵ֣בֶר הַנָּהָ֑ר וְשָׁל֗וֹם הָ֥יָה ל֛וֹ מִכָּל־עֲבָרָ֖יו מִסָּבִֽיב:
[ה] וַיֵּשֶׁב֩ יְהוּדָ֨ה וְיִשְׂרָאֵ֜ל לָבֶ֗טַח אִ֣ישׁ תַּ֤חַת גַּפְנוֹ֙ וְתַ֣חַת תְּאֵנָת֔וֹ מִדָּ֖ן וְעַד־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע כֹּ֖ל יְמֵ֥י שְׁלֹמֹֽה: ס
[ו] וַיְהִ֣י לִשְׁלֹמֹ֗ה אַרְבָּעִ֥ים אֶ֛לֶף אֻֽרְוֺ֥ת סוּסִ֖ים לְמֶרְכָּב֑וֹ וּשְׁנֵים־עָשָׂ֥ר אֶ֖לֶף פָּרָשִֽׁים:
[ז] וְכִלְכְּלוּ֩ הַנִּצָּבִ֨ים הָאֵ֜לֶּה אֶת־הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֗ה וְאֵ֧ת כָּל־הַקָּרֵ֛ב אֶל־שֻׁלְחַ֥ן הַמֶּלֶךְ־שְׁלֹמֹ֖ה אִ֣ישׁ חָדְשׁ֑וֹ לֹ֥א יְעַדְּר֖וּ דָּבָֽר:
[ח] וְהַשְּׂעֹרִ֣ים וְהַתֶּ֔בֶן לַסּוּסִ֖ים וְלָרָ֑כֶשׁ יָבִ֗אוּ אֶל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִֽהְיֶה־שָּׁ֔ם אִ֖ישׁ כְּמִשְׁפָּטֽוֹ: ס
[ט] וַיִּתֵּן֩ אֱלֹהִ֨ים חָכְמָ֧ה לִשְׁלֹמֹ֛ה וּתְבוּנָ֖ה הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֑ד וְרֹ֣חַב לֵ֔ב כַּח֕וֹל אֲשֶׁ֖ר עַל־שְׂפַ֥ת הַיָּֽם:
[י] וַתֵּ֙רֶב֙ חָכְמַ֣ת שְׁלֹמֹ֔ה מֵחָכְמַ֖ת כָּל־בְּנֵי־קֶ֑דֶם וּמִכֹּ֖ל חָכְמַ֥ת מִצְרָֽיִם:
[יא] וַיֶּחְכַּם֘ מִכָּל־הָאָדָם֒ מֵאֵיתָ֣ן הָאֶזְרָחִ֗י וְהֵימָ֧ן וְכַלְכֹּ֛ל וְדַרְדַּ֖ע בְּנֵ֣י מָח֑וֹל וַיְהִֽי־שְׁמ֥וֹ בְכָֽל־הַגּוֹיִ֖ם סָבִֽיב:
[יב] וַיְדַבֵּ֕ר שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים מָשָׁ֑ל וַיְהִ֥י שִׁיר֖וֹ חֲמִשָּׁ֥ה וָאָֽלֶף:
[יג] וַיְדַבֵּר֘ עַל־הָעֵצִים֒ מִן־הָאֶ֙רֶז֙ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֔וֹן וְעַד֙ הָאֵז֔וֹב אֲשֶׁ֥ר יֹצֵ֖א בַּקִּ֑יר וַיְדַבֵּר֙ עַל־הַבְּהֵמָ֣ה וְעַל־הָע֔וֹף וְעַל־הָרֶ֖מֶשׂ וְעַל־הַדָּגִֽים:
[יד] וַיָּבֹ֙אוּ֙ מִכָּל־הָ֣עַמִּ֔ים לִשְׁמֹ֕עַ אֵ֖ת חָכְמַ֣ת שְׁלֹמֹ֑ה מֵאֵת֙ כָּל־מַלְכֵ֣י הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר שָׁמְע֖וּ אֶת־חָכְמָתֽוֹ: ס
[טו] וַ֠יִּשְׁלַח חִירָ֨ם מֶלֶךְ־צ֤וֹר אֶת־עֲבָדָיו֙ אֶל־שְׁלֹמֹ֔ה כִּ֣י שָׁמַ֔ע כִּ֥י אֹת֛וֹ מָשְׁח֥וּ לְמֶ֖לֶךְ תַּ֣חַת אָבִ֑יהוּ כִּ֣י אֹהֵ֗ב הָיָ֥ה חִירָ֛ם לְדָוִ֖ד כָּל־הַיָּמִֽים: ס
[טז] וַיִּשְׁלַ֣ח שְׁלֹמֹ֔ה אֶל־חִירָ֖ם לֵאמֹֽר:
[יז] אַתָּ֨ה יָדַ֜עְתָּ אֶת־דָּוִ֣ד אָבִ֗י כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ לִבְנ֣וֹת בַּ֗יִת לְשֵׁם֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו מִפְּנֵ֥י הַמִּלְחָמָ֖ה אֲשֶׁ֣ר סְבָבֻ֑הוּ עַ֤ד תֵּת־יְהוָה֙ אֹתָ֔ם תַּ֖חַת כַּפּ֥וֹת רַגְלָֽו רַגְלָֽי:
[יח] וְעַתָּ֕ה הֵנִ֨יחַ יְהוָ֧ה אֱלֹהַ֛י לִ֖י מִסָּבִ֑יב אֵ֣ין שָׂטָ֔ן וְאֵ֖ין פֶּ֥גַע רָֽע:
[יט] וְהִנְנִ֣י אֹמֵ֔ר לִבְנ֣וֹת בַּ֔יִת לְשֵׁ֖ם יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑י כַּאֲשֶׁ֣ר׀ דִּבֶּ֣ר יְהוָ֗ה אֶל־דָּוִ֤ד אָבִי֙ לֵאמֹ֔ר בִּנְךָ֗ אֲשֶׁ֨ר אֶתֵּ֤ן תַּחְתֶּ֙יךָ֙ עַל־כִּסְאֶ֔ךָ הוּא־יִבְנֶ֥ה הַבַּ֖יִת לִשְׁמִֽי:
[כ] וְעַתָּ֡ה צַוֵּה֩ וְיִכְרְתוּ־לִ֨י אֲרָזִ֜ים מִן־הַלְּבָנ֗וֹן וַעֲבָדַי֙ יִהְי֣וּ עִם־עֲבָדֶ֔יךָ וּשְׂכַ֤ר עֲבָדֶ֙יךָ֙ אֶתֵּ֣ן לְךָ֔ כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר תֹּאמֵ֑ר כִּ֣י׀ אַתָּ֣ה יָדַ֗עְתָּ כִּ֣י אֵ֥ין בָּ֛נוּ אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ לִכְרָת־עֵצִ֖ים כַּצִּדֹנִֽים:
[כא] וַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֧עַ חִירָ֛ם אֶת־דִּבְרֵ֥י שְׁלֹמֹ֖ה וַיִּשְׂמַ֣ח מְאֹ֑ד וַיֹּ֗אמֶר בָּר֤וּךְ יְהוָה֙ הַיּ֔וֹם אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן לְדָוִד֙ בֵּ֣ן חָכָ֔ם עַל־הָעָ֥ם הָרָ֖ב הַזֶּֽה:
[כב] וַיִּשְׁלַ֤ח חִירָם֙ אֶל־שְׁלֹמֹ֣ה לֵאמֹ֔ר שָׁמַ֕עְתִּי אֵ֥ת אֲשֶׁר־שָׁלַ֖חְתָּ אֵלָ֑י אֲנִ֤י אֶֽעֱשֶׂה֙ אֶת־כָּל־חֶפְצְךָ֔ בַּעֲצֵ֥י אֲרָזִ֖ים וּבַעֲצֵ֥י בְרוֹשִֽׁים:
[כג] עֲ֠בָדַי יֹרִ֨דוּ מִן־הַלְּבָנ֜וֹן יָ֗מָּה וַ֠אֲנִי אֲשִׂימֵ֨ם דֹּבְר֤וֹת בַּיָּם֙ עַֽד־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־תִּשְׁלַ֥ח אֵלַ֛י וְנִפַּצְתִּ֥ים שָׁ֖ם וְאַתָּ֣ה תִשָּׂ֑א וְאַתָּה֙ תַּעֲשֶׂ֣ה אֶת־חֶפְצִ֔י לָתֵ֖ת לֶ֥חֶם בֵּיתִֽי:
[כד] וַיְהִ֨י חִיר֜וֹם נֹתֵ֣ן לִשְׁלֹמֹ֗ה עֲצֵ֧י אֲרָזִ֛ים וַעֲצֵ֥י בְרוֹשִׁ֖ים כָּל־חֶפְצֽוֹ:
[כה] וּשְׁלֹמֹה֩ נָתַ֨ן לְחִירָ֜ם עֶשְׂרִים֩ אֶ֨לֶף כֹּ֤ר חִטִּים֙ מַכֹּ֣לֶת לְבֵית֔וֹ וְעֶשְׂרִ֥ים כֹּ֖ר שֶׁ֣מֶן כָּתִ֑ית כֹּֽה־יִתֵּ֧ן שְׁלֹמֹ֛ה לְחִירָ֖ם שָׁנָ֥ה בְשָׁנָֽה: פ
[כו] וַֽיהוָ֗ה נָתַ֤ן חָכְמָה֙ לִשְׁלֹמֹ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־ל֑וֹ וַיְהִ֣י שָׁלֹ֗ם בֵּ֤ין חִירָם֙ וּבֵ֣ין שְׁלֹמֹ֔ה וַיִּכְרְת֥וּ בְרִ֖ית שְׁנֵיהֶֽם:
[כז] וַיַּ֨עַל הַמֶּ֧לֶךְ שְׁלֹמֹ֛ה מַ֖ס מִכָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְהִ֣י הַמַּ֔ס שְׁלֹשִׁ֥ים אֶ֖לֶף אִֽישׁ:
[כח] וַיִּשְׁלָחֵ֣ם לְבָנ֗וֹנָה עֲשֶׂ֨רֶת אֲלָפִ֤ים בַּחֹ֙דֶשׁ֙ חֲלִיפ֔וֹת חֹ֚דֶשׁ יִהְי֣וּ בַלְּבָנ֔וֹן שְׁנַ֥יִם חֳדָשִׁ֖ים בְּבֵית֑וֹ וַאֲדֹנִירָ֖ם עַל־הַמַּֽס: ס
[כט] וַיְהִ֧י לִשְׁלֹמֹ֛ה שִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף נֹשֵׂ֣א סַבָּ֑ל וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֖לֶף חֹצֵ֥ב בָּהָֽר:
[ל] לְ֠בַד מִשָּׂרֵ֨י הַנִּצָּבִ֤ים לִשְׁלֹמֹה֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַמְּלָאכָ֔ה שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֑וֹת הָרֹדִ֣ים בָּעָ֔ם הָעֹשִׂ֖ים בַּמְּלָאכָֽה: ס
[לא] וַיְצַ֣ו הַמֶּ֡לֶךְ וַיַּסִּעוּ֩ אֲבָנִ֨ים גְּדֹל֜וֹת אֲבָנִ֧ים יְקָר֛וֹת לְיַסֵּ֥ד הַבָּ֖יִת אַבְנֵ֥י גָזִֽית:
[לב] וַֽיִּפְסְל֞וּ בֹּנֵ֧י שְׁלֹמֹ֛ה וּבֹנֵ֥י חִיר֖וֹם וְהַגִּבְלִ֑ים וַיָּכִ֛ינוּ הָעֵצִ֥ים וְהָאֲבָנִ֖ים לִבְנ֥וֹת הַבָּֽיִת: פ

פרק ה
(א) מושל בכל הממלכות - שהיו יראים ממנו , ומגישים לו מנחה ועובדים אותו. מן הנהר ארץ פלשתים - כתרגומו: "מנהר פרת עד ארע פלשתאי". (ג) בריאים - שמנים ומפוטמים , וכן תרגם יונתן: "פטימיא"; וכן "ועגלון איש בריא" (שו' ג , יז); "להבריאכם" (ש"א ב , כט). רעי - מן המרעה; אבל הבריאים הם מפוטמים בבית. וברבורים אבוסים - תרגם יונתן: "ועופיא פטימיא" , ולא פירש איזה עוף הם; ויש מפרשים כי הם העופות המסורסים , כי הם שמנים מהאחרים. ובדברי רבותינו ז"ל (קה"ר ב , י): עוף הבא מברבריא; נקראים ברבורים על שם מקומם. (ד) כי הוא רודה - הטעם , כי האיל והצבי ויחמור וברבורים אבוסים שהיו בשולחנו בכל יום , שהיו מביאים לו מנחה מכל עבר הנהר , כי מושל היה בהם; כלומר: היו יראים ממנו , ומגישים לו כל מלכי עבר הנהר מנחה תמיד. מתפסח ועד עזה - מדינות הם בעבר הנהר. ורבותינו ז"ל נחלקו בזה (מגילה יא , א); מהם אמרו: תפסח בסוף העולם ועזה בסוף העולם; ומהם אמרו: תפסח ועזה סמוכות היו , כמו שמלך על תפסח ועל עזה , כן מלך על כל העולם כולו. (ו) ארבעים אלף ארות סוסים - ובדברי הימים "ארבעת אלפים ארות סוסים" (דה"ב ט , כה)!? פירשו רבותינו ז"ל (ספ"ב מב): ארבעים אלף אצטבליות היו , ובכל אחת ואחת ארבעת אלפים סוסים; או ארבעים אלף אצטבליות ובכל אחת ארבעים סוסים. ופירוש ארות: אבוסים; תרגום "אבוס בעליו" (יש' א , ג): "אוריה דמרוהי". ואמרו רבותינו ז"ל (תוס' סנה' ד , ה) כי עבר על "לא ירבה לו סוסים" (דב' יז , טז); ופרשו (שם): "לא ירבה לו סוסים" - בטלים; וכיון שלא היו לו אלא שנים עשר אלף פרשים , והיו לו ארבעים אלף אורות סוסים , הרבה סוסים בטלים היו לו. ומה שהרבה שלמה סוסים ופרשים , והוא לא היתה לו מלחמה , לא עשה אלא לכבוד וגדולה , כדי שילכו עמו כשילך ממקום למקום; וגם קצת מלחמה היתה לו , כשלקח חמת צובה ועציון גבר (דה"ב ח , ג). (ז) וכלכלו - והלא זכר למעלה "וכלכלו את המלך ואת ביתו" (מ"א ד , ז) , למה חזר וכתב: וכלכלו את המלך? אלא כיון שזכר הסוסים , אמר כי גם כן היו נותנין מאכל הסוסים , ובכלל הכלכלה היה גם כן מה שהיו צריכים הסוסים למאכל , כמו שכתוב "והשעורים והתבן לסוסים ולרכש" (להלן , ח). והוסיף גם כן: ואת כל הקרב אל שלחן המלך , כי למעלה זכר "את המלך ואת ביתו" , והם התמידים בביתו , ועתה הוסיף: ואת כל הקרב אל שלחן המלך - אנשים אחרים שיבאו לשלחן המלך לפעמים. לא יעדרו דבר - לא היו מחסרין דבר מכל הצריך אל שולחן המלך; ויונתן תרגם: "לא מעכבין מידעם" , והוא טעם למה שזכר: איש חדשו , כלומר: לא היו מעכבין , שלא היה מביא כל אחד ואחד בחדשו. (ח) ולרכש - מין בהמה; ויש אומרים שהם הפרדים בני הסוסיות , כמו "רוכבי הרכש" (אס' ח , י). יביאו אל המקום אשר יהיה שם - הנצבים , מהם היו מביאים צורך המאכל אל בית המלך , ומהם היו מביאים צורך מאכל הסוסים למקום שהיו שם , הן מה שהיו בירושלם , הן מה שהיו בערי הרכב. איש כמשפטו - כמו שפסקו ביניהם: זה יביא הנה , וזה יביא הנה. (ט) ורחב לב כחול - ואין החול נשוא המדה , אלא נשוא המִסְפר; ואע"פ שכתוב "אשר לא ימד ולא יספר" (הו' ב , א) , המדה גם כן לעניין המספר זוכר אתה , כמו שאמר "והיה מספר" (שם) ; ורחב הוא לעניין מדה , לא למספר , אלא רוצה לומר: רחב לב היה לו , בכל דברי החכמה שהם כחול. ורבותינו ז"ל פרשו (תנ"ב חקת , י): מה חול גדר לים , כך היתה חכמה גדר לשלמה. (י) בני קדם - בני מזרח היו ידועים בחכמה , וכן כתוב "כי מלאו מקדם" (יש' ב , ו). ובדברי רבותינו ז"ל (פר"כ ד , ג): מה היתה חכמת בני קדם? שהיו יודעים במזלות וערומים בטייר; פירוש 'בטייר': בלשון העופות; וכן בערבי יקרא עוף 'אלטיר'; וכן בני מצרים היו ידועים בחכמה שבה היו נקראים 'חרטומים'. (יא) מאיתן האזרחי - כתרגומו: "מאיתן בר זרח". אלה הארבעה מצאנו אותם בבני זרח בן יהודה "איתן והימן וכלכל ודרדע" (דה"א ב , ו) והֵנָה אומר כי השלשה היו בני מחול!? אם כן לא היו הם. ובלוים מצאנו בתילים במשוררים: "משכיל לאיתן האזרחי" (תה' פט , א); "משכיל להימן האזרחי" (תה' פח , א); ומצאנו בדברי הימים בבני גרשון בן לוי: "בן אתני בן זרח" (דה"א ו , כו) , ואפשר שזה הוא איתן האזרחי , 'ואיתני' ו'איתן' קרובים; והימן מצאנו בבני קהת: "הימן המשורר" (שם , יח); אבל כלכל ודרדע לא מצאנו אותם בלויים. ורבותינו ז"ל דרשו (פר"כ ד , ג): ויחכם מכל האדם - זה אדם הראשון; ומה היתה חכמתו שלאדם הראשון? שקרא מחכמתו שמות לכל הבהמה ולכל עוף השמים; מאיתן האזרחי - זה אברהם אבינו , שנאמר "משכיל לאיתן האזרחי" (תה' פט , א); הימן - זה משה , שנאמר "בכל ביתי נאמן הוא" (במ' יב , ז); וכלכל - זה יוסף , שנאמר "ויכלכל יוסף" (בר' מז , יב); דרדע - זה דור המדבר: דור שיש בהם דיעה; בני מחול - שנמחל להם מעשה העגל. (יב-יג) שלשת אלפים משל - אינם נמצאים אצלינו , וכן ויהי שירו חמשה ואלף , כי רבים ספרים מישראל אבדו בגלותם; וכן מה שחבר בחכמת הטבע , כמו שאומר: וידבר על העצים - שהודיע טבעם ורפואתם; וכן על הבהמה ועל העוף ועל הרמש ועל הדגים; בכל מה שתחת הגלגל גברה חכמתו , וחבר בהם ספרים ואינם נמצאים אצלינו. ובדרש (פר"כ ד , ג): חזרנו על כל המקראות , ולא מצאנו שדבר אלא קרוב לשמונה מאות פסוקים!? אלא מהו וידבר שלשת אלפים משל? מלמד שעל כל פסוק ופסוק שאמר , יש בו שנים ושלשה טעמים , כמה דאת אמר "נזם זהב וחלי כתם" (מש' כה , יב): וידבר על העצים - מפני מה מצורע נטהר בגבוה שבגבוהים ובנמוך שבנמוכים , בעץ ארז ואזוב (וי' יד , ד)? על ידי שהגביה עצמו כארז , לקה בצרעת; כיון שהשפיל עצמו כאזוב , נתרפא. על הבהמה ועל העוף - מפני מה בהמה ניתרת בשני סימנין ועוף בסימן אחד? כתוב אחד אומר: מן היבשה נברא העוף , דכתיב "וייצר יי' אלהים מן האדמה את כל חית השדה ואת כל עוף השמים" (בר' ב , ט) , וכתוב אחד אומר: מן המים נברא , דכתיב "ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף" (בר' א , ב); אלא מן הרקק נברא. ועל הרמש - מפני מה שמונה שרצים שבתורה , הצדן והחובל בהן חייב , ושאר שרצים פטור? מפני שיש להם עורות. ועל הדגים - מפני מה בהמה חיה ועוף טעונין שחיטה , ואין הדגים טעונין שחיטה? שנאמר "ואם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם" (במ' יא , כב) - באסיפה בעלמא. ויונתן תרגם הפסוק כן: "ואתנבי על מלכי בית דוד , דעתידין למישלט בעלמא הדין ובעלמא דמשיחא , ואיתנבי על בעירא ועל עופא ועל ריחשא ועל נוניא". (יד) מאת כל מלכי הארץ - מלכי הארץ היו באים אל שלמה לשמוע חכמתו , והעמים היו באים אצל מלכיהם בשובם משלמה , לשמוע חכמתו. (טו) וישלח חירם - שלח עבדיו אל שלמה להקים עמו אהבת דוד אביו , ואם יבקש דבר מארצו שישלח לו , כמו ששלח לדוד אביו עצי ארזים (ש"ב ה , יא). (טז) וישלח שלמה - ביד מלאכי חירם השיב לו זה הדבר. (יז) מפני המלחמה - לא רצה לגלות לו הטעם כי האל מנעו , כי לא היה כבוד אביו , ואמר לו זה הטעם הנראה. אשר סבבוהו - כל מלחמה ומלחמה; וכן "כי תקראנה מלחמה" (שמ' א , י). ויונתן תרגם: "עבדי קרבא דאקפוהו". רגלו - כן כתוב , וקרי 'רגלי'; הכתוב אומר על דוד , כי גם לדוד שם אויביו תחת כפות רגליו; והקרי אומר על שלמה , כלומר: אני איש מנוחה ולא היתה לי מלחמה , ויש לי פנאי לבנות הבית. (יח) הניח יי' אלהי - כי אחר המנוחה היתה המצוה לבנות בית המקדש , כמו שכתוב "והניח לכם מכל אויביכם מסביב" וגו' , "והיה המקום אשר יבחר" וגו' (דב' יב , י - יא) , "לשכנו תדרשו" (שם , ה). (כ) מן הלבנון - הלבנון בארץ ישראל היה , ולא היה שואל ממנו העצים , אלא שישלח לו חרשי עץ שידעו לכרות העצים; וכן שלח לדוד חרשי עץ (ש"ב ה , יא). כצדונים - צידון וצר קרובים , וחירם היה מושל על כולם; וכן זוכר אותם ביחד "מה אתם לי צר וצידון" (יואל ד , ד); "צר וצידון כי חכמה מאד" (זכ' ט , ב). (כג) דוברות - הם הקורות הגדולות שקושרין ראשיהן ביחד , ומוליכין אותן בים , לכך נקראו דוברות; תרגום "וינהג" (שמ' ג , א): "ודבר" (ת"א). ונפצתים - אתירם ואשליכם שם; וכן תרגם יונתן: "וארמינון תמן". ואמר בו לשון 'ניפוץ' , שהוא עניין פיזור עם השבר , לפי שהדוברות כשמוליכין אותם בים הם קשורות בראשיהן , וכשמוציאין אותן ליבשה , מתירין הקשרים ומנפצים הקורות הנה והנה. לחם ביתי - בשכר עבדי שיכרתו העצים , ויוליכום עד המקום אשר תרצה. ופירוש ביתי: האוכלים על שולחני. ומה שזכר בדברי הימים (דה"ב ב , ט) , הוא למאכל החוטבים כורתי העצים. (כה) מכולת לביתו - כמו 'מאכל'; ומשפט המלה: 'מאכלת' , ונבלעה האל"ף בדגש; וכן תרגם יונתן: "פרנוס לאנש ביתיה". שנה בשנה - כל זמן שהתעסקו עבדי חירם במלאכת שלמה. (כו) ויי' נתן חכמה לשלמה - טעם הספור הזה , כי בבניינים אשר בנה נראתה חכמתו , כמו שאמר במלכת שבא "ותרא מלכת שבא את כל חכמת שלמה והבית אשר בנה" וגו' (מ"א י , ד). ויהי שלום - והלא גם עם המלכים האחרים היה לו שלום? אלא שלום קיים וחזק בברית שכרתו שניהם , והספיק לו עצים לבניין אשר בנה. (כז-כח) ויעל המלך שלמה מס - כמשפט המלוכה , כמו שנאמר "ואתם תהיו לו לעבדים" (ש"א ח , יז). ופירוש על המס - כמו שפירשנו בספר שמואל (ש"ב כ , כד). ויהי המס שלשים אלף - והנה מצאנו "ומבני ישראל לא נתן שלמה עבד" (מ"א ט , כב) , כי הגרים היו החוצבים והסבלים!? ואם נאמר , כי כסף העלה מס על שכר שלשים אלף , מה טעם לומר "חודש יהיו בלבנון ושנים חדשים בביתו" (להלן , כח)? אלא נאמר , כי כריתת העצים בלבנון לא היתה עבודה קשה כמו חציבת האבנים בהר ונשאם בכתף; וכריתת העצים בלבנון לא היתה עבודה , אלא אומנות לכרות אותם , ומשם היו מביאים בעגלות עד הים. ועוד , כי הגרים לא היו אלא מאה וחמשים אלף ושלשת אלפים ושש מאות (דה"ב ב , טז) , והנה עשה השבעים אלף סבלים , ושמנים אלף חוצבים , ושלשת אלפים ושש מאות מנצחים (שם , יז); אם כן השלשים אלף שהיו בלבנון בני ישראל היו , והיו שם עם עבדי חירם. ואלה השלשים אלף היו מתחלפים מחודש לחודש , כי לא היו בלבנון מאילו שלשים אלף , אלא עשרת אלפים בחודש. וכל עשרת אלפים היו בלבנון ארבעה חדשים בשנה , ושמונה חדשים בביתו; הנה שלשה פעמים עשרת אלפים שָלְמָה להם השנה בלבנון. והמשל לך בראובן ושמעון ולוי; כיצד? הלך ראובן בתשרי , ושמעון ולוי היו בביתם; הלך שמעון במרחשון , וראובן ולוי בביתם; הלך לוי בכסליו , וראובן ושמעון בביתם; הלך ראובן בטבת , ולוי ושמעון בביתם; הלך שמעון בשבט , וראובן ולוי בביתם; הלך לוי באדר , וראובן ושמעון בביתם; וכן לששה חדשים האחרים. (כח) שנים חדשים - כמו: ושנים חדשים; וכן "שמש ירח" (חב' ג , יא); "ראובן שמעון" (שמ' א , ב); "מלך שרים" (הו' ח , י); וזולתם. (כט) נושא סבל - פירוש: נושא משא; ויהיה סבל שֵם , לא תואר. או כתרגומו: "נטלין בכתפא" , ויהיה אם כן סבל תואר לכתף , ויהיה עניינו: נושא בסבל , כמו שאמרו במשקל אחר "והנושאים בסבל" (נחמ' ד , יא); וקראו הכתוב סַבָּל או סֵבֶל , לפי שהוא נושא המשא. ואם יהיה סבל תאר לאדם , כמו שאומר בדברי הימים "שבעים אלף סבל" (דה"ב ב , יז) , יהיה ענינו בחסרון ו"ו: נושא וסבל; כמו "שמש ירח" (חב' ג , יא); ופירוש נושא: נושא ומסיע האבנים בהר ממקום למקום; וסבל: שמביא האבן בכתפיו עד המקום אשר היו באים שם העגלות , שלא היו יכולין לעלות בהר. ואלה השבעים אלף ושמונים אלף - מן הגרים מיתר האומות , כמו שאומר בדברי הימים , שספר שלמה הגרים ומצאם מאה וחמשים אלף ושלשת אלפים ושש מאות; ועשה שבעים אלף נושא סבל , ושמונים אלף חוצב בהר , והשלשת אלפים ושש מאות "מנצחים להעביד את העם" (דה"ב ב , טז - יז) , כמו שאמר הֵנָה "הרודים בעם" (להלן , ל); אלא ששם אומר "שלשת אלפים ושש מאות" , והנה אומר "שלשת אלפים ושלש מאות" (להלן , ל); ואלה השלש מאות היתירים , היו על שלשת אלפים ושלש מאות; היו מנצחים על מנצחים , כמו 'שוטרים' ו'נוגשים' (ראה שמ' ה , י). (לא) ויסיעו - כתרגומו: "ועקרו"; צוה לחוצבים בהר , שיחצבו ויסיעו מן ההר אבנים גדולות לייסד הבית , ואותם הם שאומרים עליהם "אבני עשר אמות ואבני שמנה אמות" (מ"א ז , י); ולשאר הבניינים יחצבו אבנים קטנות מהם , הנקראים אבני גזית; וכן אומר בסמוך "ומלמעלה אבנים יקרות כמדות גזית" (שם , יא); ויהיה אבני גזית חסר ו"ו השמוש , כמו "שמש ירח" (חב' ז , יא). ופירוש: אבנים גדולות - לייסד הבית; ואבני גזית - לשאר הבניין מלמעלה. ואבן גזית היה ידוע ביניהם מדתה , כמו שאומר בסמוך "כמדות גזית" (מ"א ז , ט); כמו שהיה ידוע בימי חכמי המשנה (ב"ב א , א) , מדת גזית - חמשה טפחים; אבל שלשלמה היו יותר גדולות , אבל מדה ידועה היתה להם. יקרות - כבדות; ואע"פ שאומר אבנים גדולות , הוסיף באמרו: יקרות , שהיו כבדות במשא , כי אותם הם טובות ליסוד מן הקלות. ויונתן תרגם: "אבנין טבן" , תירגם יקרות כמשמעו; כי היה מחצב האבנים בהר ידוע , שהיו אבניו טובות ויפות מהמחצבים האחרים , ולפיכך היו יקרות , כי לא היו נמצאות אלא באותו ההר; וכל דבר שאינו נמצא , יקרא 'יקר'. (לב) והגבלים - אומנים יודעים לפסול האבנים במדה הצריכה לקיר , והוא מעניין 'גבול' , שנותנין גבול לאבן בפסלם אותה. ויש מפרשים (ראה רקמה רפא): אומני אנשי גבל , כי אותם היו אומני אבן טובים , כמו שאומר "זקני גבל... היו... מחזיקי בדקך" (יח' כז , ט). ויונתן תרגם: "וארגובליא" , וכן תרגם "ולגודרים ולחוצבי האבן" (מ"ב יב , יג): "ולארגובליא ולפסלי אבניא"; אם כן לדבריו יהיו הגבלים: בוני הקיר. ותרגם בוני שלמה ובוני חירם (בנוסחנו: חירום): "אדרכלי" , והם האומנים הגדולים שיש אומנים אחרים תחתיהם; ובוני שלמה ובוני חירם כולל פוסלי האבן ופוסלי העץ.